|
[נסיון] אבל מה שמפורסם אצל בני אדם מעניין הניסיון, והוא שה' מביא ייסורין 2 על האדם בלי שיקדם לו חטא כדי להרבות שכרו - הרי יסוד זה לא נזכר בתורה בלשון מפורש כלל, ואין בתורה מה שפשוטו מורה 3 על עניין זה, זולתי במקום אחד 4 מששת המקומות, ואני אבאר עניינו. והיסוד התורני הפך השקפה זו, והוא אמרו יתעלה 'אל אמונה ואין עוול' 5. וגם לא כל החכמים סוברים השקפה זו ההמונית, לפי שכבר אמרו 'אין מיתה בלא חטא ואין ייסורין בלא עוון' 6, וזו היא ההשקפה שראויה להיות הדעה של כל תורני בעל שכל! לא שייחס עוול לה' - יתעלה מכך - כדי שיקבע בלבו זכות ראובן מן החטאים ותמותו, 7 ושאינו חייב מה שאירע בו. אבל פשט הניסיונות האמורים בתורה באותם המקומות, שהם באו על דרך הבחינה והביקורת, כדי שתוודע 8 ערך אמונת אותו האדם או האומה או ערך משמעתו. ועניין זה הוא הקשה ביותר, ובפרט עניין העקידה, אשר אינו יודעה כי אם ה' והם [=אברהם ויצחק] 9, ונאמר לו 'כי עתה ידעתי כי ירא אלוהים אתה' 10, וכן אמרו 'כי מנסה ה' אלוהיכם אתכם לדעת הישכם אוהבים את ה' ' וגו' 11, וכן אמרו 'לדעת את אשר בלבבך' וגו' 12. והנני מפרק לך כל הקשיים 1 הללו. דע, כי כל ניסיון שנאמר בתורה הרי מטרתו ועניינו שידעו בני 13 אדם מה שראוי להם לעשות או מה שראוי לסבור. וכאילו עניין הניסיון שתיעשה פעולה מסוימת שאין המטרה עצם אותה הפעולה, אלא המטרה שתהיה לדוגמא, 14 כדי ללמוד ממנה וללכת בעקבותיה. ונמצא אומרו 'לדעת הישכם אוהבים' 11 אין פירושו שידע ה' את זה, לפי שהוא ידוע לפניו, אלא זה 15 כמו אמרו 'לדעת כי אני ה' מקדשכם' 16 אשר עניינו שידעו האומות . כך אמר, שאם יעמוד טוען נבואה, ותראו הטעיותיו 17 נראים כדברים נכונים, תדעו כי זה דבר שרצה ה' בו להודיע לאומות ערך החזיקכם אמיתת תורתו יתעלה והשגתכם את אמתתו, ושאינכם נפתים למרמות רמאי, 18 ולא תתרופף אמונתכם בה'. ואז ישען על כך כל דורש אמת, ויחפש מן הדעות אשר יציבותו כיציבות הזו. ואין לפנות עמה למתפאר 19 במופת, מפני שהיא טענה בנמנע, ולא יועיל עשיית מופת כי אם לטוען דבר האפשרי, כמו שביארנו במשנה תורה 20. [הנסיון במן] ועל עניין זה עצמו נאמר במן בראשית ירידתו 'למען אנסנו הילך בתורתי אם לא' 23, כלומר: שילמד מכך כל לומד, ויראה האם ההתיחדות לעבודתו מועילה ומספיקה או שאינה מספיקה. אבל אמרו עוד במן פעם שלישית 'המאכילך מן במדבר אשר לא ידעון אבותיך למען ענותך ולמען נסותך להטיבך באחריתך' 24, נדמה במשמעו שיש שה' מענה את האדם כדי להרבות שכרו, ואין אמתת הדבר כן. אלא עניין דבר זה אחד משני עניינים: האחד הוא העניין החוזר במן בדיבור הראשון, והשני הוא להודיע האם ההתיחדות לה' מספיקה בכלכלה ומניחה מן העינוי והיגיעה או לאו. או יהיה עניין נסותך - להרגילך, ממה שנאמר 'לא נסתה כף רגלה' וגו' 25, כאילו יאמר שהוא