|
[ספר איוב] וכבר ידעת מאמר אחד מהם בפירוש: איוב לא היה ולא נברא אלא משל היה 1. ואשר חשב שהוא היה ונברא, ושהוא מעשה שהיה, לא ידע לו לא זמן ולא מקום. אלא אחד החכמים אמר שהיה בימי האבות, ואחד אמר שהיה בימי משה, ואחד [שכא] אמר שהיה בימי דוד 2, ואחד אמר שהוא היה מעולי בבל, וזה ממה שמחזק דברי מי שאמר שהוא לא היה ולא נברא. כללו של דבר בין היה בין לא היה, הרי בכיוצא במאורעו המצוי תמיד נבוכו כל החוקרים מבני אדם, עד שאמרו בידיעת ה' ובהשגחתו מה שכבר הזכרתי לך 3, כלומר: מה שהאדם הצדיק השלם *3 ישר המעשים ירא החטא ביותר, באים עליו ייסורים גדולים תכופים ברכושו ובניו וגופו, לא בחטא המחייב כן 4. ולפי שתי ההשקפות - כלומר: אם היה או לא היה - אותם הדברים שהקדים אותם, כלומר: דבר השטן, ודברי ה' לשטן, ומסירתו בידו - כל זה משל בלי ספק אצל כל בעל שכל. אלא שהוא משל שלא כמו כל המשלים, אלא משל שתלויים בו נפלאות ודברים שהם כבשונו של עולם 5, ונתבארו בו קושיות גדולות, ונתבררו ממנו דברים אמתיים שאין למעלה מהם 6. והנני מזכיר לך מה שאפשר להזכיר, ואזכיר לך דברי חכמים אשר העירוני על כל מה שהבינותי מאותו המשל העצום. והנה ראשית מה שתתבונן בו, אמרו "איש היה בארץ עוץ" 7. החל בשם המשותף, והוא 'עוץ', לפי שהוא שם אדם: 'את עוץ בכורו'8; והוא ציווי בחשיבה ובהתבוננות: 'עוצו עצה' 9. וכאלו יאמר לך חשוב במשל זה, והתבונן בו, ודע עניינו, והבן 10 ההשקפה הנכונה איזו היא. ואחר כך אמר כי בני האלוהים באו להתייצב על ה', ובא השטן בתוכם ובכללם. לפי שלא אמר ויבואו 'בני האלוהים והשטן' להתייצב על ה', שאז הייתה נעשית מציאות הכל לפי יחס אחד, אלא אמר 'ויבואו בני האלוהים להתייצב על ה' ויבוא גם השטן בתוכם' 11 וצורת דיבור זו אינה נאמרת אלא במי שבא, ואינו מטרה לעצמו ולא דרוש מחמת עצמו. אלא כיון שנוכח מי שהמטרה [היתה] נוכחותו, בא זה בכלל מי שבא. 12 ואחר כך הזכיר כי השטן הזה הוא משוטט בארץ ומתהלך בה, ואין בינו לבין העליונים יחס כלל, ואין לו שם שוטטות. הוא אמרו 'משוט בארץ ומהתהלך בה' 13, אין התהלכותו ושוטטותו כי אם בארץ 14. ואחר כך אמר כי זה הישר התם נמסר ביד השטן הזה, ושכל מה שחל בו מן הפגעים ברכושו ובניו וגופו הייתה סבתו השטן 15. וכאשר הניח הנחה זו, בא לקבוע דברי בעלי העיון בשאלה זו. והביא השקפה מסוימת ויחסה לאיוב, והשקפות אחרות לחבריו, ואני אשמיע לך אותם בביאור 16, כלומר: אותם ההשקפות אשר נתחלפו להם המחשבות מחמתם 17 בפרשה זו, אשר היה סיבתה כולה השטן, וחשבו כולם, איוב וחבריו, כי ה' עשה זאת בעצמו לא באמצעות השטן. 18 [איוב אינו מופיע כחכם] ואחרי כן ערך מאורעותיו לפי יחס מצבי בני אדם, כי יש מבני אדם מי שאינו חרד לאובדן הרכוש ונקל הוא בעיניו, אבל יבהלהו עניין מות הבנים ומכלהו ביגון 20. ויש בבני אדם מי שסובל ואינו נדכה ואפילו לאבדן הבנים, אבל סבילת [שכב] הכאבים אין יכולת לבעל תחושה לכך 21. וכל בני אדם כלומר: ההמון, מרוממים את ה' בלשונם, ומתארים אותו בצדק וחסד בעת אשרם