אך איזה מין קרוב אלינו ואנו חייבים לבחון בו יותר

נאמר כי הבחינה בכל אחד מהם, ואם הצורך אליו גדול, ואנו חייבים לבחון בו, הקרוב אלינו יותר והגלוי לנו הוא סימן החכמה הנראה במין האדם אשר הוא העולם הקטן, והוא הסיבה הקרובה להוויות העולם הגדול הזה.
וחייבים אנו לעיין בהתחלת האדם ומולדתו וחיבור חלקיו והרכבת אבריו ותועלתו בכל אחד מהם, והצורך המביא לעשותו על הצלם אשר הוא.
ואחר כך נעיין בתועלותיו ובכל מידה ממידותיו וכוחות נפשו ואור שכלו, והדברים העצמיים והמקריים אשר בו ותאוותיו ותכלית עניינו.
ובעמדנו על מה שזכרנו מן האדם, יתבאר לנו מסוד העולם הזה הרבה מפני שהוא דומה אליו.

וכבר אמרו קצת החכמים,
שהפילוסופיה הוא ידיעת האדם את עצמו.
רצה לומר ידיעת מה שזכרנו מעניין האדם,
כדי שיכיר הבורא יתעלה מסימן החכמה בו.
כמה שכתוב (איוב יט) ומבשרי אחזה אלוה.

וכיון שהוא כן, ראוי לנו להזכיר מכל מה שזכרנו מענייני האדם מעט מזער מכל עניין, להעיר המתעלם על מה שהוא חייב לזוכרו תמיד, ויביאהו לחקור על מה שלא זכרתי. ואז ייכנע לבורא על רוב חסדו וטובו עליו, ותתגדל הודאתו לו.

כמו שכתב דוד עליו השלום (תהילים קלט):

אודך על כי נוראות נפליתי, נפלאים מעשיך, ונפשי יודעת מאוד.
לא נכחד עצמי ממך, אשר עשיתי בסתר רקמתי בתחתיות ארץ.
גלמי ראו עיניך, ועל ספרך כלם יכתבו, ימים יוצרו ולא אחד בהם.

[חסד האלוהים במבנה גוף האדם]

ותחילת מה שראוי לך, שתעלה במחשבתך אל תחילת האדם ואל ראשית הווייתו, ואז תראה כי חסד האלוהים עליו הוא המציאו אחר אפסו, והוא צאתו מתכוונת היסודות אל תכונות הצומח, ואחר כך ייעתק מתכונת הצומח אל תכונת המזון, וממנו ייעתק אל תכונת הזרע והדם, ואחר כך ייעתק אל תכונות החיים, ואחר כן ייעתק ממנה אל תכונות האדם.

והוא החי, המדבר, המת, והוא הולך בשינויים וגלגולים וסיבות מתחלפות ומיצועים מתמידים מחוברים במחשבה נכונה וחיבור מתוקן.
וכאשר תתבונן בזה, ותראה סימן הטובה והחוכמה והיכולת בכללו, השתכל וחשוב בשורשי חיבורו הנראים, רוצה לומר נפשו וגופו, תראה גוף האדם מורכב מיסודות חלוקים וטבעים שאינם דומים. חיברם הבורא יתעלה בגבורתו, וקשרם בחכמתו, והתחבר מהם גוף עומד מתאחד במראיתו, מתחלק בטבעיו.

וחיבר אליו עצם רוחני אווירי דומה לרוחניות האישים העליונים וזה העצם הוא נפשו, אשר קשרה בו באמצעיים ראויים לשתי הקצוות: והם רוח החיים, והחום הטבעי והדם והגידים והעצבים והעורקים. ושם להם סיבות לשמרם ולהגן עליהם מהפגעים, והם הבשר והעצמות והמיתרים והעור והשיער והציפורנים. וכולם מגינים ומכסים להגן עליהם מהפגעים.

ואחר כן חשוב בחנות הבורא יתעלה בהנהגתו את האדם, אשר שם לו בטן אמו למצע בתחילת עניינו, כדי שיהיה במקום שמור ומבצר נצור, מקום שלא תשיגנו יד, ולא יגיע אליו לא חום ולא קור, עם המגן החזק והמחסה הנבצר, ועם המזון המזומן. והוא הולך וגדל, עד שיחזק על התנועה והתנודה, עם הגעתו אל מזונו מבלי יגיעה וטורח, הוכן לו במקום אשר לא יוכל אדם להגיע אליו בשום פנים. וכל אשר יגדל גופו ירבה מזונו עד עת קצוב.

ואחר כן יצא מבטן אמו אל דרך צר, מבלי תחבולה שיתחכם בה לצאתו, ולא דבר שיעשה לסייע לו בו, אלא ביכולת החכם הרחום וחנון המרחם על בריותיו.
כמו שאמר לאיוב בקצת בעלי חיים בלתי מדברים (לט): הידעת עת לדת יעלי סלע, חולל אילות תשמור, תספור ירחים תמלאנה, וידעת עת לדתנה.

