|
|
|
|
[הקדמה ופנייה בדרך כבוד] עטרת תפארת הדרתנו ותורתנו גולת זהב על מנורת גולתינו. היושב בשבת תחכמוני בשתי ישיבות המכוונות למעלה ולמטה. היושב אתנו למראה עיניים ומנדעי לביה רחב ידים פורשי כנפים ברקיע השמים. אביהם של יתומי הגולה אשר בעזרתו וחמלתו ירוחמו. מאת טכסיסי חכמתו והנהגתו מעמל מצוקותם ינוחמו. מלאך ה' בתוכנו להורות משפט וגלות תעלומה. רכב ישראל ופרשיו להכות במחנה חברות ביום המלחמה. רבנו נר ישראל עמוד הימיני פטיש החזק אשר בצלו נחיה. מורנו ורבנו החכם המובהק הרב רבי שלמה הרשב"א. יוסיף ה' על שנות אדוננו בהם ויאריך בשלוה ובבריאות ימותיו. עד יבא הגשם לנו מלך יושב על כסא ישראל בציון ועיני אדוננו רואות. מאת קטון עבדיו המתענג בנפת מוסריו המתעלס בתוכחותיו המגולות. המתחמם כנגד אור יקרותיו, נושא גחלתו ורצפתו לגעת אל פיו. בוטח בצדק המלובש ובמעיל הצנוף מהיכוות המשתחווה מרחוק. כבד ראש ושח עיניים כנגד שער המזרח. נכנס לפני לפנים לעבוד עבודה אשר לא כדת. משיב כשואל מפני היראה והכבוד המוטלים לנגד עיני. חושב עבוד אלוהים ממצא חפצך. הצעיר ביוצקי מים על ידי עבדי קטני תלמידיך. ידעיה ב"ר אברהם בדרשי. יפיפית מבני אדם הוצק חן בשפתותיך. יפיפית בקלסתר פנים חננך אוהב תורתך. רואותינו קצרות יד בהביט בשפעת יפעתך. תשלח רוחך חצי שכל אשר לא ימחצו וירק את חניכיו אחרי קראת בשם ה'. חקרת ותדע את דרכיו חקרי לבבך במעלות הסלם. כצדק ירוצון צאת ובא בסתר המדרגות יאיצון. משם מעיינות חכמה לצמאים יפיצון. מי יעלה לנו בתחילה בחפץ ולהב כנחש ישוך. ואחריו כל אדם ימשוך אל נקרת הצור. משם חוק ומשפט הופיע מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע. למי החותמת בסתרי התורה מכל שלומי אמוני צרור תעודה בסוד ה'. למי פתילי התכלת הדומה לרקיע הנצבים במלאכי מחנים להעיד עלינו תמיד מתור אחרי לבב ועיניים. למי המטה להנהיג ולהישיר להכות במחנה שפלינו וגבוהינו. מטה ענוה ונקיות מקל לבנה רצועה מעבדת לשם אלוהינו. למי שיח למי סיג, להסיר כל סיג אחור התועים להסיג. וציוני האמונה להציב ולהציג דבר אמת ולהשיג ונסכי העבודה להסיך ונשכי התשובות לנכרי להשיך. למי כל חמדת ישראל כי אם לך. הרי אתה כבן עזאי בשוקי טבריה שר וגדול בישראל. הרי אתה שעליך עזרה ננעלת בך בחכמה וביראת חטא כעקביא בן מהללאל. הרי אנו בנינו ובני בנינו לאלף דור מימיך בכוסף שותים, בנפש שותים, ללכת לרגלך מתאמצת ומשקתות מעיניך שיקוי לעצמותינו בתשוקה נמרצת. וכל מימי ברכת התעלה העליונה להחיותם ילחכו הקהל בכל סביבותינו לדורותם. אפלת הזמן וחשכת הסכלות שחרנוה לאור פניך