ושלותם, או בעת ייסורין הנסבלים, אבל אם באו המאורעות הללו האמורים באיוב - מהם מי שכופר וסובר חוסר סדירות בכל המציאות כאשר אבד רכושו. ומהם מי שנשאר מחזיק בדעה שיש צדק וסדר ואפילו עם ייסורי אבדן הרכוש, אבל אם נתייסר במיתת הבנים אינו סובל. ומהם מי שסובל ואין דעותיו משתבשות לו באובדן הבנים, אבל על כאבי הגוף אין אחד מהם 22 סובל, אלא יתלונן ויצעק חמס, אם בלשונו ואם בלבבו. [שלטונו של השטן לעומת שלטון בני האלוהים] והבן עניין זה והתבונן כמה מופלא הוא, וראה היאך הושגו לי עניינים אלו כעין חזון 23, והוא שעניין "להתייצב על ה'" - היותם נמצאים משועבדים 24 בפקודתו בכל מה שהוא רוצה. ממה שאמר זכריה בארבע המרכבות יוצאות 25, אמר, 'ויען המלאך ויאמר אלי אלה ארבע רוחות השמים יוצאות מהתייצב על אדון כל הארץ' 26. הרי ביאר שאין יחס בני האלוהים ויחס השטן במציאות יחס אחד, אלא בני האלוהים יציבים ותדירים יותר 27, וגם הוא יש לו תפקיד 28 מסוים במציאות למטה מהם. ועוד מפלאי המשל הזה, שהוא כאשר הזכיר שוטטות השטן בארץ דווקא 14, ועשייתו מעשים אלה, ביאר שהוא מנוע מלהשתלט על הנפש, ושהוא ניתן לו שלטון על כל הדברים הללו הארציים, והובדל 29 בינו לבין הנפש. והוא אומרו: אך את נפשו שמור 30, וכבר ביארתי לך שיתוף שם נפש בלשוננו 31, ושהוא נאמר על הדבר הקיים מן האדם לאחר המות, וזה הוא אשר אין שלטון לשטן עליו 32. ואחר הזכרת מה שהזכרתי שמע את האימרה המועילה הזו אשר אמרוה החכמים, אשר יש להניח עליהם שם חכמים באמת, וביארה כל קשה, וגילתה כל נסתר, ובררה רוב סתרי תורה. והיא אמרם בתלמוד: |
אמר ר' שמעון בן לקיש: הוא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך המות 33.
|
|
הנה הבחין את כל מה שאמרנו הבחנה שלא תקשה על בעל הבנה.
והנה נתבאר לך כי על עניין אחד בעצמו מכנים בשלשה שמות הללו, ושכל הפעולות המיוחסות לכל אחד מאלה השלשה הם כולם פעולת דבר אחד. וכך אמרו גם חכמי משנה הראשונים, |
אמרו, תנא יורד ומתעה עוולה ומשטין נוטל רשות ונוטל נשמה 34.
|
|
הנה נתבאר לך כי אשר ראה דוד במראה הנבואה בעת הדֶבֶר 'וחרבו שלופה בידו נטויה על ירושלם' 35 שלא הראוהו את זה אלא להורות על עניין, אותו העניין עצמו הוא המדובר בו גם במראה הנבואה במרי בני יהושע הכהן הגדול: 'והשטן עומד על ימינו לשטנו' 36, ואחר כך ביאר ריחוקו ממנו [שכג] יתעלה באומרו יגער ה' בך השטן ויגער ה' בך הבוחר בירושלם 37. והוא אשר ראה גם בלעם במראה הנבואה 38 בדרך, בעת אמרו לו הנה אנכי יצאתי לשטן 39.
[מהו שטן?] וכבר ידעת פרסום השקפה זו בתורתנו כלומר: יצר טוב ויצר רע, ואמרם בשני יצריך 43. וכבר אמרו כי יצר הרע נוצר בכל אחד מבני אדם בעת לידתו: 'לפתח חטאת רובץ'. 44 וכמו שאמרה התורה 'מנעוריו' 42. ושיצר טוב אינו נמצא לו אלא לאחר שלמות שכלו 45, ולפיכך אמרו |
נקרא יצר הרע מלך גדול, ונקרא יצר טוב ילד מסכן וחכם
|
|
במשל הנשוא לגוף האדם 46 ושינויי כוחותיו, באומרו 'עיר קטנה ואנשים בה מעט' וגו' 47. כל הדברים הללו לשונם ז"ל מפורסמים.
