|
היציאה כנגד הביאה |
הם יצאו את העיר 1,
כי תצא אש 2. |
| והושאל להופעת דבר שאינו גוף כלל: |
הדבר יצא מפי המלך 3,
כי יצא דבר המלכה 4, |
| כלומר: התפשטות הדבר 5. |
כי מציון תצא תורה 6,
|
| וכן: |
השמש יצא על הארץ 7
|
|
כלומר: הופעת האור.
ועל דרך השאלה זו כל לשון יציאה שנאמרה ביחס לו יתעלה: |
הנה ה' יוצא ממקומו 8
|
| הופעת פקודתו 9 הנסתרת עתה מאתנו, כלומר: הויית מה שיהיה אחר שלא היה, כי כל הווה מלפניו יתעלה מתייחס לדברו. |
בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם 10,
|
|
מתוך דימוי לפעולות היוצאות מאת המלכים, אשר האמצעים שלהם להפעלת רצונם הוא הדיבור, והוא יתעלה בלתי זקוק לאמצעים לפעול בהם, אלא פעלו ברצונו המוחלט בלבד, נמצא שגם דבור אין כלל כמו שיתבאר 11.
וכיון שהושאל להופעת פעולה מפעולותיו יציאה כמו שבארנו ואמר: |
הנה ה' יוצא ממקומו 8,
|
| הושאלה להסתלקות אותה הפעולה שגם היא כפי הרצון שיבה, ואמר: |
אלך אשובה אל מקומי 12,
|
| העניין סילוק השכינה אשר הייתה בינינו מאתנו, אשר בעקבותיה העדר ההשגחה עלינו, כמו שאמר באיומיו: |
והסתרתי פני מהם והיה לאכל 13,
|
| כי אם נעדרה ההשגחה יופקר ויהיה מטרה לכל מה שעלול לארע ולקרות, ויהיה טובו ורעתו כפי המקרה. וכמה קשה איום זה, ועליו כנה באמרו: |
אלך אשובה אל מקומי 12. [לח]
|
|
|
הערות:
1.בראשית מד ד. 2. שמות כב ה. 3. אסתר ז ח. 4. שם א יז. 5. פרסום הדבר והפצתו, ובר"ש "עבור המצווה". וברי"ח "קיום מצות המלך" ושבושים הם. 6. ישעיה ב ג. 7. בראשית יט כג. והוסיף רבנו "הופעת האור" כי השמש עצמו אין שייך בו לא כניסה ולא יציאה זולתי באגדה. 8. ישעיה כו כא. 9. וכן תרגם רס"ג, כי ה' יוציא פקודה משמיו להעניש מקצת אנשי הארץ על חטאיהם. ופסוק זה מסוג המשפטים שיש בהם מלה נסתרת. וראה לעיל פרק כא הערה 28. 10. תהלים לג ו. וראה ראב"ע בבראשית א ג: על דרך משל מלך ומשרתיו. 11. לקמן ח"א פרק סה ופרק סט. ועל הביטוי "רצון" ראה לעיל פ"י והערה 12. 12. הושע ה טו. 13. דברים לא יז. וכל המושג הזה בא בהרחבה לקמן ח"ג סוף פרק יז ופרק נא, התבונן חזור והתבונן בהם שם. |
|
ההליכה |
ויעקב הלך לדרכו 2,
|
|
וזה הרבה.
ויש שהושאל שם זה להתפשטות הגופים שהם יותר עדינים מגוף החי: |
והמים היו הלוך וחסור 3,
ותהלך אש ארצה 4. |
|
וכן הושאל להפצת דבר מסוים [לח] והופעתו, ואף על פי שאינו גוף כלל, אמר: |
קולה כנחש ילך 5.
|
| וכך אמרו: |
קול ה' אלוהים מתהלך בגן 6,
|
|
הקול הוא האמור עליו שהוא היה מתהלך 7.
ועל דרך השאלה זו, כל לשון הליכה שנאמרה בה' יתעלה, כלומר: שהיא הושאלה למה שאינו גוף, או להפצת הפקודה, או לסילוק ההשגחה אשר דומה לכך בחי 8 הפנייה מן הדבר, אשר זה בחי 9 נעשה על ידי ההליכה. וכדרך שכינה את סילוק ההשגחה בהסתרת פנים באמרו: |
ואנכי הסתר אסתיר פני 10
|
| כך כנה אותה בהליכה שהיא כעניין הפנייה מן הדבר, אמר: |
אלך אשובה אל מקומי 11.
|
|
אבל אומרו: |
ויחר אף ה' בם וילך 12,
|
|
יש בו שני העניינים יחד, כלומר: עניין סילוק ההשגחה 13 שמכנים אותה בפנייה מן הדבר 14, ועניין הפצת הפקודה והתפשטותה והופעתה, כלומר: החרון, אף הוא אשר הלך ונתפשט אליהם, ולפיכך נעשת מצורעת כשלג.
וכן הושאל לשון הליכה להתנהגות בדרך הטובה בלי תנועת גוף כלל, אמר: |
והלכת בדרכיו 15,
אחרי ה' אלהיכם תלכו 16, לכו ונלכה באור ה' 17. [לט] |
|
|
|
הערות:
1.לומר: להליכה מכוונת ומחושבת מראש ללכת אל... או ללכת מ..., לא סתם עקירה וסילוק ממקום למקום. 2. בראשית לב ב. 3. שם ח ה. 4. שמות ט כג. 5. ירמיה מו כב. ודמה אד מצרים לנחש כי הוא מזיק וממית. 6. בראשית ג ח. וכן פירש רס"ג. 7. והנה זה חזון שנוסף בו גם חוש שמע לדבר נברא. וראה לעיל סוף פרק כא. 8. בר"ש "אשר דומה לו בבלתי בעלי חיים" ושבוש הוא. 9. כלומר: פניית בעל חי כולל האדם מן הדבר. 10. דברים לא יח, וכדלעיל סוף פרק כג. 11. הושע ה טו. 12. במדבר יב ט. 13. וכן פירש רס"ג בתרגומו, ראה שם מהדורתי. 14. והפנייה עצמה כונתה בהליכה. ובר"ש "הסתלק ההשגחה המכונה בהליכה" ולא היה צריך לשנות. 15. דברים כח ט. וראה הלכות דעות פ"א הלכה ה-ו ולקמן ח"א פרק נד. 16. דברים יג ה. וראה לקמן ח"א פרק לח. 17. ישעיה ב ה. |
|
שכן |
והוא שוכן באלוני ממרא 2,
ויהי בשכן ישראל 3, |
|
וזהו הידוע המפורסם, ועניין שכן 4 הוא התמדת החונה במקום מסוים 5 באותו המקום, כי בהמשך חניית החי במקום בין שהיה כללי 6 או פרטי 7 אומרים עליו שהוא שכן באותו המקום, ואף על פי שהוא נע בו בלי ספק 8.
והושאל זה למה שאינו חי, ואף 9 לכל דבר שהתמיד ודבק בדבר אחר, אומרים גם בו לשון שכינה, ואפילו לא היה אותו הדבר אשר דבק דבר זה בו מקום, וגם הדבר לא היה בעל חי, אמר: |
תשכן עליו עננה 10,
|
|
ואיו ספק כי אין העננה בעל חי, ולא היום גוף כלל, אלא הוא חלק של זמן. ובדרך השאלה זו הושאל לה' יתעלה, כלומר: להתמדת שכינתו או השגחתו באיזה מקום שהתמידה בו, או לכל דבר שהתמידה בו ההשגחה. ונאמר: |
וישכן כבוד ה' 11,
ושכנתי בתוך בני ישראל 12, ורצון שכני סנה 13. |
|
וכל מה שנאמר מן הפועל הזה מיוחס לה' הוא בעניין התמדת שכינתו - כלומר: האור הנברא - במקום, או התמדת ההשגחה בדבר מסוים, כל מקום כפי עניינו. [לט]
|
|
הערות:
1.בר"ש "זאת המלה היא התמדת העומד במקום אחד" ואין צורך לכל זה. 2. בראשית יד יג. 3. שם לה כב. 4. יותר נכון לתרגם "השכינה" ונמנעתי שלא תתחלף במושג השכינה, אם כי העניין אחד. 5. הר"ש השמיט "במקום מסוים", כמנהגו להשמיט מה שנראה לו מיותר. 6. כגון ויהי בשכן ישראל, שמדובר על ארץ מסוימת. 7. כגון והוא שכן באלוני ממרא, שמדובר על חווה מוגדרת. וראה גם לעיל תחילת פרק ח. 8. בר"ש הוסף כאן "והוא שוכן באלוני ממרץ ויהי בשכון ישראל" וכנראה שהיו הערה בשולים לפירוש כללי או פרטי, והלבלרים הכניסוה פנימה. 9. כלומר: ולא רק למה שאינו חי אבל יש בו ממש, אלא אף למה שאין בו ממש "עננה" ועל מה שאין בו ממש "היום". ובר"ש "אבל לכל עניין" ולא דק. 10. איוב ג ה. 11. שמות כד טז. 12. שם כט מה. 13. דברים לג טז. והנה הראשון והשלישי שכינה, והשני השגחה. [לט] |
|
כבר ידעת אמירתם הכוללת לכל מיני הביאורים שיש להם קשר בעניין זה, והוא אמרם "דברה תורה כלשון בני אדם" 1. עניינו, שכל מה שאפשר לכל בני אדם להבינו ולהשכילו במחשבה ראשונה 2 הוא אשר נעשה ראוי 3 כלפי ה' יתעלה, ולפיכך תיארוהו בתארים המורים על גשמות, כדי להורות עליו שהוא יתעלה מצוי, כי אין ההמון משיג בעיון ראשון 4 מציאות אלא לגוף דווקא, ואשר אינו גוף או מצוי בגוף אינו מצוי אצלם. וכן כל דבר שהוא שלמות אצלנו, יוחס לו יתעלה, להורות עליו שהוא שלם בכל אופני השלמות ולא יבואהו חסרון 5 כלל. לפיכך כל מה שההמון מבין שהוא חסרון או העדר לא יתואר בו, ולכן לא יתואר באכילה ולא בשתיה ולא בשינה ולא בחולי ולא בעוול ולא במה שדומה לכך. וכל מה שחושבים ההמון שהוא שלמות, יתואר בה, ואף על פי שאין אותו דבר שלמות אלא ביחס אלינו, אבל כלפיו יתעלה כל אותן שאנו חושבים אותן שלמות הם תכלית החסרון. אלא שאלו דימו לעצמם העדר אותה השלמות האנושית ממנו יתעלה, היה הדבר לדעתם חסרון כלפיו. [המושג תנועה אצל ה'] נמצא שכל השמות הללו המורים על כל מיני התנועות של בעלי החיים, תואר בהם יתעלה כפי האופן שאמרנו, 15 כמו שמתארים אותו בחיים 16, כי התנועה מקרה הכרחי לחי, ואין ספק כי עם סילוק הגשמות יסתלקו כל אלה: כלומר: ירד, ועלה, והלך, ונצב, ועמד, וסבב 17, וישב, ושכן, ויצא, ובא, ועבר, וכל הדומה לכך. והאריכות [מ] בעניין זה מיותרת 18, אלא מפני שהורגלו בו מוחות ההמון ולפיכך ראוי לבארו לאותם שרוצים להביא עצמם לשלמות האנושית, ולסלק מהם הדמיונות הללו שקדמו להם בגיל הנערות, במעט הרחבה כפי שעשינו. [מא] |
|
הערות:
1.ברכות לא ב. יבמות עא א. כתובות מז א. נדרים ג א, גטין מא ב. קדושין יז ב. בבא מציעא לא ב, צד ב. עבודה זרה כז א. סנהדרין נו א, סד ב, עה ב, צ ב. מכות ב א. זבחים קח א. כרתות יא א. ערכין ג א. נדה לב ב, מד א. וראה לקמן ח"א פל"ג ופמ"ו. ואמרם בנדרים שם דאיכא דלית ליה דברה וכ' הו? בדינים. ובעניין זה לכ"ע אית דברה וכו'. 2. שיש במשמעו כבוד הדור ורוממות כלפי ה'. 3. אפשר לתרגם "חיובי", והכוונה שבלעדי זה היאך נסביר להמון מציאות ה' גדולתו ורוממותו. 4. כלומר: בעיונם הפשוט ותפישתם המציאותית, אשר אינה מכירה זולת הגופים עד אשר יתרומם מי שיתרומם מהם ויגיע לדרגה שמעבר לזו. 5. בר"ש הוסיף משלו "או העדר כלל". 6. שלמותו של החי נעשת תמה וכללית על ידי התנועה כי בלעדיה לא יתכן קיומו. 7. מה שמתפרד וכולה מתאי הגוף ראשון ראשון ומה שיוצא ומתאדה מן הנוזלים שבו. 8. מזונו ומקומות החמימים התואמים לטבעו. 9. ממה שמזיקו. 10. אין החי זקוק לה אלא לצרכיו, שה' נעלה ומרומם מכל המושגים הללו. 11. בפיזיקה לארסטו ספר ו פ"ד וספר ח פ"ה. 12. אפשר לתרגם "עצם" ובר"ש "גשם" והוא אפשרי. וברי"ח "גבול" ואינו נכון כאן. וראה לקמן בהקדמת ח"ב ההקדמה השביעית. 13. לקמן ח"ב פרק א ופרק ב. 14. שנח ושכן. 15. כדי לסבר מציאותו בשיא השלמות בתפישת ההמון. 16. כמו שאנו אומרים שהוא חי, וברור שאין אנו יכולים לתאר אלא החיים הגופניים והוא מרומם ונעלה מכך, וראה יסודי התורה פ"ב הלכה י. 17. כל המונחים האמורים כאן כבר ייחד רבנו את הדבור על כל אחד מהן, פרט למונח "סבב". ונראה שרצה לפרש וה' סביב לעמו, תהלים קכה ב. וכבר נאמרה על נברא שאינו גוף "חנה מלאך ה' סביב ליראיו" תהלים לד ח. [מ] אף ונגה לו סביב, יחזקאל א כז. 18. אפילו מה שהערכנו בביאור שתופי השמות והפעלים מיותר, ובאו רק כדי להעלות ולרומם את הלומד בהדרגה. וכיוצא בזה כתב ביסה"ת פ"א הלכה ח: אם כן מהו זה שכתוב בתורה ותחת רגליו, כתובים באצבע אלוהים, יד ה', עיני ה', אזני ה', וכיוצא בדברים האלו, הכל לפי דעתן של בני אדם שאינן מכירין אלא הגופות ודברה תורה כלשון בני אדם. [מא] |
|
[שיטת התרגום של אונקלוס] וכך תרגם: |
ירד ה' 3 - יתגלי ה',
וירד ה' 4 - ואתגלי ה' |
| ולא אמר ונחת ה'. |
ארדה נא ואראה 5 - אתגלי כען ואדון,
|
| וזה נמשך 6 בתרגומו. אלא שתרגם: |
אנכי ארד עמך מצרימה 7 - אנא אחות עמך למצרים,
|
| וזו נקודה נפלאה מאוד מורה על שלמות האדון 8 הזה וטוב ביאורו והבנתו את העניינים כפי שהן 9, ואף פתח לנו בתרגומו זה עניין גדול מענייני הנבואה, והוא, שבתחילת פרשה זו אמר: |
ויאמר אלוהים לישראל במראות הלילה ויאמר יעקב יעקב וכו' ויאמר אנכי האל וכו' אנכי ארד עמך מצרימה.
|
|
וכיון שציין בתחילת הלשון שזה היה במראות הלילה, לא היה מוזר בעיני אנקלוס לספר הלשון שנאמר במראות הלילה כלשונו, והוא הנכון, לפי שזה תיאור מה שנאמר לו, לא תיאור מעשה שהיה, כמו: |
וירד ה' על הר סיני 4
|
|
שהוא תיאור מה שאירע בעניינים המציאותיים, ולפיכך כינה אותו בהתגלות, ושלל ממנו מה שמורה על תנועה. והעניינים החזוניים, 10 כלומר: סיפור מה שנאמר לו, הניחו כפי שהוא, וזה נפלא.
