|
איני צריך לחזור בכל פרק שלא חברתי מאמר זה כי אם לך 1, ביודעי מה שכבר השגת, ושאני לא אצטרך להביא נוסח דברי הפילוסופים בכל מקום, אלא עניניהם. ולא אאריך, אלא אעירך על הדרכים אשר בהם מטרתם, 2 כדרך שעשיתי לך בהשקפות ה"מתכלמין". ולא אשים לב למי שדיבר, 3 חוץ מאריסטו; כי השקפותיו הם אשר ראוי להתבונן בהם. ואם תתקיים התשובה עליו, או העמדת הספק 4 במה שאנו משיבים או מספקים עליו באיזה דבר מהם, הרי זה בקל וחומר כלפי זולתו מכל מי שחלק על יסודות התורה 5. [הוכחות אריסטו לקדמות העולם] ועל פי יסוד זה אומר עוד, כי הזמן לא הווה ולא נפסד, כיון שהזמן נספח לתנועה וחיובי 9 לה, ואין תנועה כי אם בזמן, ואין להשכיל זמן כי אם בתנועה כפי שהוכח 10. הנה זו לו דרך שבה מחייב קדמות העולם. דרך שניה לו. אומר11 החומר הראשון המשותף לארבעת היסודות לא הווה ולא נפסד. כי אילו היה החומר הראשון הווה, הרי יש לו חומר שממנו נהיה 12, ויתחייב שיהא זה המתהווה בעל צורה, כי היא 13 אמתת ההוויה. ואנחנו הרי הנחנוהו חומר שאינו בעל צורה, אם כן זה בהכרח בלתי הווה מדבר, והרי הוא קדמון 14 בלתי כלה, וגם זה מחייב קדמות העולם. דרך שלישית לו. אומר, כי חומר הגלגל בכללותו אין בו מאומה מן הניגודים, כי התנועה הסיבובית אין לה נגדי כמו שנתבאר 15, ואין הניגודיות אלא בתנועה הישרה כפי שהוכח. אמר, וכל מה שייפסד, הרי גורם הפסדו היא הניגדיות שיש בו. והואיל והגלגל אין בו ניגודיות, 16 אינו נפסד, ומה שאינו נפסד אינו הווה. ומניח משפטים 17 ומבארם, והם, שכל הווה נפסד וכל נפסד הווה, וכל שלא נהיה לא יפסד, וכל שלא יפסד לא נהיה 18. וגם זו דרך מחייב בה מה שרצה מקדמות העולם. דרך רביעית, אמר, כל מחודש הרי אפשרות חידושו קדמה לחידושו בזמן, וכך כל משתנה הרי אפשרות שינויו קודמת לו בזמן. ובהקדמה הזו חייב תמידות התנועה הסיבובית, ושאין לה תכלה ולא תחילה 19. ובהקדמה הזו בארו האחרונים מתלמידיו 20 קדמות העולם. ואמרו, העולם לפני שהיה לא יבצר שהיה חידושו - |
אפשרי
או חיובי או נמנע. |
|
אם היה חידושו חיובי, הרי לא חדל להיות מצוי.
ואם היה חידושו נמנע, הרי לא יתכן שימצא לעולם. ואם היה אפשרי, מהו נושא אותה האפשרות? ואם כן הכרחי שיהא דבר מצוי הוא נושא האפשרות, ובו ייאמר לאותו הדבר שהוא אפשרי. וזו דרך חזקה מאוד בקיום קדמות העולם. ודימה 21 אחד הפקחים האחרונים מן ה"מתכלמין" שהוא תירץ קושי זה. ואמר, האפשרות היא אצל הפועֶל לא בדבר הנפעל. ואין זה מאומה, כי שתי אפשרויות הם, לפי שכל דבר מחודש אפשרות חידושו קדמה לו, וכך הפועל אשר חידשו הייתה בו אפשרות שיחדש מה שחידש לפני שיחדשהו, והרי הם שתי אפשרויות בלי ספק: אפשרות בחומר שיהא כך, ואפשרות בפועל 22 שיעשה כך. אלה הם אמות 23 הדרכים שבהן הולך אריסטו בקיום קדמות העולם מצד 24 העולם עצמו. [קצד] [הוכחות לקדמות מצד האלוה] מהם, שהם אמרו, אם ה' יתרומם שמו חידש העולם אחר ההעדר, הרי היה ה' לפני שברא את העולם פועל בכוח, וכאשר ברא אותו נעשה פועל בפועל, והנה יצא ה' מן הכוח אל הפועל, נמצא שיש בו יתעלה אפשרות מסוימת, והכרחי שיהא לו מוציא, הוציאו מן הכוח אל הפועל 26. וגם זה קושי גדול, וזהו אשר ראוי שיתבונן כל משכיל בתרוצו וגלוי סודו 28. ודרך אחרת אמרו, כי אין הפועל פועל בעת זו ולא יפעל בעת אחרת אלא מחמת המעכבים או הגורמים העוברים עליו ובו 27, שיחייבו לו המעכבים השבתת עשיית מה שהוא רוצה, ויחייבו לו הגורמים 28 לרצות מה שלא היה רוצה מקודם. וכיון שהבורא יתרומם שמו אין לו גורמים 28 שיחייבו שינוי רציווה ולא מעצורים לפניו ולא מעכבים יארעו או יסתלקו, ולכן אי אפשר שיפעל בעת זו