דברי מבוא

פותחים בכבוד אכסניה תחילה - ברצוני להודות לרב שפרן שהוא היוזם והפועל והמפעיל של כנס הזה ושל הכנס הקודם לו, וכן של פעולות רבות אחרות בתחום הרפואה וההלכה. כמו-כן ברצוני להצטרף ולברך את הרב יואל קטן ואת ד"ר חנה קטן על מאמציהם בארגון החלק המדעי והארגוני של הכנס הזה, וכן למכון שלזינגר, למנהלו ד"ר מרדכי הלפרין ולצוותו המסור, על חלקם בארגון הכנס היום.

הבעיות שנדון בהן במהלך אחר-הצהרים הזה, הם חלק ממכלול נושאים שהרפואה המודרנית מזמנת לפתחנו כמעט מדי-יום. אין ספק שהדור שלנו הוא דור מיוחד מאוד מבחינת הקדמה הטכנולוגית והמדעית, המתבטאת במעשים שבכל יום. אין בכך כדי לומר שבעבר לא הייתה התקדמות, שלא גילו גילויים או שלא חידשו חידושים; אך נדמה לי שמה שמאפיין את הדור שלנו היא מהירות ההתפתחות של הנושאים האמורים, והדבר ילך ויגבר בשנים הבאות.

 

 

הקדמה - המדעית, הטכנולוגית והרפואית - היא בוודאי דבר מבורך. היא הביאה תועלת לאנושות בהגדלת תוחלת החיים, ובמקרים רבים בשיפור איכות החיים (אם כי לא תמיד). ככל שהנושא גדול יותר, חדשני יותר ואולי אפילו תורם יותר מבחינה מעשית - הוא גם מעורר בעיות רבות וכבדות משקל בתחומים חברתיים שונים, כמו האתיקה, המשפט, הכלכלה, וכמובן בתחום ההלכה. העולם הרחב מתמודד עם השאלות האלה בדרכים שונות, והדרך שבה מתמודדים בעולם ההלכה עם השאלות הללו שונה גם מבחינה עניינית-מהותית וגם מבחינה תכליתית מדרכים אלו. העולם הרחב מדבר על אתיקה רפואית, על משפט ורפואה, על כלכלה ורפואה, כל אלה נושאים שהם בתחומי התמחויות מוגדרים ומוגבלים-יחסית. לעומת זה עולם ההלכה מקיף הרבה יותר נושאים, ומתעוררות לפניו הרבה יותר בעיות הדורשות פתרון. די אם נזכיר שאלות של שבת, או לענייננו - שאלות של נידה, שהן חובקות עולם מבחינת ההלכה, ואילו בעולם הרחב אינן מעוררות שום בעיה. אין בעולם הרחב הבדל בין יישום של טכנולוגיה כזאת או אחרת, או טיפול רפואי כזה או אחר, בשבת, ביום רביעי או ביום שישי; לעומת זאת אצלנו כל שבוע מסתיים בשבת, והיא מחייבת אותנו להתמודד עם השאלות האלה. ובאופן דומה נושאים הקרובים לכנס הזה, כמו נושאים הקשורים להלכות נידה. בעולם הרחב, אם יש איזשהו דימום מועט כזה או אחר - אין בכך להעלות שום שאלה ולעורר שום בעיה, זה לא מעורר שום תהיות ולא מביא לשום ניסיונות לתקן את המצב; בעוד שמבחינת ההלכה יש לכך כמובן השלכות רבות וחמורות. טווח הנושאים בהם קיימת התמודדות הלכתית רחב הרבה יותר מאשר אילו בהם מתמודדים בעולם הרחב.

 

אבל לא רק מבחינה כמותית, גם מבחינה מהותית יש הבדל גדול בין הצורה שבה ניגשים בעולם הרחב לפתרון השאלות הללו, לבין הצורה שבה ההלכה ניגשת לעניין. כיום - ואני מקווה שהדברים ישתנו במידה זו או אחרת בהמשך - העיקרון המוסרי המנחה בעולם הרחב הוא עקרון האוטונומיה, העיקרון האומר שכל אדם הוא בעלים על גופו, וכל אדם שהוא בעל כושר שיפוט צריך ורשאי להחליט בעצמו מה ייעשה לגביו, ואיך לנהוג בכל אחת מהסיטואציות הרפואיות בהן הוא נמצא, על-פי הנתונים המלאים שיימסרו לו בעניין.

 

 

ברור שמבחינת ההלכה הדבר מורכב בהרבה, והאוטונומיה הרבה יותר מוגבלת. קיימת מערכת ערכים משותפת לכל אלה שנוהגים על-פי ההלכה, ולכן לא יעלה על הדעת שאדם ינהג איך שהוא רואה את הדברים כשהדברים מנוגדים לדין. הדבר הזה דורש הכרעה הלכתית ברורה על-פי עקרונות משותפים לכל נושאי ההלכה, ולאו-דווקא תחום הרפואה. אין למעשה הבדל מבחינת מנגנון קביעת ההלכה אם השאלה היא רפואית-מודרנית-גנטית, שאלת בשר בחלב, שאלת אכילה ביום-כיפור או שאלת נידה. בכל התחומים המנגנון הוא אותו מנגנון, העיקרון הוא אותו עיקרון, ודרכי הפסיקה הן אותן דרכי פסיקה.

 

גם הדרך שבה מגיעים בסופו של דבר להכרעה שונה מאוד בין מה שמקובל בעולם הרחב לבין עולם ההלכה. בעולם הרחב אין למעשה כרגע מנגנון מקובל לפתרון שאלות מוסריות קשות; אחת הדרכים המקובלות היא לפנות לבית משפט, כדי שהשופט יכריע בשאלה המוסרית הקונקרטית. בארצות-הברית הדרך הזאת הייתה מקובלת מאוד בעבר, אלא שהיא כמעט נפסקה, כיוון שבמהרה התברר שבית המשפט אינו המקום שבו ניתן להכריע הכרעות מוסריות - ניתן להכריע בו הכרעות משפטיות, אבל לא מוסריות. גם בארץ יש עכשיו מגמה להגיע לבתי המשפט עם כל השאלות האלה, ואני מעריך שדי בקרוב ילמדו גם כאן שלא זו הדרך. הפטנט שהומצא בארצות-הברית ואומץ ב'חוק זכויות החולה' בארץ הוא ועדה אתית, שמורכבת מאנשים העוסקים בשטחים שונים שיש להם קשר להכרעה הרפואית הקונקרטית, ואנשים אלה מתכנסים ומכריעים מהי הדרך הנכונה המתאימה למקרה שלפניהם. ברור שיכולות להיות בשיטה זו אי-התאמות רבות בין מקרים מקבילים, דרגות שונות של הבנה וכשרון, דרגות שונות של מיומנות, והשאלה האם האופן הזה לפתרון הבעיות המוסריות ימשיך לפעול או לא עדיין פתוחה.

 

 

אני מקווה שהכנס הזה יהיה מוצלח לכולנו, נלמד ונפרה זה את זה, ונסיק את הלקח הדרוש כדי לתפקד בצורה נכונה בנושאים שיבוררו ובנושאים אחרים.