שער תשיעי - שער הפרישות

בפרישות מן העולם הזה והטוב לנו ממנה



תוכן השער:

הקדמה:
בפרישות מן העולם הזה והטוב לנו ממנה

פרק א
[מהי פרישות?]
אך אופני הצורך אל הפרישות הכוללת

פרק ב
אבל מה גדר הפרישות המיוחדת,
[מטרת התורה: שלטון השכל בתאווה]
[יישוב העולם וחורבן השכל]
[פרישות יחידים מאנשי התורה]

פרק ג
[סוגי הפרישות]
[פרישות על פי מסורת התורה]
[פרישות מזוייפת]

פרק ד
[דמותו של הפרוש]

פרק ה
אבל מה שיאות לתורתנו מהפרישות
[מנהג הפרוש עם בני אדם]
[פרישות מן האסור ומן המותר]
[פרישות מן הדברים האסורים]
[פרישות מן הדברים המותרים]
[ריסון החושים]
[הלשון והשפתיים]
[העיניים]
[האזניים]
[חוש הטעם]
[ריסון הידים]
[ריסון הרגלים]
[החושים כולם]
אבל הפרישות הנוהגת בפנים השלישיים -

פרק ו
[תיאורי פרישות במקרא]

פרק ז
אבל ההפרש שבין קדמונינו ובינינו בפרישות הוא -
[מליצה נמרצת בעניין הפרישות]

הקדמה

וזה פתח השער:
אמר המחבר: מפני שהקדמנו לדבר בחשבון האדם עם נפשו, והייתה הפרישות מן העולם אחד מאופני החשבון, ראיתי לסמוך לו ביאור מיני הפרישות ותוכן חיוב מה שהוא חובה ממנה על אנשי התורה, בעבור מה שיש בו מתקנת התורה והעולם, ומנוחת הנפשות והגופות בשני העולמים.

וראוי לנו לבאר מדברי הפרישות שבעה עניינים:

האחד מה היא הפרישות הכוללת, וצורך אנשי העולם אליה.
והשני בגדרי הפרישות המיוחדת, וצורך אנשי התורה אליה.
והשלישי לכמה כתות נחלקים הפרושים בפרישות.
והרביעי בביאור תנאי הפרישות.
והחמישי במה שיאות לתורתנו מן הפרישות.
והשישי במה שבא בספר התורה וספרי הנביאים מדברי הפרישות.
והשביעי בהפרש שיש בין קדמונינו ואבותינו ובינינו בפרישות.


פרק א


[מהי פרישות?]
אבל מהות הפרישות הכוללת, וצורך אנשי העולם הזה אליה -
אומר בתשובת השאלה הזאת, כי הפרישות שם, תחתיו עניינים. והשם כינוי מגולה, והעניין סוד מוסתר. וכאשר יסירו אדרתו ויתירו חותמו, ייראה מסתור עניינו ותיגלה מגמתו.


וגדר הפרישות בלשון סתם:
חסימת תאוות הנפש,
והימנע מן הדבר הנפרש ממנו,
עם היכולת עליו,
והזדמנותו לעילה המחייבת זה.
ונאמר: הפורש - מי שיכול והניח.

והעילה המחייבת חסימת תאוות הנפש מתחלקת לשני חלקים:
אחד מהם כולל האדם והרבה מבעלי חיים,
והשני מיוחד באנשי התורה מן המדברים.

והפרישות הכוללת היא הנהוגה לתקנת גופנו והסדרת עניינינו, כמו הנהגת המלכים בדתי המדינות, והנהגת הרופאים לבריאים ולחולים, והנהגת כל איש שכל את נפשו בחסימת תאוותו מן המאכל והמשתה והמשגל והמלבוש והדיבור ושאר תנועותיו ואופני תענוגיו. והפרישות המיוחדת היא שהורתה עליה התורה והשכל לתקנת נפשותינו לעולם הבא, כאשר אבאר במה שאני עתיד לדבר בעזרת האל יתברך.

אך אופני הצורך אל הפרישות הכוללת
הוא בעבור מה שהקדמנו בשער השלישי מן הספר הזה, כי חפץ הבורא יתעלה בבריאת מין האדם היה לייסר הנפש ולנסותה בעולם הזה, בעבור שתזדכך ותהיה בתכונת המלאכים הקדושים.
כמו שכתוב (זכריה ג) אם בדרכי תלך וגו' ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה.
וחייבה החכמה נסות הנפש בגופות עפריות, מקבלות הגידול והתוספת במיצוע המזונות הראויים להם.
והרכיב הבורא יתברך בנפשות האנושיות כוח תאווה, תכספנה בו למזון המוכן להם בעולם הזה, להעמידם ולתקנן כל ימי חיבורם.
והרכיב בהן עוד כוח אחד תכספנה בו למשגל, להיות מן האיש תמורתו בעולם.
ונתן הבורא יתברך לאדם שכר עליהם התענוג בהם. והפקיד עליו היצר להניע אותו אל המאכל והמשתה והמשגל ואל כל התענוגים והמנוחות אשר בהם תקנת גופו.
כמו שאמר (קהלת ג) גם את העולם נתן בלבם וגו'.
וכאשר גבר היצר על השכל ונמשכה הנפש אליו, נטתה באדם אל הריבויים המביאים להפסדת עניינו והריסת גופו, ונצטרך בעבור זה למידת הפרישות מן התענוגים והמנוחות, כדי שישתוו ענייניו, ויהיו דבריו על הסדר בעולם הזה בלקיחת המזון, ויהיה משובח עליו.
כמו שאמר (תהלים קיב) טוב איש חונן ומלוה, יכלכל דבריו במשפט.

ולפי שנצטרך המין האנושי לנהוג בפרישות אשר בו תקנתו בעולם הזה בקחתו הצורך ממנו, היה בדין להיות בעולם פרושים גמורים נבדלים ונגזרים מעסקי העולם, ילמד מהם כל מין ממיני האדם כפי צרכו מהפרישות וכראוי למנהגו ומידותיו.


