|
כבר 1 קדם לנו 2 כי כאשר אנו מזכירים במאמר זה שם מן השמות הללו המשותפים שאין כוונתנו להזכיר כל עניין שנאמר עליו אותו השם, כי אין מאמר זה בענייני לשון, אלא נזכיר מאותם העניינים מה שאנחנו צריכים לו לענייננו 3 לא יותר. [ירד ועלה] ואחר כך הושאלו שני שמות הללו לרוממות ולגדולה, עד שאם הושפלה מעלת האדם אומרים ירד, ואם רמה מעלתו בגדולה אומרים עלה, אמר יתעלה: |
הגר אשר בקרבך יעלה עליך מעלה מעלה ואתה תרד וכו' 5,
|
| ואמר: |
ונתנך ה' אלהיך עליון על כל גויי הארץ 6,
|
| ואמר: |
ויגדל ה' את שלמה למעלה 7,
|
| וכבר ידעת ריבוי שימושם - |
מעלין בקודש ולא מורידין 8.
|
|
ועל דרך זו אומרים גם בשפלות המחשבה. 9 וכאשר האדם פונה במחשבתו כלפי דבר פחות מאוד אומרים שהוא ירד, וכן אם פנה במחשבתו כלפי דבר נעלה ונכבד אומרים עלה.
ולפי שאנחנו, מקהלות בני האדם, בשפל השפלים במקום 10 ובמעלת המציאות ביחס לסובב אותנו 11, והוא יתעלה נעלה על כל, [כז] נעלה באמיתת מציאות וגדולה ורוממות, לא עליונות מקום, ורצה יתעלה במה שרצה 12 להגיע מדע 13 מאתו ושפע נבואה על אחדים ממנו, אז קרא ניחת החזון על הנביא, או השראת השכינה במקום מסוים - 'ירידה'; וקרא הסתלקות אותו המצב הנבואי מן האדם, או סילוק השכינה מן המקום - 'עליה'. אם כן כל ירידה ועליה שתמצאם מיוחסים לבורא יתעלה, אין הכוונה בהם אלא עניין זה. וכן אם חלה מכה על אומה או על אקלים 14 כפי רצונו המוקדם, 15 אשר מקדימים ספרי הנבואה לפני תיאור אותה המכה, שאותם האנשים פקד ה' מעשיהם, ואחר כך הביא עליהם את העונש, הרי הוא מכנה גם את העניין הזה בירידה. מפני שהאדם קל מכדי שיפקדו 16 מעשיו ויוענש עליהם אלמלי הרצון. וכבר נתבאר זה בספרי הנבואה, ונאמר: |
מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו וכו' 17,
|
| רומז לעניין זה, ולפיכך כנה את זה בירידה אמר: |
הבה נרדה ונבלה שם שפתם 18,
וירד ה' לראות 19 ארדה נא ואראה 20, |
|
וכל העניין הוא חלות 21 העונש באנשי העולם השפל. אבל העניין הראשון, כלומר: עניין החזון וההיעלות, 22 רבים הם: |
וירדתי ודברתי עמך 23,
וירד ה' על הר סיני 24, ירד ה' לעיני כל העם 25, ויעל מעליו אלוהים 26, ויעל אלוהים מעל אברהם 27. |
|
אבל אמרו: |
ומשה עלה אל האלוהים 28
|
|
הרי הוא מן העניין השלישי, 29 נוסף על היותו גם עלה אל ראש ההר אשר חנה עליו האור הנברא.
