|
[האם שלמה המלך מאמין בקדמות?] וזה תימה, היאך אפשר לדמות כי אדם שהוא מאנשי תורת משה רבנו יסבור את הקדמות? ואם [רכג] ידמה אדם כי זו סטייה מצידו - חלילה וחס - מהשקפות התורה, היאך קבלו ממנו זאת כלל 1 הנביאים והחכמים, ולא נתווכחו 2 עמו בכך, ולא גינוהו אחר מותו כפי שהוכח *2 בנשים נכריות וזולתן 3? ואשר גרם לחשד זה עליו, מאמר חכמים ז"ל בקשו לגנוז ספר קוהלת מפני שדבריו נוטים לדברי מינים 4. וכך הוא הדבר בלי ספק, כלומר: שיש בפשטי אותו הספר, דברים הנוטים כלפי השקפות זרות להשקפות התורה, וצריכים ביאור. ואין הקדמות מכללן, ואין לו פסוק המורה על כך, ולא ימצא לו כלל פסוק מפורש בקדמות העולם, אבל יש לו מקראות המורים על נצחיותו, וזה נכון. וכאשר ראו פסוקים המורים על נצחיותו, דימו שהוא סבור שאינו מחודש 5, ואין הדבר כן. והפסוק שנאמר בנצחיות הוא אמרו והארץ לעולם עומדת 6, עד שהוזקק מי שלא הרגיש בנקודה זו לומר הזמן הקצוב לה. 7 וכך אומרים באומרו יתעלה עוד כל ימי הארץ, 8 שהוא אורך ימיה הקצובים לה 9. ומי יתן וידעתי מה יאמרו במאמר דוד יסד ארץ על מכוניה בל תמוט עולם ועד 10, אם גם אמרו 'עולם ועד' אין במשמעו נצחיות, האלוה אם כן יש לו זמן מסוים, כי הכתוב בנצחיותו יתעלה ה' ימלך לעולם ועד 11. ואשר תדע אתה כי 'עולם' 12 אין במשמעו הנצחיות אלא אם נצמד לו 'עד', אם אחריו, כגון אמרו עולם ועד 13, או לפניו כגון אמרו עד עולם 14. אם כן דברי שלמה 'לעולם עומדת', פחות ממאמר דוד 'בל תמוט עולם ועד' 10. וכבר ביאר דוד ע"ה בהדיא נצחיות השמים ותמידות חוקיה וכל אשר בה במצב שאינו משתנה. ואמר, הללו את ה' מן השמים, וכו' כי הוא ציווה ונבראו ויעמידם לעד לעולם חוק נתן ולא יעבור 15, כלומר: שהחוקים האלה אשר חקקם לא ישתנו לעולם, כי החוק הזה רמז אל חוקות שמים וארץ 16 שנזכרו מקודם 17, אלא שבאר שהם נבראים, ואמר כי הוא ציווה ונבראו. ואמר ירמיה ע"ה נתן שמש לאור יומם חקות ירח וכוכבים לאור לילה וכו' אם ימושו החקים האלה מלפני נאם ה' גם זרע ישראל ישבתו מהיות גוי18. הנה גם זה בפירוש, כי אף על פי שהם נבראים כלומר: החוקים האלה הרי הם לא ימושו *18. וכאשר תתחקה אחר זה תמצאהו בזולת דברי שלמה, וכבר הזכיר גם שלמה כי מעשי ה' הללו, כלומר: העולם וכל אשר בו, עומדים כפי טבעם לעולם ואף על פי שהם עשויים, אמר: כי כל אשר יעשה האלוהים הוא יהיה לעולם עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע 19. הרי הודיע בפסוק זה כי העולם ממעשי ה', ושהוא נצחי. ונתן גם טעם [רכד] לנצחיותו, והוא אמרו: עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע, כי זה טעם להיותו 'יהיה לעולם', כאילו יאמר שהדבר אשר ישתנה אינו משתנה אלא מחמת חיסרון שיש בו כדי שישלם, או שיש בו תוספת שאין בה צורך ואז תוסר אותה תוספת. אבל מעשי ה', הואיל והם בתכלית השלמות, ולא תתכן תוספת בהם ולא חיסרון מהם, הרי הם קיימים כפי שהם בהחלט, כיון שלא יתכן גורם לשינויים. וכאלו גם נתן תכלית למה שימצא, או סיבה 20 למה שישתנה, בסוף הפסוק, באומרו והאלוהים עשה שייראו מלפניו, כלומר: חידוש המופתים. ואמרו אחר כך מה שהיה כבר הוא ואשר להיות כבר היה והאלוהים יבקש את נרדף 21, אמר: שהוא יתעלה רוצה תמידות המציאות ועקיבותה 22 זה אחר זה. אבל זה שהזכיר משלמות מפעלות ה', ושאין שום אפשרות להוסיף עליהן ולא לגרוע מהן, כבר אמרו בפירוש אדון החכמים, ואמר הצור תמים פעלו, 23 רוצה לומר שכל מפעלותיו, כלומר: ברואיו, בתכלית השלמות, לא ישיגם חסרון כלל, ואין בהם סרח ולא שום דבר שאין לו צורך 24, וכן כל מה שיארע באותם הברואים ומהם 25, הכל צדק גמור בהתאם לחיוב החכמה, כמו שיתבאר במקצת פרקי מאמר זה 26. |
הערות:
1. "כאפה" ובר"ש "רוב" ואינו נכון. והכוונה שלא מצאנו מי ויאמר עליו כן מן הנביאים שאחריו כגון ירמיה כותב ספר מלכים לפי מסורת חז"ל בבבא בתרא טו א ולא הזכירו לגנאי בעניין זה. ואף לא חכמי המשנה והתלמודים. 2. "נזאע" וכוח. ובר"ש "ולא חלקו עליו". *2. "ונב" שהוכיחוהו, שגערו בו. שגינו מעשיו. ולפי מ, שגורס "וג'ב" שנתחייב. ור"ש שהייתה לפניו נוס' משובשת זו נדחק וכתב "כמו שנמצא שחייבוהו". 3. מלכים א פרק יא. נחמיה יג כו, 4. ויקרא רבה פרשה כח א. וקוהלת רבה א ג. על שאמר מה יתרון לאדם בכל עמלו יכול אף עמילה של תורה במשמע. ע"ש. ומשמע לרבנו אף עוד כמה פסוקים המראים עדיפות חיי העולם הזה. 5. לפי הכלל "כל הווה נפסד וכל נצחי קדמון" ולא הרגישו את ההבדל בין ההוייה הטבעית לבין ההוייה היצירתית, וכדלעיל בפרק כז. 6. קוהלת א ד. 7. רס"ג שם שתרגם "מידה' עאלמהא" ראה שם חמש מגלות מהדורתי עמ' קעב ובהערה. וכך כתב בספרו האמונות ודעות מאמר ראשון פ"ד. 8. בראשית ח כב. והוא כתוב חסר "עד" וראה פירושי רס"ג לתורה מהדורתי שם. 9. כנראה שכתב רס"ג כן בפירושו הארוך שאינו בידינו כיום. 10. תהלים קד ה. 11. שמות טו יח. ובנדפס ה' מלך עולם ועד, תהלים י טז. 12. בר"ש "שהעולם" וט"ס הוא. ולחלוקי הוראת "עולם" ראה רס"ג באמונות ודעות מאמר שלישי פרק ט. 13. תהלים י טז, מה ז, ועוד. 14. כחמשים ושבע פעמים נאמר כן במקרא, ועם ההתחקות אחריהם יש מהם שלא בקלות מתפרשים כדברי רבנו. 15. תהלים קמח א-ו. 16. ירמיה לג כה. 17. לעיל פרק י מחלק זה. 18. ירמיה לא לד-לה. *18. ורס"ג המחזיק בדעה שרבנו דוחה מפרש חוקים שבפסוק זה שבירמיה על.התורה. ראה אמו"ד המאמר השלישי מהדורתי עמ' קלב. 19. קוהלת ג יד. ולדבריו אלה ציין רבנו במאמר תחיית [רכד] המתים, מהדורתי סוף קטע ו. 20. "אעתד'ר" מתן סיבה וטעם לשינויים שיחולו בדרך הנס והמופת. והכוונה שהפסוק נתן תכלית למה שימצא ויעמוד כמות שהוא שאינו ניתן לשינוי וחילוף, וכל מה שמשתנה לרגעו במשך הדורות הוא כדי שייראו מלפניו וידעו שהכל בידו ורשותו לעשות בו כרצונו. ור"ש תרגם "התנצל" ולדעתי לא דק. 21. קוהלת ג טו. 22. כלומר: שהבריאה תהיה עקיבה ונרדפת, שפרטיה באים זה אחרי זה וקיום המין נמשך לדורות. והנה פרוש "יבקש את נרדף" יתמיד ויקיים הרדפת פרטי היצירה. 23. דברים לב ד. וראה גם לקמן ח"ג פרק מט. 24. ראה לקמן ח"ג פרק מט הע' 70. 25. כלומר: שנויים ותהפוכות שיחולו בבריאה כגון שקיעות האדמה וברקי אש המזיקים ומשחיתים הכל בהשגחה, וכן מה שיארע מהם על ידי פעולות תנועת גרמי השמים לפי השקפות הללו הכל כפי שגזרה חכמתו. 26. ראה לקמן ח"ג פרקים יב יז כד כה מט נג. ורא" פירוש המשנה ברכות פ"ט מ"ז. והקדמות אבות הפרק השמיני. |
|
דע, כי מי שאינו מבין שפת אדם, כאשר ישמעהו מדבר הרי הוא בלי ספק מכיר שהוא מדבר, אלא שאינו יודע מטרתו 1. ויותר חמור 2 מזה: יש שהוא שומע מדבריו מילים שהם כפי שפת המדבר מורים על עניין, ויארע במקרה שתהא אותה המילה בשפת השומע, מורה על היפך אותו העניין אשר רצהו המדבר, ויחשוב השומע כי הוראתה אצל המדבר כהוראתה אצלו. כגון אילו שמע ערבי אדם עברי אומר "אבה" 3 הרי יחשוב שהוא מדבר על אדם שהוא מאן לדבר מסוים וסרב לו, והעברי לא נתכוון אלא שהוא רוצה אותו הדבר וחפץ בו. וכך יארע להמון בדברי הנביאים כיוצא בזה, מקצת דבריהם אינם מובנים כלל, אלא כמו שאמר ותהי לכם חזות הכל כדברי הספר החתום אשר יתנו אותו אל יודע ספר לאמר קרא נא זה ואמר לא אוכל כי חתום הוא. 4 ומקצתו יובן ממנו הפכו או סתירתו, כמו שאמר והפכתם את דברי אלוהים חיים 5. ודע כי לכל נביא ביטויים מסויימים מיוחדים לו [רכה] כאלו הם שפת אותו האיש, כך מבטאהו החזון המיוחד לו למי שמבינו 6. [סגנונו של ישעיהו] וכן כאשר מתואר הצלחת ממשלה והתחדשות אושר, 9 מכנה את זה בתוספת אור השמש והירח, והתחדשות שמים והתחדשות ארץ וכיוצא בזה, כמו שהם 10 כאשר מתוארים אובדן אדם או אומה או עיר מייחסים מצבי כעס וחרון גדול לה' עליהם 11, וכאשר מתוארים הצלחת עם מייחסים לה' מצבי שמחה וששון 12. ואומרים במצבי הכעס עליהם, יצא 13, וירד 14, ושאג 15, והרעים 16, ונתן קולו 17, והרבה כיוצא בזה. ואומרים גם ציווה 18, ואמר 19, ופעל 20, ועשה 21, וכיוצא בזה כמו שאבאר. וכן כאשר מודיע הנביא אובדן אנשי מקום מסוים יש שהוא מחליף במקום אנשי אותו המקום כל המין, כמו שאמר ישעיה ע"ה ורחק ה' את האדם 22, וכוונתו אובדן ישראל, ואמר צפניה בזה והכרתי את האדם מעל פני האדמה ונטיתי ידי על יהודה 23, דע גם את זאת. [אין בדברי ישעיהו שינוי טבע] אמר ישעיה ע"ה כאשר נבאו ה' את פירוק ממשלת בבל ואובדן סנחריב ונבוכדנצר העומד 24 אחריו והכרתת מלכותה ובא לתואר כשלונותיהם בסוף שלטונם ומפלותיהם ומה שיארע להם מן הצרות הבאות על כל ניגף הנס מפני נצחון החרב, אמר: כי כוכבי השמים וכסיליהם לא יהלו אורם חושך השמש בצאתו וירח לא יגיה אורו 25, ואמר עוד באותו התאור, על כן שמים ארגיז ותרעש הארץ ממקומה בעברת ה' צבאות וביום חרון אפו 26. ואיני חושב כי מי שהגיעה בו הסכלות והעיוורון וההימשכות אחרי פשטי ההשאלות והמאמרים ההטפתיים, שידמה כי כוכבי השמים ואור השמש והירח נשתנו כאשר נשמדה מלכות בבל, ולא שהארץ יצאה ממרכזה כפי שהזכיר. אלא כל זה תאור מצב הניגף, שהוא בלי ספק רואה כל אור - חושך, וימצא כל מתוק - מר, וידמה שהארץ צרה לו, והשמים אוטרים עליו 27. וכן כאשר בא לתואר את המצב שהגיעו אליו ישראל מן הכניעה והיותם נכבשים כל ימי סנחריב הרשע כאשר נשתלט על כל ערי יהודה הבצורות 28, ושבייתם ונגיפתם ותכיפות הכישלונות עליהם מפניו, ואובדן כל ארץ ישראל אז בידו, אמר: פחד ופחת ופח עליך יושב הארץ, והיה הנס מקול הפחד יפלו אל הפחת והעולה מתוך [כרו] הפחת ילכד בפח כי ארובות ממרום נפתחו וירעשו מוסדי ארץ. רעה התרועעה הארץ פור התפוררה ארץ מוט התמוטטה ארץ נוע תנוע ארץ כשכור וכו' 29. ובסוף דיבור זה, כאשר בא לתאר מה שיעשה ה' בסנחריב והשמדת מלכותו הנישאה על ירושלם: ובושה אשר יביישו ה' על כך, אמר בהמשילו, וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך ה' צבאות וגו' 30. אבל יונתן בן עזיאל ע"ה ביאר דברים אלו ביאור נאה מאוד ואמר, כי כאשר יארע לסנחריב מה שיארע על ירושלם, ידעון אז כל עובדי הכוכבים כי זו פעולה אלוהית ויבהלו31 ויופתעו. אמר עליו השלום, ויבהתון דפלחין לסיהרא ויתכנעון דסגדין לשמשא ארי תתגלי מלכותא דה' וגו' 32. וכן כאשר בא לתאר היאך תהיה שלוות ישראל אחרי אובדן סנחריב ודשן אדמותיהם 33 וישובם והצלחת ממשלתם על ידי חזקיהו, אמר בהמשילו, כי אור השמש והירח יוסיף. כי כמו שאמר על הניגף, שאור השמש והירח אבד ונעשה חושך ביחס לניגף, כך אורם יוסיף אצל המנצח. ואתה תמצא את זה תמיד, שהאדם אם באה לו צרה גדולה יחשכו עיניו, ולא יתבהר אור ראייתו מחמת שנעכר הרוח הרואה מחמת עודפי האדים, וגם מחמת חולשתו ומיעוטו בכובד היגון והצטמצמות 34 הנפש. ולהפך, בעת השמחה והתפשטות 35 הנפש לחוץ וזוך הרוח, יראה האדם כאלו האור נוסף על מה שהיה. אמר, כי עם בציון ישב בירושלם בכו לא תבכה וגו', וסוף הדיבור: והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים ביום חבוש ה' את שבר עמו ומחץ מכתו ירפא 36, כלומר: קימום מפלתם מידי סנחריב הרשע. אבל אמרו כאור שבעת הימים, הרי המפרשים אמרו שהכוונה בו הריבוי, כי העברים מרבים בשבעה 37, והנראה לי שהוא רומז אל שבעת הימים של חנוכת הבית שהיו בימי שלמה 38, אשר לא היו כלל לאומה הצלחה ואושר ושמחת הכל כמו שהיה באותם הימים, לפיכך אמר כי הצלחתם ואושרם אז יהיה כמו אותם שבעת הימים. וכאשר תאר אובדן אדום הרשעה שהיו מצרים לגבריאל, אמר, וחלליהם ישליכו ופגריהם יעלה באישם ונמסו הרים מדמם ונמקו כל צבא השמים ונגלו כספר השמים וכל צבאם יבול כנבל עלה מגפן וכנבלת מתאנה כי רוותה השמים חרבי הנה על אדום תרד וגו' 39. התבוננו נא בעלי הראות 40, היש במקראות אלה דבר הגורם ספק או טעות שהוא מתואר מצב שיארע לשמים? והאם אין זה אלא משל להשמדת שלטונם והסרת השגחת ה' מהם וירידת מעלתם 41 וטימטום תבונת 42 גדוליהם במהירות ובקלות. כאלו יאמר שהאנשים אשר היו ככוכבים ביציבותם ורום מעלתם ורוממותם מאחרים 43, נפלו במהירות כנבל עלה מגפן וגו', וזה פשוט מכדי להזכירו בכגון מאמר זה 44, כל שכן להאריך בו, אלא שהביאני הצורך לכך מפני שההמונים, ואף מי שחושבים בהם שהם חכמים 45, לומדים מפסוק זה בלי להתבונן במה שנאמר לפניו ואחריו ובלי עיון [רכז] באיזה עניין נאמר, אלא כאלו הוא ידיעה שנאמרה לנו בתורה על תכלית השמים *45 כמו ההודעה שבאתנו בהוויתה 46. ועוד, כאשר בא ישעיה לבשר לישראל אובדן סנחריב וכל העמים והמלכים אשר עמו כידוע, וניצחונם בניצחון ה' 47 לא זולתו, אמר להם במשלו ראו היאך נתקרעו 48 אותם השמים ובלתה אותה הארץ ומת כל אשר עליה ואתם מנצחים, כאלו אומר שאותם אשר הציפו 49 את הארץ והיו נחשבים יציבים כשמים דרך הגזמה, אבדו במהירות וכלו ככלות העשן, ועקבותיהם הנראים יציבים כיציבות הארץ אבדו אותם העקבות כאובדן הבגד הבלוי. בתחילת פרשה זו אמר כי נחם