ומכאן תתעורר שיש הבדל גדול בין מה שנאמר בו בחלום או במראות הלילה, ובין מה שנאמר בו במחזה ובמראה, ובין מה שנאמר בו בסתם "ויהי דבר ה' אלי לאמר" או "ויאמר ה' אלי" 11. ואפשר עוד לדעתי שאנקלוס פירש אלוהים [מא] האמור כאן מלאך 12, ולפיכך לא הרחיק מלומר בו אנא אחות עמך למצרים. ואל יהא מוזר בעיניך היותו סובר שאלוהים כאן מלאך, והוא אומר לו "אנכי האל אלוהי אביך", כי הדיבור הזה 13 יהיה בלשון זה גם על ידי מלאך. הלא תראה אמרו: |
ויאמר אלי מלאך האלוהים בחלום יעקב, ואומר הנני 14,
|
| ובסוף ספור דבורו עמו: |
אנכי האל בית אל אשר משחת שם מצבה אשר נדרת לי שם נדר 15.
|
|
ואין ספק שיעקב נדר לה' לא למלאך, אלא שזה נוהג בדברי הנביאים כלומר: לומר את הדברים שאומר להם המלאך בשם ה' בלשון דבור ה' להם, והם כולם בהשמטת הנספח 16, כאלו אומר אנכי שלוח אלוהי אביך, אנכי שלוח האל הנגלה עליך בבית אל, וכדומה לזה. ויבאו בנבואה ומעלותיה 17 ובמלאכים 18 דברים רבים בהתאם למטרת מאמר זה. [מב] |
|
הערות:
1.אפשר לתרגם: בקי. 2. "אלכתאב" תרגום מלולי: הספר. 3. שמות יט יא. 4. שם יט כ. 5. בראשית יח כא. והואיל ומטרת רבנו תרגום תיבת ארדה, כתב ההמשך במה"ק "ואחזי", כי לא תרגם אנקלוס ואחזי אלא "אתגלי כען ואדון" ונתחלף לו בתרגום יונתן שתרגם "ואחמי". 6. נוהג כללי בכל תרגומו. 7. בראשית מו ד. 8. תרגמתי אמנם "האדון", אך אפשר לתרגם גם "הרב" "האיש", וכשימוש חז"ל איש שוכו, איש יבנה, איש ירושלם, רבו של אותו המקום. ואין צורך למה שחשב האברבנאל שכתב רבנו כן מפני שהוא בן קלונימוס בן אחות טיטוס. 9. ראה אברבנאל שהביא קושיות הרמב"ן בפירושו לבראשית מו א, שהקשה על דברי רבנו כאן ולקמן פרק מח. והאריך לפרקם אחת לאחת. ואם כי דבריו כולם נכוחים למבין, נראה שרבנו רמז לתירוץ כללי, באמרו בראשית פרק זה שאנקלוס בקי בשפה הארמית. וכוונתו שכל מונח המורה בשפה הארמית רק במשמעו הפשוט, הטהו אנקלוס והשיאו מפשוטו, וכל מונח כגון "ויאמר" "ומליל" שהוא משמש גם בשפה הארמית להשאלות שונות ולמושגים מופשטים, הניחו כמו שהוא כיון שהשאלתו בארמית כהשאלתו בעברית, וכמו שכתב לקמן ח"א פרק מח בתרגום וירא - וחזא. וכדומה לזה עשה רס"ג בתרגומיו למקרא וכמו שכתב בספרו האמונות ודעות מאמר שני פרק יב, ראה שם מהדורתי. 10. בתרגום מלולי "הדמיוניים" ואם כי לדעת רבנו יש מבוא גדול לפעולת המדמה בנבואה ובפרט בראשיתה, כמו שכתב לקמן ח"ב פמ"א, העדפתי לתרגם "חזוניים" כדי למנוע טעויות ושבושים. 11. על פרטי דרגות הנבואה ראה לקמן ח"ב [מא] פרק מה. 12. כי שם "אלוהים" משותף גם למלאכים כדלעיל פרק ב. ובהלכות יסודי התורה פ"ב הלכה ז היא הדרגה השביעית מדרגות המלאכים. 13. שהשליח מדבר בלשון שולחו. 14. בראשית לא יא. 15. שם לא יג. 16. ראה לעיל פרק כא הערה 28. 17. לקמן ח"ב פרקים לב-לו. 18. לקמן ח"א פרק מט, וח"ב פרק ו ופרק ז, וח"ג פרקים א-ז. |
|
רגל |
רגל תחת רגל 2.
|
| וייאמר עוד בעניין ההליכה אחרי 3 מישהו: |
צא אתה וכל העם אשר ברגליך 4 -
|
|
עניינו: ההולכים אחריך.