לא שה' יתעלה יש לו מקום שעולים אליו או יורדים ממנו, יתעלה מדמיונות הסכלים לעילא לעילא. |
הערות:
1. הר"ש הוסיף: ירד עלה, כבר. ואין צורך לכך. 2. לעיל פרק ח. 3. לנושא שאנו מטפלים בו והוא הרמת מסך מסוים משערי אולם התבונה. 4. בר"ש "בלשון העברי ועניינן ידוע". 5. דברים כח מג. 6. שם כה ח. 7. דברי הימים א כט כה. 8. שקלים פ"ו מ"ג. ברכות כח א. מנחות צט ב. 9. "אנחטאט אלנט'ר" תרגום מלולי "נמיכות העיון". וברור שאין כאן עניין של עיון ומחקר, אלא של מחשבה כללית, ולפיכך העדפתי לתרגם כן. 10. שהארץ למטה מן הכל לפי תפישה זו, וראה יסודי התורה פ"ג הלכה י. 11. ראה לקמן ח"א פרק עב. ובהלכות יסודי התורה פ"ד הלכה יב: בזמן שאדם מתבונן בדברים האלו, ומכיר כל הברואים ממלאך וגלגל ואדם כיוצא בו, ויראה חכמתו של הקב"ה בכל היצורים וכל הברואים... ויירא ויפחד משפלותו ודלותו וקלותו, כשיעריך עצמו לאחד [כז] מהגופות הקדושים הגדולים... וימצא עצמו שהוא ככלי מלא בושה וכלימה ריק וחסר. ע"ש. ובשל כך העדפתי לתרגם כן. אם כי אפשר היה לתרגם "לגלגל המקיף", שגם הוא נקרא "אלפלך אלמחיט". 12. כלומר: גם מה שאנו אומרים "רצה", אינו הרצון שאנו מסוגלים להבין, ולפיכך הוסיף רצה באותו סוג של רצון שבו הוא רוצה, ושאין בנו כוח לתארו לעצמנו. 13. תרגמתי בלשון רבנו בהלכות תשובה פ"נ הלכה ח "מדע שמגיע" שהוא תרגום נכון ומדויק מבחינת המלים כאן והעניין, ובר"ש "הגיע חכמה" ואינו נכון, וגם אין נכון לתרגם "ידיעה" כפי הצעת המעיר בתרגום רי"ח. 14. "אקלים" מלה שהוכנסה לערבית משפה זרה, והוראתה ארץ או מחוז המוגדר בשם בפני עצמו, וכיון שכבר הוכנסה לשימוש גם בעברית הנחתיה כמות שהיא. 15. בר"ש "הקדום", ולעצם ביאור משפט זה עיין היטב בדברי רבנו על ההשגחה לקמן ח"ג פרק יז ופרק נא, כי כל המפרשים לדעתי לא פירשו נכון. 16. אפשר לתרגם "שיבוקרו". 17. תהלים ח ה. 18. בראשית יא ז. 19. שם יא ה. 20. שם יח כא. 21. אפשר לכתוב תחולת. 22. "אלתשריף" יש בה גם הוראת היעלות וסילוק, סילוק הנבואה. ובר"ש "הנבואה והכבוד הרבה" ואינו נכון כאן, כי הכוונה לאמור להלן ויעל מעליו וכדומה. 23. במדבר יא יז. 24. שמות יט כ. 25. שם יט יא. 26. בראשית לה יג. 27. שם יז כב. 28. שמות יט ג. 29. חלות הנבואה בשיא רמתה. ואע"פ ששאר ימיו של משה רבנו היו תוך השראה מתמדת של נבואה, כמו שכתב רבנו בהלכות יסודי התורה פ"ז הלכה ו "לפיכך פירש מן האישה לעולם ומן הדומה לו, ונקשרה דעתו לצור העולמים, ולא נסתלק מעליו ההוד לעולם, וקרן עור פניו ונתקדש כמלאכים" - בכל זאת היו זמנים של קלישות ההשראה, וראה לקמן חלק ב פרק לו. [כח] |
|
ישיבה |
ועלי הכהן ישב על הכסא 2.
|
| וכיון שהאדם היושב מונח ויציב באופן יציבותו ותנוחתו המושלם ביותר, הושאל זה לכל מצב יציב בתנוחה שאינה משתנית. אמר בהבטחת ירושלם בקיום וביציבות כשהיא ברום [כח] המעלות: |
וראמה וישבה תחתיה 3,
|
| ואמר: |
מושיבי עקרת הבית 4
|
|
עניינו מניח לה ומיצבה.