ה' ציון נחם כל חרבותיה וגו' הקשיבו אלי עמי וגו' קרוב צדקי יצא ישעי וגו' שאו לשמים עיניכם והביטו אל הארץ מתחת כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה ויושביה כמו כן ימותון וישועתי לעולם תהיה וצדקתי לא תחת 50. ואמר בשיבת מלכות ישראל ויציבותה ותמידותה כי ה' יחדש שמים וארץ, כי זה נוהג בלשונו שהוא עושה שלטון המלכות כאלו הוא עולם מיוחד, כלומר: שמים וארץ. וכאשר התחיל בנחמות ואמר אנכי אנכי הוא מנחמכם 51 וכל הנספח לכך, אמר ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך לנטע שמים ולייסד ארץ ולאמר לציון עמי אתה 52. ואמר בקיום המלכות לישראל וסלוקה53 מן העצומים המפורסמים, כי ההרים ימושו וגו' 54. ואמר בהתמדת מלכות המשיח ושלא תבטל מלכות ישראל מאחרי כן, אמר לא יבוא עוד שמשך וגו' 55. ועוד ממה שנהג ישעיה בדבריו בהשאלות הללו הרגילות אצל כל מי שמבין ענייני הדיבור, ותיאר מצבי הגלות ופרטיהם, ואחר כך תיאר שיבת המלכות ושכחת 56 כל אותם היגונות, אמר, דרך משל, אני אברא שמים אחרים וארץ אחרת וישתכחו ההם וימחו עקבותיהם, וביאר את זה בהמשך דבריו ואמר, זה אשר אמרתי אברא, כוונתי בכך שאני אשית לכם מצב ששון ושמחה תמידיים חלף אותם היגונות והייסורין ולא יזכרו אותם היגונות הקודמים. ושמע סדר העניינים ורציפות הפסוקים המורים עליהם היאך נאמר: תחילת פתיחת פרשה זו, אמר, חסדי ה' אזכיר תהילות ה' וגו' 57, ואחר כך תואר חסדיו יתעלה עלינו תחילה וינטלם וינשאם כל ימי עולם וגו' 58 וכל הנספח לכך, ואחר כך תאר מריינו והמה מרו ועצבו את רוח קדשו 59 וכל הנספח לכך, ואחר כך תאר שליטת האויב עלינו צרינו בוססו מקדשך היינו מעולם 60 וכל הנספח לכך, ואחר כך התפלל עלינו ואמר אל תקצוף ה' עד מאוד 61 וכל הנספח לכך, ואחר כך הזכיר אופן חיובנו לייסורין הקשים שבאו עלינו לפי שנקראנו 62 אל האמת ולא עניינו, אמר נדרשתי ללא שאלו וגו' 63, ואחר כך הבטיח שיסלח וירחם ואמר כה אמר ה' כאשר ימצא התירוש באשכול וגו'64 וכל הנספח לכך 65, ואחר כך יעד להנקם מאשר הרעו לנו ואמר, הנה עבדי יאכלו ואתם תרעבו וגו' 66, והסמיך לכך [רכח] שהאומה הזו תטיב את דעותיה, ותהיה ברכה בארץ, ותשכח כל מה שקדם מן המצבים השונים הללו, ואמר דברים בלשון זה, ולעבדיו יקרא שם אחר אשר המתברך בארץ יתברך באלוהי אמן והנשבע בארץ ישבע באלוהי אמן, כי נשכחו הצרות הראשונות וכי נסתרו מעיני כי הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה ולא תזכרנה הראשונות ולא תעלינה על לב כי אם שישו וגילו עדי עד אשר אני בורא כי הנני בורא את ירושלם גילה ועמה משוש וגלתי בירושלם וגו' 67. הנה נתבאר לך כל העניין ונתברר, והוא, שכיון שאמר כי הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה פירש את זה ברציפות68 ואמר כי הנני בורא את ירושלם גילה ועמה משוש 69. ואחר הקדמה זו אמר שאותם מצבי האמונה והשמחה בו אשר הבטחתיך שאני אבראם, כפי שהם 70 יציבים תמיד, כי האמונה בה' והשמחה באותה האמונה שני מצבים לא יתכן שיסורו ולא ישתנו לעולם מכל מי שהושגו לו 71, לפיכך אמר כשם שאותו מצב האמונה והשמחה בו אשר הבטחתי שהם יציפו 72 את הארץ תמידיים וקיימים כך יעמוד זרעכם ושמכם, והוא אמרו אחרי כן כי כאשר השמים החודשים והארץ החדשה אשר אני עושה עומדים לפני נאם ה' כן יעמד זרעכם ושמכם 73, לפי שפעמים ישאר הזרע ולא ישאר השם, כמו שאתה מוצא עמים רבים אין ספק שהם מזרע פרס או יון, אבל אינם ידועים בשם מיוחד אלא נטמעו באומה אחרת. וגם זה לדעתי הערה על נצחיות התורה אשר מחמתה יש לנו שם מיוחד 74. וכיון שההשאלות הללו נאמרו הרבה בישעיה לפיכך עקבתי 75 אחרי כולם. [פסוקים על שינוי טבע בדברי נביאים] אמר ירמיה בתיאור חורבן ירושלם בעוונות אבותינו, ראיתי את הארץ והנה תוהו ובוהו וגו' 76. ואמר יחזקאל בתיאור אובדן ממלכת מצרים והשמדת פרעה על ידי נבוכדנצר, אמר, וכסיתי בכבותך שמים והקדרתי את כוכביהם, שמש בענן אכסנו וירח לא יאיר אורו, כל מאורי אור בשמים אקדירם עליך ונתתי חושך על ארצך נאם אד' ה' 77. ואמר יואל בן פתואל בארבה העצום אשר בא בימיו, אמר, לפניו רגזה ארץ רעשו שמים שמש וירח קדרו וכוכבים אספו נגהם 78. ואמר עמוס בתיאור חורבן שומרון, אמר, והבאתי השמש בצהרים והחשכתי