כי רציתנו. לא נירא בעבודתך מהמיר טוב ברע לא עשקתנו ולא רצותנו. אשריך גדול הדור מה יפית ומה נעמת שעולמך ראית בחייך. עלית למרום במרום האמת והשלום, ולא נמנעת מהשגיח על בניך להשיב לב אבות על בנים. וכל אשר ישנו פה לבבך אתנו ומצודתך פרושה בנציבנו ואדירנו. שם נזכרת ונפקדת כי לא יפקד מושבך. לא הושיבוך נגידי ארץ בישיבה של מטה להראות העמים גנזי המלך הערוכים לה בחדרי התורה, עד שהושיבוך מן השמים תחלה בישיבה של מעלה. בראש הקרואים ההולכים לתומם בחירנו רצתה נפשנו. רצוא ושוב בין ה' ובינינו בקרוב מאותו פומבי הראשון. העולה היא למעלה להוריד עוז ממשלת תורת אמת? היורדת היא למטה להעלות נר חופש כל חדרינו? למען דעת דרך זו ילך כל אשר בשם ישראל יכנה רוצה ה' בעמו חפץ להחיותם. מאז דברך לבאי עולם טוב טעם ודעת ומאז העולם נתנו בלבם לדבר בשמך במשפטי הקבלה החרוצים, אוזניים כרית לכל דבעי חיי, ובדקות שבמשכיות הכסף על תפוחי זהב הסודות. עיניים היית לכל אשר נגע אלוהים בלבבם השמע וההבנה מאתך חננתנו. הנה שמוע מזבח וסעודה גדולה שתקנת והקשב מחלב ודשן שהרווית. עין הארץ המכסה אני כסות שמים? הודך אור האדם, התוכל העלם לשוני התעלם מאורות בצדך אבוקת השפלים? היסתירו שפתי הסתתר כל ניצוץ במעמדך? דרך כתבך קשת גיבורים בהילו נרו ויצב שפעת רעיו הנוצצים לחיצי אישו הגדולה למפגע והגזרה היקרה כמטרה. עד כל בהירות הלבשת קדרות והמאורות לצבאותם שק הושת כסותם. עין המים אשר לא יכזבו מימיו לכל עייף וצמא. וערוגת בשמי הארץ כולה משקה כגן ירק אשר ברכו ה'. אתה שלוח ההשגחה לתיתנו מחייה ושארית. אתה הוא שלא הרעיש הקדוש ברוך הוא עולמו אלא בשבילך, ושאין לו בעולמו אלא אתה. ושאנחנו כולנו ברואים לשרתך, וקורא לך יסוד עולם משוש הארץ. אשר להמצאת התכלית ההוא סבב הזמן והקיפו הימים. אשר כל ברכות שמים ממרום יערו עד היסוד בה. עין הבדולח כולל כל בהירות כדכוד השהם והישפה אשר לא פורש. להוי כדין וכדין כדכוד שמשותנו שיעבור האור האלוהי אלינו דרכו. מידך הייתה לנו תשועת עולמים. ומהישיר עפעפיך נגדנו כל יקר ראתה עינינו. עין לא ראתה אלוהים זולתך בדורנו. ונפש לא נקשרה בשלהבת יה מדי צאתך בזמן בלתך. אחרי בלותך בחמלת ה' עלינו תחדש כנשר עדנה לשבוע החיים והשלום עד בלי ירח. עין הקורא בהרים לקרא בשם ה' משמיע קול נורא מתהלך ברומו של עולם. כקול שדי בלכתו בגן למלאה בשמים מגרעת חוג ירח וחסרון אגן. להכחיד בארץ כל שאנן, אשר בסתר הסתירות בל יתלונן, הקורא למי הים המאררים במתק סודו להמתיק, וחדרי חושך התלויים בסערת תנועות להעתיק. ליסד עליות האמונה הנעולות על עמוד ועתיק. להסיר