מורה נבוכים / יוסף בכה"ר דוד קאפח

תרגם לעברית, ביאר והכין על-פי כתבי-יד ודפוסים

מהדורת אינטרנט מעוצבת בידי יהודה איזנברג

חלק ראשון

- המשך -

רבינו משה בן מימון - מורה הנבוכים
תרגם לעברית, ביאר והכין - יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעוצבת בידי יהודה איזנברג

חלק ראשון - פרק [עב]

דע, שהמציאות הזו בכללותה היא דבר ¹ אחד לא יותר ², כלומר: כדור הגלגל הקיצוני בכל מה שיש בו, הם דבר ¹ אחד בלי ספק ³, כראובן ושמעון ⁴ מבחינה אישית, ושנויי עצמיהם ⁵ כלומר: עצמי הכדור הזה בכל מה שיש בו כשנויי עצמי אברי אישי האדם דרך משל.

[מבנה היקום]
כשם שראובן, דרך משל, הוא דבר אחד והוא מחובר מאברים שונים כגון הבשר והעצמות ⁶, ומלחיות שונות ⁷, ומרוחות ⁸, כך הכדור הזה בכללותו מחובר מן הגלגלים ומארבעת היסודות ומה שהורכב מהן, ואין בו חלל ריק כלל, אלא אטום ⁹ וממולא. מרכזו כדור הארץ, והמים מקיפים את הארץ, והאוויר מקיף את המים, והאש מקיפה את האוויר ¹⁰, והגוף החמישי ¹¹ מקיף את האש, והוא כדורים רבים זה בתוך זה אין חלל ביניהם ולא ריקות כלל, אלא מדויקי העגוליות, צמודים זה לזה, כולם נעים תנועה סיבובית אחידה, אין מהירות באחדים מהם ולא איטיות, כלומר: שכל כדור מהם אינו עתים ממהר ועתים מאיט, אלא כל אחד מהם צמוד לטבעו במהירותו וכוון תנועתו ¹².
אלא שהכדורים הללו מקצתם מהירי תנועה יותר מאחרים, והמהיר שבכולם תנועת הגלגל המקיף את הכל, והוא הנע התנועה היומית, ומניע את כולם עמו תנועת החלק בכל ¹³, לפי שהם כולם חלקים בו.
ומרכזי גלגלים הללו שונים:
מהם שמרכזו מרכז העולם,
ומהם שמרכזו מחוץ למרכז [קכו] העולם ¹⁴,
ומהם שהוא נע תמיד תנועתו המיוחדת לו מן המזרח למערב,
ומהם שהוא נע תמיד מן המערב למזרח.
וכל כוכב בכדורים הללו הוא חלק מן הגלגל שהוא בו קבוע במקומו, אין לו תנועה מיוחדת לו, ונראה אמנם נע בתנועת הגוף אשר הוא חלק ממנו.
וחומר הגוף הזה החמישי בכללותו הנע בעגול, אינו כחומר גופי ארבעת היסודות אשר בתוכו. ¹⁵ ומנין הכדורים הללו המקיפים את העולם לא יתכן בשום פנים ולא בשום אופן שיהיו פחות משמונה עשר כדורים ¹⁶, אבל אם מספרם יותר, הרי הדבר אפשרי ויש לעיין בדבר.
אבל האם יש שם גלגלי סיבוב, והם אשר אינם מקיפים את העולם, יש לעיין בכך.

[ארבע צורות הכדור התחתון ומקומם הטבעי]
ובתוך הכדור הזה התחתון הסמוך אלינו, חומר אחד שונה מחומר הגוף החמישי, קיבל ארבע צורות ראשוניות, ונעשה באותן הארבע ארבעה גופים: הארץ והמים והאוויר והאש ¹⁷. וכל אחד מארבעת אלה יש לו מקום טבעי מיוחד לו, לא ימצא בזולתו, והוא נתון לטבעו ¹⁸, והם גופים מתים שאין בהם לא חיים ולא השגה, ואינם נעים מצד עצמם, אלא הם נחים במקומותיהם הטבעיים ¹⁹.
ואם הוצא אחד מהם ממקומו הטבעי בהכרח, הרי בהסתלק אותו המכריח ינוע לחזור למקומו הטבעי, לפי שיש בו היסוד ²⁰ הזה אשר בו ינוע לחזור למקומו באופן ישר, ואין בו יסוד ²⁰ שינוח בו, ולא שינוע בו שלא באופן ישר.

[התנועה]
והתנועות הישרות המצויות בארבעת היסודות הללו כאשר נעים לחזור למקומותיהן שתי תנועות: תנועה כלפי המקיף ²¹ והיא לאש ולאוויר, ותנועה כלפי המרכז והיא למים ולארץ, וכאשר מגיע כל פרט מהן למקומו הטבעי נח.
אבל אותם הגופים המקיפים ²² הרי הם חיים בעלי נפש, בה הם נעים, ואין בהם יסוד ²³ התנוחה כלל, ולא ישיגם שינוי אלא בהנחה ²⁴ בהיותם נעים בהיקף. אבל האם יש להם דעה ישכילו בה, אין זה נודע אלא לאחר עיון דק ²⁵.