ולפי העניין הזה האחרון 5 נאמר עליו יתעלה: |
אתה ה' לעולם תשב 6,
היושבי בשמים 7, יושב בשמים 8, |
|
היציב 9 אשר לא ישתנה בשום אופן מאופני השנוי, לא שנוי עצמי 10, ואין לו מצב מסוים 11 זולת עצמותו שאז ישתנה בו, וגם אין יחסו לזולת משתנה, כי אין יחס בינו לבין הזולת שישתנה באותו היחס כמו שיתבאר 12. וכאן יחליט 13 על היותו בלתי משתנה כלל ולא בשום פנים, כמו שבאר ואמר כי אני ה' לא שניתי 14, שום שנוי כלל.
ועל עניין זה מכנים בישיבה בכל מקום שיוחסה לו יתעלה. ומה שמיחסים אותה 15 לשמים ברוב המקומות, מפני שהשמים הם שאין בהם שינוי ולא התחלפות, כלומר: שאין פריטיה משתנים כפי שמשתנים פריטי ההווים ונפסדים שבארץ 16. וכן אם יוחס יתעלה אותו היחס האמור בשיתוף אל מיני הנמצאים ההווים ונפסדים, נאמר גם על כך 'יושב'. לפי שאותם המינים תמידיים וסדורים ויציבים במציאות כמציאות פריטי השמים, אמר: |
היושב על חוג הארץ 17,
|
|
הקיים היציב על הקף 18 הארץ, כלומר: תדירותה 19, רומז לדברים המתהווים בה בתדירות 19.
ואמר: |
ה' למבול ישב 20,
|
|
כלומר: שבעת שינוי מצב הארץ והפסדה אין לפניו יתעלה שנוי יחס, אלא יחסו אליהם כשהם הווים או נפסדים יחס שווה קיים ועומד, כי אותו היחס למיני ההווים לא לפריטיהם.
התבונן בכל לשון ישיבה שתמצא כלפי ה' תמצאנה בעניין זה. |
|
הערות:
1. בר"ש הוסיף משלו "לישיבת האדם על המקום", ואין זה מטרת רבנו כאן. 2. שמואל א א ט. [כח] 3. זכריה יד י. 4. תהלים קיג ט. 5. הקיום והיציבות. 6. איכה ה יט. וראה לעיל פרק ט. 7. תהלים קכג א. 8. שם ב ד. 9. "אלת'אבת" ובר"ש "הנצחי העומד" ואין זה עניין לכאן כי המדובר כאן על העדר השנוי וההשתנות, לא שנוי מהותי ולא שנוי התפעלות, אלא יציבות איתנית, אם אפשר לומר כך. ואין לזה כל שייכות עם נצח. 10. הוויה או הפסד, ראה במבוא לחלק ב ההקדמה הרביעית. 11. מהות כמות או איכות. 12. לקמן ח"א פרקים נב-נו. 13. "יכמל" - אמירה שלמה והחלטית, שלא שייך בו שנוי. ונדמה לי כי "יחליט" יותר מתאימה כאן. ובר"ש "ישלם". 14. מלאכי ג ד. 15. את הישיבה. 16. שבארץ המינים קיימים ויציבים, ואילו הפרטים משתנים. מין האדם קיים, ואילו פרטיו אינם יציבים. ראובן מת וכלה, ושמעון נוצר נולד וגדל. מין הברזל קיים, ואלו פרטיו, גוש ברזל זה, מחליד ונרקב ונהפך לעפר, וגוש ברזל אחר מוּצָא מן האדמה. וכך בעצים וכדומה. ואלו עצמי השמים יציבים גם פרטיהם לפי השקפה זו וכדלקמן ח"א פרק עב. וח"ב פ"ב ופ"ד. 17. ישעיה מ כב. 18. חוג - הקף, סבוב. 19. "דורהא" הכוונה דברים ההווים ונפסדים בתדירות: זה בא בעקבותיו של זה, וחוזר חלילה, כך שמינה קיים ויציב. ותרגמתי כן, כי לא מצאתי מלה מתאימה. ובר"ש "חללתה רומז לעניינים ההווים בחללה". וראיתי מי שהגיה "חלילתה רומז לעניינים ההווים בה חלילה" ותיקון נאה הוא. ורי"ח שיבש ובלבל כי לא ידע מהו. 20. תהלים כט י. |
|
קימה |
ולא קם ולא זע ממנו 3.