ואחר כך יוצא הולד אל העולם הזה והוא חלש בחושיו, זולתי חוש המישוש והטעם, ויזמין לו הבורא יתעלה מזונו משדי אמו, ויהפוך הדם אשר היה מזונו במעי אמו לחלב בשדיה, ניגר ערב ומתוק כמעיין הנובע בעת הצורך אליו. ואיננו רב שיכבד על אמו משאו, ויגר מבלי מוץ [=מציצה], ולא מעט שייגע הילד בהוציאו ומוצצו מן השד. ומחנותו בזה ששם נקב השד כפי מחט, ולא רחב שייגר החלב מבלי מיץ, או שייחנק בו הילד בעת מוצצו את השד; ולא צר הרבה שיטרח בהוצאתו במיץ.

אחר כן יחזק גופו לראות המראים ולשמוע הקולות, ויתנהו האלוהים לחן ולחסד ולרחמים בלב יולדיו, כדי שלא יכבד עליהם גידולו, וירגישו עליו יותר מעצמם במאכל ובמשתה. ויקל בעיניהם כל טורחו ועמל גידולו, מרחיצה וחיתול וכיוצא בהם, ולנהלו לאט ולדחות מעליו כל נזק על כורחו.

ואחר כך ייעתק מעניין הילדות אל הנערות ולא יקוצו בו אבותיו ולא יתקצפו לרוב צרכיו ומיעוט הכרתו מה שהם סובלים מטורחו וסיפוקו ומשאו, אך תגדל הדאגה לו בלבם, עד שיגיע לימי הבחרות, וכבר למד לדבר על סדר ודירוג, ויחזקו כוחות חושיו וכוחות נפשו, ויקבל החכמה והדעת, ויכיר קצת המוחשים: מקצתם בחושיו הגשמיים, וקצת המושכלים בחושיו הרוחניים.
כמו שכתב החכם (משלי ב) כי ה' ייתן חכמה מפיו דעת ותבונה.

ומרוב הטובה על האדם שאיננו משכיל ולא מכיר הטוב והרע בעת ילדותו, שאם היו שכלו והכרתו שלמים בעת גידולו, ויכיר יתרון בני אדם עליו בהנהיגם עצמם ומהירות תנועתם ונקיותם, ויראה עצמו בהפך כל זה, היה מת מן הדאגה והיגון.
ומן התימה בעניין בכייתו, כי הילד יש לו תועלת בה, כפי מה שאמרו חכמי הרופאים, כי במוחי הילדים ליחה, כשהיא נשארת על עניינה מחדשת עליהם חידושים רעים. והבכי מתיך הליחה ההיא ממוחיהם, וינצלו מרעת מאורעיה.

ומרוב חנות הבורא יתעלה על האדם שהוא מחליף את שיניו זו אחר זו, שלא ימנע ממנו אוכל כל ימי צמיחת מה שנפל מהם.

ואחר כן יעברו עליו חולאים ומקרים מכאיבים, כדי שיכיר העולם ולא יעלם ממנו עניינו שיבטח בו וימשלו בו תאוותיו, ויהיה כבהמות לא ישכיל ולא יבין.
כמו שכתוב (תהילים לב) אל תהיו כסוס כפרד אין הבין.

ואחר כן ישיב אל לבו ויסתכל בתועלת אברי גופו ואופני תקנתו בכל אחד מהם:
הידיים לקחת ולתת,
והרגלים ללכת,
והעיניים לראות,
והאוזניים לשמוע,
והאף להריח,
והלשון לדבר,
והפה לאכול,
והשיניים ללעוס,
והאצטומכא לבשל,
והכבד לזקק המזון,
והסמפונות להוציא המותרות,
והכיסים לסבלם,
והלב משכן החום הטבעי ומבוע החיים,
והמוח משכן הכוחות הרוחניים ומבוע ההרגש ושורש העצבים,
והרחם לקיים הזרע,
וכן שאר אברי הגוף,
ואשר יעלם ממנו מתועלותם יותר ממה שנראה לנו.

וכמו כן תראינה פעולות הטבע בתוך הגוף למתבונן בהם, בהגיע המזון אליו, בחלקו אותו על כל חלק מחלקי הגוף, ויראה מסימני החכמה מה שיזרז אותו להודות לבוראו ולשבחו עליהם.
כמו שכתב דוד עליו השלום (שם לה) כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך.
והוא שהמאכל הולך אל הבטן בתעלה מוכנת על קו ישר, אין בה עקום ולא עוות, והוא הושט.
אחר כך טוחן אותו הבטן יותר מן הטחינה שטחנו אותו השיניים בתחילה.
ואחר כך ישלחנו אל הכבד בגידים דקים נוגעים ביניהם, הושמו כמסננת למזון, שלא יגיע ממנו שום דבר עב אל הכבד, ויהפכוהו לדם, ויחלקוהו על הגוף, וישלחוהו אל כל חלקיו בתעלות מוכנות לזה, כתעלות המוכנות למים.
וישלח מה שנשאר מן הפסולת אל תעלות הוכנו להם: מה שהוא מן המרה האדומה הולך אל כיס המרה, ומה שהוא מן המרה השחורה הולך אל הטחול, ומה שהוא מן הליחה והרוטב הולך אל הריאה, ומה שהוא מתמצית הדם ילך אל השלפוחית.