יתעלה הקדים להרגילכם לעינוי במדבר, כדי שיגדל אושרכם כאשר תכנסו לארץ. וזה נכון, כי היציאה מן היגיעה אל הנחת נעימה יותר מן ההתמידה על הנחת 28. וידוע 27 שאלמלי ענויים ויגיעתם במדבר, לא היו יכולים לכבוש את הארץ ולא להלחם 28. וכבר ביארה תורה את זה, 'כי אמר אלוהים פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה ויסב אלוהים את העם דרך המדבר ים סוף' 29, כי ההתענגות מאבדת את האומץ, וצמצום המזון 30 והעינוי מביאים את האומץ, והיא הטובה אשר באה בפרשה זו באחריתם. [לבעבור נסות אתכם בא האלוהים] כך כאן במעמד הר סיני, אמר להם 'אל תיראו', כי זה המעמד הגדול אשר ראיתם לא נהיה אלא כדי שיושג לכם האמת באופן גלוי, כדי שאם ינסה ה' אלהיכם אתכם בנביא שקר, שיקרא לסתירת מה שכבר שמעתם, כדי לפרסם ערך אמונתכם, התישבו 32 ואל ימעדו רגליכם. ואילו באתי אליכם כשליח כפי שחשבתם 33 ואומר לכם מה שנאמר לי, ולא תשמעוהו אתם, כי אז היה אפשר שתטעו לאמת מה שביד זולתי, אם יבוא אליכם בהפך מה שהודעתיכם אותו, אילו לא שמעתם אותו במעמד הזה 34. [עקדת יצחק] העניין האחד הוא להודיענו גבול האהבה לה' יתעלה, והיראה ממנו לאיזה גבול מגעת 35. לפיכך נצטווה בפרשה זו, אשר לא יערכנה לא מסירת ממון ולא מסירת נפש, אלא זה תכלית מה שאפשר להיות במציאות ממה שלא יעלה בדמיון שטבע האדם ישמע 36 לכך. |
והוא שיהיה אדם ערירי, בתכלית התשוקה לולד, ובעל אושר גדול ונשיאות פנים, וחשוב בעיניו שתהא מזרעו אומה, ובא לו הולד לאחר היאוש, [של] היאך יהיו געגועיו עליו ואהבתו אותו, אלא שאצל יראתו יתעלה ואהבת קיום מצוותו הקל37 בילד החביב הזה, והשליך כל מה שקיווה בו, ומיהר 38 לשחטו לאחר מהלך כמה ימים.
|
|
לפי שאילו חשב לעשות את זה מיד כאשר בא אליו הציווי, היה זה מעשה בהילות ובלבול חושים 39 ללא ישוב דעת מדוקדק, אבל כיון שעשה את זה לאחר כמה ימים משנאמר לו הציווי, הרי היא פעולה מתוך התבוננות ומחשבה נכונה והבחנת אמתת מצוותו יתעלה ואהבתו ויראתו, ושאין ראוי להתחשב בשום מצב אחר, ולא להעדיף שום התפעלות כלל. כי אברהם אבינו לא מיהר לשחוט את יצחק מתוך יראה מה' שמא יהרגהו או ירוששהו, אלא לעצם מה שמוטל על בני האדם 40 מאהבתו יתעלה ויראתו, לא לתקוות שכר ולא ליראת עונש, כמו שביארנו במקומות מספר. לפיכך אמר לו המלאך 'כי עתה ידעתי כי ירא אלוהים אתה' 41, כלומר: שבמעשה זה אשר בו ייאמר עליך בהחלט ירא אלוהים, ידעו כל בני האדם גבול יראת ה' מה הוא 42. ודע שכבר הדגיש עניין זה בתורה וביארו ואמר, כי תכלית כל התורה כולה בכל מה שנכלל בה מצוי ואזהרה והבטחה והודעה, אינו אלא דבר אחד, והוא לירוא ממנו יתעלה, והוא אמרו: |
אם לא תשמר לעשות את כל דברי התורה הזאת הכתובים בספר הזה ליראה את השם הנכבד והנורא הזה וגו' 43.
|
|
זהו אחד משני העניינים המכוונים בעקידה.