וכאשר נע הגוף החמישי בכללותו בהיקף תמיד, נוצרת ביסודות מחמת כך תנועה הכרחית שבה הם יוצאים ממקומותיהם, כלומר: באש ובאויר ונדחקים כלפי המים, ויפלוש הכל בגוף הארץ אל מעמקיה, ותיווצר ליסודות התערבות, ואחר כך יחלו לנוע לשוב למקומותיהן, ואז יצאו גם חלקים מן הארץ מחמת כך ממקומם עם ²⁶ המים והאוויר והאש. והם בכל זה ²⁷ משפיעים זה על זה ונשפעים זה מזה ²⁸, ואז יתהווה השינוי במעורב, עד שמתהווה ממנו תחילה האדים לכל שינויי מיניהם, ואחר כך הדוממים ²⁹ לשנויי מיניהן, וכל מיני הצומח, ומינים רבים מבעלי החיים, כפי מה שמחייב מזג המעורב.

וכל הוה נפסד אינו הוה אלא מן היסודות ואליהם נפסד, וכך היסודות מתהווים זה מזה ונפסדים זה לזה כי חומר הכל אחד ³⁰.
ולא תתכן מציאות חומר בלי צורה, ולא תמצא צורה טבעית מאלה ההוות הנפסדות בלי חומר ³¹, ונמצא הדבר בהוייתן [קכז] והפסדן והויית כל מה שמתהווה מהן ונפסד אליהן חוזר חלילה כעין סיבוב הגלגל, עד שתהא תנועת החומר הזה, אשר בו הצורה, בהתחלף ³² הצורות בו כתנועת הגלגל במרחב ³³ בחזרת המקומות ³⁴ עצמן לכל חלק ממנו.

[חלקים מנהיגים וחלקים מונהגים]
וכשם שיש בגוף האדם אברים מנהיגים ³⁵ ואברים מונהגים ³⁶ זקוקים בקיומם להנהלת האבר המנהיג המנהלם, כך בעולם בכללותו חלקים מנהיגים והוא הגוף החמישי המקיף ³⁷, וחלקים מונהגים זקוקים למנהל, והם היסודות וכל המורכב מהן.
וכשם שהאבר המנהיג שהוא הלב נע תמיד, והוא מקור כל תנועה המצויה בגוף, ושאר אברי הגוף מונהגים על ידו, והוא המשלח להם כוחותיהם שהם זקוקים להם בפעולותיהם בתנועתו, כך הגלגל הוא המנהל לשאר חלקי העולם בתנועתו, והוא המשלח לכל מתהווה כוחותיו המצוים בו.
וכל תנועה המצויה בעולם מקורה הראשון תנועת הגלגל, וכל נפש המצויה לבעל נפש בעולם מקורה נפש הגלגל.

[ארבעת כוחות העולם]
ודע כי הכוחות המגיעות מן הגלגל אל העולם הזה כפי שכבר נתבאר ארבעה כוחות ^*37:
כח הגורם את ההתערבות וההרכבה, ואין ספק כי זה מספיק בהוצרות הדומם,
וכח נותן הנפש הצמחית לכל צמח,
וכח נותן הנפש החיונית לכל חי,
וכח נותן הכוח ההוגה לכל הוגה, וכל זה באמצעות האור והחשך שהוא תוצאה לזהרם ³⁸ והקיפם סביב הארץ.

וכשם שאילו נח הלב הרף עין, ימות האדם ויבטלו כל תנועותיו וכל כוחותיו, כך אלו נחו הגלגלים, יהיה זה מות העולם בכללותו ו ביטול כל מה שיש בו.
וכשם שהחי אינו חי כולו כי אם בתנועת לבו, ואף על פי שיש בו אברים נחים שאין בהם תחושה כגון העצמות והסחוסין ³⁹ וזולתן, כך המציאות הזו כולה היא דבר אחד חי בתנועת הגלגל, שהוא בו כמו הלב בכל בעל לב, ואף על פי שיש בו גופים רבים נחים מתים.

[ציור היקום בהשוואה לאדם]
ככה ראוי לך לצייר בדעתך כל הכדור הזה: דבר אחד חי נע בעל נפש. כי אופן זה של ציור הכרחי מאוד, או ⁴⁰ מועיל מאוד, בהוכחה על שהאלוה אחד כמו שיתבאר. ⁴¹
וגם על פי ציור זה יתבאר כי האחד לא ברא כי אם אחד.