תפלות כל נותן תפלה משרים עתיק. להוציא חדשות לא שערום ראשוניהם מפני ישן ועתיק. ועתיק יומין שקנית חכמה, באמת לך נאה לדרוש דברים עתיקים שכסן עתיק יומיא, תכין מושב בהיכלי מחשב עובר ושב משער לשער במחנה ישראל. ידיך תעשינה פלילות, תתכן בזרת עלילות, תשלח שורשים בגלילות, תקטף לכל עובר מלילות להשיב נפשות אומללות לחייב אמתות שלולות לפנות דרכים סלולות לפרוט תעלומות כלולות להזכיר אהבת כלולות לכוין לבם של ישראל לאביהם שבשמים. עין משפט מקור הצדק במחשכי הספק. בקול דופק וכף סופק עצתך תנחנו. כל לשון תקום על הדין ועל האמת למשפט תרשיע. לא תשא פנים למגלה פנים בפנים. וגם במכתב תקוב חור בדל שפתיו. חכה בחכו תשליך שונה באולת מתערב לשונים לשונו. בחבל תשקיע כסיל והמקדח לגלות עונו תשלחנו תחת שנו. מעיר מלחמות כאיש קנאה שמך לאיש ושופט כל הארץ שר ושופט. אשרי המחכה להזדכות בבית דינו של רבנו. ששם שבטי יה לא יסור לרדות ארשת שפתיך. מימר קדישין ומצות כתבך גזרת עירין כי מה' הייתה לך. ידענו אבינו ידענו אתה הוא בדור מי שראוי להוכיח כמלאך האלוהים. ואנחנו לא אומר ראויים, אבל אומר רוצים לקבל תוכחת אב אתה. ואין מתנכר לכבודך, אדונים אתה ואין מקל במוראך. לא נחשב שנחלק לנו מהכבוד אלא כשעור בחינתנו במעלת אדוננו וקדושת תורתו הטהורה. החכם עיניו בראשו תאיר ותזהיר תגלה עפר המבוכה מעפעפיו. תשלח רוחך רוח חיים באפיו תשית תם בלבו וניקיון בכפיו, עד ייתן ספריו שעריו ואורוות מזימות ספיו. והיה בישרו כינורו, ובמלאכות ה' מלאכת תפיו. ויבז בעיניו כינור חוגגים ומנוד אורגים. אבל נוגים ואהבת שוגים, כי אם בדת אלוהיו חפצו ורבצו. ומנוסו למצוא יקל מרוצו עד בא קצו. כי מצות המלך עליו לא יניאך תעות אחרי גוף אל יעצרך הגשם. ולרשע אמר לבבך אין שלום סוב אל אחרי. עד לא ישים תהלה בשם ותהלה לזעוה תשימנו ונר אלוהים טרם יכבה ברוח שפתיו. ברוח שפתיך תמיתנו. טרם ידע ויוכל להאביד ולנתוץ את מזבחי תקחנו למות. להביא עבי צווארו בצינוק ובמהפכת אבי כלביא יקום לשלח בעצומיו שבט תוכוחות וחרי כארי יתנשא. החנם נתנך אלוהים עליו לשארית. הנמצאת לאב ולאדון לפליטת ישראל. בך כל בן חיל יעשה חיל. ובך צרים יבוסון אשר מן גערתך ינוסון תורך הכרוב הסוכך אשר בצלו השלמים יחיו. ויהיו חוטבי עצים בגן אלוהים ושואבי מים בנחלי עדן. וגערתך להט החרב לשברי ראשי תנינים היא מוצאת כמוצאת שלום לשמור את דתך עץ החיים. תם וישר אשר ראו עיניך נכון מעשהו מתנהל לאיטו הולך בתומו וגדולות לא יבקש מכבד אלוהים מהונו. וראשית אונו פתו ויינו סלתו ושמנו ימלא בטנו. ואחר בעיונו חס על כבוד קונו בקבלה ששונו. ובמחקר אסונו יביא חרב רעיונו בנדנו ובכפל רסנו רצונו שומר פיו ולשונו. משים בסלע קנו וכנפי מרומים משכנו, ויושב במעונו חדר מעונו. מטה למוסר אזנו, ומפרדסו וגנו והמונו ושאונו יגרע עינו. יכבד בביתו כאיש אמת לא יתגר מלחמה במופלא ממנו. לא יצא מפתח אוהלו החוצה לא יכסוף לריח שדה. דרך המלך שכבשוה רבים יעבור. לא נפתה לבו דרך כרמים. שומר אמונים אשר כזה תבחר ותקרב. עליו תפרוש כנפי חסד עליו נכמרו ניחומיך בצדקתך תעצימהו. על צדקו נפשו והלך על כשרון פעלו. לפניך צדקו ובהוד וכבוד תאספהו אליך הבית. ואשר לא צדה באילות תעודה לא ביעלת חן באהל חובר ולא כיענים במדבר. ואמר לא ידעתי ספר לא אמרי שפר ולא משלי אפר. ובמשפטי הפתיות אשר לא יתגאל אינו יודע לשאול פתוח תפתח את ידך לו. תתעמל בגדולו ואם טוב ממנו נפלו תקימנו בנפילו אחרי נפלו. נפלאים מעשיך וכל נפש בקצוות יודעת. מי לא ידע בכל אלה מי בעל ראות ינכר עלות השמש בגבהו לנוכח הראש. ראשנו כתם פז אשר בך נתפאר, מי פתי יפותה להוריד עדיך. מי סכל תסכל מנשים עצתו לסכל עצתך? מי בער באחת יבעט בעטך. הן לה' אלוהינו השמים מכון לשבתו ולך לבדך נתנה הארץ לעצור בפאותיה תחת אלוהים. מי יעשה לנו אבר כיונה, תגביה עוף אל מול פני אולמך. מי ישיאנו על כנפי נשרים להביאנו אל המקום העומד לנו במקום אהל מועד ובית עולמים. אולי תרשנו להסתכל מבא האהל ונטשתנו לנשק אמות הספים. ואולי במה שיערה על נפשותינו אז מרוח הקדש המחופפת סביבות מחניך הקדוש, היינו גם אנחנו בנביאים נעזרים להבין ולהתענות ונשמעו דברינו. באמת ובתמים ידענו לא תגרשנו מהסתפח בעבודתך, מהטות אלינו חסד לא תשלחנו כי אם ברכתנו. אחרי התפשט אדוננו בקצוות ענותך הגדולה ומדותיה השלמות ומוסרך הרחב, וקבלך את כל האדם בשמחה, והטותך אזן לקול כל קורא. והרשותך להקביל פניך עם אשר לא ימד. והיה כל הבא ועמד בא גם היום עם מרי שיחו עבד אדון זה להשמיע במרום קולו ולהניח בגבהי שמיך מקום לזעקתו. לא כמתגדר ומתגדל מיתר שכננו הטובים ממנו. ולא כמתנכר לכל המורא הגדול המוטל עלינו על אדון כל חכמי הארץ. ולא כמתאמץ להעיז ולתפוש גדולה או קטנה על כל מוצא פי אדוננו שבו יחיה האדם. ולא כמתפאר להתייחס במלקטי יבשי עצמות תחת שלחן מביני חכמה. כי יש ויש אתי לב לדעת אפסות ערכי. וגם בתוך הקטנים אף כי אשא ראשי בין אנשי מופת גדולי ארצנו המהוללה ואציליה הנודעים. אף כי אצא כעול ימים ממחבואו, ואדברה משפטים ותורות אל מול פני המנורה באהל מועד, ולחתור בלבי כוונות כוין פתיחן להון נגד ירושלם, גדול עוני ויתר עז וגם לבבי יודע כן. ומה אעשה וההכרח הגדול גזר