[7. הנסים במקרא ובתלמוד]


[הנסים שיש לקבלם כפשוטם]
ולפי זאת החלוקה אשר עשינוה ננהג כל מה שנמצאהו מפשוטי הכתובים בספרי הנבואה. וזה כי כל מה שיתלה בחוק המין הראשון מהעניינים היוצאים ממנהג הטבעי והרוח, נשאירם כולם על גלויים, מפני שהם אפשריים בחוק יכלת האל, והכרחיים עוד בחיזוק האמונה:

כעניין המבול ודור הפלגה.
והצלחת האבות ופקידת האמהות ומופתי מצרים כולם.
ומופתי המדבר במעמדות הנכבדים
וענני כבוד והמן והבאר ומי מרה ומי מריבה ופתיחת פי הארץ
וכל מה שבמדבר שלא יספר מרוב.
ומופתי הכבוש בשקיעת חומות יריחו ובקיעת הירדן ועמידת השמש.
והצלת השופטים בכל דור ושאר מה שנזכר בשאר הדורות משהתחילה המלכות.
ומופתי אליהו ואלישע בעצירת המטר והורדתו לפי דבר הנביא
ותחית המתים ובקיעת הירדן ולכת בכוח האכילה ארבעים יום
וירידת האש והיותה מלחכת המים השניים והשלישיים לעיני נביאי הבעל.
והשפעת השמן בצפחת והקמח בכד
והולדת השונמית הבלתי מוכנת מצד עצמה ומצד זקנת בעלה.
ורפואת צרעת נעמן ברחיצת הירדן לבד לקדוש השם והדבקתה בגחזי על צד העונש.
והצפת הברזל הכבד על המים
ותיקון המוות אשר בסיר.
והשבעת רעבון המאה במזון מועט.
והסרת המות והשכול ממי יריחו במלח שדרכו לשנות מזגם שינוי מפסיד הבריאות.
וקללת הנערים והורדת האש על שרי החמישים.
ומופתי ישעיה בירידת צל המעלות ההם
ומריחת התאנים על השחין שהיה נמנע הרפואה בבחינת הטבע לכבד החולי
ותוספת השנים ההם גם כן על ימי חזקיה.
ומכת ה' במחנה סנחריב
ומופתי דניאל וחבריו בהטבת מראיהם מבתחילה, עם רוע המזונות ומניעת היין בחילוף מה שהורגלו עליו מן התענוג כמשפט זרע המלוכה.
ועוד בהגדרת החלום הנשכח בעזר אלוהי
ועוד בכבשן האש וגוב אריות.


כל אלו והדומה להם ממה שלא הזדמן זכרונו מחייב כל אשר בשם זרע יעקב יכונה, שלא יחסר מפשוטיהם בשום פנים כחוט השערה. מפני התקבץ בהם שני העניינים הנזכרים שהם יסודות כל מופת. ועם היותם הכרחיים אצלנו בתורתנו עם היותם אפשריים בחוק יכלת ה'.

[הגשמה - יש לפרשה בדרך סמלית]
ואמנם כל עת שנמצא בפשוטי הכתובים מה שיחסר ממנו החזק שבשני אלו, הוא שכלל במין השני מהנמנעות אז בודאי נפרשהו בדרך שיסכים אל האמת. וזה בכל מה שבא בספרי הנביאים, מזכור על האל אברים, ושיעור, ושכון במקום, והראתו לעיני בני אדם, ועלייתו וירידתו, והדומה לזה מכל מה שיחשב עליו הגשמה או שינוי בעצמו. וכן כל מה שבא עליו מהתארים המביא לחשוב עליו שום ריבוי או הדמות לברואיו. כמו שהקפיד רבי חנינא על המרבה בהם על הדרך הנפלא שפירש הרב ז"ל. הכל יפורש בדרכים מועילים גם כן באמונה מוציאים הפשוטים ההם אל האמת אשר לא נאמרו בודאי אלא לשבר את האזן. כמאומרם הכללי הנכבד בזה העניין דברה תורה כלשון בני אדם. ובזה תצאנה האמונות נבררות, רצויות מן האל, מקרבות אותנו לאהבתו.