וכשם שלא יתכן שימצאו אברי האדם בודדים ⁴² כשהם אברי אדם באמת, כלומר: שתהא הכבד לבדה או הלב לבדו או בשר לבדו -
כך לא יתכן שימצאו חלקי העולם זה בלעדי זה במציאות הזו הנחה ⁴³ אשר דברינו בה, עד שתמצא אש בלעדי ארץ, או ארץ בלעדי שמים, או שמים בלעדי ארץ.

וכשם שבאדם האחד הזה כוח מסוים המקשר אבריו זה בזה ומנהלם ונותן לכל אבר מה שדרוש לשמור בו תועליותיו ולדחות ממנו מה שמזיקו, והוא אשר ביארוהו הרופאים ואמרו הכוח המנהל גוף החי, ופעמים רבות קוראים אותו טבע ⁴⁴ -
כך בעולם בכללותו כוח המקשר מקצתו [קכח] במקצתו ⁴⁵, ושומר על מיניו שלא יכלו ⁴⁶ ושומר גם פרטי מיניו זמן שאפשר לשמרן ⁴⁷, וגם שומר מקצת פרטים בעולם ⁴⁸. ויש מקום עיון בכוח זה האם הוא באמצעות הגלגל או לאו ⁴⁹.

וכשם שבגוף אישי האדם דברים שיש בהן מטרה,
מהן שהמטרה בהן קיום עצמו ⁵⁰ כאברי המזון,
ומהן שהמטרה בהן קיום מינו כאברי ההולדה,
ומהן שהמטרה בהן צרכיו ⁵¹ שהוא זקוק להן במזונותיו וכדומה כגון הידיים והעיניים,
ויש בו גם דברים שאינם מטרה כשלעצמן אלא הם הכרחיים ⁵² ושייכים למזג אותם האברים, אשר אותו המזג המיוחד ⁵³ הכרחי בהויית אותה הצורה כפי שהיא, כדי שתפעל אותן הפעולות שהן המטרה, ולכן נספחו לאותן שהן המטרה כפי הכרח החומר דברים אחרים, כגון שער הגוף ומראהו ⁵⁴, לפיכך אין הווייתם של אלה באופן אחיד, ופעמים רבות שמקצתם נעדרים.
וכן ימצאו בהן הבדלים גדולים מאוד בין בני אדם, מה שאין כן באברים, לפי שלא תמצא אדם שיש לו כבד פי עשר מכבד של אדם אחר, ותמצא אדם נעדר הזקן או שער מקומות מסוימים בגוף, או שיהיה לו זקן פי עשר בזקנו של אדם אחר או עשרים דרך משל, וזה מצוי על הרוב במין זה כלומר: הבדלי השער והגונים.
וכך במציאות בכללה דברים שהם מטרה בהוויה קבועים מתנהלים באופן סדיר, אין הבדלים ביניהם כי אם מעט כפי מקרה ⁵⁵אותו המין באיכותו וכמותו. ומינים אינם המטרה אבל הם חיוביים לטבע ההוויה וההפסד הכלליים, כגון מיני התולעים הנבראים ⁵⁶ בזבלים ומיני בעלי חיים הנבראים ⁵⁶ בפירות כאשר מרקיבים, ומה שנברא ⁵⁶ מעפושי הלחיות, והתולעים הנבראים ⁵⁶ במעיים, ודומיהם.
כללו של דבר נראה לי, שכל מה שלא ימצא בו כוח להוליד כמותו הרי הוא מן הקבוצה הזו, ולפיכך לא תמצאם שומרים על סדירות ואף על פי שהם הכרחיים, כשם שהגונים השונים הכרחיים, וכן הכרחיים מיני השער באישי בני אדם.

וכשם שיש באדם גופים שהם יציבים כגון האברים היסודיים, וגופים קיימים במין לא בפרט כגון ארבע הלחיות ⁵⁷ -
כך בכללות המציאות ⁵⁸ גופים יציבים וקיימים כל פרט והוא הגוף החמישי בכל חלקיו, וגופים קיימים במין כגון היסודות ומה שהורכב מהן ⁵⁹.

וכשם שכוחות האדם המחייבות הווייתו וקיומו משך זמן קיומו הם עצמם המחייבות הפסדו וכיליונו -
כך סיבות ההוויה הם עצמם סיבות ההפסד בכל עולם ההוויה וההפסד.
למשל, ארבעת הכוחות הללו המצוים בגוף כל ניזון, והם המושך והמחזיק והמעכל והפולט, אלו אפשר שיהו הכוחות הללו כמו הכוחות השכליים, עד שלא יעשו אלא מה שצריך ובזמן שצריך ובשיעור שצריך, כי אז היה האדם ניצול מפגעים גדולים מאוד ומכמה מחלות. אבל כיון שאין זה אפשרי, אלא [קכט] פועלים הם פעולות טבעיות ללא הבנה וללא מחשבה, ואינם כהגיגים מה שהם פועלים כלל, הכרחי שיבואו מחמתם חולאים גדולים ופגעים, ואף על פי שהם הכלים ⁶⁰ בהתהוות החי ובקיומו הזמן שהוא מתקיים.
ביאור הדבר, שהכוח המושך דרך משל, אילו לא היה מושך כי אם הדבר המתאים מכל צדדיו ⁶¹ ובכמות הדרושה בלבד, היה האדם ניצול מחולאים ופגעים רבים, אבל כיוון שאין הדבר כן, אלא מושך הוא כל חומר ⁶² שיזדמן מסוג ⁶³ משיכתו, ואף על פי שאותו החומר ⁶², מעט בלתי מתאים בכמותו ואיכותו, מתחייב מכך שתמשוך את החומר שהוא יותר חם ממה שדרוש, או יותר קר ממה שדרוש, או עבה או דליל, או רב ⁶⁴, ויווצר בכך מחנק בעורקים, ויתהווה אוטם ועיפוש, ותתקלקל איכות הלחיות ותשתנה כמותן, ויתפתחו חולאים כגון הגרב והגירוד והיבלות, או פגעים רעים ⁶⁵ כגון הנפיחות הסרטנית⁶⁶, ומוכי שחין ⁶⁷, והאיכול ⁶⁸, עד שנפסדת צורת האבר או האברים, וכך הדבר גם ביתר ארבעת הכוחות .
כך הדבר בעצמו בכל המציאות, הדבר המחייב הוויית מה שמתהווה והתמדת קיומו זמן מה ⁶⁹, והוא התערבות היסודות על ידי הכוחות הגלגליים המניעים אותם והמתפשטים בהם, הוא עצמו הסיבה להיווצרות גורמים מזיקים במציאותן, כגון השיטפונות וגשמי הזעף והשלג והברד ורוחות הסער והרעמים והברקים ועיפוש האוויר. או היווצרות סיבות משחיתות מאוד, משמידות ארץ או ארצות או אקלים, כגון השקיעות ⁷⁰ והרעש וברקי האש ⁷¹ והמימות הגואים מן הימים והתהומות.

[האדם בעל תבונה]
ודע, כי כל זה אשר אמרנו בדימוי העולם בכללותו באחד האדם, לא מחמת הדברים האלה נאמר באדם שהוא "עולם קטן" ⁷², לפי שכל הדימוי הזה ⁷³ ישנו בכל יחיד מיחידי בעלי החיים שלמי האברים, ולא נשמע כלל מאחד הראשונים שיאמר כי החמור או הסוס "עולם קטן", אלא נאמר זה באדם מחמת הדבר שנתייחד בו האדם, והוא הכוח ההוגה, כלומר: השכל, שהוא השכל ההיולי, ⁷⁴ אשר עניין זה אינו נמצא בשום דבר ממיני החי זולתו.

וביאור הדבר, שכל פרט מיחידי בעלי החיים אינו זקוק בהתמדת מציאותו לתבונה ומחשבה וניהול, אלא הולך וסועה ⁷⁵ כפי טבעו, ואוכל מה שימצא ממה שמתאים לו, ושוכן בכל מקום שיזדמן, ורובע כל נקבה שימצא בעת התעוררותו אם היו לו זמני התעוררות, [קל] ויתקיים בכך אותו הפרט משך זמן קיומו, ותימשך מציאות מינו, ואינו זקוק כלל לפרט אחר ממינו לעזור לו ולסעדו על קיומו, כדי שיעשה לו דברים שאינו עושה אותן הוא בעצמו.
אבל האדם בלבד, אלו נניח כי יחיד ממנו לבדו מצוי, שאבד יכולת הניהול ונעשה כבהמות, היה אובד לשעתו, ואי אפשר שיתקיים אפילו יום אחד כי אם במקרה, כלומר: שימצא במקרה דבר ליזון בו, לפי שמזונותיו אשר בהם קיומו צריכים למלאכה והכנה ארוכה ⁷⁶, שאינם נשלמים כי אם בתבונה ומחשבה ובכלים רבים. וגם באנשים רבים יעשה כל אחד מהם מלאכה מסוימת, ולפיכך יש צורך למי שינהיגם ויקבצם כדי שיהא קיבוצם באופן סדיר ותמידי, שיעזרו זה לזה. וכן הגנתו מן החום בזמן החום, ומהקור בזמן הקור, ושמירתו מן הגשמים והשלגים ומשבי הרוחות, צריכה לעתוד הכנות מרובות, שלא ישלמו כולם כי אם בתבונה ומחשבה.

ובשביל כך נמצא בו הכוח ההוגה הזה, אשר בו יתבונן ויחשוב ויעשה ויעתד במיני המלאכות את מזונותיו ומדורו ⁷⁷ ולבושו, ובו ינהל כל אברי גופו, כדי שיעשה המנהיג מהן מה שיעשה, ויתנהל המונהג במה שיתנהל ⁷⁸.

ולפיכך אלו תתאר אחד מבני אדם נעדר הכוח הזה ⁷⁹ ועזוב עם החיוניות בלבד, היה כולה ואבד לשעתו. וכח זה נכבד מאוד, היותר נכבד בכוחות החי, והוא גם נסתר ⁸⁰ מאוד, אין אמיתתו מובנת בראשית המחשבה המשותפת ⁸¹ כהבנת יתר הכוחות הטבעיים.
כך במציאות, דבר מסוים הוא המנהל את כללותה, המניע את האבר המנהיג הראשון ⁸² אשר נתן בו כוח התנועה שבה ניהל מה שזולתו. ואם יעלה על הדעת ביטול הדבר הזה, בטלה מציאות כל הכדור הזה בכללותו המנהיג ממנו והמונהג, ובאותו הדבר מתמדת מציאות הכדור וכל חלק ממנו, ואותו הדבר הוא האלוה יתעלה שמו.
ועל פי העניין הזה בלבד נאמר באדם דווקא שהוא עולם קטן, הואיל ובו מקור מסוים שהוא המנהל את כולו. ומחמת עניין זה נקרא ה' יתעלה בלשוננו חיות העולם, ונאמר: וישבע בחי העולם ⁸³.

[במה האדם אינו דומה לעולם]
ודע, כי הדימוי הזה אשר דמינו את העולם בכללותו לאחד האדם, אינו שונה במאומה ממה שהזכרנו, זולתי בשלשה דברים:

האחד שהאבר המנהיג בכל חי שיש לו לב, ייהנה באברים המונהגים ותחזור אליו תועלתם⁸⁴.
ואין במציאות הכללית דבר שכזה, אלא כל מי שמאציל ניהול או נותן כוח, לא תחזור אליו תועלת כלל מן המונהג ⁸⁵, אלא נתינתו מה שנותן, כנתינת המטיב בתורת חסד שהוא עושה זאת נדיבות טבעית וחסד מקיף, לא לתקווה. אלא זה התדמות לה' יתעלה שמו.

והשני כי הלב בכל חי בעל לב הוא באמצעיתו, ושאר האברים המונהגים סובבים אותו כדי שתבואהו תועלתם בנצירתו ושמירתו בהם, כדי שלא בקלות יבואהו נזק מבחוץ.
והדבר בעולם בכללותו בהפך, הנכבד סובב את הגרוע, מפני שאין חשש עליו ⁸⁶ שיקבל [קלא] רושם ⁸⁷ מזולתו, ואפילו אלו היה מתרשם הרי אין בנמצא מחוצה לו גוף אחר שיעשה בו רושם, והרי הוא משפיע על כל מה שבקרבו ⁸⁸ ולא יגיעהו רושם כלל, ולא כוח מזולתו מן הגופים.
ויש כאן עוד דימוי מסוים, והוא, שהאבר המנהיג בכל חי, ככל שנרחיק ממנו מן האברים הוא פחות חשוב מן הקרובים אליו. וכך הדבר בעולם בכללותו, כל שנתקרבו הגופים אל המרכז נקדרו, ונתעבה עצמם, וכבדה תנועתם, ונעלם זוהרם ושקיפותם, מחמת ריחוקם מן הגוף הנכבד הבהיר השקוף הנע העדין הפשוט, כלומר: הגלגל. וכל גוף שקרוב אליו מקבל ⁸⁹ משהו מן הסגולות הללו כפי קרבתו, ותהיה לו עליונות מסוימת על מה שלמטה ממנו.

והשלישי שהכוח ההוגה הזה, הוא כוח בגוף ובלתי נפרד ממנו ⁹⁰.
וה' יתעלה אינו כוח בגוף העולם, אלא נבדל מכל חלקי העולם, וניהולו יתעלה והשגחתו נאצלת לעולם בכללותו אצילות שנעלם מאתנו תכליתה ⁹¹ ואמיתתה. וכוחות בני בשר חסרי אונים מלהשיגה. כי הוכח בהחלט על בדילותו יתעלה מן העולם ופרידותו ⁹² המוחלטת ממנו, והוכח בהחלט על מציאות עקבות ⁹³ ניהולו והשגחתו בכל חלק מחלקיו ⁹⁴ ואפילו הקטן והשפל ביותר, יתעלה מי שהאירתנו ⁹⁵שלמותו.

