מורה נבוכים / יוסף בכה"ר דוד קאפח

תרגם לעברית, ביאר והכין על-פי כתבי-יד ודפוסים

מהדורת אינטרנט מעוצבת בידי יהודה איזנברג

חלק שלישי

- המשך -

רבינו משה בן מימון - מורה הנבוכים
תרגם לעברית, ביאר והכין - יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעוצבת בידי יהודה איזנברג

פרק [נב]

[השכל - הקשר לאלוהות]
אין ישיבת האדם ותנועותיו ותשמישיו¹ כשהוא לבדו בביתו כישיבתו ותנועותיו ותשמישיו¹ כשהוא לפני מלך גדול, ולא דבריו וחפשיותו² כשהוא בין אנשי ביתו וקרוביו כדבריו במושב המלך.
ולפיכך מי שהעדיף את השלמות האנושית ושיהיה איש האלוהים באמת, יתעורר ³ וידע כי המלך הגדול האופף אותו והנצמד לו תמיד, גדול מכל אחד מבני אדם ⁴ ואפילו היה זה דוד ושלמה, ואותו המלך הנצמד האופף הוא השכל השופע עלינו ⁵, שהוא המגע בינינו ובינו יתעלה ⁶, וכמו שאנו השגנוהו באותו האור אשר השפיע עלינו, כמו שאמר באורך נראה אור ⁷, כך באותו האור עצמו הופיע עלינו, [תי] ובגללו ⁸ הוא יתעלה עמנו תמיד משקיף ומציץ, אם ייסתר איש במסתרים ואני לא אראנו ⁹.
והבן זה היטב.

[התנהגותם של השלמים]
ודע כי כאשר הבינוהו השלמים, הושג להם מן המתינות ¹⁰ והענווה ויראת ה' והחרדה מפניו והבושה ממנו יתעלה בדרכים אמיתיים לא דמיוניות, מה שעשה מסתריהם עם נשותיהם ובמרחצאות, כנגלם עם שאר האדם.
כפי שאתה מוצא מנהג חכמינו המפורסמים עם נשותיהם מגלה טפח ומכסה טפח ¹¹.
ואמרו עוד אי זה צנוע כל הנפנה בלילה כדרך שנפנה ביום ¹².
וכבר ידעת אזהרתם מהלוך בקומה זקופה ¹³ משום מלא כל הארץ כבודו, ¹⁴ להשריש בכל אלה את הדבר שהזכרתי לך, והוא שאנחנו תמיד לפניו יתעלה ובמושב שכינתו מהלכים ומתהפכים ¹⁵.
וגדולי החכמים ז"ל היו סולדים ¹⁶ מגילוי ראשם, מפני שהשכינה חופפת את האדם ¹⁷,
וכן היו ממעטין בדיבור למטרה זו,
וכבר ביארנו מה שראוי לבארו ממיעוט הדיבור באבות ¹⁸, כי האלוהים בשמים ואתה על הארץ על כן יהיו דבריך מעטים ¹⁹.

[מטרת המצוות - יראה ורוממות]
ומטרה זו אשר העירותיך עליה היא מטרת עשיית המצוות כולן, כי בכל אותם הפרטים המעשיים ובחזרות עליהם תושג ההכשרה ליחידים הנעלים ²⁰, עד אשר ישלמו השלמות האנושית, ואז ייראו את ה' יתעלה ויפחדו ויחרדו וידעו מי עמהם, ויעשו אחר כך מה שראוי. וכבר ביאר יתעלה כי תכלית מעשה המצוות כולן השגת ההתפעלות הזו אשר כבר הוכחנו ²¹ בפרק זה למי שיודע הדברים האמיתיים אמתות המביאה ²² השגתו, כלומר: יראתו יתעלה ורוממות מצוותו. אמר: אם לא תשמר לעשות את כל דברי התורה הזאת הכתובים בספר הזה ליראה את השם הנכבד והנורא הזה את ה' אלוהיך ²³.

התבונן היאך ביאר לך כי המטרה בכל דברי התורה הזאת תכלית אחת, והיא ליראה את השם וגו'. ולעניין שהתכלית הזו היא הנרכשת במעשים, תלמד את זה ממה שאמר בפסוק זה, אם לא תשמור לעשות, הרי נתבאר שהיא מן המעשים, עשה ולא תעשה ²⁴.
אבל ההשקפות אשר העניקה לנו אותם התורה והם השגת מציאותו יתעלה ואחדותו, הרי אותם ההשקפות מביאים לנו את האהבה כמו שביארנו כמה פעמים ²⁵.

וכבר ידעת את ההדגשה שהדגישה התורה באהבה, בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך ²⁶, כי שתי התכליות הללו והם האהבה והיראה יושגו בשני הדברים:
האהבה תושג בהשקפות התורה הכוללת השגת מציאותו כפי שהוא יתעלה ²⁷,
והיראה תושג בכל מעשה המצוות כמו שביארנו ²⁸. והבן מסקנה זו. [תיא]

הערות:

1. אפשר: והתעסקויותיו.
2. "אנבסאטה" פשיטות התנהגותו בשבתו וקומו וכדומה. ולכן כללתי הכל לדעתי במילה זו. ובר"ש "והרחבת פיו" ואינו נכון.
3. ר"ש הוסיף משלו "יעור משנתו".
4. אפשר: מכל איזה אדם שיהיה.
5. והוא נקרא כבוד ה' והוא אשר עליו אמרו חז"ל כל שלא חס על כבוד קונו רתוי לו שלא בא לעולם. ראה משנה חגיגה פ"ב מ"א ופירוש רבנו שם.
6. וכפי [תי] שקדם לעיל בפרק נא.
7. תהלים לו י.
8. אפשר:ומחמתו.
9. ירמיה בג כד.
10. "ורע" המתינות וישוב הדעת. ובר"ש "היראה" ואינו נכון.
11. נדרים כ, ב.
12. ראה ברכות סב א. והלכות דעות פ"ה הל' ו.
13. קדושין לא א.
14. ישעיה ו ג.
15. "ונתקלב" ובר"ש "ונשוב" ואיני יודע למה.
16. בר"ש "נמנעים" ולא דק. וראה ח"ג פרק נט הערה ⁴¹.
17. קידושין לא א. ור"ש הוסיף כאן משלו "ומסוככת אותו".
18. פ"א מט"ז. ראה שם מהדורתי.
19. קוהלת ה א.
20. אפשר: המעולים. ובר"ש "החסידים".
21. ביררנו בהוכחות.
22. אפשר: המחייבת.
23. דברים כח נח.
24. העשה הוא לעשות, ולא תעשה הוא תשמור, כפי הכלל כל מקום שנאמר השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה, ראה ערובין צו א, ובהרבה מקומות חוזר כלל זה.
25. ראה לעיל סוף פרק נא והערה ³.
26. דברים ו ה.
27. כלומר: כפי יכולת האדם וכח השגתו בעודו מורכב שכל בגוף.
28. ועוד על ערך האהבה והיראה, ראה גם פירוש רבנו לאבות פ"א מ"ג. שם כתב: רצה [אנטגנוס] שיהו עובדים מאהבה כמו שבראנו בעשירי דסנהדרין, ועם זאת לא פטרם מן היראה, לפיכך אמר עם היותכם עובדים מאהבה אל תניחו את היראה לגמרי, ויהי מורא שמים עליכם. לפי שגם בתורה נאמר ציווי על היראה שנאמר את ה' אלהי תירא, ואמרו חכמים עבוד מאהבה עבוד מיראה. ואמרו "האוהב לא יזניח את הציווי, והירא לא יעבור על האזהרה" והרי ליראה תפקיד גדול במצוות לא תעשה, ובפרט במצוות השימעיות. ע"ש. [תיא]

חלק שלישי - פרק [נג]

[חסד ומשפט וצדקה]
פרק זה יכלול פירוש שלשה שמות שהוצרכתי לפרשם, והם חסד ומשפט וצדקה.

וכבר ביארנו בפירוש אבות ¹ כי חסד עניינו ההפלגה באיזה דבר שהופלג בו, ושימושו בהפלגה במעשה הטוב יותר.

וידוע כי ההטבה כוללת שני עניינים:
האחד להטיב למי שאין לו זכות עליך כלל.
והשני להטיב למי שיש לו זכות עליך ביותר מן המגיע לו.

ורוב שימוש ספרי הנבואה במילת חסד הוא בהטבה למי שאין לו זכות עליך כלל, ולפיכך כל טובה הבאה מאתו יתעלה נקראת חסד, אמר חסדי ה' אזכיר ², ולפיכך כל המציאות הזו כלומר: המצאתו יתעלה אותה הוא חסד.
אמר עולם חסד יבנה ³, עניינו בניין העולם חסד הוא,
ואמר יתעלה בתיאור מידותיו ורב חסד ⁴.