התבונן אחי בחכמת הבורא בהרכבת גופך, ושומו אלה האברים בו במקומותם לסבול הפסולת ההם, שלא תתפשטנה בגוף ותחלינה אותו.

ואחר כך התבונן בתכונות כלי הקול ומוצאי הדבור:
הקנה כאבוב להוצאת הקול, והלשון והשפתיים והשיניים לחתוך האותיות והטעמים. ובאלה האברים תועלות אחרות. האוויר הולך אל הריאה בקנה, והלשון לטעום בו המטעמים.
ויש בו עם זה עזר להעביר המאכל והמשתה. והשיניים ללעוס המאכל, והשפתיים לעכב המשתה כדי שיהא הנצוק ממנו בשיעור ובכוונה.
וכן בשאר האברים תועלות, מקצתם ידועות ומקצתם אינם ידועות לנו.

ואחר כך התבונן אחי בכוחות הארבעה שהמה בגוף, ומעשיהם בו:
הכוח המושך, הוא המקבל המאכל והמגיעו אל האצטומכא;
והכוח המחזיק, הוא המעכב המאכל בו עד שיעשה בו הטבע מעשהו;
והכוח המבשל, הוא המבשל אותו, מוציא הזך שבו ומשלח אותו אל הגוף;
והכוח הדוחה, הוא הדוחה הפסולת הנותרת אחר שייקח הכוח המבשל צרכו מן המזון.

ראה היאך הופקדו אלה הכוחות על הגוף לשמש אותו במה שיש בו תקנתו. והוא כחצר המלך שיש בו עבדים ונציבים פקידים על ביתו.
אחד מהם עומד לצורכי העבדים ולהגיעם אל גזבר המלך.
ופקיד שני לקבל מה שיביא הראשון ולאצור אותו בבית עד שיוכן ויתוקן.
ופקיד שלישי להכין מה שנאצר ולתקנו ולזמנו ולחלקו על העבדים.
ופקיד רביעי לכבד מה שיש בבית מן הזבל והלכלוך ולהוציאם ממנו.

[חסד האלוהים במבנה כוחות הנפש]

אחר כך חשוב בכוחות הנפש ומקומותם מתועלות האדם, כמחשבה והזיכרון והשכחה והבושת והשכל והדבור.

תראה אם יחסר לאדם מאלה המידות הזיכרון לבד, היאך יהיה עניינו וכמה הפסד יבוא לו בכל ענייניו, כשאיננו זוכר מה שיש לו ומה שיש עליו, ומה שלקח ומה שנתן, ומה שראה ומה ששמע, ומה שאמר ומה שנאמר לו.
ולא יזכור מי שהטיב לו ומי שהרע לו, ומי שהועילו ומי שהזיקו.
ועוד שאיננו יודע הדרך אם דרך בה פעמים רבות, ולא יזכור חכמה אם יהגה בה כל ימיו, ולא יועילנו ניסיון, ולא ישקול דבר במה שעבר, ועל מה שעתיד להיות במה שיהיה. אך הוא קרוב להתפשט מן האנושיות.

ומתועלת השכחה, כי לולא השכחה לא היה נשאר האדם מבלי עצב, ולא היה טורדו ממנו שום דבר משמחת עולם, ולא היה נהנה במה שמשמח אותו כשהוא זוכר פגעי העולם, ולא היה מקווה מנוחה ממקנא, ולא התעלם ממלך.

הלא תראה איך הושם באדם הזיכרון והשכחה, והמה מתחלפים ושונים זה מזה. והושם לו בכל אחד מהם מינים מן התועלות.

ואחר כך חשוב במידת הבושת אשר ייחד בה האדם, מה גדלה מעלתה ורבת תועלתה ותקנתה.
ולולא היא, לא היו מאכסנים אכסנאי, ולא היו מקיימים דבר, ולא ממלאים משאל, ולא גומלים חסד ומתרחקים מן הרע בשום דבר, עד כי דברים רבים מדברי התורה עושים בעבור הבושת.
כי רוב בני אדם לא היו מכבדים את אבותם לולא הבושת, כל שכן זולתם.
ולא היו משיבים פיקדון, ולא נמנעים מעבירה.
כי כל אשר יעשה מכל אלה הדברים המגונים שזכרנו, אינו עושה אותם אלא לאחר שיפשוט כסות הבושת מעליו.
כמו שאמר הכתוב (ירמיה ו) גם בוש לא יבושו גם הכלים לא ידעו.
ואומר (צפניה ג) ולא יודע עול בשת.

ומן התימה הגדול שהוטבע האדם על הבושת מבני אדם, בעבור מה שזכרנו מתועלותיו בה, ויותר ממה שזכרנו, ולא הוטבע על הבושת מבוראו המשקיף עליו תמיד, כדי שלא יהיה מוכרח על עבודתו אותו, וייחלש חיוב תגמולו עליה.
אבל אנחנו חייבים להתבושש מן הבורא מדרך הבחינה, ובידיעת מה שאנו חייבים מעבודתו ודעתנו השקפתו על נגלותינו ונסתרותינו.
כמו שאמר הכתוב (יחזקאל לו) בושו והכלמו מדרכיכם בית ישראל.

[חסד האלוהים בתבונה שנתן לאדם]

אך רוב טוב האלוהים עלינו בשכל ובהכרה, אשר בהם ייחדנו משאר בעלי חיים, אין תועלתם לנו נעלמת ממנה בהנהגת גופנו והסדרת תנועותינו, מבלעדי מי שפקדו ממנו לפגע שאירע את מוחו.

אך המידות אשר נגיע אליהן בשכל רבות מאוד
מהם שבו נדע שיש לנו בורא חכם קיים, אחד, קדמון, יכול, לא יכילהו זמן ולא מקום, נעלה ממידות הברואים והתרומם ממחשבות הנמצאים, רחום וחנון ומטיב, לא ידמה אל דבר ולא יתדמה אליו דבר.

וגם מהם שאנחנו מבינים בו החכמה והיכולת, והרחמים המקוימים בעולם, וחיוב עבודתו לאשר יאות לו, ובעבור טובתו הכוללת והמיוחדת.

ובשכל יאמן אצלנו ספר תורת האלוהים הנאמנה הנתונה למשה נביאו עליו השלום. ומפני שכל האדם והכרתו הוא בא אתו לידי חשבון ומדקדק עליו בוראו יתעלה. ומי שפקד שכלו מסתלקות מעליו המעלות האנושיות כולן, והמצוות והגמול והעונש.

וממעלות השכל שבו ישיג האדם כל מושגיו המוחשים והמושכלים, ובו יראה מה שנעלם מחושיו הגשמיים מן הנראות. כנסיעת הצל, ומעשה הטיפה האחת מן המים בצור החלמיש.

ובו יבדיל בין האמת והשקר, ובין היתר והחסר, והטוב והרע, והמשובח והמגונה, ובין הראוי והאפשר והנמנע.

ובו יעביד שאר מיני חיים בתועלותיו והנאותיו ויכיר מקומות הכוכבים, ויעמוד על מרחקיהם ותנועות גלגליהם, ויבין הערכים וההקשות (=יחסים והשוואות) שבחכמת השיעור וצורות המופת אשר בחכמת הדיבור, ושאר החכמות והמלאכות שיארך זכרם.
וכן שאר כל מידות האדם כאשר תבחנם תמצאם בתכלית התקנה והתועלת לו, כאשר זכרנו בשכל.

ואחר כך חשוב במה שהיטיב בו האלוהים לאדם בדיבור והסדרת הדברים אשר יליץ בהן על מה שיש בנפשו ובמצפונו, ויבין בהן עניני זולתו. והלשון קולמוס הלב ושליח המצפון.

ולולא הדיבור לא היה לאדם צוות בחברו והיה כבהמה.
ובדיבור ייראה היתרון בין בני אדם, ובו תהיה ברית כרותה ביניהם ובין האלוהים ועבדיו.

ובדיבור ישוב האדם ממעוותיו ויבקש כפרת עונותיו, והוא הראיה הכי חזקה על חשיבות האדם וגריעותו.

וכבר נאמר כי האדם הלב והלשון.
ובו השלמת גדר האדם, רצוני לומר הדיבור.
כי גדר האדם: חי, מדבר, מת. ובו נבדל מן הבהמות.

ואחר כך חשוב במעלת אותיות המכתב והכתיבה, אשר בהמה מחברים מעשי העוברים הנמצאים וענייניהם לבאים אחריהם, ומגיעים לאנשים דברי מי שאינו נמצא עימהם, ודברי הרחוקים לקרוביהם אשר בארץ אחרת, שאפשר שבהגיעם אליהם חיי רוחם והצלתם מרעתם ושחיתותם.
ובו תתקיימנה החכמות בספרים, ויתחברו העניינים המפוזרים בלבבות. ובו כותבים מה שיש ביניהם מענייני משא ומתן, וסחורה והלוואה וקניין, ונישואין וגירושין, ושחרור עבדים. והעניין רב מהשלים.

ומהשלמת הטובה על האדם שהוכן לו כף ואצבעות, לתקן בהן הרושם והמכתב והרקמה וקדיחת האש ושאר המעשים, והמלאכות הדקות, מבלעדי שאר מיני החיים, מפני שאינם צריכים להם.

ואומר כי אין אבר שזכרתי תועלותיו, שאין סימני החכמה נראים בהרכבתו ותכונתו וחיבורו למי שמתבונן בהם, ועדותם חזקה וראייתם גלויה על חמלת הבורא עלינו.

וכבר באר גלינוס בכמה ספרים תועלות האברים באר היטב, ואילו היינו מכוונים לבאר את זה באבר אחד לבדו, היינו יוצאים בדברים מגבול מטרתנו.
ובמה שהבאנו די להעיר מי שיורהו הבורא דרך הצלתו בעז"ה.

אך הבחינה בשאר מיני החיים והנהגתם ומחיתם

איננה נעלמת ממי שמסתכל בהן ומתבונן סימני החכמה בהם. ועל כן שונים אותם הספרים בזכרם פליאות הבורא יתעלה.
כמו שאמר לאיוב (סי' לח) מי יכין לעורב צידו כי ילדיו אל אל ישוועו.
ואמר (תהילים קמז) נותן לבהמה לחמה לבני עורב אשר יקראו.
והרבה כאלה.

וכן כשהוא מעיין במרוצת הגלגלים החלוקים בתנועות משתנות, והמאורים החלוקים לסדר עניין הכל בהם, יראה מסימני היכולת והחכמה, מה שלא תכילהו מחשבת אדם, וילאה לספרם בלשון.
כמו שכתב דוד עליו השלום (שם יט) השמים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע, ושאר המזמור.
ואמר (שם ח) כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך, ירח וכוכבים אשר כוננת.

ומן המופלא במה שנופלת עליו עין האדם מבריאות הבורא יתעלה הגדולות - השמים. כי בכל מקום שהוא עומד מן הארץ, יראה חצי הגלגל הסובב את הארץ. וכשמסתכל בו האדם על דרך הבחינה, יראה כי הבורא אותו בחפצו אין תכלית ליכולתו וחכמתו וגודלו.
כי כאשר אנחנו רואים ממעשה בניין בני אדם הקדמונים מאומה, נתמה על יכולתם לעשות כמוהו, ויורנו על חזקת גופם ויקרת נפשם לעשותם מבצר חזק לעצמם.
וכאשר יגדל בעינינו זה המעט מזער, והמעשה הנבזה הזה שאינו מוסיף על מעשינו אלא מעט, כמה אנו חייבים שתגדל תמיהתנו על בורא שמים וארץ וכל אשר בהם, מבלי יגיעה וטורח ולא ליאות ועמל מאין דבר ולא על דבר, אלא ברצונו וחפצו.
כמו שכתוב (שם לג) בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם.

ומן הטובות על האדם כי כל אשר תסתכל בסימני החכמה בברואים, תמצאם עם מה שהם מעידים בו לבורא מן האלוהות ומן האחדות, אינם נמלטים להיות בם לאדם אופני תועלת וכוונת תקנה. אלא שמקצתם גלויים וקצתם נעלמים.

ומהם האור והחושך. כי תועלות האור נגלות ונראות אינם נעלמות. אך החושך תועלותיו נעלמות, מפני שבני אדם משתוממים בו ונפסקים מעשיהם ותנועותם בבואו. ולולא חשכת הלילה היו גופי רוב בעלי חיים כלים בהתמדת יגיעתם ועמלם ואורך תנועתם.
ובלילה ייבדל קצת הזמן מקצתו, ובו יודעו הזמנים שאינם ידועים ואורך ימי החיים וקיצורם. ואילו היה העניין הולך תמיד על צורה אחת, לא הייתה מצווה תלויה בזמן, כשבתות וכמועדים וכצומות, ולא היה בין בני אדם מועד לעת קצוב, ולא היו יודעים רוב הידיעות התלויות בזמן, ולא היה נגמר בישול המאכל בבטן אחד מבעלי החיים כראוי.
ומפני שהיה האדם צריך לאור בלילה לעשות בו קצת מעשיו, ולהיות בו צוות לחולה, העמיד לו הבורא במקומו מאור האש, להשתמש בו בלילה בכל עת שירצה, ויכבהו בכל עת שירצה.
ומן התימה שיהיה מראה השמים מן המראים המחזקים את אור העיניים, שהוא נוטה אל השחור. ומכוחו המיוחד לו שהוא מקבץ אור העיניים ומחזקו. ואם היה מראהו לבן, היה מזיק לעיני בעלי החיים ומחלישם. וכן שאר החכמה בשאר הבריות.

ומרוב טוב האלוהים על האדם ששם מוראו על שאר החיים המזיקים
כמו שנאמר (בראשית ט) ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ וגו'.
כדי שיהיה התינוק בטוח מן החתול והעכבר והדומה לו. וכשהאדם מת, איננו בטוח בהן.
כמו שכתבו רבותינו זיכרונם לברכה: תינוק בן יומו חי - אינו צריך לשמרו מן העכברים. עוג מלך הבשן מת - צריך לשמרו מן העכברים. שנאמר ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית וגו'.

וממה שראוי לך להבין מכל הבריות העליונים והתחתונים מקטנם ועד גדולם, העניין הנעלם אשר בו סדר הכל והשלמתו, ואיננו מושג בחושים הגשמים, והיא התנועה הדבקה לכל מחובר, ואין חוש מהחושים הגשמיים משיג אותה, אך השכל משיג אותה באמצעות הנע אשר ישיגוהו החושים.

ולולי התנועה לא הייתה נגמרת הווית שום דבר מן הנמצאות ולא הפסדם. ואמר אחר מן הפילוסופים:

רוב הטבעים - התנועה.

וכשתבין סוד התנועה ותשכיל עניין אמיתתה ורוחניותה, ותדע כי הוא מפלאי החכמה האלוהית, ותכיר רוב חמלת הבורא על ברואיו, אז יתברר לך כי כל תנועותיך נקשרות בחפץ הבורא יתעלה והנהגתו ורצונו. הקטנה והגדולה שבהם, והגלויה והנסתרת, חוץ ממה ששם ברשותך מבחירת הטוב והרע.
וכאשר יתברר לך זה, תפקוד עצמך בכל תנועה שתנוע, ותזכור הקשר אשר קשרך הבורא בו, והתבושש ממנו תמיד ותירא אותו, ותימסר לדינו ותרצה בגזרותיו, תגיע אל רצונו ותהיה אחריתך לטוב.
כמו שאמר הכתוב (תהילים לב) והבוטח בה' חסד יסובבנו.

