מורה נבוכים / יוסף בכה"ר דוד קאפח

תרגם לעברית, ביאר והכין על-פי כתבי-יד ודפוסים

מהדורת אינטרנט מעוצבת בידי יהודה איזנברג

חלק שני

- המשך -

רבינו משה בן מימון - מורה הנבוכים
תרגם לעברית, ביאר והכין - יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעוצבת בידי יהודה איזנברג

חלק שני - פרק [מ]

כבר נתבאר ¹ היטב כי האדם מדיני בטבע ², ושטבעו שיהא בתוך חבורה, ואינו כשאר בעלי החיים אשר אין לו הכרח להיות בחבורה *².

ומחמת ריבוי ההרכב במין הזה לפי שהוא מורכב אחרון כפי שידעת ³, רב ההבדל בין יחידיו, עד שאפשר שלא תמצא שני אחדים תואמים במין ממיני המידות כלל, אלא כמו שתמצא צורתם החיצונית תואמת ⁴. וטעם הדבר שינוי המזג, ואז ישתנו החומרים וישתנו גם המקרים הניספחים לצורה, כי לכל צורה טבעית ⁵ מקרים מסוימים מיוחדים נספחים לה, מלבד המקרים הנספחים לחומר.

ואין כמו השוני הזה האישי העצום מצוי באף אחד ממיני בעלי החיים, אלא השוני בין אישי כל מין קרוב זה לזה, פרט לאדם שאתה תמצא שני אחדים ממנו כאילו הם משני מינים בכל מידה ומידה, עד שתמצא אכזריות אחד מגעת עד כדי לשחוט צעיר בניו מרוב הכעס, ואחר יחמול על הריגת פשפש ⁶ או אחד הרמשים ותרך נפשו לכך, וכך ברוב המקרים.

[השוני בין בני אדם מחייב מנהיג שיכוון את פעולותיהם]
וכיון שהיה טבעו מחייב שיהא באישיו ⁷השוני הזה והחברה הכרחית לטבעו, לא יתכן בשום אופן [רנד] שתצלח חברתו כי אם על ידי מנהיג בהחלט, יאזן את פעולותיהם, וישלים את החסר, ויחסר את המרובה ⁸, וינהיג ⁹ מעשים ומידות שיעשו אותם כולם כפי נוהג אחיד תמיד, עד שיעלם השוני הטבעי בריבוי התיאום המוסכם, ותהיה החברה תקינה ¹⁰.

[הנביא - מנהיג]
ולפיכך אני אומר כי התורה ואף על פי שאינה טבעית, יש לה מבוא בעניין הטבעי ¹¹, והייתה מחכמת הבורא בקיום המין הזה כיון שרצה מציאותו, שנתן בטבעו שיהא לאישיו כוח הנהגה. ולכן, מהם מי שהוא עצמו אשר הודע באותה ההנהגה והוא הנביא או מחוקק החוקים ¹², ומהם מי שיש בידו הכוח לחייב בעשיית מה שקבעו ההם ¹³ והנהייה אחריו והוצאתו אל הפעל, והם המלך המחזיק באותם החוקים, וטוען הנבואה המחזיק בתורת הנביא אם כולה ואם מקצתה, ויהיה החזיקו במקצת ועזיבתו המקצת, או מפני שזה יותר קל לו, או כדי לעשות רושם שהדברים האלה נאמרו לו בנבואה ואינו נוהה בהם אחר זולתו ¹⁴ מתוך קנאה.

כי יש מבני אדם מי שאוהב ¹⁵ שלמות מסוימת ונהנה בה וחושקה, ורוצה שיחשבוהו בני אדם שיש בו אותה השלמות על אף שהוא יודע שאין בו שלמות, כפי שאתה רואה רבים טוענים לעצמם שיר של זולתם ומייחסים אותו לעצמם. וכך נעשה במקצת חיבורי אנשי המדע ובחלקי מדע רבים, שמגיע לידי אדם מקנא חסר יכולת דבר שחידשו זולתו, וטוען שהוא חידשו.

