מורה נבוכים / יוסף בכה"ר דוד קאפח

תרגם לעברית, ביאר והכין על-פי כתבי-יד ודפוסים

מהדורת אינטרנט מעוצבת בידי יהודה איזנברג

חלק שלישי

- המשך -

רבינו משה בן מימון - מורה הנבוכים
תרגם לעברית, ביאר והכין - יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעוצבת בידי יהודה איזנברג

חלק שלישי - פרק [ג]

[החזון השני של יחזקאל]
כיון שהזכיר יחזקאל ע"ה מתיאור המרכבה מה שאמר בתחילת הספר, חזרה אליו אותה ההשגה עצמה פעם שניה כאשר הועבר ¹ במראה הנבואה לירושלם, וביאר לנו דברים שלא נתבארו תחילה.

מהן שהוא העתיק אותנו מלשון חיות ללשון כרובים, והודיענו כי החיות האמורות תחילה הם גם מלאכים, כלומר: הכרובים ², ואמר ובלכת הכרובים ילכו האופנים אצלם ובשאת הכרובים את כנפיהם לרום מעל הארץ לא יסבו האופנים גם הם מאצלם ³. והדגיש קשר שתי התנועות ⁴ כמו שאמרנו ⁵.
ואחר כך אמר היא החיה אשר ראיתי תחת אלוהי ישראל בנהר כבר, ואדע כי כרובים המה ⁶, וחזר על הצורות עצמם והתנועות עצמם וביאר ⁷ שהחיות הם הכרובים והכרובים הם החיות. עוד ביאר בתיאור הזה השני עניין אחר, והוא שהאופנים הם הגלגלים, אמר לאופנים להם קורא הגלגל באזני ⁸.
עוד ביאר עניין שלישי באופנים ואמר בהם, כי המקום אשר יפנה [רפ] הראש אחריו ילכו לא יסבו בלכתם ⁹, הרי ביאר כי תנועת האופנים ההכרחית ¹⁰ אינה אלא נמשכת אל המקום אשר יפנה הראש, אשר ביאר כי זה נמשך אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת. ¹¹
עוד הוסיף עניין רביעי באופנים ואמר והאופנים מלאים עיניים סביב לארבעתם אופניהם ¹², ולא הזכיר עניין זה תחילה ¹³. עוד אמר באופנים בהשגה זו האחרונה, בשרם וגביהם וידיהם וכנפיהם ¹², ולא הזכיר לאופנים תחילה לא בשר ולא ידיים ולא כנפיים אלא שהם גופים בלבד, וחזר בסוף לומר שהם בעלי בשר וידיים וכנפיים, אלא שלא הזכיר להם צורה כלל ¹⁴.
כן ביאר עוד בהשגה הזו השניה שכל אופן מתייחס לכרוב ¹⁵, ואמר אופן אחד אצל הכרוב אחד ואופן אחד אצל הכרוב אחד¹⁶.
עוד ביאר כאן כי ארבע החיות הם חיה אחת מחמת צמידותם זו בזו, אמר היא החיה אשר ראיתי תחת אלוהי ישראל בנהר כבר ¹⁷. וכך גם האופנים לא קראם אלא אופן אחד ביארו, ואף על פי שהיו ארבעה אופנים כמו שהזכיר, בגלל חיבורם זה לזה והיותם כולם דמות אחד לארבעתן.
זהו מה שהוסיף לבאר לנו בצורת החיות והאופנים בהשגה הזו השניה.

הערות:

1. "אסרי" שם מונח בערבית בעיקר להליכה ולמסע בלילה. ואין ספק שרבנו השתמש במונח זה כדי לרמוז את החשכה האופפת את הנביא בראשית ההשגה בהתנתקו מתחושת סביבתו ובר"ש "כשנשא" וכיון כנראה לכתוב שם יחזקאל ח ג.
2. למהות המלאכים הללו ראה לעיל ח"ב פ"ו. ד"ה אבל אמרו.
3. יחזקאל י טז.
4. של החיות ושל האופנים.
5. לעיל בסמוך בפרק ב.
6. יחזקאל י כ.
7. בר"ש "והתבאר" ואינו נכון.
8. יחזקאל י יג.
9. שם י יא. [רפ]
10. "אלקסרייה" התנועה הטבועה בהם. שהיא כפויה עליהם, שבעל כרחם הם נעים לאותם העברים אשר למעלה למעלה ואשר למטה למטה.
11. יחזקאל א יב. וראה לעיל בסמוך פרק ב.
12. שם י יב.
13. במרכבה הראשונה נאמר כי גבותם מלאת עיניים, וכאן הם עצמם. וכבר נתבארו העיניים בשלל "ביאורים" לעיל בסמוך פרק ב. וכבר כתב רבנו שם"כלל גוף האופנים אשר אמר שהוא מלא עינים".
14. כלומר: נשמרו כמו במחזה הראשון ללא צורה.
15. וכדלעיל ח"ב פרק י.
16. יחזקאל י, ט.
17. שם י כ

רבינו משה בן מימון - מורה הנבוכים
תרגם לעברית, ביאר והכין - יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעוצבת בידי יהודה איזנברג

חלק שלישי - פרק [ד]

[תרגם יונתן בן עוזיאל לאופנים]
ראוי שאעירך על עניין מסוים אשר פנה ¹ אליו יונתן בן עוזיאל ע"ה.
והוא, שכאשר ראה בפירוש באומרו לאופנים להם קורא הגלגל באזני², החליט החלטה כי האופנים הם השמים, ותרגם כל אופן - "גלגלא", וכל אופנים - "גלגליא".

ואין ספק לדעתי שהוא ע"ה חזק אצלו ביאור זה מה שאמר יחזקאל ע"ה באופנים שהם כעין תרשיש ³, ומראה זה מיוחס לשמים כידוע ⁴. וכיון שמצא הכתוב וארא החיות והנה אופן אחד בארץ ⁵, שזה מורה בלי פקפוק כי האופנים בארץ, הוקשה עליו זה לפי אותו ביאור, ולפיכך המשיך ביאורו וביאר אמרו כאן 'ארץ' שהוא שטח ⁶ השמים, שזה ארץ ביחס למה שלמעלה מאותו השטח ⁶, ולפיכך תרגם אופן אחד בארץ ⁵ מלרע לרום שמיא, והבן ביאורו היאך הוא.
ונראה לי כי אשר הביאו לידי ביאור זה, מפני שהוא ע"ה סבר כי 'גלגל' שם ראשוני לשמים.