וייאמר גם בעניין הסיבתיות: |
ויברך ה' אותך לרגלי 5 -
|
| בגללי. כלומר: בעבורך. כי הדבר אשר הוא בעבור משהוא, הרי אותו המשהו הוא סבת הדבר. וזה שמושי מאוד: |
לרגל המלאכה אשר לפני ולרגל הילדים 6.
|
| והנה אמרו: |
ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים 7 -
|
| רוצה בו קיום הסיבות שלו 8, כלומר: הנפלאות שיתגלו אז באותו המקום אשר הוא יתעלה סבתן, כלומר: העושה אותן. ואל פירוש זה כוון יונתן בן עוזיאל ע"ה, אמר: |
ויתגלי 9 בגבורתיה ביומא ההוא על טור זיתיא.
|
|
וכך מתרגם כל אבר פעולה והליכה 10 גבורתיה, כי כולם המטרה בהם הפעולות המופעלות על ידי רצונו.
[אונקלוס על "ותחת רגליו"] |
ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר 11
|
| הרי פירוש אנקלוס בו, כפי שכבר ידעת, 12 שהוא עשה כינוי רגליו 13 מוסב על הכסא ואמר: |
ותחות כורסי יקריה.
|
| והבן והתפלא על התרחקות אנקלוס מן הגשמות ומכל מה שמביא לכך, ואפילו בדרך רחוקה, לפי שלא אמר "ותחות כורסיה", לפי שאם ייחס לו את הכסא, כפי [מב] העניין המובן תחלה, 14 היה משמע שהוא נח על גוף, ויחייב גשמות. לפיכך ייחס את הכסא ליקריה, כלומר: לשכינה, שהיא אור נברא. וכך אמר בתרגום: |
כי יד על כס יה 15,
|
| אמר: |
מן קדם דחילא דשכינתיה על כורסי יקרא.
|
|
וכך תמצא בלשון כל האומה 'כסא הכבוד'.
וכבר חרגנו ממטרת הפרק לדבר שיתבאר בפרקים אחרים 16, ואחזור למטרת הפרק. אבל ביאור אנקלוס כבר ידעתו, אלא שתכלית הדברים 17 שהוא שלל את הגשמות, ולא באר לנו מה הוא אשר השיגו, ולא מה הכוונה במשל הזה 18. וכך בכל מקום אינו נוגע בעניין זה אלא לשלילת הגשמות בלבד, כי שלילת הגשמות דבר שהוכח, הכרחי באמונה 19, ולפיכך החליט בו ופירש על פיו, אבל ביאור עניין המשל הוא דבר שבהנחה 20 אפשר שכך היא המטרה או דבר אחר. ועוד, שהם דברים נעלמים מאוד, ואין הבנתם מיסודות הדת 21, ולא השגתן קלה להמון, ולפיכך לא עסק בעניין זה. אבל אנחנו לפי מטרת המאמר, 22 אי אפשר לי שלא אבאר בו דבר. ואומר, כי אמרו "תחת רגליו", רוצה בכך בסיבתו ובגללו, כמו שביארנו. ואשר השיגו הוא אמיתת החומר הראשון אשר הוא מאתו יתעלה, והוא סיבת מציאותו *22. והתבונן אמרו: |
כמעשה לבנת הספיר.
|
|
ואילו הייתה הכוונה המראה, היה אומר כלבנת הספיר. הוסיף מעשה, לפי שהחומר, כפי שידעת, מקבל תמיד 23 נפעל מבחינת עצמותו, ואין לו פעולה אלא במקרה; כמו שהצורה פועלת לעולם בעצמותה, נפעלת במקרה. כמו שנתבאר בספרי הטבע 24, ולפיכך אמר עליו כמעשה. אבל לבנת הספיר הוא ביטוי לדבר השקוף, לא על המראה הלבן, כי מראה הספיר אינו מראה לבן אלא שקוף בלבד, והשקוף אינו מראה, כפי שהוכח בספרי הטבע 25. לפי שאלו היה גוון, לא היה מראה כל הגוונים מאחוריו ונראים בו 26. וכיון שהגוף השקוף נעדר כל הגונים, לפיכך מקבל כל הגונים חליפות. וזה דומה לחומר הראשון אשר הוא מבחינת אמתתו *26 נעדר כל הצורות, ולפיכך מקבל הוא כל הצורות חליפות. והייתה השגתם, אם כן, החומר הראשון 27 ויחסו אל ה', כיון שהוא ראשית ברואיו מחויבי ההוויה וההפסד, והוא יוצרו.