והעניין השני להודיענו עד כמה אמיתי 44 אצל הנביאים מה שבא להם מאת ה' בחזון. כדי שלא יחשוב אדם, שכיון שזה בחלום ובמראה כמו שביארנו, ובאמצעות הכוח המדמה, אפשר שלא היה מה ששמעוהו או מה שנמשל להם אמת, אלא מעורב בו השערה מסוימת. לפיכך רצה להשמיענו, שכל מה שרואה הנביא במראה הנבואה אמת ונכון אצל הנביא, אין לו ספק בשום דבר ממנו כלל, ודינו אצלו כדין כל הדברים המציאותיים המושגים בחושים או בשכל. והראיה לכך, שהרי חש 45 לשחוט את בנו יחידו אשר אהב 46 כפי שנצטווה, ואף על פי שהיה הציווי הזה בחלום או במראה. ואילו היה פקפוק אצל הנביאים בחלום הנבואה, או שיהיה להם ספק במה שמשיגים במראה הנבואה או טעות 47, לא היו ממהרים למה שהטבעים מתנגדים לו, ולא הייתה נפשם נענית לעשות המעשה הזה רב הסיכון 48 מספק. ובצדק ראויה הייתה פרשה זו ליעשות על ידי אברהם, ובכגון 49 יצחק, כלומר: העקידה, כי אברהם אבינו הוא שהחל בפרסום הייחוד, וקביעת הנבואה 50, והשרשת השקפה זו, ומשיכת בני אדם אליה, אמר: 'כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט' 51. וכשם שהלכו אחרי השקפותיו האמתיות המועילות אשר נשמעו ממנו, כך חובה ללכת אחרי ההשקפות הנלמדות ממעשיו, ובפרט המעשה הזה אשר אימת בו יסוד אמתת הנבואה, והודיענו בו תכלית יראת ה' ואהבתו עד היכן מגעת. ככה ראוי שיובנו ענייני הניסיונות: לא שה' יתעלה רוצה לנסות דבר 52 ולבחון אותו כדי שידע מה שלא היה יודע מקודם! יתעלה ויתרומם ממה שמדמים הסכלים קלי הדעת 53 ברוע בינתם. דע זאת. [שלא] |
הערות:
1. "משכל" קושי, דבר שקשה לישבו בגלל סתירות הנראים בפשטו. ור"ש נתחלפה לו תמיד במילת "שך" ותרגם כמעט בכל מקום"ספק" ואינו נכון. 2. "אפאת" ובר"ש "מכות ומקרים". 3. "יוהם" גורם או מביא לידי טעות זו. 4. בפסוק שלישי שבמן ולמען נסותך להטיבך באחריתך, וכדלקמן. 5. דברים לב ד. 6. שבת נה א. וכל העניין הזה כבר נידון בהרחבה לעיל בחלק זה פרק יז. ואשר לאימרת חז"ל זו ראה שם הערה 58. 7. מייחס לה' עוול שהוא מייסר בלי עוון כדי שפלוני או אלמוני שהם בעינינו צדיקים ישארו כך בעינינו. 8. "חתי יעלם" והיוד שרוקה "צ'ם". ור"ש טעה בקריאתה וקרע את היוד פתוחה והוסיף ביאור לשיבושו וכתב "עד שידע הש"י אמונת האיש ההוא". ואינו נכון, כי הקושי הוא שהייסורין הללו אינן מטרה לעצמו כפי הכלל אין ייסורין בלא עוון. אלא מעין מלאכה שאינה צריכה לגופה, ולא עוד אלא אף אין הכוונה בהן לאדם זה. וכפי שיפרש להלן. 9. והיאך נעשו להודיע לבני אדם. 10. בראשית כב יב. 11. דברים יג ד. 12. שם ח ב. 13. אפשר: להודיע לבני. 14. בר"ש "שיהיה משל" ולא דק. 15. "בל ד'לך" ובר"ש הושמט. 16. שמות לא יג. 17. "איהאמאתה" הטעויות ותחבולות הנראות כנכונות. ובר"ש "ותראו אותותיו" ולא דק. 18. בר"ש "להסתת מסית" ותרגום נאה הוא, אלא שקשה להעמיס מילים אלה על המקור. 19. "למתחד" התרגום היותר מדוייק "למתימר" הדבק בטענה בלתי נכונה. והעדפתי לתרגם"מתפאר" כדי שלא להשתמש בביטויים חדישים. ובר"ש "לעשיית המופת" ולא דק. 20. הלכות יסודי התורה [שכט] פרק ח. ושם בסוף הפרק יש טעות בדפוסים שכתוב "אלא מפני המצווה" והנכון כנוסח כ"י "ולא מפני המצווה" אלא מפני שאנו עדים ושמענו וראינו, וכדלקמן. ומקור הרעיון הוא רס"ג בספרו האמונות והדעות המאמר השלישי ראה שם מהדורתי עמ' קלו. 21. דברים ח ב. 22. "אנקטע" ייחד עצמו לעבודת ה' בכל לבו ללא שום שיור וללא פנייה כל שהיא. ובר"ש "שניתן " ולא דק. 23. שמות טז ד. 24. דברים ח טז. 25. שם כח נו. 26. כי התחושה יחסית היא. ראה גם אפלטון בספרו תיאיטיטוס סוף פרק 2. 27. כאן טעם נוסף, והראשון נפשי תחושתי והשני מעשי. 28. ר"ש הוסיף משלו "להלחם ביושביה". 29. שמות יג יז-יח. ופסוק זה משמש לרבנו בכל מקום יסוד גדול לעניין זה, וראה גם לקמן פרק לב. וגם בסוף מאמר תחיית המתים, מהדורתי קטע ט, עמ' צו, שם נאמרו הדברים בהרחבה. 30. אפשר: ומצוקת החיים. 31. שמות כ כ. וראה איגרת תימן א. 32. אפשר גם: התחזקו. התאמצו. ובר"ש "שתעמדו על אמונתכם". 33. ואמרתם לי דבר אתה עמנו ונשמעה. 34. ראה לעיל ח"ב פרק לג. ובהלכות יסודי התורה פ"ח. ואיגרת תימן מהדורתי קטע א. ואף רעיון זה מקורו רס"ג בהקדמתו לספרו האמונות והדעות, ראה מהדורתי עמ' כז. 35. אפשר: עד היכן היא מגעת. 36. אפשר: ייענה. ובר"ש "יטה". 37. "תהאון [של] ובר"ש הושמט. 38. "ובאדר" ובר"ש "והסכים" ואינו נכון. 39. "ואצ'טראב" ובר"ש הושמט. 40. בר"ש "אבל כדי שיתפרסם לבני אדם" ושיבוש הוא. 41. בראשית כב יב. 42. השווה פירושי רס"ג לתורה מהדורתי שם. וכ"ה בבראשית רבה פרשה נו ז. 43. דברים כח נח. וראה גם לקמן פרק נב. 44. אפשר: מאומת. 45. אפשר: מיהר. ובר"ש "הסכים" ואינו נכון. 46. על דרך הכתוב בראשית כב ב. 47. "שבהה" ואפשר: פקפוק. ובר"ש "ספק" וכפל הדברים. 48. "אלעט'ים כ'טרה" ובר"ש "הגדול" ולא נכון לעשות כן. 49. "ופי מת'ל" ובר"ש הושמט. וכבר העיר עליו שייער במהדורתו לתרגום הר"ח. וכפי שיראה המעיין רבות הרשה לעצמו הר"ש לנהוג ברפרוף. 50. בר"ש "האמונה" וטעות הוא. 51. בראשית יח יט. 52. "אמרא" האלף פתוחה. ור"ש קרא בטעות האלף חרוקה, ולפיכך תרגם"איש". 53. "בלה" מגרעת שכלית אורבנית, וראה בתחילת מאמר תחיית המתים מהדורתי הערה 17. [שלא] |
|
[סוגי הפעולות] |
או פעולת הבל 1
או פעולת שחוק, או פעולה בטלה, או פעולה טובה וחשובה2. |
|
הפעולה אשר תקרא בטלה3 היא הפעולה שמתכוון בה פועלה תכלית מסוימת, ולא הושגה אותה התכלית אלא עיכב בעדה מעכב. ואתה תשמע הרבה אומרים בני אדם 'יגעתי לבטלה' אם יגע לחפש אדם ולא מצאו, או יגע במסעותיו ולא הרויח במסחרו, ואומרים טרחתינו 4 בחולה זה הייתה לבטלה אם לא הושגה הבריאות. וכך כל הפעולות שמבקשים בהן תכליות ולא יושגו אותם התכליות. ופעולת ההבל היא הפעולה שאין מתכוונים בה לשום מטרה כלל, כדרך שמתעסק בידו מקצת בני אדם בשעה שחושב 5, וכפעולות המשועממים והתמהוניים. ופעולת השחוק היא הפעולה אשר המטרה בה תכלית גרועה, כלומר: שיתכוון בה לדבר בלתי הכרחי ולא מועיל תועלת חשובה, כמי שמרקד לא למטרת התעמלות6, או שעושה מעשים שתכליתן שישחקו מהן, פעולה זו נקראת שחוק בלי ספק. וזה ישתנה כפי מטרת העושים ושלמותם, כי יש שם 7 דברים רבים הם הכרחיים או תועלתן גדולה אצל אחדים, ואצל אחרים אין להן צורך כלל, כהתעמלות 8 הגוף לכל שינויי מיניהן 9, שהם הכרחיים להתמדת הבריאות, כפי שראוי אצל מי שיודע מלאכת הרפואה 10, והכתיבה שהיא רבת התועלת אצל בעלי החכמה. והנה העושה מעשה התעמלות ומטרתו בהם הבריאות כגון המשחק בכדור וההיאבקות ועמול הידים ועצירת הנשימה, או פעולות אשר המטרה בהם הכתיבה, כתיקון הקולמוס ועשיית הנייר, יהיו אצל אנשים סכלים מעשה שחוק, ואצל החכמים אינן שחוק 11. והפעולה הטובה והחשובה היא הפעולה אשר יעשנה העושה למטרת תכלית נעלה, כלומר: הכרחית או מועילה, ותושג אותה התכלית. וחלוקה זו נראה לי שאין למתווכח להתווכח בשום דבר מהן, לפי שכל עושה מעשה מסוים - |
יש שמתכוון בו תכלית מסוימת,
ויש שאינו מתכוון בו לתכלית, וכל תכלית מכוונת יש שהיא נעלה ויש שהיא גרועה, ויש שתושג ויש שלא תושג. |
|
אלה הם שמחיבת החלוקה בהכרח.
[פעולות ה' - טובות וחשובות] למשל, תזונת החי הכרחית לקיומו, ומציאות העינים לו מועילים מאוד בקיומו, ואין הכוונה במזון אלא קיום החי זמן מסוים 15, ואין מטרת החושים אלא התועליות [שלב] הנמצאות לחי בהשגותיהם 16. וכך היא גם ההשקפה הפילוסופית, שאין בכל הדברים הטבעיים מאומה על דרך ההבל, כלומר: כל מה שאינו מלאכותי הרי הם כולם פעולות הכוונה בהם תכלית מסויימות בין שידענו תכליתן או שלא ידענו. [לא יתכן שמעשה ה' הוא כפי הרצון - אשרעריה] כי עושה ההבל אינו מתכוון למטרה והוא בלתי מכיר 19 מה שעשה, וה' אצל אלה יודע מה שהוא עושה, ומתכוון בו לא לתכלית כלל ולא לאופן המועיל. [לא יתכן שמעשי ה' על דרך השחוק] ואשר הביא לכל זה אי הידיעה בטבע ההוויה וההפסד והזנחת היסוד, והוא שכל המטרה המצאת כל מה שמציאותו אפשרית כפי שאתה רואהו, אבל הפך זה לא חייבה חכמתו כלל, והרי הוא נמנע מבחינת היות הדברים נוהגים כפי שחייבה חכמתו. [לא יתכן שמעשי ה' לפי הרצון וללא תכלית] ויש למצוא גם אצלינו כמה מקראות שמראה פשוטן בעיון ראשון עניין זה: כגון אמרו כל אשר חפץ ה' עשה וגו' 24, וכגון אמרו ונפשו אותה ויעש 25 וכגון אמרו ומי יאמר לו מה תעשה 26. ועניין מקראות אלו ודומיהן שהדברים שה' רוצה בהם, נעשים בהחלט, ואין שם מעכב שיעצור בעד הפעלת חפצו, אלא שהוא יתעלה אינו חפץ כי אם האפשרי, ולא כל אפשרי, אלא כל מה שמחייבת חכמתו שיהיה כך. וכן המעשה הטוב בתכלית אשר ירצה ה' לעשותו, לא יחוץ בינו לבינו מעכב, ואין לו מפריע, וזו היא השקפת כל בעל דת, וגם השקפת הפילוסופים, וכך השקפתנו אנו. כי אנו, עם מה שאנו בדעה שהעולם מחודש, הרי כל חכמינו ומלומדינו אינם סוברים כי זה בסתם רצון בלבד, אלא אומרים כי חכמתו יתעלה, אשר נעלם ממנו השגתה, חייבה מציאות העולם הזה בכללותו בהכרח בזמן שנמצא, ואותה החכמה עצמה אשר לא תשתנה חייבה את ההעדר לפני שימצא העולם 27. תמצא עניין זה חוזר הרבה בדברי חכמים בפירוש [שלג] 'את הכל עשה יפה בעתו' 28. וכל זה בריחה ממה שצריך לברוח ממנו, והוא שיעשה העושה מעשה שאין מכוון בו תכלית כלל. וכך דעת המון חכמי תורתנו, ובכך דיברו בפירוש נביאנו, והוא שפרטי המעשים הטבעיים כולם עשוים בחכמה, סדורים וקשורים זה בזה, וכולם סיבות ומסובבים, ואין מהם מאומה הבל ולא שחוק ולא בטל, אלא מעשי חכמה מופלגה. כמו שאמר - מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית 29, ונאמר וכל מעשהו באמונה30, ונאמר ה' בחכמה יסד ארץ וגו' 31. וזה חוזר הרבה אין ראוי לסבור הפכו, והעיון הפילוסופי כך מחייב, שאין שם מאומה הבל ולא שחוק ולא בטל בכל מעשי הטבע, כל שכן בטבע הגלגלים שהם יותר מחוכמים 32 ומסודרים כפי חשיבות חומרם 33. [הגורמים למבוכה בתכלית העולם] ודע, כי אשר הטילו על עצמם זרות זו, עד שנעשו מעשיו יתעלה בעיניהם כעין מעשי ההבל אשר אין בהם כוונה לתכלית כלל, לא ברחו מלעשותם תוצאה של חכמה, אלא כדי שלא יבוא הדבר לאמירה בקדמות העולם 36, לפיכך חסמו את הדרך לכך. וכבר הודעתיך השקפת תורתנו בזה, ושהיא אשר ראוי להיות בה בדעה 37, כי אין זרות באומרנו שכל הפעולות הללו מציאותן והעדרן תוצאת חכמתו יתעלה, ונעלם ממנו 38 הרבה מאופני החכמה במעשיו. ועל השקפה זו נבנית תורת משה רבנו כולה, ובה פתחה וירא אלוהים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד 39, ובה סיימה הצור תמים פעלו וגו' 40. דע זאת, וכאשר תעקוב אחרי השקפה זו וההשקפה הפילוסופית בהתבוננות בכל הפרקים שקדמו במאמר זה הקשורים בעניין זה, לא תמצא ביניהם מחלוקת כלל בשום דבר מפרטי המציאות כולה, ולא תמצא מחלוקת אלא במה שביארנו מקדמות העולם לדעתם, וחידושו לדעתנו. והבן זה. |
|
הערות:
1. "עבת'" הייתי מעדיף לתרגמה "לבטלה" והשלישית "לריק" א'ך משום מה נמשכתי בזה אחרי הר"ש, ובשלישית תירגמתי "בטלה" בדומה לערבית. 2. "ג'יד וחסן " ובר"ש הושמט. 3. איני יודע למה לא פירטן על ראשון ראשון כסדר שכללן, או במאי דסליק מינה, וראה נדרים ב ב. 4. אפשר: השתדלותנו. 5. כעין עובדא דרבא. ראה שבת פח א. 6. ר"ש הוסיף משלו "להטיב העיכול" והם הפך דברי רבנו בהלכות דעות פ"ד הל' ג. 7. "שם" במציאות, וערבית היא שרבנו אימצה לעברית, וחביבה היא עלי מפני שיצאו עליה עוררין. 8. אפשר: כעמול. 9. מיני ההתעמלות. 10. ראה גם הלכות דעות פ"ד הל' יד -טו. 11. כי החכמים כותבים דברי חכמה, והסכלים כותבים דברים המעוררים שחוק וכדלעיל ח"א פרק נט, בבחינת וגם בדרך כשסכל הולך לבו חסר ואומר לכל סכל הוא. ואלמלי חסתי על הניר הייתי מעלה רשימת ספרים ארוכה לדוגמא. 12. ר"ש הוסיף כאן "וגם לפי דעת כל" ואין זה במקור. 13. "ג'יידה חסנה" וכדלעיל הערה 2. ובר"ש "טובות מאוד". [שלב] 14. בראשית א לא. 15. וכדלעיל בחלק זה פרק יג. 16. כלומר: הראות להשיג דברים הנראים, והריח להשיג דברים המורחים, וכך כל השאר. 17. ראה לעיל ח"א פרק עג הקדמה שישית. 18. ר"ש הוסיף כאן משלו "ולא עשה זה". 19. בר"ש "והוא נבהל בלתי יודע" ונראה כי בתחילת תרגם"ד'אהל" נבהל, וחזר בו ותיקן בלתי יודע, והמעתיקים תחבו שתיהן. 20. איני יודע למי מתכוון רבנו. 21. אפשר: חלקי. 22. בר"ש "המחיצה הענבית" ואינו נכון. שאינה מחיצה ולא קרום אלא גוש רירי. 23. בר"ש "הקרנים" ואינו נכון. וראה פירוש רבנו לבכורות פ"ו מ"ב מהדורתי. 24. תהלים קלה ו. 25. איוב כג יג. 26. קהלת ח ד. 27. וראה לעיל ח"ב פרק יח. והנה כאן אחת מסוג הסתירות שכתב רבנו בסוף הקדמת הספר "הסיבה השביעית" הערה 18. דלעיל בחלק זה פרק יג הערה 34 כתב בשם חכמי ישראל שאין זולת הרצון המוחלט, וכאן כתב בשם חכמינו שאינם [שלג] סוברים הנחת הרצון המוחלט, וכאשר תבין דאתיא מביניא תדע שאין סתירה, ושהסתירה לכאורה באה להעלם ולהסתר. 28. קהלת ג יא. ומדרש רבה שם. וראה גם בראשית רבה תחילת פרשה ט. 29. תהלים קד כד. 30. שם לג ד. 31. משלי ג יט. 32. כלומר: עשויים בחכמה מופלאה. 33. רבנו לשיטתו שגרמי השמים עשויים מחומר אחר. 34. טעותו בהערכת עצמו. 35. וכדלעיל בחלק זה פרק יג. 36. וכדלעיל ח"ב פרק יד. 37. אפשר: אשר ראוי לסבור. 38. מבני האדם. 39. בראשית א לא. 40. דברים לב ד. |