ולי נראה שאין הדבר אלא כך, והוא שהגנדור ⁷ שמו גלגל, וגלגלתיך מן הסלעים ⁸, ויגל את האבן ⁹, ומשום כך נאמר וכגלגל לפני סופה ¹⁰ מחמת גנדורו, ולפיכך נקראה קדרת המוח גולגולת [רפא] מפני שהיא מעוגלת, ומפני שכל כדור מהיר גנדור נקרא כל דבר כדורי גלגל, ולפיכך נקראו השמים גלגלים מחמת עגילותם, כלומר: מפני שהם כדוריים, ולפיכך אומרים גלגל הוא שחוזר ¹¹, וקוראים גם את האופן ¹² גלגל לעניין זה עצמו.
והנה אמרו לאופנים להם קורא הגלגל באזני ² להודיענו תבניתם ¹³ כיון שלא נזכרה להם תבנית ולא צורה אלא שהם גלגלים ¹⁴.
אבל אמרו בהם כתרשיש, כבר פירש גם את זה בתיאור השני, ואמר באופנים, ומראה האופנים כעין אבן תרשיש ¹⁵, ותרגם יונתן בן עזיאל ע"ה כעין אבן טבא, וכבר ידעת כי בלשון זה עצמו תרגם אונקלוס: 'כמעשה ליבנת הספיר' ¹⁶, ואמר כעובד אבן טבא, אם כן אין הבדל בין אמרו כעין אבן תרשיש, ובין אמרו כמעשה ליבנת הספיר, והבן זה.

ואל יקשה ¹⁷ בעיניך שאני הזכרתי פירוש יונתן בן עזיאל ע"ה וביארתי ¹⁸ הפכו, שהרי אתה מוצא הרבה מן החכמים ואף מן המפרשים חולקים על ביאורו במקצת מילים, ובעניינים רבים מענייני הנביאים, ומדוע לא יהיה כן בדברים העמוקים הללו.

ועוד שאני לא הכרעתי לך ביאורי, אלא הבן כל ביאורו ממה שהעירותיך, והבן ביאורך.
וה' יודע איזה משני הביאורים הוא התואם את הכוונה ¹⁹.

הערות:

1. "ד'הב", הלך, ובר"ש "נטה" ולנטייה רגיל רבנו להשתמש במילת "ג'נח".
2. יחזקאל י יג.
3. שם א טז.
4. בסוטה יז א "תכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכיסא הכבוד שנאמר כמעשה ליבנת הספיר וכעצם השמים". וכתב רבנו "מיוחס" כמו שכתב בהלכות יסודי התורה פ"ג הל' ג וזה שאנו רואין אותן כעין התכלת למראית עין בלבד הוא לפי גובה האויר. ורס"ג מתרגם בכל מקום תרשיש "בחר" הים, ואינו שם מקום מסוים.
5. יחזקאל א טו.
6. "סטח" וכד תרגם גם ר"ש. ונכון יותר לתרגם "פני".
7. נמנעתי מלתרגם "גלגול" כדי שלא אפרש את המילה באותה המילה עצמה, ולכן השתמשתי במילה הארמית של גלגול, וכבר אמרו חז"ל "בבלאי טפשאי דאכלי נהמא בנהמא".
8. ירמיה נא כה.
9. בראשיה כט י.
10. ישעיה יז יג.
11. שבת קנא ב.
12. "בכרה"1 [רפא] אופן של עגלה או של באר המים. ובר"ש "הגלגלים הקטנים של עץ והגדולים".
13. בר"ש "תכונתם" ולא דק.
14. בר"ש "לא שהם השמים" ושיבוש הוא.
15. יחזקאל י, ט.
16. שמות כד י. וראה לעיל ח"א פרק כח. וראה גם סוטה יז א.
17. אפשר: ואל יהא תמוה.
18. בר"ש "ופרש"י ופירוש זולתו" וט"ס הוא.
19. הוזקק רבנו להתנצלות זו בגלל התיאור הנעלה שתיארוהו חז"ל. ראה סוכה כח א. בבא בתרא קלד א. ואיני יודע למה לא עשה כן לעיל ח"ב פרק כז בעניין עינוג הגוף לאחר המוות, ראה שם בהערה.

רבינו משה בן מימון - מורה הנבוכים
תרגם לעברית, ביאר והכין - יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעוצבת בידי יהודה איזנברג

חלק שלישי - פרק [ה]

[שלוש השגות במראה יחזקאל: אופנים, חיות, אדם]
ממה שראוי שתתעורר עליו אמרו 'מראות אלוהים' ¹, ולא אמר 'מראה' בלשון יחיד, אלא 'מראות', לפי שהן השגות רבות שונות במיניהן, כלומר: שלוש השגות:

השגת האופנים, והשגת החיות, והשגת האדם אשר על החיות ², ובכל השגה מהן אמר וארא. והוא:
שבהשגת החיות אמר וארא והנה רוח סערה וגו' ⁴.
ובהשגת האופנים אמר וארא החיות והנה אופן אחד בארץ ^5.
ובהשגת האדם ⁶ אשר על החיות במעלה ⁷ אמר וארא כעין חשמל וגו' ⁸ ממראה מותניו וגו'. ולא כפל מילת 'וארא' כלל בתיאור המרכבה כי אם בשלוש פעמים אלו.

וכבר ביארו חכמי משנה עניין זה, והם אשר העירוני עליו, לפי שהם אמרו כי שתי ההשגות הראשונות, כלומר: השגת החיות והאופנים בלבד מותר ללמדם ⁹.
וההשגה השלישית, שהוא החשמל וכל הנספח לכך, אין מלמדין ממנו אלא ראשי הפרקים. ורבנו הקדוש סובר כי כל שלוש ההשגות נקראין מעשה מרכבה, והם אשר אין מלמדים מהם אלא ראשי הפרקים. וזהו לשונם בעניין זה:

עד היכן מעשה מרכבה? ר' אומר עד וארא בתראה, ר' יצחק אומר עד חשמל.
מן וארא עד חשמל מגמרינן אגמורי, מכאן ואילך מוסרין לו ראשי הפרקים.
איכא דאמרי מן וארא ועד חשמל מסרינן ראשי הפרקים, [רפב] מכאן ואילך אם היה חכם מבין מדעתו אין, ואי לא - לא ¹⁰.

הנה נתבאר לך מלשונם שהם השגות שונות, וההערה עליהם וארא וארא וארא, ושהם מעלות, ושההשגה האחרונה שבהם, והיא האמור עליה וארא כעין חשמל, כלומר: צורת האדם המחולק אשר נאמר בו ממראה מותניו ולמעלה וממראה מותניו ולמטה - הוא סוף ההשגות והנעלה שבהן ¹¹.

גם המחלוקת בין החכמים אם מותר לרמוז בלימודו במשהוא, כלומר: במסירת ראשי הפרקים, או שאינו מותר כלל לרמוז בלמוד אותה ההשגה השלישית ואפילו בראשי הפרקים, אלא מי שהוא חכם יבין מדעתו;
וכן גם המחלוקת בין החכמים כפי שאתה רואה גם בשתי ההשגות הראשונות, כלומר: החיות והאופנים, האם מותר ללמד ענייני אלה בפירוש או שאינו מותר אלא ברמז וחידות בראשי הפרקים ¹².

וראוי שתתעורר עוד על סדר שלוש ההשגות הללו, לפי שהוא הקדים השגת החיות לפי שהיא קודמת בכבוד ובסיבתיות, כמו שאמר כי רוח החיה באופנים, וגם בזולת זה. ואחר האופנים ההשגה השלישית, שהיא הדרגה היותר נעלה מן החיות כמו שנתבאר. וטעם הדבר, ששתי ההשגות קודמות ¹³ בלימוד בהחלט להשגה השלישית, כי בהם נלמד עליה ¹⁴.

הערות:

1. יחזקאל א א.
2. ר"ש השמיט "אלא מראות" כדרכו להשמיט מה שנראה לו כפילות מיותרת.
3. עליו ראה לקמן פרק ז.
4. יחזקאל א ד.
5. שם א טו.
6. בר"ש "ובהשגת העניין " ואיני יודע מה גרם לשינוי זה רק כאן.
7. בר"ש הוסיף משלו "במדרגה ובסדר" וגרם לקרשקש להאריך בפירושים.
8. יחזקאל א כז.
9. ללמד אותם לאחרים.
10. חגיגה יג א, בשינוים הראוים [רפב] לשימת לב.
11. כי בו מדובר על הנברא הראשון, או הנאצל הראשון לפי דעת בעלי הקדמות. וכדלקמן בפרק ז.
12. כלומר: אם נכללו במעשה מרכבה או שייכים הם למעשה בראשית.
13. האמצעית והתחתונה שהם האופנים. וראה לעיל ח"א פרק לג.
14. שים לבך למילים הללו בהם מבטא רבנו את הדברים.

רבינו משה בן מימון - מורה הנבוכים
תרגם לעברית, ביאר והכין - יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעוצבת בידי יהודה איזנברג

חלק שלישי - פרק [ו]

[חזון יחזקאל וחזון ישעיהו]
דע, כי העניין הזה הנעלה והחשוב אשר בא יחזקאל ע"ה להודיענו אותו מתיאור המרכבה בהתעוררות הנבואית אשר עוררתו להודיענו אותו, ¹ הוא העניין עצמו אשר הודיענו אותו ישעיה ע"ה באופן כללי שאינו צריך לפירוט הזה, והוא אומרו: ואראה את אדני יושב על כיסא רם ונשא ושוליו מלאים את ההיכל שרפים עומדים וגו' ². כבר בארו לנו חכמים כל זה, והעירונו על עניין זה.

ואמרו, כי ההשגה אשר השיג יחזקאל היא עצמה ההשגה אשר השיג ישעיה, והמשילו על כך משל לשני בני אדם שראו את המלך בהיותו במרכבתו:
אחד מהם מבני העיר והאחד מבני הכפר, זה שמבני העיר, ביודעו כי בני העיר ידועים את תכונת מרכבת המלך, לא תיאר תכונת רכיבתו, אלא אמר ראיתי את המלך בלבד.
והשני, מפני שהוא רוצה לתאר לבני הכפר שאין להם ידיעה במאומה מתכונת זה, פירט להם היאך תכונת רכיבתו ותיאור צבאותיו ושמשיו והמוציאים לפועל את פקודותיו.

ויש בכלל הערה זו תועליות גדולות מאוד. והוא אמרם בחגיגה ³ כל מה שראה יחזקאל ראה ישעיה, ישעיה דומה לבן כרך שראה את המלך, יחזקאל דומה לבן כפר שראה את המלך. ולשון זה אפשר לבאר כוונת אומרו כפי שאמרתי תחילה, שישעיה לא היו בני דורו זקוקים לבאר להם אותו הפירוט, אלא הספיק להם אמרו ואראה את אדוני וגו', ובני הגולה היו זקוקים לפירוט זה.
ואפשר שהיה סבור אומר דבר זה כי ישעיה יותר שלם מיחזקאל ⁴, [רפג] ושהשגה זו אשר הופתע בה יחזקאל ונבהל, הייתה אצל ישעיה ידועה ידיעה שאין צורך להודיע אותה כדבר מופלא, מפני שהיא דבר ידוע אצל השלמים.

הערות:

1. התעורה הנבואית עוררתו להודיענו אותו. וראה גם לעיל ח"ב פרק מה המעלה הראשונה.
2. ישעיה ו א-ב.
3. דף יג ב.
4. ראה לעיל ח"ב פרק מה, המעלה השניה ד"ה וממה שאתה צריך להתעורר עליו. שם מנה בדרגה אחת ישעיה וירמיה ונתן הנביא ואחיה השילוני. ולא מנה יחזקאל עמהם. ן רפג]

רבינו משה בן מימון - מורה הנבוכים
תרגם לעברית, ביאר והכין - יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעוצבת בידי יהודה איזנברג

חלק שלישי - פרק [ז]

[מושגים במחזה יחזקאל]
מכלל מה שראוי לחקור עליו ציון השגת המרכבה בשנה והחודש והיום וציון המקום¹, והנה זה ממה שראוי לחפש לו עניין, ואין לחשוב שהוא דבר שאין בו עניין.

וממה שראוי להתבונן בו והוא מפתח לכל, אמרו 'נפתחו השמים' ², ודבר זה רב בדברי הנביאים, כלומר: להזכיר השאלת הפתיחה ⁸, וגם פתיחת השערים, פתחו שערים ⁴, ודלתי שמים פתח ⁵, ושאו פתחי עולם ⁶, פתחו לי שערי צדק ⁷, ורבים כאלה.

וממה שראוי שתתעורר עליו, שכל התיאור הזה, ואף על פי שהוא במראה הנבואה בלי ספק כמו שאמר ותהי עליו שם יד ה' ⁸, אלא שעם כל זה נשתנו הבטויים בחלקי ⁹ התיאור הזה שינוים גדולים מאוד, והוא שכאשר הזכיר את החיות אמר דמות ארבע חיות ¹⁰, ולא אמר ארבע חיות בלבד, וכן אמר ודמות על ראשי החיה רקיע ¹¹, וכן אמר כמראה אבן ספיר דמות כיסא ¹², וכן אמר דמות כמראה אדם ¹², כל אלה אמר בהם דמות.

אבל האופנים, הנה לא אמר בהם דמות אופן, ולא דמות אופנים כלל, אלא הודעה סתמית על צורה מציאותית כפי שהיא ¹⁸. ואל יטעך אמרו דמות אחד לארבעתן ¹⁴, לפי שאין זה במהלך הדברים הללו ולא לפי העניין המדובר בו ¹⁵.
ונאמר בהשגה האחרונה חיזוק לעניין זה וביאור, והזכיר הרקיע בסתם כאשר החל להזכירו, ופירטו ואמר ואראה והנה אל הרקיע אשר על ראש הכרובים כאבן ספיר כמראה דמות כיסא נראה עליהם ¹⁸, אמר כאן את הדבר בסתם אל הרקיע, ולא אמר דמות רקיע כפי שהיה כאשר ספחו לראשי דמות החיות.
אבל הכיסא אמר דמות כיסא נראה עליהם, מלמד על קדימת השגת הרקיע תחילה ¹⁷, ואחר כך נראה לו עליו דמות כיסא, והבן זה.

וממה שראוי שתתעורר עליו, מה שתיאר בהשגה הראשונה כי החיות בעלות כנפים וידי אדם גם יחד, ובהשגה הזו השניה אשר ביאר בה כי החיות הם כרובים השיג תחילה כנפיהם בלבד, ואחר כך נתחדשו להם ידי אדם בהשגתו, אמר וירא לכרובים תבנית יד אדם תחת כנפיהם ¹⁸, אמרו תבנית כמו אמרו דמות ¹⁹, וסידורן תחת כנפיהם, והבן זה ²⁰

התבונן היאך ביאר באומרו אופנים לעומתם ²¹, ואף על פי שלא תיארם בצורה. אמר עוד כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם כן מראה הנוגה סביב הוא מראה דמות כבוד ה' ²², חומר הקשת המתואר ואמיתתו ומהותו [רפד] ידוע, וזה המופלא ביותר במה שיכול להיות בדמוי ובמשל, וזה בלי ספק בכוח נבואה.
והבן זהו ממה שצריך שתתעורר עליו חלוקתו דמויות אדם שעל הכיסא, עליונו כעין חשמל ותחתונו כמראה אש ²³ ומילת 'חשמל' זו, ביארו שהיא מורכבת משני עניינים חש מל ²⁴, כלומר: המהירות והיא הוראת חש, וההפסק והיא הוראת מל, הכוונה אחוד שני עניינים נפרדים, מבחינת שני צדדים מעלה ומטה על דרך הדמוי.

וכבר העירונו הערה אחרת, ואמרו שהוא נגזר מן הדיבור והשתיקה, אמרו פעמים חשות פעמים ממללות ²⁵, גזרו השתיקה מן 'החשיתי מעולם' ²⁶, הערה על שני העניינים בדברים בלי קול.

ואין ספק כי אמרם פעמים חשות פעמים ממללות, אינו אלא על דבר נברא. התבונן היאך בארו לנו כי זו דמות אדם שעל הכיסא, המחולק, אינה משל עליו יתעלה מכל הרכבה ²⁷ אלא משל על דבר נברא. וכך אמר הנביא הוא מראה דמות כבוד ה' ²⁸ וכבוד ה' אינו ה' כמו שביארנו כמה פעמים ²⁹, נמצא שכל מה שהכשיל בכל התנועות הללו אינו אלא כבוד ה', כלומר: המרכבה ³⁰ לא הרוכב, כיון שאין להכשילו יתעלה ³¹, והבן זה.

והנה מסרנו לך גם בפרק זה מן ראשי הפרקים, אשר אם תצרף ³² אותם הראשים תושג מהם כללות מועילה בעניין זה.
ואם תתבונן כל מה שאמרנו בפרקי מאמר זה עד פרק זה, יתבאר לך מן העניין הזה רובו או כולו, זולתי פרטים מעטים וכפילויות לשון שענינם ייעלם ³³, ואולי עם ההתבוננות המופלגת יתגלה זה ולא ייעלם ממנו מאומה.

ואל תתלה תקוותיך שתשמע ממני אחרי פרק זה ואפילו מילה אחת בעניין זה, לא בפירוש ולא ברמז, לפי שכבר נאמר בזה כל מה שאפשר לומר, ואף רבות דברתי באומץ ³⁴.

ועתה נתחיל בעניינים אחרים מכלל העניינים אשר אני מקווה לבארם במאמר זה.

הערות:

1. על רמז זה רבות כתבו המפרשים אפודי קרשקש נרבוני ושם טוב, דברים שאינם תואמים את דרכי חשיבתו של רבנו. ואתה שים לב להמשך "נפתחו השמים" וידוע, והדברים מקבילים.
2. יחזקאל א. א
3. וראה לעיל ח"ב פרק מד הערה 12. ופרק מז הערה 19.
4. ישעיה כו ב.
5. תהלים עח כג.
6. שם כד ט.
7. שם קיח יט.
8. יחזקאל א ג. וראה לעיל ח"ב פרק מא.
9. אפשר: בפרטי
10. יחזקאל א ה.
11. שם א כב.
12. שם א כו.
13. שאע"פ שמבחינת הרואה הכל דמות, הרי נתערבה במושג גם מהות הנראים, והובדל בין המוחש, למוחש המדומה, למושכל.
14. יחזקאל א טז.
15. כי בפסוק זה מספר מהות ארבעת האופנים לפני חלוקתן.
16. יחזקאל י, א.
17. ראה לעיל ח"א פרק עא ד"ה וכבר הודעתיך. וח"ב פרק כט, בסופו היאך למד אברהם אבינו על מציאות ה'.
18. יחזקאל י ח.
19. ראה לעיל ח"א פ"א.
20. שים לב לאמור לעיל בחלק זה פרק ב על תפקיד הידים. ובהקשר לכך ראה לעיל ח"ב פרק י ובהלכות יסודי התורה פ"ד הל' ו.
21. שם י יט, [רפד]
22. שם א כח.
23. שם א כו.
24. איני יודע היכן זה ולא מי הם שביארו.
25. חגיגה יג ב.
26. ישעיה מב יד.
21. כי כל נברא מורכב, יהיה אשר יהיה, ובר"ש "מכל המרכבה" ושיבוש הוא.
28. יחזקאל א כח.
29. ראה לעיל ח"א פרק סד. ועוד לביאור כבוד ה' ראה פירוש רבנו לחגיגה פ"ב מ"א מהדורתי עמ' שעח. ובהקשח לכך ראה לעיל ח"ב פרק ב.
30. הרי שגם כבוד ה' עדין מרכבה.
31. ראה לעיל ח"א, פרק נו. וראה גם מאמר אבי נצר "אלמסאיל אלפלספיה" קטע מב.
32. "צ'ממת" ולפני ר"ש היה כבכ"י ב. "תממת" ולפיכך תרגם"תשלים".
33. עלול להעלם ממי שאינו מעיין היטב. ובר"ש "שנעלם ענינם" ואינו נכון. כי המדובר על התלמיד המעיין ולא על רבנו עצמו.
34. כלומר: שנהגתי בעניינים אלה באומץ רב ודיברתי במעשה בראשית ומעשה מרכבה כמעט בדברים גלוים וברורים, כי עם ריבוי הרמזים החוזרים בצורות שונות נראה הכל ברור מה שלא הייתי צריך לנהוג כך. ובר"ש "וגם לחצתי מאוד ודחקתי" ואי הבנה הוא.