ואין תקנת העולם שיהיו כל אנשיו נוהגים בפרישות, כי זה מביא לעזיבת יישוב העולם ולהפסק הזרע.
וכבר אמר הכתוב (ישעיה מה) לא תהו בראה לשבת יצרה.
כי הפרישות פינה מפינות העולם, וצורך המדברים אליה כצורכם אל שאר החכמות והמלאכות, אשר יתייחד בכל אחת מהם עם מבלתי עם אחר, כדי שייהנו בני אדם, ותיקח כל כת כפי צורכה והראוי לה מהן. ואין תקנת העולם שיתייחדו כל אנשיו בחכמה אחת ולא במלאכה אחת, כי השלמת סדר העולם בכולן.
כמו שאמר החכם (קהלת ג) את הכל עשה יפה בעתו.
ואמר (שם) לכל זמן.
וכבר התבאר במה שהקדמנו עניין הפרישות הכוללת, וצורך בני אדם אליה לסדר ענייניהם בה בעולם הזה
:


פרק ב


אבל מה גדר הפרישות המיוחדת,
וצורך אנשי התורה אליה, נחלקו החכמים בגדרה:
מהם מי שאמר, הפרישות עזיבת כל מה שטורד מן האלוהים.
ואמר אחר: הפרישות - מאוס בעולם וקצר המאוויים.
ואמר אחר: הפרישות - מנוחת הנפש וחסימת רעיוניה מכל מה שהיא להם למנוחה.
ואמר אחר: הפרישות - הביטחון באלוהים.
ואמר אחר: הפרישות - כסות בשר הערווה, ושבר הרעבון ומאוס בזולתם.
ואמר אחר: הפרישות - עזוב אהבת הברואים ואהוב הבדידות.
ואמר אחר: הפרישות - ההודאה על הטובה וסבול הניסיון.
ואמר אחר: הפרישות - מניעת הנפש מכל מנוחה ותענוג גופני, אלא הטבע אשר לא תוכל לעמוד בלעדיו ויוציא זולתו מן הנפש.
וזה הגדר יותר ראוי לפרישות הנוהגת בתורתנו משאר הגדרים אשר זכרנו.

[מטרת התורה: שלטון השכל בתאווה]
אך צורך אנשי התורה לנהוג בפרישות הוא, שכוונת התורה להמשיל השכל בכל תאוות הנפש ולהגבירו עליהם. ומן הידוע כי הגברת התאווה על השכל היא ראש כל חטאת וסיבת כל גנות.
ולא נטה עם זה אל העולם,
עד שנטו מן התורה,
והשיאם היצר להניח ישוב עולם הצלתם,
ונטות בהם מדרך אבותיהם,
אשר היה די הצורך בעולם והספק ממנו,
ולהסתפק בדבר המספיק לחיות בו.

וייפה להם התפארה בו והרבות מהונו,
וחיבב עליהם להתעדן ולהתנשא בו,
עד אשר צללו במצולות ימיו.
וחייבם היצר לסבול צער גליהם,
והעולם מושל בהם ואוטם אוזניהם ומעצים את עיניהם, ואין מהם אחד אלא מתעסק בתענוגו כשישיגנו ויזדמן לו, והוא תורתו ודתו עד שטרד אותו מאלוהיו.

כמו שאמר (ירמיה ב) תיסרך רעתך ומשובותיך תוכיחוך וגו'.

ומהם מי שימנע ממנו התענוג ההוא,
ומחשבתו עליו ונפשו שואפת עליו ותלויה בו,
ושוגה בבקשתו לילה ויומם.
כמו שאמר (תהלים לה) און יחשוב על משכבו יתיצב על דרך לא טוב.
וכל ימיו הוא בענייניו טובע,
ומהשיג הטוב בו נגזרים ונלאים,
מפסיד בסחורתו,
ונפשו פתוחה ובחירתו רעה,
סכל בערך התמורה והמומר בה.
כמו שאמר (שם קו) וימירו את כבודם בתבנית שור וגו'.

ואינם סרים קרואי ההרגל הגובר,
ורהבי הצרכים הקבועים,
לטרוד את שעות הפנאי שלהם בתולדות רהביו,
וליישב בלבם תשוקתם אליהם.
וכל אשר התקרבו - רחקו.
וכל אשר רחקו מאור האמת, אשר נפרדו ממנו התחברו אל היצר אשר ידעו, התאבכה האפלה עליהם, וגדל העולם בלבם, וייף שכלולו בעיניהם, ויושיבו אותו בהחרב שכלם.

[יישוב העולם וחורבן השכל]
וכל אשר נוסף העולם יישוב,
נוסף שכלם חורבן.
עד אשר חשבו דרכו הרעה כי היא הטובה,
ותעותו כי היא הישרה,
ושמוהו לחוק ולמוסר,
ויורישו אותו האבות את בניהם,
וגדלו עליו צאצאיהם,
וציוו בו המונם,
והתקנאו עליו שריהם,
עד אשר נתבסס היצר בהם ונתמלא ביתם הבל,
ושב בהם הדבר הנכרי בעולם נודע,
והדרך הנכונה בו נכריה,
והמספיק ממותריו, קצור בחובותיו.
ועשה כל אחד מהם כאשר ראה שעשה רעהו,
והאוחז ממנו די ספקו נקרא עצל,
והמתעצל מהרבות בו - מקצר.
והמסתפק במספיק ממנו - חלש.
והעובד אותו - משתדל.
משתבחים בו ומתנשאים בעבורו.
מתחברים וכועסים ורוצים.
ובעבור הגמול בו -
עושים בטנם אלוהיהם.
ותורתם מלבושיהם.
ומוסרם חיזוק משכניהם.
ותועים במצולות הסכלות,
שבים במרוצות העצלה,
עמוסים במעמסות התאוות,
ומבקשים גמול העובדים במעשה העוברים,
ומדרגות הצדיקים במנהגי הרשעים.
כמו שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה, עושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפינחס.
וכאשר הגיע היצר ברוב אנשי התורה אל מה שסיפרנו, הצטרכנו לעמוד כנגדו בפרישות המיוחדת אשר זכרנו גדריה בפתיחת השער הזה, ולהתייצב לפניו בה עד אשר תשיבם אל גדר הנכונה התוריה אשר בה תקנת האמונה והעולם.


[פרישות יחידים מאנשי התורה]
והיה בדין בעבור זה שיהיו באנשי התורה אנשים יחידים נושאים הפרישות המיוחדת ומקבלים תנאיה, להועיל בה אנשי התורה, עם פנות נפשותם ונטות מידותם אל התאוות הבהמיות עם היצר. ויהיו רופאים לאמונה ולנפשות, יעלו ארוכה להם בעת נטותם מהמידות הטובות אל המידות שאחריתם מגונה, ובעת גבור יצריהם על שכלם, ועת טרדתם במותרי עולמם מהדברים הצריכים מאוד לאמונתם.

ואם יבוא אליהם חולה האמונה או דווה נפש ממדווי הספקות, ימהרו להעלות לו ארוכה באמיתת חכמתם.
או בורח מעבודת האלוהים, ישיבוהו אליה ויבטיחוהו.
או עמוס בחטאיו, יערבו לו מחילת האלוהים בשובו מהם.

ואם יבוא אליהם שוכח אלוהים, יזכירוהו.
או צדיק - יאשרוהו.
או אוהב אלוהים - יאהבוהו.
או מגדל ליכולת האלוהים - יגדלוהו.
ואם יחטא - יזכירוהו מיד לשוב.
ואם יחלה - יבקרוהו.
ואם יהיה להם מותר מן העולם, יעניקוהו ממנו.
ואם יפגעהו פגע - יעזרוהו.

והם דומים בעולם לשמש שפושטת אורה בעולם, עליונו ותחתונו, והיא מאירה מה שלמעלה ממנה, כמו שהיא מאירה מה שלמטה ממנה מן הכוכבים והגרמים.

וכן אלה היחידים אשר סיפרתי לך בעולם הזה.
כמו שכתוב (בראשית יח) ונשאתי לכל המקום בעבורם.
ואמר (תהלים קו) לולי משה בחירו.
ובעולם הבא, כמו שאמר (משלי יא) פרי צדיק עץ חיים.
ועל כן אמרה דבורה (שופטים ה) ואוהביו כצאת השמש בגבורתו.

ועל המנהג הזה בפרישות תמצא הנביאים עליהם השלום, וחסידי קדמונינו בכל דור ודור, כאשר הוא מבואר בספריהם
ואני עתיד לבאר מזה מה שיזדמן לי במקומו הראוי בעזרת הצור יתברך.


פרק ג


[סוגי הפרישות]
אבל לכמה כיתות נחלקים הפרושים בפרישות?
אומר בתשובת השאלה הזאת, כי הפרישות מן העולם תהיה לאחת משתי עילות כמו שהקדמנו, והם:
התורה
והעולם.
[פרישות על פי מסורת התורה]
והפורשים מחמת מסורת התורה שהם אנשי הפרישות האמיתית, הם שלוש כיתות.

אחת מהם אנשים שהלכו בגדר הפרישות העליון להידמות כאישים הרוחניים, ויעזבו כל מה שיטרידם מן האלוהים, וברחו מן הישוב אל המדבריות והישימון וההרים הגבוהים, מקום שאין צוות ולא חברה, אוכלים מה שהם מוצאים מעשב הארץ ועלי האילנים, ולובשים הבלויים והצמר, ויחסו בסלעים.
טרדם מורא הבורא ממורא הברואים, ושעשעה אותם אהבת הבורא מחשוב באהבת בני אדם, והספיק להם מה שיש להם אצל האלוהים, ולא שייחלו על מה שיש בידי אדם.
והכת הזאת רחוקה מכל הכתות בגדר הדרך השווה התוריה, מפני שהם עוזבים עניין עולמם לגמרי, ואין בדין התורה לעזוב ישוב העולם לגמרי.
כמו שהקדמנו במה שאמר הכתוב (ישעיה מה) לא תהו בראה לשבת יצרה.


והכת השניה אנשים שהלכו בדרך הגדר הבינוני שבפרישות, ומאסו מותרי העולם לגמרי, וסבלו לחסום תאוותם מהם.

והמותרים על שני פנים:
אחד מהם מותרים שהם חוץ לאדם ונפרדים ממנו, כקניינים הגופניים, והמאכל והמשתה והמלבוש והמשכן.
והשני מותרים דבקים לאדם, אין נפרדות ממנו סיבותם, כדיבור והשחוק והמרגוע והמנוחה, והבט אל המותרים והאזן אליהם, והעבר על הרעיונים מה שאין צריך.

ופסקה הכת הזאת ממנה כל קרואי המותרים, ולא ראו לצאת מהישוב להספיק לגופם מזונותם כמו שהם חייבים בו, והמירו המדבריות וההרים בבדידות בבתיהם, והיחידות במשכניהם. והשיגו
שני העניינים, והגיעו אל שני החלקים, והם יותר קרובים אל הדרך השווה והתוריה ממי שהקדמנו זכרו.

והכת השלישית אנשים שהלכו בדרך הגדר השפל שבפרישות, והוא שפרשו מן העולם בלבותם ובמצפונם, והשתתפו עם אנשי העולם בנראה מגופיהם בישוב העולם, כחרישה וזריעה. והתעסקו בגופיהם בעבודת הבורא ית', עמדו על צורת ניסיון האדם בעולם הזה ומאסרו בו, וגירותו והגזרתו מעולם הרוחות אליו, ונפשותם מואסות בעולם ובהונו, ונכספות לעולם הבא. מצפים אל המוות, והם נזהרים ממנו. והכינו צידתם לעת נסיעתם, וחשבו במה שמגיעם אל בית מרגועם קודם העתקתם. ולא לקחו מהעולם אלא פחות ממזונותם, ולא הניחו ממנו מה שהוא טוב להם באחריתם כפי יכולתם, אלא לקחו ממנו צידה ונשאוהו.
והכת הזאת קרובה אל הדרך השווה הישרה התוריה, יותר ממה שזכרנו קודם.


[פרישות מזוייפת]
אך הפורשים למשוך תועלת העולם ופרישותם באברים ולא במצפונים ובלבבות, והם שלוש כיתות:
אחת מהם אנשים חסמו תאוות נפשותם מהשיג קצת התענוגים, כדי יצא להם שם בפרישות, וישבחו אותם באמונה ובחסד, להיות זה סיבה חזקה להגיע אל תכלית תאוותם. והם מחניפים באמונה ובפרישות, בעבור שיבטחו בני אדם בהם, ויפקידו אצלם ממונם, ויגלו להם סודותם, ויוכלו להזיקם.
והם הכת הרעה שבכל כתות בני אדם, ויותר רחוקה מן האמת, ומגונה מכולם.

ובכמוהם אמר הכתוב (ירמיה ט) חץ שחוט לשונם וגו'.

והכת השניה אנשים שמצאה ידם מעט מהון העולם, וכאשר ראו מהירות אבדת הממונות והתהפכות העניינים, עם מעוט ביטחונם באלוהים, הצרו על נפשותם במזונותיהם, וחסמו תאוותם, וטענו כי הפרישות נשאתם על זה.
ועם העיון האמיתי, לא נשאם על זה אלא רוב אהבתם בעולם, וחריצותם להרבות מהונו, ואבלם על ריש נפשותם, ומעוט הסתפקותם במה שהגיע אליהם ממנו.

ובכמוהם אמר החכם (קהלת ו) איש אשר יתן לו האלוהים עשר ונכסים וכבוד וגו'.

והכת השלישית אנשים קצרה ידם מקנות ממון, ולא הגיעו מהון העולם אל מה שיזונם אלא על הצר שבעניינים. וראו שיתכבדו ויסתפקו במה שנזדמן להם מן המזון, ולא יעמדו מעמד השאלה וזלות הבקשה מבני אדם.
וחסמו תאוותם בהתמדת הרעב, והסתתר במעט מלבוש להישמר מפניהם, ושלא יתבזו בשאלתם מזולתם, ויהיו לחרפה בעולם. ותלו כל זה בפרישות מן העולם.


