|
[ההשגחה היא לפי דרגת האדם] כבר נודע כי אין חוץ למחשבה 1 מין מצוי, אלא המין ושאר ההכללות - עניינים מחשבתיים 1 כפי שידעת. וכל מצוי מחוץ למחשבה - 1 אינו אלא איש או אישים 2. וכאשר נודע זה, הרי נודע כי השפע האלוהי המצוי, צמוד במין האדם, כלומר השכל האנושי אינו אלא מה שנמצא מן השכלים האישיים, והוא מה ששפע על ראובן ושמעון ולוי ויהודה. וכיון שהדבר כן, מתחייב כפי שאמרתי בפרק הקודם, שכל אחד מאישי בני אדם, אשר השיג מאותו השפע מנה יתרה כפי עתוד החומר שלו והכשרתו, 8 תהיה ההשגחה בו יותר בהכרח, אם הייתה ההשגחה נספחת לשכל כפי שהזכרתי. ואם כן לא תהיה ההשגחה האלוהית באישי כל מין האדם באופן שווה, אלא יהיו להם יתרונות זה על זה בהשגחה, כיתרונות שלמותם האנושית. ולפי העיון הזה מתחייב בהחלט שתהא השגחתו יתעלה בנביאים גדולה יותר וכפי מעלותיהם בנבואה 4, ותהיה השגחתו בחסידים ובצדיקים כפי חסידותם וצדקתם, כי אותו הערך 5 משפע השכל האלוהי הוא אשר ניבא 6 את הנביאים, ויישר מעשי הצדיקים, והביא לשלמות מדעי החסידים במה שידעו. אבל הסכלים הרשעים, הרי כפי מה שנעדר להם מאותו השפע ירד מעמדם ונכללו במערכת שאר אישי 7 מיני בעלי החיים 8, נמשל כבהמות נדמו 9, ולפיכך הוקלה הריגתם, ואף נצטווינו בכך לשם התועלת 10. ועניין זה הוא יסוד מיסודות התורה ועליו היא בנויה, כלומר: על שההשגחה באיש איש מאישי האדם כפי שמגיע לו. התבונן היאך לשון הכתוב בהשגחה בפרטי מצבי האבות בהתעסקויותיהם, ואפילו בקנייניהם 11, ומה שהובטחו בו מלווי ההשגחה להם, נאמר לאברהם אנכי מגן לך 12, ונאמר ליצחק ואהיה עמך ואברכך 13, ונאמר ליעקב והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך 14, ונאמר לאדון הנביאים כי אהיה עמך 15 ונאמר ליהושע כאשר הייתי עם משה אהיה עמך 16, כל אלה בפירוש כי ההשגחה בהם כפי ערך שלמותם. ונאמר בהשגחה על החסידים והזנחת הסכלים: רגלי חסידיו ישמר ורשעים בחושך ידמו כי לא בכוח יגבר איש 17, אמר כי שלום מקצת אישי בני האדם מן הפגעים, ונפול מקצתם 18 בהם, אין זה כפי כוחם הגופני ועתודם הטבעי, הוא אמרו כי לא בכוח יגבר איש 17, אלא הוא כפי השלמות והחיסרון, כלומר: קרבתם לפני ה' או ריחוקם 19. ולפיכך יהיו הקרובים אליו בתכלית ההגנה: רגלי חסידיו ישמור 17, והרחוקים ממנו מסורים [שטו] למקרים שיפגעו בהם, ואין שם מה שיגן עליהם מן המאורעות, כהולך בחושך אשר אבדנו 20 בטוח. ונאמר עוד בהשגחה בחסידים שומר כל עצמותיו וגו' 21, עיני ה' אל צדיקים וגו' 22, יקראני ואענהו וגו' 23. והלשונות 24 שנאמרו בעניין זה רבו מלספור, כלומר: בהשגחה באישי בני אדם כפי שלמותם וחסידותם. וכבר הזכירו גם הפילוסופים עניין זה, אמר אבו נצר בהקדמת פירושו לספר ניקומאכ'יא לאריסטו 25, אמר: |
אבל אשר יש להם יכולת לשנות עצמם ממידה למידה אלה הם אשר אמר עליהם אפלטון כי השגחת ה' בהם יותר 26.
|
|
התבונן היאך הביא אותנו אופן זה של הבחנה לידיעת אמתת מה שנאמר על ידי כל הנביאים עליהם השלום מן ההשגחה האישית המיוחדת בכל אחד ואחד כפי ערך שלמותו, והיאך זה מתחייב מצד העיון, אם הייתה ההשגחה נספחת לשכל כפי שאמרנו.