רבינו משה בן מימון - מורה הנבוכים
תרגם לעברית, ביאר והכין - יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעוצבת בידי יהודה איזנברג

חלק שלישי - פרק [ח]

[החומר - מתכלה]
כל הגופים ההווים הנפסדים לא יבואם ההפסד כי אם מצד חומרם לא זולתו, אבל מצד הצורה ומבחינת עצם הצורה ¹ לא יבואנה הפסד, אלא הם קיימים.
הנך רואה שכל הצורות המיניות תמידיות וקיימות, אבל השיג ההפסד את הצורה במקרה, כלומר: מחמת צמידותה לחומר, וטבע החומר ואמיתתו שלעולם לא ישתחרר מן הצמידות להעדר, ולפיכך לא תתקיים בו צורך אלא פושט צורה ולובש אחרת תמיד ².

וכמה נפלאים דברי שלמה בחכמתו בדמותו את [רפה] החומר לאשת איש זונה ³, לפי שלא ימצא חומר בלי צורה כלל, והרי הוא אשת איש תמיד לא ישתחרר מאיש, ולא ימצא פנויה ⁴ לעולם, ועל אף היותה אשת איש אינה חדלה מלבקש ⁵ איש אחר להחליף בו את בעלה, ומשדלתו ⁶ ומושכתו בכל אופן עד אשר ישיג ממנה מה שהיה משיג בעלה ⁷.

וזה הוא מצב החומר. והוא שכל צורה שתהיה בו הרי אותה הצורה מעתדתו לקבל צורה אחרת, ולא יחדל מתנועה ⁸, לפשוט צורה זו המצויה ולהשיג אחרת, ואותו המצב עצמו אחר הימצא הצורה האחרת ⁹.

[המגרעות - בגלל החומר]
הנה נתבאר כי כל אובדן והפסד או חיסרון אינו אלא מחמת החומר ¹⁰, וביאור הדבר באדם דרך משל, שכיעור מראהו ¹¹ וחריגת אבריו מטבען, וכן חולשת כל פעולותיו, או ביטולם, או התרופפותם ¹², ואין הבדל אם יהיה כל זה בעיקר התולדה או שאירע לו ¹³, הרי כל זה נספח לחומרו הנפסד לא לצורתו. וכן כל חי אינו מת וחולה כי אם מחמת חומרו לא מחמת צורתו, וכל מרדי ¹⁴ האדם וחטאיו כולם נספחים הם לחומרו לא לצורתו, וכל מעלותיו נספחים הם לצורתו.

המשל בכך, שהשגת האדם את בוראו, וציורו לכל מושכל, וניהולו לתאוותו וכעסו, ומחשבתו במה שראוי לקחת ומה שראוי להרחיק, כל זה שייך לצורתה אבל אכילתו ושתייתו ותשמישו וחשקו ¹⁵ בהן, וכן רגזו וכל מידה רעה הנמצאת לו, הרי כל זה שייך לחומרו, ¹⁶ וכיון שנתבאר שהדבר כך, ולא יתכן לפי גזרת החכמה האלוהית שימצא חומר בלי צורה, ולא שתמצא צורה מן הצורות הללו בלי חומר ¹⁷, ונתחייב הקשר הצורה האנושית הזו הנכבדה מאוד, אשר כבר בארנו ¹⁸ שהיא צלם אלוהים ודמותו, בחומר הזה העפרי העכור ¹⁹ האפל הגורם לה לכל מגרעת והפסד, ניתן לה, כלומר לצורה האנושית, יכולת על החומר, וממשל ושיפוט ²⁰ ושלטון, כדי שתכפהו ותכניע דרישותיו ותחזירהו ליושר האפשרי ולאיזונו ²¹.

ומכאן נתחלקו מעלות בני אדם:
- יש מבני אדם האישים אשר מטרתם תמיד העדפת הנעלה, ודרישת הקיום הנצחי כפי חיוב צורתו הנכבדת, ואינו חושב כי אם בהבנת מושכל והשגת השקפה נכונה בכל דבר, והתחברות בשכל האלוהי השופע ²² עליו אשר ממנו נמצאת אותה הצורה ²³. וכל עת שחייבוהו צרכי החומר ²⁴ לטינופו וחרפת המפורסם ²⁵, מצטער על מה שנתקע בו, ובוש ונכלם ממה שנוגע בו, ומשתדל למעט באותה החרפה כפי יכולתו, ולהישמר ממנה בכל אופן.
כאדם שכעס עליו המלך וצווהו להעביר זבל ממקום למקום כדי להבזותו, הרי אותו האדם משתדל בכל יכולתו להסתתר בעת אותו הבזוי [רפו] ואולי ²⁶ יעביר דבר מועט למקום קרוב כדי שלא תתלכלך לו יד ולא בגד ולא יראהו אחר, כך נוהג בן החורין ²⁷.
- אבל העבד שש לדבר, ומראה שלא הוטלה עליו יגיעה רבה, ומתגולל בכל גופו באותו הזבל והליכלוך, ומטנף פניו וידיו ומעביר בפרהסיא והוא צוחק ושמח ומטפח בידיו ²⁸.

וכך מצבי בני אדם:
- יש מבני אדם אנשים כמו שאמרנו, כל הכרחי החומר אצלם חרפה וגנאי ומגרעות שההכרח מחייבם, ובפרט חוש המישוש אשר הוא חרפה לנו כפי שאמר אריסטו ²⁹, אשר בו מתאווים אנו האכילה והשתייה והתשמיש, שראוי ³⁰ למעט בו ככל האפשר, ולהסתתר ³¹ בו ולהצטער בעשייתו. ושלא ייחד בכך שיחה ולא ירחיב בו דיבור, ולא יקהל ³² לדברים אלה, אלא יהיה האדם שולט ³³ על כל הצרכים הללו, וממעט בהן ככל יכולתו, ולא יקח מהן כי אם מה שאי אפשר בלעדיו.
וישים תכליתו תכלית האדם באשר הוא אדם, והוא ציור המושכלות לא זולתן, אשר הנעלה והנכבדת בהן השגת ה' והמלאכים ויתר פעולותיו כפי היכולת ³⁴.
והאנשים הללו הם אשר עם ה' ללא חידלון, והם אשר נאמר להם אלוהים אתם ובני עליון כולכם ³⁵, וזהו הנדרש מן האדם, כלומר: שזו היא תכליתו.

אבל האחרים שמסך מבדיל בינם לבין ה' ³⁶, והם עדת הסכלים, הרי בהפך זה, ביטלו ³⁷ כל התבוננות ומחשבה במושכל, ועשו תכליתם אותו החוש אשר הוא חרפתנו הגדולה, כלומר: חוש המישוש, ואין להם מחשבה ולא רעיון כי אם באכילה ותשמיש לא יותר, כמו שנתבאר בחטאים ³⁸ השטופים במאכל ובמשתה ובתשמיש, אמר וגם אלה ביין שגו ובשכר תעו וגו', ואמר כי כל שולחנות מלאו קיא צואה בלי מקום ³⁹, ואמר ונשים משלו בו ⁴⁰, הפך מה שנדרש מהם בתחילת היצירה: ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך ⁴¹.

ותאר גם עוצם תאוותנותם ואמר, איש אל אשת רעהו יצהלו ⁴², ואמר כי כלם מנאפים וגו' ⁴³, ולעניין זה עשה שלמה משלי כולו, להזהיר מן הזנות ושתיית המשכרים, כי שני אלה יש בהם שקיעת הזעומים ⁴⁴ המרוחקים מה', אשר בהם נאמר כי לוא לה' המה ⁴⁵, ונאמר שלח מעל פני ויצאו ⁴⁶.

אבל אמרו אשת חיל מי ימצא ⁴⁷ וכל אותו המשל, הוא ברור, לפי שאם נזדמן לאדם מסוים חומר טוב נשמע, אינו מתגבר עליו ולא מפסיד את תקינותו, הרי זה מתת אלוהים.

כללו של דבר, החומר הנשמע קל להנהיגו כמו שאמרנו, ואם היה בלתי נשמע הרי אינו מן הנמנע מן המוכשר לרסנו ⁴⁸, ולפיכך הדריך שלמה בכל אותם דברי המוסר הוא וזולתו.

[האדם באמת - מגביל את החומר]
וציוויי התורה ואזהרותיה אינם אלא [רפז] להכנעת כל דרישות החומר ⁴⁹. ולכן ראוי למי שהעדיף להיות אדם באמת, לא בהמה בתבנית אדם ותוארו, לשום כל מאודו בהשפלת ⁵⁰ כל דרישות החומר, מאכילה ושתייה ותשמיש וכעס ויתר המידות הנספחות לתאווה ולכעס, ויבוש בהם, ויעשה להם מגבלות ⁵¹ בנפשו, מה שאי אפשר בלעדיו כגון האכילה והשתייה יצטמצם בהם על היותר מועיל וכפי צורך התזונה לא כפי ההנאה, וגם ימעט מלדבר בהם ומלהימצא במסיבות העשויים לכך ⁵², כבר ידעת תיעובם סעודה שאינה של מצווה ⁵³, ושהחסידים כגון פינחס בן יאיר לא אכל כלל אצל שום אדם, וחשב ⁵⁴ רבנו הקדוש שיאכל אצלו ולא עשה כן ⁵⁵.

אבל היין הרי דינו כדין האוכל במטרה ⁵⁶. אבל המסיבות לשתיית המשכרים תהיה חרפתם בעיניך יותר גדולה מהתקבצות בני אדם עירומים חשופי שת הנפנים ביום במקום אחד.
ביאור הדבר:
שהיציאה דבר הכרחי אין לאדם שום עצה לסילוקו,
והשיכרות פעולת האדם הרע בבחירתו,
וגנות גלוי הערווה מפורסם לא מושכל ⁵⁷,
והפסד הדעת והגוף מרוחקים בשכל,
ולפיכך ראוי למי שהעדיף להיות אדם שיתרחק מזה ואל ידבר בו כלל.

אבל התשמיש איני צריך לומר בו נוסף על מה שאמרתי בפירוש אבות⁵⁸ ממה שבא בתורתנו החכמה הטהורה מתיעוב דבר זה ואסור הזכרתו או השיחה בו כלל, ולא בשום סיבה ⁵⁹. וכבר ידעת אמרם כי אלישע ע"ה נקרא קדוש מפני שחדל לחשוב בכך עד שלא היה רואה קרי ⁶⁰, וכבר ידעת אומרם על יעקב עליו השלום שלא יצאה ממנו שכבת זרע קודם ראובן ⁶¹, כל אלה דברים מקובלים באומה, להקנות להם ⁶² המידה האנושית.

[הרהורי עבירה]
כבר ידעת אמרם הרהורי עבירה קשין מעבירה ⁶³. ויש לי בביאור זה פירוש מופלא מאוד, והוא, שהאדם אם עשה עברה הרי עשה את העברה מחמת המקרים הנספחים לחומרו כמו שביארתי, כלומר: שהוא עבר בבהמיותו. אבל המחשבה הרי היא מסגולות האדם הנספחת לצורתו, וכאשר שוטט ⁶⁴ במחשבתו בעבירות, הרי עבר בנכבד ביותר שבחלקיו. ואין אשמת מי שהזיד [רפח] והתעמר בעבד סכל, כאשמת מי שהתעמר בבן חורין חסיד, כי הצורה הזו האנושית וכל סגולותיה הנספחים לה אין ראוי להשתמש בהם כי אם במה שעותדו לה להתחברות בנעלה, לא להתדרדרות לעמקי השפלות.

[ניבול פה]
וכבר ידעת חומר האיסור שבא אצלנו בנבלות הפה ⁶⁵. וזה גם חובה ⁶⁶, כי הדיבור הזה בלשון הוא מסגולות האדם וטובה שהושפע בה עליו ונבדל בה ⁶⁷, כמו שאמר מי שם פה לאדם ⁶⁸, ואמר הנביא אדני אלוהים נתן לי לשון לימודים ⁶⁹, ולכן אין ראוי להשתמש בטובה הזו - אשר ניתנה לנו לשלמותנו ללמוד וללמד -בשפל השפלות ובחרפה הגמורה, עד כדי לומר כל מה שאומרים הגויים הסכלים המושחתים בשיריהם וסיפוריהם המתאימים להם ⁷⁰, לא למי שנאמר בהם ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש ⁷¹.
וכל מי שנשתמש במחשבתו או דיבורו בדבר מענייני אותו החוש שהוא חרפה לנו, עד שיחשב במשתה או תשמיש יותר מן הדרוש ⁷², או יאמר בכך שירים, הרי לקח את הטובה אשר הושפע עליו בה, ונשתמש בה ונעזר בה למרוד במטיב ולהמרות ציוויו, ויהיה כמי שנאמר בהם וכסף הרביתי לה וזהב עשו לבעל ⁷³.

[מדוע נקראה הלשון העברית 'לשון הקודש'?]
ויש לי עוד טעם ⁷⁴ במה שנקרא לשוננו זה לשון הקודש, ואין לחשוב כי זה התפארות מצדנו או טעות, אלא זה אמת, והוא שהלשון הזה המקודש, לא הונח בו כלל שם לכלי המשגל, לא לגברים ולא לנשים, ולא לעצם הפעולה גורמת ההולדה, ולא לשכבת זרע, ולא לשתן ⁷⁵, ולא לצואה, כל הדברים הללו לא הונח להם ביטוי ראשוני כלל בשפה העברית, אלא מכנים אותם בשמות מושאלים וברמזים.

והייתה ^*75 הכוונה בכך שהדברים הללו אין ראוי להזכירם ולעשות להם שמות, אלא הם דברים שיש לחשות מהם. ואם הביא ההכרח להזכרתם יש למצוא עצה לכך על ידי כינויים מלשונות אחרים, כמו שכאשר מביא ההכרח לעשייתם מסתתרים בכך ככל האפשר.
והנה על האבר ⁷⁶ מן הגברים אמרו גיד, והוא שם על דרך הדימוי לפי שאמרו וגיד ברזל עורפך ⁷⁷, ואמרו גם שפכה ⁷⁸ על שם פעולתו.
והאבר מן האשה קיבתה ⁷⁹, וקיבה שם האסטומכא ⁸⁰.
אבל רחם הוא שם האבר שבבטן ⁸¹ שבו מתהווה העובר ⁸².
ושם הרעי - צואה⁸³, נגזר מן יצא.
ושם השתן מימי רגלים ⁸⁴.
ושם הזרע שכבת זרע⁸⁵.
ועצם הפעולה המביאה להולדה אין לה שם כלל, ומכנים את זה ישכב ⁸⁶ או יבעל ⁸⁷ או ייקח ⁸⁸ או יגלה ערווה ⁸⁹, אלה ולא יותר ⁹⁰.
ואל יטעך ישגל, ותחשוב שהוא שם הפעולה, אינו כן, כי שגל שם הנערה המעותדת לתשמיש בלבד, ניצבה שגל לימינך ⁹¹.
ואמרו ישגלנה ⁹² לפי הכתיב, עניינו יקחנה נערה לעניין זה.

וכבר יצאנו ברוב ⁹⁸ הפרק מעניין המאמר לדברים מידותיים, וגם דתיים, אלא שאף על פי שלא כולם מעניין המאמר, הרי שטף הדברים הביא לכך.

הערות:

1. למהות הצורה האמורה כאן ראה לעיל ח"א פרק א וכדלקמן.
2. ראה לעיל ח"א פרק יז. רפה]
3. ראה גם לעיל בסוף הפתיחה לחלק א.
4. כאן נהגתי באי הקפדה וכתבתי "ימצא" על הנמשל החומר, ו"פנויה" על המשל האשה. ועל כגון זה אמרו כל שאין בו רוח חיים זכרהו ונקבהו.
5. "פלא תברח טאלבה" ור"ש תרגם העניין בגלל הקושי שלו לתרגם המילה.
6. בר"ש "תפתהו" ותרגום וכי יפתה ארי ישדל.
7. כלומר: עצם המציאות המינית.
8. כל שינוי או תהליך שינוי או התעוררות לשינוי מוגדר בתנועה. וראה לעיל בפתיחת החלק השני הקדמה כה.
9. הצורה המינית קיימת יציבה והחומר מתגלגל מפרט לפרט. ומעניינים דברי ר"ד הלבן בסיפרו מסורת הברית הוצ' מקיצי נרדמים תרצו עמ' לב.
10. ראה גם אבי נצר בסוף מאמרו "עיון אלמסאיל".
11. בר"ש "צורתו" וצריך היה להמנע מלתרגם כן לפחות כאן.
12. "אצ'טראב" אבר שהגיע להיות רועד ומתנודד מחולשת השרירים. ובר"ש "בלבולם".
13. לאחר מכן על ידי חולי.
14. אפשר: מריי, פקועי.
15. "ושרהה" אפשר "ותאוותנותו". ובר"ש "ומשגליו ורוב תאוותיו".
16. כללו של דבר החלק המחשבתי של המצווה או העברה שייך לצורה - להוגה. והחלק המעשי שייך למרגיש ולמתעורר, וכבר נתבארו הדברים בהקדמתו לאבות הפרק השני. ראה שם מהדורתי עמ' שעו והלאה.
17. ראה גם יסודי התורה פ"ד הל' ז.
18. לעיל ח"א פרק א.
19. "אלכדרה" ובר"ש הושמט.
20. "וחכמא" ובר"ש הושמט.
21. וכדלקמן הערה 41.
22. אפשר: הנאצל.
23. ראה גם יסודי התורה פ"ב הל' ה-ח. וראה גם לעיל ח"ב פרק ד.
24. בר"ש הוסיף משלו "החומר ותאוותיו".
25. אם כי כתוב "אלמשהור" הייתי מעדיף לתרגם"הידוע". כי כנראה אין הכוונה כאן על סוג [רפו] "המפורסמות" וכדלקמן הערה 57.
26. כלומר: ויתכן שיעדיף להרבות בהילוך על ידי העברת מעט מעט, על הריבוי במשא שאפשר שיטנף את כל גופו. ולעניין מה עדיף אפושי בהילוך או במשא ראה ביצה ל, א. ותוס' שם ד"ה דמליא.
27. לפי מושגינו האדם המכובד הנוהג סלסול בעצמו. ולפי מושגי הימים ההם אין עושה מלאכות שיש בהם זלזול או אף שרות אלא העבדים. וראה ביד החזקה הלכות עבדים פ"א הל' ז. וראה גם אפלטון בסיפרו פרוטאגורס מהד' סימון עמ' 28 ובהערה שם.
28. "ויצפק בידיה" ובר"ש הושמט.
29. מידות ספר ג פרק יג, וראה לעיל ח"ב פרק לו הערה 23.
30. הר"ש הוסיף משלו "כי צריך למשכיל למעט".
31. "ואלתסתר" ובר"ש "ולהשמר מהן " ואינו נכון.
32. שלא ישב במקהלות שכל קיבוצם וזימונם הוא לאכילה ושתיה.
33. אפשר: עוצר את. מרסן את.
34. ראה גם הקדמת רבנו למסכת אבות הפרק החמישי. מהדורתי עמ' שפז והלאה.
35. תהלים פב ו.
36. לבירור מקיף בעניין המסכים המבדילים בין האדם לבין ה' ראה בהקדמת רבנו לאבות הפרק השביעי, מהדורתי עמ' שצג והלאה.
37. אפשר: שיתקו. או השביתו.
38. "אשקיא" תירגמתי "חטאים" בעקבות רס"ג בפירושו לפסוק והייתי אני ובני שלמה חטאים. וראה פירושי רס"ג לתורה מהדורתי בראשית לא הערה 9. ובר"ש "רשעים".
39. ישעיה כח ז-ח.
40. שם ג יב.
41. בראשית ג טז. וראה לעיל ח"ב פרק ל הערה 87.
42. ירמיה ה ח.
43. שם ט א.
44. בר"ש "שונאי השם" ושמא צ"ל "שנואי השם".
45. ירמיה ה י.
46. שם טו א.
47. משלי לא י והלאה. וראה לעיל בסוף הפתיחה לחלק א.
48. אולי נכון יותר "לרסנו" ובר"ש [רפז] "לכבוש אותו".
49. ראה לקמן פרק מח. ובהקדמתו לאבות הפרק הרביעי. ד"ה ואחזור לענייני. מהדורתי עמ' שפד.
50. "אסתנקאץ" שיהו גרועים שפלים ובזויים בעיניו. ובר"ש "לחסר כל צרכי החומר".
51. "מראתב" תרגום מילולי "דרגות" עד כאן להגיע ולא יותר. והעדפתי משום מה לתרגם מגבלות כפי העניין. ובר"ש "מדרגות לנפשו" ולא דק.
52. ראה גם הלכות דעות פ"ה הל' א-ב. ולא אמנע מילהביא כאן דברי רבנו המעניינים בפירושו לטהרות פ"ב מ"ב: שהחסידים היראים כאשר רצו להביא עצמם לידי פרישה מהמון עמי הארץ עד שלא יאכלו ולא ישתו עמהם, בגלל מה שיש בכך מן הטוב כפי שמובן מדברינו באבות, לפיכך מטילים על עצמם לאכול חוליהם בטהרה. ע"כ, וכיוצא בזה כתב בהלכות טומאת אוכלין פט"ז הל' יב. וז"ל: "חסידים הראשונים היו אוכלין חולין בטהרה ונזהרין מן הטומאות כתן כל ימיהם והם הנקראים פרושים, ודבר זה קדושה יתרה היא ודרך חסידות שיהא נבדל אדם ופורש משאר העם ולא יגע בהם ולא יאכל וישתה עמהם, שהפרישות מביאה לידי טהרת הגוף ממעשים הרעים, וטהרת הגוף מביאה לידי קדושת הנפש מן דיעות הרעות, וקדושת הנפש גורמת להידמות בשכינה".
53. מימרא דר' יצחק בפסחים מט א.
54. "ראם"מחשבה שיש בה גם יוזמה והשתדלות. ובר"ש "השתדל".
55. ראה חולין ז א-ב.
56. כלומר: שישתה מעט בתוך המזון לשרות אכילה שבמעיו וכמו שכתב בהלכות דעות פ"ה הל' ד.
57. כי אותם אברים ככל יתר האברים במהותם. והאדם לפני החטא בהיותו שקוע במושכלות לא ידע את הבזיון שבגלוים כי אין השכל מרחיקו. וכדלעיל ח"א פרק ב. ולמונח "המפורסמות" ראה לעיל ח"ב פרק לג הערה 16. ושים לב מדובר כאן על חשיפה וגלוי בלבד. וראה לעיל הערה 25. מה שאין כן אבוד הדעת והגוף השכל מחייב הרחקתו, ורי"ח שיבש ובילבל כמנהגו.
58. פ"א מ"ה.
59. ראה חגיגה ה ב. אפילו שיחה יתירה שבין איש לאשתו מגידים לו בשעת מיתה.
60. ברכות י, ב. ובמקור "לם יחתלם" כבר תרגמה הרי"ח נכונה כפי שראה בר"ש, ובתרגומו לפירוש המשנה ברכות פ"ג מ"ר שאין לו ממי להעתיק לא ידעה, ראה שם מהדורתי הערה 10.
61. בראשית רבה פרשה צח ה. ופרשה צט ו.
62. להקנות לבני אדם וללמדם.
63. יומא כט א.
64. זהו תרגום מדוייק לפי [רפח] המקור. ואפשר: הפנה מחשבתו, הטריד מחשבתו.
65. ראה שבת לג א. כתובות ח ב. ועוד.
66. כלומר: לא רק מצד הדת הדבר אסור ומרוחק, אלא גם חובה מצד ההגיון והתבונה.
67. ר"ש הוסיף פירוש משלו "להבדילו בה משאר בעלי חיים" והדברים אמת אלא שאינן במקור.
68. שמות ד יא. וכיוצא בזה כתב גם בתחילת איגרת השמד, ראה שם.
69. ישעיה נ, ד.
70. ראה גם הלכות תשובה פ"ח הל' ו.
71. שמות יט ו.
72. לקיומו ולקיום המין.
13. הושע ב י.
74. "תעליל" ובר"ש "טענה וסיבה".
75. בר"ש הושמט כאן.
*75. תירגמתי כן אם קריאת "כאן " אלף נחה. אבל אם האלף נעה צריך לתרגם: וכאילו.
76. תרגום מילולי "הכלי" וכן הוא בר"ש.
77. ישעיה מח ד.
78. דברים כג ב.
79. במדבר כה ח.
80. דברים יח ג.
81. בר"ש "מבני מעים" ואינו נכון.
82. איוב לא טו.
83. דברים כג יד.
84. מלכים ב יח כז.
85. ויקרא טו טז.
86. בראשית יט לב-לה.
87. דברים כד א.
88. ויקרא כ יד.
89. שם יח ו-יט.
90. איני יודע למה לא מנה "בא" ולא "ידע" ורבים הם במקרא.
91. תהלים מה י.
92. דברים כח ל.
93. "מעצ'ם" ובר"ש "בכלל" ולא דק. [רפט]