וממה שראוי לך לבחון בו מענייני העולם שתסתכל תמיד באחרית הדברים שהם מתקשים עלינו ומזדמנים לנו, ותראה בהם פליאה גדולה. כי הרבה דברים באים על כורחנו ושבח אחריתם ובהפך.

וכבר נאמר, כי חבורה אחת מעוברי דרכים לנה אצל כותל אחד,
ובא כלב והשתין על אחד מהם, ונעור וקם לרחוץ עצמו מן השתן.
וכשהרחיק מחבריו נפל הכותל עליהם ומתו, וניצול הוא.
והרבה פעמים יקרה כזה והפכו.

ומן הגדול שבדברים שראוי לך לבחון בהם כלילת מתנות האלוהים לבעלי חיים וצמח האדמה, כגשמים בעת הצורך אליהם, וירידתם בעתם.
כמו שאמר הכתוב (ירמיה יד) היש בהבלי הגוים מגשימים, ואם השמים יתנו רביבים, הלא אתה הוא ה' אלוהינו, ונקוה לך כי אתה עשית את כל אלה.
ואמר (שם ה) ולא אמרו בלבבם נירא נא את ה' אלוהינו הנותן גשם יורה ומלקוש בעתו שבועות חוקות קציר ישמר לנו.
ותמצא הכתוב מגדיל עניינם מאוד, וכאומרו (איוב ה) עושה גדולות ואין חקר נפלאות עד אין מספר, הנותן מטר על פני ארץ ושולח מים על פני חוצות, לשום שפלים למרום וקודרים שגבו ישע.

ומן התימה בסיבת המזונות מן הזרעים, כי גרגיר אחד מוציא אלף ויותר כשינצל מן הפגעים. וכבר נאמר כי ימצא בגרגיר אחד של חיטה שלוש מאות שבלים, ובכל שיבולת יותר מעשרים גרגרים. ונמצאו אילנות גדולים אשר יהיה שורשם גרגיר אחד וגידול אחד על ההקשה אשר זכרתי מן הכפל.

ישתבח החכם החונן המסבב להוויות הדברים הגדולים מן הקטנה והחלושה שבסבות,
כאשר אמר הכתוב (שמואל א ב) ולו נתכנו עלילות.

אך הטרפים המיוחדים לאישי מיני החיים רבו מספר. והחכם כאשר יתבונן בהם ויבין סיבותם יכיר חכמת מחשבת הבורא יתעלה בהם.
ועליהם אמר דוד (תהילים קד) כלם אליך ישברון לתת אכלם בעתו. תתן להם ילקוטון תפתח ידך ישבעון טוב.
ואמר (שם קמה) פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון.

ואני עתיד לבאר עניין זה יותר בשער הביטחון בעז"ה.

[התורה - הגדולה שבטובות הבורא]

והגדולה שבטובות שהיטיב בהם הבורא לאדם, והראיה החזקה עליו - התורה הנתונה למשה נביאו, והראות האותות על ידו, ושנות המנהגים והטבעים, והראות והמופתים הנוראים, כדי להאמין בבורא יתברך ובנביא.
כמו שכתוב (שמות יד) וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים, וייראו העם את ה' ויאמינו בה' ובמשה עבדו.
ואמר (דברים ד) אתה הראת לדעת, כי ה' הוא האלוהים אין עוד מלבדו.
ואמר (שם) מן השמים השמיעך את קולו ליסרך, ועל הארץ הראך את אשו הגדולה ודבריו שמעת מתוך האש.

ואם יבקש אדם בזמן הזה לראות מה שהוא דומה לעניינים ההם, יביט בעין האמת עמדנו בין האומות מעת הגלות, וסידור עניינינו ביניהם, עם מה שאנו בלתי מסכימים עימהם בסתר ובגלוי. והם יודעים בזה. ויראה כי עניינינו אפשר שיהיה קרוב מענייניהם במזונות ובטרפים. ואפשר שיהיה טוב מענייניהם בעתי המלחמות והתיגרות. ותראה הבינוניים והכפריים שבהם טורחים יותר מן הבינוניים שבנו והדלים אשר בקרבנו.

כמו שהבטיחנו יוצרנו יתברך (ויקרא כו) ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים וגו'.
ואמר עזרא (סימן ט) כי עבדים אנחנו ובעבדותנו לא עזבנו אלוהינו.
ונאמר (תהילים קכד) לולי ה' היה לנו יאמר נא ישראל וגו', בקום עלינו אדם ושאר המזמור.

ואני עתיד להרחיב בשער קבלת עבודת האלוהים בזיכרון רוב טוב האלוהים עלינו בתורתו אשר נתן לנו מה שיש בו די בעז"ה.