ולא יתכן לומר שההשגחה מינית לא אישית כפי שנתפרסם במקצת שיטות הפילוסופים 27, כיון שאין שם מצוי מחוץ למחשבה 28 זולת האישים, ובאישים הללו נצמד השכל האלוהי, נמצא כי ההשגחה אינה אלא באישים הללו. התבונן נא בפרק זה כפי שראוי להתבונן בו, יהיו לך בו כל יסודות התורה שלמים, ויהיו לך תואמים להשקפות עיוניות פילוסופיות, ויסתלקו הזרויות, ותתברר לך צורת ההשגחה היאך היא. ואחרי מה שהזכרנו מהשקפות בעלי העיון בהשגחה, והנהגת ה' את העולם היאך היא, אסכם לך גם השקפת בני אומתנו בידיעה, ודברים שיש לי בכך. |
הערות:
1. "ד'הן " ור"ש לא הבחין כלל בין "ד'הן " ל"עקל" ותרגם את כולן "שכל" ואינו נכון וכך עשה גם לעיל ח"א סוף פרק נא. שם באה כעין הבחנה זו. ורבנו דייק להבחין ביניהם אפילו בערבית אשר המושג "עקל" פעמים משמש במקום"ד'הן " וכמו שכתב אבי נצר במאמרו "פי מעאני אלעקל" כל שכן בעברית שכלל אין זה יכול לבא במקום זה. 2. אפשר "יחיד או יחידים". והכוונה בכל העניין הזה שאין במציאות חבלה מאולמת כזו הנקראת מין, במציאות הממשית "חוץ למחשבה" יש רק פרט ופרטים יחיד ויחידים, וכל הגיבוש והליכוד למין ולמינים הם רק במחשבה, משום כך הרי במציאות אין גוש מסוים של שכל או יותר נכון דעה החופף את ראובן ושמעון ולוי ויהודה, או בקצור המין. אלא יש לכל פרט מה שהוחן בו אם מעט ואם הרבה אם זך ואם עכור אם ישר ואם עקום, וכפי העיבוד הפיתוח וההפעלה שהופעל למעשה. וראה להסבר עניין זה גם מאמרו של אבי נצר "אלמסאיל אלפלספיה" קטעים כז-כח. 3. ראה גם לעיל ח"ב פרק לב ופרק לו. 4. וכפי שדורגו לעיל ח"ב פרק מ"ה. 5. בר"ש "השיעור". 6. "אנסק" הפעיל את דיבורם. ובר"ש "הוא אשר שם דבר בפי הנביאים". 7. יחידי. 8. וביוצא בזה כתב בפירושו לבבא קמא פ"ר מ"ג. ראה שם מהדורתי, כי בנדפס הושמט ושובש. 9. תהלים מט יג וכא. 10. וכפי שנתפרש בהרחבה לעיל ח"א פרק נד ד"ה וראוי למנהיג המדינה. 11. ר"ש שכלל משלו וכתב "בעסקיהם ובשמועיהם עד מקניהם וקניינם". 12. בראשית טו א. והכוונה שיש בכל אחד ייחוד פרטי אישי "לך" "ואברכך" "תלך" "עמך"משמע לכל אחד כפי דרגתו. 13. שם כו ג. 14. שם כח טו. 15. שמות ג יב. 16. יהושע א ה. 17. שמואל א ב ט. 18. מקצת בני אדם. 19. וכדלעיל ח"א פרק נד. [שטו] 20. "עטב" ואפשר "שברונו". ובר"ש "שאיו ספק שיכשל". 21. תהלים לד כא. 22. שם לד טז. 23. שם צא טו. 24. תרגמתי כן שמא מתכוון רבנו לכלול גם דברי חז"ל. ויתכן שהנכון לתרגם"והמיקראות" וכך תרגם ר"ש "והפסוקים". 25. איני מכיר הקדמתו זו של אבי נצר, אך ראה ספר המידות של אריסטו ספר י סוף פרק ט. 26. ראה גם פאידרוס לאפלטון כו-כח. 27. אריסטו ותופשי שיטתו וכדלעיל בסמוך פרק יז. 28. ראה לעיל הערה 1. |
|