אבל מילת צדקה היא נגזרת מן צדק, והוא "עדל" ⁵, ופירושו להביא ⁶ לכל בעל זכות את המגיע לו, וליתן לכל מצוי מן הנמצאים כפי הראוי לו.
ולפי העניין הראשון לא יקראו בספרי הנביאים הזכויות המוטלות עליך לזולתך אם נתתם, צדקה, לפי שאם שילמת לשכיר את שכרו או פרעת חובך אין זה נקרא צדקה.
אבל הזכויות המוטלות עליך לזולתך מצד המידות הטובות, כגון לקומם כל כושל, הרי זו נקראת צדקה, ולפיכך אמר בהחזרת המשכון ולך תהיה צדקה ⁷, כי בלכתך בדרך המידות הנעלות כבר עשית צדק עם הנפש ההגיונית שלך מפני שנתת לה את המגיע לה.
וכיון שכל מעלה מידותית נקראת צדקה, אמר והאמן בה' ויחשבה לו צדקה ⁸, כלומר: מעלת האמונה. וכן אמרו יתעלה ⁹ וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות וגו' ¹⁰

אבל מילת משפט היא הדין כפי הראוי על הנידון, יהיה זה לטוב או לנקמה.

מסקנת הדברים -
כי חסד נאמר על ההטבה בהחלט,
וצדקה על כל טובה שתעשה מצד המעלה המדותית אשר בה אתה מביא שלמות לנפשך,
ומשפט אפשר שתהיה התוצאה שלו נקמה ואפשר שתהיה טובה.

וכבר ביארנו בשלילת התארים ¹¹ שכל תואר שה' מתואר בו בספרי הנביאים הוא תואר מעשי, והנה בגלל המציאו את הכל נקרא חסיד, ובגלל רחמיו על החלשים ¹² כלומר: הנהגת החי בכוחותיו ¹³ נקרא צדיק, ובגלל מה שמחדש בעולם מן הטובות היחסיות ¹⁴ והפגעים הגדולים היחסיים אשר חייב אותם המשפט שהוא תוצאה של החכמה נקרא שופט ¹⁵.

וכבר נתפרשו בתורה שלשה שמות הללו, השופט כל הארץ ¹⁶, צדיק וישר הוא ¹⁷, ורב חסד ¹⁸ וכל מטרתי בפירוש ענייני שמות הללו הצעה לפרק שאביא אחר זה. [תיב]

הערות:

1. פרק חמישי מ"ו. שם ביאר את המונחים: בור, עם הארץ, גולם, חכם, חסיד. וכתב שיש חסד למגרעת. וז"ל: וחסיד הוא האדם החכם אם הוסיף בחסידות כלומר: במעלות המידותיות עד שיטה מעט כלפי הקצה האחד כמו שביארנו בפרק הרביעי ויהיו מעשיו מרובין מחכמתו, לפיכך נקרא חסיד בעבור התוספת, כי ההפלגה בדבר נקרא חסד בין שהייתה אותה ההפלגה בטוב או ברע.
2. ישעיה סג ז.
3. תהלים פט ג, והשווה גם רס"ג בהקדמתו לאיוב ראה שם מהדורתי הערה ²¹.
4. שמות לד ו.
5. תרגום מילולי של צדק. ועניינה קו האיזון המדוייק.
6. אפשר: להגיע.
7. דברים כד יג.
8. בראשית טו ו.
9. "תעאלי" וברור כי פסוק זה הוא דבר ה'. ור"ש לא הבינו וכתב "עליו השלום".
10. דברים ו כה.
11. לעיל ח"א פרקים נג-נד.
12. בר"ש "העניינים" וטעות הוא.
13. של בעל החי. והכוונה על הכוחות הטבעיים השתולים בחי הגורמים קיומו במשך ימי חייו הטבעיים אם מעט ואם הרבה.
14. כי הטובות הן טובות בהרגשתם של המקבלים, והרעות הם רעות בהרגשתם של המקבלים, ובאופן כללי אין רע יורד מלמעלה, כי מותם כוחות ההפסד הם הם גורמי ההוויה. וראה לעיל בחלק זה פרק י. וראה גם פרק יא.
15. בר"ש "משפט" וטעות הוא.
16. בראשית יח כה.
17. דברים לב ד.
18. שמות לד ו. [תיב]

חלק שלישי - פרק [נד]

שם חכמה נאמר בעברית על ארבעת עניינים, והם:
שהוא נאמר על השגת האמיתיות אשר תכליתן השגתו יתעלה, אמר והחכמה מאין תמצא וגו' ¹, ואמר אם תבקשנה ככסף וגו' ², וזה הרבה.

