|
תוכן העניינים:  הקדמה
פרק א
[פני החיות במרכבה - פני אדם הדומה לחיה] פרק ב
[פירוש מעשה המרכבה ביחזקאל] פרק ג
[החזון השני של יחזקאל] פרק ד
[תרגם יונתן בן עוזיאל לאופנים] פרק ה
[שלוש השגות במראה יחזקאל: אופנים, חיות, אדם] פרק ו
[חזון יחזקאל וחזון ישעיהו] פרק ז
[מושגים במחזה יחזקאל] פרק ח
[החומר - מתכלה] [המגרעות - בגלל החומר] [האדם באמת - מגביל את החומר] [הרהורי עבירה] [ניבול פה] [מדוע נקראה הלשון העברית 'לשון הקודש'?] פרק ט
[החומר מפריד בינינו לבין האלוה] פרק י
[ה"מדברים" על ההעדר] [יוצר אור ובורא חושך] [הרעות אינם רעות אלא ביחס לדבר מסוים] [אין לומר על ה' שהוא עושה רע] פרק יא
[הרעות שעושים בני אדם - בגלל העדר החכמה] פרק יב
[מה מרובה בעולם יותר: הרע או הטוב?] [ההתיחסות לרע בעולם - התייחסות לרע לאדם] [הסיבות לרעות הבאות לאדם - שלשה] [המין הראשון - בגלל טבעו] [המין השני - רעות שגורמים בני אדם איש לרעהו] [המין השלישי - רעות שגורם אדם לעצמו] [רדיפת מותרות] [ככל שדבר נחוץ יותר, הוא מצוי יותר וזול יותר] [יש שוויון בין בני אדם בדברים החשובים] פרק יג
[תכלית המציאות הזו מה היא?] [לדעת אריסטו אין תכלית לעולם] ואחזור למטרת הפרק והוא הדיבור על התכלית. [תכלית העולם לפי השקפתנו] [אין דבר שנברא לצורך דבר אחר] [הגלגלים והמלאכים אינם בגלל האדם] פרק יד
[גודל הקוסמוס לעומת גודל האדם] [לא יתכן שהיקום בשביל האדם] [שאלה: אולי היקום הוא בשביל מין האדם?] [מין האדם שפל מן היקום] פרק טו
[אי אפשר לומר שה' יכול לעשות את הנמנע] [מה כלול ב"נמנע"?] פרק טז
[ידיעת ה'] [הוכחות שה' אינו יודע המציאות] [תשובה] פרק יז
[חמש שיטות בבחירה] ההשקפה הראשונה [אפיקורוס] וההשקפה השניה [אריסטו] וההשקפה השלישית [האשעריה] וההשקפה הרביעית [מעתזלה] וההשקפה החמישית [השקפתנו] [ייסורין של אהבה] [ההשגחה לפי דעת הרמבם] [ההשגחה על מין האדם בלבד] [צער בעלי חיים] פרק יח
[ההשגחה היא לפי דרגת האדם] פרק יט
[הטענה שה' אינו יודע מבוססת על אי הצדק הנראה בעולם] [תשובת דוד: הנוטע אזן הלא ישמע] פרק כ
[ידיעת ה'] [ידיעת ה' אינה מונעת טבע האפשר] [בין ידיעת ה' וידיעתנו] פרק כא
[בין ידיעת ה' לידיעתנו] פרק כב
[ספר איוב] [איוב אינו מופיע כחכם] [שלטונו של השטן לעומת שלטון בני האלוהים] [מהו שטן?] פרק כג
[המשותף לדברי המתווכחים] השקפת איוב בתחילת הויכוח] [דעת איוב לאחר שידע את ה'] [השקפת אליפז] [השקפת בלדד השוחי] [השקפת צופר הנעמתי] [סיכום הדעות] [השקפת אליהוא] [הוספת אליהוא לדיון: המלצת המלאך] [תיאורי הטבע להראות חוסר הבנתנו בעולם] [מטרת ספר איוב: להבין שאין דעת ה' כדעתנו] פרק כד
[נסיון] [הנסיון במן] [לבעבור נסות אתכם בא האלוהים] [עקדת יצחק] פרק כה
[סוגי הפעולות] [פעולות ה' - טובות וחשובות] [לא יתכן שמעשה ה' הוא כפי הרצון - אשרעריה] [לא יתכן שמעשי ה' על דרך השחוק] [לא יתכן שמעשי ה' לפי הרצון וללא תכלית] [הגורמים למבוכה בתכלית העולם] פרק כו
[האם יש טעמים למצוות] [דעות חכמים שמשמעם שהמצוות אחר הרצון] [מצוות שחיטה] [לפרטי הקרבנות אין טעם] [תכנית הרמב"ם בטעמי המצוות] פרק כז