וכאשר תרצה לעמוד על אמיתת מי שיטען מן הפרישות, אם הוא לתקנת תורתם או לתקנת עולמם, בחנם בתנאים אשר בהם תשלם הפרישות, אשר אני עתיד לזכרם, ותעמוד על בירור מצפונם מכזבם בפרישות, בעזרת השם יתברך.


פרק ד


[דמותו של הפרוש]
אבל תנאי הפרישות המיוחדת כאשר אמר קצת החסידים:
הפרוש צהלתו בפניו ואבלו בלבו.
לבו רחב מאוד ונפשו שפלה מאוד.
איננו נוטר ולא חומד, ולא מספר בגנות, ולא מדבר מאדם.
מואס בגדולה ושונא הפרסום.
מיושב, זכרן, מודה, רב בושת, מעט נזק.
אם ישחק - לא ירבה, ואם יכעס - לא יתקצף.
שחקו - ריוח שפתים, ושאלתו ללמוד.
חכמתו רבה וענותו גדולה.
הסכמתו חזקה. לא ימהר ולא יסכל.
מחלוקתו נאה ותשובתו נכבדת.
צדיק אם יכעס. חומל אם יבוקש.
ידידותו זכה ואסורו חזק ובריתו נאמנה.
רוצה בדין הבורא. מושל ביצרו.
לא ידבר עתק על מי שיזיקהו.
ולא יתעסק במה שלא יועילהו.
לא יתנקם לאיד, ולא יזכור לאדם רעה.
משאו קל ועזרתו רבה.
הודאתו רבה בעת הרעה וסבלו ארוך בעת הנזק.
אם ישאלו ממנו ייתן, ואם יחמסו אותו ימחול.
ואם ימנעו ממנו יתנדב, ואם ירחיקוהו יקרב.
רך מחמאה ומתוק מדבש.
מצווה על האמת. דובר צדק. עוזב מאוייו.
מצפה ליומו. אומר ועושה.
חכם, זריז, נפשו יקרה, ולבריות נוח,
גיבור בארץ, ניצול מכל גנות,
עזרה לדל ותשועה לעשוק,
לא יחלל כבוד ולא יגלה סוד,
צרותיו רבות ותלונתו מעוטה,
כשיראה טוב יזכרנו ואם יראה רע יכסנו.
רצוי וזך, פקח וירא שמים.
חברתו שמחה הרחקתו אנחה,
זיקקתהו החכמה, ויפתהו הענוה,
מזכיר למשכיל, מלמד לסכל.
כל מעשה אצלו זך ממעשהו,
וכל נפש בעיניו יותר ברה מנפשו.
יודע את מומו, זוכר את עונו,
אוהב את האלוהים, רודף רצונו,
לא ינקם לנפשו ולא יתמיד בקצפו,
חבר לותיקים,
יושב עם העניים, ואוהב לאנשי הצדק,
נאמן לאנשי האמת,
עוזר לרש, אב ליתום, בעל לאלמנה, מכבד הדלים.
ומתנאיה עוד, קבלת כל חובות הלבבות אשר זכרנו ממה שקדם בספר הזה, ואינני צריך לשנותם שלא יארכו לנו הדברים בשער הזה.
ואתה דע לך.


פרק ה


אבל מה שיאות לתורתנו מהפרישות
אומר בתשובת השאלה הזאת, כי הפרישות הנוהגת בתורתנו על שלושה פנים.
אחד מהם בעסקנו עם בני אדם והתחברותנו עימהם,
והשני במה שאנו מייחדים בו זולתם בחושינו הגופיים ואברינו הנראים,
והשלישי במה שאנו מתייחדים בו במצפונינו ובמידותינו ובמחשבותינו, והצפון בלבותינו מן הרעיונים הטובים והרעים.

ואני מבאר כל זה בדרך קצרה כפי יכלתי בעזרת השם.

[מנהג הפרוש עם בני אדם]
אבל דרך הפרישות הראוי לנו בהתחברותנו עם בני אדם:
מהם הסברת פנים, והראות השמחה בפגיעתם, עם הכניעה והשפלות ולשון רכה ורוח נמוכה לכולם.
ומהם הרחמים והחנינה והחמלה עליהם, עם הסרת הטורח מעליהם, וזכרם בטוב ועשות חסד עמהם, ושלא נקוה ליהנות מהם ושנתיאש מאשר בידיהם.
ומהם עזרתם בתקנת תורתם ועולמם, והורותם הדרך אשר ירצהו האלוהים.
ומהם שנסבול קושי דבריהם ושנשפוך שיחנו לפני האלוהים ולא לפניהם, והימנע ממושבות המאכל והמשתה והשחוק, עם השמירה מכל מה שיביא להמרות האל בחברתם, ולצאת מגבול הצניעות ומסורת המוסר והדומה לזה.

[פרישות מן האסור ומן המותר]
אך מה שראוי לנו מן הפרישות בפנים השנים המתייחדים בנו בחושינו הנראים, יחלק לשני חלקים:
אחד מהם אסור לנו, והם מצוות לא תעשה.
והשני מותר לנו, והוא כל מה שהותר לנו מכל מיני ההנאות המותרות.

[פרישות מן הדברים האסורים]
וכל חלק מהם יחלק לשלושה חלקים, והוא שכל מה שנאסר לנו איננו נמלט מאחד משלושה דברים:
או שיהיה בטבע הכוסף לו, כזנות והגזל והריבית, ולהרבות מן המאכל והמשתה האסור לנו.
או שיהיה ממה שלא ישנאהו הטבע ולא יכסוף לו, כלבוש בגד שעטנז, והרכבת כלאים, ואכילת בשר בחלב, ואכילת חלב והרבה מהדומה לזה.
או שיהיה מה שישנאהו הטבע, ותתעבהו הנפש, כאכילת הנבלה והמתה והדם, והרבה ממיני החיים, אשר לא היה חפץ האדם באכילתם אפילו אם היו מותרים באכילה, כשמונה שרצים והדומה להם.

וראוי לך אחי שתייסר נפשך בפרישות מכל מה שציווך האלוהים לפרוש ממנו, עד שתגיע מן התיעוב והמאוס במיני התענוגים המנועים והתאוות עד תכלית, שיהיה שווה בטבעך - המתועב מן האסור עם מה שנכספין לו ממנו.
ויהיה אצלך המשגל האסור, ולקיחת איסר על פנים אסורים, ושתתכבד בקלון חברך וגנותו, אשר ימהר אליהם חפץ האדם בטבעו, כאכילת העכבר והדם והשקץ, אשר יתעבהו טבעך ותשנאהו נפשך.
וכשתגיע אל הגבול הזה מן הפרישות מן האיסור, בלא הכרח מטבעך ולא קושי מנפשך, תהיה מן הכתות הניצלות מן החטא והמכשול.
אשר נאמר עליהם (משלי יב) לא יאונה לצדיק כל און וגו'.

