|
[אי אפשר לומר שה' יכול לעשות את הנמנע] [מה כלול ב"נמנע"?] המשל בזה, אחוד הנגדיים בעת אחד ומקום 3 אחד 4, והפיכת עין הדברים 5, כלומר: שיחזור העצם מקרה והמקרה עצם, או שימצא עצם גופני שאין בו מקרה 6, כל זה מסוג הנמנע אצל כל אחד מבעלי העיון. וכן שהאלוה ימציא כמוהו, או יעדיר את עצמו, או יתגשם, או ישתנה, כל זה מסוג הנמנע 7, ואין לתאר את ה' ביכולת על דבר מכל אלה. אבל האם ימצא 8 מקרה מופשט לא בעצם, בזה כת מבעלי העיון והם ה"מעתזלה" דימו את זה וראוהו 9 מסוג האפשר, ואחרים אמרו שהוא מסוג הנמנע, ואף על פי שהאומר שיש מציאות מקרה שלא בנושא, לא הביאו לכך העיון המופשט, אלא התחשבות בדברים דתיים שדחקם העיון דוחק גדול, ומלטו את עצמם בדבר זה 10. כך מציאות דבר מתגשם לא מחומר כלל הוא מסוג האפשרי אצלנו, ומסוג הנמנע אצל הפילוסופים 11. וכך אומרים הפילוסופים כי מציאות מרובע אשר אלכסונו שוה לצלעו 7, או זוית מגושמת שסביב לה ארבע זויות פשוטות נצבות 12 וכל כיוצא בזה, הכל מסוג הנמנע. ומקצת הסכלים במדעים שאינו יודע מן הדברים הללו אלא פשט המילים לא הבנת עניין יחשוב שהם אפשריים. ומי יתן וידעתי האם העניין הזה פתוח ופרוץ ויש לכל אדם לטעון בכל עניין שעלה על דעתו ויאמר זה אפשרי, ויאמר אחר שהוא נמנע כפי טבע הדברים 13, או שיש שם דבר החוסם את הדבר הזה ומגבילו במה יחליט האדם בהחלט שזה נמנע בטבעו, והאם קנה המידה לכך והבחנתו בכוח המדמה או בשכל, ובמה נבדיל בין מה שבדמיון למה שמושכל, לפי שפעמים מתווכח האדם עם זולתו, או [שה] נאבק עם עצמו, בדבר מסוים שמוצא שהוא אפשרי לדעתו ויאמר שהוא אפשרי 9 בטבעו, ויאמר המתנגד כי האפשרות הזו היא ממעשה הדמיון לא מבחינת השכל. או שמא יש שם דבר להבדיל בו בין הכוח המדמה לבין השכל, והאם הוא דבר מחוץ לשניהם יחד, או בשכל עצמו יש להבדיל בין המושכל ודבר שבדמיון. כל אלה נקודות מחקר מדוקדק 14 מאוד, ואין זה מטרת הפרק 15. הנה נתבאר כי לפי כל השקפה ושיטה יש כאן דברים נמנעים ובטלה מציאותן, ושאין לתאר את ה' ביכולת עליהן, ואין זה קוצר יד ולא חוסר יכולת כלפיו 16 בכך שאינו משנה אותן, והרי הם אם כן חיוביים לא מפעולת פועל. והנה נתבאר כי נקודת המחלוקת בדברים המצטיירים 17 מאיזה משני הסוגים הם, האם מסוג הנמנע או מסוג האפשרי. דע זה. |
הערות:
1. של אותו הטבע כלל. 2. אפשר: שיש לו יכולת. 3. "מחל" ובר"ש "בנושא" והוא אפשרי אם כי אין רגילות לכנות הנושא "מחל" אלא "מוצ'ע". 4. להגדרת והבחנת הנגדיים וההפכיים ראה מילות ההגיון שער אחד עשר. 5. בר"ש "והתהפך הראשים". ואינו ברור. 6. לא חום ולא קור ולא גוון ולא מראה ולא עגול ולא ריבוע. 7. ראה גם לעיל ח"ב פרק יג. 8. "יוג'ד" הגימל פתוחה לדעתי. ור"ש קראה חרוקה ולפיכך תרגם"ימציא". 9. אף כאן דילג ר"ש כמה מילים וקיצר כמנהגו להשמיט כפילות שנראית לו מיותרת. 10. וכדלעיל ח"א פרק עא שם בא עניין זה בארוכה. 11. ובשל נקודה עקרונית זו בא כל הפרק הזה. 12. להסבר משפט זה ראה אפודי. 13. ראה גם [שה] לעיל ח"א פרק ע"ג סוף ההקדמה העשירית. 14. אפשר: יש לדקדק בהן. 15. וקנה מידת ההבחנה כבר רמזה לנו רבנו בכמה מקומות, מהן בח"א פרק עג. ומהן בח"ב בפרקים על הנבואה, ונקודות מפוזרות בפרקים אחרים. אלב שהתחומים קלושים ומעודנים מאוד כך שקל לכל מתעקש להטותן לכאורה לצרכי דעותיו הקדומות והנחותיו הצרכיות, ונגד אלה מטיף כאן רבנו. 16. אפשר: ביחס אליו. 17. במחשבה והעוולים על הלב. ובר"ש "שיונחו" וכוונתו כנראה כל הנחה שאדם מנסה להניח כבסיס או מצע לחקירה כל שהיא. |
|
[ידיעת ה'] [הוכחות שה' אינו יודע המציאות] אמרו, לא יבצר הדבר מאחד משני חלקים: - או שאין ה' יודע מאומה מן המצבים האישיים הללו ואינו משיג אותם, - או שהוא משיגם ויודעם. וזו חלוקה הכרחית. ואחר כך אמרו, אם היה משיגם ויודעם לא יבצר הדבר מאחד משלשה חלקים: - או שיסדירם וינהלם על הסדר הטוב ביותר והמושלם והתמים. - או שנבצר ממנו 6 להסדירם ואין לו יכולת לכך. - או שהוא יודע ויכול להסדירם ולהנחותם באופן הטוב, אלא שהזניח את הדבר על דרך הזלזול ואי ההחשבה, או על דרך הקנאה. כמו שאנו מוצאים בבני אדם איש היכול להביא טובה לאדם אחר, ויודע שאותו אדם זקוק למה שיביא לו מן הטוב, אלא שמחמת רוע טבעו ורשעו וקנאתו מקנא בו על כך ואינו מביאו לו. וגם חלוקה זו הכרחית ונכונה, כלומר: שכל היודע דבר מסוים הרי לא יבצר או שתהיה [שו] לו השגחה בניהול מה שידע, או שתניח את הדבר כדרך שמזניח האדם בביתו ניהול החתולים דרך משל, או מה שהוא יותר מזולזל מהן, ואשר יש לו השגחה בדבר חן שנבצר ממנו להנהיגו על אף שרצונו בכך. וכאשר חלקו חלוקה זו חרצו משפט ואמרו, כי שני חלקים משלושת החלקים הללו שהם חיוביים לכל מי שיודע, נמנעים כלפי ה' 7 יתעלה, והם: - מה שאינו יכול, - או יכול ואינו משגיח. כי זה מידה רעה או חוסר יכולת, והוא נעלה משניהם. ולא נותר מכל החלוקה אלא: - שאינו יודע מאומה מן המצבים הללו כלל, - או שהוא יודעם ומסדירם בסדר הטוב ביותר. והרי אנו מוצאים אותם בלתי סדירים ואין בהם שום הגיון, ואינם מתנהלים כראוי, הנה זה מורה שאינו יודעם כלל ולא על ידי סיבה 8. זהו הדבר אשר הכשילם תחילה אל ההתפרצות החמורה הזו. ותמצא כל מה שקצרתי 9 לך מחלוקיהם והערתי על שזה מקום טעותם, מבואר ומפורש במאמר אלאסכנדר אלאפרודסי בהנהגה. ראה אכן והתפלא היאך נכשלו ביותר רע ממה שברחו ממנו, והיאך נסכלו בדבר אשר לא חדלו להעירנו עליו ולבארו לנו תמיד. [תשובה] אבל סכלותם במה שלא חדלו להעירנו עליו, הוא, שהם התבוננו במציאות במצבי אישי בני אדם אשר רעותיהם מחמתם, או מהכרח טבע החומר כפי שאומרים תמיד ומבארים, וכבר ביארנו מזה מה שראוי 10. וכאשר קבעו לבסיס את היסוד הזה, ההורס כל יסוד טוב, המכער 11 יופי כל השקפה נכונה, באו אחר כך לסלק זרותו, ודימו כי ידיעת הדברים הללו נמנע כלפי הבורא מכמה פנים: 12 - מהם כי הפרטים אינם מושגים כי אם בחושים לא בשכל, ואין ה' משיג בחוש. - ומהם שהפרטים אין להם סוף 13, והידיעה היא היקף כללי, ודבר שאין לו סוף אי אפשר להקיפו בידיעה. - ומהם שידיעת המתחדשות שהם חלקיים 14 בלי ספק, מחייבים לו שינוי מסוים, לפי שהיא התחדשות ידיעה אחר ידיעה. ולפי דברנו אנו קהל התורתיים שהוא ידעם לפני היותם 15, מקשים עלינו שתי קושיות: האחת שהידיעה קשורה 16 בהעדר המוחלט, והשניה שנמצא ידיעת הווית הדבר בכוח וידיעת הוויתו בפעל דבר אחד 17. וכבר נתלבטו במחשבות 18, עד שאמר אחד מהם שהוא יודע המינים בלבד לא הפרטים, ואמר אחר שאינו יודע מאומה מחוץ לעצמו כלל, כדי שלא יהיו שם ריבוי ידיעות לפי דמיונו. ומן הפילוסופים מי שסובר כדעתנו, ושהוא יתעלה יודע כל דבר, ולא נעלם ממנו מאומה כלל, והם אנשים גדולים לפני אריסטו בזמן, וכבר הזכירם גם אלאסכנדר באותו המאמר שלו, אלא שאינו מקבל את השקפתם, ואומר הוא כי הגדולה שבסתירותיה מה שאנו רואים מן הרעות הבאות על הצדיקים וטובות שמשיגים הרשעים. כללו של דבר, כבר נתבאר לך כי כולם, אלו מצאו מצבי אישי בני אדם סדירים כפי מה שנראה להמון שהוא סדר, לא היו נכשלים [שז] במאומה מכל העיון 19 הזה ולא התפרצו, אלא הגורם הראשון לעיון הזה הבחנת מצבי בני אדם הטוב והרע 20 שבהם, ושדבר זה לפי דמיונם בלתי סדיר, וכמו שאמרו הסכלים שבנו לא יתכן דרך הן 21. ואחר שביארתי כי הדברים בידיעה ובהשגחה קשורים זה בזה, אחל לבאר השקפות בעלי העיון בהשגחה, ואחר כך אעסוק בתירוץ קושיותיהם על ידיעת ה' את הפרטים. |
|
הערות:
1. "אלאוהאם" ור"ש לא החליט היאך לתרגמה וכתב "הספקות והשיבושים". 2. הזרות שבהם היא שכדי להמנע מלייחס לו הזנחה ייחסו לו אי ידיעה וכדלקמן, כלומר: כדי למנוע מלייחס לו מגרעת מדותית ייחסו לו מגרעת עצמית. 3. אפשר: בעיון ראשון, בקלישות המחשבה. 4. אפשר: יחידי. ההסתכלות במצבי כל פרט ופרט. 5. מעניינת היא גם גישת רס"ג לבעיה זו. ראה בסיפרו האמונות ודעות מאמר חמישי פרק ג. 6. בר"ש "או יהיה מנוצה ולואה". ואינו ברור. 7. אפשר: ביחס לה'. [שו] 8. כלומר: לא ידיעה ישירה ולא ידיעה עקיפה. 9. אפשר: שמציתי. ובר"ש "שביארתי" ולא דק. 10. לעיל בחלק זה פרק יב. 11. "אלמסמג'ה" ובר"ש "המבערת" וט"ס הוא וצ"ל המכוערת. 12. ואין מגרעת ביחס לה' באי יכולתו על הנמנע. וכדלעיל בסמוך פרק טו. 13. על דרך ההתכפה העקיבה אשר מציאות שאין לו סוף מסוג זה קיימת. אך אין טענה זו מחייבת את ה"מתכלמין " הסוברים שמציאות כזו בטלה. 14. כלומר: כל ידיעת מתחדש היא חלקית לאותו המתחדש, וכך תמיד חדשים לבקרים. ואם כן חל שינוי בידיעתו עם כל חידוש או התחדשות. ובר"ש "והם הפרטיים בלי ספק" ואם אין ט"ס יש אי הבנה. 15. אפשר: בטרם היותם. 16. אפשר: תלות הידיעה. 17. כלומר: ואם תאמרו שתי ידיעות הרי חזרנו לקושיא הראשונה שיש שינוי בידיעתו. ובכל עניין זה ראה לקמן פרק כ. ובר"ש שיבש כל משפט זה וכתב "ידיעת הדבר בכוח דבר אחר וידיעת היותו בפעל דבר אחר". 18. בר"ש "וכבר הפליגו לחשוב רע" והוא אפשרי, [שז] 19. בר"ש "העניין " וט"ס הוא. 20. אפשר: הצדיק והרשע. 21. יחזקאל לג יז. |
|
[חמש שיטות בהשגחה] ההשקפה הראשונה [אפיקורוס] וכבר אמרו השקפה זו אותם שכפרו מישראל, והם האמור עליהם "כחשו בה' ויאמרו לוא הוא" 4. וכבר הוכיח אריסטו את אפסות השקפה זו, ושלא יתכן שכל הדברים יהיו במקרה, אלא יש להם עורך ומנהיג 5, וכבר הזכרנו מזה מעט במה שקדם. וההשקפה השניה [אריסטו] והנני מסכם לך השקפתו בהשגחה. הוא סבור כי ה' יתעלה משגיח על הגלגלים ומה שיש בהם, ולפיכך אישיהם 8 תמידיים כפי שהם. וכבר ביאר אלאסכנדר ואמר כי השקפת אריסטו שהשגחת ה' נסתיימה עם גלגל הירח 9. וזה תוצאה מן היסוד שלו בקדמות העולם, לפי שהוא סובר כי ההשגחה היא כפי טבע המציאות, והגלגלים הללו ומה שיש בהן אשר אישיהם קיימים, עניין ההשגחה בהם הוא תמידותם במצב שאינו משתנה, וכמו שנתחייב ממציאות אלה מציאות דברים אחרים שאין אישיהם תמידי המציאות אלא מיניהם, כך גם שפע מאותה ההשגחה מה שחייב קיום המינים ותמידותם 10 ולא יתכן קיום אישיהם, וגם לא הוזנחו אישי כל מין הזנחה מוחלטת, אלא כל מה שנזדכך מאותו החומר עד שקבל צורת הגדילה ניתן בו כוח המשמרו זמן מסוים המושך לו מה שמתאים לו ודוחה ממנו מה שאין לו בו תועלת 11. ומה שנזדכך ממנו יותר על כן עד שקבל צורת החוש 12 ניתנו [שח] בו כוחות אחרים השומרים ונוצרים אותו13. וניתן לו יכולת אחרת על התנועה כדי שיפנה אל המתאים לו ויברח מן הנגדי לה כן ניתן לכל פרט לפי מה שצריך לו אותו המין 14. ומה שנזדכך ממנו יותר עד שקבל צורת השכל ניתן לו כוח אחר להנהיג 16 בו ולחשוב ולהבין במה שבו יתאפשר קיום אישיו 16 ושמירת מינו כפי שלמות אותו האיש. 17 אבל שאר התנועות הנעשות בשאר אישי 18 המין הרי הם נעשים במקרה, ואין זה לדעת אריסטו בהנהגת מנהיג ולא בעריכת עורך. למשל, אם נשבה רוח סוערת או בלתי סוערת, אין ספק שהיא משירה מקצת עלי אילן זה, ושוברת ענף מאילן אחר, ומפילה אבן מקירות 19 מסוימים, ומעלה עפר על עשב מסוים ומפסידתו, ומהימה גלי המים, ונשברת20 ספינה שהייתה שם, ויטבע 20 כל מי שהיה בה או מקצתם; ואין הבדל לדעתו בין נשירת אותו העלה ונפילת האבן או טביעת אותם החסידים הגדולים שהיו בספינה. וכן אינו מבחין בין שור שהטיל רעי על עדת 21 נמלים ומתו, או בנין שנתרועעו יסודותיו וכרע על כל מי שהיה שם מן המתפללים *21 ומתו, ואין הבדל אצלו בין חתול שנתקל בעכבר וטרפו, או עכביש שטרף זבוב, או ארי שרעב ומצא נביא וטרפו 22. כללו של דבר, הרי סכום השקפתו שכל דבר שראהו תדיר לא ייפסד 23 ולא ישתנה לו נוהג כלל כמו המצבים הגלגליים, או שהוא הולך באופן סדיר שאינו חורג אלא באופן נדיר כמו הדברים הטבעיים, אומר כי זה בהנהגה, כלומר: שההשגחה האלוהית מתלווה עמו 24. וכל מה שרואה שאינו נוהג לפי משטר, ואינו צמוד לסדר כמצבי פרטי כל מין מן הצומח והחי והאדם, אומר שזה במקרה לא בהנהגת מנהיג, כלומר: שאין ההשגחה האלוהית מתלווה עמו. וסובר כי ליווי ההשגחה גם למצבים אלה נמנעת, וזה נספח להשקפתו בקדמות העולם, ושכל מצבי המציאות הזו כפי שהם הפכם נמנע 25. ואשר דעתם כפי השקפה זו, גם מאותם שיצאו מכלל תורתנו, הם האומרים עזב ה' את הארץ 26. וההשקפה השלישית [האשעריה] וזו היא כת ה"אשעריה" מן המוסלמים. וחייבה השקפה זו זרויות גדולות, וקיבלום וחייבו עצמם בהם. והוא, שהם מודים לאריסטו במה שהוא חושב מן השוויון בין נשירת העלה ומות אחד האדם. אמרו כן הוא, אלא שאין הרוח נושבת במקרה אלא ה' הניעה, ולא הרוח היא אשר השירה את העלים אלא כל עלה נשר במשפט 28 ובגזרה מאת ה', והוא אשר השיר אותו עתה במקום זה, ולא יתכן שיתאחר זמן נשירתו ולא שיקדם, ולא תתכן נשירתו שלא במקום זה, כיון שכל זה גזור מראש 29. ונתחייבו לפי השקפה זו שיהו כל תנועות החי ותנוחותיו [שט] גזורים, ושהאדם אין לו יכולת כלל לעשות דבר או שלא לעשות. ומתחייב עוד לפי השקפה זו שיהא טבע האפשרי בטל בעניינים אלה, ושיהו כל הדברים הללו או חיוביים או נמנעים. ונתחייבו בזה ואמרו כי אלה שאנו קוראים אותם אפשריים, כעמידת ראובן וביאת שמעון, הם אפשריים ביחס אלינו 30, אבל בהתייחסם אליו יתעלה אין בהם אפשרות כלל אלא חיוב או מניעה. ומתחייב עוד לפי השקפה זו שיהא עניין המצוות בלתי מועיל כלל, כי האדם אשר ניתנה לו כל מצווה אינו יכול לעשות מאומה לא לקיים מה שנצטווה בו ולא להמנע ממה שהוזהר עליו. ואמרה הכת הזו, שהוא יתעלה כך רצה לשלוח ולצוות ולהזהיר ולאיים ולהבטיח ולירא 31 ואף על פי שאין לנו יכולת, ואפשרי שיחייב אותנו את הנמנעות, ואפשר שנקיים את הציווי וניענש, ונמרה אותו וניגמל בטוב 32. ומחייבת עוד השקפה זו, שיהו פעולותיו יתעלה ללא תכלית. וסבלו כובד כל הזרויות הללו למען שלום 33 השקפה זו, עד שאם ראינו אדם שנולד סומא או קטוע אבר 34 שלא נוכל לומר שכבר קדם לו חטא שבו נתחייב עונש זה, נאמר כך רצה, ואם ראינו החסיד הישר נהרג בעינויים נאמר כך רצה, ואין עוול בכך, כי אפשרי לדעתם 35 ביחס להן שייסר מי שלא חטא ויגמול טוב לחוטא 36, ודבריהם בכל הדברים הללו מפורסמים. וההשקפה הרביעית [מעתזלה] וגם ה"מעתזלה" סוברים השקפה זו, ואף על פי שאין יכולת האדם לדעתם מוחלטת38, והם גם בדעה שהוא יתעלה יודע נשירת אותו העלה ורמישת 39 נמלה זו ושהשגחתו בכל הנמצאים. ומתחייבת גם השקפה זו זרויות וסתירות. הזרויות הם, מה שמקצת אישי 18 בני אדם נולדים בעלי מומין והם לא חטאו, אמרו כי זה תוצאה של חכמתו וכך יותר טוב ביחס לאדם הזה שיהיה כך משיהיה 40 שלם, אלא שאין אנו יודעים מהות הטוב הזה, ואין זה על דרך העונש לו אלא על דרך ההטבה אליו. וכך היא תשובתם באובדן החסיד כי זה להרבות גמולו לעתיד לבוא 41. ועד לידי כך הגיעו הללו כאשר נאמר להם ומדוע נהג בצדק באדם ולא עשה כן בזולתו, ובאיזה חטא נשחט בעל החי הזה, והביאו עצמם לידי זרות במה שאמרו כי זה יותר טוב לו כדי שיגמלהו ה' לעתיד לבוא 42, ואפילו הריגת הפרעוש והכנה חיובי שיהא להם בכך גמול לפני ה', וכך העכבר הזה שלא חטא אשר טרפו חתול או דאה 43, אמרו כך גזרה חכמתו ביחס לעכבר זה ועתיד לגומלו על מה שאירע לו לעתיד לבוא 44. [שי] ואין להאשים לדעתי אף אחד מבעלי שלוש ההשקפות הללו בהשגחה, מפני שכל אחד מהם הביאו דוחק גדול למה שאמר. אריסטו הלך אחר הנראה מטבע המציאות, וה"אשעריה" ברחו מלייחס לו יתעלה אי ידיעה בשום דבר, ולא יתכן לומר ידע פרט זה ולא ידע את זה, ונתחייבו אותם הזרויות וקבלום. וגם ה"מעתזלה" ברחו מלייחס לו יתעלה עוול ועושק, וגם לא ישר בעיניהם להכחיש התולדה 45 עד כדי לומר כי ייסורי מי שלא חטא אין בו עוול, וגם לא ישר בעיניהם 46 שתהא שליחת כל הנביאים ומתן התורה שלא לעניין מושכל, ולפיכך נטלו על עצמם גם הם מה שנטלו מאותם הזרויות, ונתחייבו בסתירות 47, לפי שהם סבורים שהוא יתעלה יודע כל דבר, ושהאדם בעל יכולת, וזה מביא למה שברור בעיון קל שזו סתירה. וההשקפה החמישית [השקפתנו] ואומר, יסוד תורת משה רבנו ע"ה וכל ההולכים אחריה היא שהאדם בעל יכולת מוחלטת, כלומר: שיש בטבעו ובבחירתו וחפצו לעשות כל מה שביד האדם לעשות, בלי שיברא לו שום דבר מחודש כלל 48, וכך כל מיני בעלי החיים 49 נעים בחפצם. וכך רצה 50, כלומר: שמרצונו הקדום אשר לא חדל להיות, שיהא כל חי נע בחפצו, ושיהא האדם בעל יכולת על כל אשר יחפוץ או יבחר ממה שיש לו יכולת עליו 51. וזה יסוד שתודה לה' 52 לא נשמע כלל באומתנו הפכו. וכן מכלל יסודות תורת משה רבנו, שהוא יתעלה אין עוול לפניו בשום פנים ואופן, ושכל הבא על בני אדם מן היייסורין, או מה שמגיע להם מן הטוב, האדם היחיד או הציבור, הכל מפני שהם ראויים לכך במשפט הצדק אשר אין עוול בו כלל, ואפילו ניגף האדם בקוץ בידו וסלקו מיד הרי זה לו עונש *52, ואפילו השיג הנאה כל שהיא יהיה זה לו גמול, וכל זה להיותו ראוי לכך, והוא אמרו יתעלה כי כל דרכיו משפט וגו' 53 אלא שאין אנו יודעים היאך נעשו ראויים. 54 הנה סומכו לך ההשקפות הללו, והוא שכל מה שתראה מן המצבים השונים של אישי בני אדם- רואה אותו אריסטו מקרה בהחלט. ורואה אותו ה"אשעריע" תוצאה של הרצון המוחלט. ורואה אותו ה"מעתזלי" תוצאה של חכמה. ורואים אותו אנו תוצאה של מה שהאדם ראוי לו כפי מעשיו. ולפיכך יתכן אצל ה"אשערי" שייסר ה' את החסיד הכשר בעולם הזה, ויתנהו לנצח באותה האש שאומרים 55 לעתיד לבוא, ואומר כך רצה. ורואה ה"מעתזלי" שזה עוול, ושזה שנתייסר, ואפילו הנמלה כפי שהזכרתי לך יש לה גמול, והיות זה מתייסר כדי שיגמלהו הוא בהתאם לחכמתו. ואנחנו סוברים שכל המצבים האנושיים הללו הם כפי מה שהאדם ראוי לו, וחלילה לאל מעוול, ואינו מעניש אדם אלא שחייב עונש, זהו אשר אמרה אותו תורת משה רבנו שהכל הולך כפי מה שראוי 56. ועל פי השקפה זו נמשכים דברי [שיא] המון 57 חכמנו, שאתה מוצא אותם אומרים בפירוש, אין מיתה בלא חטא ולא יייסורין בלא עוון 58, ואמרו במידה שאדם מודד בה מודדין לו, וזה לשון המשנה 59. ואמרו בפירוש בכל מקום כי חיובי בהחלט ביחס לו יתעלה הצדק, והוא שיגמול את הצדיק על כל מעשיו ממעשי החסד והיושר ואף על פי שלא נצטווה בכך על ידי נביא, ושהוא מעניש על כל מעשה רע שעושה האדם ואף על פי שלא הוזהר עליו על ידי נביא, כי הוא מוזהר עליו באופי הטבעי 60, כלומר: האזהרה מלעשוק ולעשות עוול, אמרו: אין הקב"ה מקפח זכות כל בריה. 61 ואמרו: כל האומר קודשא בריך הוא ותרן הוא יתותרן מעוהי, אלא מאריך אפיה וגבי דיליה. 62 ואמרו: אינו דומה מצווה ועושה למי שאינו מצווה ועושה 63. וביארו כי אף על פי שאינו מצווה נותנין לו שכרו, ועל היסוד הזה נמשכים כל דבריהם. [ייסורין של אהבה] ולא דיברה תורתנו בשום אופן כי אם במצבי אישי האדם. אבל עניין הגמול הזה לבעלי החיים, לא נשמע כלל באומתנו מלפנים בשום אופן, ולא הזכירו כלל אחד מן החכמים 68, אלא שאחד האחרונים מן הגאונים כאשר שמע אותו מן ה"מעתזלה" ישר בעיניו וקבל דעה זו .69 [ההשגחה לפי דעת הרמבם] [ההשגחה על מין האדם בלבד] אבל שאר בעלי החיים, [שיב] וכל שכן הצומח וזולתו, הרי השקפתי בו כהשקפת אריסטו. איני סבור כלל כי העלה הזה נשר בהשגחה בו, ולא שהעכביש הזה טרף את הזבוב הזה בגזרת ה' וחפצו עתה על פרט זה, ולא שהרוק הזה אשר ירק ראובן נתעורר 74 עד שנפל על הרחש הזה במקום מיוחד והרגו במשפט וגזרה, ולא שהדג הזה כאשר קלט את התולעת הזו מעל פני המים, עשה זה ברצון אלוהי לפרט זה. אלא כל זה לדעתי על פי המקרה המוחלט כמו שסובר אריסטו. אלא ההשגחה האלוהית לדעתי כפי שנראה לי נספחת לשפע האלוהי, *74 והמין אשר נצמד בו אותו השפע השכלי עד שנעשה בעל שכל, ונתגלה לו כל מה שהוא גלוי לבעל השכל, הוא אשר נתלוותה אליו ההשגחה האלוהית, וכולכלו 75 כל מעשיו על דרך השכר והעונש. כי טביעת הספינה בכל מי שבה כפי שנזכר, וכריעת 76 התקרה על מי שהיה בבית, אם היה זה במקרה המוחלט, הרי אין כניסת אותם [האנשים] 77 לאותה הספינה וישיבת האחרים בבית במקרה לפי השקפתנו, אלא בחפץ אלוהי כפי הראוי במשפטו אשר אין שכלינו מגיעים לידיעת קנה המידה בהם 78. ואשר הביאני לדעה זו, לפי שלא מצאתי כלל לשון ספר נביא שמזכיר שיש לה' השגחה באיש מאישי 79 בעלי החיים זולתי באישי האדם בלבד, וכבר תמהו הנביאים גם על שיש השגחה באישי האדם, ושהוא פחות מכדי להשגיח עליו, כל שכן מה שזולתו מבעלי החיים. אמר מה אדם ותדעהו וגו' 80, מה אנוש כי תזכרנו וגו' 81. וכבר נאמרו מקראות מפורשים שההשגחה על כל אישי בני האדם, ושכל מעשייהם מבוקרים: היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשייהם 82, ואמר אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם לתת לאיש כדרכיו 83, ואמר עוד כי עיניו על דרכי איש וכל צעדיו יראה 84. וכבר נאמרה בתורה ההשגחה באישי האדם וביקורת מעשיהם, אמר, וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם 85, ואמר מי אשר חטא לי אמחנו מספרי 86, ואמר והאבדתי את הנפש ההיא 87, ואמר ונחתי את פני בנפש ההיא 88, ואלה רבים. וכל מה שנאמר בפרשות אברהם ויצחק ויעקב ראיה גמורה על ההשגחה האישית. אבל שאר אישי בעלי החיים הרי המצב בהם כפי שסובר אריסטו בלי ספק, לפיכך נעשית שחיטתם מותרת, 89 ואף מצווים עליה90, והשימוש בהם בכל הצרכים כפי שנרצה. והראיה ששאר בעלי החיים בלתי מושגחים כי אם באופן ההשגחה אשר הזכיר אריסטו, מה שאמר הנביא כאשר ראה מהשתלטות נבוכדנצר והריגתו בני אדם, אמר, ה' הנה כאילו כבר הוזנחו בני אדם והופקרו כדגים ורמש מארץ, משמע מלשון זה כי אותם המינים מוזנחים. והוא אומרו: ותעשה אדם כדגי הים כרמש לא מושל בו כלה בחכה העלה וגו' 91, ואחר כך ביאר הנביא שאין הדבר כך, ואינו על דרך ההזנחה וסילוק ההשגחה, אלא על דרך העונש להם, בהיותם ראויים למה שחל בהם, אמר: ה' למשפט שמתו וצור להוכיח יסדתו 92. ואל תחשוב כי השקפה זו נסתרת לי 93 [שיג] באומרו נותן לבהמה לחמה וגו' 94, ובאומרו הכפירים שואגים לטרף ולבקש מאל אכלם וגו' 95, ובאומרו פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון 96, ואף במאמר חכמים יושב וזן מקרני ראמים ועד ביצי כנים 97, והרבה תמצא כיוצא בלשונות הללו, ואין בהן מאומה הסותר השקפתי זו. לפי שכל אלה השגחה מינית לא אישית, וכאילו הוא מתאר חסדיו 98 יתעלה בזמנו לכל מין מזונו ההכרחי וחומר קיומו, וזה פשוט וברור. וכך סובר אריסטו, כי סוג זה של השגחה הכרחי מצוי, וכבר הזכיר את זה גם אלאסכנדר בשם אריסטו, כלומר: זימון מציאות מזון כל מין לאישיו, ואלמלי כן היה כלה 99 המין בלי ספק, וזה פשוט בעיון קל. [צער בעלי חיים] ואינה מחייבת אותי לפי השקפה זו השאלה שיאמרו לי, ומדוע השגיח על אישי האדם ולא השגיח כיוצא באותה ההשגחה בשאר אישי בעלי החיים? כי השאלה הזו ראוי שישאל את עצמו ויאמר מדוע נתן את השכל לאדם ולא נתנו לשאר מיני בעלי החיים. והרי תשובת שאלה זו האחרונה כך רצה, או כך חייבה חכמתו, או כך חייב הטבע, לפי שלוש ההשקפות שקדמו 6, ובאותם התשובות עצמן יש לענות על השאלה הראשונה. והבן השקפתי עד סופה, כי איני סובר שהוא יתעלה נעלם ממנו דבר, או שאני מייחס לו אי יכולת, אלא אני בדעה כי ההשגחה נספחת לשכל 7 וחיובית לו, כיון שההשגחה אינה אלא ממשכיל 8, ואשר הוא שכל 7 שלם שלמות שאין שלמות אחריה, והרי כל מי שנצמד בו משהו מאותו השפע כפי ערך מה שהגיע לו מן השכל יגיע לו מן ההשגחה 9. זוהי ההשקפה התואמת לדעתי את המושכל ולשונות התורה. אבל אותן ההשקפות שקדמו יש בהם תוספת וגירעון, התוספת מביאה לידי ערבוביא מוחלטת והכחשת המושכל וההתנגדות למוחש. או גירעון חמור מביא לידי דעות רעות מאוד ביחס לה' והפסד סדירות מציאות האדם, ומחיית כל זכויות האדם המידותיות וההגיוניות, כלומר: השקפת מי שסילק את ההשגחה מאישי האדם, והשווה ביניהם לבין אישי 10 שאר מיני בעלי החיים. |
|
הערות:
1. לא רק בשל עתיקות דעות הללו בין הפילוסופים כתב כן רבנו אלא מפני שמרבית השקפות הללו הובאו בספר איוב בפי איוב וחבריו. ואיכא מאן דאמר משה כתב ספר איוב. ראה בבא בתרא טו א. 2. וראה גם לעיל ח"ב סוף פרק יג. 3. שכל המציאות מורכבת מחלקיקים המתרכבים ומתפרקים מאליהם וכמו שכתב רבנו לעיל ח"א פרק עג ההקדמה הראשונה ורס"ג בספרו האמונות ודעות מאמר א פ"ג השיטה התשיעית. ואין נכון מה שכתב אפודי שהכוונה לארבעת היסודות. 4. ירמיה ה יב. 5. פיזיקה ספר ב פ"ה ופ"ו, מטפיזיקה ספר יא פ"ח. 6. במה שציוויין לעיל הערה 2-3, 7. ראה פיזיקה ספר ב פרקים ג-ה 8. אפשר: פרטיהם, יחידיהם. כלומר: לא כפרטי הארץ וכל אשר בה שהם הווים נפסדים חליפות ללא הפוגה ורק מיניהם קיימים, ולהשערתו פרטי גרמי השמים יציבים בלתי הווים נפסדים. 9. ראה גם לקמן סוף פרק נד. 10. וכדלעיל ח"ב פרק י. 11. וכוח זה נקרא נפש הצומח. ראה הקדמת אבות הפרק הראשון. 12. יותר נכון "התחושה" ובר"ש "ההרגשה". [שח] 13. וזו היא נפש החי. 14. הכוונה לכוח ההולדה. 15. "ידבר" אפשר לקרוא את הבית פתוחה, ואז יש לתרגם"להתנהג" "להיות מונהג". 16. קיום כל פרט וכל יחיד ממנו משך זמן קיומו. 17. הפרט. היחיד. 18. יחידי. 19. "ג'דאר" ובר"ש "מתל של אבנים" ואיני יודע למה. 20. הראשונה "יעטב" והשניה "יגרק" ור"ש תרגם שתיהן "טביעה". 21. אפשר "קבוצת" והשתמשתי ב"עדה" כי מילה זו משמשת גם לבעלי חיים כגון שופטים יד ח "עדת דיבורים" ובר"ש "עם מן הנמלים" שאינה בשימוש לבעלי חיים. *21. לפי כ"י ב, מן המסתופפים בצילו. 22. הדגיש רבנו כאן "שרעב" להוציא מאורע הנביא האמור במלכים א יג כד. 23. אפשר "ולא יתרופף" והכוונה שאין בו יוצא מן הכלל. 24. אפשר: נלוית אליו. 25. וכדלעיל ח"ב פרק יג ההשקפה השלישית. 26. יחזקאל ט ט. וראה גם פירוש רבנו לסנהדרין פ"י מ"א היסוד העשירי מהדורתי עמ' רטז. 27. אפשר "שכל המנהיג כבר ידע" וכך קרא ר"ש. והכוונה שאין המנהיג דבר מנהיגו אלא לאחר שידעו. שאין ה"אשערייה" כופרים בידיעת ה' כל פרט. 28. "בקצ'א" ובר"ש הושמט. ושמא השמיטה מפני שנראית לו סותרת השקפתם דלקמן, ואין צורך לכך והדברים פשוטים. 29. רמה גם הקדמת [שט] רבנו לאבות הפרק השמיני ד"ה אבל הדבר, מהדורתי עמ' שצט והלאה. 30. מפני שאין אנו יודעים מראש את החלטתו הסופית של ראובן או שמעון ולא המלכויותיו המתחלפות בתדירות, אבל לפניו יתעלה ההחלטה הסופית והמסקנה של כל האדם ידועה וגלויה מראש. ומעניינים בהקשר לזה דברי רס"ג בספרו האמונות והדעות מאמר ד פ"ד. 31. יוד קמוצה וריש צרויה. 32. ניענש או נגמל טוב, כפי שהדבר משתקף בהרגשתינו, אבל מאתו יתעלה אין זה לא עונש ולא שכר כי חלילה אין ה' משגיח על התחתונים והכל במקרה, וכדלעיל בתחילת הדיבור. 33. בר"ש "בעבור שימלט להם הדעת ההוא". 34. "מג'דומא" התרגום הנכון כאן כפי שכתבתי. ובר"ש "מצורע" ואינו אמת, וראה לעיל בחלק זה פרק יב הערה 17. 35. בר"ש "כי ראוי להם בחק ה'" ולא דק. 36. וכדלעיל הערה 32. 37. עושה טוב, ועדה"כ דה"ב ו ח. 38. ראה לעיל ח"א פרק עג סוף הקדמה שישית ד"ה אבל מעשי בני אדם. 39. שריצתה ורחישתה על פני האדמה. ובר"ש "ורמיסת" וט"ס הוא. 40. בר"ש "משהיה כך שיהיה שלם" וט"ס הוא. 41. אפשר: לעולם הבא. 42. ראה לקמן הערה 69 43. "חדאה" ותירגמתי "דאה" בעקבות רס"ג בתרגומו לויקרא יא יד. ובר"ש "נץ". 44. ואיני יודע למה צריך לגמול לו, ומדוע אין הדבר עונש לפרעוש שעקץ חסיד, ולעכבר שכירסם ספר טוב או על [שי] שלא כירסם ספר רע והיה מקיים אבד תאבדון? 45. כאן באמת צריך לתרגם"התולדה" והכוונה לאמור לעיל לאותם הנולדים בעלי מומין ומחוסרי אברים. ובר"ש "להכחיש השכל הנברא עם האדם" ואינו נכון לדעתי. וראה גם הקדמת רבנו לאבות. הפרק השמיני הערה 1. 46. אפשר "לא נתקבל על דעתם". 47. ר"ש הוסיף משלו "ר"ל דברים סותרים זה את זה". 48. כפי שאומרים ה"מתכלמין " ראה הקדמת רבנו לאבות הפרק השמיני מהדורתי עמ' שצט והלאה. ולעיל ח"א פרק עג הקדמה ו. 49. ר"ש הוסיף משלו "שאינם מדברים". 50. גם כאן הוסיף ר"ש משלו כנראה בתור פירוש "ה' יתעלה". 51. וכדלעיל ח"ב פרק מה. 52. בר"ש הושמטו שתי תיבות הללו. *52. ראה ערכין טז ב עד היכן תכלית ייסורין. 53. דברים לב ד. 54. כלומר: ששיקולי החיוב והפטור אין דעת האדם יכולה להגיע אל חקר נקודת ההכרעה שבהן. ולעניין זה ייחד רבנו בחיבורו הגדול שלושה פרקים, ראה הלכות תשובה פרקים ה-ז. 55. ראה פירוש רבנו לסנהדרין פ"י מ"א [שיא] ד"ה אבל גהנום, מהדורתי עמ' רו. 56. כלומר: לפי הזכויות והחובות. ובר"ש "אחר הדין " וגם זה אפשרי. 57. "ג'מהור" ציבור, רוב, או כמעט כל. והייתי רוצה להימנע משמוש במילה זו שבני אדם מבינים אותה הפך חכם, אך לא מציתי אחרת מתאימה. 58. שבת נה א. וש"ט טעה במסקנת הגמרא שם וכתב דברים שיש בהם משום"המבזה את החכם לאחר מותו". ותיובתת הגמרא היא רק ליש מיתה בלא חטא, אבל לא לאין ייסורין בלא עוון. ואף קושית הגמרא והתיובתא הם רק לפי פשט המילים מיתה- מיתה אם נוסח הגמרא שלפנינו נכונה, ור' אמי מדבר במיתה שלא בזמן שהיא בגדר ייסורין וכידוע, ולישנא דארבעה מתו מדובר במיתה הטבעית לאחר איו"ש, 59. שוטה פ"א מ"ז. 60. ראה לעיל הערה 45. וכאן תרגם ר"ש "השכל" סתם. 61. פסחים קיח א. בבא קמא לח ב. 62. בראשית רבה פרשה סז ד. וראה בשינויים בבא קמא נ, א. 63. קדושין לא א. בבא קמא פז א. עבודה זרה ג א. 64. ברכות ה א "פישפש ולא מצא בידוע שייסורין של אהבה הן ". ושיטה זו אימץ לו רס"ג ודן בה בהרחבה בסיפרו האמונות ודעות ובהקדמתו לאיוב, וראה לקמן פרק כב בניתוח שיטות איוב וחבריו. 65. בראשית כב א. 66. דברים ח ג. 67. לקמם פרק כד. 68. בר"ש "חכמי התלמוד" ואין זה במקור. 69. רבנו כנראה רומז לרס"ג בסיפרו האמונות ודעות מאמר שלישי פ"י. ראה שם מהדורתי עמ' קמה הערה 40, שם כתבתי הנראה לי בדעת רס"ג ולא כפי הנראה מכאן אם בכלל רומז רבנו אליו. ויותר נראה לדעתי שאין רבנו רומז לרס"ג כלל, אלא לדברי הגאון שהובאו דבריו בתשובה (תשובות הגאונים, הרכבי, עמ' 191) וז"ל ודלמא נמי מדקאמר רבי לכך נוצרת (נזיר כג ב) שבודאי נוצר והותר אדם בשחיטתו אלא רואין יוצרו מקפח שכרו, והכין סבירא לנא דכולהו בעלי חיים שהתיר המקום קריצתן והריגתן יש להן שכר. ע"ש. 70. בר"ש "ההיקש השכלי". 71. אפשר: סבור. 72. כל יחיד וכל פרט. 73. דברים לב ד. 74. בר"ש התנועע. *74. ראה גם לעיל ח"ב [שיב] פרק יב. 75. "וקדרת" לי נראה לקרוא את הקוף שרוקה "צ'ם" וכפי שתירגמתי. ואפשר לקרוא את הקוף פתוחה ולתרגם"וכלכלה" וכך כנראה קרא ר"ש שתרגם"ושערה" ומוסב על ההשגחה. 76. "אנכ'ראר" תרגמתי תרגום מילולי כי הביטוי נאה בעיני. ובר"ש "נפילת". 77. הוספתי [האנשים] לביאור, כי במשפט הערבית הדברים ברורים בלעדיה, וכך הוסיפה גם ר"ש. 78. וכן כתב בהלכות תשובה פ"ג סוף הל' ב. וראה גם לקמן פרק נא. 79. אפשר: ביחיד מיחידי. או: בפרט מפרטי. 80. תהלים קמד ג. 81. שם ח ה. 82. שם לג טו. 83. ירמיה לב יט. 84. איוב לד כא. 85. שמות לב לד. ור"ש הוסיף כאן "ואמר ופקדתי עליכם". וראה ירמיה טו ג. 86. שמות לב לג. 87. ויקרא כג ל. 88. שם כ ו. 89. רשות, וכמו שכתב בהלכות ברכות פ י"א הל' טו. 90. בקורבנות, תמידין ומוספין וכדומה. ואין נכון מה שפירש קרשקש. 91. חבקוק א יד-טו. 92. שם א יב. 93. בר"ש הושמטה המילה "לי". 94. תהלים קמז ט. 95. שם [שיג] קד כא. 96. שם קמה טז. 97. שבת קז ב. עבודה זרה ג ב. 98. "אפצ'אלה" ולפני ר"ש היה בטעות "אפעאלה" ולפיכך תרגם"פעולותיו". 99. אפשר: נשמד. 1. שבת קכח ב, בבא מציעאה לב ב. 2. במדבר כב לב. וראיה זו הובאה במדרש לקח טוב בשם ר' יוחנן. וליתא בש"ס. 3. וראה לקמן פרק מח בטעם אסור אותו ואת בנו ושילוח הקן. 4. דברים יב כ. 5. כוונת רבנו כנראה נגד שעשועי הציד הנהוגים בעולם הפראי - המודרני, ומלחמות השוורים שהיו נהוגים בספרד. וראה פירוש רבנו לבבא קמא פ"ד מ"ה. ומה שכתב בחיבורו בהלכות שבת פ"א הל' ו הוא כדי לפרש את המונח "פסיק רישיה". 6. לעיל ח"ב פרק יג. 7. לפי תרגומי לעיל ח"א פרק סח שתירגמתי "עקל" "דעה" כפי שהעירותי שם שכן תרגם רבנו בחיבורו, צריך הייתי לתרגם כאן "דעה". 8. אף כאן "מיודע". 9. ובהקשר לאמור כאן עיין היטב גם לקמן פרק נא ד"ה והנה נראה לי. 10. יחידי, פרטי. [שיד] |