לארץ ביום אור והפכתי חגיכם וגו' 79. ואמר מיכהבאובדן שומרון כמנהג מאמרי ההטפה 80 המפורסמים הידועים, כי הנה ה' יוצא ממקומו וירד ודרך על במותי ארץ ונמסו ההרים וגו' 81. ואמר חגי בחורבן מלכות פרס ומדי, ואני מרעיש את השמים ואת הארץ ואת הים ואת החרבה והרעשתי את כל הגוים 82. ובהצות 83 יואב את ארם 84 כאשר בא לתואר היאך הייתה חולשת [רכט] האומה ודלותה מלפני כן, ושהם היו נכבשים נגפים, ונתפלל לניצחונם 85 עתה ואמר, הרעשתה ארץ פצמתה רפה שבריה כי מטה 86. ואמר עוד בעניין שאנו לא נירא כאשר יאבדו העמים ויכלו בהיותנו בוטחים בניצחונו יתעלה לא על מלחמתנו וכוחנו, כמו שאמר עם נושע בה' 87, אמר על כן לא נירא בהמיר ארץ ובמוט הרים בלב ימים 88. ואמר בתיאור טביעת המצרים, ראוך מים יחילו אף ירגזו תהומות, קול רעמך בגלגל וגו' רגזה ותרעש הארץ 89. הבנהרים חרה ה' וגו' עלה עשן באפו וגו' 90. וכן בשירת דבורה, ארץ רעשה וגוי 91. ונאמר מזה הרבה, וכל מה שלא הזכרנו מהם השווהו 92 למה שהזכרתי. אבל מה שאמר יואל ונתתי מופתים בשמים ובארץ דם ואש ותמרות עשן, השמש יהפוך לחושך והירח לדם, לפני בוא יום ה' הגדול והנורא, והיה כל אשר יקרא בשם ה' ימלט, כי בהר ציון ובירושלם תהיה פליטה וגו 93, היותר נראה לדעתי שהוא מתואר אובדן סנחריב על ירושלם, ואם אינך רוצה בכך, יהיה תאור אובדן גוג 94 על ירושלם בימי המלך המשיח, על אף שלא הזכיר בפרשה זו אלא ריבוי ההרג ושריפת האש ולקיון 95 שני המאורות. ושמא תאמר היאך יקרא יום ה' הגדול והנורא יום אובדן סנחריב לפי ביאורנו? תדע כי כל יום יהא בו ניצחון גדול או צרה גדולה הרי הוא נקרא יום ה' הגדול והנורא, כבר אמר יואל כיוצא בזה על יום בוא אותו הארבה עליהם, כי גדול יום ה' ונורא מאוד ומי יכילנו 96. והעניין אשר אנו סובבים סביבו כבר נתבאר, והוא שהפסד העולם הזה ושינויו מכפי שהוא 97, או שינוי דבר מטבעו והתמדתו כפי אותו השינוי הוא דבר שלא נאמר לנו בו לשון נביא, וגם לא דברי חכמים. כי אמרם שתא אלפי שנין הוי עלמא וחד חרוב 98 אינו העדר המציאות כליל, לאומרו וחד חרוב, הורה על קיום הזמן 99, ועוד שזה דברי יחיד, והוא באופן מסוים 1. ומה שתמצא לכל החכמים תמיד, והוא יסוד שלומד בו כל אחד מחכמי משנה וחכמי תלמוד, הוא אמרו אין כל חדש תחת השמש 2, ושאין שם חידוש כלל ולא בשום סיבה. ואף מי שפירש שמים חדשים וארץ חדשה כפי שמדמים בו 3, אמר אף שמים וארץ שעתידין להבראות כבר הן ברויין ועומדין שנאמר עומדין לפני, יעמדו לא נאמר אלא עומדים 4, ולמד באומרו אין כל חדש תחת השמש. ואל תדמה שזה סותר למה שבארתך, אלא אפשר שכוונתו שאותם המצבים המובטחים, הטבע המחייב אותן אז, מששת ימי בראשית הוא ברוא, וזה נכון, אבל אמרתי שלא ישתנה דבר מטבעו ויתמיד כפי אותו השינוי מתוך זהירות בניסים 5, כי אף על פי שנהפך המטה לנחש, ונהפכו המים דם, והיד הטהורה הנכבדה לבנה 6 ללא סיבה טבעית המחייבת זאת, הרי הדברים הללו ודומיהם לא התמידו ולא נעשה טבע אחר, אלא כמו ונאמרו ז"ל עולם כמנהגו הולך 7. זו היא השקפתי והיא הדעה הראויה לסברה. [דברי חכמים על שינוי סדרי טבע] והוא, שהם אמרו כי כאשר ברא ה' את המציאות הזו וטבעה כפי הטבעים הללו שת באותם הטבעים שיתחדש בהם כל מה שנתחדש מן הניסים בזמן חידושם 10, ומופתי הנביא אם הודיעו ה' את הזמן אשר יקרא בו למה שיקרא 11 ואז יופעל אותו הדבר כפי שניתן בטבעו מעיקרו כאשר הוטבע. וזה אם הוא כפי שאתה רואה הרי הוא מורה על גדולת האומר, ושהוקשה לו קושי רב שישתנה טבע אחר מעשה בראשית, או שיהא רצון אחר אחרי שהונח כך, וכאילו סבור הוא דרך משל, שניתן בטבע המים שיהא רצוף וזורם מלמעלה למטה תמיד, זולתי באותו הזמן אשר בו טבעו המצריים, ואותו המים דווקא שייחלק, וכבר העירותיך על מגמת הלשון הזה, ושכל זה בריחה מהתחדשות דבר 12. שם נאמר: |
אמר רבי יונתן: תנאים התנה הקב"ה עם הים שיהא נקרע לפני ישראל הדא היא וישב הים לפנות בקר לאיתנו 13, אמר ר' ירמיה בן אלעזר לא עם הים בלבד התנה הקב"ה, אלא עם כל מה שנברא בששת ימי בראשית, הדא היא אני ידי נטו שמים וכל צבאם צוויתי 14, צוויתי את הים שיקרע, את האור שלא תזיק לחנניה מישאל ועזריה15, את האריות שלא יזיקו לדניאל 16, את הדג שיקיא את יונה 17, והוא הדין בכל השאר.
|
|
[סיכום: העולם מחודש, ויתכן שיכון לעולם] אבל הייתה לו ראשית, 20 ולא היה שם דבר מצוי כלל זולתי ה', וחכמתו חייבה שימציא את הבריאה בעת שהמציאה ושלא יעדר מה שהמציא, ולא ישתנה בו טבע, זולתי במה שירצה מן הפרטים ממה שכבר ידענו, וממה שלא נדע ממה שיהיה לעתיד, זוהי השקפתנו ויסוד תורתנו. ואריסטו סבור כי כשם שהוא נצחי לא יפסד כך הוא קדמון ולא נתהווה, וכבר אמרנו ובארנו כי זה לא יתכן אלא כפי הנחת החיוב, ושיש בחיוב מן ההעזה כלפי ה' מה שכבר ביארנו 21. [הערות על מקראות שנאמרו במעשה בראשית] האחת הקדמה זו, והיא, שכל מה שנזכר בתורה במעשה בראשית אין כולו כפשוטו כפי שמדמה בו ההמון, כי אילו היה הדבר כך לא חסו עליו אנשי המדע ולא השתדלו חכמים להעלימו, ומנעו מלדבר בו ברבים 22, לפי שאותם הפשטים מביאים או להפסד דמיון גדול והתדרדרות להשקפות רעות ביחס לה', או לכחש מוחלט וכפירה ביסודות התורה 23. ולכן הנכון להימנע מלבארם כפי העולה בדמיון תוך ריקנות מן המדעים, [רלא] ולא כמו שעושים הדרשנים והמפרשים המסכנים 24 שהם מדמים כי ידיעת פירוש המילים היא חכמה, וריבוי הדברים ואריכותם היא לדעתם תוספת שלמות. אבל הבנתם 25 בדעה נכונה אחרי ההשתלמות במדעים המוכחים וידיעת הסודות הנבואיים הרי הוא חובה. אלא שכל מי שידע מזה מאומה, אין ראוי לו לפרסמו כמו שביארתי כמה פעמים בפירושי למשנה 26. ובפירוש אמרו 27, מתחילת הספר ועד כאן כבוד אלוהים הסתר דבר 28, ואמרו כן בסוף מה שנזכר ביום השישי, והנה נתבאר מה שאמרנו. אבל כיון שהצו האלוהי מחייב בהחלט לכל מי שהשיג שלמות מסוימת שיאצילנה על זולתו כמו שנבאר בפרקים שיבואו בנבואה29, לפיכך כל חכם שזכה להבנת דבר מן הסודות הללו בין מעיונו או ממנחה שהנחהו 30 לכך, מוכרח הוא לומר משהוא, ומנוע הוא מלומר בפירוש אלא ברמז. והנה באו מאותם הרמזים וההערות וההנחיות הרבה בדברי החכמים ז"ל, ורק ליחידים מהם, אלא שהם מעורבים בדברי אחרים 31 ובדברים אחרים. ולפיכך תמצאני תמיד בסתרים הללו אזכיר את האמרה האחת שהיא יסוד הדבר, ואניח כל השאר למי שראוי להניחו לו 32 ההקדמה השניה, שהנביאים, כפי שאמרנו, מדברים 33 בשמות המשותפים ובשמות שאין המטרה בהם מה שהם מורים עלי במונחם הראשון, אלא נזכר אותו השם בגלל גזרה מסוימת, כמו מקל שקד - ללמוד ממנו על שוקד אני וגו' 34 כמו שנבאר בפרקי הנבואה 35, ולפי עניין זה נאמר במרכבה חשמל 36 כמו שבארו 37, וכן רגל עגל 38, ונחשת קלל 39, וכן מאמר זכריה וההרים הרי נחושת 40, וזולת אלה ממה שנאמר. ואחר שתי הקדמות הללו אביא הפרק אשר הבטחתי בו. [רלב] |
|
הערות:
1. ראה גם לקמן בחלק זה תחילת פרק לג. 2. אפשר: "קשה" ובר"ש "גדול" ולא דק. 3. תהא מילה זו דומה לצליל המילה הערבית אם קריאת הקמץ דומה לפתח כקריאת הספרדים שכך הייתה קריאתו של רבנו, וכדלעיל ח"א פרק סא הע' 7 אבל כפי קריאת התימנים והאשכנזים אינה דומה ואינה מתחלפת. 4. ישעיה כט יא. וראה גם הקדמת ספר המצוות. ומאמר תחיית המתים מהדורתי תחילת קטע ו. ולקמן פרק מו. 5. ירמיה כג לו. וראה פירושו הנפלא של רס"ג לכל פרשה זו בפירושי [רכה] רס"ג לתורה מהדורתי ויקרא י, א הע' 1. 6. למי שמבין דברי כל נביא ונביא בסגנונו המיוחד לו, כי כל נביא מבטא חזונו במטבע לשונו הוא. וזהו פירוש אין סגנון אחד עולה לשני נביאים. ראה סנהדרין פט א. 7. "כור" הוראתה צמצום האור וקדרות הזוהר, או אפיסה וכליון ובר"ש "אבדו ורגזו" הרכיב הוראת המילה בערבית ומליצת ישעיה על השמים כדלקמן, וכנראה שאחת מה"ק והשניה מה"ב והמעתיקים הרכיבו שתיהן, ומ"ש ר"ש על הצעת רבנו לתרגום מילה זו אינו ברור כי לא מסר ר"ש דברי רבנו כלשונו. 8. בטוי רגיל הוא. אומרים "אטבקת עליה אלסמא" אטרו עליו השמים. 9. "אקבאל דולה ותג'דד סעאדה" ובר"ש "בהתחדש הצלחת אומה" וכדרכו להשמיט מה שנראה לו מיותר. 10. מוסב על הנביאים. ובר"ש הוסיף משלו "רוצה לומר הנביאים". 11. שים לב לדברי רבנו לעיל ח"א פרק נד. 12. כגון דברים כח סג. ל, ט. ישעיה סב ה. סה יט. ירמיה לב מא. צפניה ג יז. ועוד. ובר"ש "שמחה וצהלה" ואינו אמת. 13. כגון שופטים ד יד. שמואל ב ה כד. מיכה צ ג. זכריה יד ג. ועוד. 14. כגון בראשית יא ה. וראה תרגום אונקלוס שם. ישעיה לא ד. 15. כגון ירמיה כה ל. יואל ד טז. עמוס א ב. 16. כגון שמואל א ב י. שם כב יד. ישעיה כט ו. 17. כגון יואל ב יא. תהלים יח יד. 18. כגון ירמיה מז ז. איכה א יז. 19. כגון דברים ט כה. 20. כגון ישעיה כו יב. 21. כגון ישעיה י כג. 22. ישעיה ו יב. 23. צפניה א ג-ד. 24. אפשר: שעמד. 25. ישעיה יג י. 26. שם יג יג. 27. ראה לעיל הע' 8. 28. ישעיה [רכו)לו א. 29. שם כד יז-כ. 30. שם כד כג. 31. "פידהשון" ובר"ש "ויתעלפו" ואינו נכון. 32. אבל רס"ג תרגם "וחפרו הירחיים ויבושו השמשיים" ואפשר שהוא כיונתן אך לי נראה שכוונתו המונים חודשיהם ושנותיהם ללבנה כגון הערבים, או חודשיהם ושנותיהם לחמה כגון האירופיים. אבל ישראל הרי מרכיבים שני הדברים. 33. "אראצ'יהם" שדותיהם ופרדסיהם. ובר"ש "ארצם" ולא דק. 34. "אנקבאץ'" אפשר: דכדוך. ובר"ש "והתקבץ". 35. "אנבסאט" אפשר: ורחבות. 36. ישעיה ל יט-כו. 37. יתכן שכוונת רבנו לפירוש רס"ג, ראה פירושי רס"ג לתורה מהדורתי בראשית ד הע' 6. ותהלים יב ז. מהדורתי עמ' עא. אם כי בתרגומו לפסוק זה הניח "שבעת הימים" כפשוטה 38. מלכים א ח סה. 39. ישעיה לד ג-ה. 40. המטיבים להביט נכוחה. 41. "בכ'ת" מצבם הנעלה והמרומם. 42. "חט'" תבונתם המדינית וחין ערכם. 43. "ובעדא מן אלגיר" ור"ש נתחלפה לו בתיבת "אלתגייר" ולפיכך תרגם "ורחוק מן השינוי". 44. כלומר: שמאמר זה עשוי לדברים עמוקים ולא לדברים פשוטים כאלה. ובתרגום ר"ש הובלעה ההדגשה. 45. אפשר "יחידים" וכלשון המשנה [רכז] בתענית י, א. וכפירוש התלמוד שם, ובר"ש "סגולות". * 45. וכתב ר"ש כי בתשובת שאלה ענה לו רבנו על לשון זה כך "כאלו הקב"ה הודיענו בתורה דברים שיארעו לשמים באחרית הימים" וברור לי שלא נתכוון רבנו לתרגם דבריו כאן אלא לפרש את המשפט לר"ש שלא הבינו. 46. בראשית א א. ונראה לי שכל זה הכנה למה שיבוא לקמן הע' 69 במחלוקתו עם רס"ג בפירוש השמים החדשים. 47. "בנצר אללה" ותרגמתי כן כלשון המשנה בסוטה מב א. ובר"ש "והעזרם בעזרת השי"ת לא דבר אחר" 48. "תקטעת" ובר"ש "נמקו". 49. אפשר: מלאו. 50. ישעיה נא ג-ו. 51. שם נא יב, 52. שם נא טז. 53. סלוק המלכות מן המעצמות המפורסמות. 54. ישעיה נד י. 55. שם ס, כ. 56. אפשר: ומחיית, וכך הות תרגומו המילולי של המקור. ותרגמתי ושכחת כלשון הכתוב בישעיה מה טז כי נשכחו הצרות. 57. ישעיה סג. ז. 58. שם סג ט. 59. שם סג י 60. שם יח יט 61. ל שם סד ח. 62. על ידי הנביאים. 63. ישעיה סה א. 64. שם סה ח. 65. בר"ש "ומה שנדבר בזה" ואינו נכון. 66. ישעיה סה יג. 87. שם סה טו-יט. 68. אפשר [רכוח] בסמוך. 69. בכל הפרשה הזו ראה רס"ג באמונות ודעות מאמר תשיעי פרק ו ראה שם שמודה לדברי רבנו בפסוק זה האחרון, אך חולק בפסוק דלקמן כי כאשר השמים החדשים וכו' ע"ש מהדורתי. 70. כלומר: ישארו יתקיימו ויעמדו כפי שהם לא ישתנו ולא יתחלפו. ובר"ש כנראה הוקשה לו העניין והוסיף משלו "אשר יעדתיך אני שאבארם וימלאו את הארץ כמו שהם עומדים תמיד" ואין צורך לכך. 71. כלומר: שכל מי שהושגו לו המושכלות על בורים, ידיעה ציורית מחשבתית מושלמת עד שנהפכו לו לנפש, אינם עשויים להשתכח ממנו, וראה גם לעיל ח"א פרק סב עניין אמרם ותלמודו מתקיים בידו. 72. אפשר: ימלאו. 73. ישעיה סו כב. וזהו כנראה כל מטרת המצע מתחילת הפרק עד כאן, וכדלעיל בהע' 69. 74. השווה רס"ג באמונות ודעות מאמר שלישי תחילת פ"ז, ראה שם מהדורתי "שאין אומתינו אומה כי אם בתורותיה". 75. "תתבעתהא" אפשר: התחקיתי. ובר"ש "פירשתים". 76. ירמיה ד כג. 77. יחזקאל לב ז-ח. ומעניין שבכל ההדגמות הללו שהביא רבנו כאן לא הביא אף דוגמא אחת מן הכתובים, שגם שם רבים הם. 78. יואל ב י. 19. עמוס ח ט-י. 80. כדרך וכמנהג הדרשנים המטיפים על ראשי הרבים שמשתמשים בהשאלות מליציות שאין המילים כדיוקן. ובר"ש "המאמרים הספוריים". 81. מיכה א ג-ד. 82. חגי ב ו-ז. 83. "גזוה" תרגמתי כן בעקבות רס"ג בתרגומו לתהלים ס, ב. ראה שם מהדורתי.ובר"ש "ובצבוא" ונכון הוא שכך תרגם רס"ג בבמדבר לא ז ויצבאו על מדין. 84. בר"ש "אדום" וט"ס הוא. 85. בר"ש "ונעתר ה' לעזרם" ואינו נכון. [רכט] 86. תהלים ס, ד. 87. דברים לג כט, כלומר: כדרך וכעניין שאמר משה בתורה כך אמר דוד בתהלים. 88. תהלים מו ג. 89. שם עז יז ויט. 90. חבקוק ג ח. 91. שופטים ה ד. 92. "קסה" ובר"ש "ינשא" ואינו נכון. 93. יואל ג ג-ה. 94. בר"ש "גוג ומגוג". 95. תרגמתי כלשון חז"ל, אם כי נכון היה לתרגם "חשכות המאורות" כי ביחס לשמש אין הלקיון בה אלא בארץ. 96. יואל ב יא. 97. ראה גם לעיל פרקים כז-כח. 98. ראש השנה לא א. סנהדרין צו א. 99. כיון שאפשר למדוד משך חורבנו הרי שתנועת המאורות קיימת. 1. רבנו עונה כאן שתי תשובות, א, אם הוא כפי שמבינים אותו ההמון, הרי הוא דברי יחיד ודחוי. ב, אינו כפשוטו 2. קוהלת א ט. וראה ברכות נט א. שבת ל, ב. נדרים לט ב. סנהדרין קי, א. וכולם דברי אמוראים. ובפרקי ר' אליעזר פרק נא דברי תנאים. 3. ברור כי הכוונה על רס"ג, וכדלעיל הע' 69. 4. ראה בראשית רבה פרשה א יח. ושם: חדשה אין כתיב כאן אלא החדשה. 5. שלא יבושו להכחיש את הניסים ויאמרו טבען של דברים להשתנות. ושים לב לדברי רבנו במאמר תחיית המתים מהדורתי קטע י. 6. אמר רבנו "לבנה" ולא "מצורעת" בעקבות רס"ג. ראה פירושיו לתורה מהדורתי שמות ד ו . [רל] 7. עבודה זרה נד ב. 8. פרשה ה ד. 9. גם בהקדמת רבנו לאבות פ"ח ציין לקוהלת רבה ולפנינו ליתא שם. 10. ראה גם פירוש רבנו לאבות פ"ה מ"ה. 11. "ידעי" לדעתי קריאת הדלת נחה וכפי שתרגמתי, והוא כעין קריאת משה ואם בריאה יברא ה', במדבר טז ל. וכך כנראה קרא ר"ש שתרגם "יאמר בו מה שיאמר" כאילו כתוב "יקול" אך מונק קרא את הדלת מותזת (משדדה) יטען אשר, יטען? וספק גדול אצלי אם קריאה זו נכונה. 12. בהקדמתו לאבות פ"ח ובפירושו שם פ"ה מ"ה. 13. שמות יד כז. ובמקצת נוס' מוסיף כאן "אל תקרי לאיתנו אלן לתנאו". 14. ישעיה מה יב. 15. דניאל ג כז, 16. שם ו כג. 17. יונה ב יא. 18. שהעולם הווה אך אינו נפסד. וכדלעיל פרק יט. 19. וכדלעיל פרק כז. 20. כלומר: על אף שהוא נצחי איננו קדמון. 21. לעיל ח"ב פרק כב, ההדגמה שאילו יזם להאריך כנף זבוב או לגרוע רגל תולעת אינו יכול. 22. חגיגה פ"ב מ"א. 23. כלומר: אם יבינום כפשוטם יבואו לידי דמיונות שוא ביחס למציאות, וגדולה מזו אף [רלא] לידי הגשמה ביחס לה' ב"ה. ואותם הפקחים שהשכילו שאינם ניתנים להבנה כפשוטם ויחשבו שהם נאמרו כפשוטם ויכפרו במסורת היסודית של התורה שהוא חידוש העולם. וכאן נעוצה פעולתו היסודית הנאדרה של רבנו, בהסבירו שאינם כפשוטם. ולא חשוב אם אותם ההסברים שרבנו מחיל עליהם נכונים או שנתברר במשך הזמן שעקרונות המדע שבהם נסתר לחלוטין, כי אם יסתרו הנחות אריסטו או כל פילוסוף אחר אף אותם שרבנו אמצם לעצמו ומצא להם רמזים במקרא, אין בכך כל רע, כל עמת שבאו כן ילכו, אבל אם יובנו הכתובים הללו כפשוטם ועל ידי כך יבוא איש המדע לידי פקפוק בהם, כאן נעוץ הנזק הגדול והרס חומות הדת והאמונה. ואם כן חשוב מבחינה זו, מה שלא אמר בהם רבנו יותר ממה שאמר בהם. 24. כל גו"ח וכל אשר מחו הולך על ארבע. 25. הבנת דברי המקרא ודברי חז"ל. 26. בהקדמתו לזרעים מהדורתי עמ' לה ד"ה והרביעי. ובפירושו לחגיגה פ"ב מ"א. סנהדרין פ"י מ"א מהדורתי עמ' ר והלאה. ואף בתחילת מאמר תחיית המתים. ושים לב כי בכל מקום שרבנו ממחה את הקורא למה שכתב בפירושו למשנה אינו קורא אותו בשום שם. וכבר העירותי כמה פעמים כי אותו השם הידוע "אלסראג'" הנר, או המאור, בדוי הוא על ידי מאן דהוא, ולא מפי רבנו יצא. 27. בראשית רבה פרשה ט א. 28. משלי כה ב. 29. לקמן פרק לז מחלק זה. 30. בר"ש "ממורה הורה אותו". 31. בר"ש הושמט "בדברי אחרים". 32. לדרשנים המסכנים. 33. "יכ'אטבון" טית חרוקה "כסר" וכך קרא ר"ש. וחוככני שיש לקרוא את הטית פתוחה (פתח) מדובר עמהם. 34. ירמיה א יב. 35. לקמן בפרק מג מחלק זה. 36. יחזקאל א ד. 37. פעמים חשות פעמים ממללות. חגיגה יג א. וכדלקמן ח"ג פרק ז. ובר"ש "כמו שביארנו ". 38. יחזקאל ח ז. 39. שם. וראה גם דניאל י,ו. 40. זכריה ו א. [רלב) |