[נביאי שקר]
כך אירע גם בשלמות הזו הנבואית, לפי שאנו מוצאים בני אדם טענו את הנבואה ואמרו מה שלא נאמר בנבואה מאת ה' כלל כגון צדקיה בן כנענה¹⁶, ומצאנו אנשים שטענו את הנבואה ואמרו דברים שאמרם ה' בלי ספק, כלומר: שהם נאמרו בנבואה אבל לזולתם, כגון חנניה בן עזור ¹⁷, ויחסום לעצמם ונתהדרו בהם.

[הבחנה בין תורה אלוהית ואנושית]
וידיעת כל זה והבחנתו פשוט מאד, ואני אבאר לך כל זה עד שלא יישאר לך ספק בדבר, ויהיה בידך קנה מידה תבחין בו בין טכסיסי ¹⁸ החוקים הנחקקים, ובין טכסיסי התורה האלוהית, ובין טכסיסי מי שלקח דבר מדברי הנביאים וטוען שנאמר לו ומייחסו לעצמו.

והנה החוקים אשר ביארו מחוקקיהם שהם חוקים שחקקום מבינתם, אינך צריך על כך ראיה, כי עם הודאת היריב אין צורך לראיה ¹⁹.
אלא רצוני להודיעך את הטכסיסים אשר טוענים בהם שהם נבואיים, ויש מהם נבואיים באמת כלומר: אלוהיים, ומהם שהם חוקקום, ומהם ייחסום לעצמם ²⁰.
כל זמן שתמצא תורה מסוימת אשר כל תכליתה וכל מטרת בעליה אשר תכנן פעולותיה אינו אלא תקינות המדינה ומצביה ומניעת העושק והאלימות ממנה, ולא יהיה בה כלל נטיות אל הדברים העיוניים, ולא פנייה לשלמות הכוח ההגיוני, ואין בה שימת לב להשקפות אם נכונות או רעועות ²¹, אלא כל המטרה תקינות מצבי בני אדם זה עם זה [רנה] באיזה אופן שיהיה, ושישיגו אושר מסוים משוער כפי השקפת אותו המחוקק, תדע שאותה התורה נחקקה בידי אדם, ומחוקקה כפי שאמרנו מאנשי הסוג השלישי ²², כלומר: השלמים בכוח המדמה בלבד.

וכאשר תמצא תורה שכל טכסיסיה להביט במצעה על תקינות המצבים הגופניים וגם בתקינות הדעות, ונותנת הדגשתה למתן השקפות נכונות בה' יתעלה תחילה, ובמלאכים, ורצונה להחכים את האדם ולהבינו ולהעירו עד שידע את כל המציאות כפי הצורה האמיתית ²³, תדע שאותו הטכסיס מאתו יתעלה ושאותה התורה אלוהית.

[השטוף בתאוות - אינו נביא]
ונשאר לך לדעת האם הטוען אותה הוא השלם אשר נתנבא בה, או שהוא אדם שטען אותם הדברים ויחסם לעצמו.

ואופן בחינת הדבר הוא לבחון שלמות אותו האדם ולהתחקות על פעולותיו ולהתבונן בהליכותיו, והסימן הגדול הוא עזיבת התענוגות הגופניים והזילזול בהם, כי זו ראשית דרגות בעלי החכמה, כל שכן הנביאים, ובפרט החוש אשר הוא חרפה לנו כפי שהזכיר אריסטו ²⁴, קל וחומר טינוף התשמיש שבו, ולפיכך גינה ²⁵ ה' בו כל טוען ²⁶ כדי שיתברר האמת לאנשי האמת ולא יתעו ולא יטעו.
הלא תראה צדקיה בן מעשיה ואחאב בן קוליה היאך טענו את הנבואה ונמשכו אחריהם בני אדם, ובאו בדברי נבואה שנאמרה לזולתם, ושקעו בגיעול ²⁷ תאוות המשגל עד שניאפו עם נשי חבריהם ותלמידיהם, עד אשר פרסמם ה' כמו שגילה קלון זולתם ²⁸, ושרפם מלך בבל, כמו שבאר ירמיה ואמר, ולקח מהם קללה לכל גלות יהודה אשר בבבל לאמר ישימך ה' כצדקיהו וכאחאב אשר קלם מלך בבל באש יען אשר עשו נבלה בישראל וינאפו את נשי רעיהם וידברו דבר בשמי שקר אשר לא ציויתים ואנכי היודע ועד נאם ה' ²⁹.
והבן מטרה זו.

