עוד דומעות עיני מדי זכרי את שעת-פרידתי מורשה - עיר-מולדתי הנצורה, מורשה - מבצרה של יהדות פולין, שנלפתה בצבת המצור הנאצי האכזרי - - - עיני דומעות, כי המראה הזה חקוק בזכרוני. אוקיינוס יהודי סוער וזועף. אוקיינוס, הנדחק ונלחץ בתחומי הגטו. אוקיינוס רותח של רצון חיים ולהט הישרדות. אוקיינוס רותח של יגון יהודי. אוקיינוס רועם של אימה ופחד מפני הבאות. אוקיינוס הנחנק בין הרחובות הצפופים של נאלבקי, פראנצישקאנר, זאמנהוף, סמוצ'ה, כיכר "שער הברזל", וסביבותיהם. אוקיינוס של חצי מיליון נפשות, המסומנות ב"סרט יהודי", על פי צו הצוררים, ומתרוצצות בתוך מלכודת הגטו. הזדים הארורים הללו, איזו מהתלה שטנית נלעגת המציאו: לסמן את היהודי מנאלבקי כ"יהודי"? להצמיד לשרוולו של היהודי הוורשאי הגאה את אות-ההיכר של "מגן דוד"? לצוות על היהודי מפולין, אשר אלף שנים שמר על ייחודו ולא התקרב אל הגוים, שייסוג אל "תחום-המחיה היהודי", תחום אשר מתוכו אף פעם לא רצה לצאת!?
הביטה נא וראה את היהודי מנאלבקי. כל כולו הוויה יהודית מוצקת, מקשה אחת. כל כולו הסתגרות מן הגוים ומרידה ב"חוקת הגוים". כל כולו יהדות שלימה ואמיצה, יהדות שבפרהסיה: עטור זקן ופיאות; קפוטה ומגבעת שחורה בחול, בגד משי וכובע קטיפה ושטריימל בשבת ומועד; לרגליו נועל הוא נעליים בסגנון מיוחד, וכל בגדיו מכופתרים מצד ימין לצד שמאל, במהופך ממנהגם של הגויים; ועל פתח ביתו מבחוץ בולטת המזוזה, ומעל חנותו מתנוסס שלט עם אותיות יהודיות ושם יהודי שלא השתנה - - - איזה לעג שטני הוא זה, לגזור על היהודי להסיר את זקנו ופאותיו, לאלצו לחלל שבת וחג; לאסור עליו בעונש מוות לימוד תורה ותפילה בבית כנסת - ועם זאת לצוות עליו שיסמן את עצמו ב"מגן-דוד" - -- כי על כן גועש האוקיינוס היהודי של ורשה. מעקשנות יהודית גועש הוא.
ועיני דומעות עוד ממראהו של היהודי מנאלבקי, הגאה בתוך יגונו והנוקשה בתוך מסכת גזירות ורדיפות, ייסורים והתעללויות. את זקנו המגודל אינו מוריד, הוא מסתירו מתחת למטפחת האופפת את פניו - אף כי בזאת עלול הוא לסכן את חייו; את הסרט היהודי עם "מגן דוד", אשר הצוררים הכריזו עליו כעל "אות הקלון" ליהודים - אותו הוא מקשט ומפאר, נושא אותו בעוז ובאומץ, כיאה לאות-כבוד יהודי.

ומה אומר על כך השטן המשחית עצמו? מפיו של ראש השלטון הכובש הנאצי, מושל מחוז ורשה, ד"ר פישר, נשמע הדבר הזה: "היהודי מפולין הוא יהודי קשה-עורף, שלא בנקל לשברו". כלשונו: "טראציגער יודע" - יהודי עקשן, בלתי-נרתע!
חרותה בלבי חוויה למזכרת, שלקחתיה עמי מורשה היהודית, הסובלת והמתייסרת: מורא ובעתה ברחובות היהודים. חיות-טרף, בדמות קצינים גרמניים שיכורי-ניצחון וצמאי-דם יהודי משתוללים לעין-השמש. צריחות פראיות, רדיפה מבוהלת. צייד על ישישים יהודים, הדורי-צורה ואצילי-פנים. פרגולים שורקים באוויר. יריות מהדהדות. חיות-הפרא שואגות לטרף: "יהודי! יהודי! יהודי!".

ופתאום צחוק גס ורעשני. האספסוף הפולני צוהל לאיד היהודים. חי, חי, חי, מתפקע האספסוף הפולני מצחוק, חא-חא-חא... "יעשטשע! יעשטשע!" (עוד! ועוד!) ככה צועקים הפולנים לעבר הקצינים הגרמניים, המתקלסים ביהודים.

ובאחת, כבמטה-קסמים, נשתנתה התמונה: הקצינים הגרמנים, מוכי טירוף שטני ליהודים, נפכחו לפתע משיכרונם. הם הרפו מן היהודים המוכים ושותתי-הדם, ופרגוליהם הופנו לעבר האספסוף הפולני, הלועג והצוחק משברון היהודים. - הי לכם, חזירים פולניים! ("פוילישע שוויינע!") - הכו הקצינים העריצים בפרגולי-הברזל שלהם מעל קדקודי הפולנים המבוהלים עד מוות - איך אתם, מוגי-לב, מעיזים לצחוק מן היהודים? חזירים שכמותכם! ואחד מן הקצינים הזועפים מרביץ לקח פומבי לאספסוף הפולני, מתוך כוונה שהיהודים המוכים יקשיבו לו: איתכם, הפולנים, גמר ה"פיהרר" שלנו (היטלר) את החשבון אחת-שתיים! תוך תשעה-עשר יום הובס הצבא הפולני העצום, וברח לכל הרוחות! ואילו היהודים? איתם מנהל "הפיהרר" שלנו מלחמה מזה מספר שנים - וטרם ניצחנו אותם! - - - ועיני תדמע מדי זוכרי את ורשה, את שפלות גוייה ואת קשיות יהודיה.
אוי לי, כי ורשה בגדה בי. ורשה הפולנית בגדה ביהודיה. ומחיר-הדמים של הבגידה הפולנית אינו נופל ממחיר מזימת-ההשמדה הנאצית. ורשה רימתה אותי. ורשה, אשר בילדותי, בשנות לימודי ב"חדר", חיבבנו כל כך את שמה, עד כי אנחנו הילדים המצאנו את קירבת המלים הזאת: השם "ווארשאווא" (שם הבירה בפולנית) דומה לבאר שבע... ורשה, אשר עיתונאי צרפתי נודע, אלברט לונדר, התיימר לגלות בתוכה את "הממלכה האמיתית" של "היהודי הנודד הנצחי"... ורשה, אשר משורר יהודי-חילוני התאהב בה עד שנשבע כי נהר ה"וויסלה" החוצה את ורשה, מדבר אליו בשפת אידיש... ורשה, אשר האנטישמיים הפולניים שרו עליה: "נאשע אוליצע - ושידובסקיע קאמיעניצע" (הרחובות שלנו- והבתים ליהודים!)... ורשה, שיהודים בנוה וביצרוה, הרחיבוה והעשירוה עד כי היהודים היו בעלי הבתים והפולנים - שומרי הבתים ("סטריזש" בלע"ז); היהודים היו יוצרי הכלכלה ובוני התעשייה וכובשי השווקים עבורה, והפולנים היו פקידי-השלטון, אנשי-השררה וגובי המסים...

ורשה הפולנית בגדה בנו. בכל עת צרה לפולנים, היו הם מקפלים את שפמיהם הגאוותניים, מנמיכים את קומתם ה"פריצית", מתקרבים ומתחנפים ליהודים: "אחינו אתם, סטארו-זאקונני!" (בני הדת העתיקה)... ואז היו מנופפים כלפינו את סיסמת הפיתוי: "למען החופש שלנו ושלכם!"...

כמה דואב הלב, כי לא פעם נלכדו יהודים במתק-שפתיים זה של הפולנים. נשכחה מהם האזהרה החריפה, אשר נמסרה בשמו של הסבא בעל "חידושי הרי"ם": - חז"ל אמרו: "הלכה, בידוע שעשו שונא ליעקב", ואין להסיח מכך את הדעת אף פעם. ואם יהודי עובר בחוצות ורשה, ונתקל בגוי שיכור, שאינו פוגע בו ואינו מגלה שנאתו ליהודי, ההסבר לכך הוא, כי עצלן הוא הגוי הזה, ותו לאו... וגורלו של גטו ורשה יוכיח! כואב הלב לקום ולהתדיין כעת עם היהודים קלי-הדעת וקטני-האמונה, שנתפתו לקסמי-השווא של "האחווה הבינלאומית".
אייכם, אתם הצועדים בהפגנות האדומות של "הראשון במאי"? אייכם, אתם השמים את כל מבטחם "בסולידאריות הלוחמת של הפרוליטאריון"? אייכם, אתם שמסרתם את נפשכם לשווא והקרבתם את קרבן-חייכם לריק?

אללי, כי עד לשערי האבדון ליוותה אתכם אשליה נוראה זו. בחשכת הגטו הודפסו עלוני-מחתרת של הנוער הסוציאליסטי היהודי, שהשתייך אל מפלגת ה"בונד". העלון הזה, בשם "יוגנט-שטימע" (קול הנוער), מציג היה בראש כל גיליון ציור של חומת הגטו הנפרצת, דרך הפרצה מושטת יד אחים, ושתי הידיים לחוצות, זו שמחוץ לגטו וזו שמתוכו, והן מכריזות ואומרות: "תחי האחווה הבינלאומית"!

וזה עוד לא הכל: מעל לחומת הגטו מופיע הפזמון הזה: