קדיש יתומה - לקט מקורות

תנו רבנן: הכל עולין למניין שבעה, ואפילו קטן, ואפילו אישה.

אין פורסין על שמע, לא בישיבה ולא בעמידה, ואין עוברין לפני התיבה, ואין נושאין את כפיהן, ואין קורין בתורה, ואין מפטירין בנביא, ואין עושין מעמד ומושב על אנשים, כל שכן על נשים, שאין עושין מעמד ומושב על נשים.

ואוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם.

אמר לו ר' עקיבא, משביע אני אותך בשבועה שתאמר אם אתה בן אדם או שד, או מאיזה ברייה אתה.

אמר לו: רבי! אדם הייתי, וכבר נפטרתי מן העולם ההוא, ובכל יום ויום אני מביא משאוי כזה, ומכניסין אותי בתוך הגיהנם, ושורפין אותי בתוכה שלוש פעמים ביום, וזה עמלי בכל יום ויום.

אמר לו ר' עקיבא: מה עשית שעושין לך כך וכך? 

אמר לו אותו האיש: אני באתי על נערה המאורסה ביוה"כ.

אמר לו ר' עקיבא: הנחת אשה או בן? 

אמר לו: לודקייא.

אמרו: שם רשעים ירקב.

אמר להם: על מה? 

אמרו לו: כך וכך עשה.

 

וכן הוא במהרי"ק, שהוא שורש ומקור דין, דמהיכי תיתי יעלה על הדעת שאביו יאמר קדיש? ברא מזכה אבא, אבל לא להפך. וגם שאר טעמים שהובא בתשובת רמ"א סי' קי"ח לא שייכי כאן. על כן ילמדנו רבנו הלכה למעשה דעתו הרמה, ומינה לא אזוז אפילו זיז כל שהוא. עד כאן לשונו.

הנה מה שפירש בדברי רמ"א, דמיירי דווקא בבן בנו, זה דבר שאין לו שחר. דסתמא דלישנא משמע דמיירי בכל הקרובים. ומה שכתב מכ"ת דמהרי"ק שהוא מקור דין זה לא מיירי רק בבני בנים, זה אינו, דהא אפילו באינם קרובים כלל כתב מהרי"ק שורש ל', וזה לשונו:

 

 

נראה לי.

הקטן יעקב.

[רבי יאיר חיים בן משה שמשון בכרך, לייפציג, גרמניה [1638 עד 1702]].

 

דבר זר נעשה באמסטרדם ומפורסם שם, שאחד נעדר בלי בן, וצווה לפני פטירתו שילמדו...  ואחר הלימוד תאמר הבת קדיש. ולא מיחו בידה חכמי הקהילה והפרנסים.

ואף כי אין ראיה לסתור, הדבר כי גם אישה מצוות על קידוש השם, גם יש מנין זכרים מקרי בני ישראל, ואף כי מעשה דרבי עקיבא שממנו מקור אמירת יתומים קדיש בבן זכר היה, מכל מקום יש סברא דגם בבת יש תועלת ונחת רוח לנפש, כי זרעו היא. 

 

[הונגריה, [תר"ס, 1700]]

אודות שאלתו, באחד ששבק חיים ר"ל, ולא הניח בן זכר רק בת, ורוצות לומר קדיש אחריו.

נראה לי דיותר טוב שתאמר הבת מבן הבת, לפי מה שכתב בשו"ת חוות יאיר סימן רכב והובא בפתחי תשובה סימן שע"ו. 

 

... בני בנים יכולים לומר קדיש, אך שאר האבלים יאמרו ב' קדישים והם קדיש א'. ואין חילוק אם הם מן האב או מן האם. ובתשובת כנסת יחזקאל כתב דווקא בן הבן אבל בן הבת לא יאמר קדיש, וכל שכן לבת אין לה קדיש בבהכ"נ. ואם רוצים לעשות לה מניין רשות בידם. ע"ש סוף חלק י"ד. 

כתוב בס"ח: 

... ע"כ לענ"ד ידוע מעשה דרבי עקיבא ... דאמירת הבן קדיש מבטל הדין מעל אביו. וזה שאמר 'הקב"ה מלא עברה', פי' שדן אותו במידת הדין לגיהינום. ומדקדק וקאמר ליורשו, פירוש שאם יש לו בן, הבן דין יורש יש לו, ויורש עם הבנים, ואז הוא אומר קדיש. 

וכן בן הבת גם כן אינו אומר קדיש. וזה שאמר הירושלמי 'בני בנות אין כבנים', וק"ל... 

הבת, אין לה לומר קדיש בבית הכנסת. 

ויש אומרים דגם זאת אין לעשות. 

(ר' צבי אליעזר בן דוד פלקלש, פראג, המאה ה- 18-19)

אבל בבית הכנסת המיוחד לתפילה לא ראיתי כזה מעולם, ואינו נכון שתבוא אשה כלל, קטנה או גדולה לבית תפילת אנשים. 

מטה אפרים, אלף המגן, לרבי אפרים מרגליות, ירושלים תשמ"ט. 

מאת רבי אפרים מרגליות, רב בבראד, גליציה. נפטר 1828. 

ח. מי שאין לו בנים רק בת, וציווה לפני פטירתו שילמדו עשרה בביתו בשכרם, ואחר הלמוד תאמר הבת קדיש, אין לשמוע לו ויש למחות שלא לעשות כן, ומכל שכן שאין [ט] להניח שתאמר קדיש של תפלה. ואפילו אם היא פנויה אסורה, ומכל שכן אשת איש חלילה להשמיע קולה לרבים באמירת קדיש בין בבית הכנסת בין במניין, אלא אם תרצה לזכות את אביה תהיה זהירה בכל עתות התפילה בין בבית הכנסת בין במניין, להטות אזנה באמירת קדישים לענות אמן בכוונה רצויה, ויודע מחשבות יחשב לה כאילו אמרה וקיימה מצוות אביה. 

[ט] עיין בשאלות ותשובות חוות יאיר סימן רכ"ב שכתב דאף שיש סברה דגם בבת יש תועלת ונחת רוח לנפש כי זרעו הוא, מכל מקום יש לחוש שעל ידי זה ייחלש כוח המנהג ישראל, וכל אחד בונה לעצמו על פי סברתו כו'. וכיון שיש אסיפה ופרסום יש למחות ע"ש. 

 

ומדברי השבות יעקב ח"ב שהבאתי לעיל [סק"ה]  נראה דווקא בבהכ"נ לא תאמר, אבל בביתו במנין שפיר דמי, ואפילו קדיש של תפילה. 

 

ולפענ"ד דבזמן הזה דשכיח פריצותא, אין לעשות כן שתאמר הבת קדיש אפילו במניין בביתו ואפילו אחר הלימוד. ואף על פי שאין בזה משום קול באשה ערווה כמבואר באורח חיים סימן ע"ה ואבן העזר סימן כ"א ע"ש במ"א ובית שמואל, מ"מ קרוב שהיא תכוון לבסומי קלא, ואמרינן זמרן נשי וענין גברי פריצותא. 

 

ועיין באליה רבה סימן ע"ה, כתב בשם באר שבע, ראוי ונכון לכל כשרה יראת ה', בין פנויה בין נשואה, שלא תשמיע קולה כשיש איש, רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע כלל, שאולי יבוא האיש השומע לידי הרהור, והרהורי עבירה קשין מעבירה. כי צריכה ליזהר שלא יכשלו בני אדם על ידה, כדאמר ר"י למדנו יראת חטא מבתולה. ואל תשיבנו מדכתיב ותשר דבורה וברק בן אבינועם, דעל פי הדיבור שאני עכ"ל. 

 

ושמעתי שלכך לא כתיב ששרתה יעל, לפי שאמרו יעל בקולה מביאה לידי הרהור וזנות, משא"כ דבורה שפיר אמרה לפמ"ש הפוסקים דדוקא לק"ש איתמר. אמנם נראה דבלאו הכי אין ראיה מ"ותשר דבורה", שעיקרה לא נאמר אלא נוסח השירה והמליצה הנפלאה, אבל לא נזכר ששרתה בקול לפני אנשים. 

 

ועכ"פ בזה פשיטא שאין לעשות כן, שקרוב הדבר שיצא שכרה בהפסידה, שבמקום אשר חשבה לזכות שם שמים על ידה ברבים, בא מכשול לרבים. וגם מימינו לא ראינו כך. וכדי לזכות לאביה תהיה זהירה לילך לבית הכנסת בעתות התפלה, ולהטות אוזן לאמירת הקדיש, ולענות אמן, שגדול העונה אמן יותר מהמברך. ויודע מחשבות יודע תוכן לבה, שאלו הייתה זָכָר הייתה מקדשת ברבים. וחישב לעשות ונאנס ולא עשה - מעלה כאלו עשה. 

[מביא תחילה דברי 'חות יאיר' , 'כנסת ישראל', 'שבות יעקב', 'קרית חנה', 'קמח סולת', 'כרם שלמה' ועוד. ומסיק דדעת ה'שבות יעקב' היא דעת יחד ואין לסמוך עליו. ומסיים]:

והנה מקרוב נשאלתי מעיר סמוכה שרצה אחד מהקרימצאקים שתאמר הבת קדיש על אביה שמת בלא בנים זכרים, והשואל עיכב בידו עד בוא תשובתי. 

והשבתי להם שאין רשאים לשנות ולעשות חדשה בארץ. ואף אם יש מנהג זה בין האשכנזים, הנה בין הספרדים לא נשמע דבר זה בשום מקום, והעדר טוב, וזה כלל שב ואל תעשה עדיף. וקבלו תשובתי ותמנע הבת מלומר קדיש על אביה. 

[הרב יחיאל מיכל טיקוצ'ינסקי, תש"ו]

ה) עיקר תועלת הקדיש הוא באמירת הבן על אביו ואמו [כמסופר במעשה דרבי עקיבא... וכדאז"ל (סנהדרין ק"ד.) ברא מזכי אבא].

 

ויש מקומות שאין מרשים לה כלל לומר בבית הכנסת (כמו שכתב בתשובות "כנסת ישראל" מובא ב"באר היטב" קל"ב. וראה מה שכתב בזה ה"חוות יאיר", מובא ב"פתחי תשובה" יו"ד שע"ו ג', ו"בשדה חמד" אבילות קיב). בלתי אם יש מנין בביתה, תוכל לומר שם הקדיש. 

שאלת אם צריך מחיצה לחצוץ רק בפני אשה אחת או שתים. שהנה ב'אגרות משה' ח"א א"ח סימן ל"ט בסופו, הבאתי ראיה מקידושין נ"ב ע"ב תוד"ה "וכי אשה בעזרה מנין", שאין חיוב מחיצה להפסיק לפני כמה נשים בלבד. 

וצריך לבאר עד כמה נשים אין צריך מחיצה. כגון בבית אבל, או בבית מדרש שמתפללים שם בימי חול ובמנחה בשבת, שאין שם מחיצה, האם מותר להניח שכמה נשים יכנסו וישבו בסוף החדר. 

 

וההלכה למעשה בעניין זה צריכה עיון ותלויה בהרבה עניינים. ומכל מקום נראה שבבית מדרש שבכל שבת תרצה אפילו אשה אחת לבוא למנחה בקביעות, שאין להקל להתפלל בלא מחיצה, ורק באקראי אפשר להתיר. ואפשר להתיר, באקראי, רק עד ב' נשים ולא יותר. והנה יש ראיה, כעין שהזכרת, שלדינא אפשר להניח לאשה אחת להיכנס לבית המדרש, מן הדין בשולחן ערוך או"ח סי' רפ"ב סעיף ג' דאשה עולה למניין שבעה קרואים. 