הערות:

1. לעיל ח"ה פרק עב ד"ה ודע כי כל זה אשר אמרנו. וראה גם לקמן ח"ג פרק כז.
2. אריסטו, במידות ספר א פרק ז 7. ופוליטיקה ספר א פרקים ז-ח.
*2. ואותם הבודדים מבעלי החיים אשר חייהם חיי חברה כגון הדבורים לא הובאו בחשבון בשל מיעוטם הזעום.
3. שנברא בשישי אחרי הכל. ראה בראשית א כו. וראה לעיל פרק ל מחלק זה ד"ה וכבר ידעת אתה המעיין.
4. כלומר: כנדירות מציאות שוויון בפרצופיהם אם אפשר שימצא, כך נדירות מציאות שוויון בדעותיהם.
5. למהות הצורה הטבעית ראה לעיל ח"א פרק א.
6. "בקה". וכך תרגם רבנו בתרומות פ"ח מ"ב, ובר"ש "כנה" ואינו נכון.
7. אפשר: ביחידיו. והכוונה בכל פרט ופרט מיחידי המין האנושי.
8. הכוונה יעודד הגברת פעולות [רנד] חיוביות ויגביל ויגדיר פעולות שליליות של יחידים או ציבור.
9. אפשר: ויקבע.
10. אפשר: ויהיה מצב החברה תקין.
11. כלומר: אף על פי שאינה יצירת אנוש התחשבה הרבה בתקינות חיי החברה של האדם, ולא הצטמצמה לתקינות האדם מבחינה נפשית מחשבתית בלבד, במילים אחרות לא רק שדאגה לחיי העולם הבא של הפרט אלא גם לחיי העולם הזה. ושמא רומז רבנו בדבריו אלה נגד דעה הנפוצה אצל חכמי יוון הקדמונים שהחוק הוא נגד הטבע. ראה פרוטאגורס לאפלטון מהדורת סימון עמ' 83, ובהערה שם.
12. הנביא באמצעות החזון, והמחוקק על ידי הדחף הנפשי לכך, וכדלעיל פרק לז.
13. כלומר: הנביא או המחוקק, ובר"ש "מה קוציווה הנביא ההוא" ואינו נכון.
14. כלומר: שעזיבת המקצת באה כדי לטשטש מקור הדברים.
15. "יעג'בה" מחבב, רצוי לו. ובר"ש "ייטב בעיניו" וגם זה טוב.
16. ראה מלכים א כב יא והלאה.
17. ראה ירמיה כה. ועל שני אלה צדקיה וחנניה ראה סנהדרין פט א.
18. "נאמוס" מילה שהובאה לערבית משפה זרה, והוראתה תורה, מערכת חוקים, דת. והעדפתי לתרגם "טכסיס" שהיא אמנם מלה זרה בעברית, בעקבות הרב המאירי שמשתמש בה רבות לענין זה בפירושיו ובחידושיו לש"ס, ור"ש תרגם "הנימוסים" וגם זה נאה בעקבות לשון המשנה בגיטין פ"ו מ"ה.
19. כפי הכלל "הודאת בעל דין כמאה עדים" גטין מ, ב. קדושין סה ב, בבא מציעאה ג ב.
20. בר"ש "ומהם שיאמר אומרם שהוא אמרם מלבו ולקחם מזולתו" ואין [רנה] צורך לכל זה.
21. "סקימה" מחלה הממיתה, טרפות. ובר"ש "עלולות".
22. לעיל פרק לז מחלק זה.
23. לא כתורת ה"מתכלמין" שיש בה "היפוך סדרי בראשית" כלשון רבינו לעיל ח"א פרק עא.
24. וכדלעיל פרק לו מחלק זה הע' 23
25. "פצ'ח" ובר"ש "עבר ופירסם".
26. כלומר: גילה קלון אותו הלהוט בנאפופים ועם זאת טוען את הנבואה.
21. אפשר: בשפלות.
28. שמא רומו רבנו לישו כפי שמסרו חז"ל בסוטה מז א (במושמטות) אמר ר' יהוידע בן פרחיה כמה נאה אכסנאי זו, אמר לו ישו ר' עיניה טרוטות, אמר לו רשע בכך אתה עוסק, אפילו ארבע מאה שיפורי ושמתיה.
29. ירמיה כט כב-כג. וראה סנהדרין צג א.

חלק שני - פרק [מא]

[חלום, מראה, נבואה]
איני צריך לבאר החלום מה הוא ¹.
אבל המראה, והוא אמרו במראה אליו אתוודע ², והוא הנקרא מראה הנבואה ³, ונקרא גם יד ה' ⁴ והוא נקרא גם מחזה ⁵, הוא מצב מחריד ומפחיד שיארע לנביא בהקיץ ⁶, כמו שנתבאר בדניאל, באומרו ואראה את המראה הגדולה הזאת, ולא נשאר בי כוח, והודי נהפך עלי למשחית ולא עצרתי כוח, ואמר ואני הייתי נרדם על פני ופני ארצה ⁷, אבל דיבור המלאך עמו והעמידו אותו - כל זה במראה הנבואה ⁸, [רנו] ובכגון מצב זה נשבתים גם החושים מפעולתם, ויבוא אותו השפע לכוח ההגיוני, ויושפע ממנו על המדמה, ויגיע לשלמות ויפעל פעולתו ⁹.

ויש שמתחיל החזון במראה הנבואה, ואחר כך תגדל אותה החרדה וההתפעלות העצומה הנספחת לשלמות פעולת המדמה, ואז יבוא החזון, כמו שנאמר באברהם אשר נאמר בתחילת אותו החזון היה דבר ה' אל אברהם במחזה ¹⁰, וסופו ותרדמה נפלה על אברם וגו' ואחרי כן ויאמר לאברם וגו' ¹¹.

ודע, שכל מי שנזכר מן הנביאים שבא לו החזון, יש מהם שמייחס אותו למלאך, ומהם מי שמייחס אותו לה' ואף על פי שהיה זה על ידי מלאך בלי ספק, וכבר דיברו חכמים ז"ל על כך ואמרו ויאמר ה' לה ¹² על ידי מלאך ¹³.

ודע, שכל מי שנאמר בו בכתוב שדיבר עמו מלאך, או שנאמרו לו דברים מאת ה', לא יהיה זה בשום פנים כי אם בחלום או במראה הנבואה. וכבר נאמרה הודעה על הדברים המגיעים אל הנביאים כפי שהתבטא הדבר בספרי הנבואה על ארבע צורות.

הצורה הראשונה יאמר הנביא בפירוש, שאותו הדיבור היה מן המלאך בחלום או במראה.

והצורה השנית שיזכיר דבור המלאך אליו בלבד, ולא יפרש שזה היה בחלום או במראה, מתוך הסתמכות על מה שכבר ידוע שאין חזון כי אם על אחד משני האופנים, במראה אליו אתוודע בחלום אדבר בו ².

והצורה השלישית היא שלא יזכיר מלאך כלל, אלא ייחס את הדבור לה' שהוא אמרו לו, אלא שיפרש שנאמרו לו אותם הדברים במראה או בחלום).

והצורה הרביעית שיאמר הנביא דבר מוחלט כי ה' דיבר עמו או אמר לו פעל ¹⁴ או עשה או אמור כך, מבלי לפרש לא הזכרת מלאך ולא הזכרת חלום, מתוך הסתמכות על מה שכבר נודע באופן עקרוני שאין נבואה ולא חזון באים כי אם בחלום או במראה ועל ידי מלאך.

והנה מה שבא כפי הצורה הראשונה, הוא כגון אמרו ויאמר אלי מלאך האלוהים בחלום ¹⁵, ויאמר אלוהים לישראל במראות הלילה ¹⁶, ויבא אלוהים אל בלעם ¹⁷, ויאמר אלוהים אל בלעם ¹⁸.

ואשר בא כפי הצורה השניה, הוא כגון אמרו ויאמר אלוהים אל יעקב קום עלה בית אל ¹⁹, ויאמר לו אלוהים שמך יעקב ²⁰, ויקרא אליו מלאך ה' מן השמים ²¹, ויקרא מלאך ה' לאברהם שנית וגו' ²², ויאמר אלוהים לנח ²³, וידבר אלוהים אל נח ²⁴.

אבל מה שבא כפי הצורה השלישית הוא כגון אמרו היה דבר ה' אל אברם במחזה וגו' ²⁵.

אבל מה שבא כפי הצורה הרביעית הוא כגון אמרו ויאמר ה' אל אברם ²⁶, ויאמר ה' אל יעקב שוב אל ארץ אבותיך ²⁷, ויאמר ה' אל יהושע²⁸ ויאמר ה' אל גדעון ²⁹, וכן מה שאומרים רובם ויאמר ה' אלי ³⁰, ויהי דבר ה' אלי ³¹, ודבר ה' היה ³², והנה דבר ה' אליו ³³, היה היה דבר ה' ³⁴, תחילת דבר ה' בהושע ³⁵, הייתה עלי יד ה' ³⁶, וכיוצא בזה הרבה מאד.

הרי כל הנאמר באחת מארבע צורות אלה, הוא נבואה ואומרו נביא.

[חלום]
אבל מה שנאמר בו ויבא אלוהים אל פלוני בחלום הלילה, אין זה נבואה כלל ולא [רנז] אותו האיש נביא, כי ענינו שבאה הערה מאת ה' לאותו האדם, ובאר לנו שאותה ההערה הייתה בחלום, כי כמו שמסבב ה' תנועת³⁷ אדם זה למען הצלת אדם אחר או השמדתו ³⁸, כך סבב התחדשות דברים שרצה שיתחדשו במראה חלום.

כי אין לנו ספק שלבן הארמי רשע גמור וגם עובד עבודה זרה, ואבימלך אף על פי שהיה איש צדיק בעמו הרי כבר אמר אברהם אבינו על ארצו וממשלתו רק אין יראת אלוהים במקום הזה ³⁹, ונאמר בכל אחד מהם כלומר: לבן ואבימלך, ויבא אלוהים אל אבימלך בחלום הלילה ⁴⁰, וכך בלבן בחלום הלילה ⁴¹.

דע זאת, והתבונן ההבדל בין אומרו ויבא אלוהים לבין אומרו ויאמר אלוהים, ובין אומרו בחלום הלילה לבין אומרו במראות הלילה.
ונאמר ביעקב ויאמר אלוהים לישראל במראות הלילה ⁴², ובלבן ואבימלך ויבא אלוהים וגו' בחלום הלילה, ולפיכך תרגמו אונקלוס ואתא מימר מן קדם ה', ולא אמר בהם ואתגלי ה'.

ודע, שפעמים נאמר ויאמר ה' לפלוני, ולא היה אותו הפלוני נביא ⁴³, ולא נראה לו חזון כלל, אלא נאמר לו אותו הדבר על ידי נביא, כמו שאמר הכתוב ותלך לדרוש את ה'⁴⁴ ואמרו בפירוש לבית מדרשו של עבר ⁴⁵ והוא אשר השיבה, ועליו נאמר ויאמר ה' לה.
אף על פי שאמרו גם ויאמר ה' לה על ידי מלאך ⁴⁶, אפשר לבאר בו כי עבר הוא המלאך, כי הנביא נקרא לפעמים מלאך כמו שנבאר ⁴⁷, או שהוא מוסב על המלאך אשר נראה לעבר באותה נבואה, או שאמרו זאת כדי לבאר שכל מקום שתמצא דברים מיוחסים לה' בסתם אינו אלא על ידי מלאך בשאר הנביאים ⁴⁸ כמו שביארנו.

הערות:

1. אחר שכבר נתבהר לעיל בפרק לו מחלק זה.
2. במדבר יב ו.
3. בהרבה מקומות בדברי חז"ל.
4. כגון מלכים א יח מו. ב ג טו. יחזקאל א ג. ג יד. ג כב. ה א. לג כב. לז א. מ, א.
5. כגון בראשית טו א. במדבר כד ד. כד טז
6. השווה גם הלכות יסודי התורה פ"ז הל' ב. ד דניאל י ח-ט. ומה שתמה קרשקש ושמא זה בדרגים הנמוכים של הנבואה כגון בדניאל? אדרבא ומה אם בדרגים הנמוכים כך בדרגים הגבוהים על אחת כמה וכמה, כי גוף האדם כלומר: גשמותו, אחידה היא לכל, ורמת ההשגה היא המשתנית. ואין להשיב ממשה כי אינו יכול להוות אמת מידה לאחרים לרגל התערטלותו המוחלטת מן הגשמות מה שאין כל בריה יכולה להגיע לידי כך.
8. ובהרחבה ראה [רנו] בסמוך פרק מב.
9. וכדלעיל פרק לו מחלק זה.
10. בראשית טו א.
11. שם טו יב-יג.
12. שם כה כג.
13. בראשית רבה סג ח.
14. בר"ש הושמט כדרכו להשמיט כל מה שנראה לו כפילות מיותרת.
15. בראשית לא יא.
16. שם מו ב. ובר"ש הושמט פסוק זה.
17. במדבר כב ט. ובר"ש הושמט.
18. שם כב יב.
19. בראשית לה א.
20. שם לה י.
21. בראשית כב יא. ובר"ש הושמט.
22. שם כב טו. וצ"ל אל אברהם.
23. בראשית ו יג.
24. שם ח טו. ובר"ש הושמט.
25. שם טו א.
26. בראשית יב א.
27. שם לא ג.
28. יהושע ג ז.
29. שופטים ז ב.
30. במשה נאמר בלשון זה בתורה אחת עשרה פעמים. ובודאי שכוונת רבנו רק ליתר הנביאים, ולשון זה ממש נאמר בישעיה ח א וג. ובירמיה א ז וט ויב ויד. ג ו ויא. ט יב. יא וט. יג ו. יד יא ויד. טו א. אך אין ספק שכוונת רבנו לכל הצורות מסוג זה, ואלה רבים אצל כל הנביאים.
31. כגון יחזקאל כד א. ורבים הם.
32. שמואל ב כד יא. מלכים א יח א.
33. מלכים א יט ט.
34. יחזקאל א ג.
35. הושע א ב.
36. יחזקאל לז א. מ, א.
31. אפשר: התעוררות. [רנז)
38. לנקודה זו ראה בארוכה בהקדמת רבנו לזרעים ד"ה ונשארה כאן שאלה אחת. מהדורתי עמ' מג והלאה.
39. בראשית כ יא .
40. שם כ, ג.
41. שם לא כד.
42. בראשית מו ב.
43. כן הוא ברוב כ"י תימן, ובר"ש חסר תיבת "נביא" וגם בהוצ' מונק ליתא. ולפיכך הוצרך ר"ש לתקן "לאותו הפלוני" כאלו כתוב "לד'לך" ואין צורך לכך.
44. בראשית כה כ ב.
45. בראשית רבה פרשה סג ז. ושם: של שם ועבר. וכ"ה בט"ש.
46. וכדלעיל הע' 13-12.
47. לקמן בסמוך פרק מה. וראה גם לעיל בפרק ו מחלק זה.
48. פרט למשה רבנו.

חלק שני - פרק [מב]

[התגלות המלאך - במראה נבואה]
כבר ביארנו ¹ שכל מקום שנזכר ראיית מלאך או דיבורו, שאין זה אלא במראה הנבואה או בחלום. בין שפורש הדבר, ובין שלא פורש, כמו שקדם.
דע זה והבינהו מאוד מאד ².

ואין הבדל בין אם יאמר הכתוב בהתחלה שהוא ראה המלאך, או שהיה פשט הדברים בהתחלה שהוא חשב ³ אותו אחד מבני אדם, ורק בסוף העניין נתברר לו שהוא מלאך, כיון שמצאת בתכלית הדברים שאותו אשר נראה ודיבר היה מלאך, תדע ברור, כי מתחילת העניין היה מראה הנבואה או חלום של נבואה.

לפי שבמראה הנבואה או חלום של נבואה -
פעמים הוזה הנביא כי ה' מדבר עמו, כמו שנבאר *³,
ופעמים רואה מלאך מדבר עמו,
ופעמים שומע מי שמדבר עמו ואינו רואה אחד ⁴ מדבר,
ופעמים רואה אדם מדבר עמו, ורק אחר כך יתברר לו שאותו המדבר מלאך.
וכיוצא בסוג זה של נבואה מזכיר שהוא ראה אדם עושה או אומר ואחר כך ידע שהוא מלאך.

ואל היסוד הגדול הזה כוון אחד החכמים ז"ל, ואף [רנח] גדול מגדוליהם, והוא ר' חייא הגדול, במה שנאמר בתורה וירא אליו ה' באלוני ממרא וגו' ⁵, שכיון שהקדים כלל, והוא שה' נגלה לו, בא לבאר היאך הייתה צורת אותה ההתגלות, ואמר שהוא תחילה ראה שלושה אנשים, ואירע (מה שאירע) ⁶, ואמרו, ונאמר להם (מה שנאמר). ואמר זה אשר ביאר את הביאור הזה כי דבר אברהם ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבר מעל עבדך ⁷, שגם זה תיאור מה שאמר במראה הנבואה לאחד מהם, ואמר לגדול שבהם אמרו ⁸, והבן גם פרשה זו כי היא סוד מן הסודות.

[יעקב והמלאכים]
וכך אני אומר גם בפרשת יעקב באומרו ויאבק איש עמו ⁹, שזה בצורת החזון כיון שנתבאר בסוף שהוא מלאך, והיא כמו פרשת אברהם אשר בה הקדים הודעה כללית וירא אליו ה' וגו' ⁵, ואחר כך בא לבאר היאך היה הדבר. וכך ביעקב אמר ויפגעו בו מלאכי אלוהים ¹⁰, ואחר בא לבאר היאך אירע עד שפגעו בו, ואמר שהוא שלח שליחים ופעל ועשה ויוותר יעקב לבדו וגו', וזה הוא מלאכי אלוהים האמור עליהם בתחילה ויפגעו בו מלאכי אלוהים, וכל ההיאבקות והשיחה הללו במראה הנבואה.

[בלעם והאתון]
וכך פרשת בלעם כולה בדרך¹¹ ודיברי האתון כל זה במראה הנבואה, כיון שנתבאר בסוף דיבר מלאך ה' אליו.

[יהושע והמלאך]
וכך אני אומר בעניין יהושע וישא עיניו וירא והנה איש עומד לנגדו¹² שזה במראה הנבואה, כיון שנתבאר בסוף העניין שהוא שר צבא ה'.

[ויעל מלאך ה' מן הגלגל]
אבל אמרו ויעל מלאך ה' מן הגלגל וגו' ויהי כדבר מלאך ה' את הדברים האלה אל כל בני ישראל ¹³, הרי כבר אמרו חכמים בפירוש שמלאך ה' האמור כאן הוא פינחס, ואמרו זה פינחס שבשעה שהשכינה שורה עליו דומה למלאך ה'¹⁴.

והנה ביארנו כי שם מלאך משותף, ושגם הנביא נקרא מלאך, כמו שאמר הכתוב וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים ¹⁵, ונאמר ויאמר חגי מלאך ה' במלאכות ה'¹⁶, ואמר ויהיו מלעיבים במלאכי האלוהים ¹⁷.
וגם דבר דניאל והאיש גבריאל אשר ראיתי בחזון בתחילה מועף ביעף נוגע אלי כעת מנחת ערב ¹⁸, כל זה במראה הנבואה.

ואל יעלה בדעתך כלל שתהא שם ראיית מלאך או שמיעת דברי מלאך כי אם במראה הנבואה או בחלום של נבואה, כפי הכלל במראה אליו אתוודע בחלום אדבר בו ¹⁹, וממה שהזכרתי תלמד על מה שנשאר ממה שלא הזכרתי.

וממה שהקדמנו ²⁰ מהכרחיות ההתכוננות לנבואה, וממה שהזכרנו בשיתוף שם מלאך, תדע כי הגר המצרית אינה נביאה ²¹, ולא מנוח ואשתו נביאים ²², לפי שאותם הדברים אשר שמעו או עלה ברעיונם הוא כעין בת קול שמזכירים חכמים תמיד, והוא מצב מסוים שיארע לאדם שאינו מעותד, אבל מטעה בזה שיתוף השם.

וזה הוא היסוד המסלק רוב הקשיים שבתורה, והתבונן אמרו וימצאה מלאך ה' על עין המים וגו' ²³ כמו שנאמר ביוסף וימצאהו איש והנה תועה בשדה ²⁴, ולשון כל המדרשות שהוא מלאך. [רנט]

הערות:

1. לעיל בסמוך פרק מא.
2. אפשר: הטב הטב.
3. "ט'ן" העולה על הלב לא על נכון.
*3. לקמן בחלק זה פרק מד ופרק מה, עיין שם היטב בסוף הפרק שם דן רבנו בהרחבה במחזה זה
4. "שכ'ץ" הוראתה אחד, פרט, יהיה איש או אשה או בעל חי, ואף כלי. ונמנעתי מלתרגם "מיש" כר"ש, [רנח] כי המלאכים נדמים פעמים אנשים פעמים נשים. וכדלעיל ח"א פרק מט.
5. בראשית יח א.
6. "וג'רי" הר"ש הבינה ענין ריצה בעבור שראה בפסוק וירא וירץ. ואין דרכו של רבנו להשתמש בביטוי המוני זה לריצה. ולפי כ"י העתיק: ואירע ואירע,
7. בראשית יח ג.
8. בראשית רבה פרשה מח ט,
9. בראשית לב כה.
10. שם לב ב.
11. במדבר כב כב והלאה וראה לעיל פל"ב הע' 29.
12. יהושע ה יג.
13. שופטים ב א-ד.
14. ראה ויקרא רבה פרשה א א.
15. במדבר כ טז. וראה ויקרא רבה שם.
16. חגי א יג.
17. דברי הימים ב לו טז.
18. דניאל ט כא.
19. במדבר יב ו.
20. לעיל בחלק זה פרק לב ההשקפה השלישית.
21. בראשית טז ז. כא יז,
22. שופטים יג ג ויא. וראה לעיל בפרק השישי מחלק זה.
23. בראשית טז ז.
24. שם לז טו. [רנט]