חלק ראשון:
מתודולוגיה
מתודולוגיה
מבוא
מחקר זה מתייחס לפרק מתולדות התפתחותה של מערכת החינוך היהודית החדשה בארץ ישראל, פרק שנראה כחשוב ומשמעותי בתולדות החינוך ובקורותיה של החברה בישראל.
הכוונה היא לתולדות הוראת משנה ותלמוד בבתי הספר החדשים בארץ ישראל, מתחילת המאה העשרים ואילך.
במחקר יובהר יסוד הרציפות כמו גם יסוד החידוש, בהוראת משנה ותלמוד, ותהיה התייחסות לזיקה שבין הסגנון החדש של הוראת המקצועות האלה, לבין התמורות בתרבות ובחינוך1.
בעבר הקבילה האיטיות בה חלו שינויים בחינוך לאיטיות בה חלו תמורות בשאר המישורים של החיים החברתיים. אולם, מאז סוף המאה השמונה עשרה גבר קצב השינויים בכל שטחי הפעילות האנושית, ובכללן גם בתחום החינוך וההוראה2. בדורות האחרונים הפך השינוי לחלק מהתפתחות החינוך, ומי שמבקש היום לשנות אינו נחשב עוד למהפכן, אלא כמי שעושה את מה שצריך לעשות באופן טבעי3.
שינויים במערכת החינוך מתרחשים כאשר קבוצות חדשות מערערות על האידיאולוגיה של הקבוצה הדומיננטית בחברה ונאבקות על תמורות, תוך הבלטת המתח שבין מסורת לשינוי. באמצעות התבוננות במערכת החינוך ניתן להתחקות אחר ערכיה של החברה, ערכים שאותם היא מבקשת להנחיל לדור הבא. התכנים האינטלקטואליים הנרכשים במוסדות החינוך, מעידים על המורשת התרבותית של החברה ומשמשים רקע לבחינת השינויים הרעיוניים והאינטלקטואליים ברצף של זמן. כמעט כל הוגה דעות, או איש מדע, למד בבית ספר, והגותו או מחקריו משקפים במודע או שלא במודע את המורשת שעליה התחנך, שאותה קיבל, או שבה מרד. בחקר החינוך החדש בארץ ישראל, עומדים החוקרים על הזיקה בין התפתחותה של מערכת החינוך החדשה, לבין מוקדי פעילות רעיוניים ותרבותיים4. תמונת ההוראה של המקצועות משנה ותלמוד בחינוך העברי החדש, יכולה לתרום תרומה גדולה להבנת זיקה זאת, שבין חינוך, תרבות ואידיאולוגיה.
החינוך הוא מפעל הנשען באופן עקרוני על מערכות הגותיות הקובעות עמדה על אודות האמת והראוי, והחינוך אמור להפעיל את הדרכים הנאותות והאמצעים הראויים המובילים לתכלית הרצויה על יסוד אותה אמת. בהתאם לכך, משקפות תוכניות ההוראה את העקרונות החשובים לשימור ואת התכנים הראויים למסירה לדור הבא, וזאת כדי להקנות לצעירים את האמיתי ואת הראוי. תוכניות הלימודים וחומרי הלמידה, הן גיבוש הידע המיומנויות והאמונות שחברה מסוימת מוצאת אותן ראויות למסירה לדור הבא5. באמצעות השינויים בתוכניות הלימודים מבקשת מערכת חינוך בתוך חברה נתונה, לעבור לתפיסה חדשה של האדם המחונך. בחברה מסורתית ויציבה מתנהלת העברתם של ערכי החברה לדור הבא ללא זעזועים ושינויים מרובים. לעומת זאת, בתקופה בה מתערערים ערכי המסורת נעשית קביעת דרכי החינוך של הדור הצעיר נושא להתלבטות, גוברת המודעות לתהליכי שינוי ולאפשרות לכוון את התהליכים, ולעתים אף נעשה השינוי תוך תכנון שיטתי. הוראת תורה שבעל פה בתקופה הנידונה במחקר, הייתה נתונה בטלטלה גדולה. השינויים שהתרחשו בהוראת מקצוע זה, וההתלבטות לגבי צורת ההוראה והיקפה, משמשים דוגמה טובה לשינויים הגדולים שהתרחשו במערכת החינוך היהודי במאה העשרים, והנוגעים לדמותו של העם היהודי בעת החדשה.
חקר התמורות בחינוך מורכב למדי, מפני שקיים פער בין פרוגרמות אידיאולוגיות ורטוריקה חינוכית, לבין דמותם הממשית של מוסדות החינוך ושל המעשה החינוכי. פער זה בא לידי ביטוי בכל דור ובכל צומת של התפתחות תרבותית אנושית אוניברסלית6. גם בנושא של הוראת משנה ותלמוד קיים פער בין הרמה ההצהרתית והציפיות של מנהיגי חינוך ומחברי תוכניות הלימודים, לבין הדיווחים שנמסרו על ידי מורים בבתי הספר. במחקר הנוכחי ננסה לעמוד גם על הפער הזה.
הערות:
הערה טכנית הנוגעת לביבליוגרפיה ולהערות השוליים:
מטבעה של עבודה, העוסקת בחקר מאמרים דידקטיים קצרים, להביא ריבוי פריטים ביבליוגרפיים. כדי להקל על הקורא מופיעים הפריטים הביבליוגרפיים בהערות השוליים, בנוסח מלא. פריטים ביבליוגרפיים החוזרים על עצמם, נזכרים בנוסח מלא בפעם הראשונה בכל פרק, ובפעמים הבאות בכל פרק הם נזכרים ברמיזה -שם המחבר, שנת הפרסום והעמוד.
1. עירם יעקב, "מגמות בהיסטוריוגרפיה של החינוך, משמעותן לחקר תולדות החינוך בארץ ישראל", מגמות, 31, תשמ"ב, עמ' 262.
2. לם צבי, "הכשרת מורים נוכח התמורות בתפקידיו של המורה", החינוך, דצמבר 1968, עמ' 186.
3. לם צבי , עורך, זרמים חדשים בחינוך, הוצאת יחדיו, תל אביב, תשמ"ג, בהקדמה עמ 7.
4. למשל: אלבוים דרור רחל, החינוך העברי בארץ ישראל, הוצאת יד בן צבי, ירושלים, תשמ"ו, כרך א'; הנ"ל , החינוך העברי בארץ ישראל, הוצאת יד בן צבי, ירושלים, תש"ן, כרך ב'.
5. עירם יעקב, "תולדות החינוך - תחומי מחקר", בתוך: רשפים - היבטים היסטוריים פילוסופים וחברתיים של החינוך, הוצאת אוניברסיטת תל אביב, תל אביב, תשנ"א, עמ' 111.
6. אטקס עימנואל ופלדחי רבקה, עורכים, חינוך והיסטוריה הקשרים תרבותיים ופוליטיים, הוצאת מרכז זלמן שז"ר, ירושלים, תשנ"ט, במבוא עמ' 7.
