פרק א

והדמיון בזה בעניינים הטבעיים, באדם שחלה גופו מחמת המזון, אם מפני שנמנע מאכול מה שיש בו התמדת בריאותו, או מפני שאכל מה שהזיקו והפסיד בריאותו.
וכשיהיה חוליו ממיעוט המזון אשר התמיד בו בריאותו, אופן חזרתו אל הנכונה יהיה בהרבותו ממיני המזונות והרפואות הראויים לטבעו, עד שתשוב אל הגבול השווה.
וכשיחזור אל עניינו הראשון הטבעי, ינהג במזונו המנהג השווה.
ואם יהיה חוליו מפני שהתנהג במה שהזיקו מהמזון, אופן בריאותו יהיה בהישמרו מן המזון ההוא והדומה לו, ולהתנהג במה שהוא הפך מזונו וטבעו, עד שישוב אל העניין השווה.
וכאשר יבריא גופו ויעמוד על הגבול השווה לו, יאכל מן המאכלים השווים בין שני המאכלים, והאמצעיים בין שני המזגים.

פרק ה

כמו שנאמר על קצת החסידים
שהיו פורשים משבעים שערים משערי המותר,
מיראתם שער אחד משערי האסור.

פרק ז

וכבר נאמר אין קטנה בעבירות עם ההתמדה,
ולא גדולה בהם עם בקשת המחילה.

הלא תראה החוט של משי, כמה הוא חזק כשיוכפל פעמים רבות, וכבר ידעת כי עיקרו מחלוש שבדברים, והוא ריר התולעת.
ונראה החבל הגדול של ספינה, כשמשתמשים בו זמן ארוך, הולך הלוך וחסור, עד אשר יפחת וישוב חלוש מכל חלוש.

וכבר נאמר:
אל תביט לקטנות מה שעשית,
אך תביט לגדולת מי שחטאתו לו.
ואל תשמח לסכלות בני אדם ברוע מצפונך.
וראוי שתאבל לידיעת הבורא במה שאתה צופן,
והשקפתו על נסתרותיך ונגלותיך,
ושהוא זוכר אותם לך יותר ממה שאתה זוכר,
מפני שאתה תשכח והוא לא ישכח,
ותתעלם ולא יתעלם.

נפשי הכיני צדה לרוב אל תמעיטי,
בעוד בחיים חייתך ויש לאל ידך.
כי רב ממך הדרך,
ואל תאמרי מחר אקח צדה, כי פנה היום,
כי לא תדעי מה ילד יום.
ודעי כי תמול לעד לא ישוב,
וכל אשר פעלת בו שקול וספור וחשוב,
ואל תאמרי מחר אעשה,
כי יום המוות מכל חי מכוסה,
מהרי עשות בכל יום חוקו,
כי בכל יום המוות ישלח חיצו וברקו,
ואל תתמהמהי מעשות חוק דבר יום ביומו,
כי כציפור נודדת מקנה, כן איש נודד ממקומו.

אדם שיש בידו עבירה ומתוודה ואינו חוזר בו,
למה הוא דומה?
למי שתופס שרץ בידו.
אפילו טובל בכל מימות שבעולם לא עלתה לו טבילה.
זרקו מידו עלתה לו טבילה.

פרק ח

וכבר נאמר כי יש חטא שמועיל לשב יותר מכל צדקות הצדיק,
ויש צדקה שמזקת לצדיק יותר מכל חטאות השב:
כשיפנה לבו מן הכניעה, ודבק בגאות ובחונף ואהבת השבח.

אילו לא היה לכם עוון,
הייתי מפחד עליכם ממה שהוא גדול מן העוון.
אמרו לו: ומהו גדול מן העוון?
ואמר להם: הגאות והחונף.

במקום שבעלי תשובה עומדים
אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד.

פרק ט

גזל מריש ובנאו בבירה,
בית שמאי אומרים מקעקע כל הבירה כולה ומחזיר מריש לבעליו,
ובית הלל אומרים אין לו אלא דמי מריש בלבד, מפני תקנת השבים.

כל המזכה את הרבים, אין חטא בא על ידו.
וכל המחטיא את הרבים, אין מספיקין בידו לעשות תשובה.
ואמרו: ירבעם חטא והחטיא את הרבים, חטא הרבים תלוי בו.
שנאמר (מלכים א טו) על חטאת ירבעם אשר חטא ואשר החטיא וגו'.

פרק י

ואלו היה אדם מזהיר אנשי קריה או אנשי מדינה, ויאמר: בני אדם היו נכונים לנסוע לעולם הבא, כי איש אחד יפקד מכם בחודש הזה, ואינני יודע אותו.
האין מן הדין על כל אחד מהם שיהיה נכון למות, מיראה שמא יהיה הוא האיש ההוא?

וכבר המשילו זה הקדמונים, לאדם שהיו בידו דרכמוני כסף, והיה צריך לעבור בנהר גדול. וכאשר עמד על שפת הנהר, השליך הדרכמונים ההם בנהר, מפני שקיווה להפסיק הנהר בהם.
והשליכם כולם, חוץ מאחד שנשאר בידו, ולא נפסקו המים בעבורם.
וכאשר ראה כן, אמר למלח אחד שהיה בנהר: קח זה הדרכמון אשר בידי, והעבירני בספינתך בנהר.
ועשה המלח כן, והגיעו לחפצו בדרכמון ההוא אשר נשאר בידו, והשיג בו מה שלא הגיע אליו בכל הדרכמונים שאיבד בנהר, וכאילו לא אבד מאומה.