מה מברכים על תבשיל שמעורב בו אחד
מחמשת מיני הדגן?

עמירם דומוביץ

ברכות לו, ע"ב: חביץ קדרה (52) - בורא מיני מזונות (56)


הקדמה
עד כה עסקה הגמרא בעיקר בברכת "בורא פרי העץ" ובברכת "בורא פרי האדמה". עתה הגמרא מתחילה לדון בברכת "בורא מיני מזונות". בסוגיות הבאות הגמרא דנה במאכלים שונים ומבררת אם הם בכלל המאכלים שברכתם "מזונות".
חמשת מיני הדגן - חיטה, שעורה, כוסמת, שיבולת שועל ושיפון - נתייחדו בכך שהם נמנים עם שבעת המינים שנתברכה בהם ארץ-ישראל. הכוסמת נחשבת ממין החיטה. שיבולת השועל והשיפון הם ממין השעורה.

חמשת מיני הדגן שמחמיצים



הברכה על חמשת מיני דגן
על חמשת מיני הדגן ניתן לברך ברכות שונות, תלוי כיצד אוכלים אותם:
א. גרעינים של חמשת מיני דגן שאכלן כמו שהם ברכתם "בורא פרי האדמה" כדין כל פירות האדמה החד שנתיים (ע"פ טוש"ע רח, ד).
ב. חמשת מיני דגן שעברו תהליך של עיבוד ועשו מהם עוגה (בסקוויט) או תבשיל ברכתם "בורא מיני מזונות".
ג. חמשת מיני דגן שעברו תהליך של עיבוד ועשו מהם לחם ברכת "המוציא לחם מן הארץ".

מבוא לסוגיה
סוגייתנו דנה בשאלת כיצד יש לברך על תבשיל שמעורב בו אחד מחמשת מיני דגן ועל פי איזה מין מתוך התערובת קובעים את ברכתו של אותו מאכל.
1. עיין בלוח הכרונולוגי לחכמי ישראל המובא בסוף החוברת, ומצא אם רב יהודה ורב כהנא היו אמוראים או תנאים, וכן באיזה דור הם פעלו והיכן.

לימוד הסוגיה
2. מדוע "בדייסא גרידא כולי עלמא לא פליגי דבורא מיני מזונות"?
3. באיזה מאכל נחלקו רב יהודה ורב כהנא, וממה מורכב אותו מאכל?
4. מה טעמו של כל אחד מהם?
5. על איזה כלל שלמדת בדף לה, ע"ב מתבססים רב יהודה ורב כהנא בפסיקתם?
6. מה דעתך על הפתרון הפשוט, שיבדקו את כמות הדבש והסולת בתבשיל, ויברכו על זה שכמותו מרובה?
7. מה אתה למד מדברי חיזוקו של רב יוסף לשיטת רב כהנא מהמימרה של רב ושמואל על המושג "עיקר וטפל"?
8. כפי מי, לדעתך, מסקנת הסוגיה להלכה, כרב יהודה או כרב כהנא? נמק את תשובתך.

הלכה למעשה
9. עיין בדברי הרמב"ם והשו"ע שלפניך. כיצד הם פסקו להלכה בשאלה מה מברכים על תבשיל שמעורבים בו חמשת מיני דגן? (ציין גם אם הם פסקו כרב יהודה או כרב כהנא).
רמב"ם, הלכות ברכות פרק ג, הלכה ד
קמח של אחד מחמשת המינין שבישלו בקדרה, בין לבדו, בין שעירבו עם דברים אחרים כגון לביבות וכיוצא בהן, וכן הדגן שחילקו או כתשו ובשלו בקדרה כגון הריפות וגרש הכרמל וכיוצא בהן, וכל זה הוא הנקרא מעשה קדרה, וכן כל תבשיל שעירב בו מחמשת המינין, בין קמח, בין פת, בתחילה מברך עליו "בורא מיני מזונות".

שו"ע אורח חיים סימן רח, סעיף ב
חמשת מיני דגן ששלקן או כתשן ועשה מהם תבשיל, כגון מעשה קדרה הריפות וגרש כרמל ודייסא, אפילו עירב עמהם דבש הרבה יותר מהם או מינים אחרים הרבה יותר מהם, מברך עליו "בורא מיני מזונות" ולבסוף "על המחיה".

לידיעתך:
לכלל "כל דבר שיש בו מחמשת המינין מברכין עליו בורא מיני מזונות" יש גם יוצאים מן הכלל, והם מקרים הדומים לשניצל המצופה בפירורי לחם ולגפילטע-פיש שמעורבים בהם מחמשת המינים. על מאכלים אלו מברכים "שהכל". בהמשך (בסוגיה "האם תמיד מברכים מזונות על תבשיל שמעורב בו דגן") נלמד מדוע דינם שונה מן הכלל המובא בסוגייתנו.