וכיון שבארו לנו כי יצר הרע הוא השטן והוא מלאך בלי ספק, כלומר: שגם הוא נקרא מלאך, לפי שהוא בתוך בני האלוהים, יהיה אם כן גם יצר טוב מלאך באמת 48. ואם כן, הדבר הזה המפורסם בדברי חכמים ז"ל כי כל אדם נצמדו 49 לו שני מלאכים, אחד מימינו ואחד משמאלו, הם יצר טוב ויצר רע 50. ובפירוש אמרו ז"ל בגמר שבת 51 בשני המלאכים הללו, אמרו אחד טוב ואחד רע. ראה כמה נפלאות גילתה לנו אימרה זו 52, וכמה סילקה מן הדמיונות הבלתי נכונות. ורואה אני שאני כבר פירשתי וביארתי פרשת איוב די צרכה ותכליתה. אבל רצוני לבאר לך ההשקפה המיוחסת לאיוב וההשקפה המיוחסת לכל אחד מחבריו מה היא, בראיות אלקטם מדברי כל אחד מהם. ואל תפנה לכל יתר הדברים שחייב אמירתם שטף הלשון, כמו שביארתי לך בתחילת מאמר זה 53. |
הערות:
1. בבא בתרא טו א. 2. לפנינו שם טו נאמרה רק דרך שאלה אימא בימי דוד ? ונדחתה. אלא [שכא] שלא חש רבנו לכך כי עצם החיפוש היא ראיתו, ולא חשוב אם זו הנחה או שאלה. 3. לעיל בחלק זה פרק טז. *3. שתי תיבות הללו "הצדיק השלם" לא נאמרו בקשר לאיוב אלא באופן כללי וכדלקמן. 4. כפי שקול דעת האדם. 5. על דרך ביטוי חז"ל בחגיגה יג א. 6. תרגום מילולי "שאין תכלית אחריהם". 7. איוב א א. 8. בראשית כב כא. 9. ישעיה ח י. 10. אפשר: וסבור. ובר"ש "וראה הדעות האמיתיות מה הן " וקצת לא דק. 11. איוב א ו. ב א. 12. אפשר: בתוך הבאים. וכ"כ בר"ש. 13. איוב א ז, ב ב. 14. ראה לעיל ח"ב פרק ל. 15. שים לב לעיל בחלק זה פרק יב ופרק יח. ולקמן פרק נא ד"ה והנה נראה לי עתה. 16. לקמן פרק כג. 17. אפשר: אותם ההשקפות שהיו ביניהם חילופי דברים מחמתם. ובר"ש "אשר בעבורם הפליגו לחשוב רעה" ואין הכרח לכך. 18. ראה לעיל ח"א פרק סט. וח"ב פרק ו. 19. לקמן פרק כג בסיכום השקפת איוב. וראה גם לקמן תחילת פרק נא במשל של דורשי ארמון המלך. 20. ראה בראשית לז לה. 21. כעין [שכב] הא דכתובות לג ב אלמלי נגדוה וכו'. ובר"ש "אין יכולת להרגיש עליו" ואינו ברור. 22. מן ההמונים. להוציא מי שהגיע לדרגתו של ר' עקיבה ראה ברכות סא ב. 23. אין אלה דברי התפארות חלילה כי רבנו רחוק מכך, ואף רחוק הוא מניפוח במילים גדולות כדי שיתקבלו דבריו, ואין מטרתו במילים אלה אלא המשך רמז לביאור מה שכתב לעיל ח"ב פרק לח, ואתה דע לך. 24. "מסכ'רין " ואפשר: מסורים, ובר"ש "מוכרחים" ואינו מוכרח. 25. זכריה ו א. 26. שם ו ה. וראה לעיל ח"ב סוף פרק י. וח"ג סוף פרק ב. 21. זה לשיטת רבנו, ולא כן דעת רס"ג. וכבר העירותי על כל דבר במקומו, והדברים עתיקים. 28. "חט'" כך בראה לי תרגומו הנכון כאן. ובר"ש "חלק אחד". 29. אפשר: והוחץ. 30. איוב ב ו. 31. לעיל ח"א פרק מא. 32. וראה גם פירושו לסנהדרין פ"י מ"א ד"ה ועתה אחל. מהדורתי עמ' רג והלאה. 