|
כבר 1 חילקתי את כל המצוות כפי המטרה הזו לארבע עשרה 2 קבוצות. הקבוצה הראשונה ומן הקבוצה הזו גם השבועה *2 והתשובה 3 והתעניות 4 כמו שאבאר. ואין לומר במתן ההשקפות האמתיות והמועילות בדעות התורתיות 5 מה תועלתן, כמו שביארנו. הקבוצה השניה ודע שכלאי בגדים 6 וערלה 7 וכלאי הכרם 6 גם הם מן הקבוצה הזו כמו שיתבאר. וגם הקבוצה הזו טעמה ידוע, לפי שהם כולם לקביעת 8 ההשקפות האמיתיות והשרשתן בהמון במשך השנים 9 הקבוצה השלישית וידוע כי במידות הטובות יהיו תקינים יחסי בני אדם וקיבוציהם, אשר זה הכרחי לסדירות מצבי 10 בני אדם. הקבוצה הרביעית וטעם כל אלו ברור, כי תועלתם חוזרת לכל לחלופין 14, כי העשיר היום הוא או זרעו עני למחר, והעני היום הוא או זרעו עשיר למחר 15. הקבוצה החמישית ותועלת קבוצה זו ידועות. הקבוצה הששית ותועלת אלה פשוטה וברורה, לפי שאם לא יענש המזיק 17 לא יסתלקו הנזקים כלל, ולא ירתע כל מי שזומם להרע. ולא כקלות דעת מי שדימה כי זניחת העונשין 16 רחמים על בני אדם, אלא היא עצם האכזריות עליהם והפסד סדר המדינה, אלא הרחמים מה שציווה בו יתעלה: שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך 18. הקבוצה השביעית ותועלת קבוצה זו ידועה וברורה, כי ההשתתפויות הממוניות הללו הכרחיות לבני אדם בכל מדינה, והכרחי ליתן חוקי צדק בהתעסקויות20 הללו, ולהגדירן הגדרות מועילות. הקבוצה השמינית וכבר ביאר הכתוב טעם כל יום מהן והזכיר סיבתו, ושהוא להשגת השקפה או למנוחת גוף, או לכללות שני הדברים יחד כמר שנבאר לקמן 23. הקבוצה התשיעית ותועלת הקבוצה הזו ברורה, לפי שהם כולם מעשים המחזקים ההשקפות באהבת ה' ובמה שצריך להיות בדעה עליו 25 וליחס לו 26, הקבוצה העשירית וכבר הזכרנו לעיל 28 תועלת הקבוצה הזו. הקבוצה האחת עשרה וכבר הזכרנו לעיל 28 תועלת הציווי בקורבנות באופן כללי, והכרחיות הדבר באותו הזמן 29. הקבוצה השתים עשרה הקבוצה השלש עשרה ונדרים ונזירות מן הקבוצה הזו. והכוונה בכל אלה הפסקת התאוותנות וההפקרות בדרישת היותר ערב ועשיית תאוות האכילה והשתיה תכליות כמו שביארנו בהקדמת אבות בפירוש המשנה 31. והקבוצה הארבע עשרה וגם באלה הכוונה מיעוט התשמיש וריסון גאות תאוות המשגל ככל האפשר, ושלא לעשות את הדבר תכלית כמעשה הסכלים 32 כמו שביארנו בפירוש מסכת אבות31, וגם המילה מן הקבוצה הזו. וכבר ידוע שכל המצוות נחלקות לשני חלקים: |
עברות 33 שבין אדם לחברו,
ועברות 33 שבין אדם למקום 34. |
|
אותם שהם בין אדם לחברו מן הקבוצות הללו אשר חלקנום ומנינום, הם הקבוצות החמישית והששית והשביעית ומקצת הקבוצה השלישית.
ושאר הקבוצות הן בין אדם למקום. והוא, שכל מצווה, בין שהייתה ציווי או אזהרה, אשר המטרה בה הקניית מידה מסוימת, או השקפה, או תיקון מעשים מיוחדים לאדם עצמו להביאו לשלמות, הרי הם קוראים אותה שבין אדם למקום 35, ואף על פי שהיא באמת מובילה לדברים שבין אדם לחברו, אבל אחרי מיצוע דברים רבים ובהבחנות כלליות, ואינה נוגעת בנזקי הזולת באופן ישיר 36, והבן זה. ואחרי שהודעתי טעמי הקבוצות הללו אשוב להתחקות במצוות כל קבוצה מהן 37 ממה שאפשר לחשוב שאין בה תועלת או שהיא גזרה 38 בלתי מושכלת כלל, ואבאר טעמה ונקודת התועלת שבה, פרט לאותם האחדים אשר לא השגתי המטרה בהן עד כה 39. |
הערות:
1. ר"ש התחיל "ראיתי לחלק" ואין זה לפי המקור. 2. מעניין הוא מספד ה"יד" החביב על רבנו, כי גם את ספרו היד החזקה חלק לארבעה עשר ספרים בחלוקה שונה מזו. ואת הקדמתו לספר המצוות חלק לארבעה עשר כללים. *2. בכ"י ב, מ, ליתה "השבועה" ונראה שחסרה בטעות הלבלר, שכן איתה לקמן בפרק לו. 3. בספר מדע. 4. בספר זמנים. 5. "פי אעתקאד אלשריעה" כלומר: בקביעת הדעות שרצתה התורה להשריש בנו ולהחדיר לתודעתנו. ובהתאם להגדרת רבנו לעיל ח"א פרק נ מהו "אעתקאד" נמנעתי מלתרגם"אמונה". ובר"ש "כאמונת התורה". 6. בספר זרעים. 7. בהלכות מעשר שני מספר זרעים ובהלכות מאכלות אסורות מספר קדושה. וראה גם לעיל פרק כו. 8. אפשר גם"לחיזוק" ובר"ש "לאמת" 9. בר"ש "לנצח בהמון ". 10. בר"ש הושמטה. [שנג] 11. "תוסעה" להטיב ולהרחיב זה לזה בכל השטחים. ותרגמתי "גמילות חסדים" שהיא לדעתי כוללת את כולן. ובר"ש "ובמתנות" ויש בתרגום זה צמצום המונח. 12. בספר הפלאה. 13. שנכללו בקבוצה השניה. 14. ראה גם פירוש רבנו למסכת פאה פ"א מ"א, ראה שם מהדורתי. 15. ראה שבת קנא ב. גלגל הוא שחוזר בעולם. 16. "אלקצאצאת" ובר"ש הראשונה "בדיני ממונות" והשניה "התשלומין " ואינו נכון. 17. ובר"ש "החוטא והחומס" ולא דק. 18. דברים טז יח. 19. "מעאמלאת" כולל כל סוגי ומיני העסקות וההתעסקויות. ובר"ש "כהלוואה" ולא דק, כי ההלוואה מבחינת המצווה כבר קדמה בקבוצה הרביעית, ומבחינה עסקית ממונית הרי היא בכלל "עסקות". 20. כאן כבר תרגם ר"ש "מעאמלאת" עסקים. 21. "אלמחט'ורה" האיסורים בעשיית מלאכה. ובר"ש "הידועים" ואיני יודע מה נדמה לו. 22. ר"ש הוסיף כאן משלו "והם אשר ספרנום בספר זמנים". 23. פרק מג. 24. שנכללה בקבוצה הארבע עשרה. 25. שהוא מטיב ליודעיו ויודעי מצוותיו ומקיימיהן, ומעניש לעובריהן. 26. שהוא עונה לכל קוראיו אשר יקראוהו באמת. 21. "פי בעץ'" כי רוב ספר עבודה בקבוצה דלקמן בסמוך. ובר"ש הושמט. 28. בחלק זה פרק לב. 29. בזמן [שנד] מתן תורה. 30. לקמן פרק מז. *30. בכ"י ב, מ, ל"ג "והלכות שחיטה" וחיסרון הנכר הוא, שכן איתה לקמן בפרק מח. 31. סוף הפרק הרביעי, ראה שם מהדורתי, וראה גם לעיל בחלק זה פרק ח ופרק יב הסוג השלישי. 32. "אלגאהליה" וראה לעיל פרק לג הערה 4. 33. בר"ש "מצוות" ואינו נכון. 34. ראה כיפורים פ"ח מ"ז. וראה גם הלכות תשובה פ"ב הל' ט. 35. לא שהם בין אדם למקום ממש, ולא שיש למקום תועלת בכך, וראה לעיל פרק יג הערה *31 36. כי הזלזול במצוות שבין אדם למקום גורמת לשחיתות מחשבתית והרגשת לית דין ולית דיין, והרגשה זו נזרעת גם בסביבתו של הגרעין הראשי ונובטת שמיר ושית שמהם ניזקת כל החברה. 37. ר"ש הוסיף כאן "מצווה מצווה". 38. בר"ש "שהיה דין " ולא דק. 39. ולקמן בסוף פרק מט כתב רבנו כי מה שנעלם ממנו טעמן הוא מפני שאין אנו יודעים פרטי הליכות ומנהגות הדורות ההם, ואילו ידענום היינו יודעים את התועלת העצומה שיש בכל פרט מפרטי המצוות ופעולתן לטיהור נפש האדם דעותיו מידותיו והליכותיה ע"ש, וסיים כי באופן כללי אפשר לאדם הנבון להבין טעמיהן, מרוח הדברים שכתב הוא כאן. |
|
המצוות אשר כללתן הקבוצה הראשונה: [השקפות] וכן כל מה שבא מן הזירוז וההדגשה על הלמידה והלימוד 2 תועלתו ברורה, כי אם לא תושג ידיעה, לא יהא מעשה טוב ולא השקפה נכונה3. וכן כבוד נושאי התורה [שנה] תועלתו ברורה, כי אם לא יהיה להם הידור בנפשות לא יהו דבריהם נשמעים במה שהם מנחים אליו מן ההשקפות והמעשים. ובכלל מצווה זו גם קניית מידת הבושה, כלומר: אמרו "מפני שיבה תקום". ומן הקבוצה הזו גם הציווי אשר נצטווינו להישבע בשמו 5, והוזהרנו על שבועת שקר 6 ועל שבועות שוא 7, כל זה טעמו ברור שהוא רוממות לו יתעלה, והנה כל המעשים הללו מביאים סבירת רוממותו. וכן הציווי אשר נצטווינו לשווע אליו יתעלה בעת כל צרה, כוונתי אמרו והרעותם בחצוצרות, 8 הוא מן הקבוצה הזו, לפי שהיא פעולה שבה מתבססת ההשקפה האמתית, והיא שהוא יתעלה משיג מצבינו ובידו להטיבם אם נהיה נשמעים, ולהפסידם אם מרינו, ולא נהיה בדעה שזה מקרה ודבר שאירע. וזה הוא עניין אמרו ואם תלכו עמי קרי 9, כלומר: כאשר אני מביא עליכם את הייסורין הללו עונש לכם, אם תתיחסו לאותם הייסורין יחס של מקרה, אוסיף לכם מאותו המקרה לפי דמיונכם יותר חמור ויותר קשה. והוא אומרו: והלכתם עמי בקרי, והלכתי עמכם בחמת קרי 10. כי היותם בדעה שזה מקרה, גורם התמדתם על השקפותיהם הנפסדות ומעשיהם הרעים ולא יחזרו בהם, כמו שאמר: הכיתה אותם ולא חלו11. ולפיכך נצטווינו להתפלל אליו יתעלה ולהכנע לפניו ולשווע אליו בכל צרה. ופשוט הוא כי גם התשובה מן הקבוצה הזו, כלומר: מן ההשקפות אשר לא תהא סדירה מציאות אישי התורתיים 12 כי אם בסבירתה, לפי שאי אפשר לאדם, שלא יחטא ויטעה, אם שטעותו בהחשיבו השקפה או מידה שאינן חשובים באמת, או בהתגברות תאווה או כעס 13. ואם יהיה האדם בדעה שאין מרפא לשבר זה לעולם, יתמיד בתעייתו, ושמא גם יוסיף במריו אם לא תהיה לו עצה14. אבל עם הסברא בתשובה יחזור למוטב, וישוב למצב מתוקן ביותר, וליותר שלם ממה שהיה קודם שיחטא. ולפיכך רבו המעשים המחזקים את ההשקפה הנכונה הזו המועילה מאוד, כלומר: הוידויין, והקורבנות על השגגות 15, וכן גם על זדון מקצת העברות 16, והתעניות. והציווי הכללי לשוב מכל חטא היא ההתנתקות ממנו 17. וזו תכלית ההשקפה הזו, והנה נתבארו תועליות כל אלה. [שנו] |
|
הערות:
1. תמצא שהם מאמתים קובעים מחזקים ומשרישים אמתת מציאות ה'. וראה לעיל פרק לה הערה 8. 2. ללמוד וללמד. ובספר המצוות עשין יא הקדים ללמד לפני ללמוד, וכך גם בהלכות תלמוד תורה פ"א הל' ב. 3. שהתלמוד מביא לידי מעשה. קידושין מ, ב. וכן כתב בהלכות תלמוד תורה פ"נ הל' ג. [שנה] 4. ויקרא יט לב. 5. וכך גם בספר המצוות עשין ז מנאה מצווה. ודלא כראב"ד ורמב"ן, וראה שם מהדורתי הערה 22. וכן בהלכות שבועות פי"א הל' יא. 6. כגון הכופר בפיקדון או כל ממון שיש לחברו אצלו ונשבע לשקר. 7. כגון הנשבע על הידוע שהוא דבר אחר כגון הנשבע על העץ שהוא אבן, או הנשבע על הידוע שהוא הוא כגון הנשבע על האבן שהוא אבן. ומבחינה מילולית יתכן שהיה אפשר תרגם"שבועת ביטוי". 8. במדבר י, ט. וכן פסק בהלכות תענית פ"א הל' א. אך בספר המצוות עשין נט כתב שעיקר המצווה בפסוק זה להריע על הקורבנות. ע"ש מהדורתי בע' 33 9. ויקרא כו כא. 10. שם כו כז-כח. וכן כתב בהלכות תענית פ"א הל' ג. וראה גם סוף מאמר תחיית המתים, מהדורתי קטע י. 11. ירמיה ה ג. וראה גם הלכות אבילות פרק יג הל' יב. 12. כלומר: כל אחד מאנשי התורה, או במילים אחרות כל יהודי, לא יהיו חייו הדתיים התורתיים סדירים ללא הדעה שיש בידו האפשרות לשוב מחטאיו ומן השמים נמחל לו, וכדלקמן. 13. אלה הם שני סוגי החטא האפשריים או במעשה או במחשבה, ואשר במחשבה נחלקים שוב לשנים או בענייני השקפה או מידות. וראה גם בהלכות תשובה פ"ז הל' ג. 14. ראה חגיגה טו א כבר שמעתי מאחורי הפרגוד וכו'. 15. ואין זה סותר את האמור לעיל פרק לב. 16. כל קורבן אשם. וראה כריתות פ"ב מ"ב. 17. החרטה עליו וההחלטה שלא יחזור עליו. וראה הלכות תשובה פ"ב הל' ב. שם כתב: ומה היא התשובה הוא שיעזוב החוטא חטאו, ויסירו ממחשבתו, ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד, שנאמר יעזוב רשע דרכו וגו'. וכן יתנחם על שעבר, שנאמר כי אחרי שובי ניחמתי, ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם, שנאמר ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו וגו'. ןצריך לתוודות בשפתיו ולומר עניינות אלו שגמר בלבו. [שנו] |
|
המצוות אשר כללתן הקבוצה השניה: [עבודה זרה] ואם תקרא כל הספרים אשר הזכרתי לך, יתברר לך כי הכישוף שאתה שומע, הם פעולות שהיו עושים אותם הצאבה והכשדים והאשפים 2, ולרוב היה אצל המצריים והכנעניים 3, היו מדמים לאחרים בהם, או נדמה להם 4, שהם 5 פועלים פעולות מופלאות ונפלאות במציאותן אם לאדם אחד ואם לאנשי עיר. [כישוף] האחד ממה שתלוי באחד הנמצאים בין שזה צמה או חי או מתכת 7. והשני ממה שתלוי בהגבלת זמן שייעשו בו אותן המעשים. והשלישי מעשה אנוש 8 שעושים, כגון הריקוד, או הטיפוח בידים, או לצעוק, או לצחוק, או לקפוץ על רגל אחת 9, או לשכב על הארץ 10, או לשרוף דבר, או לקטר בקטורת מסוימות או לומר דברים מובנים או בלתי מובנים 11, כל אלה מיני מעשי הכשפים. ויש שם מעשי כשפים שלא ישלמו כי אם בכל המעשים הללו כולן, כגון שאומרים, לוקחים כך וכך עלים מצמח פלוני, ותהיה לקיחתן כשהירח במזל פלוני, והוא ביתד מזרח או בזולתו מן היתדות, ולוקחים מקרני בעל חי פלוני או מצואתו 12 או משערו או מדמו שיעור כך, כשהשמש באמצע השמים דרך משל, או במקום מוגדר, ולוקחים ממתכת פלונית או כמה מתכות ומתיכין אותן בצומח 13 כך, והכוכבים במצב כך, ואחר כך תדבר ותאמר כך, כשאתה מקטר באותם העלים וכיוצא בהן לאותה הצורה המותכת, ויארע כך. ויש שם מעשי כשפים שמדמים שהם נעשים באחד מן המינים הללו. ורוב מעשי הכשפים הללו מתנים בהן שתהיינה העושות נשים דווקא, כפי שתמצא שאמרו בהוצאת 14 המים כי עשר נשים בתולות לובשות תכשיטים ובגדים אדומים ורוקדות ומדדות 15 לפנים וחוזרות לאחור ורומזות לשמש, ויתר אותם המעשים הארוכים, עד אשר יצאו המים לפי דמיונם. וכמו שהזכירו כי ארבע נשים מתפרקדות על גביהן ומגביהות רגליהן כשהן מפושקות ואומרות כך ועושות כך כשהן בתנוחה מכוערת זו, ובכך יסתלק הברד היורד על אותו המקום. והרבה מן השיגעונות וההזיות הללו, לא תמצאם כלל מתנים שיעשום כי אם הנשים. והכרחי בכל מעשי הכשפים להזדקק לענייני הכוכבים, כלומר: שהם מדמים כי צמח זה הוא מחלק כוכב פלוני, וכך כל חי וכל מתכת 7 [שנז] מייחסים אותו לכוכב. וכן מדמים כי אותן הפעולות שעושים המכשפים 16 הם מיני עבודות לאותו הכוכב, ורצוי לו אותו המעשה או אותם הדברים או הקטורת, ולפיכך עושה לנו את חפצנו. ף ואחר הקדמה זו שתתברר לך מקריאתך ספריהם המצויים עתה בידינו אשר כבר הודעתיך אותם 17, שמע דברי. [הצווי להרוג מכשפה] ולפי שכל אותן הפעולות מתנים בהם בדרך כלל שיעשום הנשים, אמר מכשפה לא תחיה 20. וכן מחמת חמלת בני אדם באופן טבעי על הריגת הנשים, ולפיכך ביאר גם בעבודה זרה דווקא איש או אשה 21, וחזר ואמר את האיש או את האשה22, מה שלא נאמר כיוצא בזה בחילול שבת ולא בזולתה. וטעם הדבר ריבוי החמלה עליהן בטבע. ולפי שהיו המכשפים מדמים בכשפיהם שיש להם השפעה, ושהם באותן הפעולות מגרשים חיות מזיקות מן הערים, כגון האריות והנחשים ודומיהן, ומדמים גם שהם בכשפיהם מסלקים מיני הנזקים מן הצמחים, כפי שתמצא להם פעולות מדמים שהם מונעים ירידת הברד 23, ופעולות ממיתים התולעים מן הכרמים כדי שלא ישמידום, וכבר האריכו בהריגת תולעי הכרמים, כלומר: הצאבה באותם דרכי האמורי האמורים בספר עבודת האדמה הנבטית, וכן מדמים שיש להם פעולות המונעות נבילת עלי הצמחים והפירות. לפיכך בגלל דברים הללו שהיו מפורסמים אז, כלל בדברי הברית כי בעבודת עבודה זרה, ואותן מעשי הכשפים אשר אתם מדמים שהם מרחיקים מכם את הנזקים הללו, בהם יחולו אותם הפגעים בכם: אמר והשלחתי בכם את חית השדה ושכלה אתכם 24, ואמר ושן בהמות אשלח בם עם חמת זוחלי עפר 25, ואמר פרי אדמתך יירש הצלצל 26, ואמר כרמים תטע ועבדת ויין לא תשתה ולא תאגור כי תאכלנו התולעת 27, ואמר זיתים יהיו לך בכל גבולך ושמן לא תסוך כי ישל זיתך 28. כללו של דבר כל מה שחשבו 29 בו עובדי עבודה זרה להשריש עבודתה 30 בדמותם לבני אדם סילוק נזקים מיוחדים, והבאת תועליות מיוחדות, כלל בדברי הברית, כי בעבודתם ימנעו אותן התועליות ויחולו אותם הנזקים. הנה נתבאר לך אתה המעיין מדוע כיוון הכתוב לאותן פרטי הקללות והברכות הכלולות בדברי הברית וייחדם מכל זולתם. ולכן דע גם ערך התועלת הגדולה הזו. [דרכי האמורי] ולפיכך כאשר נאמר אילן שהוא משיר פירותיו טוענו באבנים וסוקרו בסיקרא, הקשו על מעשה זה ואמרו, בשלמא טוענו באבנים, כי היכי דלכחוש חיליה, אלא סוקרו בסיקרא וגו', הנה נתבאר כי סקירתו בסיקרא וכל הדומה לכך ממה שאין הגיון מחייבו אסור לעשותו משום דרכי האמורי. וכך אמרו בשליא של מוקדשין תקבר, אמרו אין תולין אותה באילן ואין קוברין אותה בפרשת דרכים מפני דרכי האמורי 38, ועל זה תדון 39. ואל יקשה עליך אותן שהתירום כגון מסמר הצלוב ושן השועל 37, כי אלה באותן הזמנים חשבו40 בהן שהוכיחם הניסיון, ולכן נעשו משום רפואה, והרי הן כמו תליית ה"פאוניא" 41 על הנכפה, ונתינת צואת כלב לנפיחות הגרון 42, והעישון 48 בחומץ וב"מרקשיתא" 44 לנפיחויות המיתרים הקשים 45, שכל דבר שנתאמת ניסיונו כגון אלו, ואף על פי שאין ההגיון מחייבו מותר לעשותו, והרי הוא משום רפואה 46, והרי הוא ככל המרפים את המעיים. והבן אתה המעיין את המופלאות הללו שבדברי והישמר בהן, כי לווית חן הם לראשך וענקים לגרגרתיך 47. [גילוח פאת ראש ופאת זקן, "לא ילבש"] 49*. והוא גם הטעם באומרו לא יהיה כלי גבר על אשה ולא ילבש גבר שמלת אשה50, תמצאהו בספר "טומטום": מצווה שילבש האיש בגד אשה צבוע בשעה שעומד לכוכב נוגה, ותלבש האשה שריון וכלי נשק 51 בעת שעומדת למאדים. ויש בזה עוד לדעתי טעם אחר, והוא שהפעולה הזו מעוררת לתאוות וגורמת למיני שחיתות 52. [הנאה מעבודה זרה] וטעם הדבר כי רבות מאמינים ההמון בדברים המקריים שהם גורמים עצמיים, כפי שתמצא רוב בני אדם אומרים כי מאז שגר בבית הזה, או מאז שקנה בהמה זו או כלי זה, נתעשר ורב רכושו, ושהם היו מבורכים עליו 53. והרי אפשר שיארע [שנט] לאדם מסוים שיצלח מסחרו, או ירבה ממונו מאותם הדמים, ויחשוב שהוא הגורם, ושברכת דמי אותה הצורה שנמכרה הביאה לו את זה, ואז יאמין בה, מה שמטרת כל התורה כולה הפך דעה זו, כפי שמתברר מכל מקראות התורה. וזהו הטעם עצמו באיסור ההנאה בצפוי נעבד 54 ובתקרובת עבודה זרה ותשמישיה, כדי להינצל מאותה המחשבה, לפי שהייתה אמונתם בה באותם הזמנים חזקה מאוד, ושהיא מחיה וממיתה, ושכל טוב ורע ממנה, כלומר: מן הכוכבים. ולפיכך חזקה התורה סילוק אותה ההשקפה בבריתות והעדות והשבועות החמורות והאלות האמורות, והזהיר מלקחת דבר ממנה ומלהנות בה, והודיענו יתעלה שאם נתערב משהו מדמיה בממון האדם, שהוא 55 מאבד אותו הממון ומכלהו, והוא אומרו: ולא תביא תועבה אל ביתך והיית חרם כמוהו וגו' 56, כל שכן להאמין שיש בה ברכה. ואם תעקוב אחר כל מצווה ומצווה שנאמרו בעבודה זרה תמצאם טעמם ברור, והוא סילוק אותם ההשקפות הנפסדות וההרחקה מהן עד הקצה האחרון. [העברת הבנים באש] וכבר ידוע מטבע בני אדם בדרך כלל, כי חרדתם ופחדם הגדול אינו אלא על אבדן הממון והבנים, ולפיכך פרסמו עובדי האש באותם הזמנים כי כל אשר לא יעביר בנו ובתו באש 57 ימותו בניו, ואין ספק כי בגלל המפגע 58 הזה מיהר כל אחד לעשותו ברוב החמלה והחשש על הבנים, ובשל פשיטות הפעולה וקלותה, לפי שאין שם מאומה אלא העברתו על האש 59, ובפרט בהיות עניין הבנים הקטנים מסור לנשים 60, וידוע מהירות התפעלותן וקלות דעתן בדרך כלל. ולפיכך התנגדה התורה למעשה זה מאוד, ונאמר בו מן החיזוק מה שלא נאמר בשאר מיני עבודה זרה, למען טמא את מקדשי ולחלל את שם קדשי 61, ואחר כך הודיע נביא האמת בשם ה' יתעלה ואמר, כי הדבר הזה אשר אתם עושים כדי שיחיה הבן, במעשה הזה ישמיד ה' את עושהו וישרש זרעו, אמר ושמתי אני את פני באיש ההוא ובמשפחתו וגו' 62. ודע כי עקבות אותו המעשה נשאר עד היום מחמת פרסומו שהיה בעולם, אתה תראה את המיילדות לוקחות הקטנים בחיתול ושמות מוגמר שאין ריחו טוב על האש, ומנידות את הקטנים על אותו המוגמר מעל האש, וזה ממיני ההעברה באש בלי ספק אסור לעשותו, התבונן נא ערמת מניח ההשקפה הזו, היאך השריש אותה על ידי הדמיון הזה, עד כדי שהתורה התנגדה לו אלפי שנים ולא נמחו עקבותיו. וכך עשו עובדי עבודה זרה גם בענייני הממון, והנהיגו שיהא אילן אחד לנעבד 63 והיא האשרה, לוקחין יבולה מקריבין מקצתו ואוכלין השאר בבית עבודה זרה, כמו שביארנו בדיני האשרה. וכן חוקקו כי פרי ראשון שמוציא כל אילן שפריו נאכל עושין בו כן, כלומר: מקריבין מקצתו ואוכלין מקצתו בבית עבודה זרה, והפיצו עוד, שכל אילן שאין עושין כן בראשית יבולו ייבש אותו האילן, או יבלו פירותיו, או יתמעט יבולו, או תארע בו מכה; כמו שהפיצו שכל ולד שלא יועבר באש ימות. ומחמת פחד בני אדם על ממונם חשו 64 גם לזה. [ערלה] כי מקצתן מניב לאחר שנה. ומקצתן מניב ראשית תנובתו לאחר שנתיים, ומקצתן לאחר שלוש, וזהו על הרוב למי שנוטע כפי שדרך בני אדם לעשות באחד משלושת האופנים הידועים, והם נטיעה והברכה והרכבה 66, בלי לשים לב למי שזורע נויה 67 או חרצן 68, כי התורה לא תלתה הדינים אלא בדבר שהוא על הרוב, ולרוב שוהה תחילת יבול הנטיעה בארץ ישראל שלוש שנים, והבטיח לנו יתעלה כי בהשמדת היבול הזה הראשון ואבודו יוסיף יבול האילן, אמר להוסיף לכם תבואתו 69. וציווה לאכול נטע רבעי לפני ה' כנגד אכילת הערלה בבית עבודה זרה כמו שביארנו. וממה שהזכירו עוד קדמוני עובדי עבודה זרה באותו ספר הפלחה הנבטית, שהם היו מרקיבים דברים שהזכירום, ומשמרים בהם הגעת השמש במזלות ידועים ומעשי כשפים רבים, ודימו שאותו הדבר יהיה מוכן אצל כל אחד, וכל זמן שנטע עץ פרי, מפזר סביבו או עמו מאותו הדבר הרקוב, והוא מחיש צמיחת העץ ומניב בזמן קצר שלא כרגיל, ואמרו שזה עניין נפלא, ושהוא על דרך הטלסמות 70, ושהוא הנפלא בענייני הכשפים להחשת יציאת כל פרי תנובה. וכבר ביארנו לך והודענוך הרחקת התורה מכל אותם מעשי הכשפים, ולפיכך אסרה התורה כל מה שמצמיחים עצי הפרי שלוש שנים מיום נטיעתם, כך שאין צורך להחיש צמיחתם כפי שהיו מדמים, ואחר שלוש שנים נשלמת יציאת פירות רוב אילני המאכל בארץ ישראל כפי מהלך טבעם, ואין צורך להזדקק לאותו מעשה הכשפים הידוע שהיה אצלם. והבן גם מופלאה זו. [כלאי אילן] והיותר נכון לדעתי, כי ספר רפואות אשר גנז חזקיהו 73 היה מן הסוג הזה בלי ספק. וכן אמרו עוד, כי בעת הרכבת מין במין אחר צריך שיהא הענף שרוצים להרכיבו ביד נערה נאה, ואיש יבוא עליה ביאה מכוערת כפי שהזכירו 74, אמרו ובעת שעוסקים בפעולה זו תרכיב האשה הענף באילן. ואין ספק כי דבר זה היה מפורסם ולא נשאר אדם שאינו עושה כך, ובפרט כאשר הצמידו לו מתאוות המשגל עם הלהיטות אחר אותם התועליות. לפיכך נאסר הכלאים, כלומר: הרכבת אילן באילן כדי להתרחק משלוחות עבודה זרה ומתועבות משגליהם היוצאים מגדר הטבע. ובגלל הרכבת אילן נאסר האיחוד בין כל שני מינים מן הזרעים ואפילו זה על יד זה, וכאשר אתה מתבונן במה שקבלנו בדיני מצווה זו תמצא הרכבת אילן לוקים עליה מן התורה בכל מקום 75, מפני שהיא יסוד האיסור, וכלאי זרעים, כלומר: זה על יד זה, אינו אסור אלא בארץ ישראל 76. וכן אמרו בפירוש באותו ספר הפלחה, שהיה מנהגם לזרוע שעורים וצמוקים יחד, ודמו שאין הכרם מצליח כי אם בכך, לפיכך אסרה התורה כלאי הכרם וציוותה לשרוף הכל, לפי שכל חוקות הגויים שהיו מדמים שהם סגולות, ואפילו דבר שאין בו ריח עבודה זרה נאסר, כמו שביארנו באומרם אין חולין אותה באילן וגו' 38. [חוקות הגויים] לפיכך נאסרו כל אותן חוקות הגויים באופן כללי, ואמר ולא תלכו בחוקות הגוי וגו'79. וכל שהיה מהם מפורסם יותר ונתפשט, או שיש בו בפירוש מין עבודה זרה, ייחד בו האיסור, כגון הערלה והכלאים וכלאי הכרם. ואני מתפלא על דברי ר' יאשיה בכלאי הכרם, והוא, הלכה עד שיזרע חיטה ושעורה וחרצן במפולת יד 80 אין ספק שהוא הכיר יסוד השאלה הזו מדרכי האמורי. הנה נתבאר לך ביאור שאין בו ספק כי איסור השעטנז והערלה והכלאים מחמת עבודה זרה, ושאיסור חוקותיהם הרמוז עליהם מחמת מה שמביאים אליו מעבודה זרה כמו שביארנו. |
|
הערות:
1. ר"ש הוסיף כאן "ושואל אוב". וראה דברים יח י-יא. וכבר קדם עניין זה בהרחבה לעיל פרק כט. 2. בר"ש "הכלדים" וראה לעיל פרק כט הערה 69. 3. פיכך הוזהרנו במפורש מלעשות כמעשה שני העמים הללו, ויקרא יח ג. 4. כלומר: הרמאים שבהם היו מדמים לאחרים, והטיפשים שאינם מסוגלים להבחין בין טוב לרע נדמה להם. 5. מוסב על הכשפים. 6. אפשר: ולא יאמת השכל. 7. "מעדן " שם כללי לכל מערכת הדוממים. ופרטי למתכת, וברור שהכוונה כאן מתכת וכדמשמע להלן. ובר"ש "מוצא". 8. אפשר "מעשים אנושיים" והכוונה ממה שדרך בני אדם לעשות שלא על דרך הכשוף. 9. בר"ש הושמט משפט זה. 10. "אלאסתלקא" עניינה המדוייק להיות מוטל על הארץ. ובר"ש "או שישכב על הארץ פרקדן" ואין במקור הוראה כזו. 11. ראה ספרי הליכות תימן עמוד 269 והלאה. 12. בר"ש "מזיעתה". ולא דק מבחינה מילולית. אם כי מבחינת העניין אין זה משנה מאומה. וראה גם הלכות עבודה זרה פי"א. 13. בעלייתו של כוכב מסוים בפאת מזרח. ותירגמתי צומח, שכך מתרגם הראב"ע בכל מקום. 14. אפשר: בהנבעת. 15. כדרך הרקדנים שמדדים [שנז] קדימה ואחורה. ובר"ש "דוחקות אחת חברתה". 16. בר"ש "שהפעולות ההם אשר בעשותם אותם יעשה להם הכישוף" ובמקור אין זה במשמע. 17 לעיל סוף פרק כט. 18. ראה גם בהקדמתו לאבות תחילת הפרק השמיני. ובהלכות תשובה פ"ה הל' ב. וראה גם אבי נצר במאמרו "פי מא יצח ומא לא יצח מן אחכאם אלנג'ום". 19. ראה בהלכות עבודה זרה פ"א הל' א-ב. *19. ראה מה שהקשה הרב משנה למלך על שיטת רבנו בתחילת הלכות שגגות. וראה ספר המצוות מהדורתי האחרונה לא תעשה לד הערה 19 שתירצתי קושיתו על פי דברי רבנו כאן. שהמכשף הוא עובד עבודה זרה ויש בו כרת, ונמנה לבדו כי התורה הפרידתו בשם מיוחד. 20. שמות כב יז. 21. דברים יז ב. 22. שם יז ה. 23. וכאמור לעיל בפרק זה. 24. ויקרא כו כב. 25. דברים לב כד. 26. שם כח מב. 27. שם כח לט. 28. שם כח מ. 29. אפשר: שיעצו. והעניין המצאת תחבולה להחדרת האמונה בה. 30. ר"ש הוסיף כאן "ולהעמידם לעד". 31. בר"ש "במעשה העבודה וכיוצא בהן" ואינו ברור. 32. ר"ש הוסיף כאן [שנח] משלו "והכוחות המיוחדות" ואין לזה יסוד לא במקור ולא במציאות. 33. ר"ש הוסיף כאן "ובחוקותיהם לא תלכו" ואין זה בשום נוסח של המקור. אף לא ברי"ח. 34. ויקרא כ כג. 35. משנה שבת סוף פרק ו. ובגמרא שם. וראה תוספתא שבת פ"ז ופ"ח. 36. וכדלעיל הערה 19. 37. שבת סז א. וראה פירוש רבנו למסכת כיפורים פ"ח מ"ד. 38. חולין עז א. 39. ר"ש השמיט שלוש תיבות הללו. 40. "ט'ן " מחשבה בלתי נכונה. העולה על הלב לכאורה על בסיס של טעות או תעייה. 41. ראה פרקי משה מהדורת ז, מונטנר עמ' 270, פס' 18. ולעצם השיח ראה כתבים רפואיים כרך חמישי עמ' 86. 42. ראה פרקי משה מאמר כ"ה עמ' 270 פס' 20 שם תנאים והגדרות. 43. אפשר: והאייוד. כלומר: להרתיח את החומץ והאדים העולים מועילים. 44. מובא בספרי הרפואות הערביים העתיקים כתערובת כחול למחלת עינים, ואיני יודע מהו. 45. בר"ש "למורסות המכות הקשות" ואינו נכון. 46. ודברים הללו ומיניהם אינם מועילים כידוע, אלא בזמן שהחולה יודע שמתרפא בדבר בדוק ומנוסה. 47. משלי א ט. 48. הלכות עבודה זרה פרק יב הל' ז. 49. ראה לעיל הערה 7. *49. וראה גם בספר המצוות לאוין מב. 50. דברים כב ה. 51. שזה בכלל לא ילבש, ראה נזיר נט א. 52. וכיון שכן הרי האיסור לכל ימות השנה ללא יוצא מן הכלל. וראה גם בספר המצוות לאוין לט-מ. 53. ודברים הללו מותרים אע"פ שהם הזיות שוא. ראה הלכות [שנט] עבודה זרה פי"א הל' ה. 54. ראה עבודה זרה מה א. 55. מוסב כלפי ה'. 56. דברים ז כו. וראה עבודה זרה עד א. והלכות עבודה זרה פ"ז הל' ט. 57. ראה דברים יח י. 58. "אלשלשעה" ובר"ש "ההרחקה". 59. סדר עבודתו ראה הלכות עבודה. זרה פ"ו הל' ג. וזו הייתה עבודת המולך. 60. ראה נזיר נז ב. 61. ויקרא כ, ג. 62. שם כ, ה. 63. בר"ש "נעבד" ואינו נכון. [שס] 64. אפשר: מהרו 65. כי הערלה מן הנשרפין. ראה תמורה פ"ז מ"ה. 66. כי צורות אלה הם הרגילות והמקובלות וראה שביעית פ"ב מ"ו. 67. של תמרה ושל זית ודומיהן נקראת "נוייה" דומה לערבית. וכ"כ רבנו בהלכות שחיטה פ"ו הל' ז "נוייה" ובדפוס שלא הבינו שיבשו "נזייה". 68. בר"ש "גרעין או עצם". 69. ויקרא יט כה. 70. "טלסם" קמיע לסגולה עקרין, או שרטוט, או כתב מובן או בלתי מובן. 71. בשעה שכוכב מסוים עולה בפאת מזרח. 72. בר"ש "המפורסם מכל מה שזכרוהו הוא מה שזכרו" וטעות בקריאת המקור גרם לכל זה. 73. ראה פסחים פ"ד מ"י ופירוש רבנו שם מהדורתי. כי שם כתב שני פירושים, והאמור כאן מעין הפירוש הראשון שפירש שם. 74. בר"ש הוסיף משלו "רוצה בו שלא כדרכה". 75. וכן פסק בהלכות כלאים פ"א הל' ז. [שסא] 76. וכן פסק שם הל' א. 77. ר"ש הוסיף כאן משלו "הכוכבים המשרתים מלבד שני המאורים". 78. ההקפות הללו ופזור הרקב בכרם שהזכיר רבנו לעיל מעוררים מחשבה למה שהובא בשם הגאונים לעניין פדיון כרם רבעי, ראה שו"ת הריטב"א מהדורתי סי' קמה, ששם כתב הריטב"א שאינו יודע מקורו. 79. ויקרא כ כג. 80. ברכית כב א. קדושין לט א. |