אין ספק כי מושכל ראשון 1 הוא, שה' יתעלה ראוי שימצאו לו כל השלמויות 2, וישללו ממנו כל המגרעות, וקרוב הדבר שיהא מושכל ראשון כי אי הידיעה באיזה דבר שיהיה מגרעת, ושהוא יתעלה לא נעלם ממנו מאומה. [הטענה שה' אינו יודע מבוססת על אי הצדק הנראה בעולם] וכבר הזכירו הנביאים כי למידת הסכלים על העדר ידיעת ה' את מעשינו, אינה אלא ממה שרואים אנשי הרשע בטובה ושלווה, ושזה מביא את החסיד להרהר כי התמדתו לעשות טוב ומה שסבל על כך מן הצער בהתקומם אחרים נגדו 6 בלתי מועיל. ואחר כך אמר הנביא כי הוא שוטט במחשבתו בכך, עד שנתברר לו [שטז] שהדברים נבחנים בסופם לא בראשיתם, וזה הוא תיאורו בסדר כל העניינים הללו. אמר: |
ואמרו איכה ידע אל ויש דעה בעליון, הנה אלה רשעים ושלווי עולם השיגו חיל, אך ריק זכיתי לבבי וארחץ בנקיון כפי. 7
|
| וסוף הדיבור: |
ואחשבה לדעת זאת עמל היא בעיני, עד אבוא אל מקדשי אל אבינה לאחריתם, אך בחלקות וגו', איך היו לשמה כרגע וגו' 8.
|
| ועניינים אלה עצמם הזכירם מלאכי, אמר: |
חזקו עלי דבריכם אמר ה' וגו', אמרתם שווא עבוד אלוהים ומה בצע כי שמרנו משמרתו וכי הלכנו קודרנית מפני ה' צבאות ועתה אנחנו מאשרים זדים וגו', אז נדברו יראי ה' וגו', ושבתם וראיתם וגו' 9.
|
|
[תשובת דוד: הנוטע אזן הלא ישמע] |
אלמנה וגר יהרגו ויתומים ירצחו, ויאמרו לא יראה יה ולא יבין אלוהי יעקב, בינו בוערים בעם וכסילים מתי תשכילו, הנוטע אזן הלא ישמע אם יוצר עין הלא יביט 12.
|
|
והנני מבאר לך עניין ההוכחה 11 הזו אחרי שאזכיר לך רוע הבנת המתפרצים כלפי דברי הנביאים את הדברים הללו. אמרו לי לפני כמה שנים אנשים מנכבדי אומתנו הרופאים דרך תמה מצדם על דבר דוד, אמרו כך: ראוי היה לפי ההיקש הזה שלו, שבורא הפה יאכל, ובורא הריאה ישמיע קול, וכך יתר האברים. והתבונן נא אתה המעיין במאמרי זה כמה רחקו מן הנכון בהבנת הוכחה 11 זה ושמע עניינה. פשוט הוא שכל עושה כלי מן הכלים, אלמלי שהמעשה אשר ייעשה באותו הכלי מצוייר מדעתו לא היה יכול לעשות לו כלי, המשל בכך, שאם לא יצייר הנפח בדעתו עניין התפירה ויבין אותו, לא היה עושה את המחט בצורה זו אשר לא יתכן לתפור כי אם בה, וכך שאר הכלים. וכיון שחשב מי שחשב מן הפילוסופים שאין ה' משיג את הפרטים הללו, מפני שהם ממושגי החושים, והוא יתעלה אינו משיג בחוש אלא השגה שכלית 13, הוכיח11 להם במציאות החושים, ואמר, אם הייתה השגת הראות נעלמת ממנו ואינו יודעה, היאך המציא את האברים הללו המיועדים להשגה בראיה, האם אפשר לחשוב כי במקרה אירע שתתחדש 14 לחה מסוימת זכה, ותחתיה לחה אחרת כך, ותחתיה שכבה מסוימת, קרה שניקב בה חור ובאה כנגד אותו החור שכבה זכה קשה, כללו של דבר לחיות העין ושכבותיה ועצביה שהם בתכלית השכלול כפי שכבר ידוע, וכולם המטרה בהם תכלית הפעולה הזו 15, היחשוב משכיל שזה נעשה במקרה ? לא, אלא הוא בכוונה מצד הטבע בהחלט כמו שבאר כל רופא וכל פילוסוף. ואין הטבע בעל דעה וניהול, וזה מוסכם מכל הפילוסופים, אלא הניהול האומנותי הזה נעשה לפי השקפת הפילוסופים על ידי מוצא שכלי 16, והוא ממעשה בעל שכל לפי השקפתנו, והוא אשר הטביע הכוחות הללו בכל דבר שימצא בו כה טבעי. ואילו היה שאין אותו השכל משיג את העניין הזה ולא יודעו, היאך המציא, או נמצא ממנו לפי אותה ההשקפה17, טבע המכוון כלפי מטרה זו שאין לו ידיעה בה? ובצדק קראם בוערים וכסילים. ואחר כך בא לבאר כי זה חיסרון בהשגתנו, ושה' יתהדר ויתרומם הוא אשר נתן לנו את השכל הזה אשר בו נשיג, ומחמת קוצר יכולתנו להשיג אמתתו יתעלה נוצרו לנו השיבושים הגדולים הללו, וידוע לפניו יתעלה אותו החיסרון שלנו, ושבינתנו זו המוגבלת אין להתחשב במה [שיז] שגרמה מן ההעזה. אמר: המלמד אדם דעת, ה' יודע מחשבות אדם כי המה הבל 18. וכל מטרתי בפרק זה לבאר כי זה עיון קדום מאוד, כלומר: מה שנראה לסכלים מהעדר השגת ה' בגלל שמצבי אישי בני האדם האפשריים בטבעם בלתי סדירים, אמר: ויחפאו בני ישראל דברים אשר לא כן על ה' 19, ובמדרש, מה אמרו, אמרו העמוד הזה אינו רואה ואינו שומע ואינו מדבר 20. כוונתם בכך מה שדימו שאין ה' משיג את המצבים הללו, ואינו מגיע ממנו ציווי ולא אזהרה אל הנביאים, וסיבת כל זה וראייתו לדעתם, מפני שמצבי אישי בני האדם אינם נוהגים כפי מה שנראה לכל אחד ממנו שכך ראויים להיות. וכאשר ראו שאין הדברים כפי שהם רוצים, אמרו אין ה' רואה אותנו. 21 ואמר צפניה על אלה, האומרים בלבבם לא ייטיב ה' ולא ירע 22. אבל מה שראוי לומר על ידיעתו יתעלה את כל הדברים, אשמיעך השקפתי בכך אחר שאודיעך דברים המוסכמים לדברי הכל, אשר אי אפשר לבעל שכל לחלוק בדבר מהם. |
|
הערות:
1. להגדרה "מושכל ראשון " ראה מילות ההגיון לרבנו, השער השמיני. 2. "אלכמאלאת" וכ"ה בכל כ"י תימן ובנוסח ר"ש ורי"ח, אך בנוסח מונק "אלכ'יראת" הטובות. 3. לעיל בחלק זה פרק טז. 4. "יתג'אסר". ובר"ש "להתגאה ולהתגבר". 5. כלומר: רוב אותם המצבים הגרועים והצרות הם גורמים אותם בעצמם בפעולותיהם ומחשבותיהם הרעות. וכדלעיל בחלק זה פרק יב. 6. כי בדרך כלל אין החסיד האמיתי גורם לעצמו סבל כי פרוש הוא מן התאוותנות והרברבנות וההתגרויות, ויסוריי באים דוקא מידי אותם הנאלחים הארורים עזי הנפש אשר לא ידעו שבעה. וכל דברי האפודי כאן [שטז] בלתי ברורים. 7. תהלים עג יא-יג. 8. שם עג טז-יט. 9. מלאכי ג יג-יח. 10. כלומר: על ידי שהגיעו למסקנא שאין ה' חלילה יודע מעשה בני אדם ואין השגחה ואין דין ואין דיין השחיתו וההעיבו ומלאו את הארץ חמס. 11. "חג'ה" הוכחה ויכוחית. הוכחה וראיה כסברות תיאורתיות. ובר"ש "טענה" וכבר העירותי רבות על כך. 12. תהלים צד ו-ט. 13. וכדלעיל פרק טז. 14. אפשר: שתווצר. 15. הראייה. 16. אפשר: מקור שכלי. וכדלעיל ח"ב פרק כ. [שיז] 17. ההשתלשלות על דרך החיוב, כפי שיטת אריסטו. 18. תהלים צד י-יא. 19. מלכים ב יז ט. וראה גם בהלכות טומאת צרעת פרק טז הל' י. 20. כבר העיר מונק שמקורו נעלם. וראה לעיל ח"א פרק נח "כדרך שאנו אומרים בכותל שאינו רואה". 21. יחזקאל ה יב. 22. צפניה א יב. |
|
[ידיעת ה'] וכיון שהוכח דבר זה, אמרנו אנו קהל התורתיים, כי בידיעה האחת יודע הדברים הרבים החלוקים 2, ובשינויי הנודעים אין הידיעות משתנות ביחס אליו יתעלה כפי שהדבר ביחס אלינו 4. וכן אמרנו, שכל הדברים הללו המתחדשים ידעם לפני היותם, ולא חדל להיות יודע אותם, ולפיכך לא תתחדש לו ידיעה כלל, כי ידיעתו שפלוני הוא עתה נעדר ועתיד להמצא בזמן פלוני וישאר מצוי משך כך ואחר כך יעדר, הרי כאשר נמצא אותו האיש כפי שקדמה ידיעתו אותו לא נוספה שם ידיעה ולא נתחדש מה שלא היה ידוע לפניו, אלא נתחדש מה שלא חדל להיות ידוע שיתחדש כפי שנמצא עתה. ומתחייב לפי דעה זו, שתהא הידיעה שייכת בהעדרים ומקיפה גם מה שאין לו סוף, ולכן באנו לידי דעה זו ואמרנו, כי ההעדרים אשר קדם בידיעתו להמציאם והוא יכול להמציאם, אין מן הנמנע שתהא ידיעתו שייכה בהם. אבל מה שלא ימצא כלל, זהו ההעדר המוחלט כלפי ידיעתו אשר אין ידיעתו שייכה בו, כמו שאין ידיעתנו אנו שייכה במה שהוא נעדר אצלנו. אבל ההיקף 5 במה שאין לו סוף יש בו קושי 6, ונטו מקצת בעלי העיון לומר כי הידיעה שייכה במין, ומתרחבת על שאר אישי המין מבחינה מסוימת, זוהי השקפת כל תורני כפי מה שמביא אליו לחץ העיון. אבל הפילוסופים החליטו בדבר ואמרו, שאין ידיעתו שייכה בהעדר, ואין ידיעתו מקפת מה שאין לו סוף, וכיון שאינה מתחדשת לו ידיעה, בטל הוא שידע דבר מן המתחדשים. נמצא אם כן שאינו יודע כי אם הדבר הקיים שאינו משתנה. [שיח] ומקצתם נתעורר לו ספק אחר ואמר, ואפילו הדברים היציבים, אם ידעם הרי נעשו לו ידיעות רבות כי בריבוי המודעים 7 יתרבו הידיעות, כי לכל ידוע ידיעה מיוחדת לו, ואם כן אינו יודע כי אם עצמו. ואשר אני אומר שכל מה שנכשלו בו כולם, סיבתו מפני שעשו בין ידיעתנו וידיעתו יתעלה יחס, ורואה 8 כל כת בדברים הנמנעים בידיעתנו, ומדמים כי כך מתחייב בידיעתו, או יקשה עליו הדבר. וראוי מאוד להוכיח את הפילוסופים בשאלה זו יותר על כל אדם, כי הם אשר הוכיחו כי עצמו יתעלה אין בו רבוי, ואין לו תואר מחוץ לעצמו, אלא ידיעתו הוא, והוא ידיעתו. והם אשר הוכיחו כי תקצרנה דעותינו מלהשיג אמיתת עצמותו כפי שהיא כמו שביארנו 9. והיאך חשבו שישיגו ידיעתו, וידיעתו אינה דבר מחוץ לעצמותו ? אלא אותו קוצר היכולת עצמו אשר תקצרנה דעותינו מלהשיג עצמותו, הוא הקוצר מלהשיג ידיעתו את הדברים היאך היא, ואין אותה הידיעה מסוג ידיעתנו שנקיש אליה, אלא דבר נבדל בתכלית ההבדל. וכשם שיש שם עצמות מחויבת המציאות, ממנה נתחייב כל נמצא לפי השקפתם 10, או היא העושה כל שזולתה אחרי ההעדר לפי השקפתנו11, כך אנו אומרים, כי אותה העצמות משיגה כל מה שזולתה, ולא נעלם ממנה דבר כלל מכל מה שימצא, ואין שיתוף בין ידיעתנו וידיעתו, כשם שאין שיתוף בין עצמותינו ועצמותו. אבל הטעה כאן שיתוף שם ה'ידיעה'. כי השיתוף הוא בשמות בלבד, וההבדל באמתתו. ומחמת כך מתחייבים הזרויות, כיון שדמו שהדברים המתחייבים לידיעתנו מתחייבים לידיעתו 12. [ידיעת ה' אינה מונעת טבע האפשר] וגם זה יסוד מיסודות תורת משה אין בו ספק ולא ויכוח. ואלמלי כן לא אמר ועשית מעקה לגגך 13, וכן אמרו פן ימות במלחמה ואיש אחר יקחנה 14. וכך התורה כולה והציווי והאזהרה חוזרים אל היסוד הזה, והוא שידיעתו במה שיהיה אינה מוציאה אותו האפשרי מטבעו, וזה קושי גדול לפי השגת שכלינו המצומצמים. [בין ידיעת ה' וידיעתנו] תחילתן, שהידיעה האחת אוטרת 16 ידועים רבים שונים במינן. והשני, שייכותה במה שאינו מצוי 16. והשלישי, שייכותה במה שאין לו סוף. והרביעי, במה שאין ידיעתו משתנה בהשגת המתחדשות, ונראה 17 כי הידיעה שהדבר ימצא אינה אותה הידיעה בו שהוא כבר נמצא אלא יש כאן תוספת מסוימת, והיא שמה שהיה בכה נעשה בפועל 18. והחמישי, כפי השקפת תורתנו שהוא יתעלה אין ידיעתו - יתעלה - מוציאה מכלל אחת משתי האפשרויות, ואף על פי שכבר ידע יתעלה תכלית אחת מהן בבירור. ומי יתן איפוא וידעתי באיזה דבר דמתה ידיעתנו לידיעתו לפי השקפת מי שסובר [שיט] שהידיעה תואר נוסף *18 האם אין כאן אלא שיתוף בשם בלבד. אבל לפי השקפתנו, שאנו אומרים שאין ידיעתו דבר נוסף על עצמותו, הרי באמת חיובי שתהא נבדלת ידיעתו מידיעתנו ההבדל העצמי הזה, כהבדל עצם השמים מעצם הארץ 19. וכבר פירשו הנביאים בכך, אמר כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי נאם ה' כי גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם ומחשבותי ממחשבותיכם 20. כללו של עניין אשר אני אומר וממצה, כי כמו שאין אנו משיגים אמתת עצמותו, אך עם זאת ידענו כי מציאותו המציאות השלמה ביותר, ולא יבואנה חיסרון ולא שינוי ולא התפעלות בשום אופן, כך עם היותנו בלתי יודעים אמתת ידיעתו כיון שהיא עצמו, יודעים אנו שהוא אינו פעמים משיג ופעמים בלתי משיג, כלומר: שאינה מתחדשת לו ידיעה כלל, ולא תתרבה, ואין סוף לידיעתו, ולא ייעלם ממנו מאומה מכל הנמצאים, ואין ידיעתו אותם מבטלת את טבעיהם. אלא האפשרי נשאר עם טבע האפשרות, וכל הסתירות הנראות בכל הדברים הללו הם כפי בחינת ידיעתנו, אשר אין לה שיתוף עם ידיעתו כי אם בשם בלבד. כך הכוונה נאמרת כפי שאנחנו מתכוונים, וכפי שאומרים שכך כוונתו יתעלה בשיתוף. וכך ההשגחה אמורה בשיתוף על מה שאנו משגיחים עליו, ועל מה שאומרים שהוא יתעלה משגיח בו. נמצא כי הנכון איפוא, שעניין הידיעה ועניין הכוונה ועניין ההשגחה המתיחסים אלינו זולת ענייני אותם המתייחסים אליו, וכל זמן שתופשים שתי ההשגחות או הידיעות או הכוונות מתוך הנחה שעניין אחד כוללם, אז יבואו הקושיות, ויתעוררו הספקות האמורים. וכל זמן שידוע שכל מה שמתייחס אלינו נבדל מכל מה שמתייחס אליו, יתברר האמת. וכבר ביאר שיש הבדל בין אלה המתייחסים אליו והמתייחסים אלינו באומרו, ולא דרכיכם דרכי 20 כפי שכבר הזכרנו את זה לעיל 21. |
|
הערות:
1. ראה גם לעיל ח"א פרק נה ופרק נח. 2. "מתעדדה" ואפשר "רבות המספר" ובר"ש הושמטה. 3. ראה לעיל ח"א פרק נ ופרק נג. 4. שכל שנוספה לנו ידיעה נעשינו יודעים יותר, כי אנו ודעתנו שנים, ודעתנו בפועל היא ידיעתנו, וכדלעיל ח"א פרק סח. 5. היקף הידיעה. 6. "אשכאל" ובר"ש [שיח] יש בו ספק". 7. אפשר: הידועים. 8. אפשר: ומעיינת. והכוונה מקישים הם מידיעתנו על ידיעתו. 9. ראה לעיל ח"א פרקים נז-נח. 10. וכדלעיל ח"ב פרק יט. 11. וכדלעיל ח"ב פרק יג ההשקפה הראשונה. 12. וראה הלכות יסודי התורה פ"ב הל' י. והלכות תשובה פ"ה הל' ה. והשווה בכל זה דברי רס"ג בספרו האמונות ודעות מאמר רביעי פ"ד. וגם בסוף הפרק השמיני מפרקי הקדמת רבנו למסכת אבות עסק בעניין זה מבחינה אחרת, ע"ש. 13. דברים כב ח. 14. שם כ, ז. 15. "יטבאק" נראה לי שזהו התרגום המדוייק כאן, ובכל הדומה לכאן, אם כי מובנה הרגיל תיאום והתאמה. ובר"ש "יאות וישווה" ואינו נכון לדעתי. 16. דייק לכתוב "שאינו מצוי" ולא "בהעדר" וכפי שקדם שכל שידיעתו כוללתו אינו בגדר העדר. וחוזר חלילה. וכל שאינו בגדר העדר ידיעתו כוללתו. 17. ונראה לכאורה. 18. ואף על פי כן ביחס לידיעתו אין תוספת ואין חידוש. [שיט] *18. לעיל ח"א פנ"ג. 19. לפי השקפת בעלי הגוף החמישי. לעיל ח"ב פ"ב. 20. ישעיה נה ח-ט. 21. לעיל חלק א פרק נד מה הם הדרכים. |
|
[בין ידיעת ה' לידיעתנו] והוא, שהדבר העשוי, אם נעשה בהתאם לידיעת עושהו, הרי עושהו אם כן אין עשייתו מה שעשה אלא תוצאה של ידיעתו, אבל הזולת אשר יתבונן בעשוי הזה, ותקיף ידיעתו אותו, תהיה ידיעתו תוצאה של העשוי. המשל בכך, האומן אשר עשה את התיבה הזו אשר ינועו בה גרגרים 1 בהגרת המים ומורים על שעות שעברו מן היום או הלילה, הרי כל מה שניגר בה מן המים ושינוי מקום נזילתו, וכל חוט הנמשך וכל גרגר 2 היורד, כל זה מושג וידוע אצל האומן שעשאה. ולא ידע אותן התנודות מחמת התבוננו בתנודות הללו המתחדשות עתה, אלא הדבר להפך, כלומר: שאותן התנודות המתחדשות עתה לא נתחדשו אלא בהתאם לידיעתו. לא כן המתבונן באותו הכלי, אלא המתבונן כל זמן שרואה תנודה מסוימת מתחדשת לו ידיעה, וכל זמן שאינו חדל להתבונן, מתווספות ידיעותיו ומתחדשות אחת לאחת, עד שיקנה ידיעת כל הכלי מהם. ואם תתאר שאין סוף לתנודות אותו הכלי, כי אז לא הייתה ידיעת [שכ] המתבונן מקפת אותו לעולם. וגם אי אפשר למתבונן לדעת תנודה מאותן התנודות לפני היווצרה, כי הרי לא ידע מה שידע אלא ממה שנוצר. וכך הוא המצב בכללות המציאות והידחסותה לידיעתנו וידיעתו יתעלה, כלומר: שאנחנו לא ידענו מה שידענו 8 אלא מחמת ההתבוננות בנמצאים, ולפיכך אין קשר לידיעתנו במה שיהיה ולא במה שאין לו סוף, וידיעותינו מתחדשות מתרבות כפי הדברים אשר מהם אנו רוכשים את ידיעתם. והוא יתעלה אינו כן, כלומר: שאינו יודע הדברים מחמתם שאז יחול הריבוי וההתחדשות, אלא אותם הדברים תוצאה של ידיעתו שקדמה והיא שהניחתם כפי שהם, בין מציאות נבדל 4, או מציאות דבר בעל חומר יציב 5, או מציאות בעל חומר אשר אישיו 6 משתנים בהתאם לסדירות שאין בה חריגה 7 ולא שינוי, ולפיכך לא יהיה לפניו יתעלה ריבוי ידיעות ולא התחדשות ושינוי ידיעה, כי בידיעתו אמיתת עצמוהו הבלתי משתנית ידע כל מה שמתחייב לכל מעשיו. ומחשבתנו שאנחנו נשכיל 8 היאך הוא, היא כמחשבתנו שנהיה אנחנו הוא והשגתנו השגתו. ולכן הראוי לדורש האמת ואיש הצדק שיהא בדעה 9 שהוא יתעלה לא נעלם ממנו מאומה כלל, אלא הכל גלוי לידיעתו שהיא עצמו 10, ושסוג זה של השגה לא יתכן שנדעהו אנחנו כלל, ואילו ידענוהו היאך הוא, כי אז הייתה לנו אותה הדעה אשר בה יושג סוג זה של השגה, וזה דבר שאינו נמצא במציאות כי אם לו יתעלה והיא עצמו 10. והבן את זה, לפי שאני אומר שהוא נפלא מאוד והשקפה נכונה, אם תתחקה עליה לא תמצא בה מאומה מן הטעות ולא מן ההטעיה, ולא ישיגוה זרויות, ולא יחסנו בה לה' חיסרון 11. כי העניינים הללו הנכבדים והנעלים אי אפשר להביא עליהן הוכחה כלל, לא כפי השקפתנו אנו קהל התורתיים 12 ולא כפי השקפת הפילוסופים כפי מחלוקותיהם בשאלה זו, וכל החקירות אשר לא תתכן בהן הוכחה ראוי ללכת בהם בדרך הזו אשר הלכנו בה אנו בשאלה זו, כלומר: שאלת ידיעת ה' את זולתו, והבינהו. |
|
הערות:
1. "את'קאל" גרגרי מתכת קטנים שיש להן משקל מה אחיד שהם נעים ומתגלגלים בזרימת המים, וזה היה סוג של שעון מים. וראה גם לעיל ח"א פרק עג הערה 53. וראה שיחת סוקראטס בתיאיטיטוס של אפלטון מהדורת רות עמ' 35. ובר"ש "משקלים לנזילת המים" ואינו נכון.. 2. מה שכינה רבנו [שכ] בתחילת הדיבור "את'קאל" כינה כאן "בנדקה" והוא הנקרא היום בשוק "אגוזים קטנים" והות filbert,. ובר"ש "לוזה" ותירגמתי שתיהן "גרגר" כי הכוונה לאותם גרגרי המתכת. 3. אפשר: לא נדע מה שנדע. 4. אפשר: נפרד. והכוונה על המלאכים או השכלים. 5. גרמי השמים לפי השקפת אריסטו וכל סוברי הגוף החמישי. וכדלעיל ח"ב פ"ב. 6. פריטיו. כל פרט ופרט ממנו, כולה ומתפרק ליסודותיו וחוזר ומתרכב, והכוונה על הארץ עולם היסודות לפי התיאוריות הללו. 7. "לא יכ'תל" סדר ונוהג יציב שאינו מתחלף ומשתנה, ולפיכך תירגמתי "חריגה" ובר"ש "לא יפסד" ולדעתי אינו נכון. וראה לעיל ח"ב פרק י. 8. אפשר: ומה שאנו חושבים להשכיל. או: לדעת. 9. "יעתקד" ואפשר: שיסבור. ובר"ש "שיאמין " וכבר העירותי פעמים רבות שאין זה נכון. 10. וכדלעיל ח"א פרק סח. ובהלכות יסודי התורה פ"ב הל' י. 11. וכדלעיל בחלק זה פרק טז. 12. שהכל גלוי לפניו ולא נעלם ממנו מאומה. |