[פרישות מן הדברים המותרים]
וכן הניתן ברשותנו מן המותר הוא על שלושה פנים.
אחד מהם קחת המאכל אשר לא יכווין בו בעליו אל תענוג, ולא יוכל האדם לעמוד בלעדיו ואין לו תקנה זולתו.
והשני קחת המזון מן המותר על דרך הויתור, ומכווין בו אל התענוג השווה, מבלי ריבוי ולא הפקר, בהשלמת הצורך מן הלחם הטוב, בתבשילים מתוקנים במלאכתם, ושתות היין הטוב על הדרך השווה, וכן במלבוש ובדירה ושאר עניינים.
והשלישי קחת הרבה מן התענוגים המותרים, המפליג בהם בעליהם, עד שמביאים אותו אל התענוגים האסורים, עם טרדתו בהם מעשות חובות אלוהיו שעליו.
כמו שאמר (משלי לא) פן ישתה וישכח מחוקק.

וראוי לך אחי שתתנהג בפרישות מן התענוגים המותרים כיכולתך, עד שיהיו בעיניך בתכונת התענוגים האסורים עליך, פן תעזוב תורתך ותניח חובתך. וכבר עמדת על מה שציווה הבורא ית' את המלך.
באומרו (דברים יז) ולא ירבה לו נשים.
ואמר (שם) רק לא ירבה לו סוסים.
ואמר (נחמיה יג) הלוא על אלה חטא שלמה וגו'
עם חוזק שכלו ורוב תבונתו וגדולתו.
וכפי בינתך הישמר לך ושמור נפשך, ופרוש מכל אשר יפרישך ממצוות האלוהים בלבך ובמצפונך, אם לא תוכל להיפנות לענייני אחריתך, מפני טרדתך בצורך מזונך ומחייתך בעולמך ועסקך בו, כמו שזכרו רבותינו זיכרונם לברכה על הרבה מהם, שהיו טורחים בעניין עולמם עם הפרישות ממנו.
כמו אבא חלקיה שהיה משתכר לחפור באדמה, ושמאי במלאכת הבניין, והלל שהיה חוטב ומתפרנס מן העצים.

ואל תמנעך פרישותך בלבך מהתעסק בזה, מפני שאתה מכווין בו לעבודת האלוהים כאשר הקדמנו. וכאשר תוכל להניח עסק העולם - תניחהו בעבור עבודת הבורא. ואל תצטער בעת שלא תוכל בעבור צורך ההזמנה למזון, כי המשקיף על מצפונך יעזרך לקיים מחשבתך בעבודתו.
כמו שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה, כל המקיים את התורה מעוני, סופו לקיימה מעושר.
וכל המבטל את התורה מעושר, סופו לבטלה מעוני.

[ריסון החושים]
וראוי לך שתשתדל לאסור חושיך ותנועות אבריך הנראים כמו שאספר לך.

[הלשון והשפתיים]
והוא, שתתחיל בראשונה לאסור לשונך ולבלום שפתיך, ותפרוש מן הדברים הבטלים עד שתהיה בעיניך הנעת האבר הכבד שבאבריך, יותר קלה מהנעת לשונך. כי הלשון המהיר באברים לחטוא, וחטאיו רבים מכולם, בעבור קלותו ומהירות תנועתו. ושהשלמת מעשהו נקלה, ויכולתו על הטוב והרע בלי מיצוע.

וכפי זה, אחי, יש מן הדין עליך להשתדל לבלמו ולמשול בו. ואל תתיר לו מן הדיבור אלא מה שלא תוכל לעמוד בלעדיו, לצורך התורה או לצורך העולם. וקצר מותרי לשונך בכל יכולתך, אולי תינצל מנזקו.
כמו שאמר החכם (משלי יט) מות וחיים ביד לשון.
והקדימהו על שאר החושים והאברים, לקושי הדבור בו יותר משאריתם.
כמו שאמר דוד עליו השלום (תהלים לד) מי האיש החפץ חיים וגו' נצור לשונך מרע וגו'.
ובספרינו מן האזהרה על המעטת הדברים, מה שאיננו נעלם מרובו ופרסומו.

וכאשר תרצה לעמוד על בירור מה שזכרתי מרוב חטאי הלשון, קבל על עצמך לזכור מה שיצא מלשונך ביומך בהתחברך עם בני אדם והתערבך בם. ואם תוכל לכתבו, עשה. ואחר כך העבירהו על לבך, והעלהו במחשבתך בעת שאתה פנוי מן העסקים בלילה, ותראה מה שיש ממנו לצורך, ומה שיש ממנו מותר לא יועיל לך, ומה שממנו מביא ההיזק אליך, כמו הכזב והרכילות והשבועות ולשון הרע. ואז יתברר לך חסרונך ותראה בו מעוותך.

ופקוד זה ממך תמיד כפקדך מעוות אויביך, ולא תתמיד בזה זמן מועט שיתוקן לשונך וימעטו דבריך, ושים תמורת רוב דבריך אורך מחשבתך והתמדת בחינתך והחשבון עם נפשך. כי המחשבה נר שתכניסהו אל לבך, והחשבון שמש תאיר קדרות מצפונך, לגלות לך מה שהוא צפון בו מן הטוב והרע.

והלשון שער המצפון, ואם הלשון יהיה מופקר, ולא ייטיב לשמור מה שיש במצפונים, יהיה שער האוצר נפקר, ויצא מה שאינך חפץ בצאתו, וייראה מה שאין הראותו טוב בעיניך. וכשתשמור השער, אתה שומר האוצר ומה שיש בו.
כמו שאמר החכם (משלי יז) גם אויל מחריש חכם יחשב.
ואמר (קהלת ה) אל תבהל על פיך וגו'.
ואמר (שם) אל תתן את פיך וגו'.

[העיניים]
והשתדל אחר כך לעצום עיניך וחוש ראותך מהביט אל מה שאיננו צריך לך, או מה שיטריד לבך מחשוב במה שיועילך. ופרוש ממותר הראות כפרישתך ממה שיזיק לך.
וכבר הזהיר עליו הבורא: (דברים טו) ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם.
ואמרו רבותינו זיכרונם לברכה ליבא ועינא, תרי סרסורי דחטאה.
אבל השתמש בראותך והבטתך להביט אל יצירות הבורא יתעלה, לבחון מהם ולחשוב בהם ולהבין יכולת הבורא וטובו מהם.
כמו שאמר דוד עליו השלום (תהלים ח) כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך וגו'.
ואמר (שם יט) השמים מספרים כבוד אל וגו' ושאר המזמור.