|
| ויש בו גם עניין יציבות הדבר וקיומו: |
יקם ה' את דברו 4,
ויקם שדה עפרון 5, וקם הבית אשר בעיר 6, וקמה בידך ממלכת ישראל 7. |
|
ובעניין זה נאמר כל לשון קימה כלפי ה' יתעלה: |
עתה אקום יאמר ה' 8,
|
| ר"ל עתה אקיים פקודתי והבטחתי ואיומי. |
אתה תקום תרחם ציון 9
|
| תקיים מה שהבטחת בו מן הרחמים. וכיון שהמסכים 10 לעשות דבר מסוים מתעורר [ל] הוא לעשותו בקימה, לכך נאמר בכל מי שנתעורר לאיזה דבר 11 שהוא קם: |
כי הקים בני את עבדי עלי 12.
|
| והושאל עניין זה להפעלת פקודת 13 ה' על אנשים שנתחייבו בעונש להשמידם: |
וקמתי על בית ירבעם 14,
וקם על בית מרעים 15. |
|
ואפשר שיהא אמרו 'עתה אקום' 8 מן העניין הזה. וכן 'תקום תרחם ציון' 9, כלומר: תקום על אויביה. ומן העניין הזה נאמרו פסוקים רבים, לא שיש שם קימה או ישיבה חלילה. אמרו ע"ה אין למעלה לא ישיבה ולא עמידה 16, כי עמד פְּעָמִים נאמר במקום קם. |
|
הערות:
1. תנועת העמידה. 2. תנועת הישיבה. 3. אסתר ה ט. ופירושו בעת שהיה יושב לא עמד מפניו ואפילו לא זע מעט דרך הדור. 4. שמואל א א כג. 5. בראשית כג יז. 6. ויקרא כה ל. 7. שמואל א כד כא. 8. תהלים יב ו. ישעיה לג י. 9. תהלים קב יד. 10. אפשר לתרגם: שהמחליט. 11. וברי"ח "שנתעורר לעשות רע" ושבוש הוא. 12. שמואל א כב ח. 13. ובר"ש "לעבור גזרת" ואנו ברור. 14. עמוס ז ט. 15. ישעיה לא ב. 16. חגיגה טו א. וכנוסח הזה כתב רבנו בפירוש לסנהדרין פ"י מ"א ד"ה והיסוד השלישי. וראה יסודי התורה פ"א הלכה יא, שם כתב "וכיון שנתברר שאינו גוף וגוייה, יתברר שלא יארע לו אחד ממאורעות הגופות, לא חיבור ולא פירוד, לא מקום ולא מידה, לא עלייה ולא ירידה, לא ימין ולא שמאל, לא פנים ולא אחור, לא ישיבה ולא עמידה". ולפנינו בגמ' חסר "ולא עמידה". |
|
עמידה |
בעמדו לפני פרעה 2,
אם יעמד משה ושמואל 3, והוא עומד עליהם 4. |
| ויהיה בעניין החידלון וההפסק: |
כי עמדו לא ענו עוד 5,
ותעמד מלדת 6. |
| ויהיה בעניין היציבות והקיום: |
למען יעמדו ימים רבים 7,
ויכלת עמוד 8, עמד טעמו בו 9 |
| נתקיים ונשאר ולא נשתנה, |
וצדקתו עומדת לעד *9
|
|
קיימת ונשארת.