ונאמר על ידיעת האומנויות איזו אומנות שתהיה, (כל חכם לב בכם ³, וכל אשה חכמת לב ⁴.

ונאמר על סגול המעלות המידותיות, וזקניו יחכם ⁵, בישישים חכמה ⁶, כי הדבר הנקנה בעצם הזקנה ⁷ הוא העתוד לקבלת המעלות המידותיות.

ונאמר על העצה והתחבולה הבה נתחכמה לו ⁸.
ולפי העניין הזה נאמר ויקח משם אשה חכמה ⁹, כלומר: בעלת עצה ותחבולה. ומן העניין הזה חכמים המה להרע ¹⁰.
ואפשר שיהא עניין חכמה בעברית מורה על העצה ¹¹ והפעלת המחשבה, בין שהייתה אותה העצה והתחבולה בהשגת מעלות הגיוניות, או בהשגת מעלות מידותיות, או בהשגת אומנות מעשית, או ברעות ומגרעות ^*11.

הנה נתבאר כי חכם ייאמר לבעל המעלות ההגיוניות, ולבעל המעלות המידותיות, ולכל בעל אומנות מעשית, ולבעל התחבולות במגרעות וברעות.

ולפי הביאור הזה, הרי היודע את כל התורה כפי אמתתה נקרא חכם משני צדדים, מצד מה שכללה אותו התורה מן המעלות ההגיוניות, ומצד מה שכללה אותו מן המעלות המידותיות. אבל כיון שההגיוניות שבתורה מקובלות ואינן מוכחות בדרכי העיון, לפיכך בספרי הנביאים ודברי חכמים עושים ידיעת התורה מין, והחכמה בסתם ¹² מין אחר, אותה החכמה בסתם ¹² היא אשר הוכח בה מה שלמדנו ¹³ מן התורה מאותם ההגיוניות על ידי קבלה. וכל מה שתמצא בספרים מרוממות החכמה ופלאיותה ומיעוט יודעיה, לא רבים יחכמו ¹⁴, והחכמה מאין תמצא וגו' ¹⁵, ורבים בדומה למיקראות הללו, כל זה על אותה החכמה המביאה לנו את ההוכחה על השקפות התורה.

אבל בדברי חכמים ז"ל גם דבר זה הרבה, כלומר: שהם עושים ידיעת התורה מין, ועושים החכמה מין אחר, אמרו ז"ל על משה רבנו אב בחכמה אב בתורת אב בנביאים ¹⁶, ונאמר בשלמה ויחכם מכל האדם ¹⁷, אמרו ולא ממשה ¹⁸, לפי שכוונתו באומרו מכל האדם בני דורו, ולפיכך תמצא אותו מזכיר הימן וכלכל ודרדע בני מחול ¹⁷ החכמים המפורסמים אז.

ואמרו עוד החכמים ז"ל כי האדם נתבע בידיעת התורה תחילה, ואחר כך נתבע בחכמה, ואחר כך נתבע במה שמוטל עליו ממשפטי התורה כלומר: הבנת מה שראוי לעשות.

וכך ראוי להיות הסדר, לדעת אותם ההשקפות תחילה על ידי קבלה, ואחר כך להוכיח אותן, ואחר כך לדקדק במעשים אשר בהם יוטבו ההליכות.
וזה לשונם ז"ל במה שהאדם נתבע על שלשה עניינים הללו כפי הסדר הזה, אמרו,

כשאדם נכנס לדין תחילה אומרים לו
קבעת עיתים לתורה
פילפלת בחכמה
הבינות דבר מתוך דבר ¹⁹.

הנה נתבאר לך [תיג] כי ידיעת התורה אצלם מין, והחכמה מין אחר והיא לאמת השקפות התורה בעיון האמיתי ואחר כל מה שהצענו שמע מה שאומר.

[ארבעה סוגי השלמויות]
כבר בארו הפילוסופים הקדמונים ²⁰ והאחרונים, כי השלמויות המצויות לאדם ארבעה מינים.

ראשיתן והיא הגרועה שבהן, והיא אשר עליה כלים ²¹ אנשי הארץ, היא שלמות הרכוש, והיא מה שימצא לאדם מן הממון והבגדים והכלים והעבדים והקרקעות וכיוצא בהן.

ואף אם יהיה האדם מלך גדול הוא מן המין הזה, וזו שלמות שאין מגע בינה ובין אותו האדם כלל, אלא היא יחס מסוים ²², רוב ההנאה בה דמיון מוחלט, כלומר: זה ביתי וזה עבדי והממון הזה ממוני ואלה צבאותיי.

וכאשר יתבונן על עצמו ימצא שכל אלה מחוץ לעצמותו, וכל דבר מסוגי הרכוש הללו איפוא שהוא במציאותו ²³, ולפיכך אם נעדר אותו היחס, נמצא אותו האדם שהיה מלך גדול, אין הבדל בינו לבין השפל ביותר בבני אדם, מבלי שישתנה מאומה מאותם הדברים שהיו מתייחסים לו.
וביארו הפילוסופים כי השם השתדלותו ודאגתו לסוג זה של שלמות אין דאגתו אלא לדמיון מוחלט, והוא דבר שאינו מתקיים, ואפילו יתקיים לו אותו הרכוש כל ימי חייו הרי לא תושג לו בעצמו שלמות כלל.

והמין השני יש לו לעצם האדם קשר ²⁴ יותר מן הראשון, והוא שלמות הבניה ²⁵ והתכונה, כלומר: שיהא מזג אותו האדם בתכלית האיזון, ואבריו יחסיים חזקים כראוי.

וגם מין זה מן השלמות אין לשומו תכלית, לפי שהיא שלמות גופנית ואינו לאדם מחמת שהוא אדם אלא מחמת שהוא בעל חי, ומשותף בזה הגרוע שבבעלי חיים. ואפילו אם יגיע כוח האדם אל התכלית והשיא, לא יגיע לכוח פרד חזק, כל שכן שלא יגיע לכוח אריה או כוח פיל. ותכלית השלמות הזו כפי שאמרנו, שישא משא כבד או ישבור עצם עבה, וכיוצא בכך ממה שאין בו תועלת גופנית גדולה, אבל תועלת נפשית הרי היא נעדרת מן המין הזה.

והמין השלישי הוא שלמות באדם ²⁶ עצמו יותר מן השני, והיא שלמות המעלות המידותיות, והיא שיהו מידות אותה האדם בתכלית מעלתן.

ורוב המצוות אינן אלא להשגת המין הזה מן השלמות ²⁷. וגם מין זה מן השלמות אינו אלא הצעה לזולתו, ואינו תכלית כשלעצמה. והוא שכל המידותיות²⁸ אינן אלא בין כל אחד מבני אדם לבין זולתו, וכאילו השלמות הזו במידותיו אין עתודתה אלא לתועלת בני אדם, ונעשה כלי לזולתו, לפי שאם תניח ²⁹ שאחד מבני אדם לבדו ואין לו עסק עם שום אדם, תמצא שהמעלות המידותיות שבו כולן אז בטלות ומושבתות ואין להן צורך, ואין מביאות שלמות באישיותו במאומה, אבל יהיה צורך לה ותחזור תועלתה אלת מבחינת הזולת ³⁰.

והמין הרביעי היא השלמות האנושית האמיתית, והיא השגת המעלות ההגיוניות, כלומר: ציור מושכלות המביאות להשקפות אמיתיות בעניינים האלוהיים, וזו היא התכלית הסופית, והיא המשלימה את האדם שלמות אמיתית, והיא לו לבדו, והיא המעניקה לו [תיד]
הקיום הנצחי ³¹ ובה ³² האדם אדם.

והתבונן כל שלמות משלושת השלמויות הקודמות תמצאם לזולתך לא לך, ואם כי הכרחיים הם כפי המפורסם ³³, הרי הם לך ולזולתך, אבל השלמות הזו הסופית היא לך לבדך ואין לאחר עמך בו שיתוף כלל, יהיו לך לבדך וגו' ³⁴.
ולפיכך ראוי לך שתשתדל להשיג את זה הקיים לך, ואל תיגע ותעמול לאחרים אתה השוכח את נפשו עד שהשחיר לובנה בהשתלט עליה הכוחות הגופניים, כפי שנאמר בתחילת אותם המשלים הפיוטיים הנשואים לעניינים אלה, אמר, בני אמי נחרו בי, שמוני נוטרה את הכרמים כרמי שלי לא נטרתי ³⁵, ובעניין זה עצמו אמר: פן תיתן לאחרים הודך ושנותיך לאכזרי ³⁶.

כבר ביארו לנו גם הנביאים עניינים אלו עצמם, ופירשום לנו כמו שפירשום הפילוסופים, וביארו לנו שאין שלמות הרכוש ולא שלמות הבריאות ולא שלמות המידות, שלמות שיש להתפאר בה ולא לשאוף לה, ושהשלמות שיש להתפאר בה ולשאוף לה היא ידיעתו יתעלה אשר זה הוא המדע האמיתי.

אמר ירמיה בארבעת השלמויות הללו:

כה אמר ה' אל יתהלל חכם בחכמתו
ואל יתהלל הגיבור בגבורתו
ואל יתהלל עשיר בעשרו
כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידע אותי ³⁷,

התבונן היאך אמרן כפי סדרן אצל ההמון, כי השלמות הגדולה אצלם עשיר בעושרו, ולמטה ממנו גיבור בגבורתו, ולמטה ממנו חכם בחכמתו, כלומר: בעל המידות הנעלות, שגם אדם זה מכובד אצל ההמון אשר אליהם הוא המשא ³⁸, ולפיכך סודרו בסדר זה.

וכבר השיגו חכמים ז"ל מן הפסוק הזה את העניינים הללו עצמן אשר הזכרנו, וביארו מה שביארתי לך בפרק זה, והוא שהחכמה האמורה בסתם בכל מקום והיא התכלית, היא השגתו יתעלה, ושהרכוש הזה שהאדם רוכש מן הסגולות שמתקנאים ³⁹ בהן וחושבים אותם שלמות אינם שלמות.
וכן כל המעשים התורתיים הללו כלומר: מיני העבודות, וכן המידות המועילות לכל בני אדם בעסקיהם זה עם זה, כל אלה אין להשוותן אל התכלית הזו הסופית, ואינן שוות לה, אלא הם מצעים בגלל התכלית הזו.

ושמע דבריהם בכל העניינים הללו בלשונם, והוא לשון בראשית רבה ⁴⁰, שם נאמר:

כתוב אחד אומר 'וכל חפצים לא ישוו בה', ⁴¹
וכתוב אחד אומר 'וכל חפציך לא ישוו בה' ⁴²,
'חפצים' אלו מצוות ומעשים טובים; 'חפציך' - אלו אבנים טובות ומרגליות.
חפצים וחפציך לא ישוו בה, אלא כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידע אותי ³⁷.

התבונן כמה תמציתי הוא הלשון הזה, וכמה שלם אומרו, והיאך לא חרג במאומה מכל מה שאמרנו והארכנו בביאורו ובהצעותיו.

[חסד משפט וצדקה]
והואיל והזכרנו פסוק זה ונפלאות שנכללו בו והזכרנו דברי חכמים ז"ל עליו, נשלים מה שנכלל בו, והוא, שלא הסתפק בפסוק זה בביאור הנעלה שבתכליות שהיא השגתו יתעלה בלבד. כי אילו הייתה זו מטרתו, היה אומר כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידע אותי, ויפסיק הדיבור, או היה אומר השכל וידע אותי כי [תטו] אני אחד, או היה אומר כי אין לי תמונה, או כי אין כמוני, וכל כיוצא באלה. אלא אמר כי ההתפארות היא בהשגתי ובידיעת תוארי כלומר: מעשי, כעין מה שביארנו ⁴³ באומרו הודיעני נא דרכיך וגו' ⁴⁴.

וביאר לנו בפסוק זה כי אותם המעשים אשר חובה לדעת אותם ולהתדמות בהם, הם חסד ומשפט וצדקה ^*44.
והוסיף עניין אחר חשוב והוא אומרו: בארץ, אשר זהו ציר התורה, ולא כדמיון המתפרצים אשר דמו כי השגחתו יתעלה נסתיימה אצל גלגל הירח, ושהארץ וכל אשר בה עזובים, עזב ה' את הארץ ⁴⁵, אלא כמו שביאר לנו על ידי אדון החכמים: כי לה' הארץ ⁴⁶, אמר כי השגחתו גם בארץ כראוי לה, כמו שמשגיח בשמים כראוי לה, והוא אומרו: כי אני ה' עשה חסד משפט וצדקה בארץ ⁴⁷.
ואחרי כן השלים את העניין ואמר כי באלה חפצתי נאם ה' ⁴⁸, רוצה לומר מטרתי שיהא ⁴⁹ מכם חסד וצדקה ומשפט בארץ, כדרך שביארנו בשלוש עשרה מידות ⁵⁰, שהמטרה להתדמות בהן ושיהיו אלה הליכותינו ⁵¹.