עלי אשר אור לו בנפשי. ותנור במורשי וכלכל לא אוכל. נשען על מה שהתפרסם משלמות ענות אדוננו ומוסרו הטוב. ודונו הזכות בכל מה שאפשר אומר כמאמר רז"ל השלמים לא מפני שהדין כך אלא שהשעה צריכה לכך. הולך עוד על עקבות נעים זמירותינו ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש. גם תמול גם היום כל אשר השתדלו כתבי אדוננו בהתמדה והפצר, להטות לבב חכמי הארץ הזאת הקדושה להשלמת כונתו ומלא מצותו בכל אשר יגזר. אומר לא חרדו זקני הארץ וחכמיה לקראתם, ולא אחד ממי שיש לו בחינה בהכרת מעלת אדוננו וטוב כוונתו והיותה לשמים. כי אמרנו העירוהו ויכלו לו אנשי שלומנו ואשר בטחנו בם הגדילו עלינו שגגה שיצא לפרסם על שכניהם דברים רעים. ומה יעשה מאור הארץ שלא יתפעל מעט להאמין לשמועה. או איך יסבול עצור במלין מגלות אזן גדולי הארץ ואציליה, לדרוש ולחקור הדבר עד הגיעו מפיהם למתכונת האמת. ונאמר בינותינו הנה אדוננו חכם וישר כמלאך האלוהים, יבין הנכונה ויקבל אמתת ההתנצלות הצודק מפי שאמרו. בזאת תסור חרב המחלוקת משוט בארץ ומהכות בנקיים. או אם יש וחלילה שרש פורה ראש, ומאמין בשורשים שיש לחוש מהיות יוקשים בהם בני האדם, יאספו עליו לעקור נטיעותיו והכוהו. פן יזקין בארץ שורשו והיה למוקש. תצא אש הקהילות, ואם מצאה קוצים תבער בם לבערם מן הכרם. ייטלו קיסם וקורה מעיני העדה, עד השארם כולם קדושים וה' בראשם. כי מי יחוש ומי יחוס חוץ מאדוננו, על התמוטט התורה ופרוץ גדריה. פן יבא בפרדסה כל הרוצה ליטול את השם, וליטול מבשמי ערוגותיה והיה למרמס. אך אמנה אחרי גלות אדוננו אזן אצילי הארץ על דבר התלונות היוצאות והגיעו לאדוננו התשובות העצומות, אשר מהם תצא כזהב תורת הגלילות האלה ודבר ה' היקר. נפרץ בחזיונו בניקיונו על מה זה נחתך עליהם המשפט בפתע לתיתם לשמצה בקמיהם. כיוצאין מן הכלל המקודש לשמים לתרבות אנשים חטאים, ונחלתם כסדום נתת לשמה כרגע. ואם יש שנים או שלשה שקלקלו כפי האמור, הנם היום עתידים ליתן דין וחשבון לפני אדוננו ולפני גדוליהם. זולת שהם בטלים במיעוטם, ויותר שקלקול המעטים ההם אינו על דרך הכפירה, אלא על דרך גלוי הסוד בהמון והדרישה במופלא. אי לך ארץ. היית כגן עדן הושמת לתועבה ויתנוך לשמה ולחרפה תחת היותך צבי ומשוש. מה זאת עשה אלוהים לנו לתת ארץ הקדושה אשר שם הזהב הטוב מקדמי ארץ משם רועים ואדני פנות כערים הנדחות אשר הפך ה'. צור חצבו אבותינו הקדושים מקבת בור נקרו זקנינו השלמים. לא יאמר לך עוד חשובה כי אם ארץ חשוכה וארץ מאפליה. לא חשב אחד מאתנו, ולא דימה בתחילת הביאנו כתביכם הקדושים אל פינו כדבש למתוק, כי מרה תהיה באחרונה. אי שמים שמו על זאת ולא עבדו אל אחר. אנחנו כולנו מאמינים בשהוא אחד אחדות אמיתית גומל משגיח. ולא בני אב אחד אנחנו, כולנו מאמינים בשהוא ראשון ליצורים נוצרו מאדמה. ולא תורה אחת לכל הקהל, כולנו מאמינים שנתנה מרועה אחד מפי הגבורה בכללים ופרטים שבכתב ושבעל פה, בשמירתה ובקיומה נחיה בגויים, ויירש עוד המוננו שער שונאיו. ומדוע נאשים איש את אחיו לחלל את ברית אבותינו. ואם אמר איש הוגעתם ה' בדבריכם, ואמרתם במה הוגענו? הנה לפנינו איש אלוהים קדוש, נערכה משפט בשורשי האמונה וניגשנו אל השופט. כי שאל נא לדור ראשון חכמי הארץ הזאת ורבניה, אם כדעות המתפשטות היום ידעו והאמינו? גם המה שפתותם תדובבנה בקבר להפך בזכותם של בניהם הנרדפים. שאל נא קדוש ישראל, שאל נא לימים ראשונים. ההסכם הסכימו אבותינו עמכם ועם רבני הצרפתים בסודות האמונה, או נלחום נלחמו בם? ומה ראיתם רבותי היום באמונתנו מות ומשכלת מוסף על המפורסם מאמונת רבותינו בנרבונ"ה ובדר"ש ולוני"ל ומונפשלי"ר ויתר קהלות פרובינצ"ה וויניש"י עד מרשיל"ה, כי הבדלתם היום את הגלילות האלה לרעה ותשימום למשל?! [טענתנו על החרם נגד פרובאנס] גם לא על החרם שחרמתם שהגיע נוסחו אלינו הרבינו תלונות כי לא נכללנו בו. כי גם אין לנו עלבון החכמה העשוקה לתבוע או להלחם עליו. כי לא לנו להיקרא שמנו עליה לאסוף חרפתה. ואיש אין בארץ גיבור במלחמתה, שיוכל להושיע כי תמו נכרתו היא ומביניה. והיולדה ומחזיקה בעתים המבעתים באורך הגלות, אשר היינו בודאי ללא אלוהי אמת, וה' אלוהים אמת ויודע האמת. ואם יש דבר ה' בפיה אמת, המת לא תמיתוה. אם נותרה כסוכה בכרם, העושה עם אלוהים הוא ירב לה, והיא ובניה עוד תחיה בנותר. אך אמנם אשר החרידנו, ואשר לשמעו תצילנה אוזנינו, ואשר כולנו ואשר דמה לנו הכתב השלוח מיד אדוננו בגלילות ספרד. וראינוהו בעינינו נתננו לחרפה ומנוד ראש באזני אחינו בכנפות הארץ. וכמוהו הוגד לנו ששולח בקצוות אשכנז וצרפת, כוחותך המשפט על הארץ הלזו להחרימה ולמחות את שמה כזרעו של עמלק. שכל זמן שהדעות ההם אשר ייחסתם אלינו קיימים, אין השם שלם ולא הכסא שלם. ומה יעשו חכמי הקצוות כשמעם את השמועה הרעה הזאת. באמת יאמינו לקול האות הראשון, ואת מוצא שפתי אדוננו ישמרו, ויעשו כי גדול שמו בארצם. ועל קטון מאמריו אין להשיב בכל גלילותם. ובקומם כאיש אחד להתמרמר על הצפיר הזה, מחוז פרובינצ"ה והנלוה אליו. באמת ישסעוהו קל מהרה כשסע הגדי אריות אין מספר. וכבו את נחלתנו הנשארה ומיד מי בלתך אדוננו אז דמנו יבוקש. נקי השכל טהור המחשבות, מה זאת עשית להבאישנו ביושב הארץ, כי כתבת על כלל הארץ שטנה? וגלית אוזן הרחוקים אשר לא ראו ולא הגיע אליהם שמע מעלת הדורות בארץ הזאת בתורה ובחכמה וביראת שמים, כמו שהגיע אליכם שכניה ויודעיה. אין פרץ בגדריהם ואין יוצאת במעשיהם. ואין צוחה באמונותיהם. גם מתמול בהתעורר על אבותינו המלחמות הקדומות. ותהי האמת מגן בעדם וזכות הרב הגדול אשר על חילול שמו נלחמו כבודם ומרים ראשם. גם משלשום כל הימים אשר שקטה הארץ ממלחמה. מן אז חדלו לכהות בנו על החזיקנו בתורת האל האמיתית ותורת משה עבדו. כסולת נקיה גם מאז דברך אל עבדיך זה שנתיים ימים לגלגל עלינו עוד את הישנים, ולפקוד עלינו עוד עונות ראשונים. כי לא שלם בעיניכם עוון הארץ הזאת עד עתה. כל הזמנים האלה שלשתם הארץ הזאת שפה אחת ולב אחד לעבד את ה' שכם אחד. ככוחם אז כוחם עתה. עודנו באיבו לא ביישה ילדותם את זקנותם. אין מקדיח תבשילו, אין הופך קערה על פיה בכתב או בדבור או בעולה על רוחו. אין חוטא בשפתיו, אין מברך אלוהים בלבבו ולא מיקל בשום עניין שיהיה ראוי להיקרא עליו כופר או פורק עול. ואם אחד מעיר יפותה מדמיונו לגלות בהמון מה שחויב להעלימו, ומה שנאסר באמת לדרוש בו אפילו ביחיד או בשנים. אבל עם בחינת האמת אין עליו בלתי אשמת הגלוי והרחבת הביאור במה שנקרא כבשים ללבושנו. התחת זאת יומתו אבות על בנים ובנים על אבות? והייתה כל הארץ לשמה ולוקח מהם קללה לכל קצות הגלות? התחת זאת לא יוכלו כפרה לא יוכלו נקיון כי בנפשות כולם דבר היחיד ההוא? פרנס הדור, עבור על פשע העבד הלז כי ישמיע במרום קולו ואחרי זאת בינה הגיגי. דבר האקלי"ם אמרי האזינה שמעה זאת. ואם גדול עוני עמך הסליחה. האיש אחד יחטא ועל כל העדה יקצוף? בשביל חטא יחידי יעבירו קול בכל לשונות המיושב? חטא ישראל וגם כחשו בה' ובתורתו, וגם גנבו מספרי מינים דעות מהרסים התורה, לא שערום אבותיהם וגם שמו בכליהם. על זה היה דוה לבנו ואין מנחם. על אלה חשכו רואותינו מראות בנחמה. על זאת יתכסה מזבח ה' ההרוס דמעה תמיד. לא תחרב ותיבש וארמנות התורה העבודה והשלום אש אוכלה אשר לא תכבה. על דא ודאי קא בכינא, ותזנח משלום נפשי. על משוש הארץ נהפך לקול בוכים, על מצנפת רבותי אדיריה ואציליה הוסרה כי יסירום מגבירים. אהאי שופרא דידהו דאזיל ובלי בתם לבבם ובנקיון כפיהם? והנה יזכור העבד לפני אדוניו קצת מלשונות הכתב ההוא, הפורט בתחילת תהלת הארץ הקדושה העלובה. אשר למן היום הוסדו ספרי הרב הגדול עליו השלום בשוט החשד והתלונות התרה להחבא ולא יכולה. ואזכיר על כל פרט ופרט התנצלות הארץ בכלל ובפרט, וניקיונה מן החשדים ההם אשר לפני אדוננו הועדו בעדות אמת. כתב אדוננו בתחילת הדברים |
שנראו בארץ ההיא כמה סדקים, ואין מחזיק את הבדק.
|
|
הנה ואם זאת הרכה והענוגה, שבקשות הכתובות עלינו רבה וגדולה היא, עם הבחינה ועוקרת את הכל. שאם יש בה כמה חסרונות וסדקים באמונתם אשר היא העיקר שהכל תלוי בה, אי זה שלמות יישאר להם בחייהם ובמותם? וגם אם היו הסדקים ההם במקצתם, היו שאריתם פני הארץ ממלטים את נפשם ואת העיר בחכמתם. אך אמנם אם אין מחזיק את הבדק אין גם אחד מתחזק להושיע להציל לו מרעתו. אבינו ראה גם ראה כי לא תחיה כל נשמה אשר נותרת בה נשמה. וכתב אדוננו שנית בזה הלשון |
ארץ ארץ ארץ שם יולדו אנשי השם תורת ה' בקרבם
חשן המשפט על לבם. שמה ישבו כסאות למשפט זרע קודש שופט ונשפט. ועוד העדה כולם קדושים ולמעלתם על העם ראשים בניהם אשר יקומו מאחריהם בראו משחית לחבל ובחבל הנביאים בכנור ונבל יסובבו עיר ירדפו אחרי ההבל. כדברם רתת חשבו כי נשאו שם בישראל ובראש כל חוצות ללא אלוהי אמת אמרו אלה אלוהיך ישראל. |
|
רבנו נר ישראל! כמעט כבית נר הארץ הזאת בזה המאמר ואין תקוה ליושביה אחרי זאת. מי יתן ידעתי איך העדה כולם קדושים, אם יש מקראי עדתם וראשי קהלתם כופרים בעיקר, ועושים אלוהי עגלים לטפם ולנשיהם אשר ילכו לפניהם בקרב מחניהם? ואם זרעם לעיניהם מחבלים כרמיהם וזיתיהם הטובים במחשכים ברדיפת ההבל ודברי התועה, ההנשא וההעלות בתוך עמם? אי זו היא קדשתם ומושב כסאותם ומשפטי צדקתם? ואם בראש כל חוצות ולעיני השמש נעשו התועבות האלה, אנה נחבאו חסידיהם וכת היחידים והשועים? איפה הם רועים אשר נשמעו בכל עבר דבריהם רעים? אי אפשר באמת מבלתי הסכמת כולם בפרצות ההם, עד שכולם חייבים כליה ועל ישראל כולו להיאסף עליהם בלי חמלה. ואם אל עיר יאספו וסחבוה בחבלי קנאתם לביזוי התורה ולחילול השם, לא לנו אדוננו לא לנו להאשים בלבבנו ברב או במעט מאמריך הקדושים. כתב אלוהים החרות בלוחותיך אדוננו ותורתו אמת, וכל החולק עליו כחולק על השכינה. אך אמנם בקנאתך לה' צבאות, לשמוע קצת דברים שהייתה שתיקה מגידיהם יותר מעולה, הרבית התלונות האלה על כל חכמי גלילותנו. ולך אדוננו מהם חסד על התוכחות והגערות, הוכח לחכם ויאהבך. אולם הרחבת הדברים בזה אל הרחוקים הרחק מאוד, אשר לא שמעה אוזנם בעניינינו שמהם יצא לנו התנצלות דבר קטן או גדול. וייקחו הדברים כפשטן, ועל הבנתם הראשונה, הוא ממה שראוי להתפלא על חכמתך הנישאת ומוסרך המופלא הפלא ופלא. עוד נזכר בכתב אדוננו שלישית |
ולמרות עיני כבוד כל ישראל פורצים לעיני הכל כל גדרי התורה.
ואף באבותינו הקדושים שלחו לשונם מה שלא עשו עובדי עבודה זרה. כי אמרו שאברהם ושרה חומר וצורה ושני עשר שבטי ישראל הם שנים עשר מזלות ויחזירו הכל לתהו ובהו. |
|
אוי לאוזניים שכך שומעות, ואוי לנפש העלובים שכך יאמרו להם באוזניה. על בני שיכוליה שכולם מתאימים מסכימים לבלתי השאיר לתורת אלוהינו שרש וענף, ישורשו מארץ חיים. מי שזו אמונתם ובעד מגידי התלונות מהולכי אורח, ה' הטוב יכפר, וכסא אדוננו ותורתו נקי עד עולם. |