[כיצד נפרש את ההגדות שבתלמוד?]
ואמנם ההגדות, וכל מה שבא מן הסיפורים הרבים בתלמוד ובמדרשות, ננהיגם על זה הדרך כולם. ונחלק אותם לפי זה לארבעה חלקים.

[א. דבר אפשרי, אבל רחוק]
החלק הראשון כל המאמרים שיספרו בחידוש עניין שארע, עם היות העניין ההוא בלתי נמנע אפילו בחוקנו ובחוק הטבע. אבל יהיה אפשר רחוק מכלל מיני האפשריים הרחוקים שיציאת הגעתם כבדה ובסבות זרות מתחדשות בקושי ובזמן רחוק. כל מה שיספרו מזה המין, ואע"פ שלא ימשך ממנו שום חיזוק באמונה ולא גם כן היזק, נשאירהו בודאי על פשוטו. כי כדאי אותו השלם בעל המאמר המעיד בו לסמוך עליו בענותו.

[ב. דבר היוצא מסדר הטבע, ויש בו חיזוק אמונה]
החלק השני כל המאמרים שיספרו בחידוש שום דבר יוצא ממנהג הטבעי וסידורו ההקשי שהוא מכלל המין הראשון מן הנמנעות שאי אפשר התחדשו בזולת רצון אלוהי. ויהיה בדברים שיש להם חיזוק מבואר באמונה.
הנה אלו כולם נשאירם גלויים ולא נפרשם בשאר הסדר כשאר מופתי התורה והנביאים.
ומזה המין כל המופתים שנזכרו שנעשו לחסידי הדורות, כאותם הנזכרים בפרק החסידים ובזולתו.
ובכל המאמרים הנתלים בביאת המשיח וחזרת המלכות וההצלחות, ובכללם כל הנתלים בהגדלת המקדש. כאותם שנזכרו בשלא הפילה אשה מריח בשר הקדש, ולא נכנס זבוב בבית המטבחיים. ושלא כיבו גשמים אש של עצי המערכה.
וכן כל המאמרים הנתלים בביטולי השמדות והגזרות בכל דור.
וכל שכן המאמרים הנתלים בתחיית המתים, אשר היא אחת מיסודות אמונתנו.

ונמשיך העניין במין הזה תמיד, מבלי שיקבע עלינו מזאת ההסכמה. אלא דבר אחד יהיה לנו כלל גדול בזה המין, והוא כל זמן שיתבאר לנו סתירת המאמר ההוא הפרטי ממאמר אחר כללי מוסכם עליו מהחכמים ז"ל גם כן, נדחית הפרטי מפני הכללי תמיד, ונפרשהו ותהיה הסכמת האמונה על הכללי.

משל בזה כאומרם עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת. באמת היינו משאירים פשוטו של זה המאמר, מפני שיש בו הגדלת הארץ ופרסום הישועה. אבל זה המאמר נדחה מפני אומרם על הכלל שאין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד.

וכן כל מה שנמצאהו בתלמוד מחיוב מנהגי העולם הזה לאנשי העולם הבא. כמו מאמר רבי בנאה הנזכר, וזולתו רבים, אחר שכולו היה אפשר בחוק האל. וזה בברוא תחלה גופות חשובים נעלמים מידיעתנו, יכניס בהם הנפשות הנשארות, ואחר ישכינם במקום ערב מאוד מיוחד בארץ או בשמים, שיהיו בו ויתענגו בהתענגות בני האדם. או בדרך אחרת נפלאה בלתי יוצאת מההגשמות. וגם שיהיה בזה קצת חוזק לאמונת ההמון, אשר לא יחשב להם תענוג רוחני ולא יציירוהו. היינו בודאי משאירים כל המאמרים הסובבים על זאת הכוונה על גלויים, לולי ביאורם האמיתי הכללי בזה העניין, שאין בעולם הבא לא אכילה ולא שתייה ולא שאר המנהגים, אלא צדיקין יושבין ועטרותיהן בראשיהם ונהנין מזיו שכינה.

כמה הוא מבואר זה המאמר, וכמה מגלה מהאמת שאין ראוי לדחותו מפני שום מאמר.