וכל עמידה שנאמרה בה' יתעלה היא מן העניין הזה האחרון: |
ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים 10
|
|
יתקיימו סיבותיו 11 כלומר: מסובביו 12, ויתבאר זה כשאזכיר שתוף רגל 13.
ומן העניין הזה אמרו לו יתעלה: |
ואתה פה עמד עמדי 14,
אנכי עמד בין ה' וביניכם 15. |
|
|
|
הערות:
1. בר"ש "עמידת האדם". 2. בראשית מא מו. 3. ירמיה טו א. ופירושו אם יקומו מקברותיהם ויעמדו. 4. בראשית יח ח. ואף על פי שזה היה במחזה, כדלקמן ח"ב פרק מב, כבר נשתמשו בה חז"ל לעמידה ממש, כדאיתא בקדושין לב ב. 5. איוב לב טז. הפסיקו וחדלו מלדבר. 6. בראשית כט לה. 7. ירמיה לב יד, יתקיימו זמן רב. 8. שמות יח כג, תוכל להחזיק מעמד. 9. ירמיה מח יא. *9 תהלים קיא ג. 10. זכריה יד ד. 11. הסיבות והגורמים שיתפתחו בעולם כאלו באופן טבעי, כדי שיתאספו כל הגוים למלחמה למען יתקיימו מסובביו. 12. הדברים והמטרות אשר כל אותן הסיבות והגורמים והסכסוכים והמלחמות אמצעיים טפלים להם, והם פרסום אלוהותו יתעלה בעולם על ידי גאולת ישראל פרקונה וניצחונה. 13. לקמן ח"א פרק כח. 14. דברים ה כח. וכבר פירשו חז"ל פסוק זה שלא בעמידה ממש, כדאיתא בשבת פג א. וראה לעיל בתחילת המבוא ד"ה ודע. ולקמן ח"ג פרק נא. ובהלכות יסודי התורה פ"ז הלכה ו: כל הנביאים אין מתנבאים בבל עת שירצו, משה רבנו אינו כן, אלא כל זמן שיחפוץ רוח הקדש לובשתו, ונבואה שורה עליו, ואינו צריך לכוון דעתו ולהזדמן לה, שהרי הוא מכוון ומזומן ועומד כמלאכי השרת. לפיכך מתנבא בכל עת, שנאמר עמדו ואשמעה מה יצווה ה' לכם (במדבר ט ח), ובזה הבטיחו האל, שנאמר ואתה פה עמד עמדי. 15. דברים ה ה. והשוה ודייק דברי רבנו לקמן ח"ב תחילת פרק לג. ובפירושו למשנה סנהדרין פ"י מ"א היסוד השביעי: שנדע שהוא אביהם של כל הנביאים שקדמו לפניו והבאים אחריו, הכל הם למטה ממנו במעלה, והוא בחיר ה' מכל המין האנושי אשר השיג ממנו יתעלה, יותר ממה שהשיג וישיג כל אדם שנמצא ושימצא, ושהוא עליו השלום הגיע לתכלית הרוממות מעל האנושיות, עד שהשיג המעלה המלאכית ונעשה במעלת המלאכים. [ל] |
|
שתוף אדם ויהיה שם המין: |
לא ידון רוחי באדם 2,
מי יודע רוח בני האדם 3, ומותר האדם מן הבהמה אין 4. |
| ויהיה שם להמון, כלומר: פשוטי העם בלעדי היחידים: |
גם בני אדם גם בני איש 5.