33. בבא בתרא טז א. וכבר הובאה לעיל ח"ב פרק ל. עיין שם. ובהדיא איתא ביומא עז ב ששטן האמור באיוב הוא מלאך המוות: אמר ר' יהודה בן פזי אף מלאך המוות אין לו רשות לעבור בתוכו כתיב הכא בל תלך בו אני שיט וכתיב התם משוט בארץ. 34. בבא בתרא שם. 35. דברי הימים א כא טז. 36. זכריה ג א. וכתרגום יונתן דנסיבן להן נשין דלא כשרן לכהונתא. ובכ"י ס, מוסיף כאן ותרגם את זה יונתן בן עזיאל ע"ה וחטא [שכג] קאים על ימיניה לאסטנה ליה. וי"נ לאסטאותיה. 37. שם ג ב. וראה גם איגרת השמד מהדורתי קטע ב עמ' קי. 38. של מי ?, וראה לעיל ח"ב פרק מב. ופרק מה המעלה השניה. 39. במדבר כב לב. 40. משלי ד טו. 41. "ויובק" כלומר: מרחיק את האדם לכת בדרכי התעייה ומשקעו שם. ובר"ש "ויורנו" ולא דק. 42. בראשית ח כא. 43. ברכות פ"ט מ"ה. 44. בראשית ד ז. 45. סנהדרין צא ב. וראה בראשית רבה פרשה לד. וקהלת רבה ט כב. ובכל המקורות הללו מדובר על מאמתי יצר הרע נכנס באדם, אבל בקשר ליצר טוב סברא הוא. 46. יותר נכון : לגוף כל אחד מבני אדם. 47. קהלת ט יד. וראה גם נדרים לב ב. 48. ראה לעיל ח"ב פרק ו. וראה גם ח"א פרק סט. 49. שמא נכון יותר "מלווים" וכלשון חז"ל. 50. ראה ברכות ס. ב. חגיגה טז א. 51. דף קיט ב. 52. של ר' שמעון בן לקיש. 53. לעיל בהקדמת הספר, ד"ה ודע כי המשלים הנבואיים. |
|
[המשותף לדברי המתווכחים] וכן כולם מסכימים שאין לפניו אי צדק 2 ואין לייחס לו עוולה, תמצא עניינים אלה גם בדברי איוב הרבה. ואם תתבונן בדברי החמישה בעת ויכוחיהם, כמעט שתמצא כל מה שאמר אותו [שכד] אחד מהם אמרוהו כולם, ונכפלו העניינים ונשתלבו זה בתוך זה, ונתערב בהם תיאור איוב את גודל צערו ייסוריו על אף עוצם יושרו, ותיאור צדקו וטוב מידותיו ומעשיו הטובים. וכן נשתלבו בדברי חבריו לו דברי תוחלת 3 ונחמה ועידוד, ושראוי לו לשתוק ושלא ישחרר מוסרות הדיבור 4 כאדם המתווכח 5 עם אדם, אלא ייכנע לגזרות ה' וישתוק. והוא אומר כי גודל הייסורין מנעו התוחלת וישוב הדעת ואמירת מה שראוי. וכן כל חבריו הסכימו שכל עושה טוב נגמל, וכל עושה רע נענש, וכל זמן שראית רשע 6 בהצלחה הרי בסופו יתהפך הדבר, ויאבד הוא, ויחולו בו ובבניו וזרעו פגעים קשים. ואם ראית צדיק מתייסר הרי בודאי שירפא מחץ מכתו. עניין זה תמצאהו חוזר בדברי אליפז ובלדד וצופר, ושלושתם מסכימים על השקפה זו, ואין זו המטרה בכל הפרשה הזו 7, אלא המטרה מה שנתייחד בו כל אחד מהם וידיעת השקפתו בפרשה זו, והיא חלות הייסורים הגדולים והחמורים 8 ביותר באדם השלם והתמים ביותר ביושרו. השקפת איוב בתחילת הויכוח] |
אחת היא, על כן אמרתי תם ורשע הוא מכלה, אם שוט ימית פתאום - למסת נקיים ילעג 10.
|
|
אמר אם כאשר יבוא השיטפון 11 פתאום הנה ימית כל מי שמצא וישטפהו, הרי בייסורי הנקיים יזלזל 12.
והדגיש עוד השקפה זו באומרו |
זה ימות בעצם תמו כלו שלאנן ושליו, עטיניו מלאו חלב וגו', וזה ימות בנפש מרה ולא אכל בטובות יחד על עפר ישכבו ורימה תכסה עליהם 13.
|
| וכן הביא ראיה מאושר מצב אנשי הרשע והצלחתם, והרחיב הדיבור בכך מאוד ואמר: |
ואם זכרתי ונבהלתי ואחז בשרי פלצות, מדוע רשעים יחיו עתקו גם גיברו חיל, זרעם נכון לפניהם וגו' 14.
|
|
וכאשר תיאר אותה ההצלחה השלמה בא לומר למתווכחים עמו, אם היה הדבר כפי שאתם חושבים שילדי הכופר הזה המצליח יישמדו אחריו ויכרתו עקבותיהם, מה מזיק לזה המצליח מה שיארע באנשי ביתו אחריו 15, אמר 'כי מה חפצו בביתו אחריו ומספר חודשיו חצצו' 16.
ואחר כך בא לבאר שאין תקווה אחר המוות, ולא נותר אלא שזו הזנחה 17. והחל להתפלא, היאך לא הזניח עיקר עשיית הוויות אישי האדם ובריאתו, והזניח הנהגתו, ואמר 'הלא כחלב תתיכני וכגבינה תקפיאני' וגו'. 18 הנה זו אחת ההשקפות שסוברים בהשגחה, וכבר ידעת דברי חכמים כי השקפתו זו של איוב לגמרי לא נכונה: ואמרו 'עפרא בפומיה דאיוב', ואמרו 'ביקש איוב להפוך את הקערה על פיה', ואמרו 'איוב כופר בתחיית המתים [שכה] היה', ואמרו עוד עליו 'התחיל מחרף ומגדף' 19. אבל אמרו יתעלה לאליפז 20 כי לא דיברתם אלי נכונה כעבדי איוב21 אמרו חכמים בהתנצלות על כך 22, אין אדם נתפש על צערו 23, כלומר: שההתנצלות שלו 24 היא קושי וייסורין. ודברים כעין אלה אינם מסוג המשל הזה 25. [דעת איוב לאחר שידע את ה'] אבל כאשר ידע את ה' ידיעה אמיתית, הודה שהאושר האמיתי, שהוא ידיעת ה', נצור לכל מי שידעו, ולא יעכירוה לאדם שום ייסורין מכל הייסורין הללו. אלא שהיה איוב מדמה כי מיני האושר המדומים הללו הם התכלית, כגון הבריאות והעושר והבנים כל זמן שהיה יודע את ה' על פי ההגדה לא בדרך העיון, ולפיכך נבוך אותם המבוכות ואמר אותם הדברים, וזה הוא עניין אמרו 'לשמע אזן שמעתיך ועתה עיני ראתך על כן אמאס ונחמתי על עפר ואפר' 28. עניין הדברים כפי העניין, על כן אמאס כל אשר הייתי מתאווה, ונחמתי על היותי בתוך עפר ואפר, כפי שהונח מצבו 29 והוא יושב בתוך האפר 30. ובגלל אמרתו זו האחרונה המורה על ההשגה הנכונה, נאמר בו בסמוך לכך 'כי לא דברתם אלי נכונה כעבדי איוב' *30. [השקפת אליפז] ואחר כך החל לומר לאיוב כי זה שהייתה נוהג בו מיושר המעשים וההתנהגות בדרכי החסידות32 אינו דבר המחייב שתהיה שלם לפני ה' עד שלא תיענש: |
הן בעבדיו לא יאמין ובמלאכיו ישים תהילה, אף שוכני בתי חומר אשר בעפר יסודם' 33.
|
|
ולא חדל אליפז לסוב סביב העניין הזה, כלומר: שהוא בדעה שכל מה שיארע לאדם הוא מפני שראוי לכך, ומגרעותינו שבהם אנו מתחייבים עונש נעלם מאתנו השגתם, וגם אופן חיובנו עונש בגללם 34. [השקפת בלדד השוחי] |
אם זך וישר אתה, כי עתה יעיר עליך ושלם נות צדקך, והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאוד 35.
|
|
וכבר ידעת גם פירסום השקפה זו בעניין ההשגחה, וכבר ביארנוה 36.
[השקפת צופר הנעמתי] |
מי ייתן אלוה דבר ויפתח שפתיו עמך, ויגד לך תעלומות חכמה כי כפלים לתושיה, החקר אלוה תמצא אם עד תכלית שדי תמצא39.
|
|
[סיכום הדעות] |
והנה ההשקפה המיוחסת לאיוב נוטה להשקפת אריסטו,
והשקפת אליפז נוטה להשקפת תורתנו, והשקפת בלדד נוטה לשיטת ה"מעתזלה", והשקפת צופר נוטה לשיטת ה"אשעריה", ואלה היו ההשקפות העתיקות בהשגחה. |
|
[השקפת אליהוא] כאשר יתבונן בדבריו המתבונן, יתפלא ויחשוב שהוא לא אמר מאומה נוסף על מה שאמרו אליפז ובלדד וצופר כלל, אלא כפל ענייני דבריהם במילים אחרות והוסיף בהרחבתן. כי הוא לא חרג מתוכחת איוב, ותיאור ה' בצדק, ותיאר נפלאותיו במציאות, ושהוא יתעלה לא אכפת לו 47 בצדקת הצדיק ולא ברשעת הרשע. וכל העניינים הללו כבר אמרום חבריו. אלא שעם ההתבוננות יתבאר לך העניין הנוסף אשר חידש, והוא היה המטרה. ולא קדם אותו העניין לזולתו מהם, ואף אמר עמו כל מה שאמרו הם, כמו שהם כולם - איוב ושלושת רעיו - כפל כל אחד מהם העניין אשר אמר השני כפי שהזכרתי לך, וכל זה להעלמת העניין המיוחד בהשקפת כל אחד, כדי שיהא הנראה להמון כי השקפת הכל השקפה אחת מוסכמת לכולם, ואין הדבר כן. [הוספת אליהוא לדיון: המלצת המלאך] וכאשר תאר מצבי המבריא ושמחתו בשיבתו לבריאות שלמה אמר, 'הן כל אלה יפעל אל פעמים שלוש עם גבר' 51. זהו העניין אשר נתייחד אליהוא בביאורו. והוסיף עוד במה [שכז] שפתח לפני העניין הזה בתיאור איכות הנבואה, באומרו 'כי באחת ידבר אל ובשתים לא ישורנה, בחלום חזיון לילה בנפול תרדמה על אנשים' 52. [תיאורי הטבע להראות חוסר הבנתנו בעולם] וכן תמצא החזון 55 הזה אשר נראה לאיוב, אשר בו נתגלתה לו טעותו בכל מה שנדמה לו, לא חרג בו מתיאורי עניינים טבעיים, אם תיאור יסודות, או תיאור פעולות שמימיות, או תיאור טבעי מיני בעלי חיים, לא דבר אחר. ומה שהזכיר שם מתיאור שחקים ושמים וכסיל וכימה לעניין פעולותיהם בחלל, כי כל הערתו לו אינה אלא ממה שתחת גלגל הירח 56. וכך גם אליהוא נתעורר ממיני בעלי החיים, אמר: מלפנו מבהמות ארץ ומעוף השמים יחכמנו 57, וביותר מה שהאריך באותה השיחה בתיאור לויתן, שהוא כללות סגולות גופניות מפוזרות בבעלי החיים המהלך והשוחה והמעופף 58, כל אלה העניינים המטרה בהם, כי הדברים הללו הטבעיים המצויים בעולם ההוויה וההפסד, לא יגיעו שכלינו להשגת איכות חידושן, ולא לציור 59 מציאות הכוח הזה הטבעי בהן היאך ראשיתן 60, ואינם דברים הדומים למה שאנחנו עושים, והיאך נחשוב שתהא הנהגתו יתעלה אותם והשגחתו בהם, דומה להנהגתנו את מה שאנו מנהיגים, או השגחתנו במה שאנחנו משגיחים? אלא החובה להיעצר בגבול זה, ולהיות בדעה שהוא יתעלה לא יעלם ממנו נעלם, כמו שאמר אליהוא כאן, 'כי עיניו על דרכי איש וכל צעדיו יראה, אין חושך ואין צלמות להסתר שם פועלי און' 61. אבל אין עניין השגחתו עניין השגחתנו, ולא עניין הנהגתו לברואיו עניין הנהגתנו למה שאנו מנהיגים, ואינה כוללתם הגדרה אחת כפי שחושב כל מי שנבוך, ואין ביניהם שיתוף כי אם בשם בלבד. כשם שלא ידמו מעשינו למעשיו ואינה כוללתם הגדרה אחת, וכהבדלי הפעולות הטבעיות מן הפעולות המלאכותיות, כך הבדלי ההנהגה האלוהית וההשגחה האלוהית והכוונה האלוהית לאותם הדברים הטבעיים, לבין הנהגתנו והשגחתנו וכוונתנו האנושית למה שאנו מנהגים ומשגיחים בו ומתכוונים בו. [מטרת ספר איוב: להבין שאין דעת ה' כדעתנו] וכאשר ידע האדם את זאת יקלו בעיניו כל ייסורים, ולא יוסיפו הייסורים ספקות בה': האם הוא יודע או לא יודע, או משגיח או הזניח; אלא יוסיפו בו אהבה, כמו שאמר בסוף החזון 55 הזה 'על כן אמאס ונחמתי על עפר ואפר' 63; וכמו שאמרו ז"ל 'עושים מאהבה ושמחים בייסורין' 64. ואם תתבונן כל מה שאמרתי התבוננות שראוי להתבונן בה במאמר זה, ותעיין בזה בספר איוב יתבאר לך עניינו, ותמצא שאני כבר סקרתי כל ענייניו ולא נידח ממנו זולתי מה שנאמר על דרך שטף הדיבור והקשר המשל, כמו שביארתי לך כמה פעמים במאמר זה 65. [שכח] |
|
הערות:
1. כלומר: כאשר הגה את הרעיון מחבר ספר איוב אם הוא משל, או כאשר בא המחבר לתאר את המאורעות שאירעו, הניח שני דברים שאין בהם מחלוקת. והם שה' יודע כל הנעשה בעולם השפל ושאינו עושה עוול. ולפני מ, הייתה "אול מא" בתחילת אירועה, ושיבוש הוא. וכך היה לפני ר"ש. ורי"ח שיבש כמנהגו. 2. "ט'לם" תרגומה בדרך כלל "עושק" והואיל ולדעתי קשה לתרגמה כן ביחס [שכד) לה', תירגמתי "אי צדק". ור"ש תרגמה "עוולה" והשניה "חמס". 3. "תצביר" כלומר: דברי הרגעה ושייחל לה'. ובר"ש "הערה על הסבל" ואיני יודע מהו. 4. בר"ש "ושלא ישלח רסן לשונו" ותרגום נאה הוא. 5. אפשר: הרב. או: המתדיין. 6. "עאציא" ובר"ש "רשע ואיש מרי" ושמא בתחילה תרגם"רשע" ואח"כ שינה וכתב "איש מרי" והמעתיקים הכניסו שתיהן בטעות. 7. כלומר: מחבר ספר איוב לא הייתה מטרתו קביעת נקודות הללו, אלא המטרה ציון שינויי השקפותיהם בעניין צדיק ורע לו. 8. אפשר: והקשים. 9. "ואטראחא לה" ובר"ש הושמט. וזו הייתה שיטת רס"ג בדעת איוב במהדורה קמא של פירושו לאיוב ראה שם בהקדמה מהדורתי הערה 71. וחזר בו רס"ג מסברא זו כמ"ש שם. ובכלל ראויה אותה הקדמה לעיון מקיף בהקשר עם דברי רבנו כאן, כי אין ספק שדברי רס"ג שם פתחו אפקים לפני רבנו כאן. 10. איוב ט כב-כג. 11. רבנו מפרש שוט "סיל" שיטפון כמו בשוט שוטף כי יעבר ישעיה כוח טו ויח. ודלא כרס"ג. ור"ש תרגם "שוט" וטשטש את הפירוש. 12. אף כאן טשטש ר"ש את הפירוש בהחזירו "למסת נקיים ילעג". ורבנו מפרש מסת "מחנה" ייסורין וסבל. 13. איוב כא כג-כו. 14. שם כא ז-ח. 15. וכעין דברי חזקיהו, ראה מלכים ב כ יט. 16. איוב כ כא. וראה גם אריסטו במידות ספר א פרק ט--י 7-6. 17. בר"ש "אם כן לא נשארה תוחלת אלא שזה עזיבה ושכחה" ואינו נכון. [שכה] 18. איוב י י. 19. כל זה בבבא בתרא טז א. 20. ר"ש הוסיף משלו "לאליפז ורעיו". 21. איוב מב ז. ולנוסח רס"ג "בעבדי" אין צורך לתירוץ. 22. כלומר: מה היא התנצלותו של איוב שהכתוב אומר שדיבר נכונה למרות השקפותיו הבלתי נכונות בהשגחה. 23. בבא בתרא טז ב. ראה שם דלא כרש"ל שמגיה למחוק מלשון הגמרא את הפסוק כי לא דברתם וכו". 24. בר"ש "ורצה לומר שלא נחשב חטאו". 25. אין רבנו כאן חולק על רבא, אלא סובר כי רבא אמר את דבריו על דרך הדרש בלבד. 26. "ברהן " שתוך הויכוח המחקרי הוכח לו בהוכחות מחשבתיות שטעה בהנחתו הראשונה ואפשר "ופרסם". 27. רשה לקמן פרק נא על עמי הארץ העוסקים במצוות. וראה גם דבריו בתחילת מאמר תחיית המתים מהדורתי קטע א. 28. איוב מב ה-ו 29. כלומר: כפי שתואר מצבו בתחילת הספר. 30. איוב ב ח. *30. וכן פירש הראב"ע. 31. שם כב ה. 32. ללא דבקות מחשבתית ממעמקי הידיעה. וכדלקמן פרק נא. 33. איוב ד יח-יט. 34. שאין שוקלין מלא בדעתו של אל דעות. וכמו שכתב בהלכות תשובה פ"ג סוף הל' ב. 35. איוב ח ו-ז. 36. לעיל [שכו] בחלק זה פרק יז ההשקפה הרביעית. 37. בר"ש "מדוע לא עשה" ואינו לפי המקור. 38. "עט'מתה" ובר"ש "עצמותו" וט"ס הוא. 39. איוב יא ה-ז. 40. "חירת" ובר"ש "בלבל" והוא עצמו תרגם שם הספר "מורה הנבוכים". 41. בחלק זה פרק יז, שם הביא רבנו כעין ההשקפות האמורים כאן, ועוד. עיין שם. 42. לעיל בחלק זה פרק טז עמ' שו: אמרו לא יבצר הדבר מאחד משני חלקים... לא יבצר הדבר מאחד משלושה חלקים. 43. "ואלעלם" ואפשר: ובמדע, ובר"ש הושמטה, כנראה משום שהוקשה לו הרי כבר כתב רבנו לעיל שלא תואר איוב בחכמה. 44. איוב לב ו. 45. "פנד" מתח בקורת, יחס לו טעות בהשקפתו. 46. בר"ש "וכן אמר על שלושת רעיו שנפסד דעתם על רוב זקנתם" ואין זה במקור. 47. "לא יבאלי" כלומר: שאינם פועלים בו מאומה, וכמו שכתב לעיל בחלק זה פרק יג והוא יתעלה לא יוסיף שלמות אם יעבדוהו כל מה שברא וכו' ע"ש. ובר"ש "שהוא יתעלה לא ירגיש בעבודת העובד" ואינו ברור. 48. ר"ש הוסיף משלו "שיליץ ויעתיר". 49. בר"ש "הלצתו ועתירתו". 50. איוב לג כג. 51. שם לג כט. 52. שם לג יד-טו. וראה פירושו [שכז] לסנהדרין פ"י מ"א מהדורתי עמ' ריג. 53. שם לד כ. 54. שם לד כד. 55. בר"ש "הנבואה" ולא הבחין. 56. כלומר: פעולות השמים וכסיליהם בעולם היסודות. 51. איוב לה יא. 58. על סמך רמזו זה של רבנו, תלו בו קדמוננו בספר "אללב" תלי תלים של ביאורים אליגוריים. 59. ציור שכלי מחשבתי. 60. "מבדא" מוצאן ומקור קיומן. ובר"ש "תחילתן'. 61. איוב לד כא-כב. 62. "אעתקאד" דעה וסברא. וכפי שכתב רבנו לעיל ח"א פרק נ. 63. איוב מב ו. 64. שבת פח ב. 65. לעיל בהקדמת הספר. ובכמה מקומות. [שכח] |