[ג. דבר היוצא מסדר הטבע, ואין בו חיזוק אמונה]
החלק השלישי כל המאמרים המספרים בשום חידוש יוצא מן המנהג, ועל הכלל בשינוי אי זה טבע, שלא ימשך לנו ממנו שום תועלת מבואר באמונה או שום חיזוק. אלא שיזכירו על צד הסיפור לבד לתועלת הרווחת התלמידים וצורך הכנסתם במלי דבדיחותא, להניח מכובד העיון ועמל הגרסא.
וזה בספורי רבה בר בר חנא וזולתם מהדומים להם רבים. הנה נפרש כל זה בודאי, ויוציאוהו מגילויו. ואע"פ שהוא בלי אפשר בחוק יכולת האל, ומבלי שימשך ממנו שום היזק מפורסם באמונה. ואמנם נעשה זה לשלושה סיבות:

הסיבה הראשונה למה שזכרו הרב ז"ל, שכבר זכרוהו בעבור כבוד ועילוי לרבותינו השלמים ולמאמריהם, ושמירת המעיינים שלא נביאם לחשוב רע עליהם.

והסיבה השניה מפני עניין שהוא צריך לנו מאוד בקיום האמונה, והוא שלא נסבול שיהיו המופתים האלוהיים מתחדשים תמיד לכל אדם ובכל מקום ובכל זמן. כי מופתי התורה וספרי הקודש בודאי לא יהיה זה לפי כבודם וכבוד הנביאים הגדולים שהיו מחדשים אותם או מקדימים הידיעה על חידושם לנצח לבות המלכים החזקים הקשים, וגם זה בזמן רחוק ובהפרשים רבים בין מופת למופת.
וגם זה כי התבאר לנו מלשונות התורה והנביאים כי השם יתברך לא יחדש המופתים כי אם על צד המעט, שיוכל כפי גזרת חכמתו ורצונו הנעלמים. אמר (שמות י"ג) ולא נחם אלוהים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא, כי אמר אלוהים פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה. ואיך לא היה האל מונע הפלשתים מהלחם בם על דרך (בראשית ל"ה) ויהי חתת אלוהים על הערים אשר סביבותיהם ולא רדפו אחרי בני יעקב, או שישים להם לב חזק שלא ינחמו לשוב. הנה כמה בארה לנו התורה בזה המאמר מזאת הכונה. שכן מאמר שמואל לפני השם (שמואל א' ט"ז) איך אלך ושמע שאול והרגני. והשיב אליו עגלת בקר תקח בידך, אך לא השיבו אני אמנענו מהזיקך. וכן ראותנו בעת הכבוש קצת הערים נלכדות בלי מלחמה ברצון אלוהי, ורבם בהתעצמות ומארב ותחבולות המלחמה. וכן תמיד שיארך זכרון פרטיו.

והסיבה השלישית, והיא יותר חזקה מכולם. שהמופת ראוי להאמין בו בחוק תורתנו, שאע"פ שהאל יכול עליו תמיד לא ינהגנו אלא לצורך ותועלת בחוק הגמול והעונש בפרסום התורה והאמת בכל מה שיביא להצלחת מקיימיה וחורבן החולקים. או שיביא לחזק האמונה בלבות החלושים בקיומם, כמאמר ישעיה לאחז (ישעיה ז') שאל לך אות מעם ה' אלוהיך.

וזה כי המופת שיעשהו הנביא לרואים כדי שיאמינו בו הוא שני מינים.
- האחד אותו שיעשהו בתחילת צאתו קודם שיוחזק בנביא אמת. וזה המופת מחויבים שיבקשוהו ממנו אם השלמים באמונה, כדי שלא יתפאר בנבואה כל מי שירצה, עד שיבחן עניינו ויתפרסם על דרך 'וידע כל ישראל מדן ועד באר שבע כי נאמן שמואל לנביא'.
- והשני המופת שיעשהו גם אחר שהתפרסם, כשיהיו חלושי האמונה, כדי לחזק בלבם אמונת יכולת האל.

ועל כן הנביא מחויב בעצמו בעשיית זה. ואם לא יבוקש ממנו, כמאמר ישעיה ע"ה הנזכר לאחז. ועל כן אמר לו שישאל האות כרצונו. שאילו עשהו הנביא בלא שאלתו, יביא לחשוד עליו. והוא השיב לא אשאל ולא אנסה את ה'. כי שאלת המופת לנביא קודם שיתפרסם הוא ניסיון לנביא לבדו. ואחר שהתפרסם הוא ניסיון על יכולת השולחו באמת. וזה מאמר אדון הנביאים ע"ה (שמות ט"ז) לא עלינו תלנותיכם כי על ה'. שאנחנו כבר הוחזקנו אצלכם זה כמה בשלוחי השם והאמנתם בנו כמו שאמר ובמשה עבדו. אבל עודכם חלושים בהאמנת התפשט יכולת השם ית' בגמול ועונש.

הנה כל מה שיהיה מהמאמרים הנזכרים שינוי טבע, בזולת התבאר יציאת זה התועלת ממנו, נאמר שיש בו סוד ונפרשהו.


[ד. מאמרים המתארים את הנמנעות]
החלק הרביעי כל המאמרים הזוכרים שינוי מהמין השני מהנמנעות הקיימות אשר זכרנום. ואף על פי שיהיה השינוי ההוא מועיל באמונה, אז בודאי נפרשם ונוציאם מפשוטם. כי איך יהיו יותר יקרים לנו מפשוטי התורה והנביאים בכל מה שנתלה בזה המין מהנמנע.

וזה כאומרם רז"ל אמר רבי ישמעאל כל היודע שיעורו של יוצר בראשית מובטח לו שהוא בן העולם הבא; ואוי שהחרבתי את ביתי; ואומרם שהקב"ה מניח תפילין. כל אלו והדומים להם יפורשו על צד מהצדדים מהנגלה בפירושים מסכימים תמיד לשורשי האמונה.
וכן אומרם עד די כרסון רמיו. שתי כסאות הללו למה? אמר רבי עקיבא אחד לדוד שנפרשהו כמו שנפרש מאמר דוד עצמו (תהלים ק"י) נאם ה' לאדני שב לימיני. שהכוונה בשניהם התעלות מלכות בית דוד. שאי אפשר לו אלא עם תועלות מלכות שמים בשפלים בזרע ישראל. על כן שני המלכיות ושתי הכסאות צמודים ישפלו יחד ויגבהו יחד.
כמו שפרשו גם כן בשלמה (מלכים א' ב') ותכון מלכותו מאוד, מלמד שמלך בעליונים ובתחתונים. רוצה לומר שהגיע אל האמת בדעות והאמונות האלוהיות ובזה זכה אל הממשלה באויביו.
וכן מאמר רבי אליעזר מאור לבושו לקח ועשה כשלמה, יפורש במאמר דוד עצמו (תהלים ק"ד) הוד והדר לבשת.
וכן יפורש מה שאמרו כל מקום שגלו בו ישראל גלתה שכינה עמהם. כלומר השגיחו עלינו לחמול אפילו בעת ענשו אותנו. או ירצה בזה, והוא האמת, שגם עם גלותנו וטלטולנו והפסד המלכות והחכמה מאתנו הוא יותר ניכר ונעבד בתוכנו מאשר בכל כת אחרת. כאלו ידיעת השם ועבודתו בשפלים נעתקת עמנו ככל מה שנעתק אליו בארצות. על הדרך שאמרו (ויקרא י"ז) השוכן אתם בתוך טומאותם - שאפילו כשישראל טמאים שכינה עמהם.
ועל זה הדרך תתברר כל אחת מההגדות המספרות בעניינים יוצאים מן המנהג ותושם בכל חלק הנאות לו מאלו החלקים כדי שיהיו דעתנו בתכלית הנקיות והברור.

הנה תתקיים ותתאמת כל מה שבארנו בחוק התורה האמיתית משינוי הטבע והמופתים האלוהיים כולם, בין הנזכרים בספרי הנבואה בין הנזכרים בתלמוד ובמדרשות, וכל שכן חידוש העולם שהוא יסוד אמונת המופתים והתחלתם.