[הרב עוזיאל, הרב הראשי הספרדי לישראל]

 

והנה מעלת כבודו בבקיאותו המקיפה ותבונתו החודרת חפש ומצא בכל דברי הראשונים ופרש והסביר דבריהם, ואחרי העמידו את צדדי השלילה והחיוב העלה להלכה שלא נאה ולא אריך שהבנות תאמרנה קדיש על הוריהן אפילו בבית האבלות, ואין צריך לומר בבית הכנסת, וזאת העצה הייעוצה שילמד את בן חברו תורה והרי הוא כאילו ילדו והוא יאמר עליו קדיש.... 

 

 

ואל יעלה על הדעת שזה הוא מפני שאין הבנות מזכות את אביהן, שיותר מזה מצאנו, שהן מזכות את כל העם כאמהות ונביאות ישראל שזכרן וזכותן לא יסוף לנצח מקרב עם ישראל, וגדולה הבטחה שהבטיח הקב"ה לנשים, ובזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל ממצרים. אלא מפני שאין לנו בעניינים כאלה אלא מה שקבלנו מפי קדמונינו שלאורם אנו הולכים. 

 

ואולם אעפ"י שאין לנו יד בנסתרות, יש למצוא טעם בדבר, על יסוד מה שאמרו רז"ל: "ברא מזכה אבא". ופירושם של דברי אלה הוא: שהבן שהוא המשך צורתו האישית של האב במעשיו ודבורו ובמילוי מקומו בקרב הצבור, הוא מזכה את אביו בעולם הנשמות הוא עולם הנצח שנגהו נגלה, כמתוך הענן, בעולם הזה. וזהו סוד קדושת ה' בעולמו כדכתיב: "נורא אלקים ממקדשיך"; וכדרשת רז"ל: "אל תקרי ממקדשך אלא ממקודשך", ואפשר לכלול בזה ממקדישך, כלומר ממקדשי שמך ניכרת נוראותיך וקדושתך. ותפילתנו באמירת קדיש - "יתגדל ויתקדש שמיה רבה", ו"יהא שמיה רבא מברך" - היא מכוונת לקידוש שם ה' יתברך ויתעלה בעולמו ובריותיו על ידי ישראל מקדשי שמו בבתי כנסיות ובתי המדרש ובמעשי מצוות שנעשות בצבור שבהם ניכרת הקדושה יותר. כאמור: "ונקדשתי בתוך בני ישראל", ממנו למדו רז"ל שאין קדושה אלא בעשרה, לפי שבעשרה קדמה שכינה ואתיא, זה סודו של הקדיש עצמו, וזהו גם טעמו של אמירת הקדיש על ידי בניו שהם ממשיכים את צורתו ופעולותיו וממלאים את מקומו בעדת קדושים של עם קדוש. 

 

 

 

וככה יעצתי לידידנו מר י' פ' על שאלתו זאת ממני טרם ראיתי תשובתו. אמנם גם לימוד בן חברו תורה הוא דבר גדול ורצוי ומעולה, ואפשר לצרף שני הדברים יחד: למוד בן חברו תורה באוהלה של תורה, כדי שיהיה זה בן חכם, טוב לעצמו ולדורו, ויאמר עליו: אשרי מי שגדלו לתורה, וזכות התורה תנציח את שמו של מגדלו בעולם הזה, ותיתן לו זכות ועילוי בעולם הנשמות בין צדיקים וחסידים לומדי תורה בישראל. 

והנלע"ד כתבתי. 

ופוק חזי כמה עקולי ופשורי שישנם בדברי הפוסקים אפילו באמירת קדיש של בת אחרי אביה כשאין בנים. 

הכנסת יחזקאל - מובא בבאר היטב או"ח סימן קל"ב סעיף קטן ה' - סובר שאין לה קדיש כלל בבית הכנסת, ואם רוצים לעשות לה מנין רשות בידם. וכך סובר גם השבות יעקב מובא בשערי תשובה שם סק"ה שאם אין לו בן רק בת לא תאמר קדיש רק בביתה. 

 

והחות יאיר בתשובותיו סי' רכ"ב העלה דהגם דיש תועלת ונחת רוח לנפש כי זרעו היא, מכל מקום יש לחוש שעל ידי כך יחלשו כוח המנהגים של בני ישראל שגם כן תורה הם, ויהיה כל אחד בונה במה לעצמו על פי סברתו, ומחזי מילי דרבנן כחוכא ואטלולא, ויבואו לזלזל בו וכו' יעו"ש. ולפני כן הזכיר גם מזאת, דממעשה דר"ע שממנו מקור אמירת קדיש בבן זכר היה. עיי"ש. 

 

ובספר בית לחם יהודה יו"ד סי' שע"ז סק"ה, אחרי שמעתיק מהחות יאיר כנ"ז מוסיף בשם הס"ח,שכותב שבכלל אין לבת בקדיש לא דין ודת ואין זה אלא שטות כי הוא כחוכא וטלולא ע"ש. וכך העלה גם השדה חמד במערכת אבילות אות ק"ס יעו"ש. 

 

והעולה על כולנה (ומה ששייך ביותר לענייננו) הוא מה שמצינו שהעלה בזה בספר מטה אפרים בדיני קדיש יתום שער ד' סעיף ח'.

 

 

ובאלף למטה שם מצטט מהחות יאיר, ומזכיר גם מדברי השבות יעקב שנראה סובר שבביתו במניין שפיר דמי, ומעיר עלה וכותב: 

 

 

[ועוד יעויין בס' שו"ת "תורה לשמה" הנדפס מחדש מכי"ק של הגה"ח בעל בן איש חי ז"ל סי' כ"ז, שנשאל על דבר אחד שציווה קודם פטירתו שילמדו בביתו זוהר ומשניות כל י"ב חודש, ואחר הלימוד תעמוד בתו ותאמר קדיש, כי לא היה לו בן, אם צריכים לקיים צואתו בזה, או אדרבה צריך למחות בידה אם תאמר קדיש. 

 

 

ואסיים בברכת ברכה והצלחה וכל טוב. 

אליעזר יהודא וולדינברג. 

נשאלתי טלפונית על ידי אחד מחשובי רבני עירנו, בדבר אדם שנפטר לבית עולמו ולפני מותו צווה לבתו היחידה שתאמר עליו קדיש בשעת סתימת הגולל על קברו. ושאלני מה לעשות אם מותר הדבר או לאו. 

 

... והטעם פשוט ביותר שלא יתכן לעסוק בדברי קדושה ובמקום קדוש בצורה ובדרך העלולים לגרום הרהור עבירה אפילו קל שבקלים. ובבית הכנסת מצויים כל מיני בני אדם כמובן מאליו. 

 

 

ואל תשיבני שמדובר בבית אבלים, שכן גם שם יצר הרע שולט. 

 

האדריכל מאיר רובין, מי שתכנן את "היכל שלמה", ומי שלימים כיהן כסגן ראש עיריית ירושלים, שהיה אלמן, נפטר בהותירו אחריו שתי בנות, שאחת מהן, נילי, הייתה אותה עת בת שתים עשרה. ר' אריה [לוין] ביקש להיות זה שיבשר להן את דבר מותו. וכך סיפרה נילי, כי -

ועיין בתשובת חוות יאיר,שע"י זה יתחלשו מנהגי ישראל, וכיון דאיכא פרסום יש למחות. 

[בהתייחס לדברי זקנו - הרב הענקין שפורסמו ב"הפרדס" אדר תשכ"ג:

  

... אבל טוב יותר שתאמר קדיש בעזרת הנשים בהדי הגברים, דהוי בהצנע. ואינו דומה המניין בבית שיש שם אסיפה ופרסום, כמו שכתב בשו"ת חוות יאיר, וגם שו"ת חוות יאיר וכנסת יחזקאל יודו לזה לפי מנהגנו שהרבה אומרים קדיש ביחד וזה שכתב הגמו"ז [=הגאון מורי וזקני] "אפשר שאין קפידא" עכ"ל. [אף שהסכים שאין המנהג כדברי השבות יעקב להתיר אמירת קדיש בבית].

 

[ובהערה שם מצטט את זקנו: