|
|
|
|
אלו תרעומות החכמה וטענותיה להציל את נפשה ולהפך בזכותה. והיא הכוללת ההגיון והטבע והאלוהות אשר אתם מבקשים את נפשם לקחתה. ותועלותיהם בלי ספק רבים להעמיד האדם על ידיעת בוראו במופת ועל הרחקת האמונות הכוזבות בחוק התורה מעליו. ובכלל הנה תועלות החכמה האנושית רבו מספור בחיזוק הלבבות בתורת משה רבנו עליו השלום אשר היא מקור חיינו ומי יבא עד תכליתם. אבל נזכור מהם לפני אדוננו מה שיזמין האלוהים לפנינו עתה. ואם ייכלל באותם שיזכרו שום דבר שיחייב עלינו אדוננו יאריך ה' ימיו בהמשך ממנו הזק הכרחי באמונה תחת חשבנו אותו מועיל. יהיה מחמלתו וחסדו להסיר מכשול מן נפשותינו ולהעמידנו על האמת והנכון. [תאמת מציאות השם במופת] כאומרנו בו קדמון, להורות עליו שאיננו מחודש. לא שנרצה עניין הקדמון בסתם, שמורה על קדימה זמנית הבלתי נופלת כי אם במוקפים מהזמן והתנועה. וכן נרצה כשנקראהו חכם, שלא יסכל דבר. וגיבור - שלא ילאה מדבר. וכן יפורש כל מה שבא מהתארים בספרי הנבואה על זה הדרך. ומכלל הרחקת גשמותו, כי הוא לא ישכון במקום. כי כל מתקומם מוקף ומוגבל מן הרחק המקיף עליו הנקרא לו מקום. והנה התחייב לו בזה השיעור עם התכלית והגבול. ועל כן יפורש מה שבא עליו בכתבי הקדש: משכנו בשמים, ושבתו על כסא, כמו שיפורש מה שבא עליו בהם מתאר האברים והשיעור וזולתם. [אימתה מציאת המלאכים] [תאמת לנו אפשרות מציאות הנבואה] ומכלל זה התועלת גם כן שממנה נאמת שהשם לא ינבא הסכלים, ולא מי שאינו ראוי לשום טוב, פן יהיה זה חסרון וגנות בחוק השפע האלוהי. ויהיה אולי סיבה להקל במאמרי הנביאים האמיתיים. וגם יהיה עוד סיבה שירבו המתפארים בנבואה ויתפתו מהרה המאמינים בה. ונפסיד בזה באמת יותר ממה שנחשוב להרויח. ומכלל זה התועלת גם כן שמתוך שורשי המחקר עמדנו תחלה על הבנת ההפרש הגדול שבין נבואת משה רבנו, אשר הוא למעלה מכל היקש, ובין נבואת כל שאר הנביאים ההולכת על המנהג ברצון אלוהי. וכן עוד על חלוף מדרגות הנבואה ההיא ואופני התחלקה, אשר כפי זה יהיו יתרונות הנביאים קצת על קצת, שיש לזה גם כן תועלת לסבות רבות. וכן עוד על החלוף בין נבואת האמת ונבואת הסכלים המתנבאים, אם בדרך הקסם ותחבולות המלאכות, או בדרך התפארות בגנבת מאמרי זולתם מהנביאים באמת. כמו שבאר רבנו הגדול ז"ל בחינת ההבדלים הנפלאים בזה. [תאמת לנו מציאות טבע האפשר ואפשרות הבחירה] ועוד מה עניין צוויים רבים מהתורה, כעשיית המעקה לבלתי סבב דמים, והכרזת משוח מלחמה לשלח היראים כדי שלא יניאו הלבבות. ומה עניין לזה אחר כי הצלחת הנלחמים הכרחית או נמנעת אין שם אפשרות כלל. וכן אמרו בזולתם פן ימות במלחמה ואיש אחר יקחנה, ואיש אחר יחנכו, שמלת פן תחייב בודאי האפשר. ומפני זה הייתה טענת קדומי סכלנו על הנביא בהפחידו אותם על העונשים. ותשובתם שהם לא יחשבו באותם ההפסדים אם יתחדשו שיהיו עונש ולא שיהיה אפשר סורם בקבול מוסר הנביא. מפני כי הם לא יאמינו באפשרות אותם החידושים, והוא שיהיה אפשר שיתחדשו ושלא יתחדשו. ומפני זה הייתה תשובתם: ימהר יחישה מעשהו למען נראה ותקרב ותבואה עצת קדוש ישראל ונדעה. וירצה שדעתם הרע היה, שכל מעשה השפלים וענייניהם נתלים בכוחות הכוכבים כפי השתנות מצביהם. שאי אפשר שישתנה סידורם במהירות או באיחור ואפילו רגע. וכן המתחייב מהם מטוב או רע כפי דעתם אי אפשר שיקדם או יתאחר מהזמן המוגבל לזה כפי התנועות העליונות. אם כן תהיה בחינת הנביא וניסיונו אצלם כשאלת התחדש הרעות היעודות ממנו פתאום תכף שיבוקש ממנו. זהו ימהר יחישה מעשהו, עתה בפתע, למען נראה שהוא פעל אלוהי, תקרב ותתקיים עצתו מהר המיועדת לנו, ונדע שהוא מתחדש ברצונו המיוחד לו. הנה הועילנו המחקר בביטול הדעות הרעות האלה והסרתם מן הלבבות. ומכלל זה התועלת גם כן חוזק ההשגחה והגמול במין האדם לבדו וסילוקם משאר החי הבלתי מדבר. כמו שחשבו קצת הדעות שהאל יצוה ויזהיר אל החי הבלתי מדבר, ויגמול ויענוש, עד שכל עניני הבעלי חיים מסודרים על זה הדרך כסידור עניני בני אדם. זה כבר שמענו מי שחשבו, ומי בשורשי החכמה האנושית הסיר זה הטעות מנפשותינו, ומנע מדיבור זאת הסרה הגדולה על השגחת השם וידיעתו וגם על יושר הנהגתו. ובכלל מפני שהנגמל והנענש ראוי שיתקבצו בו שני עניינים: - אפשרות הבחירה להכריע אי זה משני קצות האפשר שירצה, - ושכל בוחן אי זה משניהם ראוי להכריע אליו כפי מה שצווה או הוזהר. אבל מי שלא יבחן הראוי, איך יענש על עזיבתו או על לקיחתו? איך יגמל, והוא לא בחרהו אלא על צד ההזדמנות או האונס, או הצורך הטבעי בכוון אל הנאות. [תכזיב דעות המחלישות הביטחון באל] ומזה כהורדת רוחניות על הצלמים העשויים מגולם ידוע בשעות ידועות, עד שידברו דיבור אנושי בלשון העובדים, וינבאום בהגדת הנעלם, והם הנקראים הטלסאם. שהיו טועות אחריהם האומות הסכלות ועוזבות האמת מעקרו. ובמציאות בריאות נעלמות מהראות, משוטטות בקצוות העולם אינם זולתי דמיונות מתיילדים מחלושי הנפשות כנקבות והילדים ובעלי המזגים השחורים. וכרבים ממיני הכישוף כי עם היות ממנו מינים אמיתיים לקוחים מסגולות הטבעים אשר לא יאמתם ההקש, נוספו והתערבו בהם מינים אשר לא יספרו מרוב, שהם שגעונות ושקריות שאין להם ממשות בשום צד. ועל כן נאמרו עליהם בכללם שהם מכחישים פמליא של מעלה כלומר מביאים להסרת הביטחון. אמנם האמיתיים מהם, זה בבחינת המשך תועלתם שיחזק עליהן הביטחון. וגם הבלתי אמיתיים לרוב הקשר בהם המון הנפשות והתרחב בדמיונם זאת המחשבה. ובזה תצדק הכחשת הפמליא יותר ביחס היכולת למה שאינו. כי הכוחות האמיתיים מהטבעים, הם בכלל הפמליא מצד אחד מאשר הבורא יתברך הוא המשפיע לכל הכוחות ממנו. וכן כל הדומה לאלו המינים שהתפתו להם הנפשות החלושות. כאותם האומות הסכלות בדורות הקדמונים המשוללות מחכמה ומדת, והתפשט בתוכם פרסום אלו הדעות המדומות. עד שהשתדלה התורה למחות זיכרונם לגמרי מפני הטותם האדם מעבודת אלוהיו, ומקנין שום שלמות אמתי ומכל יסודות האמונה על הכלל. [תסביר מהות הנפש] מהם מי שמאמינים גופות משתמשים באלו התענוגים הפחותים בדרך הזאת בעצמם אשר ננהגה בעולם הזה. ומהם חושבים זה גם כן, אבל כי ההשתמשות באלו המנהגים היא על דרך נפלאה אחרת. ומהם מי שסילק מהם אלו הצרכים, והאמינם גופות במקום. ומאלו מי שהאמינם כמו אלו המורכבים מגוף ונפש. ומהם מי שהאמינם נפש לבד אבל האמין כי הנפש גוף דק. וזולת אלה יש מי שחושב הנפש היא המזג, והוא הערך המאוזן מעירוב האיכות הראשונים אחר פעלם והפעלם קצתם על קצת. וזה חושב הנפש מקרה לא עצם. ומהם מי שאמר שהיא הרוח. ומהם מי שאמר שהיא הדם והליחות. [המחקר מסביר שהנפש אינה גוף] וזהו הדעת היותר מועיל באמונה מכל הדעות שנאמרו בנפש. והסיבה בזה מפני שמציאות המלאכים כמו שאמרנו בתחילת התועלות הכרחי. גם כן בתורתנו לסבות ובייחוד בקיום נבואת שאר הנביאים. ובזולת זה והרחקת גשמות המלאכים מחויבת עם האמנתה ויותר נאות. ומזה ימשך הרחקת ההגשמה לנפש, ויהיה קבולה השלמיות והשפע בזה יותר אפשרית, וגם ההשגחה בה וגם הישארותה בנצחיות בסוף. [ביטול האמונה בגלגול] והוא דעת אמרו בו שהנפש תתגלגל מגוף אל גוף, קצתם חשבו אפילו מגוף מין אחד לגוף מין אחר. ואמרו שנפש הסוס על דרך משל אפשר שתחול אחר זמן בגוף הכלב או תכף צאתה משם לא ידענו מה שיבדילוהו בזה. וכן לא ידענו אם הפליגו בעלי זה הדעת להמשכו, שנפש אחד ממיני החי תכנס בגוף האנושי, ונפש אנושית בגוף שאר החי, או אם לא המשיכו העניין כי אם במיני החי לבדם. וקצתם לא הפליג כל כך, אבל אמר שתעתק מגוף לגוף ממין אחר, ומזה אמרו בנפש ראובן המת שהיא תחול בגוף שמעון. [המגרעות באמונת הגלגול] וכן עול בחוק מי שמת ברשעו, אם תשוב לחול בגוף אחר שיצדק, ויהיה מדינה שתגמול תחת הראוי לה מן העונש על מה שקדם לה מהעוות. ואם ייענש זה על רשעת נפשו בגוף אחד, יהיה יותר רע בחוק היושר, ויהיה צדיק ורע לו על זולת נכון. והתאמת בראיות האמיתיות, שכל גוף תיוחד אליו נפש אחת תגמול ותיענש כפי הנהגתם. וזהו היושר הגמור. ועוד יועיל בטול זה הדעת באמונה, מפני שזה יביא לרשל האדם מהשתדל על עבודת האל ואפילו בתחילת זמנו, שהוא יחוש על נפשו שנמצאת בזולתו, ויחשב שאם הרשיע בזולתו יבואוהו העונשים על לא חמס בכפיו, ויבהל על זה ויעמוד תמיד בפחד ורפיון ידים מזה. וכן אם צדקה בזולתו, הנה יקווה שייטב וימתק זמנו בגמולות הצדק הקודם, ויתרשל בזה מהוסיף שלמות. כי כמה מן האנשים יישירו דרכם לתקוות גמול ולפחד מעונש. ועוד כי פעמים רבות תקפוצנה הצרות על מי שיחשוב עצמו נקי וצדיק. אבל עם כל זה לא יאמין בעצמו, וירבה לחשוד נפשו, וידון שקדמו לו עונות נעלמים שהוא נענש עליהם. והנה מפני זה יפליג התודות והתשובה ויוסיף אהבה באל. אבל עם זה הדעת, יתחיל בודאי ליחס ייסוריו לרשעת נפשו בגוף אחר, ויתחיל להאשים מתוך צערו ההנהגה העליונה ולגזור על עצמו השלמות, וזה יהיה סיבה להתרשלו מהתשובה. ועוד כי יזיקנו זה גם כן באחת מן פינות אמונתנו החזקות שהיא תחיית המתים שאם לא נמצאת בין שני גופות או שלשה כי אם נפש אחת, איך יחיו שנים או שלשתם יחד? כי לכל חי יש נפש אחת בהכרח. וזה אם יזדמן שיהיו כולם צדיקים. וגם אם לא יהיו כולם צדיקים, לדעת האומר תחיית המתים לצדיקים ולרשעים. והוא הנראה מדברי דניאל (דניאל י"ב) ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם. והם הצדיקים שתהיה תחייתם לתענוג ולשכר ואלה לחרפות לדראון עולם והם הרשעים שתחייתם להוסיף עונש וצער. הנה כל זה הועילנו המחקר באמונתנו בביטול זה הדעת ועוד לפנים אחרים שיארך זכרונם. [אימות חידוש העולם] וזהו העיון הנפלא אשר הוציאהו הרב הגדול בזה העניין. והוא להראות הפילוסוף הטוען בקדמות העולם, וחושב שאימתהו המופת, שלא אמתהו מופת כלל אלא טענות מסופקות מאוד. והראה עליהם אופני הספוק בדרכים נפלאים. ואחר שנשלם לו זה התחזק עוד באלוהיו ובכוח הראיות העיוניות, והכריח שהוא יותר רב הספקות מאוד מן החידוש, ושהחידוש אם כן יותר רב ההכרעה אצל העיון, מוסף על אשר אמתהו הנבואה האמיתית שהיא למעלה מהכל. [קיום טבע הנמנע] והם כמו שיעשה האל כמוהו, או שיגשים עצמו, או שישנה בעצמו שום שינוי. שאנחנו לא נאמין שהאל יתברך יתואר ביכולת על זה כמו שזכר הרב הגדול ז"ל. ובכלל זה הנמנע עוד דברים הכרחיים מאוד אצלנו להימנות בזה שלא יתכן להרחיב הדבור בהם בכתב. [הבנת סתרי תורה] והוא הפרדס העליון שנכנסו בו חכמי ישראל בשלום ויצאו בשלום. ופירוש שלום, הכנס השגת הדעות העיוניות האמיתיות על אמיתותם עם הסכמתם למה שראוי שיאמן בחוק התורה וזהו עם זריקת הקליפות. ופירוש שלום היציאה הוא תיקון המידות והמעשים שהוא כשייפרד השלם מהתבודדותו להתעסק בצרכי העולם. וגם כן אינו נמנע שיעמדו על פתחו קצת מיחידי האומות המוציאים כל זמנם בלימוד ובידיעה אמיתית. כבר זכרו החכמים ז"ל שחסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא. ובמה כי אם בידיעת אמתות בבורא הכל. וכבר כתבו ז"ל אמר להם רבן גמליאל בואו ונקביל פני ארסתובלוס חברנו, שהיה מפילוסופי דורם והיו אוהבים חברתו. ואם לא נמצא בו דבר טוב איך היו גדולי ישראל מקבלים פניו. ואם מפני דרכי שלום, איך היו קוראים אותו חבר שלא בפניו. אלא בודאי לאהבת חכמתו ופילוסופותו מפני חכמתם גם הם, ומילתא אלבשוהי יקירן. וכן רבים ממאמרי דוד ושלמה סובבים על סודות המציאות. יש בתהלים כמה מזמורים מבואר בהם זה. וכ"ש שזה יותר מפורסם במשלי, ושמו הוא שיורה עליו בזה העניין. ויותר מפורסם מזה בקהלת שהוא מיוסד כולו על דרך המחקר. בכדי שלא יזיק בדת והוא שראשו וסופו דברי תורה. ויותר מפורסם זה העניין בשיר השירים כי אי אפשר בשום פנים שיהיו חלילה על דרך חשק כגלויים קדש קדשים. ושלא יהיה כל העולם כולו כדאי כיום שנתנו בו. ושיהיה כל שלמ' האמור בו קדש חוץ מאחד. אבל העניין מיוסד על דעת רבנו הגדול בסוד הנפש. ובספר איוב כמה כללים ופרטים נכבדים מסודות המציאות ושורשי הטבע שאי אפשר להכחישם. ובחלום הסולם ועניינו, ובבקשת אדון הנביאים מן האל יתברך סודות נפלאים מסתרי המציאות. ורבים כהם שיארך מספרם. הנה זה שעור מה שרצינו למנות מתועלת חכמת המחקר באמונתנו. |