[הסכמות חברתיות בענייני שלטון וכספים]

וממה שראוי לתת אל לבך ולבחון בו הסכמת בני אדם והתחברות לבותם עם רוב התחלקות מידותם, למנות עליהם איש מהם, ומקבלים עבודתו ושומעים בקולו במה שהוא מצווה ומזהיר אותם, ויראים אותו והוא שומר אותם וחומל עליהם, ודן בצדק ביניהם ומנהיגם על מה שיש בו תקנת כולם, כדי שלא יתקלקלו ענייניהם ולא יוכל האויב להם.
ואילו היה כל אחד מבני אדם חושש לעצמו ולדחות מעליו, לא היו מסכימים על בנין מגדל ולא חומה, והיו ענייניהם מופקדים.
ועם כל זה שהמושל בהם שומר חוקי התורות ומנהיגם במשפטים צדיקים ובדרכים טובים וישרים, והוא משרת לתורה ושומר מנהג הצדק, ובהם תיכון ממשלתו ותתמיד ממלכתו.
כמו שכתוב (משלי כ) חסד ואמת יצרו מלך וגו'.
ואמרו רבותינו זיכרונם לברכה הוי מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו.

ומה שצריך לך לבחון בו ולהבין סימני החכמה העליונה והיד הטובה ממנו, הוא הסכמת בני אדם על המיקח ועל הממכר בזהב ובכסף, והשתדלם להרבות מהם בחמלת הבורא עליהם שיהיה בהם תיקון עניינם, ואם לא יעשה להם חפץ בנפשם. כי כל מי שימצאהו רעב או צמא מחסרון המזון והמים, לא יועילהו רובם ולא ימלא מחסורו. וכן אם ימצאהו באחד מאבריו כאב, לא יירפא בזהב ובכסף. והרבה משתמשים בשאר המוצאים במיני התרופות, ומעט שמשתמשים בזהב ובכסף.

ומפלאי סימני החכמה שבהם, שהם הרבה אצל קצת בני אדם מצד שאינם ריקים מהם, והם מעט אצל רובם. ואילו היה הרבה אצל כולם, לא היו מגיעים בהם אל חפץ. והם מעט מצד והרבה מצד. וכן הם יקרים מצד ונמבזים מצד, מפני שאין תועלת בעצמם. וזה מן המחשבה המעולה אשר בחכמה העליונה.

[דברים הדרושים לקיום האדם]

ואחר כך עיין בדברים אשר בהם קיום הגופות והשארם על עניינם וגבולם עד עת קצם, תמצאם ברב ובמעט כפי רוב הצורך אליהם. וכל אשר יהיה הצורך אליו גדול - יהיה מזומן ונמצא. וכל מה שאפשר לעמוד בלעדו ולהתעכב זולתו - תהי מציאותו יותר קשה והזדמנותו מעוטה.
והדמיון בזה: האוויר הנשאף. מפני שאי אפשר לעמוד בלעדיו שעה אחת בשום פנים, המציאו הבורא יתברך בעולם, והזמינו הזמנה, שאינה נמנעת משום אדם באיזה מקום שיהיה ובכל עת וזמן.
ומפני שהצורך גם כן למים, אלא שהם יכולים לעמוד בלעדיהם יותר ממה שיכולים לעמוד בלתי האוויר, שלחם הבורא על פני כל ארץ, וקיבצם במקום מיוחד שהולכים בעלי חיים אליו, איננו נמנע מהם. אלא שאינם בכל מקום כאוויר, ומביאים אותם בדמים לקצת בני אדם, מה שאין כן באוויר. והם מזומנים לקצת החיים יותר מקצתם. והאוויר שווה במציאותו והשגתו לכולם תמיד על עניין אחד.
ומפני שהצורך גם כן אל המאכל אלא שאפשר לעמוד בזולתו ולמצוא תמורתו יותר ממה שאפשר באוויר ובמים הרבה, הייתה השגתו יותר קשה ומציאותו יותר יקרה מן המים. אלא שהוא עם כל זה נמצא הרבה, ואיננו נמנע כלל מבני אדם.
וכן אודות המלבושים מן העורות והצמר והצמחים יש להם תמורה יותר מן המאכל, והשגתם יותר מעוטה, אלא לאחר זמן, מפני שיוכל האדם לעמוד זולתם ולהסתפק מהם במועט בזמן ארוך יותר ממה שיוכל במזון.
אבל האבנים היקרות והזהב והכסף ושאר מיני המוצאים, מפני שהיה הצורך אליהם בעצמם מעט, ותועלתם יותר רחוקה, אלא מצד ההסכמה עליהם, לא נמצא מהם אצל המון בני אדם מה שנמצא מן המאכל אצל אחד מהם. וזה בעבור העילה אשר זכרנו, שיוכל האדם לעמוד זולתם.