[מטרת התורה תיקון הנפש ותיקון הגוף] פרק כח
[מטרת המצוות: השקפה נכונה, מידות או סילוק עוול] [מצוות שטעמן אינו ברור] פרק כט
[אברהם אבינו בספרי הצאבה] [אמונות הצאבא] [אמונתו של אברהם] [המצוות נגד עבודה זרה] [ספרי הצאבה] [התמוז] ואחזור לעניינינו: [פרשת אדם והנחש ועץ הדעת] פרק ל
[אמונת עובדי האלילים] [דברי התורה לעקור אמונת עבודת הכוכבים] פרק לא
[מדוע יש המתנגדים להסבר טעמים למצוות?] [מטרת המצוות תועלת לאדם] פרק לב
[חכמת ה' בבריאת בעלי החיים] [מצוות המקדש הנן תחליף חיובי לעבודה זרה] [שאלה: אין יתכן שמצוות אינן בגלל עצמן?] [תשובה: גם ביציאת מצרים נקבע מסלול בגלל סיבה אחרת] [בין קרבנות לתפילה] [הנביאים על הקרבנות] פרק לג
[מכלל מטרות התורה עזיבת התאוות] [מכלל מטרות התורה עדינות וגמישות] [מכלל מטרות התורה הטהרה והקדושה] פרק לד
[מצוות התורה על פי צרכי הרוב] פרק לה
הקבוצה הראשונה הקבוצה השניה הקבוצה השלישית הקבוצה הרביעית הקבוצה החמישית הקבוצה הששית הקבוצה השביעית הקבוצה השמינית הקבוצה התשיעית הקבוצה העשירית הקבוצה האחת עשרה הקבוצה השתים עשרה הקבוצה השלש עשרה והקבוצה הארבע עשרה פרק לו
המצוות אשר כללתן הקבוצה הראשונה: [השקפות] פרק לז
המצוות אשר כללתן הקבוצה השניה: [עבודה זרה] [כישוף] [הצווי להרוג מכשפה] [דרכי האמורי] [גילוח פאת ראש ופאת זקן, "לא ילבש"] [הנאה מעבודה זרה] [העברת הבנים באש] [ערלה] [כלאי אילן] [חוקות הגויים] פרק לח
המצוות אשר כללה אותן הקבוצה השלישית: [דעות] פרק לט
המצוות אשר כללתן הקבוצה הרביעית: [זרעים] [המצוות בהלכות שמטה ויובל] [המצוות בהלכות מלווה ולווה] [המצוות בהלכות עבדים] פרק מ
המצוות אשר כללתם הקבוצה החמישית: [נזיקין] [נזקי שן רגל, קרן] [הריגת שור מועד] [רודף] [השבת אבידה] [גלות רוצח בשגגה] [עגלה ערופה] פרק מא
המצוות אשר כללתן הקבוצה הששית: [עונשים] [כפל, ארבעה וחמישה] [עדים זוממים] [גזלן] הקדמה. [ארבעה כללים לקביעת העונש] [עונשי בית דין] [זקן ממרא] ודע כי העברה על אזהרות התורה נחלקים לארבעה חלקים [מחיית עמלק] [התקנת יד ויתד] [דין יפת תואר] פרק מב
המצוות אשר כללתן הקבוצה השביעית: [ממונות] פרק מג
המצוות אשר כללתן הקבוצה השמינית: [זמנים] [הבנת בני אדם את הדרשות] פרק מד
המצוות אשר כללתן הקבוצה התשיעית: [ספר אהבה] פרק מה
המצוות אשר כללתם הקבוצה העשירית [בית הבחירה] [מדוע מתפללים למערב?] [הכרובים] [מנורה] [השלחן והמזבח] [כיבוד המקדש] [קטורת] [שמן המשחה] פרק מו
המצוות אשר כללתם הקבוצה האחת עשרה: [עבודה וקורבנות] [קרבנות מן הבקר והצאן] [קורבן העוף, מנחות] [כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו] [הקרבנות תמימים] [עולה חטאת ואשם] [דינים המיוחדים בפסח] [איסור דם] [בשר תאווה במדבר] [סוגי הבהמות המוקרבות] [חטאת לה'] [חטאת] [תועלת החג] פרק מז
המצוות אשר כללתן הקבוצה השתים עשרה: [טהרה] [הלכות שמטרתן למעט שהייה במקדש] [דיני נידה בארצות המזרח וביהדות] [והתקדשתם והייתם קדושים] [טומאת מקדש] [טומאת צרעת] [פרה אדומה] פרק מח
המצוות אשר כללתם הקבוצה השלש עשרה: [מאכלות אסורות] [המאכלות האסורים מזיקים] [נדרים] [הפרת נדרים] פרק מט
המצוות אשר כללתם הקבוצה הארבע עשרה: [נשים] [איסור קדשה] [קידושין וגרושין] [סוטה] [מפתה] [יבום וחליצה] [פרשת יהודה ותמר] [מוציא שם רע] [איסורי עריות] [נידה ואשת איש] [הנאות מיצר המין] [כלאי בהמה] [מילה] [איסור סירוס] [פצוע דכא וכרות שפכה, ממזר] חתימה: [כל חוק שאין טעמו ברור - להרחיק מעבודה זרה] פרק נ
[סיפורי התורה] [תיאור שבטי בני שעיר וייחוסם] [המלכים אשר מלכו בארץ אדום] [מדוע הוזכרו המסעות בתורה?] פרק נא
[משל הארמון] [דרכי לימוד האלוהות] [דרגות בנביאים ובעובדי ה'] הערה [תכלית התפילה והמצוות] [דרך ההכשרה להשגת התכלית] [דרגות ההשגחה על בני אדם] [שיר של פגעים] [הכחות הגופניים עוצרים רוב מעלות המידות] פרק נב
[השכל - הקשר לאלוהות] [התנהגותם של השלמים] [מטרת המצוות - יראה ורוממות] פרק נג
[חסד ומשפט וצדקה] פרק נד
שם חכמה נאמר בעברית על ארבעת עניינים, והם: [ארבעה סוגי השלמויות] [חסד משפט וצדקה] |
|
כבר ביארנו כמה פעמים 1, כי עיקר 2 המטרה הייתה במאמר זה ביאור מה שאפשר לבאר ממעשה בראשית ומעשה מרכבה ולפי מי 3 שנתחבר לו מאמר זה. וכבר ביארנו 4 כי הדברים הללו מכלל סתרי תורה, וכבר ידעת תוכחתם 5 ז"ל למי שמגלה סתרי תורה 6. וכבר ביארו ז"ל כי שכר המעלים סתרי תורה אשר הם ידועים וברורים לבעלי העיון - גדול מאוד. אמרו בסוף פסחים, בעניין אמרו "כי ליושבים לפני ה' יהיה סחרה לאכל לשבעה ולמכסה עתיק" 7, אמרו: "למכסה דברים שגלן 8 עתיק יומיא, ומאי ניהו סתרי תורה" 9. ולכן הבן עד כמה הזהירו על הדבר אם אתה ממי שמבין. וכבר ביארו עומק מעשה מרכבה וזרותם 10 מהבנת ההמון, ונתבאר כי אפילו הדבר 11 אשר יתבאר ממנו למי שחננו ה' להבנתו, הרי הוא מנוע מצד הדין ללמדו ולהסבירו, כי אם בעל פה ליחיד המתואר 12, וגם לא יאמר לו אלא ראשי פרקים 13. וזוהי הסיבה 14 שנפסק מידע זה מן האומה כליל, עד שאין למצוא ממנו מעט ולא הרבה. וראוי הוא לנהוג בו כך, לפי שלא חדל להיות מסור מן הלב אל הלב 15 ולא נכתב כלל בספר. וכיון שהדבר כך, היאך אמצא לי עצה להעיר על מה שאולי 16 נתגלה ונתבאר לי, ונתברר בלי ספק לדעתי 17 במה שהבנתי ממנו. אבל להימנע מלכתוב מאומה במה שנתגלה לי, עד שיהא אובדנו באובדי, אשר אי אפשר בלעדיו 18, נראה לי כי זו אונאה גדולה כלפיך וכלפי כל נבוך, וכאלו היא גזלת דבר מבעליו 19, או קנאה ביורש 20 על ירושתו, ושתי אלה מידות מגונות. אבל לומר הדברים בפירוש כבר קדם מה שיש בכך מן האזהרה מצד הדין, נוסף על מה שהדעת מחייבת 21. נוסף לכך, שמה שנתברר לי ממנו הוא על [רעה] דרך ההשערה והמחשבה,22 ולא נראה לי בו חזון אלוהי שילמדני שכך היא הכוונה בדבר, ולא קבלתי את דעותי בכך ממורה, אלא הורוני המקראות שבספרי הנבואה ודברי חכמים, עם מה שיש בידי מן ההקדמות העיוניות, שהדבר כך בלי ספק. ואפשר שיהיה הדבר בהפכו ותהיה הכוונה עניין אחר 23. וכבר העירתני התבונה הנכונה והעזרה האלוהית בכך למצב שאבאר, והוא שאני אפרש לך מה שאמר יחזקאל הנביא ע"ה פירוש אשר אם ישמעהו כל אדם יחשוב שאני לא אמרתי מאומה נוסף על מה שמורה עליו הכתוב, אלא כאילו אני מתרגם מילים משפה לשפה, או מתמצת 24 עניין שדבריו פשוטים. וכאשר יתבונן בו מי שנתחבר לו מאמר זה, והבין פרקיו אחד אחד בהשגחה שלמה, יתבאר לו כל העניין אשר נתבאר לי ונתברר, עד שלא יעלם לו דבר. וזוהי תכלית היכולת לאחד בין הבאת המועלת לכל אדם, ובין מניעת אמירת הדברים בפירוש בלימוד דבר מן העניין הזה כראוי. ואחרי הקדמת הקדמה זו תן דעתך לפרקים שיבואו בעניין הזה הנכבד הנעלה הגדול, אשר הוא יתד שהכל תלוי בו25 ועמוד שהכל נשען עליו 26. [רעו] |
הערות:
1. ראה בפתיחה לחלק א. ובח"ב פרק ב. ובעוד כמה מקומות. 2. בתרגום מילולי "רוב" וכך כתב רי"ח. 3. "ובחסב אלד'י אלפת לה" ומוסב על תלמידו ר' יוסף, והכוונה שהדברים נאמרו בספר זה בקצור וברמזים לפי רמת מי שנתחבר הספר בשבילו. ובר"ש "כפי מה שחובר לו" וכנראה לא דק. ורי"ח שיבש עוד יותר כדרכו. 4. בפתיחה לחלק א, ובח"א פרק לד. ופרק עב. וח"ב פרק ב. ובכמה מקומות. 5. "אנכארהם" תוכחת שיש בה אזהרה. ובר"ש ורי"ח "האשימו" ואינו נכון לדעתי. 6. ראה לעיל ח"א פרק לב ופרק לד. 7. ישעיה כג יח. 8. כן היא הנוסחה בכל כ"י ובר"ש. ולפנינו בש"ס "שכיסה". 9. פסחים קיט א. 10. "גראבתהא" לדעתי זהו התרגום הנכון, כי הדברים הללו זרים להמון ומדמים שהם בלתי נכונים. וכפי שקדם כמה פעמים. ואפשר לתרגם"פלאיותם". ובר"ש ורי"ח "והיותו רחוק". 11. "אלקדר" - תרגום מילולי "השיעור", והכוונה הדבר המועט שמסוגל האדם להבין מן הדברים הללו. 12. הכוונה המתואר בהגיגה פ"ב מ"א חכם ומבין מדעתו. ובר"ש אין הדברים ברורים. 13. ראה לעיל ח"א פרק לד. 14. כלומר: שהם נמסרים רק ליחידים ודווקא בעל פה. 15. נמסרים מאיש לאיש מפה לאוזן. וכעין האימרה הידועה "דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב". 16. "עסאה" ודרך צניעות וענווה נאמרה. ובר"ש הושמטה. 17. גם מילה זו נאמרה דרך צניעות כלומר: מה שברור לי בלי ספק כפי שאני מדמה. ובר"ש הושמטה. 18. מי גבר יחיה ולא יראה מות ימלט נפשו מיד שאול סלה. תהלים פט מח. 19. "גצב אלחק למסתחקה" גזילת זכויות ורכוש של מי שהוא מבעליו. ור"ש לא כיוון נכון לדעתי בהבנת "אלחק" כאן, וכתב "האמת מן הראוי לו". 20. אף כאן הוסיף הר"ש משלו או "קינאת המוריש ביורש" ואין זה במקור. 21. ראה לעיל ח"א סוף פרק לא. [רעה) 22. "חדם ותכ'מין אפשר "השערה והערכה", ובר"ש "היותי בעל סברא במה שנודע לי ממנו". 23. כוונת רבנו למה שביאר במרכבות שבמראות יחזקאל. ואין ספק שברוח הקודש אמר רבנו דברים הללו, הייתה לו תחושה עליונה שכל מה שהוא בונה ורומז במרכבות לפי מבנה מערכת השמים ומערכות הארץ אשר הגיע אליהן המדע בימים ההם, שמא אין הדברים כך, כפי ש"הוכח" בימינו. ובכל אופן מבחינתנו אנו דבר גדול דבר אלינו רבנו. וחשוב יותר ממה שאמר, מה שלא אמר, כלומר: דיינו במה שרמז לנו לאן מופנים הדברים, והפרטים כבר נתאם בעצמנו בכל-דור כפי מושגיו, אם הדברים הם באמת כך. על כולן לימדנו רבנו באיזה סוג של מחשבה לגשת לאותן המיקראות, ודיינו בכך. ומאידך ראה גם לעיל ח"ב פרק לו ופרק לה. וכמצוות רבנו בהקדמתו. 24. אפשר: ממצה, מסכם. 25. כנראה על דרך הכתוב ישעיה כב כג-כה. וראה ירושלמי ברכות פרד סוף הל' א. ובבלי גטין יז,א. 26. אף זה כנראה על דרך הכתוב שופטים טז כו. [רעו] |