|
|
ומן העניין הזה השלישי: |
ויראו בני האלוהים את בנות האדם6,
אכן כאדם תמותון7. |
|
הערות:
1. בראשית ב ז. ופסוק זה בתיאור השני של יצירת אדם, וראה לשון רבנו לקמן ח"ב פרק ל. ובמאכלות אסורות פ"ב הלכה ג הוא שם המין. 2. בראשית ו ג. ופירושו כמו שכתב רס"ג ראה פירושי רס"ג מהדורתי שם. 3. קהלת ג כא. 4. שם ג יט. 5. תהלים מט ג. ורבנו מפרש בני אדם ההמונים, בני איש - יחידי סגולה, ודלא כרס"ג ראה פירושו שם מהדורתי ובאמו"ד מאמר ב פ"ג. 6. בראשית ו ב. וכפירוש רס"ג כי בני האלוהים - הנכבדים ובנות האדם - פשוטי העם. ראה פירושו שם מהדורתי. ובפרושו לאיוב א תקף בחריפות את האומר שהם מלאכים. ראה שם מהדורתי. 7. תהלים פב ז. וראה לקמן ח"ג פרק ח. |
|
ניצב או יצב |
ותתצב אחותו מרחוק 3,
יתיצבו מלכי ארץ 4, יצאו נצבים 5. |
| ויהיה בעניין הקיום והתדירות: |
דברך ניצב בשמים 6
|
| כלומר: יציב וקיים, וכל מה שנאמר מן השם הזה כלפי הבורא הרי הוא מן העניין הזה: |
והנה ה' ניצב עליו 7
|
|
קיים ותמידי עליו, כלומר: על הסולם אשר קצהו האחד בשמים וקצהו השני בארץ, ובו מטפס ועולה כל מי שעולה, עד שישיג מי שעליו בהחלט, כיון שהוא יציב וקיים על ראש הסולם 8. ופשוט הוא כי אמרו כאן 'עליו' 9 הוא לפי המשל הזה האמור 10.
ומלאכי אלוהים הנביאים 11 אשר בהם נאמר בפירוש: |
וישלח מלאך 12,
ויעל מלאך ה' מן הגלגל אל הבוכים 13. |
|
וכמה מחוכם אמרו 'עולים ויורדים': העלייה לפני הירידה, כי אחר העלייה וההגעה למעלות מסוימות בסולם תהיה הירידה במה שנאצל עליו מן המצווה 14 להנהגת אנשי הארץ ולימודם 15 אשר על זה מכנה ירידה כמו שבארנו 16. ואחזור לענייננו: כי 'ניצב עליו' - [לא] יציב תמידי וקיים, לא שהיא עמידת גוף. ומן העניין הזה: |
ונצבת על הצור 17.
|
| הנה נתבאר לך כי ניצב ועמד עניינם אחד בעניין זה, וכבר אמר: |
הנני עומד לפניך שם על הצור בחורב 18.
|
|
|
|
הערות:
1. השוה לשון רבנו בפירושו למשנה תרומות פ"א מ"א. וכלאים פ"ב מ"ג. 2. "תצאריפהמא" נטיות והטיות הפעלים. 3. שמות ב ד. 4. תהלים ב ב. 5. במדבר טז כז. 6. תהלים קיט פט. 7. בראשית כח יג. 8. בבחינת קרוב ה' לכל קוראיו באמת. הקריאה האמיתית ההשגתית שהיא הייתה קריאתו של אברהם אבינו. 9. "שישיג מי שעליו" ובר"ש "הנה ה' ניצב עליו" ושבוש הוא כי זה לשון הכתוב. 10. על דרך כנויי המשל. 11. ראה הלכות יסודי התורה פ"ז הלכה ג. וראה לקמן ח"ב פ"י ולעיל במבוא. וכבר שאל ר' חסראי הלוי לרבנו על סתירה זו, והשיב רבנו: ומה שהקשית ואמרת על פירוש עולים ויורדים, שבח"א ממאמרנו הנכבד ספר מורה הנבוכים פט"ו פירשנו אותו על הנביאים, ובח"ב פ"י פירשנוהו על היסודות וכו' ע"ש. ולא העתקתיו כאן, כי התרגום כבד ומלא אי בהירות, ונראה לי ברור שבלבולים רבים נכנסו בו, ולא עוד אלא שלא נזכרה הסתירה מהלכות יסודי התורה. ואם השואל לא ידעה, מדוע לא הזכירה רבנו? 12. במדבר כ טז. וכ"כ לקמן ח"ב פרק ו ופרק מב. 13. שופטים ב א. 14. "במא תלקי מן אלאמר" לדעתי קריאת אלף "אלאמר" בפתח רחב "מד" המצווה, המפקד. ובר"ש "במה שפגש מן העניין" והוא קרא את האלף "פתח" והמם נחה. ותרגם "תלקי" פגישה כאחת מהוראותיה שאינה מתאימה כאן. ורי"ח "במה שיורוהו מן השמים" תרגם את העניין כך שאין לדעת היאך קרא וכיצד הבין. 15. כלומר: שירידתם אינה [לא] מהותית בהם אלא צמצום לצורך העלאת אחרים. 16. לעיל פרק י. 17. שמות לג כא. ופירושו שישאר איתן ויציב בהשגתו את מקור הכל, וראה בפרק דלקמן. 18. שמות יז ו. |
|
צור |
חרבות צורים 2.
|
| והוא שם המחצב אשר ממנו חוצבים אבני המתכות 3: |
הביטו אל צור חצבתם 4.
|
|
ומן העניין הזה האחרון הושאל שם זה ליסוד כל דבר ומוצאו, ולפיכך אמר אחר אמרו הביטו אל צור חצבתם - |
הביטו אל אברהם אביכם וכו' 5,
|
|
כאלו פירש כי הצור אשר חוצבתם ממנו, הוא אברהם אביכם, ולכן לכו בעקבותיו ויהיה דתכם דתו, 6 והתנהגו במידותיו. כי טבע המתכת 7 הכרחי שיהא מצוי בדבר שנחצב ממנו.
ועל פי העניין הזה האחרון נקרא ה' יתעלה צור 8 כי הוא המוצא 9 והסיבה העושה לכל מה שזולתו 10, ונאמר: |
הצור תמים פעלו 11,
צור ילדך תשי 12, צורם מכרם 13, ואין צור כאלהינו 14, צור עולמים 15, ונצבת על הצור 16 |
|
הסמך והתבסס על הבנת היותו יתעלה המקור, כי הוא המבוא אשר תגיע ממנו 17 אליו כמו שבארנו 18 באמרו לו: |
הנה מקום אתי 19.
|
|
|
|
הערות:
1. שמות יז ו. 2. יהושע ה ב. 3. "אלמעאדן" ובר"ש "אבני המקורים" וברי"ח "האבנים" ושניהם לא דברו נכונה. 4. ישעיה נא א. 5. שם נא ב. 6. "ודינוא בדינה" ובר"ש "והאמינו בתורתו" ולא דק. 7. בר"ש "כי טבע המקור ראוי שיהא נמצא כמה שיחצב ממנו" ולא דק. והכוונה כי היסוד המתכתי הכרחי שיהא נמצא באבנים ובעפר שמהן הוצא, אחרת לא הייתה יוצאת מתכת, כך אנו בני אברהם הכרחי שימצאו בנו תכונותיו מידותיו דתו והנהגותיו. 8. השוה פירוש רס"ג לכנוי ה' במלת "צור" בתהלים יח מהדורתי עמ' פב. 9. צדי קמוצה, מקור מוצא ומבוע. 10. וכל מושג זה בהרחבה ראה לקמן ח"א פרק סח. 11. דברים לב ד. 12. שם לב יח. 13. שם לב ל. 14. שמואל א ב ב. 15. ישעיה כו ד. 16. שמות לג כא. וראה בפרק הקודם. 17. אפשר לתרגם: בו. 18. לעיל פרק ח. 19. שמות לג כא. |
