הקדמה

ומשלם בזה לתינוק שמצאו איש אחד מאנשי החסד במדבר, וחמל עליו, ויאספהו אל ביתו ויגדלהו ויאכילהו וילבישהו, ויתנדב עליו בכל הטוב לו, עד שהשכיל והבין אופני דרכי טובתו.
ואחר כן שמע האיש ההוא על אסיר שנפל ביד שונאו, והגיעו אל תכלית הצער והרעב והעירום ימים רבים, ונכמרו רחמיו על צערו, ופייס לשונאו, עד שהתירו ומחל לו את דמיו. ויאספהו האיש אל ביתו, והיטיב לו במקצת הטוב אשר היטיב בו לתינוק.
והיה האסיר מכיר בטובת האיש עליו ומודה עליה, יותר מן התינוק שגדל בה, מפני שיצא מעניין העוני והצער אל עניין הטובה והשלווה בעת שהכרתו בה גמורה. על כן הכיר טובת האיש החסיד וחסדו מאוד.
והתינוק לא הבין מעלת הטובה עליו, אף על פי שהתחזקה הכרתו והתיישב בדעתו, מפני שהיה רגיל בה מימי נערותו.
ואין איש מאנשי השכל מסתפק שחסדו וטובו על התינוק כוללים ונראים יותר, ושהוא חייב בהתמדת הודאה והשבח עליהם יותר.
וזה דומה למה שאמר הכתוב (הושע יא) ואנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועותיו, ולא ידעו כי רפאתים.

ומה נידמו בזה אל אנשים עיוורים, הובאו אל בית מוכן להם בכל תועלותיהם, והושם כל דבר בו על מכוונתו הטובה, והותקן על התיקון הנאה והנאות לתועלותם וכוונת תקנותם. וזומן להם בו עם כל זה כחלים [=תרופות] מועילים, ורופא חכם לרפאם בהם, כדי שייטיב ראותם.
והם התעלמו מעסוק ברפואת עיניהם, ולא שמעו אל הרופא אשר היה מתעסק ברפואתם, והיו הולכים בבית בעניין רע מעיוורונם, וכל אשר הלכו בבית נכשלו בדברים המוכנים לתועלתם ונפלו על פניהם.
והיה מהם מי שנפצע, ומי שנשבר, ורב צערם ונכפלה רעתם. והיו מתרעמים על בעל הבית והבונה אותו, וגינו את מעשהו, והיה בעיניהם כמקצר וכמנהיג רע. וחשבו כי לא כיוון בהם כוונת טובה וחסד, כי אם כוונת הצער והנזק. וגרם להם זה לכפור בטובת בעל הבית וחסדו.
כמו שאמר החכם (קהלת י) וגם בדרך כשסכל הולך לבו חסר, ואמר לכל סכל הוא.

פרק א

כשמש אשר היא אחת בעיקרה ובעצמה, ומתחלקות מראות ניצוציה בשמשות הנעשות מן הזכוכית הלבן והשחור והאדום והירוק, ומשתנה אורה כפי השתנות צבעי הזכוכית.
וכמים שמשקין מהם הפרדס, שפרחיו שונים זה מזה במראה שהם נראים עליהם במראיהם.

פרק ג

ומה נדמו בזה לשני אחרים ירשו מאביהם אדמה שצריכה לעבדה. וחלקו אותה לשנים, ולא היה להם דבר זולתה.
והיה האחד מהם דעתן וזריז והשני הפכו.
הדעתן ראה כי עסקו באדמתו בלבד, ימנע אותו מעסוק בפרנסתו ומהגיע אל טרפו, והשתכר לעבוד באדמת אחרים כדי שיחיה משכר עמלו יום יום. וכשהיה נפטר מן העבודה לערב, היה עושה באדמתו שעה אחת בהשתדלות וחריצות. וכשהיה נותר לו משכירות ימים כדי מזון יום אחד על מזונותיו או יותר - היה מניח לעשות בשל אחרים בעת ההיא ועושה בשלו בתכלית השתדלותו וחריצותו. ולא סר לעשות כן עד שנגמרה עבודת אדמתו כהוגן. ובהגיע עת פירותיה וזמן תבואתה, קיבצם ואספם, והתפרנס מהם בשנה השנית. והיה עובד אדמתו כרצונו, והולך ומוסיף בה אילנות, עד שהייתה תבואתה מספקת לפרנסתו והותירה לו מה שהוסיף בו אדמה על אדמתו.
והאח הכסיל כיון שידע שעבודתו באדמתו תמנעהו מהתעסק בעניין מזונותיו, עזבה לגמרי, והיה משתכר לבני אדם בעבודת האדמה, ולוקח שכרו ומתפרנס ממנו ולא היה מותיר כלום. וכשהיה נשאר בידו מזון יום אחד, היה משים אותו יום מנוחה ובטלה ושעשוע, ולא היה חושב בעניין אדמתו. והעתות אשר היה נפטר מן העבודה בימי עבודתו היה הולך בהם אל המרחץ. ונשארה אדמתו שממה, לא הצמיחה דבר, ותעל כולה קימשונים ונהרס גדרה, ונשא השיטפון את אילניה.
כמו שכתב החכם (משלי כד) על שדה איש עצל עברתי, ועל כרם אדם חסר לב, והנה עלה כולו קימושים, כוסו פניו חרולים וגדר אבניו נהרסה.