|
[פני החיות במרכבה - פני אדם הדומה לחיה] האחת אמרו בחיות באופן כללי וזה מראיהן דמות אדם להנה 3, ואחר כך תיאר כל חיה מהן שיש לה פני אדם ופני נשר ופני אריה ופני שור. והראיה השניה מה שביאר במרכבה השניה, אשר אמר אותה לביאור עניינים שהיו סתומים 4 במרכבה הראשונה. אמר במרכבה השניה: וארבעה פנים לאחד פני האחד פני הכרוב ופני השני פני אדם והשלישי פני אריה והרביעי פני נשר 5, הרי ביאר כי אשר אמר עליו פני שור, הוא פני הכרוב, וכרוב הוא הצעיר בגיל בבני אדם 6, והוא הדין בשני הפנים הנשארים 7, ולא השמיט 8 פני שור אלא להעיר גם מצד גזרה מסוימת כפי שרמזנו בכך 9. ולא יתכן לומר שמא זו השגת צורות אחרות, מפני שאמר בסוף התיאור הזה השני, היא החיה אשר ראיתי תחת אלוהי ישראל בנהר כבר 10. והנה נתבאר מה שהתחלנו בביאורו. [רעז] |
|
הערות:
1. אפשר: מתכנים בני אדם כן. וראה שבת קיח ב ואמאי קרו ליה ורדימס שפניו דומין לורד. 2. יחזקאל א י. 3. שם א ה. 4. "אבהמת" ובר"ש "שלא נזכרו". 5. יחזקאל י יד: חגיגה יג ב, סוכה ה ב. 7. ולפי זה יהא פירוש הא דאמור בראש השנה כד ב פרצוף אדם לחודיה תשתרי- פרצוף אדם יחיד בודד. 8. ואנמא חד'ף כלומר: במרכבה השניה. ובר"ש טעה וחשב "חרף" מפני שלא שם לב לעניין וכתב "ואמנם אמר מילת פני שור". 9. לעיל ח"ב פרק מג. ד"ה ודע. וסבורים כמה מן המפרשים כי הגזרה כאן "שוּר" וו שרוקה. 10. יחזקאל י, כ. |
|
[פירוש מעשה המרכבה ביחזקאל] וכן הזכיר שגם הידיים ידי אדם 5, אשר ידוע כי ידי האדם לא נעשו בצורה זו אלא כדי לעשות את המלאכות האומנותיות בלי ספק 6. וכן אמר כי רגליהן ישרות כלומר: שאין בהם פרקים, הוא עניין אמרו: רגל ישרה כפי פשט הלשון. וכך אמרו: ורגליהם רגל ישרה 7 מלמד שאין ישיבה למעלה 8, והבן גם את זה. וכן אמר כי כפות הרגלים אשר הם כלי ההילוך אינם [רעז] כרגלי האדם, ורק הידיים הם אשר כידי האדם, אבל הרגלים מעוגלים ככף רגל עגל 9. ואמר עוד כי ארבע חיות הללו אין ביניהם חלל ריק ולא מקום פנוי 10, אלא כל אחת צמודה באחותה, אמר חוברות אשה אל אחותה 11. ואמר עוד כי על אף היותן צמודות, הרי פניהם וכנפיהם פרודות מלמעלה, אמר ופניהם וכנפיהם פרודות מלמעלה 12. והתבונן אמרו 'מלמעלה', כי הגופות צמודות, אבל פניהם וכנפיהם הרי הם פרודות, ורק מלמעלה, לפיכך אמר ופניהם וכנפיהם פרודות מלמעלה 13. עוד אמר שהם בהירות כעין נחושת קלל 14. ואמר עוד שהם גם מאירות, אמר מראיהן כגחלי אש15 זהו כלל מה שנזכר בצורת החיות, כלומר: תבניתן ועצמותן 16 וצורותן וכנפיהם וידיהם ורגליהם. אחר כך החל לתאר תנועות החיות הללו היאך הן, ואמר בהן מה שתשמע. אמר כי תנועות החיות אין בהן לא כפילות 17 ולא כפיפות ולא עקימות אלא תנועה אחת, והוא אמרו: לא יסבו בלכתן 18. עוד אמר כי כל חיה מהן הולכת כנגד פניה, והוא אמרו: איש אל עבר פניו ילכו 19, הנה ביאר שכל חיה אינה מהלכת כי אם כנגד פניה, ומי יתן וידעתי 20 לאיזה פנים, והרי היא בעלת פנים רבים 21, אבל זה הכלל אין הלוך ארבעתן אל עבר אחד, כי אלו היה כך לא היה מייחד לכל אחת תנועה. ואמר איש אל עבר פניו ילכו. ואחר כך אמר כי החיות הללו צורת תנועתן מרוצה, והן חוזרות על עקבותיהן 22 במרוצה גם כן, והוא אמרו: והחיות רצוא ושוב 23, כי 'רצוא' - מקור 'רץ' 24 ו'שוב' - מקור 'שב' 24, לא אמר 'הלוך ובוא', אלא אמר כי תנועתן היא מרוצה וחזרה על העקבות 22. וביאר את זה במשל ואמר כמראה הבזק, ובזק שם לברק, אמר כעין הברק שהוא נראה שתנועתו מהירה מכל תנועה, וכאילו הוא מתפשט במהירות וחש ממקום מסוים, ואחר כך מתכווץ וחוזר להיכן שממנו נע באותה המהירות עצמה פעם אחר פעם. ותרגם יונתן בן עזיאל ע"ה רצוא ושוב כך, חזרן ומקפן ית עלמא ותיבן בריא חדא וקלילן כחיזו ברקא. ואחר כך אמר כי הרוח אשר אליה 25 נעה החיה אותה תנועת הרצוא ושוב אינה תנועה מחמתה, אלא מחמת זולתה כלומר: המטרה האלוהית, לפיכך אמר כי הרוח אשר תהיה שם המטרה האלוהית שתנוע אליה החיה, אל אותה הרוח היא נעה אותה התנועה המהירה אשר היא רצוא ושוב, והוא אמרו בחיות אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו לא יסבו בלכתן. ורוח כאן אינה הרוח הנושבת, אלא היא מטרה26 כמו שביארנו בשיתוף רוח 27. אומר, הרוח אשר הייתה המטרה האלוהית שתלך החיה אליה, הרי באותה הרוח רצה החיה אליה, וכך כבר ביאר גם יונתן בן עזיאל ע"ה, אמר, "לאתר די הוא 28 תמן רעוא למיזל אזלן לא מתחזרן 29 [רעח] במיזלהון ". ולפי שהיה אמרו אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו, משמע פשט לשון זה, כי פעמים ירצה ה' בעתיד שילכו לרוח מסוימת ואז תלך החיה באותה הרוח, ופעמים ירצה שתלך לרוח אחרת הפך הראשונה ואז תלך, לפיכך חזר וביאר מקום ספק זה, והודיענו שאין הדבר כן, וכי 'יהיה' בעניין 'היה' וזה בעברית הרבה 30, וכבר סוימה 31 הרוח אשר רצה ה' שתלך החיה אליה, ובאותה הרוח אשר כבר רצה ה' שתלך החיה בה תלך. והרצון יציב באותה הרוח, אמר בביאור עניין זה והשלמת הדיבור בו בפסוק אחר, על אשר יהיה שם הרוח ללכת ילכו שמה הרוח ללכת 32, והבן הביאור הנפלא הזה, וגם זה מה שתיאר מצורת תנועת ארבע החיות אחר תיאור תבניתה. ואחר כך עבר לתיאור אחר ואמר, שהוא ראה גוף אחד תחת החיות צמוד בהן, ואותו הגוף דבק בארץ, וגם הוא ארבעה גופים 33, וגם הוא אותו הגוף בעל ארבעה פנים, ולא תיאר לו צורה כלל, לא צורת אדם ולא זולתו מצורות בעלי החיים, אלא אמר שהם גופים גדולים מבהילים מפחידים, ולא תיאר להם תבנית כלל, ואמר שכל גופותיהם עיניים, ואלה הם אשר קראם אופנים, אמר וארא החיות והנה אופן אחד בארץ אצל החיות לארבעת פניו 34, הנה ביאר כי זה גוף אחד קצהו אצל החיות וקצהו בארץ, ושאותו האופן בעל ארבעה פנים, אמר מראה האופנים ומעשיהם כעין תרשיש ודמות אחד לארבעתן 35, והנה עבר מאמרו אופן לאומרו ארבעה, הרי ביאר כי אותן הארבעה פנים אשר לאופן הם הארבעה אופנים. ואחר כך אמר כי תבנית ארבעת האופנים תבנית אחת, והוא אומרו: ודמות אחד לארבעתן. ואחר כך ביאר באופנים הללו שהם מורכבים זה בזה והוא אומרו: ומראיהם ומעשיהם כאשר יהיה האופן בתוך האופן 36, וזה דבר שלא נאמר בחיות לא אמר בחיות מילת 'תוך', אלא זו צמודה 36 לזו, כמו שאמר חוברות אשה אל אחותה 11. אבל האופנים אמר כי הם מורכבים זה בזה 37 כאשר יהיה האופן בתוך האופן. אבל כלל גוף האופנים אשר אמר שהוא מלא עיניים, אפשר שכוונתו שהם"ממלוה עיונא" 38, ואפשר שהם בעלי גוונים רבים, ועינו כעין הבדולח 39, ואפשר שהם"כמו" 40 כפי שאנו מוצאים חכמי השפה אומרים כעין שגנב 41 כעין שגזל 42, כוונתם כמו דבר שגנב או כמו דבר שגזל, או יהיו מצבים ותוארים שונים ממה שאמר אולי יראה ה' בעיני 43, כלומר: מצבי זהו מה שתיאר מצורת האופנים. אבל תנועת האופנים אמר בהם כי גם הם אין עקימות ולא כפילות 44 ולא כפיפות בתנועתן, אלא תנועות ישרות שאינן משתנות, והוא אמרו: על ארבעת רבעיהן בלכתם ילכו לא יסבו [רעט] בלכתן 45. ואחר כך אמר כי אלה הארבעה אופנים אינם נעים בעצמם כמו החיות, אלא אין להם תנועה בעצמן כלל, כי אם בתנועת זולתן, והִרבה בכפילת עניין זה והדגישו כמה פעמים, ועשה מניע האופנים הם החיות, כדי שיהא על דרך המשל מצב האופן עם החיה כמי שקשר גוף מת 46 בידי בעל חי ורגליו 47, וכל זמן שנע אותו החי תנוע אותה הקורה או אותה האבן הקשורה באברו של אותו החי, לפיכך אמר ובלכת החיות ילכו האופנים אצלם ובהינשא החיות מעל הארץ יינשאו האופנים 48, ואמר והאופנים יינשאו לעומתם 49. וביאר סיבת הדבר ואמר כי רוח החיה באופנים, וכפל עניין זה להדגשה ולהבנה ואמר, בלכתם ילכו ובעמדם יעמדו ובהינשאם מעל הארץ יינשאו האופנים לעומתם כי רוח החיה באופנים 50. ויהיה הסדר בתנועות הללו כך, כל רוח שהייתה המטרה האלוהית שינועו החיות אליה הרי לאותה הרוח נעות החיות, ובתנועת החיות ינועו האופנים על דרך ההימשכות אחריהם על ידי הקשר, לא שהאופנים נעים מצד עצמן כלפי החיות. וניסח סדר זה ואמר, על אשר יהיה שם הרוח ללכת ילכו שמה הרוח ללכת והאופנים יינשאו לעומתם כי רוח החיה באופנים, וכבר הודעתיך תרגום יונתן בן עזיאל ע"ה אמר על אתר די הוא 28 תמן רעוא למיזל וגו'. וכאשר סיים תיאור החיות צורותיהן ותנועותיהן, והזכיר האופנים אשר תחת החיות וקשרם בהם ונועם בתנועתם, ההל בהשגה שלישית אשר השיג, ועבר לתיאור אחר, והוא מה שעל החיות ואמר, כי על ארבע החיות רקיע 51, ועל הרקיע דמות כיסא, ועל הכיסא דמות כמראה אדם 52. זהו כל מה שתיאר בהשגה אשר השיג תחילה בנהר כבר. |
|
הערות:
1. יחזקאל א ה. וראה לעיל ח"ב סוף פרק ט. והלאה שם פרק י. 2. יחזקאל א ו. וראה לעיל ח"א סוף פרק ב. וכן שם פרק לז. 3. יחזקאל שם וראה לעיל ח"א פרק מט. 4. ראה שם, ורצה גם ח"א פרק עב. 5. יחזקאל א ח. 6. ראה גם פירושו למסכת שבת פ"א מ"א מהדורתי עמ' יב. 7. יחזקאל א ז. 8. בראשית רבה פרשה סה יז. ואין לזה כל קשר עם ביטוי דומה האמור בחגיגה [רעז] טו א. והביאו רבנו בפירושו לסנהדרין פ"י מ"א היסוד השלישי. ובהלכות יסודי התורה פ"א הל' יא. 9. וראה גם ח"א פרק מט. וח"ב פרק כט. 10. ראה לעיל ח"א פרק עג ההקדמה השניה. וראה גם הלכות יסודי התורה פ"ג הל' י. 11. יחזקאל א ט. 12. שם א יא. 13. בר"ש הושמט כאן הפסוק. 14. יחזקאל א ז. וראה לעיל ח"ב פרט כט ופרק מג. 15. יחזקאל א יג. 16. "ג'והרהא" מהות עצמות גופן. ור"ש טעה וחשב "וג'וההא" ולפיכך תרגם"ופניהם". 17. אנת'נא" תנועות שונות, אלא לכל אחת תנועה יחידה אחידה. ור"ש לא דק במילים הללו 18. יחזקאל א יב. 19. שם ט. 20. בר"ש "ואני תמה לאיזה פנים" ולא דק. 21. ארבעה. 22. ור"ש הבין כנראה אחרת ותרגם "והן חוזרות חלילה" וגרם למפרשים כנראה להטות דברי רבנו מכוונם, וכבר העיר שייער על כך בהערותיו לתרגום רי"ח. והעד שאינו חלילה פירוש כמראה הבזק שהיא התפשטות והתכווצות. 23. יחזקאל א יד. 24. בר"ש "מן רץ" "מן שב" ואינו נכון, כי אין המקור יוצא מפועל. 25. בר"ש "הצד" ואינו נכון, אלא פירושה כאן מגמה או רצון. ולא שם לב למשך דברי רבנו. 26. בר"ש כוונה. 27. לעיל ח"א פרק מ. ההשאלה האחרונה שם שהיא הרצון. 28. לפנינו הגיר' "דהוי" וכן הוא בר"ש, ונראה כי טעות היא שמשמעה המוחלט שיהיה חדשים לבקרים, ואינה כמו יהיה בעברית. 29. בר"ש "לא מתהדרן ". 30. אם כי אפשר למצוא [רעח] יהיה במקום היה כגון כי יהיה נערה בתולה (דברים כב כג) או וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ (בראשית ב ה) וזאת יכול בעל הדין לדחותה מחמת שימוש המילה "בטרם", אך נראה כי אין כוונת רבנו למילה יהיה-היה באופן מיוחד, אלא לשימוש עתיד במקום עבר באופן כללי כגון, ואד יעלה מן הארץ (בראשית כ ו) והנה תסבנה אלמתיכם (שם לז ז) כן ירבה וכן יפרץ (שמות א יב) ויש שכבר דרשוה חז"ל כגון אז ישיר משה (שם סו א) וראה סנהדרין צא ב שם הובאו עוד כמה דוגמאות של עתיד במקום עבר. ושמא אין כוונת רבנו אלא להאמור במלכים א ט ח והבית הזה יהיה עליון. וכנגדו בדברי הימים ב ז כא אשר היה עליון. 31. "כ'צצת" ואפשר גם: הוגדרה, יוחדה. 32. יחזקאל א כ. וראה לעיל ח"ב פרק י. סוף ד"ה וכן סיבות. 33. ראה לעיל ח"ב פרק יט ד"ה שאלנו עוד את אריסטו. וגם שם פרק ל. וראה גם בהלכות יסודי התורה פ"ד הל' א-ז. 34. יחזקאל א טו. 35. שם א טז. 36. בר"ש "מורכב" ושיבוש הוא. 31. אפשר: כי מיקצתן מורכב במיקצתן. 38. תרגום מילולי של "מלאות עינים" וגם בערבית הוראות רבות לה כמו בעברית. וכיון שלא ידעתי כוונת רבנו הנחתיה כמות שהיא. ובר"ש "מלא עינים ממש" וגרם לאפודי לפרש מה שלא נתכוון לו רבנו לדעתי. 39. במדבר יא ז. 40. "אמת'לה" כעין, כדוגמת. ובר"ש "דמיונות" וגם זה יפה. 41. בבא קמא סד ב. סה א. סו א. 42. בבא קמא סו א. סז א. צח ב. קיב א. 43. שמואל ב טז יב. 44. "אנת'נא" ובר"ש הושמט כנראה. וראה לעיל [רעט] הערה 17. 45. יחזקאל א יז. 46. אפשר: דומם. ור"ש הוסיף "מת דומם" ונראה שתרגם תחילה מת. וחזר ותיקן דומם. 47. בר"ש "או ברגלו". 48. יחזקאל א יט. 49. שם א כ. 50. שם א כא. 51. שם א כב. 52. שם א כו. ועל הדמות אשר היא כמראה אדם ראה לקמן סוף פרק י. |