ישתבח הבורא החכם החומל והמרחם על עבדיו, אשר עינו עליהם לטובה בכל מה שיש בו תקנתם, אין אלוה מבלעדיו.
כמו שכתוב (יונה ד) אתה חסת על הקיקיון אשר לא עמלת בו ולא גידלתו וגו' ואני לא אחוס על נינוה העיר הגדולה וגו'.
ואמר דוד עליו השלום (תהילים קמה) טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו:

פרק ו

אך מפסידי הבחינה והדברים התלוים בה

אומר, כי כל הדברים המפסידים את הייחוד אשר הקדמנו זכרם בשער הראשון, כולם מפסידים הבחינה.
והשלושה פנים אשר הקדמנו זכרם בתחילת השער הזה, גם הם מפסידיה.
ומהם הגאות בטובות הבורא, שיחשוב הכסיל-הפתי כי הוא ראוי להם וליותר מהם, ואיננו בוחן בטובות האלוהים ולא יחייב את נפשו לשבח עליהם ולהודות לבורא.
ובכמותו אמר החכם (משלי טז) תועבת ה' כל גבה לב.

אך הדברים התלויים בבחינה -
מהם שיבין האדם טובות האלוהים עליו, וכשיקבל עבודתו בעבורם.
ומהם שישיב אל לבו תמיד סימני חכמת הבורא ולא יעמוד מחשוב בהם ומחקור עליהם בכל אשר יגיע אליו מן המוחשים והמושכלים, ואיננו פוסק מראות סימן חדש בכל יום.
כמו שאמר דוד עליו השלום (תהילים יט) יום ליום יביע אומר.

ומה שראוי לך לדעתו בעת קריאתך מה שהעירותיך עליו בשער הזה, כי הוא מעט מהרבה ממה שתגיע אליו בבינתך מסודי החכמה שיגלו לך בבר לבבך וזכות נפשך.

וכאשר תגיע מזה עד התכלית אשר ביכולתך, ראוי לך לדעת כי כל מה שעמדת עליו מחכמת הבורא ויכולתו בעולם הזה, איננו נחשב למאומה לנגד יכולתו וחכמתו, כי אין נראה אלא מה שהצורך אליו בעבור האדם בלבד, לא כפי הגעת יכולתו, כי אין לה קץ. וראוי שיהיה בלבך מיראתו וגודל יכולתו כפיהו, ולא כפי מה שתבין ממנו בלבד.

אך דמה עצמך בעולם אל ילד הנולד בבור מאסר המלך, וחמל עליו המלך וצווה לו בכל הטוב לו וכל הצריך לתקנתו, עד שגדל והשכיל. ואיננו יודע מאומה חוץ מן הבור ומה שיש בו.
והיה שליח המלך בא אליו תדיר בכל מה שצריך לו, מנר ומאכל ומשתה וכסות. והודיעו כי הוא עבד המלך, וכי הבור וכל אשר בו וכל אשר יביא אליו מן המזון של המלך הוא. וחייבו להודות לו ולשבחו.
ואמר: אני משבח בעל הבור הזה אשר לקחני לעבד לו, וייחדני בכל טובותיו, ושם עינו ולבו עלי.
אמר לו השליח: ואל תאמר כן, פן תחטא, כי אין הבור הזה לבדו ממשלת המלך, כי ברחבי ארצותיו מכפלי הבור הזה מה שלא יסופר מרוב. וכן אין אתה לבדך עבדו, כי עבדיו רבו מספור. וכן מה שהגיע אליך מטובותיו וחסדיו, אינם נחשבים למאומה לנגד טובותיו על זולתך. וכן השגחתו עליך איננה נחשבת לנגד השגחתו על זולתך.
ואמר הנער: אינני יודע מה שזכרת, אך הבינותי מדבר המלך כפי מה שראיתי טובתו וממשלתו בלבד.
אמר לו השליח: אמור, אני משבח המלך העליון, אשר אין קץ למלכותו ולא תכלית לטובתו וחסדו, ואני כלא חשוב בין רובי חייליו, וענייני איננו כלום לפי גודל יכולתו.
והבין הנער מעניין המלך מה שלא היה מבין, וגדלה מעלתו בנפשו, ונכנסה אימתו בלבו, ותגדל בעיניו טובתו ומה שהגיע אליו ממנו, מפני גודל מעלתו ומעוט חשיבות הנער במלכותו ויגדלו מתנותיו אצלו.

ואתה אחי, שים לבך אל הדמיון הזה כשתסתכל בגלגל הסובב את הארץ, כי אין אנו מבינים מה שיש בבקעה קטנה מן הארץ, כל שכן בכולה, וכל שכן מה שיש אחורי הגלגל.

התבונן אחי המשל הזה ובחון אותו, והבן מעניין הבורא יתברך כפיהו, ויגדל בעיניך מה שחננך מטובו וחסדו, אשר שם עליך עינו לטובה בכלל בריותיו. והבט אל ספרו ומצוותיו וחוקיו בעין הגדולה, והעבר על מחשבתך רוב המורא והגדולה אשר תמצא בלבך למי שתמצא ידו מן הטוב יותר ממך מבני אדם, כי כפי יתרון מעלתו על מעלתך ומעוט צרכו אליך תהיה גדולת טובתו אצלך. וכן תהיה למצוותיו ואזהרותיו מעלה בלבך כפי זה והשתדלך וטורחך בענייניו.
בין והתבונן תמצא בעזרת השם.

והאלוהים ישימנו מאנשי עבודתו המכירים עניני טובתו ברחמיו וחסדיו אמן.
נשלם שער השני.
אל ה' אקרא ויענני.