ולא יפעל בעת אחר, אלא פעלו תמידי כתמידותו מצוי בפועל 29. ודרך אחרת אומרים, פעליו יתעלה שלמים מאוד, אין בהם שום חסרון, ואין מהם דבר לבטלה ולא תוספת, וזהו העניין שחוזר 30 עליו אריסטו תמיד ואומר, הטבע חכם 31 ולא יעשה דבר לבטלה, ושהוא עושה כל דבר בשלמות האפשרית בו. לכן אמרו על פי זה, המצוי הזה הוא בתכלית השלמות האפשרית ואין למעלה ממנה, ולכן חיובי שיהא תמידי, כי חכמתו כעצמותו 32 תמידיות ואף עצמותו חכמתו 33 אשר חייבה מציאות המציאות הזו. וכל מה שעלול אתה למצוא מטענות סוברי הקדמות מן הדרכים האלה מסתעפים, ואל אחת מהן חוזרים. ועוד על דרך הזרות אומרים הם, היאך היה ה' יתהדר ויתרומם בטל ולא עשה מאומה כלל ולא חידש שום חידוש במשך הנצח אשר אין לו ראשית, 34 וכל משך מציאותו הקדומה אשר אין לה סוף, לא עשה מאומה, וכאשר הגיע יום אתמול החל את המציאות. ואף אם תאמר, דרך משל, כי ה' ברא עולמות רבים לפני זה 35 כמניין מלא כדור הגלגל הקיצוני חרדל, ושכל עולם מהם נתקיים במציאות שנים כמניין מלואו חרדל, כי אז היה כל זה ביחס למציאותו יתעלה אשר אין לה סוף, כמו אלו אמרת שה' אתמול ברא את העולם, לפי שכל אימת שנקבע התחלת מציאות אחר העדר, אין הבדל בין אם תעשה שזה היה מאז מאות אלפי שנים, או מזה זמן קרוב מאוד. והנה גם זה ממה שמפליא 36 בו סובר הקדמות. ועוד על דרך הלמידות, בידוע אצל כל העמים במשך הדורות, אשר זה מחייב שהדבר טבעי לא הנחתי 37, ולפיכך מוסכם הוא אצל הכל. אומר אריסטו 38, כל העולם39 מודים בתמידות השמים ויציבותה, וכיון שהרגישו שהיא לא הווה נפסדת, עשאוה משכן לה' יתעלה ולרוחניים כלומר: המלאכים, ויחסוה [קצה] לו להורות על תמידותה. והביא גם בעניין זה דברים מסוג זה 40 על דרך חיזוק ההשקפה אשר אישר אותה העיון לדעתו, בדברים המפורסמים 41. |
הערות:
1. אפשר: בכל פרק ממאמר זה שלא חברתיו אלא לך. 2. שבהם חשבו להגיע למטרתם וכוונתם. 3. לא אטפל ולא אעסוק בניתוח ובירור הספקות והקושיות שיש בשיטת יתר הפילוסופים, כגון אפלטון בעל השיטה השניה דלעיל בפרק יג וזולתן . פרט לאריסטו שדעותיו נראות די יציבות. 4. או אם לא יצליח לסתור לפחות נברר שדבריו לא הוכחו ויש לפקפק בנכונותם. 5. שדבריהם והשקפותיהם אינם איתנים אף לכאורה. 6. "עלי אלאטלאק" בסתם, כלומר: התנועה המקומית. כי שני מושגים הם לתנועה. התנועה הייחודית היא תנועת האנה וכדלעיל בפתיחת הלק זה הקדמה ד, וזוהי התנועה בסתם. והתנועה הכללית כוללת כל שינוי, וזו זקוקה לסימון ולציון איזו מין תנועה היא כי מצויה היא בארבע האמירות וכדלעיל תחילת פרק א. וכאן מדובר בתנועה בהא הידיעה, שהיא גורם הזמן. ואם היא מחודשת הרי היא זקוקה לתנועה הכללית, כלומר: תעורת השנוי, וראה גם אפלטון בספרו תיאטיטוס מהד' [קצג] רות עמ' 121 והלאה. וראה גם אבי נצר במאמרו "אלמסאיל אלפלספיה" קטע 21. וראה אריסטו בטימיאוס עמ' a30 . ומטפיזיקה ספר יא פרק ו. 7. וכדלעיל בפתיחה ההקדמה החמישית. 8. ואינסופיות כזו מוכחשת וראה לעיל בפתיחה הקדמה ג, והקדמה טו. 9. "ולאזם" ור"ש נתחלפה לו בתיבת "ומלאזם" ותרגם "ודבק". 10. לעיל בפתיחה הקדמה טו וראה פי' אבי נצר לעיל פ"ג הע' 39 11. פיזיקה ספר א פ"ט. ואם כי אין זה בהדיא בדברי אריסטו כבר השמיענו רבנו לעיל פרק יג ד"ה וההשקפה השלישית שדברים שמביא בשמו בעניין זה הוא צירוף השקפת אריסטו ותלמידיו ומפרשי ספריו. 12. ודרך זו בנויה על יסוד שלא תתכן הויית יש מאין. 13. הצורה, כי היא הממחישה לנו את מציאות החומר. 14. "אזלי" קדמון שיין סוף לקדמותו. 15. לעיל בפתיחה הקדמה יג וכו'. 16. כי הוא נע ממנו אליו. 17. שעל פי מסקנותיו הניח וקבע כללים ומשפטים החלטיים. 18. ראה על השמים ספר א פרקים י-יב. וכלל זה החזיק רס"ג והגיע בו למסקנת הפוכה שגם השמים הווים נפסדים. 19. ראה לעיל פרק יג הע' 39 פירוש אבי נצר לעניין זה. 20. הכוונה לאבן סינא, הפך פירוש אבינצר. 21. "זעם" מחשבה בלתי נכונה, ולפיכך תרגמתי כן, אם כי אין התרגום מדוייק וראה לעיל פרק יג הע' 44. 22. אפשר: בעושה. 23. אמהות, הדרכים הראשיות, השבילים העיקריים 24. אפשר: מבחינת. וברור שהכוונה החקירה על ההתכנויות השונות מבחינת הזמן חומר [קצד] היסודות וחומר השמים. 25. וכדלעיל בפתיחת חלק זה הקדמה יח. 26. תירוץ ופירוק קושי זה השמיענו רבנו לקמן בתחילת פרק יח מחלק זה. 21. "עליו" הכוונה לגורמים או מעכבים חיצוניים, ו"בו" פנימיים. 28. "אלדואעי" ובר"ש המקרים. ואינו נכון. 29. להלן בפרק יח מבאר רבנו חולשת טענה זו שהיא מתעלמת מאמתת הרצון ומהותו. 30. "יכררה" ובר"ש "ישבחו" ואינו נכון. 31. ראה גם לעיל בחלק זה פרק י הע' 29. 32. בר"ש "בעצמו תמיד" וט"ס הוא. 33. כי הלא אין שניות כלפי מעלה. וכדלעיל ח"א פרק סח. ובהלכות יסודי התורה פ"ב הל' י. 34. בר"ש "אשר לא סר" ולא שת לבו לשימושי השפה הערבית. 35. ושמא רומז רבנו לאמרת ר' אבהו בבראשית רבה פרשה ג ט. מלמד שהיה בורא עולמות ומחריבן עד שברא את אלו. 36. להפליא ולהתמיה את השומע.' 37. שקדמות השמים ונצחיותה אינה הנחה יצירתית של הפילוסופים. 38. בספרו על השמים ספר א פ"ג. 39. אפשר: כל בני אדם. [קצה] 40. סוגיין דעלמא. פוק חזי מא עמא דבר. 41. בספרו טופיקה ספר א פ"א. |
|
[לאריסטו אין הוכחה על קדמות העולם] ואין לחשוב על אריסטו שהוא סבור שאותן הדברים הוכחה, כי אריסטו הוא אשר למד לבני אדם דרכי ההוכחה וחוקיה ותנאיה 5. ואשר הביאני לדבר זה, לפי שהאחרונים מתלמידי אריסטו מדמים כי אריסטו כבר הוכיח את קדמות העולם, ורוב בני אדם מאותם המדמים שנתפלספו סומכים על אריסטו בשאלה זו, וחושבים 6 שכל מה שאמר, הוכחה גמורה שאין בה פקפוק. ויקשה בעיניהם לחלוק עליו, או לומר שנעלם ממנו דבר, או שטעה בדבר מן הדברים. ולפיכך ראיתי להוליכם 7 כפי השקפתם, ואבאר להם שאריסטו עצמו לא טען 8 ההוכחה 9 בשאלה זו, מזה שהוא אומר בשמע 10 |
שכל מי שקדם לנו מן הטבעיים סובר כי התנועה אינה הווה ולא נפסדת, פרט לאפלטון11 שהוא סבור שהתנועה הווה נפסדת, וכך גם השמים לדעתו הווה נפסדת, זה לשונו.
|
|
וידוע שאילו הוכחה שאלה זו בהוכחות החלטיות, לא היה נזקק אריסטו לתמוך אותה בכך שכל מי שקדם מן הטבעיים סובר כן 12, ולא היה צריך לומר כל מה שאמר באותו המקום מן ההרחקה לדברי כל מי שחלק עליו וגינוי השקפתו 13. לפי שכל דבר שהוכח, לא תוסיף אמתתו ולא יתחזק הנכון שבו בהסכמת כל העולם 14 עליו, ולא תגרע אמתתו ולא יחלש הנכון שבו אם יחלקו כל אנשי הארץ עליו 15. ואתה מוצא עוד אריסטו אומר בספר השמים והעולם 18 [קצו] כאשר בא לבאר כי השמים אינה הווה ולא נפסדת, אמר: |
ורוצים אנו עתה לחקור אחרי זה גם על השמים, ונאמר, האם היא נהייתה מדבר או שלא נהייתה מדבר, והאם היא נכללת תחת ההפסד או שאינה נפסדת כלל.
|
|
וחשב 17 אחר שהניח שאלה זו להזכיר הוכחות 2 האומר כי השמים הווים 18, והסמיך לכך דברים זה נוסחן, אמר: |
אם אנו נעשה כן, יהיה דברנו אז אצל מטיבי העיון יותר מקובל ורצוי, ובפרט כאשר ישמעו הוכחות 2 החולקים תחילה. כי אם נאמר אנחנו את השקפתינו והוכחותנו, 2 ולא נזכיר הוכחות 2 החולקים, תהיה קבלת הדברים יותר חלושה אצל השומעים. ומחובת הרוצה לשפוט בצדק שלא יהא שונא את החולקים עליו, אלא יהיה נוח כנה. וינהג בו כפי שנוהג בעצמו בעצם אמתת ההוכחות 2.
|
|
זהו נוסח דברי האיש.
ועתה אליכם מקהלות בעלי העיון, האם נותרה על האיש הזה תרעומת אחר הקדמה זו? - והאם יחשוב מי שהוא אחרי דברים אלו, שהושגה לו הוכחה על שאלה זו? - והאם ידמה מי שהוא, וכל שכן אריסטו, שהדבר אשר הוכח תהיה קבלתו חלושה אם לא ישמעו הוכחות 2 החולקים עליו? ואף שיעשה את זה השקפתו, וראיותיו עליה טענות 2, האם אין אריסטו מבחין את ההבדל שבין הטענות 2 וההוכחות, ובין ההשקפות אשר מתחזקת המחשבה בהן או נחלשת 19 לבין הדברים המוכחים. ועוד: דברי ההטפה 20 הללו, אשר הקדים להיות כנה כלפי היריב כדי לחזק השקפתו, האם יש צורך לכל זה בהוכחה?! לא! אלא כל מטרתו היא לומר כי השקפתו יותר נכונה מהשקפת החולקים עליו, מאותם שטענו כי העיון הפילוסופי מראה כי השמים נכללים תחת ההוויה וההפסד, אלא שלא נעדרה מעולם, או שהיא הווה אך לא נפסדת, וכל יתר מה שהזכיר מאותן ההשקפות. וזה נכון בלי ספק כי השקפתו קרובה יותר אל הנכון יותר מהשקפותיהם כפי הלמידות מטבע המציאות. ואין אנחנו חושבים כך כפי שאבאר 21. אבל כבר נתגברו התאוות 22 על כל הכתות, ואפילו על הפילוסופים, ורוצים לקבוע כי אריסטו הוכיח שאלה זו. ושמא לדעתם אריסטו הוכיח שאלה זו, והוא לא הרגיש שהוא הוכיח, עד שאמצווהו 23 לכך הבאים אחריו. אבל אני, אין לי ספק כי אותן ההשקפות אשר הזכיר אריסטו בעניינים אלה, כלומר: קדמות העולם וסיבת שינוי תנועת הגלגלים ודירוג השכלים, כל זה אין עליו הוכחה, ולא דימה אריסטו אי פעם שאותם הדברים הוכחה. אלא כפי שהזכיר שדרכי הלמידות על הדברים הללו שעריהם נעולים בפנינו, ואין בידינו להם מוצא שנלמד בו. וכבר ידעת נוסח דבריו, והוא זה: 24 |
ואשר אין לנו בו ראיה 25, או שהם חמורים בעינינו, הרי דברינו בהם 'מדוע זה קשה'? כגון אמרנו האם העולם קדמון או לאו.
|
|
זה לשונו.
אבל אתה כבר ידעת ביאור אבי נצר למשל זה ומה שפירש בו, ושהוא הרחיק שאריסטו מסופק בקדמות העולם, וזלזל בגאלינוס זלזול גדול על שאמר כי שאלה זו קשה ולא ידועה הוכחה עליה. וסובר אבו נצר שהדבר פשוט וברור, מורה עליו ההוכחות שהשמים קדומים ומה שבתוכה הווה נפסד 26. כללו של דבר אין באף אחת מן הדרכים הללו שהזכרנו בפרק זה מה שיאמת השקפה או יבטל או יביא בה ספק. אבל הבאנו מה שהבאנו, [קצז] בידענו כי רוב מי שנדמה לו שהוא חקר, 27 ואף על פי שאינו מבין מאומה במדעים, מחליט בקדמות העולם מתוך הסתמכות על אותם שנתפרסמה חכמתם הסוברים קדמותו 28, ועוזב דברי כל הנביאים מחמת שאין דבריהם על דרך הלמוד, אלא על דרך ההודעה בשם ה', והיא הדרך אשר לא יוכשרו בה כי אם מעטים המאושרים בשכל 29. אבל מה שאנחנו חושבים בעניין חידוש העולם לפי השקפת תורתנו אזכירהו בסוף בפרקים שיבואו 80. |
|
הערות:
1. לחשוב שהוכח לו הדבר. 2. "חג'ה" אינה הוכחה גמורה מוחלטת, אלא טענה הוכחתית, או הוכחה ויכוחית. ואם כי תרגמתי רובן "הוכחה" שלא בדיוק מחוסר מילה מתאימה לפי ידיעתי הדלה, כי "הוכחה" היא תרגום "ברהאן" אשר הר"ש מתרגמה "מופת" וכאן תרגם "חג'ה" טענה, ואינו נכון כי אינה סתם טענה. תטענה" היא תרגום "דעוי". ופעמים תרגם "ראיה" ואינו נכון כי "ראיה" תרגום "דליל". 3. "יזעם" וראה לעיל פרק יג הע' 44. 4. דברי אלאסכנדר הובאו לקמן בסוף פרק כב, ובפרק כג שכל שני נגדיים שאי אפשר להוכיח אף אחד מהם יש לתפוש אשר הקושיות נגדו קלות ופחותות. 5. וכדומה לזה כותב אבי נצר על אפלטון ואריסטו בתחילת מאמרו "כתאב אלג'מע בין ראי אלחכימין". 6. ט'ן מחשבה בלתי נכונה, ופעמים תרגמתיה "מדמים". 7. אפשר: לנהוג עמהם. ואפשר גם: להריצם. 8. "לם ידעי" ובר"ש "לא יתפאר" ולא דק. וראה לעיל הע' 2 9. אפשר: שהוכיח. 10. פיזיקה ספר ח פרק א. 11. בספרו טימיאוס לח ב. וכדלעיל פרק יג ההשקפה השנית. 12. על סוג ראיה כזו, כלומר: כשמלומדים רבים סומכים ידיהם או אומרים דבר אחד, נחשב הדבר כדבר נכון, ראה בתחילת מאמר אבי נצר "בספר אלג'מע בין ראי אלחכימין" ד"ה "פאמא אן יכון ראי אלג'מיע". אבל ההמונים כשהם מחזיקים דעה מסוימת אינה נחשבת אלא לדעה אחת כלומר: דעת האומר הראשון בלבד. וראה גם סנהדרין לו א. 13. רבנו תופש את הכלל המקובל בעולם "חוזק המילים סימן לחולשת הטענה". וראה לעיל ח"א סוף פרק נא. 14. "כל אלעאלמין" הלמד בפתח, כל אנשי העולם, כל בני אדם. ור"ש קרא את הלמד חרוקה (כסר) ותרגם "כל החכמים". 15. כמה מרפסן אגרי דברי אמת הללו, וכמה צריכים בעלי התשובות בימינו לקבעם כמרגלית לנגד עיניהם, שהם מביאים חבלות של בעלי סברא הרצויה להם כדי לעבות את האמת שלהם. 16. ספר א [קצו] בראש פרק י. 17. "ראם" זמם, יזם, נגש לעשיית הדבר. ובר"ש "והשתדל". 18. בר"ש "הווים נפסדים" ואין נפסדים במקור. 19. ההשקפות אשר הסברא נוטה אליהן או מעליהן, 20. "קול כ'טב" ובר"ש "המאמר ההגדי". 21. לקמן פרק יז. 22. נכון יותר: השאיפות. 23. "תנבה" הנון שרוקה (צ'ם) אמצווהו, עודדוהו, סעדוהו. ובר"ש "שהתעוררו לזה". מפני שקרא את הנון והבית פתוחות (פתח), ואינו נכון. ודברי רבנו לעג לאותם המדמים שאריסטו הוכיח שאלת קדמות העולם. 24. בספרו טופיקא ספר א פרק יא. 25. "חג'ה" ראה לעיל הע' 2 26. איני יודע היכן דברי אבונצר אלה. וראה לעיל פרק יג הע' 39 שכתב ההיפך הגמור ממה שמביא כאן רבנו בשמו, [קצז] וש "תחד'ק" נתפקח. ובר"ש שהם השכילו. 28. כדרך שנהג הנרבוני. 29. שנתן להם ה' דעה רחבה להבין ולרדת לעומק דברי הנביאים על אף קיצורם משליהם וחידותיהם. 30. לקמן פרקים כה-כז. |
|
פרק זה אבאר לך בו את דעתי 1 בשאלה זו, ואחר כך אביא ראיות על מה שאנו חושבים 2. [ראיות ה"מתכלמין" (="מדברים") אינן נכונות] ומה שהאדם טוען שהוא הוכיח שאלה מסוימת בהטעיות, הרי לדעתי אינו מחזק אמיתת אותה הבעיה, אלא החלישה וגורם להכחישה, כי כאשר יתברר בטול אותן הראיות, תחלש הנפש מלאמת אותו הדבר שהובאו עליו הראיות 4. ושהדבר אשר אין עליו הוכחה, אם ישאר סתום כדבר שיש עליו חקירה, או לקבל בו אחת הקצוות הנגדיות יותר טוב. וכבר הזכרתי לך דרכי ה"מתכלמין" בקביעת חידוש העולם, והעירותיך על מקום הפקפוק בהם 5, וכן כל מה שהזכיר אריסטו ותלמידיו מן הראיות על קדמות העולם אינו לדעתי הוכחה גמורה, אלא טענות 6 שיש בהן ספקות חמורים כפי שאשמיעך. ואשר אני חושב לבאר כי היות העולם מחודש כפי השקפת תורתנו, כפי שכבר ביארתי, אינו נמנע, ושכל אותן הראיות הפילוסופיות אשר נראה מהן שאין הדבר כפי שאמרנו, יש לכל אותן הטענות6 דרכים המבטלים אותם, ותבטל הראיה בהם נגדנו. [אני מאמין בחידוש בגלל הנבואה] ואחר אשר אבאר אפשרות טענתנו, אבוא להכריעה על זולתה גם בראיה עיונית, כלומר: הכרעת אמירת החידוש על אמירת הקדמות. ואבאר, כי כמו שמחייבים אותנו הקושיות אשר בסברת החידוש, כך מתחייבים קושיות יותר חמורות מהן בסברת הקדמות 8. והנני עתה מחל בהמצאת הדרך המבטלת ראיות כל מי שהביא ראיה על קדמות העולם. [קצח] |
|
הערות:
1. "אעתקדה" על דיוק מונח זה ראה לעיל פרק נ. ובמה שצויין שם. ואינה סתם אמונה. ובר"ש "מה שאאמינהו". 2. "נרומה" ראה לעיל פרק סו הע' 17. 3. אינם מתקבלים על דעתי ואיני מסכים עמהם. 4. כי גם כאשר הדבר אמת כשלעצמו, ובא מי שאינו יודע ומביא עליו ראיות חלושות גורם לבני אדם לחשוב שאותו הדבר מבוסס על אותן הוכחות רעועות וידחוהו. וכדומה לזה כתב רס"ג בסוף הקדמת ספרו האמונות ודעות פ"ז הסיבה הששית. 5. לעיל ח"א פרק עד. 6. "חג'ג'" ראה לעיל פרק טו הע' 2. 7. בבחינת: לא תהא תורה שלמה שלנו, כשיחה בטלה שלהם. וראה גם לקמן בחלק זה פרק לח. 8. וכדלעיל פרק טו הע' 4. [קצח] |
|
[אין להשוות דבר קיים למצבו בעת התהוותו] המשל בכך, כי טבע זרע האשה, כשהוא דם בכליו, זולת [=שונה מ-] טבעו בעת ההריון בעת מפגשו בזרע הזכר ותחילת תנועתו 4, וגם טבעו בעת זו, זולת טבע החי השלם אחר לידתו. ואין ללמוד בכל האופנים*4 מטבע הדבר אחר היותו וגמרו ומציאותו בתנוחתו כפי שלמות מצבו, על מצב אותו הדבר בעת תנועתו להוויה; ואין ללמוד ממצבו בעת תנועתו, על מצבו לפני שהחל בתנועה. וכל זמן שתטעה בעניין זה, ותביא ראיה5 מטבע הדבר המצוי בפועל על טבעו כשהוא בכוח, יתעוררו לך ספקות גדולים, ויהיו בטלים לדעתך דברים שהוויתם חיובית, ויתחייבו לדעתך דברים בטלים6. [משל - לידת האדם] והנה נניח במה שהמשלנו בו7, שאדם שלם מאוד באפיו הטבעי8, נולד, ומתה אמו אחר שהניקתו מספר חודשים. ובודדו גברים 9 בהשלמת גידול הילד הזה באי בודד, עד אשר גדל והשכיל ולמד. והוא לא ראה מעולם אשה, ולא נקבה מנקבות שאר בעלי החיים. ואז שאל ואמר לאיש מאשר עמו, היאך נמצאנו, ובאיזה אופן נהוינו? השיבו הנשאל, כי כל אחד ממנו נתהווה בבטן אחד ממיננו כמונו, והיא נקבה בצורת כך וכך, ושהאחד ממנו היה קטן הגוף בתוך הבטן, נע וניזון וגדל לאט, והוא חי, עד שיגיע לגבול מסוים בגודלו, ואז יפתח לו פתח בשיפולי הגוף, יגח 10 ממנו ויצא, ואינו חדל להתפתח אחרי כן עד שיהיה כפי שאתה רואה אותנו. הרי אותו הולד היתום 11 ישאל בהחלט ויאמר: ואותו האחד ממנו בעת שהיה קטן בבטן, והוא חי נע וגדל, האם היה אוכל ושותה ונושם מפיו ונחיריו ומוציא רעי? ואז יאמרו לו לאו! הרי בלי ספק ימהר להכחיש דבר זה, ויביא הוכחה על כל הדברים הללו האמיתיים שהם נמנעים במה שילמד מן המצוי השלם והיציב 12. ויאמר: כל אחד ממנו, אם תעצר ממנו הנשימה אפילו מקצת שעה, ימות ויבטלו 13 תנועותיו, והיאך יצטייר שיהא אחד ממנו בתוך כלי אטום המקיפו בתוך הגוף במשך חודשים והוא חי נע? - ואלו בלע אחד ממנו ציפור, היה אותו הציפור מת מיד בהגיעו לבטן 14, וכל שכן בבטן התחתון; - וכל אחד ממנו, אם לא יאכל המזון בפיו וישתה המים, יאבד בלי ספק במשך ימים מעטים, והיאך ישאר האדם חי חודשים ללא אכילה ושתיה?! - וכל אחד ממנו אם יאכל ולא יוציא רעי, הרי במשך ימים מעטים ימות בתחלואים קשים, והיאך יתקיים זה חודשים בלי שיוציא רעי? - ואלו ינקב בטן של אחד [קצט] ממנו, ימות אחרי איזה ימים, והיאך אתה חושב כי העובר הזה היה טבורו פתוח?! - והיאך לא יפתח עיניו ולא יפרוש כפיו ולא יפשוט רגליו, וכל אבריו בריאים אין פגע בהם כפי שאתם מדמים? ועל דרך זו ימשך לו כל ההיקש, שלא יתכן בשום אופן שהאדם יתהווה בצורה זו. התבונן נא במשל זה ובחנהו אתה המעיין, ואז תמצא כי זה בדיוק מצבנו עם אריסטו. שאנו ההולכים 15 אחרי משה רבנו ואברהם אבינו עליהם השלום, בדעה 16 שהעולם נתהווה באופן כך וכך, ונעשה כך מכך, ונברא בך אחר כך. ויבוא אריסטו לסתור דברינו, ולהביא לנו ראיה מטבע המציאות הנחה, השלמה המצויה בפועל, אשר אנחנו מודים לו שהיא אחר תנוחתה ושלמותה אינה דומה למאומה כמה שהייתה בעת ההתהוות, ושהיא נמצאת אחר ההעדר המוחלט. ואיזו ראיה 17 תתקיים נגדנו מכל מה שהוא אומר?! אבל יתקיימו אותן הראיות18 למי שטוען כי טבע המציאות הזו הנחה, מורה על היותו מחודש, וכבר הודעתיך כי אני איני טוען זאת, והנני חוזר ומזכיר לך יסודות דרכיו, ואראה לך היאך אין מחייב אותנו מהם מאומה, כיון שטענתנו שהעולם בכללותו המציאו ה' אחר ההעדר, והווהו עד אשר שלם כפי שאתה רואהו. [נגד אריסטו] וזה נכון, כי אנחנו לא טענו שהחומר הראשון נתהווה כהתהוות האדם מן הזרע, או יפסד כהפסד האדם אל העפר 20, אלא טענו כי ה' המציאו מן האין. והוא כפי שהוא אחר מציאותו, כלומר: שכל דבר מתהווה ממנו, ונפסד אליו כל מה שנתהווה ממנו, ולא ימצא מעורטל מצורה21, ועדיו מסתיימת ההוויה וההפסד. והוא אינו הווה כהתהוות מה שמתהווה ממנו, ולא נפסד כהפסד מה שנפסד אליו, אלא נוצר 22. וכאשר ירצה יוצרו - מעדירו העדר גמור ומוחלט. וכך בדומה אנו אומרים בתנועה, לפי שהוא הביא ראיה מטבע התנועה, שהיא לא הווה ולא נפסדת. והדבר נכון, לפי שאנו טוענים כי אחר מציאות התנועה כפי הטבע הזה אשר היא יציבה עליו, אין לשער הויתה והפסדה הוויה כללית והפסד כללי כהויית התנועות החלקיות ההוות, וכהפסד התנועות החלקיות. והוא הדין בכל מה שמחייב טבע התנועה. וכך הדבר בתנועה הסיבובית שאין לה התחילה23, הוא נכון אחר מציאות הגוף העיגול הנע בסיבוב לא יצטייר בתנועתו התחילה 24. וכך אנו אומרים באפשרות, שהוא מחייב שתקדם לכל הווה 25. שאין זה מתחייב אלא במציאות הזו היציבה, אשר כל מה שמתהווה בה מתהווה הוא ממצוי מסוים. אבל הדבר הנברא מן ההעדר, אין שם דבר שירמוז עליו לא בחוש ולא בשכל, שאז תקדם לו אפשרות. וכך אנו אומרים גם במה שהשמים אין בה נגדיות, 26 שזה נכון. פרט לכך שאנחנו [ר] לא טענו כי השמים נתהוו כהתהוות הסוס והדקל 27, ולא טענו שהרכבן מחייב להם הפסד כצומח וכחי מחמת הנגודים שבהם. קיצורו של דבר 28 הוא מה שאמרנו, שהמצוי במצב שלמותו וגמרו אין מצבו זה מורה על מצבו לפני שלמותו. וגם אין קושיא עלינו בדברי האומר כי השמים נתהוו לפני הארץ, או הארץ לפני השמים 29, או שהיו השמים ללא כוכבים 30, או מין חי בלעדי מין אחר 31, כי כל זה בעת התהוות הכללות הזו. כמו שהחי בעת התהוותו נתהווה בו הלב לפני האשכים, כפי שאנו רואים בעין, והעורקים לפני העצמות, ואף על פי שאחר שלמותו לא ימצא בו אבר בלעדי אבר מכל האברים אשר לא יתכן קיום האדם בלעדיהם. כל זה אנו נזקקים לו אם נקח את המקרא כפשוטו, ואף על פי שאין הדבר כך כמו שיתבאר בהמשך הדברים 32. ולכן ראוי שתשמר בעניין זה 33, כי הוא חומה בצורה בניתיו סביב התורה מקיף אותה, המונע אבני כל יורה אליה. [אנו מוכיחים אפשרות חידוש, ולא הכרח החידוש] אמרנו אין זה מחייב אותנו לפי מחשבתנו, לפי שאין אנו רוצים עתה לבסס שהעולם מחודש. אלא כל מה שאנו רוצים, הוא אפשרות היותו מחודש, ושלא תבטל הנחה זו בלמידות בטבע המציאות אשר אין אנו מכחישים אותה. וכאשר תתבסס אפשרות ההנחה כמו שביארנו, נשוב אחר כן ונכריע השקפת החידוש. ולא ישאר בעניין זה אלא אם יביא 37 לנו מניעת חידוש העולם לא מצד טבע המציאות, אלא ממה שמחייב השכל ביחס לה', והם שלושת האופנים אשר כבר הזכרתים לך לעיל 38, ושהם לומדים בהם על קדמות העולם מצד ה'. והנני מגלה לך צדדי הפיקפוק בהם עד שלא תתקיים מהם ראיה כלל, בפרק הבא. |
|
הערות:
1. כגון התהוות החי והצומח. 2. מצב שבו הוא נשאר לאחר גמרו. מצב קיומו השלימותי. 3. ובכך יש להבחין בכל דבר שלושה שלבים הללו אף בדבר שחומרו קיים. 4. התנועה כאן היא ההכללתית וכפי שקדם שכל שינוי תנועה הוא. וראה גם סוקראטס בספר תיאטיטוס של אפלטון מהד' רות עמ' 34 ועמ' 125. *4. לפי כ"י ב, בכל המציאות. 5. אפשר: ותחיל את הלמידות. או: ותמשיך ללמוד. 6. כלומר: שהתוצאה תהיה שדברים אפשריים יהיו לפי מסקנותיך ותוצאות עיונך נמנעים בלתי אפשרים. ולהיפך דברים הנמנעים יהיו לדעתך אפשריים. 7. לעיל, התהוות זרע האשה. 8. "כאמל אלפטרה" אפיו הטבעי ותכונותיו הנפשיות והשכליות בתכלית השלמות. ובר"ש "שלם במדע המוטבע באדם" וכביתר המקומות לא דק במילה זו. 9. "ואנפרד" כלומר: שנשאר טיפולו בידי גברים בלבד. ולפי כ"י ב, מ, "האיש" ואינו נכון, כי יש עוד גברים אחרים בכפר דכרייא זה וכמשמע לקמן. 10. "יברז" ובר"ש הושמט. וכדרכו להשמיט כל מה שנראה לו מיותר. 11. "אליתים" כשמילה זו נאמרת תוך שטף הדברים ללא צורך כי הלא מדובר ביתום. יש בה משום הקטנה מעין בטוי "המסכן", לרמוז שאינו מסוגל להבין דברים המובנים לאחרים. 12. הנח. הנמצא במצבו השלימותי. 13. אפשר: וישבתו 14. "אלמעדה" הבטן העליון. האסטומכא. 15. בר"ש "הרודפים". [קצט] 16. "נשתקד" כבר העירותי פעמים רבות, שאינה סתם אמונה. וכפי שבאר רבנו לעיל ח"א פרק נ. ורס"ג בהקדמתו לאמונות ודעות פ"ד ראה שם מהדורתי. ובר"ש "נאמין" ונתן מקום לנרבוני להשחיל את הזיותיו המפוקפקות בדברי רבנו. 17. "חג'ה" וראה לעיל פרק טו בע' 2. ואפשר לתרגם: ואיזו טענה תעמוד נגדנו. 18. אף כאן "חג'ה" וכדלעיל פ"ט הע' 2, 19. וכדלעיל בחלק זה פרק יד. 20. כלומר: דבר מדבר ודבר אל דבר. 21. כלומר: שחומר בלי צורה אינו מצוי כלל. ואינו ניתן לתפישה. ומה שאנחנו אומרים חומר וצורה אינה אלא הפשטה מחשבתית. או כלשון רבנו בהלכות יסודי התורה פ"ד הל' ז אלא לב האדם הוא שמחלק גוף הנמצא בדעתו ויודע שהוא מחובר מגולם וצורה. 22. אפשר: נברא. מחודש. 23. אין בה נקודת אחיזה מהיכן התחילה, ומזל טלה שאנו אומרים כי משם התחיל המחזור אינו אלא ציור דמיוני של קבוצת כוכבים. וראה בהלכות ברכות פ"י הל' יח. וקדוש החודש פ"י הל' ד. 24. לפירוש דברי אריסטו בעניין זה ראה לעיל פי"ג הע' 39. 25. וכדלעיל, הדרך הרביעי. 26. שם הדרך השלישי. 21. "אלנכ'לה" ובר"ש והחמור, ושמא ט"ס הוא [ר] וצ"ל והתמר. 28. "מלאך אלאמר" וכפי שתרגמתי, וכעין לשון רבנו בהלכות ברכות פ"י הל' ז. ובר"ש "ועקר העניין". 29. מחלוקת בית שמאי ובית הלל בחגיגה יב א. 30. לפי פשטי הכתובים בבראשית א שהמאורות נבראו ברביעי. ועד אז היו השמים ללא כוכבים. 31. לפי פשטי הכתובים שם, שרץ המים והעוף בחמישי, וחית הארץ למינה בשישי. 32. לקמן פרק ל. 33. היסוד הגדול אשר הביא כאן רבנו, שאין ללמוד ולהקיש ממצב הדברים כפי שהם למה שהיה בהתהוות, אפילו בהתהוות יש מיש כיצירת העובר, וכל שכן יש מאין. 34. כי אריסטו הלא כבר מת. 35. נאמרה כאן המילה "טבע" כי המדובר הושם בפי אריסטו. 36. בר"ש "אחר הויתו" וטעות הוא. 37. אפשר: יוכיח. 38. פרק יד מחלק זה בשם תלמידי אריסטו וממשיכי דרכו. |
