שער חמישי - שער ייחוד המעשה
בביאור אופני חיוב היות כל מעשינו מיוחדים לשמו
ולהיזהר מן החונף
|
תוכן השער: הקדמה בביאור אופני חיוב היות כל מעשינו מיוחדים לשמו ולהיזהר מן החונף וראוי עתה שנבאר מענייני ייחוד המעשים לאלוהים שישה עניינים. פרק א [מהו ייחוד המעשה לאלוהים?] פרק ב אבל במה יהיה ייחוד המעשה לאלוהים לבדו. פרק ג פרק ד [מפסידי ייחוד המעשה] ויש יתרון לעובד כוכבים על החנף בארבעה דברים: [הרהור היצר מתחלק לשני חלקים] פרק ה [היצר] [עיקשותו של היצר] [הספקות שהיצר מעלה] [לנפש אין קיום] [העולם קדמון] [שיתוף] [הבורא אינו צריך לעבודת האדם] [ספקות באמיתת הנבואה] [ספקות באמיתת הקבלה] [חוסר צדק בגמול] [ספק בקיום העולם הבא] [להתעצל בעבודת ה'] [על לימוד ענייני כוכבים ומזלות] [ספקות לאדם החכם בדעת האלוהים] [לקבל על עצמו תוספת למצוות] [דוגמאות נוספות למאבק עם היצר] [יש לעסוק גם בענייני בני אדם] [כדאי להתפאר בפני בני אדם] [טרדות בענייני מסחר] [להתחזות למי שאינו עובד האלוהים] [ספקות בענייני הגמול] [העדר בחירה] [להתגאות על בני אדם] [הצלחתך היא פרי השתדלותך בלבד] [עבודת ה' גורמת להפסד] [חרטה על המעשה הטוב] [כדאי ללמוד עניינים אחרים] [קנאה בחבריך] פרק ו אבל הזהירות במחשבה ושמירתה - |
הקדמה
וזה פתח השער:
אמר המחבר: מפני שקדם מאמרנו בביטחון על האלוהים יתברך, ראינו לסמוך לו ביאור אופני חיוב היות כל מעשי העבודה מיוחדים לאלוהים לבדו, בעבור מה שיש בדבר זה מזכות המצפונים ובר הלבבות מן הערבוב המפסיד אותם, וההצלה ממיני הייפוי המביא אל החונף להתרצות בחלקות לברואים.
כמו שאמר אליהוא (איוב לב) אל נא אשא פני איש, ואל אדם לא אכנה, כי לא ידעתי אכנה.
וראוי עתה שנבאר מענייני ייחוד המעשים לאלוהים שישה עניינים.
והשני במה יהיה.
והשלישי באיזה מעשה חייבים בו.
והרביעי כמה מיני מפסידיו.
והחמישי איך אופני הרחקתם מן הנפש, עד שיתכן לבני אדם לייחד כל מעשה שיעשו לשם האל.
והשישי שיהיה נזהר במחשבה ונשמר ממנה ומושל בה:
פרק א
[מהו ייחוד המעשה לאלוהים?]
פרק ב
אבל במה יהיה ייחוד המעשה לאלוהים לבדו?
הראשון ייחוד האלוהים בלב שלם כאשר קדם בתחילת ספרי זה.
והשני הבחינה בטובות האלוהים והתמדתן עליו כאשר בארנו בו.
והשלישי שיקבל עליו העבודה לאלוהים, כאשר זכרתי בו.
והרביעי שיודה בביטחון עליו מבלתי הברואים.
והחמישי שיאמין כי התועלת והנזק אינם ביד נברא ולא ביכולתו, מבלתי רשות הבורא.
והשישי שיהיה שווה אצלו אם ישבחוהו בני אדם או יגנוהו.
והשביעי שיעזוב הייפוי לבני אדם.
והשמיני לפנות לבו מעסקי העולם בעת שהוא עושה לעולם הבא.
והתשיעי שיירא מאלוהים ויבוש ממנו.
והעשירי שייוועץ עם השכל בכל הרהורי היצר בלבו, ולקבל עצתו מבלתי עצת יצרו.
פרק ג
אבל המעשים אשר ישלמו בייחדם לאל בעת עשותם, הם מעשי העבודה שמקוים בהם רצון האלוהים, והם כל המצוות הנראות על האברים, שאפשר שתהיה הכוונה בהם לזולת האל. ותהיה כוונת עושיהם להזדיין [=להתקשט] בהם אצל בני אדם, ולקוות כבודם ושבחם על עשותם.
אבל חובות הלבבות, לא יתכן בהם חונף ולא כבוד, ולא שבח למי שמקיים מהם דבר, מפני שאין בני אדם יודעים את לבבו, אך הוא מכווין בהם לשם המשקיף, והוא הבורא יתברך בלבד.
כמו שאמר (ירמיה יז) אני ה' חוקר לב בוחן כליות.
ואמר (דברים ל) הנסתרות לה' אלוהינו וגו':
פרק ד
[מפסידי ייחוד המעשה]
אחד מהם שלא יבין את האלוהים ואת טובתו.
והשני שלא יבין מצוות האלוהים ואת תורותיו.
והשלישי הרהור היצר ורמיזתו לאדם במה שיחבב אליו העולם הזה, וירחקהו מדרך העולם הבא.
אבל אופני הפסד הסכלות מדעת האלוהים למעשה העבודה הוא, מפני שכל מי שאינו יודע את אדוניו לא יעבדהו בלבו, אבל יעבדהו מי שיודע עניינו, ויתברר לו ממנו התועלת והנזק.
ואם יעשה מי שאינו יודע את האלוהים מעשה ממעשי העבודה, כוונתו בו כוונת מי שיירא ויקווה מבני אדם בלבד. ועובד בני אדם ולא הבורא אותם, מפני שאיננו יודע ולא מכיר עניינו.
וכן נאמר בעובד כוכבים, כי מביאו לזה סכלותו באלוהים יתברך.
ויש יתרון לעובד כוכבים על החנף בארבעה דברים:
אבל המחניף בתורת אלוהים, יש עליו טענה במה שקבל מן המצוות בעבודת האלוהים, וההזהרה מעבודת זולתו.
והשני כי העובד כוכבים עובד מי שאינו ממרה את האלוהים.
אבל המחניף בתורת האלוהים עובד מי שממרה את האלוהים מן האנשים, ומי שאינו ממרה אותו.
והשלישי כי העובד כוכבים הוא עובד דבר אחד בלבד,
והחנף אין תכלית לנעבדיו.
והרביעי כי העובד כוכבים אינן עניינו נסתר מבני אדם, והם נשמרים ממנו מפני פרסום כפרנותו באלוהים.
אבל החנף אין כפרנותו נראה, ובני אדם בוטחים בו, ויתכן לו להזיקם, מה שלא יתכן לזולתו. והוא הגדול שבמדווי העולם, ונקרא בלשוננו חנף ויהיר ומפתה.
אך מי שאיננו מבין מצוות האלוהים ותורותיו, אין מעשהו מיוחד לשם האל בעבודתו, שכיון שאינו מבין אופני העבודה בשרשי התורות, כל שכן שלא יבין אופני השלמתם ביחד לבבו בהם לאלוהים, וכל מה שהוא עושה ממעשי העבודה כוונתו בו לזולת האלוהים, מפני שהוא כמסתפק באמיתת חיובו בהם, כי אינו יודע מה שיחייב ייחוד לבבו בעשותו לאלוהים.
כמו שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה: אין בור ירא חטא, ולא עם הארץ חסיד.
[הרהור היצר מתחלק לשני חלקים]
אחד מהם מחשבות מספקות עליו האמיתות ומשבשות עליו אמונתו, עד שלא ישלם לו מעשה לאלוהים.
והחלק השני שהוא בא עמו מדרך הטענה והראיה, כי מה שהוא רץ אליו ומשתדל בו מן המעשה לאלוהים אינו חובה, ולא מדרך הזריזות, אבל מורה אותו לעשות לעולם הזה וליושביו.
פרק ה
[היצר]
כמו שאמר החכם (משלי א) ישמע חכם ויוסף לקח וגו'.
והוא שאומר:
בן אדם ראוי לך לדעת כי השונא הגדול שיש לך בעולם,כמו שאמר הכתוב במי שעניינו כך (משלי כו): כמתלהלה היורה זקים חצים ומות כן איש רמה את רעהו ואמר הלא משחק אני.
הוא יצרך הנמסך בכוחות נפשך,
והמעורב במזג רוחך,
והמשתתף עמך בהנהגת חושיך הגופניים והרוחניים,
המושל בסודות נפשך וצפון חובך,
בעל עצתך בכל תנועותיך הנראות והנסתרות שתהיינה ברצונך,
האורב לעתות פשיעתיך, ואתה ישן לו והוא ער לך,
ואתה מתעלם ממנו והוא אינו מתעלם ממך,
לבש לך בגדי הידידות ועדה עדי האהבה לך,
ונכנס בכלל נאמניך ואנשי עצתך וסגולת אוהביך,
רץ אל רצונך כנראה מרמיזותיו וקריצותיו,
והוא מורה אותך בחיציו הממיתים לשרשך מארץ חיים.
ומן החזק שבשלוחיו אשר יורה אותך וילחם אותך בהם במצפון עניינך, שישתדל לספק עליך אמיתותך, ולשבש מה שנתברר לך, ולערבב את נפשך במחשבות כזב וטענות שקרים, יטריד אותך בהם מתועלותיך, ויספק עליך מה שנתברר לך מאמונתך ודתך.
ואם תהיה נזהר ממנו, ותזמין לו שלוחי שכלך להלחם אתו בהם, ותסלק חציו מעליך, תינצל ותמלט ממנו בעזר ה' יתברך. ואם תשליך ענייניך אליו, ותמשך אחר רצונו, לא ירף ממך עד שיאבדך בשני העולמים, וישרשך משני המעונים.
כמו שכתוב בסעיף מסעיפיו ואיש אחד מחייליו (משלי ז) כי רבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגיה דרכי שאול ביתה וגו'.
[עיקשותו של היצר]
ואמרו על חסיד שפגע אנשים שבים ממלחמת אויבים ושללו שלל אחר מלחמה חזקה.ומן התימה אחי, כי כל אויב שיש לך, כשתנצח אותו פעם ושתים יירף ממך, ולא יעלה על לבו להלחם בך, לדעתו יתרון כוחך על כוחו, והוא מתייאש מניצוח אותך ומגבור עליך.
אמר להם: שבתם מן המלחמה הקטנה שוללים שלל התעתדו למלחמה הגדולה.
אמרו לו: ומה היא המלחמה הגדולה?
אמר להם: מלחמת היצר וחייליו.
אבל היצר אין מספיק לו ממך ניצוח פעם ומאה פעמים, בין שניצח אותך בין שניצחתו, כי אם ינצח אותך ימיתך, ואם תנצחהו פעם אחת יארוב לך כל ימיך לנצח אותך.
כמו שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה 'אל תאמין בעצמך עד יום מותך'.
ואינו מקל בקטנה שבקטנות עניינך לנצח אותך בה, כדי שתהיה לו מדרגה לנצח אותך במה שלמעלה ממנה.
ועל כן ראוי לך שתהיה נזהר ממנו. ואל תמלא ממשאלותיו בך מאומה, רק יגדל בעיניך המעט שבמעט מניצוחו, והמצער מהתגברותך עליו, כדי שתהיה לך מדרגה אל מה שלמעלה ממנו, כי במהרה תהיה תשוקתו אליך, ולא יעמוד לפניך בעמדך כנגדו.
כמו שכתוב (בראשית ד) ואילך תשוקתו ואתה תמשל בו.
על כן אל יבהילך דברו, ואם עצמו חייליו. ואל יפחידך עניינו ואם רבו עוזריו. כי עיקר כוונתו לאמת השקר, ומגמת חפצו להעמיד הכזב. וכמה היא קרובה מפלתו ואיבודו מהר אם תרגיש לחולשתו.
וכמו שסיפר עליו החכם באומרו (קהלת ט) עיר קטנה ואנשים בה מעט, ומצא בה איש מסכן חכם, סיפר על האדם בעיר קטנה, מפני שהוא העולם הקטן. וסיפר על כלי גופו ומידות נפשו באנשים מעט, ומיעטו אצלו כנגד גודל לב האדם ואורך מאווייו בעולם הזה, וחסרון כוחו והשגתו אותם.
וסיפר על היצר במלך הגדול לרוב חיילותיו ואנשיו וצבאותיו.
ואמר 'וסבב אותה', מפני שהוא מקיף כל ענייני האדם בנראהו ונסתרו.
ואמר 'ובנה עליה מצודים גדולים', לרוב הרהוריו הרעים ומחשבותיו הרעות ומקריו המגונים, שמשתדל להמית את האדם בהם, כמו שאנו עתידים לבאר בעזר ה' בשער הזה.
ומה שאמר 'ומצא בה איש מסכן חכם', רצונו לומר על השכל.
ומה שסיפר עליו ב'מסכן', מפני שאנשיו ועוזריו מעטים, כמו שאמר עליו 'ואדם לא זכר'. ואמר 'וחכמת המסכן בזויה'.
ועם חולשתו כבר סיפר מהירות תשוקת היצר אליו בהילחמו בו, ושהזקתו מסתלקת מעל האדם בנקלה, כי המעט מן האמת ינצח הרבה מן השקר, כאשר המעט מן האור דוחה הרבה מן החושך.
ויש בזה הערה על מלחמות התאוות, ולעמוד כנגד היצר בהשתדלות וחריצות. כי כבר נתבררה לנו חולשתו מעמוד לפני השכל ומהירות הינגפו לפניו. כמו שאמר הכתוב (משלי יד) שחו רעים לפני טובים.
[הספקות שהיצר מעלה]
[לנפש אין קיום]
ואם תתייעץ עם שכלך בזה, ירחיק ממך הדעת הזאת בראיות אשר זכרו אותן הקדמונים ובדברי הנביאים עליהם השלום.
[העולם קדמון]
וכאשר יקרך בזה, שוב לשכלך ויראה אותך הפסד הדעת הזאת ממאמר הייחוד מן הספר הזה, במה שימציאך כי לעולם הזה בורא בראו מלא דבר.
ודע כי כל מה שצוותה אותנו התורה בעניין השבת, ושבה וצוותנו בשמירתה וזכירתה, וייעדה גמול על זה, והזהירה בעונש, העניין והכוונה בזה לדחות מלבנו דעת הכופרים בחידוש העולם, ולקיים רעיון החידוש והבריאה והאמונה בו בנפשותינו, כי הוא הדעה הנכונה.
ואתה דע לך.
[שיתוף]
וכאשר יתברר לך כי הבורא יתברך אחד קדמון במה שקדם לנו מן הדברים בתחילת הספר הזה, יסורו כל אלו הספקות ממך.
[הבורא אינו צריך לעבודת האדם]
וכאשר תשקיף בשכלך על מה שקדם לנו בשער הבחינה לטובת האלוהים עלינו ובשער חיוב קבלת העבודה לאלוהים בעבורה יוסר הספק הזה, ותחייב את נפשך בעבודת האלוהים.
[ספקות באמיתת הנבואה]
ואם תעמוד כנגדו בשכלך ותלחם בו בטענות הקודמות בספר הזה בשער השלישי ממנו, יסורו כל הספקות האלה מלבך, ויתאמת אצלך עניין הנבואה וצורך חיוב התורה ושליחות הנביא בה ואופני ההערה עליה.
[ספקות באמיתת הקבלה]
וכאשר תשתכל בשכלך תראה כי המושכל והכתוב צריכים אל הקבלה צורך גדול, כי אין אחד מהם יכול להיגמר מבלתי הקבלה. כי המושכל - אם לא תגדור לנו הקבלה כמותו ואיכותו וזמנו ומקומו ושאר ענייניו - לא יתכן לנו מצד שכלנו בלבד. וכן הכתוב, אם לא תפרש לנו הקבלה אופן קריאתו ופירוש לשונו וביאור ענייניו ותולדותיו, לא ישלם לנו מן הספר הזה בלבד.
כמו שאמרו בו רבותינו זיכרונם לברכה 'בשלוש עשרה מידות התורה נדרשת'.
ואמרו 'מסורת סיג לתורה'.
ועוד, כי התורה השיבה אותנו בכל תולדותיה אל הקבלה.
כמו שכתוב (דברים יז) כי יפלא ממך דבר למשפט.
וגו' ואמר (שם) ודרשת והגידו לך את דבר המשפט.
ואמר (שם) והאיש אשר יעשה בזדון וגו'.
וכאשר תעמוד על כל זה, יסור הספק ותתברר לך הידיעה המושכלת והכתובה והמקובלת.
[חוסר צדק בגמול]
וכאשר יגלה לך השכל אופני הצדק בשני העניינים אשר קודם זכרנו אותם בשער הביטחון, יסור הספק הזה וינוח לבנך משבושו.
[ספק בקיום העולם הבא]
וכאשר נסתכל במה שיש בספרי שאר הנביאים מן העניין הזה:
כמו (קהלת יב) והרוח תשוב אל האלוהים אשר נתנה.
(זכריה ג) ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה.
(תהלים לא) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך.
(ישעיה סד) עין לא ראתה אלוהים זולתך.
(שם נח) והלך לפניך צדקך וגו'.
והרבה כאלה עם מה שיורו עליו דברי רבותינו זיכרונם לברכה, ומה שיושג ממנו בדרך השכל, תנוח נפשנו ותבטח בבירור חיוב הגמול והעונש בעולם הבא.
[להתעצל בעבודת ה', וללמוד חכמות]
וכאשר נשמע אליו במזון אשר לא יתכן לעמוד בלתו, ייפה לנו המותרים שהם טפלה למזונות, ויחבב לנו השמחה והתענוג, ולקנא במלכים ובאנשי עבודתם להדמות אליהם, ולנהוג מנהגם וללכת בחוקיהם בבקשת התענוגים.
וכאשר יראה חפצנו ורצוננו בזה, יזכיר לנו את פתגם המשורר:
ואם שגבו הנפשות,ויאמר: שנס מותניך חשוף זרועך האיש הנפתה, והשתדל בכוחך הגבר המוסת, ועבוד העולם ועבוד אנשיו, אולי תגיע לקצת מחפצך בו, ואל תתעסק במעשה ממעשי העולם הבא, אלא מה שיהיה לך בו עזר על העולם הזה, ותהיה מרוצה בו לאנשיו ומנהיגיו מן המלכים אל שאר העם.
ילאו הגופים במשאלן.
ואל תטריד לבך בדבר מן החכמות, אלא מה שתתכבד בו אצל אנשי דורך, ותתרצה בו אל גדולי בני זמנך, משר ושוטר וקצין ובעל מעלה, כחכמת הלשון ותוכן המשקל ושורשי הדקדוק והשיר והחידות החמודות והמשלים המופלאים והמליצות הנכריות. ותתמיד לשבת עם אנשי הצחות, ולמד לדבר עם כל כת מכתות בני אדם. והתלמד חכמת הכוכבים והמזלות, כי על פיה המשפט לאנשי סגולה ולהמון העם.
וכאשר תתייעץ עם שכלך, יורה לדעת כי אם תסור מאחרי הדברים הצריכים לנפשך מידיעת התורה, ולא תחזיק בה בלבד, זולת שאר החכמות, תאבד, ולא יועיל לך אצל הקדוש ברוך הוא שום דבר ממה שעסקת בו זולתה.
[על לימוד ענייני כוכבים ומזלות]
כמו שאמר עליהם הכתוב (דברים יח יד): כי הגויים האלה אשר אתה יורש אותם, אל מעוננים ואל קוסמם ישמעו, ואתה לא כן.
ואמר הנביא (שם): לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש קוסם קסמים.
והסמיך מעביר בנו ובתו באש אל קוסם קסמים, לאמר לך: שהקוסם שנוא אצל הקדוש ברוך הוא כמעביר בנו ובתו באש, ושקול הוא בעניו כמוהו לגנות.
והנביאים הרבו לתעב זה במקומות שונים, ואין לנו צורך להביא דבריהם, מפני שהם מן המפורסמות.
והתורה כבר אמרה (במדבר כג כג): כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל.
והנביא אמר (ירמיהו י טו): לא כאלה חלק יעקב כי יוצר כל הוא.
ובייחוד אחרי אשר יש בזה התרחקות מהביטחון באלוהים ומסירות הנפש אליו, והרצון במשפטו. כי מי שמייחס המשפט והגזרה בטובות ורעות למשפט הכוכבים והקסמים והדומה להם, הוא משתף בלי ספק, ויביאו זה לידי כפירה באלוהים, ולכחש בו לגמרי.
ואם יאמר אדם: והלא מצאנו בגדעון שניחש, כנראה מן מובן הכתוב (שופטים ז טו): ויבוא גדעון, והנה איש מספר לרעהו חלום, ויהי כשמוע גדעון וכו'.
נשיב לו, שהאל יתברך צווהו בכל, מפני שידע מיעוט בטחונו בעצמו, ושהיה קטן בעיניו, מה שמצא חן בעיני ה'.
ובכן יצא העניין מכלל ניחוש.
ואם יאמר עוד: והלא מצאנו ביהונתן בן שאול, שהלך אחר הניחוש, כנראה ממאמר הכתוב (שמואל א יד ח): ויאמר הנה אנחנו עוברים אל האנשים וגו'.
נשיב לו: הלא כבר נאמר קודם, שכיוון לבו בתפילה לה', שיראה ישועתו לישראל על ידו.
ככתוב (שם): ויאמר יהונתן אל הנער נושא כליו... אולי יעשה ה' לנו, כי אין מעצור לה' להושיע ברב או במעט.
ואמרו 'אולי יעשה ה' לנו', מראה שהתחנן אל ה' ועורר לבו בתפילה שיעודדהו ויחזקהו על אויביו. וכיוון שידע הבורא כוונתו הטובה, ושמטרתו במעשהו הייתה לטובת ישראל והצלתו, נענה לו בבקשתו ויתן שונאיו בידו, ויהי הוא המסבב לתשועה השלמה ולניצחון על יתר הפלשתים.
ובכן יצא גם זה מכלל ניחוש, עקב התפללו לאלוהים על התשועה בשבילו ובשביל כל האומה.
ככתוב (שמואל א יד): כי אין מעצור לה' להושיע.
ואם יאמר: והרי ראינו, שהראשונים זיכרונם לברכה היו מגנים מי שנמנע מלמוד חכמת הכוכבים והמזלות, באומרם (שבת כה,ב): כל היודע לחשב בתקופות ובמזלות ואינו מחשב עליו הכתוב אומר והיה כינור ונבל וגו'.. ואל מעשה ה' לא יביטו.
ואמרו (שם): מנין שחייב אדם לחשב בתקופות ומזלות, שנאמר ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתם. איזו היא חכמה שהיא לעיני העמים, הווי אומר זו חישוב תקופות ומזלות.
נאמר לו שהראשונים אמנם חשבו בזה, על פי דברי הנביא (ישעיהו מ כו): שאו מרום עיניכם וגו'.
ודברי דוד (תהלים ח ד): כי אראה שמיך וגו'.
אולם זהו רק מצד הבחירה בברואים, כדי להוכיח שיש בורא, כל יכול ויודע הכול. שבראם כולם יש מאין, ויסדר אותם ויכוננם בסדר היותר משובח ובתיקון היותר מחוכם. וחיוב ההתעניינות בהם הוא רק מצד זה, ולא כדי לדון על פיהם ולשפוט מהם בעניין ההצלחה והרעה.
ואתה דע לך.
בדברים כאלה וכיוצא בהם יחפוץ היצר להביא ספק בלבך, כדי להאבידך ולהכחידך.
עוד יאמר לך: הישמר מהעצלות והשתיקה, שלא תחשב אוויל וכסיל, והנח שאר החכמות כי יגיעתם רבה ותועלתם מעוטה.
ואם לא נפתח פתח לתאוות בתחילה למלא משאלותם, להתנהג במותרים ולרדוף אחריהם.
ונשיבהו כי המותרים אין צורך אליהם, ובמה שאנו מעיינים בו מענייני מזונותינו מטרדת נפשותינו בהם די, ואם ייתן לנו האלוהים המותרים מבלי טרדת לבנו בהם, ויגיעת מחשבותינו עליהם, נוציאם במה שראוי להוציא ובמה שהדין נותן. ואם לא - נסתפק במזון, ולא נצטרך אל זולתו, אז ישבר היצר וינגף.
ואם נשמע אליו בהם, נצא ממדרגה אל מה שאחריה, עד שיביאנו לאבדון בעולם הזה ובעולם הבא.
[ספקות לאדם החכם בדעת האלוהים]
ואם יהיה שכלך זך, וחכמתך חזקה בדרך המופת, ואופני ההזהרה בו בעת הדברים והמחלוקת, תראה אופני טעות יצרך בראיתו ומופתיו, ויתברר לך האמת, ותראה לך הנכונה, ותימלט חכמתך מן הספק ומעשיך מן הערבוב.
ואם תקצר דעתך מזה, יהיה פיתויו לך יותר חזק, וגברו עליך יותר מזדמן, ומשלו בך והקיפו אותך בנראה ובנסתרך יותר נחוץ, מפני שהוא בא עמך מצד החכמה, ומנהיג אותך בדרך המופת אשר תנוח דעתך עליו.
וכאשר יפתה שכלך, יטה מעליך ויעזר בו עליך, מפני שאתה סומך עליו במה שמסתפק לך, ובוטח בו במה שלא תבין עניינו.
וכאשר יגבר עליך וימשול בך בעזר השכל לו, וסיועו אותו במה שמטעהו בו ומדמהו בעיניו מן השקר בצורת המופת, יעתיק אותך מן המדרגה ההיא שהייתה קרובה אל האמת, ונסתרים בה פני השקר אל מה שאחריה, שיש בה פחות אמת ויותר שקר, וכך לא יסור להעתיקך ממדרגה למה שאחריה, עד שיביאך אל מדרגה שנסתרים בה פני האמת, והוא השקר הגמור. וישרש אותך מהעולם הזה, ויפילך ממדרגות הגמול בעולם הבא, ותהיה חכמתך לרעה לך, ושכלך סיבה לאבדך.
כמו שאמר הכתוב (ישעיה ה) הוי חכמים בעיניהם ונגד פניהם נבונים.
ואמר (ירמיה ח) הנה בדבר ה' מאסו וחכמת מה להם.
ואמר (הושע ד) כי ישרים דרכי ה' וגו':
ונאמר, כי החכמה כשמנהיגים אותה על דרכה, תהיה רפואה לכל מדווה, וכשנוטים בה מנתיבתה, תהיה מדווה כולל שאין לו רפואה ולא ארוכה. ועל כן נמשלה התורה באש.
כמו שכתוב (ירמיה כג) הלא כה דברי כאש וגו', מפני שמאירה העיניים באורה.
כמו שאמר (תהלים יט) מצוות ה' ברה מאירת עינים.
ואמר (שם קיט) נר לרגלי דברך וגו'.
ושורפת ביקודה מי שנוטה מנתיבתה.
כמו שנאמר (ישעיה סו) כי באש ה' נשפט.
ואמר (תהלים יא) ימטר על רשעים פחים.
ואמר (ירמיה כ) ואמרתי לא אזכרנו ולא אדבר עוד בשמו והיה בלבי כאש בוערת וגו'.
על כן הזהר שלא תטה אשורך מדרך האבות ונתיב הראשונים אל הבריאות, ותסמוך על שכלך ותתייחד בעצתך ותתבודד בסברתך, ואל תחשוד אבותיך במה שמסרו לך מאופני טובותיך, ואל תסתור עצתם במה שהורו אותך, כי אין עצה שתעלה בדעתך שלא קדמוך לדעתה ועמדו על כל מה שמביאה אליו מטוב ורע.
ואפשר שקדם לדעתך אופן יושר המחשבה ההיא בתחילתה, ונעלם ממך אופן ההפסד אשר יהיה ממנה באחריתה, ואתה במיעוט יישובך תראה יושרה ולא תראה טעותה ואופני הפסדה.
ואמר החכם (משלי כב) אל תסג גבול עולם.
ואמר (שם יח) שמע בני מוסר אביך.
ואמר במי שמשנה מחוקי אבותיו (שם ל) דור טהור בעינו ומצואתו לא רוחץ דור אביו יקלל.
ואמר (שם) עין תלעג לאב.
[לקבל על עצמו תוספת למצוות]
כי כבר אמרו 'ועשו סיג לתורה'.
ואמרו 'מפני מה חרבה ירושלים מפני שהעמידו דבריהם על דין תורה ולא עשו לפנים משורת הדין'.
ואמרו 'אמר רב הונא כל העוסק בתורה בלבד דומה כמי שאין לו אלוה, שנאמר (ד"ה ב טו) ימים רבים לישראל ללא אלוהי אמת, הא למדך שאין אלוהי אמת אלא בתורה ובגמילות חסדים.
ואמר אחד מן החסידים: מי שאין לו תוספת, אין לו חובה.וכבר התירו לנו, וחייבו אותנו, להתנדב בתוספת המצוות.
ואין התוספת מתקבלת, עד שתפרע החובה.
כמו שאמרו: מוסיפים מחול על הקודש.
והתוספת בצום ובתפלה ובצדקה,
ועזוב הריבוי ממותרי המזון המותרים לנו.
והזהירו על השבועה בשם אפילו על האמת,
ומהרבות הדברים אפילו אם יהיו נמלטים מן הכזב,
ומזיכרון ענייני בני אדם, אפילו אם הם נמלטים מן הגנות,
ומהפליג בשבח אדם ואם הוא ראוי לכך,
ושלא יספר בגנות המקצרים וימאסם, ואם הם ראוים לכך,
והרבה מן הדומה לזה.
[דוגמאות נוספות למאבק עם היצר]
ומי שעמד על אופני הפגעים המפסידים את המעשים, יוכל לדעת להיזהר מהם; ומי שלא ידע כי אם הטוב לבדו, לא ימלט לו ממנו דבר לרוב הפגעים המשיגים אותו.
והיה אחד מן החסידים מצווה לתלמידיו:ואמר רבי יוחנן בן זכאי לעניין הונאת המידות והמשקלים: 'אוי לי אם אומר אוי לי אם לא אומר. אם אומר, שמא ילמדו הרמאים, אם לא אומר, שמא יאמרו הרמאים אין תלמידי חכמים בקיאים במעשי ידינו'.
למדו הרע תחלה להיבדל ממנו, ואחר כך למדו הטוב ועשוהו.
כמו שאמר הכתוב (ירמיה ד) נירו לכם ניר ואל תזרעו אל קוצים.
ואמרו אחר כך: אמרן או לא אמרן?
ואמרו: אמרן, ומהאי קרא אמרן: (הושע יד) כי ישרים דרכי ה', וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם.
ואומר, כי כל מה שהקדמנו זכרו בשער הזה, ממה שמספק אותו היצר על האדם, אם לא יוכל לספק אותו בהם ידבר עמו עליהם מדרך הטענה והמופת לבטל עליו אמתותיו.
וכשתעמוד על ביטולו וחלישות ראיותיו, לא יוכל לעמוד כנגדך, ולא לבטל מה שידעת אמיתתו ובירורו במה שקדם לנו בשער הזה - ישוב לפתותך ולהטעותך בנפשך.
[יש לעסוק גם בענייני בני אדם]
על כן השתדל במה שיפיק רצונם, ותמצא חן בעיניהם, כמו שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה 'כל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו'.
השב עליו: ומה יועיל לי בהתרצות אל חלש כמוני, אשר אין ביכולתו להועיל לי ולא להזיק?
ואמר הכתוב (ישעיה ב) חדלו לכם מן האדם וגו'.
ואפילו אם היה חובה, איך אוכל לרצות כל בני דורי, ואין ביכולתי לרצות בני ביתי, כל שכן זולתם. ומה שזכרת מדברי רבותינו זיכרונם לברכה בעניין הזה, אינו מחייב להשתדל במשיכת רצון כל הבריות. אבל הוא כמו שאמר אחד החכמים בצוואתו לבנו:
בני, הפק רצון כל הבריות אינה ביכולתך,כמו שכתוב (משלי טז) ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו.
אבל השתדל להפיק רצון הבורא ויעשך רצוי לבריות.
וכן מי שכל הבריות מקטנם ועד גדולם מודים ומשבחים אותו, ורוצים את מעשיו, ראיה היא כי האל יתברך זרע לו אהבה בלבות בני אדם, ושם לו שם טוב על לשונם. וזה אין הבורא עושה אותו לשונאיו. והוא לראיה ברורה וגדולה על רצות הבורא אותו.
אבל שיהיה האדם החסיד משתדל וטורח במה שישבחוהו בני אדם על עבודתו לאלוהים, אין זה ממנהגי החסידים.
על כן הזהר מזה והדומה לו מפתויי היצר לך, כי הוא משתדל להדריכך בה עד שיפילך במצודת החונף.
והשב עליו בשבחו אותך, ומה הוא שתאשר אותי עליו, מדעתי חובות האלוהים עלי, וכי הוא כי אם לטענה עלי לאלוהים, מפני שאיני סובל לעשות כפי דעתי. ואפילו אם הייתי עושה כפי דעתי, היספיק הכל להודאת הבורא יתעלה על הקטנה שבטובותיו עלי? ומה היא מידת ימי במידת ימי העולם? וכולם לא יספיקו לספר טובות הבורא עלי, ואיך אוכל לשלם מה שאני חייב עליהם לאלוהים?
וכבר אמר הכתוב (ישעיה מ) כל הבשר חציר וכל חסדו כציץ השדה.
ואמרו חכמינו זיכרונם לברכה: 'אם אין אני לי מי לי, וכשאני לעצמי מה אני ואם לא עכשיו אימתי'.
וכאשר יתייאש היצר מפתותך בפנים האלה, ישתדל לפתותך מצד אהבת השבח והשם טוב בעולם הזה.
[כדאי להתפאר בפני בני אדם]
כמו שאמר הכתוב ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם, טוב מבנים ומבנות.
ואמר (שמואל ב ז) ועשיתי לך שם גדול כשם הגדולים אשר בארץ.
ועוד שילמדו ממעשיך, ותהיה נשכר עליהם. על כן אל תסתיר ממעשיך, אלא מה שאי אפשר לגלותו ולהראותו לבני אדם, ויהיה לך בזה כבוד ושם טוב בעולם הזה, והגמול הטוב לעולם הבא.
השב עליו ומה יועילני שבח בני אדם, והשם הטוב שיהיה לי בתוכם, עם ידיעתי בקצורי במה שאני חייב לבורא יתעלה. ומה הנאתי בכבודם והדורם, ואין להם יכולת להועילני ולא לדחות הנזק מעלי. והלא הם בזה כמו הצמח ובעלי חיים שאינם מדברים. ואולי כשאתכוון לזה במעשי, לא יתכן לי מהם הרצון המכוון אליו, ויעלה בדעתם כי אני חנף במעשי, ולא אהיה ראוי אצלם אלא למאוס ולגנות, ואז אהיה מפסיד מעשי בכוונתי בהם בלתי האלוהים, ולא יעלה בידי מה שקוויתי מבני אדם בעולם הזה.
ונאמר למלך אחד: והיאך לא ערבה לך קריאת פלוני, והיה קולו ערב ובקי בטעמים של קריאה?וכן נאמר בכל מי שמכווין בתפלתו מהמתפללים בצבור ובעלי החזון בפיוטים החדשים, למצוא חן בעיני בני אדם מבלעדי האל יתברך, שאינה מקובלת אצל הבורא.
אמר להם, והיאך תערב לי קריאתו, והוא אינו קורא אותה אלא כדי שתערב לי וימצא חן בעיני בעבורה.
אבל אם הייתה כוונתו בה לרצון הבורא בלבד, היתה ערבה לי.
ותאמר לו עוד שמא אם יהיה לי הכבוד בעולם הזה על מעשי, לא יישאר לי לעולם הבא מן הגמול עליו כלום, מפני שקבלתי מהרה בעולם הזה.
ואמרו על אחד מן החסידים, שנכנס לשוק לקנות חפץ.ומה שזכרתי מעניין ועשיתי לך שם, הוא כשאר מאוויי בני אדם בעולם הזה מעושר וכבוד, אשר הבורא מטיב בהם לעבדיו כשחכמתו מחייבת להם זה.
ובא לחנות אחד מן הסוחרים לקנותו ממנו.
ואמר לו שכנו, וותר לו ועשה כרצונו, כי הוא מאנשי היראה והתורה.
אמר לו החסיד: איני צריך לויתורך, כי לא באתי לקנות כי אם בממוני, לא בתורתי. ומאן לקנות ממנו החפץ, ובקשו אצל זולתו שלא היה יודע עניינו.
כמו שכתוב (מלכים א ג) וגם אשר לא שאלת נתתי לך גם עושר גם כבוד.
וכתיב (משלי ג) אורך ימים בימינה בשמאלה עשר וכבוד.
אבל החסידים, אין כוונתם במעשיהם לדבר מהם, אלא לשם הבורא יתעלה שהוא מטיב בהם למי שירצה מאנשי עבודתו וזולתם, מאמינים וכופרים, כפי שמחייבת חכמתו יתברך.
כמו שנאמר (ד"ה א כט) והעושר והכבוד מלפניך.
ומה הוא העולם הזה, אפילו אם יפשוט זכרי בכולו, ומה מידת ימי ואם יצא בו שמי, כל שכן שזכרי לא יעבור בו חלק קטן מחלקי הישוב כשיגדל ויפשט, ולא יתמיד כי אם זמן מועט, וישכח כאלו לא היה.
ואמר הכתוב (תהלים סב) אך הבל בני אדם כזב בני איש וגו'.
ואמר (תהלים קמו) תצא רוחו ישוב לאדמתו.
ואמר (קהלת א) אין זיכרון לראשונים.
אם כן טרוד נפשי בו וכוונתי אליו פחיתות נראה וטעות מגונה ממני.
וכבר אמרו על אחד מן החסידים שאמר לחבירו: הנשתוית?
אמר לו: באיזה עניין?
אמר לו: נשתווה בעיניך השבח והגנות?
אמר לו: לא
אמר לו: אם כן עדיין לא הגעת, השתדל אולי תגיע אל המדרגה הזאת,
כי היא העליונה שבמדרגת החסידים ותכלית החמודות:
[טרדות בענייני מסחר]
וכאשר יראה כי אתה רוצה לפנות את לבך לעולמך הבא בתפלת חובה או רשות, או בעת שאתה קורא בתורה או לומד שום חכמה מחכמות האמונה והמוסר, מבלבל אותך ומטריד לבך בדברי העולם, בסחורות ומיקח וממכר וריווח והפסד.
ויאמר לך אחר כך: יש לך לקבל עת הפנאי הזה בשמחה, ושעת הבטלה הזאת אשר לא תוכל עליה בעת אחרת, מפני רבות העסקים עליך. וחשוב עתה עם שותפך, וברר מה שיש לך, ומה שעליך, ומה שקבלת מחובותיך, ומה שנשאר לך, ומה שראוי לך להתעסק בו מסיבות הטרפים, ומה שאינו ראוי לך, ומה שקדם ממעשיך ששמחת או שנתחרטת עליו.
ואם יש לך דין עם אדם, העבר על לבך כל טענותיו וטענותיך, וכל מה שתוכל להתחכם לו בעת דינך עמו ותנצחהו. וכן אם יהיה לך ממון, או צאן ובקר, או אדמה לזרוע, או עבודת מלכים או עם הארץ, או חשבון עם המלך או עם עם הארץ, או אם יש עליך חובות ואינך יכול לפרעם, או אם יש לך חברים שאתה צריך להרגיש על עניינם ולחשוב עם נפשך עליהם, יעביר על לבך בעת שתפנה לעבודת שמים איזה מין שיהיה מן המינים האלה, להטרידך בו ולהפסיד בו מעשיך, מפני שאתה בעת עשותו מזומן בגופך ואינך מזומן בלבך ומצפונך.
ואם לא יטרידך במה שזכרנו, יעביר על לבך חידות ודברים ארוכים. ואם יהיה האדם מן המשחקים בקוביה או בפספסים והדומה להם, מראה לו כאלו הוא לפניו וחושב במה שצריך לו להקדים ולאחר בו ואופני התחבולה לנצח.
ואם ימלט מכל מה שזכרנו, ויהיה מאנשי החכמה והבינה, יעביר על לבו עניין קשה מענייני החכמה, ויטריד אותו בשאלה ותשובה ובקושיא ובפירוק, ומה שנתעלם ממנו בעיון מה שהיה צריך לעיין בו, ומה שנשאר לו ללמוד מן החכמה, ויחשוב עם נפשו לעסוק בו, ויטרידהו בזה בכל מעשי העבודה, ויפסיד עליו כפלים מה שמתקן עליו. ואפשר שיכנס במעשה העבודה ויצא ממנה ויהיה תמיד בטרדת לבו בזולתה מענייני העולם, ואפשר שיבקש כפרת המקום בלשונו והוא רץ במחשבתו ובמצפונו להמרותו, ועל זה אמר אחד מן החסידים:
בקשת כפרתנו זו צריכה לבקשת כפרה.ומתחנן אליו באבריו, ופונה מעליו בלבו ובחובו.
דומה לזה שאמר הכתוב (ישעיה כט) בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני.
ואמר (תהלים עח) ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו.
ואם ייקץ בעת ההיא ויחשוב עם נפשו ויאמר לה, איך אתנהג עם הבורא במה שאינו נכון לי להתנהג בו עם הברואים בעת שאני צריך אליהם או בעת שהם צריכים לי, כי מי שאלך אליו לבקש ממנו חפץ ואשאל אותו ממנו בלשוני, ולבי פונה ממנו, אילו היה מכיר זה ממני היה מואס וגועל אותי, כל שכן שימנע ממני חפצי, קל וחומר אם היה יודע בי שאני מטריד לבי במה שאינו מפיק רצונו, אך במה שמקציפו עלי שתהיה שנאתו אותי יותר גדולה, ומניעתו ממני יותר ראויה.
וכן מבלי ספק הייתי עושה למי שהיה שואל ממני שום חפץ, והייתי יודע מלבו מה שידע בוראי מלבי. ואיך לא אבוש מבוראי שארצה לו מנפשי, במה שלא הייתי רוצה לה מחלש כמוני, ולא היה רוצה בו ממנה נברא.
וכמו שאמר הכתוב (ירמיה ח) גם בוש לא יבושו והכלם לא ידעו.
אז יינגף היצר.
[להתחזות למי שאינו עובד האלוהים]
יאמר לך: לא יתכן שתהיה עבודתך לאל בלב שלם גמורה, עד שתרחיק החונף ממך מיעוטו ורובו. והרחקת החונף לבני אדם מעליך לא יתכן, אלא בכסות כל מעשיך מהם, ובהראות הפך מה שיש בלבך להם. וכאשר תתפלל - קצר, ואל יראה ממך בה רצון ולא השתדלות. וכשתרצה ללמוד שום חכמה - תתייחד לבדך, ואל ידע בזה זולתי הבורא. ואל תראה בך שם מידה טובה, והראה העצלה והכבדות במעשה העבודה, כדי שלא יצא לך בה שם ותפסיד שכרך. ולא תצווה על הטוב ותזהיר מן הרע, ואל תודיע חכמתך ואל תלמדה לזולתך, ואל יראה עליך סימן יראת שמים, ולא אות מאותות העבודה, שלא יכבדוך בני אדם בעבורם.
ומהשלמת אופני זריזותך, שתתרועע לכל כתות בני אדם, ותתנהג במנהגיהם, ותלך בדרכיהם ובנתיבותם בעניין דברי האמת והשחוק. ואל תשמר כל כך מן הכזב והשבועה, והתחבר עימהם במאכל ובמשתה ובחידות ובמותרי הדברים ורוב השחוק, ולדבר בהם לזכור גנותם וכל אשר ירחיק ממך שם הפרישות בעולם הזה אצל אנשיו.
ואם תשמע לו בזה, ישלול ממך אמונתך ולא תרגיש.
ואם תשיב עליו ותאמר לו: כבר עזרת לאויבי בהלחמך בי, והתחכמך לי להרוס כוחי ולמהר מפלתי. ואיך אברח מן האש הקטנה אל האש הגדולה? ואני לא ברחתי מאהבת השם והכבוד אלא שלא להזדיין [=להתייפות] לבני אדם. ואתה מצווה אותי להזדיין להם בהנחת עבודת האלוהים. אך מה שראוי להסתירו ממעשי, הוא כל מה שישלם ויגמר מבלי דעת בני אדם בו.
אבל להתפלל בצבור, ולצוות בטוב, ולהזהיר מן הרע, ולמוד החכמות, ועשות חסד והדומה לזה - אין מן הזריזות להניח אותו ולעזבו בעבור עילת החונף. אך אני חייב לעשותו לשם שמים. ואם ישבחוני בני אדם עליו, או יכבדונו בעבורו - לא יזיק בשכרי מאומה, מפני שלא הייתה כוונתי לו בעת המעשה.
וכבר נאמר: כשתעשה מעשה שיודעים בו בני אדם, ותרצה לעמוד על בירור כוונתך, בחן נפשך בו בשני פנים:
אחד מהם שתדע מה אתה מקווה במעשה ההוא מן הגמול, וממי אתה מקווה אותו, אם מן האלוהים הוא שלם, ואם מזולתו איננו שלם.
והשני, שתדע מנפשך שאם היית מתייחד, היית עושה המעשה ההוא על העניין ההוא.
ואם יתברר לך זה, מעשך שלם לאלוהים, הרבה ממנו. ואם יהיה פחות מזה, הניחהו עד שיזדכך לבך לשמים. אז ינגף היצר.
[ספקות בענייני הגמול]
ויאמר לך: הנה אתה מחסידי הבורא ומסגולתו, וכמוך הוא ראוי לגמול העולם הזה והבא. וצריך שתשתדל כפי יכולתך, אולי תגיע לה במעשיך, ובהימשכך אחרי עבודת האלוהים, ושווה הגמול נגד עיניך, והשתדל בכל יכולתך להגיע אליו, כי הוא תכלית אושרך ושמחתך.
כמו שאמר דוד (תהלים לז) אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה.
ואם תשמע אליו ותסמוך על דבריו, יפילך במין ממיני השיתוף הנסתר, והוא ששמת נעבדך לנפשך ממה שאתה משתדל במה שתימשך בו הנאת עצמך ושמחתך, ותידחה בו מעליה הדאגות והיגונות. ולולא תקוותך לזה, היית כופר בטובות האלוהים המתמידות עליך, ולא היית מחייב את עצמך עבודה עליהם, עם שאינך רואה שהעבודה תאות לו לגדולתו ועוצם יכולתו ואותות חכמתו.
ובזה אמרו רבותינו זיכרונם לברכה: 'אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס, אלא הוו כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס'.
[העדר בחירה]
כמו שכתוב (ישעיה מד) אנכי ה' עושה כל.
ואם יראה אותך מתעסק במעשה מענייני העולם הזה ועסקיו, יאמר לך: הזהר מן העצלה והרפיון, ואל תסמוך על זולתך, כי הטוב והרע ביכולתך, והמעשה וההנחה בכוחך. השתדל בכוחך וטרח בכל יכולתך, תגיע אל מה שתתאווה מתענוגי העולם הזה. והיזהר מסיבת הפגעים הרעים, בכל כוחך תמלט מהם.
כמו שאמר החכם (משלי כב) צנים פחים בדרך עקש שומר נפשו ירחק מהם.
ואמר (שם יט) אולת אדם תסלף דרכו וגו'.
ואמר (מלאכי א) מידכם היתה זאת.
והוא מהפך הטענות, פעם בהכרח ובגזרה, ופעם בצדק ובבחירה כפי מה שיאות לו לפתותך ולרפות ידיך.
ואם תיקץ ותיתן אל לבך מה שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה, 'הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים' -
תשתדל בענייני התורה השתדלות מי שנתברר לו כי במעשיו יהיה לו גמול ועונש, כמו שכתוב (איוב לד) כי פעל אדם ישלם לו וכאורח איש ימציאנו.
ותתנהג בענייני העולם מנהג מי שנתברר לו כי קשר כל תנועותיו והתהפכות ענייניו בגזרת הבורא יתעלה, והוא בוטח עליו בכולם, ומשליך יהבו על ה'.
כמו שכתוב (תהלים נה): השלך על ה' יהבך.
[להתגאות על בני אדם]
ויאמר לך: אמנם מה שאתה חפץ למלא מעבודת הבורא וייחודה לשמו תוכל על זה לאחר זמן בעתיד, גם אם יישאר לך יום אחד מחייך, ואתה תשלים עבודת הבורא כמו שראוי יום אחד לפני מיתתך, וכבר זכית אצלו לגמול מתמיד ולהצלה מעונש. ואתה הלא ידעת אופני התשובה, ושהבורא יקבלה ממך. אם כך תעבדנו בלב שלם, כמו שראוי ודרוש.
אבל אתה שוב אל טענתך הנכונה והשב עליו בזה ותאמר לו: ואיך אמתין עד יום אחד לפני מותי, ואני לא אדע יום מותי?
הלא אהיה כאותו העבד, שהאמין במלכו שלא יסירהו מלפניו כל ימי חייו, ויתר לבו לרדוף אחרי תענוגות העולם, וישתדל להגיע אליהם עד שעבודתו למלכו נעשתה עליו לטורח.וכאשר יתיאש היצר מפתותך מהפנים האלה אשר זכרנו, משתדל בזה מצד הגאות והגאון ומעוט הענווה.
והנה נקרא פתאום לפני המלך, לתת לו דין וחשבון על עבודתו, ולא היו לו תשובות ואמתלאות, ונתחייב גירוש מעבודת המלך ומכל ערי מלכותו.
ויצא מלפניו עני, ונפשו אבלה, שלא רכש לו שום דבר בכל זמן עבודתו למלכו, בזמן שהיה יכול לעשות זאת. וכך נשאר כל ימי חייו עני ואביון, נאנח ודווי מתאבל ונתעב עד יום מותו.
ויאמר: כבר הגעת אל המעלות הגדולות שהגיעו אליהן החסידים והצדיקים באמונת לבבך ובמעשיך השלמים בעבודת האלוהים, ואתה יחיד בדורך ואחד באנשי זמנך, וראוי לך להראות יתרונך עליהם במאוס אותם ובהפחיתם, ותזכור רעותיהם ותפרסם רוע לבבם, ותכלימם ותוכיחם על זה עד שייכלמו וישובו אל האלוהים, ויתחרטו על מה שקדם להם. ותתנהג בזה מנהג הנביאים.
כמו שכתוב (יחזקאל מג) אתה בן אדם הגד את בית ישראל את הבית ויכלמו מעונותיהם.
ואם תשיב עליו בזה ותאמר לו איך אמאס ואכלים מי שאינני יודע ענייני לבבו ומצפונו לאלוהים? ואם הוא בנראה ממנו נמאס, אפשר שאין מצפונו כנראהו.
ואם הנביאים הכלימו והוכיחו בני דורם, עשו ברשות הבורא שהיו משקיפים על לבבם ורוע מצפונם. אבל אין בכוח דעתי וחכמתי לדעת מה שיש בלבבות ומצפונים. ושמא מצפון הנמאס בעיני טוב מגילויו הרבה, ואינני יודע בו? ואולי מצפונו טוב משלי אצל הבורא.
ואם הוא בנראהו רע, אפשר שגרם לו זה סכלותו במה שהוא חייב לבורא, ויש לו טענה יותר ממני מפני יתרון חכמתי על חכמתו. כי הבורא איננו תובע האדם אלא כפי חכמתו.
ואני יותר ראוי שאהיה נמאס ממנו, מפני יתרון קיצורי במה שאני חייב בו מעבודת הבורא עם דעתי אותו, על קיצורו עם סכלותו בו. והוא ממרה את האלוהים בסכלות ובשגגה, ואני ממרה אותו בדעת ובזדון. ואפשר שרעתו נראה ונגלה, וטובתו צפונה נסתרת, ואני בהפך זה. והוא ראוי לרחמי האל וכפרתו יותר ממני, וזכות אחת ממנו שוקלת זכיות רבות משלי, מפני שאין משקיף עליה זולתי הבורא, ואין משבחים אותו עליה ולא יכובד בעבורה. ואני בהפך זה, מפני שהנראה שלי הוא טוב מהנראה שלו.
וכן בשער העבירות, כי העבירה האחת ממני שוקלת עבירות רבות משלו, מפני שעבירתי מכוסה וצפונה, ועבירתו נראית ומפורסמת, ובגנות בני אדם אותו עליה מנכים לו מעונשו, ויחסר שכר מעשי בעולם הזה מפני פרסומם, ויישאר לו שכר מעשיו בעולם הבא.
ויחסר עונשו על העבירה בעולם הזה, מפני שמגנין אותו בני אדם עליה, ויישאר עלי עונש עבירותי לעולם הבא.
ועוד, כשאטריד לבי לפקוד מומי בני אדם ולעיין במידותם הרעות, ימנעני זה מעיין בחסרוני ומעמוד על מומי עצמי, שהוא יותר צריך לי, ואני חייב בו יותר.
כמו החולה אשר יטרידהו מדווה מפקוד מדווה בני אדם, ורפואת עצמו מרפואת זולתו.
אז ישבר היצר וינגף לפניך.
[הצלחתך היא פרי השתדלותך בלבד]
וישים ראייתו על זה מה שאמר החכם (קהלת ט) כל אשר מצא ידך לעשות בכוחך עשה, כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול אשר אתה הולך שמה.
ובצר לך יעביר על לבך טובת הרשעים והצלחת הכופרים.
כמו שכתוב (איוב יב) ישליו אוהלים לשודדים ובטוחות למרגיזי אל.
[עבודת ה' גורמת להפסד]
הלא תראה מה שאמר הכתוב (ויקרא י) בקרובי אקדש.
ואמר (עמוס ג) רק אתכם ידעתי וגו' על כן אפקוד וגו' והדומה לזה.
וכשהוא רואה שאתה מסכים לעשות מאומה ממעשה העבודה, יגדיל עליך עניינו ויפחידך ממנו.
ואם יהיה מענין הצום, יאמר לך הזהר כי יחליש אותך ויחליאך, וימנעך מענייני עולמך ואחריתך.
ואם יהיה מעניין תוספת תפילה בלילה, יעלה על לבך כי השינה טובה לך מן המזון ושומרת בריאותך ומחזקת גופך יותר מן המאכל והמשתה.
ואם יהיה מענייני הצדקות, ידמה בעיניך אבדת ממונך, וישים הריש לנגד עיניך, ויזכירך דלות המסכנות והחסרון.
וכן בכל מין ממיני המצוות והחסדים, ישתדל להפחידך ולהגדיל העניין בלבך, כדי שתרפה ממנו.
וכאשר תחשוב לעשות עבירה, יחבב לך הנאתה, וישכיחך עונשה, ויזרז אותך לעשותה ולנטות אליה.
ואם תרגיש לזה ולדומה לו ממנו, השב עליו כי כל צער שעבר עליך במה שקדם מימיך לא נשאר ממנו בך אות, אך חלף מהרה ועבר, ושכרו עומד לך לעולם, לא ייתם ולא יכלה.
והמתענה, כשיצום ביום ויאכל בלילה, כאילו לא התענה, וישוב אליו כוחו, ויישאר לו שכרו שמור.
וכן הנעור בקצת הלילה, כאשר יישן ישוב לקלות גופו, וכאלו לא נעור, ויישאר לו גמול עמדו ושכר תפלתו לעולם.
אבל עניין הצדקה כבר ביארתיו בשער הביטחון באר היטב.
אך עניין העבירות, צריך שתשיב אל לבך ותעביר על מחשבתך חליפות הנאותיך מהרה, המותר והאסור שבהם, ותישאר חרפת המגונה מהם עליך, ועונשה בעולם הזה ובעולם הבא.
אז יהיה היצר ניגף לפניך ותחרץ למעשה הטוב ותרפה מכל מעשה מגונה.
[חרטה על המעשה הטוב]
ואם תרגיש לתרמיותיו, ותשים לבך למיני מצודותיו, תהיה נזהר מהם, ותיעזר באלוהים להינצל מהם. ואם לא תרגיש להם, יפילך פתאום, ויריק חציו בך בפתע.
כמו שאמר (משלי ז) עד יפלח חץ כבדו.
[כדאי ללמוד עניינים אחרים]
ואם לא תשמע לו ותשתדל ותתחזק, יורה אותך בחיצי הקנאה בחבריך. ואם יגיעו לחכמה מבלעדיך, תיטור אותם ותשתדל לתלות בהם מומים ולהפחיתם ולדבר בגנותם, כאלו הם שללוך בינתך, וגזלוך חכמתך. ואם תחכם מבלעדיהם, יפחתו בעיניך ליתרון בינתך, ותשנאם לסכלותם, ותראה זה לעמי הארץ, ותתגאה לנפשך ותתהלל בחכמתך, עד שתטען שאתה יודע מה שאינך יודעו, ויגבה רוחך מלמוד, וירום לבבך עת שתלמד, ותקוץ עד שיקשו עליך, ותרבה להחזיק עצמך כחכם, ותתכבד בסכל חבריך, ותזדיין בהכלים בני גילך, ותהיה שולל ממוסרי החכמים באלוהים ובתורתו.
[קנאה בחבריך]
ואם יהיה בחבריך מי שיש לו יתרון עליך בעבודת האל, ומעשהו טוב ממעשיך, והוא משתדל להתקרב אליו יותר ממך, יסיתך היצר בו ויאמר לך: כל אשר יראה מהשתדלות זולתך בעבודה הוא חסרון נראה ממך, ולולא הוא - היית נראה בעיני בני אדם וגם בעיני האלוהים צדיק מכל בני דורך. השיא עליו וקנא בו, ושטום אותו וחקור על מומיו וגנותו, וארוב למכשוליו והשגח על שגיאותיו ופרסם מן מה שתוכל וגנהו עליהן. ואם תוכל להוציא עליו דיבת שקר כדי להפחית שמו אצל בני אדם - עשה.
אז תשיב עליו: ואיך אמאס מי שאהבו האלוהים, ואגנה מי ששיבחו הבורא? ולא די לי עצלותי לקיים עבודתו כמוהו, עד שאשטום מי שיעבדהו? ואין זה גמול מה שאני חייב לבורא יתברך, אבל חייב אני לאהוב את אוהביו לאהבתו, ולכבד מכבדיו לכבודו.
כמו שכתוב (תהלים טו) ואת יראי ה' יכבד.
וכבר ידעת מה שאירע את מרים בעניין (במדברר יב) ותדבר מרים ואהרן במשה, ומה שהיה מעניין קרח ועדתו בקנאם במשה ואהרן בקרבתם אל ה':
פרק ו
אבל הזהירות במחשבה ושמירתה -
כמו שאמר הכתוב (משלי ד) מכל משמר נצור לבך כי ממנו תוצאות חיים.
ואמרה תורה (בראשית ח) כי יצר לב האדם רע מנעוריו.
ואמר (דברים לא) כי ידעתי את יצרו.
ואמר (ד"ה א כח) כי כל לבבות דורש ה' וכל יצר מחשבות מבין.
ואמר (דברים ל) כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו.
ואמר (שם י) מה ה' אלוהיך שואל מעמך כי אם ליראה.
והיראה אינה אלא בלב, והרעיון והמחשבה, ועל כן יש לך אחי להשתדל להיות כל מעשיך מיוחדים לבורא יתברך, ואל יהיה עמלך לריק וטרחך לשקר.
כמו שכתוב (ישעיה נה) למה תשקלו כסף בלוא לחם וגו'.
ואל תתעלם ממה שהעירותיך עליו, כי כבר קיבצתי לך בשער הזה כל שורשי מפסידי המעשים המיוחדים לאלוהים, ותחת כל שורש מהם ענפים כמעט שאין להם קץ, על כן אתה צריך להישמר מהם בכל יכולתך, אולי יהיה מעשך שלם לאלוהים ומיוחד לשמו, ויהיה רצוי ומקובל אצל הבורא קבול טוב.
ונהוג בו מנהגך בענייני עולמך, כי אתה חושב על הטוב שתמצאם במיניהם, ואשר יהיה רחוק מן הפגעים בהם, ומנוקה מן הזיוף וזך מן הבלבול. וכיון שאתה עושה זה בענייני עולמך הכלה, כל שכן שתעשה כפלים בענייני אחריתך הקיימת, ובמה שתתקרב בו אל האלוהים.
והשתדל בכוחך לזכך מעשיך ואם ימעט, יותר ממה שתשתדל שיהיה רב בלתי זך. כי המעט הזך הוא רב, והרב בלתי זך הוא מעט ואין בו תועלת. וכל שכן שיהיה מעשיך עם מיעוטו וזעירותו בלתי זך לאלוהים.
והיזהר שלא יהיה עניינך במעשיך לאלוהים כעניין העוף, שאמר עליה הכתוב שהיא יולדת הביצה ומחממת אותה על פני הארץ ממיעוט שמירתה אותה, עד שיפסידוה שארי בעלי חיים, ולא תעשה אפרוח.
כמו שאמר הכתוב (איוב לט) כנף רננים נעלסה וגו', כי תעזוב לארץ ביציה ועל עפר תחמם, ותשכח כי רגל תזורה, ושאר העניין.
וכבר שיבח החכם מי שהוא בהפך העניין הזה בזריזותו והשתדלותו הטובה בעולמו, וצוונו לבחון בו וללמוד ממעשהו, ואם הוא חלש שברמשים.
כאמרו (משלי ו) לך אל נמלה עצל וגו', תכין בקיץ לחמה וגו'.
והנה זכרנו לך מעט מהרבה, ואל ירבה בעיניך ואל תקוץ בו, כי כפי מעלות חשיבות המלאכות יהיו הפגעים הקורים אותם. ומחקרינו בספר הזה אין מעלתו וחשיבותו נעלמת ממי שמבין.
האלוהים ישימנו מן השלמים עמו והעושים לשמו הגדול ברחמיו אמן.