ויבואו עוד דברים בעניין זה 28. ודע כי צריך אתה לכמו הביאור הזה, אפילו לפי ביאור אנקלוס שאמר ותחות כורסי יקריה, כלומר: שהחומר הראשון והוא גם באמת תחת השמים הנקראים כסא כמו שקדם 29. ואשר העירני לביאור הנפלא הזה, והמצאת העניין הזה, הוא מאמר שמצאתיו לר' אליעזר בן הורקנוס, עתיד אתה לשמעו באחד מפרקי מאמר זה 30, וכל המטרה של כל נבון היא שלילת הגשמות מה' יתעלה, והנחת כל אותן ההשגות שכליות לא חושיות, הבן זה והתבונן בו. [מג] |
|
הערות:
1.בר"ש "לרגל בעלי חיים", ואין צורך לכך. 2. שמות כא כד. 3. "אלתבע" ותרגמתי כן בעקבות רס"ג בכל מקום. 4. שמות יא ח. 5. בראשית ל, ל. וכן תרגם רס"ג שם "בסבבי". כלומר: טובתך באה כדי להטיב לי. וראה לקמן ח"א פרק מג. 6. שם לג יד. 7. זכריה יד ד. 8. קיום הסיבות הגורמות לאותן התופעות הפלאיות שיתרחשו אז באותו המקום, והסיבות הן גאולת ישראל ותשועתו. וראה לעיל פרק יג. 9. בר"ש "ואיתגלי" וטעות הוא. 10. אבר פעולה - היד, ואבר הליכה - הרגל. ובר"ש "כל מעשה מגע והעתק" וגמגום הוא. 11. שמות כד י. ור"ל שבפסוק זה אי אפשר לפי מחשבה ראשונה לפרש רגל - סיבתיות, אם כי בסוף יחזור רבנו לכך. 12. כתב כן, אף על פי שעד כה לא הזכיר תרגום אנקלוס לפסוק זה, לא לעיל פרק ה ולא במקום אחר. וכוונתו שכל אדם מישראל המקיים חובתו לשנות פרשת השבוע שנים מקרא ואחד תרגום, יודע ודאי תרגום אנקלוס. 13. רגל-יו, כנוי הנסתר מוסב על הכסא. כלומר: ותחת רגלי הכסא. ואם נדבר במלים מגושמות, הרי כל כסא עומד על רגלים. ואע"פ שתרגם "ותחות כורסי", פירושו תחת רגליו של כסא, וכיון שגם הכסא מסמל ומגדיר מקום, לפיכך הוסב הכסא ליקר. והדברים ברורים ואין צורך לבלבולת של ר"מ נרבוני. [מב] ולא להתעלמותו של אפודי מתיבת "כנוי". 14. הוראתו הראשונית של כסא, וכדלעיל פרק ט. 15. שמות יז טז. 16. לקמן ח"א פרק סד ופרק ע. 17. שאמר אנקלוס. 18. לבנת הספיר. 19. כלומר: שאין הבורא גוף וגוייה כבר הוכח בבירור, ודבר זה הכרחי באמונה, כי הפכו כפירה מוחלטת. 20. אפשר לתרגם "משוער". 21. ואף אם לא נדע מה נמשל בלבנת הספיר, אין בדבר הרס האמונה. 22. מטרת ספר זה, שהוא גם ביאור משלי הנבואות וכתבי הקדש. *22 על ידי מה שאנו מכנים הרצון המוחלט. ולא חלילה על דרך החיוב כשיטת ארסטו, ואף לא כשיטת אפלטון ובעלי עצי הלבנון. 23. ראה לקמן ח"ג פרק ח. 24. פיזיקה לאריסטו ספר א פ"ט. 25. אריסטו, על הנפש ספר ב פ"ז. 26. שנראה גוונו כמראה שמאחריו. *26 אך לא במציאות, כי אין במציאות חומר ללא צורה וכמו שכתב רבנו גם בהלכות יסודי התורה פ"ד הלכה ז. 27. ראה לקמן ח"ב פרק כו. 28. ח"ב פרק יג ופרק יט. 29. לעיל פרק ט. 30. לקמן ח"ב תחילת פרק כו. [מג] |
|
עצב |
בעצב תלדי בנים 1.
|
|
והוא שם הכעס, |
ולא עצבו אביו מימיו 2 -
|
| לא הרגיזו. |
כי נעצב אל דוד 3 -
|
|
רגז בגללו.
והוא שם המרי והמרד: |
מרו ועצבו את רוח קדשו 4,
יעציבוהו בישימון 5, אם דרך עצב בי 6, כל היום דברי יעצבו 7. |
| ועל דרך העניין השני או השלישי נאמר: |
ויתעצב אל לבו 8.
|
| אם כפי העניין השני, הרי ביאורו שה' התאנף בהם לרוע מעשיהם. אבל אמרו "אל לבו", וכן אמרו בפרשת נח: |
ויאמר ה' אל לבו 9 -
|
|
שמע עניינו: והוא, שהעניין אשר אומרים עליו באדם שהוא אמר בלבו 10, או אמר אל לבו, 11 הוא העניין שאין האדם מבטא אותו ולא אומרו לזולתו. וכך כל עניין שרצה אותו ה', ולא אמרו לנביא באותו הזמן אשר בוצעה בו אותה הפעולה בהתאם לרצון, אומרים עליו "ויאמר ה' אל לבו", דומה למצב זה שבאדם, על דרך דברה תורה כלשון בני אדם 12, וזה ברור ופשוט.
וכיון שבמרי דור המבול לא נתבאר בתורה 13 שליחת שליחים אליהם באותו הזמן, ולא הזהרתם, ולא האיום עליהם בכיליון, נאמר בהם כי ה' התעצב עליהם בלבו. וכך רצונו שלא יהא מבול, לא אמר אז לנביא לך והודיעם 14 בכך, ולפיכך נאמר אל לבו. אבל ביאור "ויתעצב אל לבו, לפי העניין השלישי יהיה פירושו וימרה האדם את רצון ה' בו, 15 כי לב נקרא גם הרצון, כמו שנבאר בשתוף שם לב 16. [מד] |
|
הערות:
1.בראשית ג טז. 2. מלכים א א ו. 3. שמואל א כ לד. 4. ישעיה סג י. 5. תהלים עח מ. 6. שם קלט כד. 7. שם נו ו. 8. בראשית ו ו. 9. שם ח כא. 10. כגון: ויאמר עשו בלבו בראשית כז מא. ויאמר המן בלבו, אסתר ו ו. 11. אין פסוק כן, אבל יש "דברתי אני עם לבי", קהלת א טז. ובכל הדומה לזה ראה גם לקמן בחלק זה פרק סה. 12. ראה לעיל ריש פרק כו. 13. אבל בדברי חכמים נאמר: "מלמד שהיה נח הצדיק מוכיח אותם ואמר להם דברים קשים כלפידים" סנהדרין קח ב. וראה גם בראשית רבה פרשה לא ג. "שנאו בשער מוכיח ודובר תמים יתעבו" (עמוס ה י) דהוה אמר להון, רקים אתם, מניחים מי שקולו שובר ארזים ומשתחווים לעץ יבש". שלא הייתה זו שליחות, ונח מיזמתו הוא הוכיחן, וכך כל קודמיו. וראה גם לקמן ח"א פרק סג. 14. ובמתן תורה הודיע למשה את העבר, ונכתב לאחר פרשת המבול, בחינת "אלא שנכתב במקומו" חולין פ"ז מ"ו. 15. בו - באדם, שה' רצה שיהא האדם פרוש ובעל משמעת והוא שקע בתאוותנות. ובר"ש השמיט תיבת "בו". 16. לקמן ח"א פרק לט. [מד] |