ודע, שהיה ראוי שנדמה יחס ה' יתעלה אל העולם יחס השכל הנקנה אל האדם, אשר אינו כוח בגוף, והוא נבדל מן הגוף בדילות אמיתית, ונאצל ⁹⁶ עליו, והיה נעשה דימוי ⁹⁷ הכוח ההוגה לשכלי הגלגלים שהם בגופים.
אלא שעניין שכלי הגלגלים, ומציאות השכלים הנבדלים, וציור השכל הנקנה שגם הוא נבדל, הם דברים שיש בהם עיון וחקירה, וראיותיהם עמוקות, ואם כי נכונים הם, ויולדו בהם ספקות רבים, ולמפקפק בהן פקפוקים, ולמשתבש בהם שבושים ⁹⁸.
ואנחנו הלא רצינו תחילה שתצטייר לך המציאות הציור הפשוט, אשר לא יכחיש אותו במאומה ממה שהזכרנו באופן תמציתי, כי אם אחד משנים: או סכל בדבר הפשוט, כמו שמכחיש מי שאינו מהנדס דברים לימודיים מוכחים, או מי שמעדיף להחזיק השקפה מסוימת שקדמה לו ויטעה את עצמו.
אבל הרוצה לעיין עיון אמיתי ילמד עד שתתבאר לו אמיתת כל מה שאמרנו, וידע שזו היא צורת המציאות הזו אשר מציאותה יציבה בלי ספק ובלי היסוס, ואם ירצה לקבל את זה ממי שהוכח לו כל מה שהוכח - יקבל, ויבנה על כך הקשיו וראיותיו, ואם אינו מחשיב ההסתמכות על אחרים ואפילו בהתחלות אלו, ילמד, וסוף יתברר לו שהדבר כך הוא.

הנה זאת חקרנוה כן היא שמענה ואתה דע לך ⁹⁹.

ואחר הצעה ¹⁰⁰ זו אחל להזכיר מה שהבטחתי להזכיר ולבאר. [קלב]

הערות:

1. "שכ'ץ" פרט, דבר מסוים, יחידה. ובר"ש "איש" ולא היה צריך לכך.
2. אפשר: בלבד, לא זולת זה.
3. כלומר: שכל הבריאה היא יחידה אחת שכל חלקיה קשורים זה בזה ויונקים זה מזה, ואינה צירוף של גושים. והשוה רס"ג באמונות ודעות מאמר א פרק א מהדורתי עמ' לו. ושוב דקדקתי יותר ואמרתי ושמא יש כאן ארצות רבות ושמים רבות וכו' ע"ש.
4. "זיד ועמר" שמות פרטיים המשמשים בכל רחבי הספרות הערבית כמונחים למשל, כמו ראובן ושמעון בעברית, או כמו ברל ושמרל אצל אחרים. וראה אגרת תימן מהדורתי הערה צב, ואין אמת להבלים שתולים בהם.
5. "וג'והר" עצם, מהות, ונמנעתי מלתרגם מהות כדי שלא תתחלף ב"ד'את".
6. בר"ש הוסיף משלו "וגידים".
7. הכוונה למה שקוראים הקדמונים ארבע המרות.
8. אף כאן הכוונה למה שמכנים הקדמונים הרוח הטבעי והרוח החיוני והרוח הנפשי. ראה הנהגת הבריאות מהד' מונטנר עמ' 65 ובהערה שם.
9. "מצמת" וכך תרגם רבנו במסכת מידות פ"ד מ"ו. ובר"ש "מקשה".
10. זוהי תיאורית תנוחת ארבעת היסודות כפי שגובשה על ידי ארסטו. וכך נתקבלה גם אצל רס"ג ויתר חכמי ימי הביניים.
11. כך קורא ארסטו לחומר הגלגלים והכוכבים. וכפי שהוסבר על ידי אבי נצר אלפאראבי במאמר "עיון אלמסאיל" פסקא יז. ונגד דעה זו יצא רס"ג בספרו האמונות והדעות מאמר א פרק ג ד"ה והשטה השמינית. ראה שם מהדורתי.
12. זו הייתה הדעה המקובלת אצל חכמי התכונה עד ימי קופרניקוס. וראה פירוש רבנו למשנה ראש השנה פ"ב מ"ט בפירוש פעמים בא בארוכה פעמים בא בקצרה.
13. בכל התיאוריות הללו ראה גם בהלכות יסודי התורה פ"ע הל' א-ח. ופירוש תנועת החלק בכל, שאף על פי שהגלגל הקיצוני מניע כל הכללות הרי כל חלק וכל פרט מחלקי העולם ופרטיו [קכו] נקרא נע. וראה לקמן ח"ב הקדמה ו.
14. ראה לקמן ח"ב פרק כד.
15. וכך גם ביסודי התורה פ"ג הל' ג. ואלפאראבי כמצוין בהערה 11.
16. וכך ביסודי התורה פ"ג הל' ה. ראה שם.
17. ויסודי התורה שם הל' י שהנחה זו נקבעה על ידי אמפידוקלס ואומצה על ידי ארסטו וכל הבאים אחריו כיסוד כל הרכבה של כל הנמצא בכדור הארץ. עד תקופת הכימיה החדשה ששנתה סדרי "בראשית".
18. כלומר: קיים ויציב בטבעו לעולם ואינו משתנה.
19. יסודי התורה פ"ג הל' יא.
20. טבע יסודי ונוהג קבוע. וכמ"ש ביסודי התורה פ"ד הל' א. ובהקדמתו לאבות פ"ח. ובר"ש "ההתחלה".
21. כלפי מעלה לצד טבעות האוויר והאש המקיפים את הארץ לפי התיאוריות הללו.
22. הגלגלים ויתר גרמי השמים. וכך בהלכות יסודי התורה פ"ג הל' ט. ולקמן ח"ב פרק ה. ונגד זה יצא רס"ג באמונות ודעות מ"ב פ"י, ובפירושו לתהלים יט, ראה שם מהדורתי ובהערה.
23. נוהג וטבע. ובר"ש "התחילת".
24. אפשר "במקום" כלומר: כל השינוי החל בהם הוא שחלק זה של הגלגל פעם בצפון ופעם בדרום פעם במזרח ופעם במערב וכך הכוכבים כפי מבנה מסלולם ונטיותיהם הסיבוביות.
25. ראה לקמן ח"ב פרקים ד-ה.
26. אפשר: בלוית.
27. בכל התנועות הללו.
28. אפשר: מרשימים זה בזה ומתרשמים זה מזה.
29. בר"ש: המחצבים.
30. ועל כל התיאוריות הללו חזר [קכז] רבנו בהלכות יסודי התורה פ"ד הל' א-ו. וראה גם לקמן ח"ב פרק ל.
31. יסודי התורה שם הל' ז.
32. "תעאקב" הרדפה, שאחד חולף והשני בא בעקבותיו במקומו ללא הפוגה.
33. "פי אלאין" ובר"ש "באנה" ותרגום נאה הוא וכך תרגם ר"מ אבן תבון במלות ההגיון שער עשירי הסוג השישי. והכוונה מקום המצא כל חלק ממנו במרחב וכדלעיל הערה 24.
34. לעיל הערה 24 תרגמתי "התנוחה" ראה שם.
35. כגון המוח והלב.
36. כל יתר אברי הגוף.
37. אשר כל התמזגות היסודות זה בזה וההתהוות התמידית באה על ידי תנועת גרמי השמים.
*37. ראה גם לקמן ח"ב פרק י בקשר לחלום יעקב. ולעיל סוף פרק ע, ד"ה ודע.
38. רבנו הבחין היטב במלים תחלה כתב "צ'ו" אור, וכאן "נור" זהר. והכוונה כי האור המגיע אלינו אינו אלא קליטת האדים העולים מן הארץ את זוהר השמש, וכפי שבאר בפירושו לברכות פ"א מ"א ראה שם מהדורתי, כלומר: שהאור והחושך אינם עצמיים אלא תוצאה של זוהר השמש בסיבובה. ובר"ש "הנמשכים אחר יושרם" וקרשקש גריס בר"ש "אחר אורם" והכל בלתי נכון.
39. בר"ש "והאליל" ואינו נכון.
40. "או" כלומר: הכרחי, ולפחות מועיל מאוד. ור"ש דמה שכתוב "אי" ותרגם "כלומר" ואינו נכון.
41. לקמן ח"ב פ"א, ד"ה דרך אחר ביחוד.
42. כשהן כל אחד לבדו מנותק מן הגוף.
43. "אלמסתקר" הנחה במצב מסוים. היציבה, המגובשת כפי שהיא ובטבעה הידוע. ובר"ש "המיושב".
44. על הכוח הזה, "פיסיס", ראה "הנהגת הבריאות" לרבנו [קכח] מהד מונטנר עמ' 44 ד"ה ואמר ראזי. ובפרקי משה מהד' מונטנר מאמר שמיני עמ' 123 פסקה 75.
45. אפשר: מקשר אותו זה בזה.
46. שומר על מין האדם שלא יכלה, משגיח על קיום המין. על כוח מלאכי זה ראה לקמן ח"ב פרק ו.
47. שומר על כל פרט מאישי האדם בכל משך זמן קיומו, במשך ימי חייו. ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה.
48. קיום הגוש המתכתי המסוים כל זמן קיומו, ועל בקעת העץ המסוימת במשך זמן קיומה, וכדומה.
49. ראה לקמן ח"ב פרק י ופרק יב.
50. עצמו של אדם.
51. לעשיית צרכיו.
52. אפשר: חיוביים.
53. כוונתו להורמונים מסוימים הגורמים צמיחת השערות במקומות מסוימים.
54. מראה הגוף גונו וצבעו.
55. "ערץ'" מקרה, כי גם האיכות והכמות מקרים הם. ור"ש טעה בקריאת המלה ותרגם "רוחב". ושייער בהערותיו לרי"ח גם כאן וגם לעיל בפרק נו לא כוון נכונה.
56. "אלמתולדה" תרגום מלולי בלתי מדויק, המתיילדים או הנולדים. ואפשר המתפתחים, המתהווים, הרוחשים. כי לדעת הקדמונים אינם מזכר ונקבה. והעדפתי לתרגם "הנבראים" כלשון רבנו בהלכות מאכלות אסורות פ"ב הל' יג-יד.
57. הדם והמרה השחורה והאדומה והלבנה. וראה הנהגת הבריאות מהדורת מונטנר עמ' 55.
58. אפשר במציאות בכללותה.
59. שמינן אמנם קיים אך הם מתרכבים ומתפרקים זה מזה וזה [קכט] לזה וכל אחד לחוד.
60. האברים היסודיים.
61. מכל הבחינות הבריאותיות והתזונתיות.
62. "מאדה" חומר, ור"ש טעה בקריאת המלה ותרגם "לחה".
63. אפשר "מתחום" להוציא אבנים ועפר וכדומה.
64. על סוגי המאכלים הטובים והרעים וכמותן ואיכותן, ראה בקצרה בהלכות דעות פרק ד, ובארוכה בהנהגת הבריאות מהדורת מונטנר, הוצ' מוסד הרב קוק ירושלם תשי"ז.
65. ר"ש הוסיף משלו "ונגעים גדולים".
66. בר"ש "כמורסא שקורין גרנק בלעז" ואינו נכון.
67. "אלגד'אם" וכך תרגם רבנו בכתובות פ"ג מ"ד ראה שם מהדורתי הערה 18. ובר"ש "צרעת" ושיבוש הוא כמ"ש שם.
68. גם זה ממין שקוראים היום בטעות צרעת, אלא שהראשונה פקעתית-קטרית המסתיימת בנשירת אברים, והאחרונה עצבית הגורמת הפרעות בחושיות של הכאב. וגם היא מסתיימת במות מתוך ייסורין קשים.
69. אפשר "זמן מסוים". ובר"ש "מידה אחת" ושיבוש הוא.
70. כדרך שקורה לעתים נבקעת האדמה ושוקע כל אשר עליה.
71. ברקים עזים המלווים לבת אש הפוגעים במתים ובקברות הרשעים והורסים אותם. וראה פירוש רבנו לבבא קמא פ"י מ"ה מהדורתי והערה 15.
72. על מושג זה "האדם עולם קטן" ראה מדרש הגדול שמות כו ל, שהביא הרבה מקבילות בין העולם-האדם-המשכן. וכתב שם המהדיר כל העניין מקורו בפירוש רס"ג לתורה, עיין פי' ספר יצירה לרס"ג מהדורתי פ"ג הל' ו. ראב"ע שמות כה מ. ומעין רעיון זה כבר נמצא אצל פילון. ועיין מדרש תדשא פ"ב, ותנחומא פקודי ב. ע"כ. וראה גן השכלים פרק ב, מהדורתי עמ' יב והלאה שדן בהרחבה במקבילות בין האדם והעולם. וכך הובא עניין זה ב"רסאיל אכ'ואן אלצפא" ח"ג רסאלה יב.
73. בין האדם והעולם שהזכיר רבנו לעיל.
74. ראה לעיל פרק סח. ומאמרו של אבי נצר אלפאראבי "עיון אלמסאיל" פסקא כא.
75. "ויסעי" מתנהל ועובר את אורח חייו. ותרגמתי במלה דומה לערבית בעקבות רס"ג בתהלים נה ט [קל] שתרגם "סועה" "ראחל". ובר"ש "ויעשה" ואינו נכון.
76. ראה ברכות נח א: "כמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא פת לאכול חרש וזרע וקצר ועמר ודש וזרה וברר וטחן והרקיד ולש ואפה ואחר כך אכל... וכמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא בגד ללבוש גזז ולבן ונפץ וטווה וארג ואחר מצא בגד ללבוש". וראה גם ירושלמי ברכות פ"ט הל' א.
77. "כנה" מדורו, מעונו, מחסהו. ובר"ש "וכנו" ואיני יודע מהו.
78. בר"ש "ויתנהגו האברים אשר תחת יד האברים הראשיים במה שיתנהגו" מין צורך לכל זה.
79. כוח ההגיון.
80. נעלם, בלתי מורגש לכל אדם, כי לא כל אדם יודע להבחין בחלוקות הללו ולמיינם.
81. בעיון ראשון, במחשבה ראשונה, וראה אבי נצר במאפרו "פי מעאני אלעקל".
82. אפשר: הראשי.
83. דניאל יב ז. וראה בהרחבה לעיל פרק סט. ולפי כ"י ב. ס. ק. "בחי העולמים, כי העולמות באופן מסוים רבים" ואין לי ספק כי זה היה נוסח מה"ק שציטט רבנו את הפסוק בעל פה ודרך אגב כתב משהו על "עולמים" בלשון רבים, וכאשר ברר שהפסוק "העולם" תקן כלפנינו.
84. כי אלמלי כל יתר אברי הגוף קיימים אין הלב יכול להתקיים, כי הוא נהנה ממציאותם ומתקיים בתקינות תפקודם.
85. אם נתאר העדר כדור הארץ לא יארע שום נזק לגלגלי מרום וכסיליהם, ואם נתאר העדר כל המציאות ה' לבדו יהיה מצוי כי אינו זקוק לעולמו. [קלא]