נמצא כי התכלית אשר הזכיר בפסוק זה, היא שהוא ביאר כי שלמות האדם אשר בה יתפאר באמת היא מי שהגיע להשגתו יתעלה כפי יכולתו, וידע השגחתו על ברואיו בהמצאתם והנהגתם היאך היא, והיו הליכות אותו האדם אחר אותה ההשגה מתכוון בהם תמיד ⁵² חסד צדקה ומשפט, להתדמות במעשיו יתעלה, על הדרך שביארנו כמה פעמים במאמר זה ^*52

זהו מה שנראה לי להניח במאמר זה ממה שראיתי שהוא מועיל מאוד לכמוך, והנני מאחל לך בעת ההתבוננות המעמיקה שתשיג כל עניין שכללתי בו בעזרת ה' יתעלה. והוא יזכנו וכל ישראל חברים ⁵³ למה שהבטיחנו בו.
אז תפקחנה עיני עוורים ואזני חרשים תפתחנה ⁵⁴.
העם ההלכים בחושך ראו אור גדול ישבי בארץ צלמות אור נגה עליהם ⁵⁵.
קרוב מאוד האל לכל קורא
נמצא לכל דורש יבקשהו
אם באמת יקרא ולא ישעה.
אם יהלך נכחו ולא יתעה.
נשלם החלק השלישי בעזרת ה'
ובהשלמתו נשלם מורה הנבוכים. [תטז]

הערות:

1. איוב כח יב.
2. משלי ב ד.
3. שמות לה י.
4. שם לה כה.
5. תהלים קה כב.
6. איוב יב יב.
7. הזיקנה כשלעצמה ללא למידה, מקנה לאדם את העתוד והזמון לקניית המידות על ידי שוך געשת כוחות הגדילה והבחרות המעכבים מהרבה מידות טובות. וכדלעיל סוף פרק נא הערה 5. ובר"ש "שיקנה האדם בחכמה בזיקנה בלבד" ואינו ברור. וחכמה זו היא ה"דעה" שעליה דיבר אריסטו במידות ספר ו ובה האריך אבי נצר אלפאראבי במאמר "פי מאעני אלעקל" קטע ד.
8. שמות א י.
9. שמואל ב יד ב.
10. ירמיה ד כב. וראה גם פירוש רבנו לאבות פ"ה מ"ז וט"ו.
11. "אלתלטף" התייעצות האדם בלבו, והחיטוט בנבכי מחשבותיו למצוא את הדרך הנכונה באותו העניין שהוא חושב עליו. ובר"ש "הערמה" ואינו נכון.
*11. גם על זה ראה אבי נצר במאמרו "פי מעאני אלעקל" סוף קטע א.
12. "באטלאק" כשמדברים בסתם על חכמה. ובר"ש "והחכמה הגמורה" ואינו אמת.
13. "תלקינאה" אפשר: שמצאנוהו. מה שנפגשנו בו בתורה.
14. איוב לב ט.
15. שם כח יב.
16. מגילה יג א.
17. מלכים א ה יא.
18. ראש השנה כא ב.
19. שבת לא א. [תיג]
20. אפשר: הראשונים.
21. תרגום מלולי מדוייק מתכלים. ובר"ש "יכלו ימיהם".
22. כלומר: מתייחסים אליו לתקופה מסוימת ולזמן מה, אך אין להם שום שייכות לא בגופו לא בתכונותיו ולא בנפשו.
23. כלומר: בכל מקום שהם אצל ראובן או אצל שמעון נשארים במעמדם ובתכונתם ללא שום שינוי. וכעין אמרת חז"ל מרגלית כל מקום שהיא מרגלית שמה לא אבדה אלא לבעלה. ראה מגילה טו א.
24. שמא יותר נכון : שייכות.
25. בניין גופו של אדם.
26. בר"ש "בגוף האדם" ואינו נכון.
27. וכדלעיל פרק נב ד"ה ומטרה.
28. התכונות המידותיות.
29. אם נתאר לעצמנו שאדם חי בבדידות מוחלטת.
30. ראה גם פירוש רבנו למסכת פאה פ"א מ"א, בפירוש דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה. ובפירושו לאבות פ"ב מ"ז בפירוש על דאטפת אטפוך. [תיד]
31. אפשר: ההישארות הנצחית. ראה אריסטו בסיפרו על הנפש ספר ג פרק ד.
32. בשלמות הזו. ובר"ש "ובמה" וטעות הוא.
33. כלומר: הכרחיות שלוש השלמויות הקודמות הם מסוג "המפורסמות" לא מסוג המושכלות. כי בשלמות הראשונה הרי כאמור לעיל כפי שנאמר בקוהלת ה י ברבות הטובה רבו אוכליה ומה כשרון לבעליה כי אם ראות עיניו. והשלמות השניה הרי כל יתרונו לעמוד על במה ולהאבק עם כיוצא בו. ולשלישית הרי כפי שכתב רבנו, ואיני רוצה להוסיף כדי שלא ליתן פתחון פה לשוטים. ולמושג "המפורסמות" ראה מילות ההגיון של רבנו השער השמיני. וכבר העירותי רבות על כך.
34. משלי ה יז.
35. שיר השירים א ו.
36. משלי ה ט. וכפי שכתב רבנו לעיל בחלק זה פרק ח שכל ספר משלי משל לעניין זה.
37. ירמיה ט כב-כג.
38. אליהם נשא הנביא את המשא הזה.
39. שמתקנאים בהם בני אדם זה בזה וכל אחד רוצה שיהו לו מותרות יותר על חברו. ובר"ש הושמטה, וכנראה שלא הבין את המקור.
40. סוף פרשה לה. ובירושלמי פאה פ"א הל' א הובא עניין זה בנוסח שונה, ע"ש.
41. משלי ח יא.
42. שם ג טו.
43. לעיל ח"א פרק נד. [תטו]
44. שמות לג יג.
*44. שנתבארו לעיל בסמוך בפרק נג.
45. יחזקיל ט ט. וראה לעיל בחלק זה פרק יז ההשקפה השניה.
46. שמות ט כט.
47. ירמיה ט כג.
48. ר"ש מוסיף כמו בנוסח ס. "ואמר בחסד במשפט וצדקה חפצתי נאם ה'". ושמא היה זה נוסח מהדורא קמא, ומחקו רבנו, כי אין פסוק כן.
49. אפשר: שיבוא מכם.
50. לעיל ח"א פרק נד.
51. וראה אפלטון בספרו פאידרוס פרק לג. מהדורת הלר עמ' 66. ובספרו תיאיטיטוס מהדורת סימון עמ' 105.
52. ר"ש הוסיף מנצלו "לעשות" ואינו נכון.
*52. כדי שתהיה עבודת האדם את ה' מאהבה וכמו שכתב בהלכות תשובה פ"י הל' ג: וכיצד היא האהבה הראויה, הוא שיאהב את ה' אהבה גדולה יתרה עזה מאוד עד שתהא נפשו קשורה באהבת ה' ונמצא שוגה בה תמיד כאלו חולה חולי האהבה שאין דעתו פנויה מאהבתו... כמו שציוונו בכל לבבך ובכל נפשך, והוא ששלמה אמר דרך משל כי חולת אהבה אני, וכל שיר השירים משל הוא לעניין זה. ושם הל' ו: דבר ברור וידוע שאין אהבת הקב"ה נקשרת בלבו של אדם עד שישגה בה תמיד כראוי, ויעזוב כל מה שבעולם חוץ ממנה כמו שציווה ואמר בכל לבבך ובכל נפשך, אינו אוהב הקב"ה אלא בדעה שידעהו, ועל פי הדעה תהיה האהבה אם מעט מעט ואם הרבה הרבה, לפיכך צריך האדם לייחד עצמו להבין ולהשכיל בחכמות ותבונות המודיעים לו את קונו כפי כוח שיש באדם להבין ולהשיג כמו שביארנו בהלכות יסודי התורה. ע"כ, וראה גם סיומו לסוף הלכות מלכים ומלחמותיהם.
53. על דרך הכתוב-שופטים כ יא. וראה חגיגה כו א.
54. ישעיה לה ח.
55. שם ט א.
[תטז]