[האזניים]
והשתדל אחר כך לאטום אוזניך משמעך מה שאינך צריך לו, ופרוש ממותרי השמע כפי יכולתך. ואל תאזין לשמוע מה שלא יועילך שומעו, ממותרי הדברים והכזב והרכילות ולשון הרע. ופרוש ממה שיביאך להמרות האלוהים ולעזוב מצוותיו במיני הזמר והניגון והשחוק והרינה הטורדים אותך מן המצוות והמעשים הטובים.
אבל הט אוזנך אל דברי החכמים היודעים את ה' ואת תורתו.
כמו שאמר החכם (משלי כב) הט אזנך ושמע דברי חכמים.
ואמר (שם טו) אזן שומעת תוכחת חיים.


[חוש הטעם]
והשתדל אחר כך לאסור חוש הטעם, שתקח די מזונך מן המאכל והמשתה, ותפרוש ממה שהוא יותר מזה. והתחבולה לעניין הזה שתמעיט במיני הלפתן, ותסמוך על לפתן אחד בעוד שתוכל, ויהיה די במעט ממנו כפי שתוכל. והתכוון בו כדי להגיע הלחם אל בטנך לא לתענוג. והרגל עצמך בקצת העתים מבלי לפתן, כדי להנהיג טבעך עד שיקבל עליך הדבר בעת הימנעו. ואם תוכל לעזוב הלפתן אשר יהיה בו יגיעה וטורח, ותסמוך על מה שאין בו שום יגיעה, כזיתים והתאנים והענבים והדומה להם, עשה.

ושים אכילתך ביום יותר קלה מאכילתך בלילה, אם מנהגך לאכול פעמיים ביום, כדי שתהיה תנועת אבריך קלה ביום, ויקלו עליך עניני תורתך ועולמך.

ואחר כך תתנהג בתענית אם יהיה גופך חזק אפילו יום אחד בשבוע. וכל אשר תוכל להטביע נפשך שלא להרגיש על עניין המאכל והמשתה, כדי לייסרה, עשה. ושים כוונתך בו לרפואה יותר מלמזון.
אבל משתך יהיה מים, אלא אם תהיה כוונתך בשתיית היין לתועלת גופך, או להעביר דאגה מלבך.
כמו שכתוב (שם לא) תנו שכר לאובד ויין למרי נפש.
והזהר מהרבות ממנו ומהפליג בו, ומחברת בני אדם עליו, כי הוא המדווה הגדול לתורה ולעולם. וכבר סיפר בו החכם מה שיש בו די.
באמרו (שם כ) לץ היין הומה שכר.
ואמר במאכל ובמשתה (שם כג) אל תהי בסובאי יין בזוללי בשר למו, כי סובא וזולל יורש וגו'.

[ריסון הידים]
ואחר כך השתדל למנוע ידיך מגעת במה שאינו שלך מהון העולם. ופרוש ממיני הגניבה והאונאה והגזל ומהרע לזולתך. והתעכב בתנועת ידיך וחשוב באחריתך, ושמור מוסרך וצניעותך בהתנשאך מעשות הרע בהם.
כמו שכתוב (ישעיה כו) ושומר ידו מעשות כל רע.
ואמר (שם לג) נוער כפיו מתמוך בשוחד.
אבל השתמש בידיך במצוות הבורא, ופתחם במתן לעני ולרש.
כמו שאמר הכתוב (דברים טו) פתוח תפתח את ידך לאחיך.
ואמר (משלי לא) כפה פרשה לעני.
וכן אתה צריך להשתמש בהם במה שימלא ספקך, וימנעך מן השאילה, ומקחת ממון אסור, ומקנות חסד עמך במה שמעניקים אותך ומטיבים לך. ותקנה זכיותיך לזולתך, וחסדיך למי שנתחסד עמך. ולא תהיה למשא על בני אדם.
כמו שכתב אחד מן החכמים:
האלוהים ירחם עבד שפירש מן העולם,
ולא הייתה פרישותו למשא על אוהביו,
וסילק מעליהם טרחו והתעסק באבריו במיני המלאכות.
כמו שכתוב (תהלים קכח) יגיע כפיך כי תאכל וגו'.
וכבר נאמר: ראש הפרישות - תיקון הפרנסה.
ונאמר עוד: ראש הפרישות - תיקון המחשבה על תיקון הלחם.
רצונו לומר: שייגע להתעסק בספקו.

[ריסון הרגלים]
ואחר כך התנהג כן ברגליך, ומונעם מלכת עם הרשעים מבקשי המותרים.
כמו שנאמר (שם א) אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים וגו'.
אבל רוץ לכל המעשים הטובים ולמושבות החכמים,
כמו שנאמר (משלי יג) הולך את חכמים יחכם.
ואמר (שם ב) למען תלך בדרך טובים.

[החושים כולם]
וכבר קבץ הכתוב כל מה שהקדמנו זכרו ממוסר החושים.
ואמר (ישעיה לג) מי יגור לנו אש אוכלה וגו' הולך צדקות ודובר מישרים וגו'.
ואחר כך קיבצם החכם, וחיבר אליהם הלב.
באומרו (משלי ו) שש הנה שנא ה', עינים רמות, לשון שקר וגו', לב חורש וגו', יפיח כזבים וגו'.
וכן נמצאם (תהלים טו) במזמור ה' מי יגור באהלך.

ורואי לך אחי שתדע כי לא יתכן לך להחזיק בכולם עם הנחת אחת מהם, מפני שהם כבדולח המחובר בחוט. אם תתיר ממנו גרגר אחד, יתפזרו כולם וייפסד חיבורם. על כן השתדל להיזהר בכולם, ואז תהיה לך כל אחת מהם עזר לשאריתם.

כמו שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה, שמצווה גוררת מצווה, ועבירה גוררת עבירה.
ואמר החכם בתכיפת הטובות אחת לאחת: (משלי ח) אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום, לשמור מזוזות פתחי. אמר בתחילה 'שומע' ואחר כך 'לשקוד' ואחר כך 'לשמור'.

אבל הפרישות הנוהגת בפנים השלישיים -
והוא מה שיתייחד בנו במצפונינו ומחשבותינו ויצרי לבבנו הטובים והרעים -
תחילת הפרישות ההיא שתפרוש מקנייני העולם במעשיך ובמחשבותך, אלא למזון ופרנסה, לא לתענוג מתענוגי הגוף, ולא להגיע אל המנוחות והשררות והתפאר בהון העולם הכלה מהרה.

ותהיה פרישותך בה לאלוהים יתעלה, לא לקנות שם, ולא להותיר ממונך בפרישותך. ואל תצא בה מגבול התורה, שתתענה בשבתות ובמועדים וראשי חדשים, ותימנע ממה שחייבך בו הבורא ממצוות פריה ורבייה. אבל תהיה פרישותך על דרך התורה והדת בגלוי ובנסתר מעניינך.

ואחר כך, שתקצר מאוייך בעולם, כאלו אתה נוסע ממנו לערב יומך.
ואחר כך שתחשוב עם נפשך, כאשר הקדמנו בשער חשבון האדם עם נפשו.
ואחר כך שתתייאש ממה שבידי בני אדם ושתבטח על האלוהים, ותנוח דעתך על גזרותיו ודיניו.

וכל חובות הלבבות שקדם ביאורם בספר הזה אתה חייב בהם, והם עמוד הפרישות מן העולם. חקור עליהם והדביקם אל לבך, תגיע בהם לכל טובה.


פרק ו


[תיאורי פרישות במקרא]
אבל ביאור מה שבא בספרי הקודש ודברי רבותינו זיכרונם לברכה מעניין הפרישות מן העולם:

מהם מה שאמר יעקב
(בראשית כח) ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש.

ומהם צום משה
ארבעים יום ולילותם שלוש פעמים.
וכן אליהו ארבעים יום כמו שכתוב (מלכים א יט) וילך בכוח האכילה ההיא ארבעים יום.

ומהם מה שנאמר בנזיר
, שקראו האלוהים 'קדוש'.
כמו שכתוב (במדבר ז) כל ימי נזרו קדוש הוא לה'.
בעבור שפסק מפרי הגפן וגדל שער ראשו בלבד.
כל שכן מי שפסקה תאוותו מכל התענוגים שיש לו שכר וגמול יותר.

ומהם מה שנאמר לאהרן
(ויקרא י) יין ושכר אל תשת וגו', ולהבדיל וגו', ולהורות וגו'. הזהיר כל העוסק במעשה העבודה, שלא יעסוק בכל מה שיטרידהו מהשלמת העבודה לאלוהים.
כמו שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה: שתה רביעית יין אל יורה, שתה רביעית אל יתפלל.

ומהם עניין בני יונדב בן רכב
אשר ציוום אביהם שלא ישתו יין, ולא יזרעו ולא יטעו כרם, ולא יבנו בית, וישבו באוהלים חוץ לישוב. וזה מנהג הפורשים מן העולם.
ושבח להם הבורא זה, כמו שכתוב (ירמיה לה) לא יכרת איש ליונדב בן רכב.

ומהם מעשה אלישע
כשעבר עליו אליהו.
כמו שכתוב (מלכים א יט) שנים עשר צמדים לפניו.
והניח ידו מן הכל והלך אחריו.
כמו שכתוב (שם) אשקה נא לאבי ולאמי וגו' וילך אחרי אליהו וישרתהו.
וכן היה מנהג בני הנביאים בדור ההוא ואשר לפניו, שהניחו העסק ביישוב העולם וההשגחה בענייני הגופות, ויצאו למדברות כדי שתתייחד נפשם ומחשבתם לאלוהים.

ומהם מה שצותה אותנו התורה בתענית בעת התשובה ובקשת הכפרה, כדי שנחסום תאוותנו מכל התענוגים, שהם החזקים שבסבות העבירות.
כמו שכתוב (הושע יג) כמרעיתם וישבעו.
ואמר בהפכו (שם ה) בצר להם ישחרונני.

ומהם מה שכתוב (זכריה יג) ולא ילבשו אדרת
שער למען כחש. וזה מורה כי הוא היה לבוש החסידים מקדם, והיו לובשים אותו אנשי הדור ההוא להחניף.
ומזה מה שאמר דוד (תהלים קיט) טרם אענה אני שוגג.
ואמר (שם) טוב לי כי עוניתי.
ואמר (שם) טוב לי תורת פיך וגו'.

ומהם מנהג איוב, אשר ספר על עצמו מבזותו העולם והונו, וקושרו חושיו ואוסרו ידיו ולשונו מכל מה שיש בו המרות הבורא, ובוחרו באמת, והצילו העשוקים, והטבתו לדלים ולאובדים, כמנהגי הפורשים מן העולם.

ומהם מה שעשה דניאל
בהתפללו אל האלוהים בעבור אורך הגלות הראשון, והתאבלו עליו.
שאמר (דניאל י) לחם חמודות לא אכלתי.
ואמר לו המלאך (שם) מן היום הראשון אשר נתת את לבך להבין ולהתענות.
ושאר העניין וזה הוא הטוב שבמנהגי הפרישות.

ומהם מה שעשו אנשי נינוה כששמעו מה שנגזר עליהם הבורא.
כמו שכתוב (יונה ג) ויאמינו אנשי נינוה באלהים.
ובכמוהו מה שעשו אבותינו בימי המן.
ככתוב (אסתר ד) מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע אבל גדול וגו'.
והרבה כזה בספרינו, כשתחקור עליו תמצאנו מפוזר בדברי אבותינו הרבה.

ומהם מה שאמר שלמה
(משלי כג) אל תהי בסובאי יין וגו'.
(שם ו) מעט שנות מעט תנומות וגו'.
ומה שאמרה אם למואל (שם לא) אל תתן לנשים חילך וגו' אל למלכים למואל וגו' פן תשתה ותשכח מחוקק.
ומהם מה שאמר כי לאדם שטוב לפניו וגו'.
ואמר (שם ז) לב חכמים בבית אבל.
(שם) טוב ללכת אל בית אבל.
ואמר (שם ה) מתוקה שנת העובד.
ואמר (שם יא) כי הילדות והשחרות הבל.
ואמר (שם יב) סוף דבר הכל נשמע וגו'.

אבל מה שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה במשנה ובתלמוד, רב מחברו בספר הזה, ורובו נמצא במסכת אבות.

ועוד אמרו: כך היא דרכה של תורה, פת במלח תאכל, ומים במשורה תשתה, ועל הארץ תישן וכו'.

ומה שתסמוך לזה מדבריהם: התורה נקנית בארבעים ושמונה דרכים.

ובפרקא דחסידי, במסכת תענית, מה שיורה על פרישותם.

ומי שיחקור על העניין הזה, ימצאנו כתוב ומן השכל ומן הקבלה. תן לבך בו וחשוב עליו, במצפונך תשיגהו בעזרת השם.
כמו שכתוב (משלי ב) אם תבקשנה ככסף וגו' אז תבין יראת ה' וגו'.


פרק ז


אבל ההפרש שבין קדמונינו ובינינו בפרישות הוא -
שהקדמונים כמו חנוך ונח ואברהם ויצחק ויעקב ואיוב ורעיו, היה שכלם זך ויצרם חלש, ונפשותם היו נמשכות אחר שכלם. והמעט מן המצוות היה מספיק להם בהשלמת עבודת האלוהים, עם אמונת לבם לאלוהים.
כמו שכתוב באברהם (נחמיה ט) ומצאת את לבבו נאמן לפניך.
ולא היו צריכים אל הפרישות היוצאת מהדרך השווה התוריה.

וכאשר ירדו בניהם אל מצרים, וגרו בה בימי יוסף כשבעים שנה בשלווה, וחזקה תאוותם וגדלה תשוקתם, וגבר יצרם על שכלם, נצטרכו מן הפרישות אל מה שיהיה הפך תאוותם ויעמוד כנגד יצרם. והוסיף להם הבורא מן המצוות השמעיות מה שעמד להם במקום הפרישות הראויה להם, כפי תכלית יכלתם ופחות ממנה.

וכאשר כבשו ארץ כנען, ונכנסו בה והתנעמו בטובה, בקשו המזון והסמוך לו ממותרי מאכל ומשתה, והמשגל והבניין.
וכל אשר נוספה הארץ ישוב - נוסף השכל חורבן.
כמו שכתוב (דברים ח) פן תאכל ושבעת ובתים טובים תבנה וישבת וגו' ובקרך וצאנך ירביון וגו' ורם לבבך וגו'.
וכל אשר נוספו התאוות ונתחזקו, נחלש השכל והתאחר מהשיג העצה הנכונה, והצטרכו אל פרישות חזקה יעמדו בה כנגד תאוותיהם. כדרך הנזיר ומנהג בני הנביאים אשר זכרנו במה שעבר לנו בספר הזה.

וכן בשאר הדורות, השכל בחולשה והתאווה בגבורה. ובכל עת שמתעסקים בעניין מענייני העולם, יטרידם מענייני העולם הבא, על כן הוצרכו לפרישות מן העולם הזה, להפנות ממנו בעת שעושים מאומה ממעשי העולם הבא.

והיו הקדמונים בחוזק שכלם וזוך נפשם עושים לעולמם ולאחריתם, ולא היה האחד מפסיד על חברו.
כמו שכתוב (ירמיה כב) אביך הלא אכל ושתה וגו' אז טוב לו וגו'.
ואמר (קהלת ז) טוב אשר תאחוז בזה וגם מזה אל תנח את ידך.

[מליצה נמרצת בעניין הפרישות]
וראיתי אחי מליצה נמרצת בעניין הפרישות לאחד מן החסידים מצווה בנו בה, וישרה בעיני, ושמתיה חתימה לשער הזה כמו שמצאתיה תחת תוכחתי לך והורותי אותך. הבן אותה והסתכל בה, תגיע אל הטוב והישר בעזרת האל.

וזאת היא:
ואתה בני ישימך האלוהים מאשר ישמעו ויאזינו, ויאזינו ויחשבו, ויחשבו וידעו, וידעו ויעשו. ואל ישימך מן האנשים הטובעים בתעות השיכורים ביין הסכלות,
אשר העבידם היצר,
ומשל בם העולם,
וגברו עליהם התאוות,
ונטו בהם אל התענוגים,
והסיתום המאויים,
והשיאתם החמדה.

והם באפלתם נחבטים,
ובמרוצת טעותם שבים,
ישמעו ולא יאזינו,
ויאמרו ולא יעשו,
בקשו המנוחות ונפלו באנחות,
השתדלו להשיג הנעימות והשיגו הייסורים הקשים,
ונפשותם עייפות וגופותם יגעות,
דעותם שלולות ובינותם מנופצות,
יקבצו הזהב האובד והכסף החולף,
ויורישוהו האויבים והבוגדות מן הנשים.
ומחזקים הארמונות ושוכנים בקברים.
ובונים אשר לא יושיבו,
ויקבצו מה שלא יוציאו.
קובר כל איש מהם אביו ובנו,
ואינו עושה מעשה הקיים לנצח.
שוכח קיצו וזוכר מאוויו.
ומה תאמר בתוך שאבדו שתי קצותיו,
ויחיד שעזבוהו אבותיו.

והסתכל בני במי שהרחיב הבורא את לבו והמשילו במחשבתו, ופקח עיניו בטוב לו, והראהו הדרך הישרה וקרבהו אליה, בטוחים ממנו בני אדם, והוא בטוח בהם. והשלים עימהם וניצל מהם, עבדו בני אדם יצרם, ועבד הוא אלוהי השמים והארץ, המחיה הממית, הבורא החונן אשר אין אלוה מבלעדיו.

כמה בינם ובין אנשים ברו מצפוניהם וזכו חביהם, ועיניהם נחות וליבותם בטוחות. והם בזכר האלוהים משתעשעים בבדידות, ומודים על טובתו בכל עניין. קרבו אל העיון המחשבי והמנייני והמועצי [=המעשי], קרעו מסך הראות בדרכי המצפונים, והגיעו אל מרגוע האמת על בסיסה, ויצאו ממנוחה אל שעשועים.
לא טרדם מאוויים,
ולא איחרם אורך קצם,
והם ליום המוות נחפזים,
ומאחריתו נשמרים.
קרואי אלוהים ומשחריו,
ומיחליו ועובדיו.
דוברי אמת ולהוגי צדק,
מבלי מורא שלטון ולא ממשלת שטן.
יקרים יותר מכל אדם,
ושמורים יותר מכל עם,
ותפארתם ומעלתם גדולה מכולם.
מכובדים בבתי האלוהים,
וגדולים בעיני הברואים.
אין טורד אותם מזכר האלוהים טורד,
ולא מעכבם מהודותו מעכב,
לשונותם רגילות בהלל והודות,
וליבותם מלאות בבר ובייחוד.
התנכר להם העולם והכירוהו,
ודרכו בו וספרוהו.
לא נעלם מעיניהם בגדו,
ולא נסתרה מהם תרמיתו,
לבש בגדי חמודותיו ויחשבוהו שולל,
והתרפה להם וימצאוהו מוכרח.
שחק אליהם ויגערו בו,
ורצה להטותם ונטו מעליו,
השקיפו על רוע מעלליו,
והתבאר להם גנות מעשיו,
ואין לו שלטון עליהם ולא במה יתקרב אליהם.
הם בחירי האלוהים,
הברים וסגולת החסידים,
בעלי הרואות הפקוחות והמשאלות היקרות והיגיעות הרצויות,
אשרו אל האלוהים ואושרו,
וסחרו עמו והרוויחו.
בררו מצפונם ונבררו,
וזכו ליבותם ונבחרו,
הצטיידו היראה בדרך הרעה ונצלו,
ורכבו מרכבות המעשים והגיעו,
פגעו בשמחה מתמדת וששון לא ישתנה,
נמלטו ממעמד החשבון ובטחו מהייסורים.
ואתה, בני, בחר הטוב לנפשך טרם החרטה אשר לא תועיל, והדאגה אשר לא תכלה.

האלוהים יורנו ואותך הדרך הישרה,
ויטה אותנו אל נתיב ההצלחה ברחמיו ורוב חסדיו.
אמן.

נשלם שער התשיעי. תהלה לאל יתברך: