[הדברים שחובה לבטוח בהם]

אבל שני הדברים שחייב המאמין לבטוח בהם על הבורא יתעלה כוללים אותם שני מינים:
אחד מהם דברי העולם הזה.
והשני דברי העולם הבא.

ודברי עולם הזה יחלקו לשני חלקים:

אחד מהם ענייני העולם לתועלת העולם הזה.
והשני ענייני העולם לתועלת העולם הבא.

וענייני העולם לתועלות העולם הזה יחלקו לשלושה חלקים:

אחד מהם תועלות גופו בלבד.
והשני תועלות טרפו וסיבות הונו ומיני קנייניו.
והשלישי תועלות בני ביתו ואשתו וקרוביו ואוהביו ואויביו, ומי שהוא למעלה ממנו ולמטה ממנו מכתות בני אדם.

וענייני העולם לתועלות העולם הבא יחלקו לשני חלקים:

אחד מהם חובות הלבבות והאברים, שהוא מתייחד בהם לבדו, ואין מעשהו יוצא בהם להנאת זולתו ולא להזיקו.
והחלק השני חובות האברים, אשר לא יוכל לעשותם אלא בהשתתפות זולתו עמו בפועל ובהפעל כצדקה וגמילות חסדים ולמוד החכמה ולצוות בטוב ולהזהיר מן הרע.

וענייני העולם הבא יחלקו לשני חלקים:

אחד מהם הגמול הראוי.
והשני שהוא מחסד הבורא יתעלה על החסידים והנביאים לעולם הבא.

והנה כל הדברים שבוטחים בהם על הבורא יתברך שבעה חלקים:

אחד מהם ענייני גוף האדם בלבד.
והשני ענייני הונו וסיבות טרפו.
והשלישי ענייני אשתו ובניו וקרוביו ואוהביו ואויביו.
והרביעי חובות הלבבות והאברים שהוא מתייחד בתועלותם והזקתם.
והחמישי חובות האברים שתועלתם והזקתם מתעברות אל זולתו.
והשישי גמול העולם הבא אשר יהיה כפי המעשה בעולם הזה.
והשביעי גמול העולם הבא אשר יהיה מהבורא יתברך על דרך החסד על סגולתו.
כמו שכתוב: (תהלים לא) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך נגד בני אדם.

[התחומים בהם יש לבטוח בה']

וכיון שפירשתי ההקדמות אשר בעבורם יתכן הביטחון מן הבוטח באלוהים יתעלה, יש עלי לסמוך להן פירוש אופני יושר הביטחון בכל אחד מהשבעה דברים אשר בהם יבטח כל בוטח על אלוהים ועל זולתו אחד אחד.

[א. בענייני גוף האדם]

ואומר בפירוש החלק הראשון מהם -
והוא בענייני גוף האדם בלבד, והם חייו ומותו וטרף מזונו לעצמו, ומלבושו ודירתו ובריאותו, וחוליו ומידותיו, ואופני היושר בביטחון על אלוהים בכל עניין מהם שישליך את נפשו בהם להליכות הגוזר אשר גזר לו הבורא מהם, ותבטח נפשו באלוהים יתברך, וידע כי לא ייגמר לו מהם אלא מה שקדם בדעת הבורא שהוא הנכון לענייניו בעולם הזה ובעולם הבא, ויותר טוב לאחריתו.
ושהנהגת הבורא לו בכולם שווה, אין לשום ברייה בהם עצה ולא הנהגה אלא ברשותו וגזרתו ודינו. וכמו שאין ביד הברואים חייו ומותו וחוליו ובריאותו, כן אין בידם טרף מזונו וסיפוקו ולבושו ושאר ענייני גופו.
ועם בירור אמונתו כי עניינו מסור אל גזרות הבורא יתעלה, ושבחירת הבורא לו היא הבחירה הטובה, הוא חייב להתגלגל לסיבות תועלותיו ולבחור הטוב כנראה לו מן העניין, והאלוהים יעשה מה שקדמה בו גזרתו.

והדומה לזה כי אדם אף על פי שקיצו ומידת ימיו קשורים בגזרת הבורא יתברך, יש על האדם להתגלגל לסיבות החיים במאכל ובמשתה ומלבוש ובמעון כפי צרכו, ולא יניח את זה על האלוהים, שיאמר: אם קדם בגזרת הבורא שאחיה, ישאיר נפשי בגופי מבלי מזון כל ימי חיי, ולא אטרח בבקשת הטרף ועמלו.
וכן אין ראוי לאדם להיכנס בסכנות בביטחונו על גזירת הבורא, וישתה סמי המוות, או שיסכן בעצמו להלחם עם הארי והחיות הרעות ללא דוחק, או שישליך עצמו בים או באש, והדומה לזה, ממה שאין האדם בטוח בו, ויסכן בנפשו.

וכבר הזהירנו הכתוב מזה, במה שאמר (דברים ו) לא תנסו את ה' אלוהיכם וגו'.

כי איננו נמלט בזה מאחד משני דברים:
- או שימות, ויהי הוא הממית את עצמו והוא נתבע על זה כאלו המית זולתו מבני אדם, אף על פי שמותו על הדרך ההוא בגזירת האלוהים וברשותו.
וכבר הזהירנו שלא להמית שום אדם בשום גלגול, באמרו (שמות כ) לא תרצח.
וכל אשר יהיה המומת קרוב אל הממית יהיה העונש יותר ראוי.
כמו שכתוב (עמוס א) על רדפו בחרב אחיו ושחת רחמיו וגו'.
וכן מי שהמית את עצמו, יהיה עונשו גדול בלי ספק.

מפני שמשלו בזה כעבד שציווהו אדוניו לשמור מקום לזמן ידוע,
והזהירו עליו שלא ייפרד ממנו עד שיבוא שליח אדוניו אליו.
וכיון שראה שבושש השליח לבוא, נפרד מן המקום קודם בואו.
וקצף עליו אדוניו, והענישו עונש גדול.

וכן הממית את עצמו, יוצא מעבודת האלוהים אל המרותו בהיכנסו בסכנות המוות.
ועל כן אתה מוצא שמואל עליו השלום אומר (שמואל א טז) איך אלך ושמע שאול והרגני, לא נחשב לו לחיסרון בביטחונו על האלוהים. אך הייתה התשובה מאלוהים לו במה שמורה כי זריזותו בזה משובחת, ואמר לו (שם) עגלת בקר תקח בידך ואמרת לזבוח לה' באתי, ושאר העניין. ואילו היה זה קיצור בביטחונו הייתה התשובה אליו אני אמית ואחיה וגו' או הדומה לו, כמו שנאמר למשה עליו השלום, עת שאמר לו (שמות ד) כי כבד פה וכבד לשון אנכי, מי שם פה לאדם וגו'.
ואם שמואל עם תום צדקתו לא הקל להיכנס בסיבה קטנה מסיבות הסכנה, אף על פי שהיה נכנס בה במצוות הבורא יתברך, כשאמר מלא קרנך שמן ולך אשלחך אל ישי בית הלחמי, כל שכן שיהיה זה מגונה מזולתו מבלתי מצוות הבורא יתעלה.

- או שינצל בעזרת הבורא יתברך לו, ויאבדו זכיותיו, ויפסיד שכרו.
כמו שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה בזה העניין: לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה, ויאמר שעושין לו נס, שמא אין עושין לו נס. ואם עושין לו נס, מנכין לו מזכיותיו.
ואמר יעקב עליו השלום (בראשית לב) קטונתי מכל החסדים וגו'.
ואמר המתרגם בפירושו: זעירין זכיותי מכל חסדיך ומכל טבוון.

וכמו שאמרנו בחיים ובמות, כן נאמר בחיוב תביעת סיבות הבריאות והמזון והמלבוש והדירה והמידות הטובות, ולהרחיק שכנגדם עם בירור אמונתו.
כי הסיבות אין מועילות אותו בזה כלום, אלא בגזרת הבורא יתברך.

כאשר יש לבעל האדמה לחרוש אותה ולנקותה מן הקוצים ולזרעה ולהשקותה אם יזדמנו לו מים, ויבטח על הבורא ית' להפרותה ולשמרה מן הפגעים ותרבה תבואתה ויברך אותה הבורא. ואין ראוי לו להניח האדמה מבלי עבודה וזריעה בביטחונו על גזירת הבורא שתצמיח האדמה בלתי זרע שקדם לו.
וכן בעלי המלאכה והסחורה והשכירות, מצווים לחזר על הטרף בהם, עם הביטחון באלוהים כי הטרף בידו ורשותו ושהוא ערב בו לאדם, ומשלימו לו באיזו סיבה שירצה. ואל יחשוב כי הסיבה תועילהו או תזיקהו מאומה.

ואם יבוא לו טרפו על פנים מאופני הסיבות אשר התעסק בהם, ראוי לו שלא יבטח על הסיבה ההיא וישמח בה ויוסיף להחזיק בה ויטה לבו אליה, כי ייחלש ביטחונו באלוהיו. אך אין ראוי לו לחשוב כי תועילנו יותר ממה שקדם בדעת הבורא. ואל ישמח בהידבקו בה וסיבובו עליה, אך יודה הבורא אשר הטריפו אחר יגיעתו, ולא שם עמלו וטרחו לריק.
כמו שכתוב (תהלים קכח) יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך.

ואמר אחד מן החסידים: אני תמה ממי שנותן לחברו מה שגזר לו אצלו הבורא, ואחר כך יזכיר לו טובתו עליו בו ויבקש להודות אותו עליו.
ויותר אני תמה ממי שקבל טרפו על ידי אחר מוכרח לתתו לו, וייכנע לו ויפייסהו וישבחהו. ואם לא יבואהו הטרף על הפנים אשר סבב עליהם, אפשר שטרף יומו כבר קדם אצלו והוא ברשותו, או שבא לו על פנים אחרים, ועל איזה פנים שיהיה ראוי לו להתעסק בסיבות, ואל ירפה מחזור עליהם כשהם ראויות למידותיו ולגופו כאשר קדמתי, ויבטח עם זה על אלוהיו שלא יעזבהו ולא ירפהו, ולא יתעלם ממנו.
כמו שכתוב (נחום א) טוב ה' למעוז ביום צרה וגו'.

וכן נאמר בעניין הבריאות והחולי. כי על האדם לבטוח בבורא בזה, ולהשתדל בהתמדת הבריאות בסיבות אשר מטבעם זה, ולדחות המדווה במה שנהגו לדחותו. כמו שצווה הבורא יתעלה (שמות כא) ורפא ירפא. מבלי שיבטח על סיבות הבריאות והחולי שהן מועילות או מזיקות אלא ברשות הבורא.

וכאשר יבטח בבורא, ירפאהו מחוליו בסיבה ובלתי סיבה.
כמו שכתוב (תהלים קז) ישלח דברו וירפאם וגו'.
ואפשר שירפאהו בדבר המזיק הרבה, כמו שידעת מעניין אלישע במים הרעים שריפא היזקם במלח.
וכן (שמות טו) ויורהו ה' עץ וישלך אל המים, ואמרו הקדמונים שהיה עץ של הרדופני.
וכמוהו (ישעיה לח) ישאו דבלת תאנים וימרחו על השחין ויחי.
וכבר ידעת מה שהיה מענין אסא כשבטח על הרופאים והניח ביטחונו באלוהים בחליו, מהמוסר והתוכחה לו.
ואמר הכתוב (איוב ה) כי הוא יכאיב ויחבש וגו':

[ב. בענייני הרכוש]

ופירוש החלק השני,
הוא בענייני קנייני האדם וסיבות טרפו ואופני עסקיו, כמסחר ומלאכה והליכות הדרכים ומינוי ושכירות ועבודת המלכים וגזברות וקבלנות ואמנה וספרות ומיני העבודות וציד במדברות וימים והדומה לזה ממה שמתעסקים בו לקבץ ממון ולהרבות מותרי המחיה.

ואופני יושר הביטחון בהם על האלוהים שיתעסק במה שזימן לו הבורא מהם לצורך סיפוקו ומזונו ולהגיע אל מה שיש בו די מן העולם.
ואם יגזור לו הבורא בתוספת על זה, תבואהו מבלי טורח ויגיעה, כאשר יבטח על האלוהים בה, ולא ירבה לחזר על הסיבות ולא יסמוך עליהן בלבו.
ואם לא יגזרו לו יותר מן המזון, אם היו משתדלים כל אשר בשמים ובארץ להוסיף עליו - לא היו יכולים בשום פנים ולא בשום סיבה. וכאשר יבטח באלוהים ימצא מנוחת לבו ושלוות נפשו, כי לא יעברנו חוקו אל זולתו, ולא יקדים ולא יאחר מעתו הנגזר לו בו.

ויש שמנהיג הבורא טרפי רבים מבני אדם על יד איש אחד, מהם להבחין בזה עבודתו לאלוהים מהמרותו, וישים את זה מן הסיבות החזקות שבסבות הניסיון וההסתה לו, כמלך שהוא מטריף חילו ועבדיו. וכן השרים ורואי המלך והסגנים אשר סביבותיהם כיתות מעבדיהם ושמשיהם ופקידיהם ונשים וקרובים, ומשתדלים בעבורם לחזור על סיבת קיבוץ הממון מפנים טובים ורעים.

והסכל מהם יטעה בשלושה פנים.

אחד מהן בקבצו הממון, כי הוא לוקח מה שגזר לו הבורא לקחתו על פנים מגונים ורעים, ואלו היה מבקש אותו על אופניו היה מגיע אל חפצו ורצונו, והיה מתקיים בידו עניין תורתו ועולמו, ולא היה חסר לו ממה שגזר הבורא מאומה.

והשני כי הוא חושב שכל מה שהגיע אליו מן הממון הוא טרף מזונו, ולא יבין כי הטרף מתחלק לשלושה חלקים.
אחד מהם טרף מזונו, והוא כלכלת גופו בלבד, והוא המובטח מן האלוהים לכל אשר בו רוח חיים עד תכלית ימיו.
והשני טרף מזון זולתו, מאישה ובנים ועבדים ומשרתים והדומה להם, ואיננו מובטח מן האלוהים לכל הברואים, אלא לסגולה מהם בתנאים מיוחדים. והוא מקרה מזדמן בעת אחת ואין מזדמן בעת אחרת, כפי שמחייבת הליכות דיני הבורא מן החסד והמשפט.
והשלישי טרף קניין, והוא הממון אשר אין בו תועלת לאדם, והוא שומר עליו ונוצר אותו עד אשר יורישנו לזולתו או שיאבד ממנו.
והסכל יחשוב כל אשר גזר לו הבורא מן הממון שהוא טרף מזונו וכלכלת גופו והוא ממהר אליו ומשתדל עליו, ואפשר שיקבצנו לבעל אשתו אחריו, ולחורגו, ולגדול שבשונאיו.

והשלישי שהוא נותן הטרפים לבעליהם, כמו שגזר להם הבורא על ידו, והוא זוכר טובתו להם בהם כאלו הוא הטריפם בהם וכלכל אותם, ומתחסד בם עליהם, ורוצה שיודוהו וישבחוהו הרבה עליהם, ושיעבדוהו בעבורם. ויתגאה ויגבה וירום לבבו, ויניח הודאתו עליהם, ויחשוב שאם היה מונע אותם הבורא מהם היו נשארים אצלו, וכי לולא הוא היו נפסקים טרפיהם. והוא העני אשר ייגע לריק בעולם הזה, ויפסיד שכרו לעולם הבא.

והמשכיל נוהג בשלושת הפנים על הדרך הנכונה לתורתו ולעולמו, וביטחונו במה שיש ביד האלוהים מטרפו וקניינו יותר חזק מביטחונו במה שיש בידו מהם, מפני שאינו יודע אם הוא טרף מזון או טרף קניין. ויגיע לכבוד העולם הזה ואל הגמול הטוב בעולם הבא.
כמו שכתוב (תהלים קיב) במזמור הללויה אשרי איש ירא את ה' עד סופו:

ויש מבני אדם כתות שאינם משתדלים לקנות הממון ולהרבות ממנו אלא לאהבת הכבוד מבני אדם ולעשות להם שם.
ואין מספיק להם ממנו שום דבר. וזה סכלות מהם בסיבת הכבוד בעולם הזה ובעולם הבא. וגורם להם זה מה שרואים מכבוד עמי הארץ לאנשי הממון, וכבודם להם לחומדם מה שיש אצלם ולמשוך מאשר בידם.
ואלו השכילו והבינו כי אין ביכולתם ולא בכוחם לא לתת ולא למנוע אלא למי שגזר לו הבורא אצלם, לא היו מקווים לזולתו, ולא היה ראוי אצלם לכבוד אלא מי שייחדהו הבורא במעלות משובחות ראוי בעבורן לכבוד הבורא יתעלה.
כמו שכתוב (שמואל א ב) כי מכבדי אכבד.

ומפני שסכלי עמי הארץ מכבדים בעלי הממון בסיבות הכבוד, הוסיף להם הבורא סכלות בסיבות בקשותם, ונפלו בהשתדלות גדולה ויגיעה רבה כל ימיהם, והניחו מה שהיו חייבים להשתדל בו ולמהר אליו מהשלים חובות הבורא אשר עליהם, ולהודות על טובותיו אצלם, ותהיינה בקשותם יותר קרובות אליהם בדרך הזה בלי ספק.
כמו שאמר הכתוב (משלי ג) אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד.
ואמר (ד"ה א כט) והעושר והכבוד מלפניך וגו'.
ויש שימצא בכלל מבקשי הממון מי שיגיע ממנו אל תכלית תאוותו בדרך הסיבות אשר זכרנו.

ומהם מי שיגיע אליו בדרך הירושה והדומה לזה, ויחשוב כי הסיבות חייבו לו את זה, ולולא הם לא היה מגיע אליו כלום ממנו. ומשבח הסיבה מבלעדי המסבב.

וכמה הוא דומה בזה לאדם שהוא במדבר, הכביד עליו הצמא, ומצא מים שאינם מתוקים בבור אחד, ושמח בהם שמחה גדולה ורווה מהם.
וכאשר הלך מעט, ומצא מעין נובע מים מתוקים.
ודאג על מה שקדם משתותו המים הראשונים ורוותו מהם.

וכן בעל הממון שהגיע אליו בסיבה ידועה, אילו הייתה נמנעת הסיבה ההיא ממנו, היה משיג אותו בסיבה אחרת כאשר הקדמנו.
וכמו שכתוב (שמואל א יד) כי אין לה' מעצור להושיע ברב או במעט.
וממה שראוי לבוטח על האלוהים בטרפו כשיתעכב ממנו הטרף יום מן הימים, שיאמר בלבו, כי אשר הוציאני אל העולם הזה מזמן ידוע ועת ידועה, ולא הוציאני אליו לפניהם ולא לאחריהם, הוא שמעכב ממני בוא טרפי לעת ידוע ויום ידוע, לדעתו מה שהוא טוב לי.
וכן כאשר יבואהו טרפו מצומצם לא יותיר על מזונו מאומה, ראוי לו לחשוב בלבו ולומר אשר הכין לי מזוני בשדי אמי בתחילת ענייני כפי צרכי ודי כלכלתי יום יום, עד אשר המיר אותו לי בטוב ממנו, ולא הזיק לי בואו בצמצום מאומה, כן לא יזיק לי בוא הטרף הזה אשר העתיק אותי אליו עתה בצמצום כפי צרכי, עד תכלית ימי מאומה, ויהיה נשכר על זה.
כמו שאמר הבורא על אבותינו במדבר (שמות טז) ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו.
ואמר (ירמיה ב) הלוך וקראת באזני ירושלים וגו'.

וכן אם יבואהו טרפו בסיבה מבלי סיבה, ומקום מבלי מקום, ועל ידי איש מבלתי איש אחר, יאמר בלבו אשר יצרני על צורה ותבנית ותכונה ומידה מבלי שאר הצורות והתכונות והמידות לתקנת ענייני, הוא בחר לי שיבוא טרפי על הפנים המפיקים לענייני, מבלי שאר הפנים. ואשר הביאני אל העולם הזה במקום ידוע, וע"י שני אישים ידועים מבלי שאר אישי העולם, הוא בחר לי בו טרפי בארץ ידועה ועל ידי איש ידוע, שם אותו סיבה לטרפי לטוב לי.
כמו אמר הכתוב (תהלים קמה) צדיק ה' בכל דרכיו.

[ג. משפחה וחברה]

אבל פירוש החלק השלישי,
והם ענייני אשתו ובניו ובני ביתו וקרוביו ואוהביו ואויביו ומיודעיו ומכריו, ואשר למעלה ממנו ואשר למטה ממנו מכתות בני אדם. אופני יושר הביטחון על האלוהים בהם כאשר אספר, והוא שאין אדם נמלט מאחד משני דברים: שיהיה נכרי או שיהיה בתוך משפחתו וקרוביו.

ואם יהיה נכרי, יהיה צוותו באלוהיו בעת השתוממותו, ויבטח עליו בגבורתו, ויעלה על לבו גרות הנפש בעולם הזה, וכי אנשי הארץ כמו גרים בה.
כמו שאמר הכתוב (ויקרא כה) כי גרים ותושבים אתם עמדי.
ויחשוב בלבו כי כל מי שיש לו קרובים בו, עד זמן מועט ישוב נכרי, בודד ולא יועילהו קרוב ולא בן, ולא יתחבר עמו אחד מהם. ויחשוב אחר כך בהסתלקות כובד משאם וחובותיהם וצורכיהם מעליו ויחשוב זה טובה מטובות הבורא עליו, מפני שאם יהיה רודף אחר ענייני העולם וצרכיו, תהיה יגיעתו יותר קלה עליו מבלי אישה ובנים וחסרונם מנוחה לו וטובה. ואם יהיה מבקש ענייני אחריתו, יהיה לבו יותר ריק ופנוי בעת התבודדותו מבלי ספק.
ועל כן היו הפרושים בורחים מקרוביהם ומבתיהם אל ההרים כדי שיפנו לבותם לעבודת אלוהים.
וכן היו הנביאים בזמן הנבואה יוצאים ממעונותיהם ומתבודדים לחובות הבורא עליהם, כמו שידעת מעניין אליהו עם אלישע, שנאמר עליו (מלכים א יט) שנים עשר צמדים לפניו והוא בשנים העשר. וכיון שרמז לו אליהו במעט רמז, הבין אותו ואמר אשקה נא לאביו ולאמי ואלכה אחריך. ואמר וילך אחרי אליהו וישרתהו.

ואמרו על אחד מהפרושים שנכנס למדינה אחת להורות את יושביה עבודת האלוהים, וימצאם לובשים צבע אחד במלבושיהם ותכשיטיהם, וראה קבריהם אצל פתחי בתיהם, ולא ראה ביניהם אישה.
ושאל אותם על זה, ואמרו לו: מה שאנו לובשים צבע אחד, שלא יהיה ניכר בנו העני מן העשיר, ושלא יבוא העשיר להתגאות ולהתפאר בעושרו ויבוא העני להתבזות אצל עצמו, ושידמה עניינו על האדמה כעניינו תחתיה.
ונאמר על אחד מהמלכים שהיה מתערב בין עבדיו ולא היה ניכר ביניהם, מפני שהיה נוהג מנהג השפלות בתכשיטיו ובמלבושיו.
ומה ששמנו קברות מתינו אצל פתחינו, כדי שנוכח מהם ונהיה נכונים למות, ונזמין לנו הצידה המגעת אותנו למקום המנוחה.
ומה שראית שפרשנו מן הנשים והבנים, דע כי ייחדנו להם קריה קרובה מכאן, כשיצטרך אחד ממנו על דבר מדבריהם ילך אליהם וישלים צרכו וישוב אלינו. מפני שראינו במה שיכנס עלינו מטרדת הלב ורוב ההפסד וגודל היגיעה והטורח בקרבתם, והמנוחה מכל זה בהרחקתם לבחור בענייני העולם הבא ולמאוס בענייני העולם הזה.
וייטבו דבריהם בעיני הפרוש, ויברך אותם ויאשרם בעניינם.

ואם יהיה הבוטח באלוהים בעל אישה וקרובים ואוהבים ואויבים, יבטח באלוהים בהצלתו מהם, וישתדל לפרוע מה שחייב להם ולעשות חפציהם ולהיות לבו שלם עמהם, וירף ידו מהזקתם, ויסבב על מה שיהיה טוב להם, ויהיה נאמן בכל ענייניהם, ויורם אופני תועלותם בענייני התורה והעולם לעבודת הבורא.
כמו שכתוב (ויקרא יט) ואהבת לרעך כמוך.
ואמר (שם) לא תשנא את אחיך בלבבך.
לא לייחל הגמול מהם, ולא לקדם אצלם, ולא מאהבתו בכבודם ושבחם, ולא להשתרר עליהם, אך לקיים מצוות הבורא ולשמור דבריו ופקודיו עליהם. כי מי שתהיה דעתו בעשותו חפציהם על אחד מהדברים שזכרנו תחילה, לא ישיג רצונו מהם בעולם הזה, וייגע לריק ויפסיד שכרו לעולם הבא.
ואם הוא נוהג בזה לעבודת האלוהים בלבד, יעזרם האלוהים לגמול אותו בעולם הזה, וישים בפיהם שבחו, ויגדל עניינו בעיניהם, ויגיע אל הגמול הגדול בעולם הבא.
כמו שאמר האלוהים לשלמה (מלכים א ג) וגם אשר לא שאלת נתתי לך וגו'.

אבל אופני ביטחונו על אלוהיו בענייני מי שהוא למעלה ממנו ומי שהוא למטה ממנו, מכיתות בני אדם, הפנים הישרים לו כשיביא אותו הצורך לבקש חפץ ממי שהוא למעלה ממנו או למטה ממנו, שיבטח בו על אלוהיו וישימם סיבה בהשלמתו, כאשר ישים עבודת הארץ וזריעתה סיבה לטרפו. ואם ירצה להטריפו ממנה, יצמח הזרע ויפרה וירבה. ואין להודות הארץ על זה, אך ההודאה לבורא לבדו. ואם לא יחפוץ האלוהים להטריפו מהם, לא תצמיח הארץ, או תצמיח ויקרה הצמח פגע, ואין להאשים הארץ.
וכן כשיבקש מאחד מהם חפץ שיהיה אצלו, החלש והחזק מהם שווה בעשותו, ויבטח בהשלמתו על האלוהים יתברך. ואם ישלים על יד אחד מהם, יודה הבורא יתברך אשר השלים חפצו, ויודה למי שנעשה על ידו על לבו הטוב לו ושהבורא הביא תועלתו על ידו.
ובידוע שאין הבורא מגלגל טובה אלא על ידי הצדיקים, ומעט הוא שמתגלגל הפסד על ידיהם. כמו שאמרו זיכרונם לברכה: מגלגלין זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב.
ואמר הכתוב (משלי יב) לא יאונה לצדיק כל און.

ואם לא ישלם לו על ידיהם, אל יאשימם, ואל יתלה בהם קיצור, אך יודה לאלוהים אשר בחר לו הטוב בזה, וישבחם כפי שידע מהשתדלם לעשות חפציו, אף על פי שלא נשלם כרצונו וכרצונם לו. וכן ינהג במיודעיו ואוהביו ובמי שנושא ונותן עמהם ושמשיו ושותפיו.
וכן אם יבקש ממנו מי שלמעלה ממנו או שלמטה ממנו חפץ, יסבב לעשותו בכל לבו, וישתדל להשלימו במצפונו אם יזדמן לו, ויהיה מי שמבקשו ראוי להשתדל לו בו, ואחר כך יבטח על האלוהים בהשלמתו. ואם ישלימהו על ידו, אל יחזיק טובה לעצמו ואל יבקש גמול ותודה מזולתו, אלא יודה לאל שהשלימו על ידו, וישימהו סיבה לטובת זולתו. ואם ימנע ממנו ולא יזדמן לו לעשותו, אל יאשים נפשו, ויודיע את חברו שלא קיצר אחר שיטרח, וישתדל בו בעצמו.

אבל ענייני אויביו וחומדיו ומבקשי רעתו, יבטח בענייניהם על הבורא יתעלה, ויסבול חרפתם ואל יגמול להם כפועלם, אך יגמלם חסד, ויעשה להם כל מה שיוכל לעשותו מן הטוב, ויזכור בלבו שתועלתו ונזקו ביד הבורא יתעלה.
ואם יהיו סיבה להזיקו, יחשוב עליהם טוב, ויחשוד את עצמו ומעשיו ברוע הקדמותיו אצל אלוהיו, ויתחנן אל האלוהים ויבקש מלפניו לכפר עונותיו, ואז ישובו אויביו לאהבתו.
כמו שאמר החכם (משלי טז) ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו.

[ד. שמירת המצוות]

ופירוש החלק הרביעי,
בענייני חובות הלבבות והאברים שהאדם מתייחד בתועלתם ונזקם. וזה כצום וכתפילה וכסוכה וכלולב וכציצית ושמירת השבת והמועדים, והמנע מן העבירות.
וכל חובות הלבבות לא תעבורנה אל זולתו, ותועלותם וניזקם מיוחדים בו מבלי שאר בני אדם, ואופני יושר הביטחון בכולם על האלוהים יתברך מה שאני מבאר אותו.

ומאלוהים אשאל להורות אותי האמת ברחמיו. והוא, כי מעשי העבודה והעבירה לא יתכנו לאדם כי אם בהקבץ שלושה דברים:
האחד הבחירה בלבו ובמצפונו,
והשני הכוונה וההסכמה לעשות מה שבחר בו,
והשלישי שישתדל לגמור המעשה באבריו הנראים ויוציאהו אל גדר המעשה.
ומה שאינו נעלם ממנו בהם, כבחירת העבודה והעבירה והכוונה וההסכמה על המעשה, הביטחון על האלוהים בזה טעות וסכלות. כי הבורא יתברך הניח ברשותנו בחירת עבודתו והמרותו, כמו שאמר (דברים ל) ובחרת בחיים. ולא הניח ברשותנו השלמת המעשה בעבודה ובעבירה, אלא בסיבות שהם חוץ לנו מזדמנות לקצת העתים ונמנעות בקצתם.

ואם יבטח על האלוהים בבחירת עבודתו, ויאמר לא אבחר ולא אכווין לעשות כלום מעבודת הבורא עד שיבחר לו הטוב ממנה, כבר תעה מדרך הישרה, ומעדו רגליו מאופני הנכונה. כי הבורא יתברך כבר צוונו לבחור במעשה העבודה, ולכוון אליו בהשתדלות והסכמה ובלב שלם לשמו הגדול. והודיענו שהוא אופני הנכונה לנו בעולם הזה ובעולם הבא.

ואם יזדמנו הסיבות, ויתכן גמר המעשה בעבודתו אשר קדמה בחירתנו בה, יהיה לנו השכר הגדול על הבחירה בעבודה, ועל הכוונה לעשותה, ועל השלמת מעשיה באברים הנראים. ואם ימנע מן האברים גמר המעשה, יהיה לנו שכר הבחירה והכוונה כאשר זכרנו במה שקדם.
וכן העונש על העבירה.

וההפרש שבין עבודת הבורא ושאר מעשי העולם בעניין הביטחון באלוהים יתברך, ששאר ענייני העולם לא נגלו לנו אופני הטוב והרע בסיבה מן הסיבות מבלעדי שאריתם, ולא אופני ההפסד והרע בקצתם בלתי קצתם. כי לא עמדנו על איזו מלאכה מן המלאכות טובה לנו, ויותר ראויה לבקשת הטרף והבריאות והטוב, ולא באיזו סחורה ובאיזו דרך ובאיזה מעשה מן המעשים העולמיים נצליח כשנתגלגל בהם.
ומן הדין עלינו שנבטח באלוהים בבחירתנו והשלמתה לעזרנו על מה שיש בו טובתנו, אחר שנתגלגל עליהם ונתחנן אליו להעיר לבבנו לבחירת הטובה והראויה לנו מהם. אבל עבודת הבורא יתברך איננה כן, מפני שכבר הודיענו אופני הנכונה בה, וצוונו לבחור בה, ונתן לנו היכולת עליה.
ואם נתחנן אליו בבחירתה, ונבטח עליו בהראותנו אופני הטוב לנו, נהיה תועים בדברינו וסכלים בביטחוננו, מפני שכבר קדמה הודעתו אותנו דרכי העבודה אשר יועילנו בעולם הזה ובבא.
כמו שנאמר (דברים ו) ויצונו ה' לעשות את כל החוקים האלה וגו' לטוב לנו כל הימים.
ואמר בגמול העולם הבא (שם) וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות.

ועוד, כי ענייני העולם יש שתשוב הסיבה המשובחת מגונה, והמגונה משובחת. אך העבודה והעבירה אינם כן, כי המגונה והמשובח מהם לא יעתק מעניינו ולא יתחלף לעולם, אבל מה שראוי לבטוח עליו הוא גמר מעשה העבודה אחר בחירתה בלב שלם ונאמן, והסכמה והשתדלות בבר לבב, וכוונה לשמו הגדול. ובזה אנחנו חייבים להתחנן אליו לעזור אותנו בו ולהורות אותנו עליו.
כמו שכתוב (תהלים כה) הדריכני באמתך ולמדני.
ואמר (שם קיט) הדריכני בנתיב מצוותיך וגו.
ואמר (שם) דרך אמונה בחרתי וגו'.
ואמר (שם) דבקתי בעדותיך ה' אל תבישני.
ואמר (שם) ואל תצל מפי דבר אמת עד מאוד וגו'.

וכל זה ראיה שבחירתו הייתה במעשה העבודה.
אך התפלל אל האלוהים על שני דברים:
אחד מהם ליחד לבבו ולחזק בחירתו בעבודתו בהרחקת טרדות העולם מלבו ועיניו.
כמו שאמר (שם פו) יחד לבבי ליראה שמך,
(שם קיט) גל עיני ואביטה וגו',
(שם) העבר עיני וגו',
(שם) הט לבי אל עדותיך וגו' והדומה להם.
והשני לחזק אבריו על השלמת המעשים בעבודתו.
והוא מה שאמר (שם) הדריכני בנתיב מצוותיך,
(שם) סעדני ואושעה והרבה כמוהו.
ואני עתיד לבאר אופני מפסידי החלק הזה ואופני השלמתו והדרך הנכונה בו בעזרת השם.

[ה. חובות חברתיות]

אבל פירוש החלק החמישי,
והוא חובות האברים אשר תועלתם ונזקם מתעברים אל זולתו, כצדקה והמעשר, ולימוד החכמה וצוות בטוב והזהר מהרע, ולהשיב האמנות ולהסתיר הסוד, ולדבר טוב ולעשות הטוב, וכיבוד אבות והשבת הרשעים אל האלוהים, והורות בני אדם דרכי טובתם ולחמול ענייהם, ולרחם עליהם ולסבול חרפתם כשמעיר אותם אל העבודה ומייחל אותם ומייראם בגמול ובעונש.
ואופני יושר הביטחון בזה, שיהיה האדם צופן בלבבו כל המעשים האלה והדומה להם, ויבחר עשותם, ויסבב אליהם כפי מה שהקדמנו בחלק רביעי מחיוב הבחירה, עלינו להתקרב אל האלוהים בלבד, לא לקנות שם וכבוד ביניהם, ולא לקוות הגמול מהם, ולא להשתרר עליהם. ואחר כך יבטח על האלוהים בהשלמת המעשה שכוון לעשותו מהם כפי מה שהוא רוצה בו ממנו, אחר שיסבב עליו ויזהר כפי יכולתו בכל זה להסתירו ממי שאין צריך לו להודיעו. כי בהיותו נסתר, יהיה שכרו גדול ממה שיהיה אם יהיה נודע. ומה שלא יוכל להסתירו, יזכור בו השורש אשר הקדמנו, כי התועלת והנזק לא יהיה מן הברואים כי אם ברשות הבורא ית'.

וכאשר יגלגל הבורא על ידו מצווה, יחשוב בלבו כי הוא טובה מאת הבורא יתעלה שהטיב בה אליו. ואל ישמח בשבח אותו בני אדם עליה, ואל יחפוץ בכבודם בעבורה, ויביאהו זה להתגאות במעשהו ויפסיד לבו וכוונתו לאלוהים, ויפסיד מעשהו ויאבד שכרו.
ואני עתיד לבאר זה בשערו בעז"ה:

[ו. הגמול]

אבל פירוש החלק השישי,
והוא בגמול העולם הזה והעולם הבא אשר יהיה האדם ראוי לו במעשה הטוב בעולם הוא, שהגמול על שני פנים: גמול בעולם הזה בלבד, וגמול בעולם הבא בלבד. ויש שיהיו ראויים שניהם על מעשה אחד, ולא פורש לנו ביאור זה באר היטב, אך ערב הבורא לעמו גמול כולל על מעשה הכולל, ולא חילק הגמול על העבודות בעולם כמו שעשה בעונש על העבירות בעולם. כמו שפירש המעשים שעושיהם חייבים סקילה שריפה הרג וחנק, ומלקות ארבעים, ומיתה וכרת, ותשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמישה, ונזק שור בור ושן ואש, ונותן מום באדם, ושולחת יד במבושיו, והמוציא שם רע והדומה לזה.

[מדוע לא הוזכר העולם הבא במקרא?]

אבל גמול העולם הבא ועונשו לא פירש מהם הנביא מאומה בספרו בעבור כמה פנים:

מהם כי צורת הנפש בלעדי הגוף אינה ידועה אצלנו, כל שכן מה שתתענג בו או תצטער בעניין ההוא מגמול ועונש. אך פירש אותו למי שהיה מבין העניין הזה, כמו שנאמר ליהושע (זכריה ג) ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה. ולא יהיה זה בעוד נפשו קשורה בגופו, אבל רמז למה שיהיה אחר המות שתשוב הנפש כצורת המלאכים בעניין פשיטותה ודקותה, ועזבה להשתמש בגופה, כשתזדכך ותזהיר והיו מעשיה טובים בעולם הזה.

ומהם שגמול העולם הבא ועונשו היה מקובל אצל עמי הארץ מהנביאים, ומושכל אצל החכמים, והניחו לזכרו בספר, כמו שהניחו לזכור הרבה מפירוש המצוות והחובות, מפני שסמכו על הקבלה.

ומהם שהעם היו מן הסכלות ומעוט ההבנה בעניין שאיננו נעלם ממה שכתוב בתורה, ונהג הבורא עמהם מנהג האב החומל על בנו הקטן, כשהוא רוצה ליסרו בנחת ולאט, כמו שכתוב (הושע יד) כי נער ישראל ואוהבהו. והאב כשרוצה ללמד את בנו בנערותו והחכמות אשר יעלה בהם אל המעלות העליונות, אשר לא יבינם הנער בעת ההיא. ואילו היה מפייס אותו עליהם, ואומר לו סבול יגיעות המוסר והלימוד בעבור שתעלה בהם אל המעלות החמודות, לא היה סובל את זה ולא שומע, מפני שאין מבין אותו. וכאשר ייעדהו על זה במה שהוא ערב לו מיד, ממאכל ומשתה ומלבוש נאה ומרכבת נאה והדומה לזה, ויועידהו במה שיצער אותו מיד מרעב ועירום ומלקות והדומה להם, ויישב דעתו על מה שיבטח עליו מן הראיות והמורגשות והעדויות הגלויות האמיתיות - יקל מעליו לסבול יגיעת המוסר ולשאת טרחו.
וכאשר יגיע לימי הבחרות, ויחזק שכלו, יבין העניין המכוון אליו במוסרו ויכווין אליו, ותמעט בעיניו הערבות אשר היה רץ אליה בתחילת ענייניו, והיה זה לחמלה עליו.
וכן הבורא יתברך יחל עמו והפחידם בגמול ועונש ממהרים, מפני שידע כי העם כאשר יתקנו לעבודה תגל מעליהם סכלותם בגמול העולם ועונשו, ויכוונו בעבודה אליו, ויתנהגו בה עדיו.
וכן נאמר בכל מה שבספרים מהגשמת הבורא יתברך.

ומהם שגמול העולם הבא אין אדם ראוי לו במעשהו הטוב בלבד אך יהיה ראוי מן האלוהים בשני דברים אחר המעשה הטוב.
האחד שיורה בני האדם עבודת הבורא יתעלה וינהיגם לעשות הטוב.
כמו שכתוב (דניאל יב) ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד.
ואמר (משלי כד) ולמוכיחים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב.
וכאשר יתקבץ למשתדל גמול הצדקתו אל גמול צדקתו, וגמול אמונת לבו וסבלו, יהיה ראוי לגמול העולם הבא אצל הבורא.
והשני חסד מאלוהים ונדבה וטובה, כמו שכתוב (תהלים סב) ולך אדני חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו.
והעילה בזה, כי אם היה מעשה האדם כחול הים במספר, לא יהיה שקול בטובה אחת מטובות הבורא יתברך עליו בעולם הזה, כל שכן אם יהיה לו חטא. ואם ידקדק הבורא עם האדם בתביעת הודאת הטובה, יהיה כל מעשהו נכחד ונשקע בקטנה שבטובות הבורא עליו, ומה שיהיה מגמול הבורא לו על מעשהו הוא מחסד הבורא עליו.
אך העונש בשני העולמים הוא באמת ובדין, וחוב שחייב בו האדם, אלא שחסד הבורא יתגבר עלינו בשני העולמים.
כמו שכתוב: ולך אדני חסד.
(שם עח) והוא רחום יכפר עון וגו'.

ומהם כי המעשה הטוב מתחלק לשני חלקים:
ממנו נסתר, אין משקיף עליו זולת הבורא, כחובות הלבבות והדומה להם.
וממנו נראה על האברים, איננו נסתר מן הברואים, והם המצוות הנראות על האברים.

והבורא יתברך גומל על המעשה הנראה על האברים בגמול נראה בעולם הזה. וגומל על המעשה הצפון והנסתר בגמול נסתר והוא גמול העולם הבא.
ועל כן זכרו דוד עליו השלום במלה שמורה על העניין, כמו שאמר (שם לא) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וגו'. וכן דרך העונש הנראה והנסתר כדרך הגמול.
והראיה על זה, כי האל יתעלה ערב לעמו על העבודה הנראית על האברים גמול נראה מהר בעולם הזה, והוא המפורש בפרשת אם בחוקותי. וכן ערב להם על העבירות הנראות הגלויות עונש נראה מהר בעולם הזה, לפי שאין להמון העם אלא מה שנראה מהמעשים לא מה שנסתר.
והוא מה שאמר (דברים כט) הנסתרות לה' אלהינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם.
ואמר הכתוב (ויקרא כ) ואם העלם יעלימו עם הארץ וגו' ושמתי אני את פני באיש ההוא וגו'.

אך העבודות והעבירות הצפונות בלב, דין גמולם על הבורא יתברך בעולם הזה ובעולם הבא. על כן הניח הספר פירוש גמול העולם הבא.

ומהם כי הגמול והעונש הנזכרים בספר דבר הנביא בגמול העולם הזה ועונשו לאנשי העולם. ומפני שהיה יהושע בן יהוצדק בעולם המלאכים, אמר לו (זכריה ג) ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה, כי זה דרך היחול וההפחדה שיהיה כראוי לזמן ולמקום.
ואתה הבן.

ומהם שגמול העולם הבא אין תכליתו אלא להידבק באלוהים ולהתקרב אל אורו העליון.
כמו שכתוב (ישעיה נח) והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך.
ואמר (דניאל יב) והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע וגו'.
ואמר (איוב לג) לאור ביאור החיים.

ולא יגיע אליו אלא מי שירצה הבורא בו ורצון הבורא שורש הגמול.
כמה שכתוב (תהלים ל) כי רגע באפו חיים ברצונו.

ואמר בפרשת אם בחקותי רמזים שמורים על הרצון מאלוהים,
והוא מה שאמר ולא תגעל נפשי אתכם.
ואמר ופניתי אליכם והייתי לכם לאלוהים ואתם תהיו לי לעם.
והביטחון על האלוהים במה שיעד בו הצדיקים מגמול העולם הזה והעולם הבא על העבודה שישלמהו למי שראוי לו, וכן ישלם העונש למי שראוי לו מן הדין על המאמין.
וביטחונו על האלוהים בזה מהשלמת האמונה באלוהים,
כמו שכתוב (בראשית טו) והאמין בה' ויחשבה לו צדקה.
ואמר (תהלים כז) לולא האמנתי לראות בטוב ה' בארץ חיים.
ואין ראוי לבטוח על מעשהו הטוב, ויבטיח נפשו בגמול העולם הזה והעולם הבא על מעשהו, אך יטרח וישתדל בהודאה לטובות הבורא התמידות עליו, לא לתקוות גמול עתיד שיתחייב לו במעשהו. אך יבטח על האלוהים בו אחר ההשתדלות לפרוע הודאת הבורא על גודל טובתו עליו.
כמו שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה: אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס, אלא הוו כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס, ויהי מורא שמים עליכם.

והיה אחד מן החסידים אומר:
לא יגיע האדם אל גמול העולם הבא במעשהו אם מדקדקים עמו בחשבון במה שהוא חייב לאלוהים על טובותיו עליו, אבל בחסד האלוהים עליו.
על כן אל תבטחו במעשיכם.
ואמר דוד בזה (שם סב) ולך אדני חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו:

[ז. חסד האלוהים על בחיריו]

אבל פירוש החלק השביעי,
והוא בחסד האלוהים על בחיריו וסגולתו בעולם הבא ברוב הטובות אשר לא נוכל לספרם, ואופני יושר הביטחון על האלוהים בו שיתעסק בסיבות המגיעות אותו, ואל מדרגות החסידים הראויים לזה מאת האלוהים יתברך בחסדו. והוא שינהג במידות אנשי הפרישות המואסים בעולם הזה, ולהוציא אהבתו ובחירתו מלבו, וימיר את זה באהבת הבורא יתברך, ולהימסר אליו ולהשתעשע בו, ולהשתומם מהעולם ויושביו. ויתנהג במנהגי הנביאים והחסידים, ויהיה לבו בטוח באלוהים שיתחסד עמו במה שהתחסד בו עמם בעולם הבא.
אבל מי שיבטח על האלוהים שיזכהו לזה מבלי מיצוע מעשה - הוא הכסיל והפתי. והוא דומה למי שנאמר עליהם 'עושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפינחס'.

ומסימני אנשי המעלה הגדולה הזאת שיורו עבדי הבורא אל עבודת הבורא והסבל בעת הניסיון והצרה, ושייקל בעיניהם כל דבר אצל קיום מצוות הבורא יתברך.
כמו שידעת מן העניין (בראשית כב) והאלוהים נסה את אברהם,
ועניין חנניה מישאל ועזריה בכבשן האש,
ודניאל בגוב האריות,
ועשרה הרוגי מלכות.

ומי שבחר במוות בעבודת הבורא, מן החיים בהמרותו,
והריש מן העושר,
והחולי מן הבריאות,
והצרה מן השלוה,
ונמסר לדין הבורא ורצה בגזרתו -
ראוי הוא לחסד הבורא עליו בנועם העולם הבא, אשר אמר עליו הכתוב (משלי כח) להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא.
ואמר (ישעיה סד) עין לא ראתה אלוהים זולתך יעשה למחכה לו.
ואמר (תהלים לא) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך:

פרק ה

[בין הבוטח לחסר הבטחון]

אבל ההפרש שבין הבוטח על האלוהים וזולתו בעניין התעסקו בסיבות הטרף, אומר כי הבוטח באלוהים ייבדל מזולת הבוטח עליו בשבעה עניינים:

אחד מהם
כי הבוטח באלוהים רוצה בדינו בכל ענייניו, ומודה לו על הטובה ועל הרעה.
כמו שכתוב (שם קא) חסד ומשפט אשירה.
ואמרו רבותינו זיכרונם לברכה: אם חסד אשירה, ואם משפט אשירה.
ואמרו חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה.
ואשר איננו בוטח באלוהים מתהלל בטובה.
כמה שנאמר (שם י) כי הלל רשע על תאוות נפשו וגו'.
ומתקצף על הרעה כמו שכתוב (ישעיה ח) והיה כי ירעב והתקצף וקלל במלכו וגו':

והשני,
כי הבוטח באלוהים נפשו במנוחה ולבו שלו מצד הגזרות, לדעתו כי הבורא ינהיגו לטובתו בעולמו ואחריתו.
כמה שאמר דוד עליו השלום (תהלים סב) אך לאלוהים דומי נפשי כי ממנו תקותי.
ואשר איננו בוטח באלוהים, הוא בטובה בצער תדיר, ודאגה ארוכה, ואבל ועצב לא ימושו ממנו בטובה וברעה. בטובה מפני מיעוט רצותו במצבו ושאיפתו להוסיף ולהרבות ולכנוס, וברעה מפני שהוא קץ בה והוא כנגד תאוותו וטבעו ומידותיו.
וכן אמר החכם (משלי טו) כל ימי עני רעים וגו':

והשלישי,
כי הבוטח באלוהים, ואם יתעסק בסיבות, לא יסמוך בלבו עליהם, ולא יקווה מהם תועלת ולא נזק מבלתי רצון האל. אך מתעסק בהם לבחור בעבודת הבורא אשר צווה להתעסק בעולם ליישבו ולזיינו. ואם תגיעהו תועלת, או ידחה בהן הנזק, יודה האלוהים לבדו על זה, ולא יוסיף בהם אהבה וחיבה יתירה, ולא תנוח נפשו עליהם יותר. אך יחזק ביטחונו באלוהים, ויסמוך לבו עליו מבלעדי הסיבות. ואם לא יועילוהו הסיבות, ידע כי יבואהו טרפו כשירצה ה' מאיזה עניין שירצה, ולא ימאס בהם בעבור זה, ולא יניח להתעסק בהם לעבודת הבורא.
ואשר איננו בוטח באלוהים, מתעסק בסיבות לביטחונו עליהן, ושהן מועילות אותו, ודוחות הנזק מעליו. ואם הן מועילות אותו- ישבח אותן וישבח השתדלותו בהן ויבחר אותן, ולא יפנה אל זולתן. ואם אינן מועילות לו, יניח אותן וימאסם, וישוב חפצו מהן.
כמו שאמר הכתוב (חבקוק א) על כן יזבח לחרמו ויקטר למכמרתו:

והרביעי
כי הבוטח באלוהים, כשיוותר לו דבר על מזונו, יוציאנו במה שמפיק רצון הבורא יתברך בנדיבות נפשו וטוב לבבו.
כמו שכתוב (ד"ה א כט) כי ממך הכל וגו'.
ומי שאיננו בוטח באלוהים, איננו רואה העולם וכל אשר בו די פרנסתו וסיפוק צרכו, והוא חס על ממונו מהשלים חובות הבורא וחובות בני אדם ממנו, ואיננו מרגיש בו עד שיאבד ממנו ממונו, ויישאר זולתו.
כמו שאמר החכם (משלי יא) יש מפזר ונוסף עוד, וחושך מיושר אך למחסור:

והחמישי
כי הבוטח באלוהים הוא מתעסק בסיבות העולם להכין מהם צדה לאחריתו, וסיפוק לבית מועדו. ומה שיתברר לו בו הצלת תורתו ועולמו מתעסק בו, ומה שיהיה בו שום הפסד בתורתו, או מביא להמרות הבורא - איננו מתעסק בו, שלא יביא לעצמו מדווה תחת הארוכה.
ומי שאיננו בוטח באלוהים, בוטח על הסיבות, ותנוח דעתו עליהן, ולא ירחק מדבר מהם, ויתעסק במשובח ובמגונה מהם, ולא יחשוב באחרית עניינו.
כמו שאמר החכם בהם (שם יד) חכם ירא וסר מרע:

והשישי
כי הבוטח באלוהים הוא אהוב לכל כיתות בני אדם, ודעתם נוחה עליו, מפני שהם בטוחים מהזקתו, וליבם שלם מחמתו, ולא יפחדו ממנו על נשיהם ועל ממונם. והוא גם כן בטוח מהם, מפני שיודע שתועלתו ונזקו אינם ביד נברא, ולא ביכולתו. ועל כן איננו מפחד מהזקתם, כאשר איננו מקווה הנאתם. וכשהוא בטוח מהם והם בטוחים ממנו - יאהבם ויאהבוהו.
כמה שכתוב (תהלים לב) והבטח בה' חסד יסובבנו.
ומי שאיננו בוטח באלוהים אין לו אוהב ולא מרחם עליו, מפני שהוא בכל עת חומד אותם ומקנא בם, וחושב כל טובה שהגיע אליהם סרה ממנו, ושטרפיהם לקוחים מטרפו, וכל מה שנמנע ממנו מתאוותיו הוא בעבורם, ובידם להגיע אל תאוותיו. ואם תבואהו רעה או פגע בממונו ובניו, יחשוב כי הוא מאתם, ושבידם להעביר הנזק ולדחות הרעה מעליו. וכיון שקדמו אלה ההקדמות בנפשו, יבוא בעבור זה למאוס אותם, ולדבר בהם, ולקללם, ולשנוא אותם. והוא הנמאס בשני העולמים והמגונה בשני המעונים.
כמו שאמר הכתוב (משלי יז) עקש לב לא ימצא טוב:

והשביעי
כי הבוטח באלוהים לא יאבל בהימנע בקשה, ולא בהיפקד אהוב, ולא יאצור הנמצא. ואיננו חושש ליותר מטרף יומו, ולא יעלה על לבו מה שיהיה למחרתו, מפני שאינו יודע עת בוא קצו. ובוטח באלוהים להאריך לו בו, ולהזמין טרפו ומזונו בו, ואיננו שמח בעתיד ולא יאבל לו.
כמו שאמר הכתוב (שם כז) אל תתהלל ביום מחר כי לא תדע מה ילד יום.
ואמר בן סירא אל תצר לצרת מחר כי לא תדע מה ילד יום מחר יבא ואיננו ונמצא מצטער על עולם שאינו שלו.
אבל דאגתו ואבלו על מה שהוא מקצר בו מחובות הבורא, ומשתדל לפרוע מהם בנראהו ובנסתרו, מפני שהוא חושב במיתתו ובוא יום האסיפה, ופחדו שיבואהו המוות פתאום ביומו, יוסיף לו השתדלות וזריזות להכין צידה לאחריתו, ולא ירגיש על מה שיזמין לעולם הזה.
והוא מה שאמרו 'שוב יום אחד לפני מיתתך', ופירשו בו 'ישוב היום שמא ימות למחר, ונמצא כל ימיו בתשובה'.
כדכתיב (קהלת ט) בכל עת יהיו בגדיך לבנים.
ואשר איננו בוטח באלוהים ירבה אבלו להתמדת פגעי העולם עליו,
ויפקוד אוהביו וימנעו ממנו בקשותיו,
ויזמין מהון העולם הרבה כאילו בטח מן החליפה,
וסרה מעליו אימת המות כאלו ימיו לא ייתמו וחייו לא יכלו,
איננו זוכר אחריתו ומתעסק בעולמו,
איננו מעיין בעניין תורתו וצידתו ובית מועדו.
והיה ביטחונו באריכות ימיו בעולם סיבה לאורך תאוותו בענייניו,
וסיבה לקוצר תאוותו בענייני אחריתו.
וכאשר יוכיחנו מוכיח ויורנו מורה, ויאמר לו עד מתי תתעלם מחשוב בצידתך וענייני בית מועדך, יאמר עד שיהיה לי די פרנסתי וסיפוקי ולכל אשר אתי, מאישה ובנים עד סוף ימינו, תנוח נפשי מדאגות העולם, ואפנה לפרוע חובתי לבורא. ואחשוב בסיבות הצידה ליום המועד.

פרק ו

[בעלי ה"משכונות"]

וראיתי להרבות פני סכלותם וטעותם בדעת הזאת בשבעה עניינים אגלה בהם גודל טעותם. ואם יארכו דברינו, בעבור שיש בזה מן הביוש והתוכחת לבעלי הדעה הזאת, והם כת בעלי המשכונות. עניינם בזה כעניין הסוחר, שהוא מוכר באשראי למי שאינו מאמינו, וימשכנו בעת המכר מפני יראתו ממיעוט אמונתו, ושלא תמצא ידו לפרעו.

והראשון מאופני התשובה עליו שנאמר לו: אתה האיש המסתפק בגזרת הבורא, ושאיננו מאמין בגודל עצמותו, אשר חשך אור שכלו וכבה נר תבונתו בגבור אפלת תאוותו עליו, הטוב לך לבקש משכון ולקחתו אלא מרעך וחברך אשר אין לו רשות עליך, ולא מצוותו עוברת עליך.
אבל השכיר כשהוא משתכר אצל בני אדם, אין טוב למשכן שוכרו בשכרו קודם עבודתו.
וכל שכן העבד שלא ימשכן אדוניו קודם עבודתו לו.
קל וחומר הנוצר, שלא ימשכן יוצרו קודם עבודתו לו בפרנסתו.
ומן התימה כי עבודת העבד לאדוניו על מנת שיפרע לו שכרו אחר עבודתו גנאי הוא, כמה שאמרו 'אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס' וכו', כל שכן שיעיז פניו לבקש משכון בפרנסתו קודם עבודתו.
וכדומה לזה אמר הכתוב (דברים לב) הלה' תגמלו זאת וגו'.

והשני שכל המקבל משכון מחברו יש לו קצבה ולבקשתו תכלה. אך בעל הדעת הזאת אין קץ לבקשתו, כי אינו יודע מה יספיק לפרנסתו ופרנסת אנשי ביתו ממזון ומותרים עד יום מותם. ואילו היה לו ממון כפלי כפלים ממה שיספיק לו, לא תנוח נפשו, מפני שקיצם נעלם ומידת ימיהם אינה ידועה. והוא סכל במה שביקש מפני שאין לו תכלית אצלו ולא שיעור.

והשלישי שהממשכן את חברו אינו ממשכן אותו אלא אם לא קדם לו עליו חוב שהוא חייב בו, ואינו משה בו משאת מאומה והדין עמו.
אבל אם קדמו לחברו עליו חובות שהוא חייב בהם, וידע שיש לו עליו חובות ראויות, אין לו לבקש ממנו משכון בשום פנים, ולא יהיה ראוי לקחתו ממנו אפילו אם יתנדב בו הממושכן.
כל שכן הבורא, שיש לו על האדם מן החובות הראויות, מה שאילו היו מקבצים מעשי כל בני אדם בכל ימות העולם לאיש אחד מהם, לא היה מספיק הכל לגמול טובה אחת מטובות הבורא עליו. ואיך לא יתבייש זה העז פנים, לבקש מן הבורא שיקדים טובות גדולות על מה שקדם לו אצלו, ויכבד החוב עליו, ושמא לא ישלם לו מה שנדר לו מן העבודה בעבור כלות ימיו ובוא קצו.

והיה אחד מן החסידים אומר לבני אדם:
בני אדם, היתכן שיתבע אתכם הבורא בחובות מחרת ביום הזה, וכן במה שאתם חייבים אחריו בשנה ושתים?
אמרו לו: היאך יתכן שנהיה נתבעים בחובות הימים שאין אנו יודעים אם נחיה עד שנגיע אליהם, ויחייבנו בהם. אבל אנו חייבים עבודה ידועה בזמן ידוע, וכאשר נגיע לזמן נתחייב בעבודה.
אמר להם: וכן ערב לכם הבורא יתברך לכל זמן ידוע טרף ידוע, ועליכם בו עבודה קבועה, וכאשר איננו תובע אתכם בעבודה קודם חיוב עתה, כן ראוי שיהיה בפניכם בושת, ימנע אתכם מלבקש טרף שלא הגיע עתו. ומדוע אני רואה אתכם מבקשים ממנו טרפי שנים באות, אינכם יודעים אם ימיכם יגיעו אליהם, ותבקשו להקדים לכם טרף מי שלא נברא עדיין מאישה ובנים, ולא יספיק לכם המזון לבדו אלא שאתם מקדימים המזון ומותריו לזמנים שאינם ידועים ולא ערוכים לכם. ולא די לכם שאינכם מקדימים לו עבודה לזמן עתיד, אלא שאינכם מחשבים עם נפשותיכם במה שהתעלמתם מן העבודה במה שעברו מן הימים אשר לא התעלם מהשלים לכם טרפם בם:

והרביעי כי הממשכן את חברו הוא ממשכן אותו לאחת משלוש עילות:
אחת מהן שמא יעני ולא תשיג ידו,
והשנית שמא יקפוץ ידו על מה שיש לו אצלו ולא יוכל להפרע ממנו,
והשלישית מפני שהוא ירא שמא ימות, או שלא ימצאהו, והמשכון רפואות המדווים האלה בין בני אדם.
ואילו היו בטוחים בני אדם קצתם בקצתם מאלה השלוש מידות, היה גנאי להם למשכן מבלי ספק. והבורא יתברך אשר לא יאותו לו אלו המידות יותר, הוא גנאי גדול ומופלא שימשכנו אותו.
וכבר אמר הכתוב (חגי ב) לי הכסף ולי הזהב וגו'.
ואמר: והעושר והכבוד מלפניץ.

והחמישי כי הממשכן את חברו תנוח נפשו במשכון, מפני שהוא מקווה להיפרע ממנו וליהנות בו או בתמורתו. אבל מי שיחשוב כי כאשר יקדים לו הבורא די ספקו תנוח נפשו מצד העולם, טענתו שקר, מפני שאיננו בטוח בהישאר הממון אצלו, שאפשר שיקרהו פגע מן הפגעים המבדילים בינו לבינו.
כמו שאמר הכתוב (ירמיה יז) בחצי ימיו יעזבנו.
ומה שטענו ממנוחת נפשם בהגיעם אל חפצם מהון העולם, כזב וסכלות מהם בבקשותם, כי אפשר שיהיה סיבה חזקה לטרדת לבם ולצער נפשם.
כמו שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה 'מרבה נכסים מרבה דאגה'.

והשישי כי המקבל משכון מחברו, אלו היה ברור לו שיפרעהו קודם זמנו ויגמלהו תחת המתנתו כפל מה שיש לו אצלו לחסד עליו, לא היה ממשכן אותו בשום פנים. והבורא יתברך אשר ידענו מנהגו הטוב עמנו, וטובו הגדול עלינו חדשים גם ישנים, ושהוא גומל על מעשה הצדקה והעבודה במה שאינו עולה בדעת, כל שכן שיסופר. כמו שכתוב (ישעיה סד) עין לא ראתה אלוהים זולתך יעשה למחכה לו, יותר הוא גנאי גדול שנמשכן אותו.

והשביעי כי הממשכן את חברו אינו ממשכנו אלא אחר שהוא יכול למלאות מה שמשכנו בעבורו מהון העולם. אבל הממשכן הבורא ית' בהקדמת הטובות, אין לו יכולת לשלם העבודה עליהן, ולא מובטח לפרוע מה שיש עליו מן החובות הישנות, כל שכן החדשות. שהאדם הצדיק איננו פורע חובות טובת האלוהים עליו אלא כעזר האלוהים לו, כמו שאמר אחד מן החסידים בתשבחותיו:

ואף המשכיל היודע אותך, לא במעשהו יתהלל, כי אם בשמך וברחמיך, אשר הכינות את לבבו לדעת אותך, כי בך יצדקו ויתהללו כל זרע ישראל, לאמר באלוהים הללנו כל היום וגו':

פרק ז

[מפסידי הבטחון]

וכיון שהשלמנו בשער הזה מה שהיה ראוי לו מן הדברים כפי השגתנו, ראוי לנו עתה לבאר מפסידי הביטחון באלוהים.

ואומר כי מפסידי שלושת השערים הקודמים בספר הזה כולם מפסידים הביטחון.

וממפסידיו עוד, הסכלות בעניין הבורא ובמידותיו הטובות כי מי שאינו מבין רחמי הבורא על ברואיו והנהגתו עליהם והשגחתו ומשלו בהם ושהם קשורים באסוריו לא יניח ולא יסמך עליו.

ומהם סכלותו במצוות הבורא יתברך, רצוני לומר תורתו, אשר הזהיר בה לסמוך עליו ולבטוח בו.
כמו שכתוב (מלאכי ג) ובחנוני נא בזאת.
ואמר (ישעיה כז) בטחו בה' עדי עד.

ומהם נטותו אל הסיבות הקרובות אשר הוא רואה אותם, ולא ידע כי העילות כל אשר תקרבנה מהמעולל תמעט יכלתם להועיל למעולל ולהזיקו, וכל אשר תרחקנה, יהיה כוח יכלתם להועילו ולהזיקו יותר חזק ונראה.

כמו המלך כשהוא רוצה לענות אחד מעבדיו,
מצווה משנהו לעשות,
והמשנה מצווה השר,
והשר מצווה השוטר,
והשוטר מצווה לסרדיוט,
והסרדיוט מצווה הנוגשים,
והנוגשים מקיימים המעשה בכלים מוכנים לו.

ואשר יכולתו מעוטה מכולם להקל מצערו ולהוסיף עליהם, הם הכלים, מפני שאין להם חפץ. הנוגשים יותר יכולים מהכלים, וכן הסרדיוט יותר מהנוגשים, והשוטר יותר מן הסרדיוט, והשר יותר מן השוטר, והמשנה יותר מהשר, והמלך יותר מכולם, מפני שאם ירצה ימחול לו. וכבר נראה לך כי חלישות העילות וחזקתם להועיל למעולל, תהיינה כפי קרבתם ורוחקם ממנו.
והבורא יתעלה, אשר הוא תכלית העילות ברוחק מן המעוללים, ראוי לבטוח בו ולסמוך עליו לחוזק יכולתו על תועלתם ונזקם, כאשר קדמנו מן הדברים.

וכללו של דבר בעניין הביטחון כי יתרון הביטחון מהבוטחים באלוהים כפי יתרון ידיעתם אותו ואמונתם בהגנתו עליהם ורוב השגחתו על טובתם.

[דרגות בביטחון]

והנה הילד בתחילת עניינו בוטח על שדי אמו, כמו שכתוב (תהלים כב) מבטיחי על שדי אמי.
וכאשר תחזק הכרתו, משיב ביטחונו על אמו לרוב השגחתה עליו, כמו שכתוב (שם קלא) אם לא שויתי ודוממתי נפשי כגמול עלי אמו וגו'.
וכשתחזק הכרתו עוד ורואה כי הנהגת אמו אל אביו, משיב ביטחונו אליו, למעלת הגנתו עליו.
וכאשר יחזק גופו ותתכן לו תחבולה במחיתו במלאכה או סחורה והדומה להם, משיב ביטחונו אל כוחו ותחבולתו מפני סכלותו בכל אשר קדם בטובת הנהגת האלוהים.

ואמר אחד מן החסידים, שהיה לו שכן סופר מהיר והיה מתפרנס משכר ספרותו.
אמר לו יום אחד היאך ענינך?
אמר לו: בטוב בעוד ידי שלמה. ולערב היום ההוא נגדעה ידו, ולא כתב בה שאר ימיו. והיה זה עונשו מהאל יתברך על אשר בטח על ידו.

ואם יתכן לו טרפו על ידי זולתו מן הבריות, ישיב ביטחונו אליהם ותנוח נפשו עליהם. וכשתחזק הכרתו ויראה חסרונם וצרכם אל הבורא יתברך, ישיב ביטחונו אליו, ויסמוך עליו בעניינים שאין לו יכולת בהם, ולא יוכל להימלט מהימסר בם אל גזירת הבורא, כמו ירידת הגשמים בעת הזריעה, והליכת הים, והליכת המדברות מאין מים, ובבוא שטף, ובנפול הדבר בחיים, והדומה לה מן העניינים אשר אין בהם לאדם שום תחבולה בשום פנים.
כמו שכתוב (ירמיה ב) ובעת רעתם יאמרו קומה והושיענו.

ואם תחזק הכרתו באלוהים עוד, יבטח בו גם כן במה שיתכן לו קצת תחבולה, כמו הבאת הטרף בסיבות המסוכנות, והמלאכות המייגעות את הגופים, ויניחם לביטחונו באלוהים שיטריפהו במה שיהיה קל להתעסק בו יותר מהם.

ואם תחזק הכרתו באלוהים יותר, ישיב ביטחונו אליו בכל הסיבות הקשה מהם והקלה, ויכווין בהתעסקו בהם לעבודת האלוהים ולשמור מצוותיו.

וכאשר תחזק הכרתו יותר מזה, בחמלת הבורא על ברואיו, ירצה במה שיהיה מגזירת האלוהים לו בלבו ובלשונו ובנראהו ובנסתרו, וישמח בכל אשר עשה לו האלוהים ממוות וחיים וריש ועושר ובריאות וחולי, לא יכסוף לזולת מה שבחר לו האלוהים, ולא ירצה אלא מה שרצה לו ונמסר אל האלוהים, ומשליך נפשו וגופו אל דינו, ולא יגביר עניין על עניין ולא יבחר על זולת מה שהוא בו מענייני עולמו.

כמו שאמר אחד מן הבוטחים
לא הסכמתי מעולם בעניין והתאוויתי לזולתו.

וכאשר תחזק הכרתו באלוהים יותר מזה, וידע העניין המכוון אליו בבריאתו ויציאתו אל העולם הזה הכלה, ויכיר מעלת העולם האחר הקיים, ימאס בעולם הזה ובסיבותיו, ויימסר במחשבתו ובנפשו וגופו אל האלוהים ית', וישתעשע בזכרו בבדידות, וישתומם מבלתי המחשבה בגדולתו.
ואם יהיה במקהלות,
לא יתאווה כי אם לרצונו,
ולא יכסוף כי אם לפגיעתו,
ותטרידהו שמחתו באהבתו,
משמחת אנשי העולם בעולם,
ושמחת אנשי העולם הבא בעולם הבא.
וזאת העליונה שבמדרגת הבוטחים מהנביאים וחסידים וסגולת האלוהים הזכים.
והוא מה שאמר הכתוב (ישעיה כו) אף אורח משפטיך ה' קוינוך לשמך ולזכרך תאוות נפש.
ואמר (תהלים מב) צמאה נפשי לאלוהים לאל חי.

אלה עשר מדרגות הביטחון אשר לא ימלט בוטח מאחת מהנה.

ומצאנו עניין הביטחון בלשון הקודש מליצים בעדו בעשר מלות, כנגד עשר המדרגות האלה. והם:

מבטח
ומשען
ותקוה
ומחסה
ותוחלת
וחכוי
וסמיכה
וסבר
ומסעד
וכסל.

האלוהים ישימנו מן הבוטחים עליו הנמסרים לדינו בנראה ובנסתר ברחמיו, אמן: