|
[תארים רבים אינם מחייבים ריבוי בפועל] בפועל בטבע כמו האש, כי היא תתיך קצת הדברים ותקפיא קצתם ותבשל ותשרוף ותשחיר ותלבין, ומי שלא ידע טבע האש יחשוב שיש בה שישה כוחות מתחלפות, יצאו מהם אלו השישה עניינים המתחלפים שאמרנו: כי ימצא בו עניין בו יבשל, ועניין בו ישרוף, ועניין בו ישחיר, ועניין בו יפעל הפך השחרות, והוא - שילבין הדבר, וימצא בו עניין יתיך, ועניין אשר בו ההפך ויקפיא, כי יאמר שאי אפשר שימצאו ההפכים מפועל אחד בעצמו. ואולם מי שידע טבע האש יבין כי בכוח אחד שיש בו, והוא החום, יפעל האש כל אלו הדברים, ויתחלפו הפעולות מצד התחלף המקבלים, מבלי שיחייב זה ריבוי בעצמות האש. וכזה בעצמו ימצא בפועל ברצון, כי הכוח המדבר שבאדם הפועל ברצון עם היותו אחד, יפעל פעולות מתחלפות, כי בו יקנה החכמות והמלאכות, וינהיג המדינות, ויקרע ויתפור ויסתור ויבנה, וכאלו רבות עמו מפעולות הפכיות או מתחלפות, עם היותו אחד פשוט. כי אין מי שיאמר שכוח המדבר שבאדם הוא מורכב. וכן הנפש האנושית בכלל, ימשכו ממנה פעולות טבעיות מתחלפות, כהזנה והצמיחה וההרגש, ופעולות רצוניות כפעולות הכוח המתעורר והכוח המדבר, ולא נמצא מן הפילוסופים מי שאמר שהנפש האנושית מורכבת. אבל לפי שנמצא פועל הצמיחה בפני עצמו בצמח, ופועל ההרגש בחי, ופועל ההשכלה בפני עצמו בשכלים הנבדלים, יביא זה לחשוב היות הנפש האנושית מורכבת, כמו שכתבו קצת מהרופאים שבאדם שלוש נפשות. ואינו כן, כי הנפש האנושית אחת, ימשכו ממנה פעולות מתחלפות. [רמב"ם בשמונה פרקים על ריבוי הפעולות] |
והביא משל לזה משלוש מקומות אפלים:
- באחד הודלק הנר והאיר - ובאחד זרח אור הירח והאיר - ובאחד זרח השמש והאיר, שאף על פי שכל אחד מאלו המקומות נמצא בו האור, שהוא הדבר המוציא הראות מן הכוח אל הפועל, ושם מאור נאמר עליהם בהסכמה ובלי קדימה ואיחור, מכל מקום אחר שאין סיבותיהם שוות הם מתחלפים בבחינת סיבותיהם. וכן כוח הצמיחה וההרגש הנמצאים באדם איננו כוח הצמיחה הנמצאים בבעלי חיים ובצמח, אבל מנפש האדם ימשכו ממנה הפעולות ההן, כמו שימשכו מנפש החמור ומנפש הנשר עם שסיבותיהם מתחלפות. ואמר עוד שם שאין עניין יקבצם אלא שיתוף השם בלבד. ואמר עוד בסוף דבריו והבן זה העניין שהוא נפלא מאוד, ייכשלו בו הרבה מן המתפלספים ויחייבו ממנו הרחקות ודעות בלתי אמיתיות. עד כאן לשונו שם. |
|
ונראה מדבריו אלו שכבר אפשר שימצא נמצא ימשכו ממנו פעולות רבות מתחלפות מהן טבעיות ומהן רצוניות, ומי שלא יבין עניין הנפש האנושית אשר באדם יחשוב שהפעולות הרבות אמנם ימשכו מכוחות רבות מתחלפות, ומי שיתבונן עניין הכוח המדבר וישכיל שעם שהוא אחד פשוט אין ריבוי בו. נאמר באדם שהוא בנה הבית הפלוני והמדינה הפלונית והחריבה וכבש המדינה הפלונית והמציא החכמה הפלונית, וכל זה לא יחייב ריבוי בעצמות הכוח במדבר כלל, יבין בחוק הפועל האחד פעולות רבות מתחלפות. ואם נמצא זה בפועלים המוחשים החלושים אשר אצלנו, כל שכן שימצא זה בחוק הפועל הראשון אשר הוא סיבת הפעולות הטבעיות והרצוניות. ולזה נאמר שאף על פי שנשיג היות נמשכות ממנו יתברך פעולות רבות מתחלפות, אין זה ממה שחייבו ריבוי בו יתברך. [ריבוי תארים ופעולות אינו ריבוי בה'] ובעבור זה נאמר כי אף אם נתאר אותו בעצמו באיזה תואר מצד הפועל שראינו שנמשך ממנו, אין זה ממה שיחייב ריבוי בו, כי כשתיארנו אותו בשהוא חי בבחינת הפועל הנמשך ממנו שהוא החיות לכל החיים, לא יחייב זה ריבוי בעצמו יתברך, כי הכוונה לומר כי לפי שאנו רואים החיים נמשכים ממנו, נשפוט שעמו מקור חיים להמשיך החיות בכל החיים, ולזה הוא מה שנתארהו בשהוא חי, כמאמר הכתוב: כי עמך מקור חיים וגו' (תהלים ל"ו). וכן גם כן נשפוט שהאור הוא עמו מצד שאנו רואים כי באורו נראה אור, כי הוא הנותן הכוח לראות האור, והוא המוציא הראות מן הכוח אל הפועל. וכן בכל השלמויות אנחנו נשפוט שהם נמצאים אצלו מצד היותם נמשכים ממנו, על דרך מה שאמר המשורר: הנוטע אוזן הלא ישמע אם יוצר עין הלא יביט (שם צ"ד). ועל זה הדרך כבר נתארהו בשהוא חכם בבחינת הפעולות שאנו רואים שהם נמשכות ממנו בחכמה נפלאה וסידור גדול, שזה יורה על המצא אצלו החכמה. ולפי זה כבר יתואר בתארים מתחלפים מצד כל הפעולות המתחלפות שנראה אותן נמשכות ממנו מבלי שיחייב זה ריבוי בעצמו. וכן כבר יתואר בתארים מתחלפים מצד יחסים מתחלפים והצטרפויות מתחלפות כמו שנאמר שהשם קרוב אל האדם או רחוק ממנו. אמר הכתוב קרוב ה' לנשברי לב (תהלים ל"ד); רחוק ה' מרשעים (משלי ט"ו), שאין הקרבה והרוחק אלא מצד האדם שהוא מתקרב אל השם או מתרחק ממנו. כמו שאמרו רז"ל: |
ה' ה' - אני הוא קודם שיחטא אדם ואני הוא לאחר שחטא.
|
|
כלומר שאין השנוי בו יתברך אלא באדם, כי קודם שיחטא יש לו יחס אחד אל השם, ואחר שחטא יש לו יחס אחר, שהוא מתרחק ממנו.
כמו האילן שהוא קרוב לראובן פעם ורחוק ממנו פעם, ולמזרח ראובן פעם ולמערבו פעם, ואין השנוי באילן אלא בראובן. או שנאמר שהשם יתברך הוא יוצר ופועל ומלך ואדון וכיוצא בהם, כי זה ממה שלא יחייב ריבוי או שינוי בעצמו, כמו שלא יחייב ריבוי בראובן אמרנו בו שהוא בן יעקב ואח שמעון ואבי חנוך ושותף נפתלי ובעל השור ובעל הבור, שכל אלו בלי ספק הם תארים בלתי מחייבים ריבוי בראובן, שאין הריבוי בעצמו של ראובן, אבל הם תארים מצד הדברים שייוחס אליהם או שיצטרף אליהם. וכן יתואר בתארים מתחלפים בבחינות מתחלפות. כמו שאמר באל יתברך שהוא רוצה או חכם או יכול, שאין הכוונה לומר שיש בו תואר אחד בו יוכל, ותואר אחר בו רצה, ותואר אחר בו ידע מה שברא. כמו שלא נאמר שיש בו תואר אחד בו ברא היסודות ותואר אחר בו ברא הגלגלים ותואר בו ברא מלאכים ותואר אחר בו ברא האנשים, שכל אלו פעולות ימשכו מפועל אחד כמו שאמרנו. אבל לפי שכל פועל שלם אי אפשר לו שיפעל איזו פעולה אם לא יוכל לפעול וידע לפעול וירצה לפעול, נאמר שהוא רוצה ויכול ויודע, ואלו בחינות מתחלפות בפועל שלא יחייבו ריבוי בו. ועל אלו הדרכים הוא מה שיתואר השם בתארים מתחלפים, אם מצד הפעולות המתחלפות מצד המקבלים, ואם מצד הפעולות המתחלפות בעצמם, או מצד היחסים והצרופים שיצטרף אליהם, או מצד הבחינות המתחלפות. כי כל אלו אינם מחייבים ריבוי בו יתברך וכולם מותרים בחוקו, וזהו דרך התורה והנביאים בתארים שיחסו אליו יתברך. ואולם אם אפשר שיתואר השם בתארים מתחלפים מצד עצמו, הנה זה ממה שנחקור עליו בעזרת הש"י. |
|
[מה כולל התואר של דבר?] וזה, כי התואר לא ימלט משיהיה: - אם עניין עצמי - ואם עניין מקרי. ואם היה עניין עצמי, כאמרך האדם הוא חי מדבר, אין זה תואר נוסף על העצם, אבל הוא כאמרך האדם, כי האדם אינו דבר זולת החיות והדיבור. וזה אינו אלא ביאור שם, כי התואר הוא עצם המתואר, ואינו עניין אחר מגיע לעצם. ולא ירוחק שיתואר השם בתואר כזה, אחר שאינו דבר נוסף על העצמות כי ריבוי המילות לא יורו בהכרח על ריבוי העניינים, אבל הם באור הבנת העצמות. כמו שאמרנו גשם ניזון מרגיש לא יוסיפו אלו המלות ריבוי על הבנת מילת החי. [תארי ה' בלתי אפשריים] אבל כבר יתואר באיזה תואר על דרך שיהיה התואר ההוא ביאור לשם הנקרא בו. וזה לא יבוא אלא כשיהיה התואר עניין עצמי מבאר לעצם המתואר. כמו שנאמר שהממציא הראשון הוא המחויב המציאות. והוא האמת הגמור, שכל זה הוא באור שם מחויב המציאות, כמו שיבוא בביאור שם האמת (בפרק כ"ז). ואם היה התואר עניין מקרי, הוא מבואר שהוא נמנע משיתואר בו יתברך. וזה, לפי שהמקרה יצטרך אל נושא, כי המקרה איננו עומד בעצמו. ויהיה לפי זה השם יתברך עצם נושא המקרים. ואם קיום העצם וחיוב עצמותו הוא בזולת המקרים, הנה המקרה אפשר שימצא, ואפשר שלא ימצא, והעצם מחויב המציאות. יהיה אם כן השם יתברך מורכב משני דברים: מחויב המציאות ואפשרות המציאות. ויהיה מצד שהוא מחויב המציאות עילה, ומצד שהוא אפשרי המציאות עלול. ויהיה עילה ועלול יחד, עם היותו עצם עומד בעצמו, זה חילוף בלתי אפשרי. ואם אין קיומו וחיוב עצמותו בזולת המקרה, הנה המקרה אם כן מחויב המציאות, והעצם הנושא אותו מחויב המציאות, ויהיה אם כן שני נמצאים מחויבי המציאות, או נמצא אחד מחובר משני עניינים שהם העצם והמקרה.. וכל זה ממה שנתבאר ביטולו. ועל כן הוא מבואר שאי אפשר שיתואר השם יתברך בשום תואר לא עצמי ולא מקרי. וזה ממה שיחייב סילוק התארים מהשם יתברך, אלא מה שהיו על צד הביאור לחיוב מציאותו, כמו שאמרנו. ואולם שהוא מחויב שימצאו לו תארים מה, הנה זה יתבאר אמיתתו על זה הדרך. וזה, כי הוא מן הידוע לפי המופתים שכתבנו, כי להיותו יתברך מחויב המציאות ראוי שיהיה אחד, שאם לא כן יהיה מחויב המציאות. והוא מבואר, שהאחדות בכל דבר תואר נוסף על העצמות. שאם היה ראובן אחד במה שהוא אדם, לא היה אפשרי שיתואר הסוס והאילן באחדות, אחר שהאחדות הוא מהות ראובן. ולא היה אפשר שיתואר הלובן בשהוא אחד, ולא החכמה בשהיא אחת. אבל בלי ספק האחדות עניין נוסף על העצמות. [מה פירוש ה' אחד?] ואחר שנבאר זה באחדות, נדבר על שאר התארים על איזה צד אפשר שייוחסו אליו יתברך. |
|
[ביאור הכינוי "אחד"] ולזה ייפול שם האחד על אישים רבים מתחלפים, בעבור היותם מסכימים בעניין אחד ייחדם יובדלו באותו העניין מזולתם. הן שיהיה אותו העניין מקרי, כמו עם אחד ושפה אחת (בראשית י"א), כי בעבור היותם מסכימים בדבר אחד מקרי, כדת הישמעאלים והשחרות בכושים, נאמר בהם שהם גוי אחד להיותם משתתפים בעניין אחד מקרי יבדילם מזולתם; והן שיהיה עצמותי, כמו שנאמר כי ראובן ושמעון אחד באנושות, והאדם והסוס אחד בחיות, כי יאמר בהם שם האחד, להיות בהם עניין אחד עצמותי יבדילם מזולתם. וכל מה שיהיה העניין המייחד ייחדהו מזולתו יותר, יהיה יותר אמיתי בשם האחד. ולזה יהיה עניין האחד יותר אמיתי על ראובן, עם היותו מורכב מאברים רבים מתחלפים במין הנראים לחוש, מאשר הוא על עם אחד. ויותר אמיתי מזה הוא האחד הנאמר על הבשר או על העצם או האבר האחד המתדמה החלקים, אף על פי שהוא מורכב מיסודות מתחלפים, לפי שיקשה הפרדתם ואינם מושגים לחוש, יצדק עליהם יותר שם האחד. ויותר אמיתי מזה בשם האחד היסוד הפשוט, שאי אפשר לחלקו אל החומר והצורה אשר מהם הורכב, אלא בשכל, ואין אחד מהם מושג בחוש נפרד. והיותר אמיתי בשם האחד השטח. והיותר אמיתי מזה הקו, שהוא מרחק אחד בלבד, ואינו מחובר מדברים יותך אליהם לא בפועל ולא במחשבה, כיסוד הפשוט אל החומר והצורה וכשטח אל האורך והרוחב. אבל הוא מרחק אחד פשוט יובדל בזה מכל הנמצאים ולא ישתתף לו בזה זולתו. ומכל מקום אין אחדות הקו אחדות גמורה, לפי שכבר יחלק אל קשתי ואל ישר, ויחלק כל קו שתרמוז אליו אל חלקים קטנים יקרא כל אחד מהם קו. והיותר אמיתי ממנו בשם האחד הנקודה, שלא תחלק לא בפועל ולא במחשבה, והיא נבדלת מזולתה מן הנמצאים, ולא ישתתפו בדבר אלא שהיא בעלת מצב, ובעבור זה אין זה אחדות גמורה, אחר שישתתפו לה במצב נמצאים אחרים. והיותר אמיתי בשם האחד הוא האחד המספרי, שאינו בעל מצב ולא ישתתף לו בזה זולתו מן הנמצאים, אלא שאין מציאותו מציאות אמיתי בפועל אלא במחשבה. ולזה כבו תשיג המחשבה קיבוץ רב מאלה האחדים המספריים, שזהו גדר המספר שהוא קיבוץ האחדים. ולזה הוא מבואר שאף זה איננו אחדות גמורה, אחר שאינו נותן יחוד והבדלה לנמצא מה בפועל מזולתו מן הנמצאים, ואפשר שיושכלו אחדים רבים ממנו. והאחדות הגמורה היא אשר נותנת יחוד והבדלה מכל מה שזולתו לנמצא מה, שהוא נמצא בפועל, שאי אפשר שיושכל עמו זולתו דומה לו. ואחר שאין בנמצאים נמצא שלא ישתתף עמו זולתו בדבר שלא ישווה לו דבר זולת השם יתברך, מבואר שאין בעולם מי שייפול עליו שם האחד שיהיה מובדל מכוח מה שזולתו באמיתות - אלא האלוה יתברך. לפי שהוא לבדו מחויב המציאות, וכל הנמצאים זולתו אפשרי המציאות, וישתתפו זה לזה באפשרות המציאות. ואין מי שישתתף לו בחיוב המציאות, ולא בדבר מן הדברים ואפילו בשם הנמצא בלבד. כי כבר ביארנו שאי אפשר שיהיו שני מחויבי המציאות, ושאי אפשר לשכל לציירם שיהיו שווים מכל אופן, ושהמציאות יאמר עליו יתברך ועל זולתו בשיתוף השם. ואם כן אחדותו יתברך אחדות גמורה, שלא ישתתף לו שום נמצא ולא ישווה אליו בשום דבר. ואחר שהתבאר שהאחד באמיתות יאמר על הנמצא שלא ישווה אליו ולא ידמה אליו דבר, והתבאר שמחויב המציאות שנתאמת מציאותו במופת אין דומה לו, ולא ישתתף לו שום נמצא בעניין מן העניינים, הוא מבואר שתואר האחד הנאמר עליו יתברך, כאילו הוא עניין שוללי ולא עניין חיובי, ולזה לא יחייב ריבוי בעצמותו יתברך. וזהו שנתבאר בתורה בפירוש: שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד (דברים ו'). כלומר כי כמו שבבחינת היותו אלוהינו, רצה לומר: ממציא כל הנמצאים, והוא המופת הראשון שכתבנו, יתחייב שיש מחויב המציאות הוא לבדו עילת הכל ואין לו דומה בזה. כמו שאמר הכתוב: ואל מי תדמיוני ואשווה (ישעיה מ'). כי כולם הם עלולים זולתו, כן מצד עצמו הוא אחד ואין שני דומה לו ואין זולתו מחויב המציאות. ורמז אל המופת השני שכתבנו, וכאילו נתבאר בזה שעניין האחדות הנאמר עליו יתברך הוא עניין שוללי לא עניין חיובי, ולזה לא יחייב ריבוי בעצמותו לפי שאיננו תואר נוסף על העצמות. |
|
[דרך התרבות הנמצאים מה' האחד] -אל נמצאים עומדים בעצמם, -ואל נמצאים עומדים בזולתם. והעומדים בזולתם הם כמקרים העומדים בגשמים, והצורות שמציאותם בחומרים. והעומדים בעצמם שלושה חלקים: החלק הראשון הגשמים, והוא היותר פחות שבהם. והחלק השני השכלים הנבדלים, שאין להם התלות בגשמים. והחלק השלישי הנפשות, שהן חלק ממוצע בין שני אלו. כי הן נתלות בגשמים מין מה מן ההיתלות, כי הן תקבלנה רושם והיפעלות מן השכלים הנבדלים, ותפעלנה ותעשינה רושם בגשמים, וכאלו הן ממוצעות במדרגה בין הגשמים והשכלים הנבדלים. ואחר שהריבוי בנמצאים מושכל ומוחש, ראוי שנבאר איך אפשר שימצא הריבוי מן הסיבה הראשונה עם היותו אחד בתכלית הפשיטות. [כיצד נובע הריבוי מן האחד?] כי אחר שאנחנו נמצא מיני הגשמים שהם עשרה או תשעה בהכרח, והתשעה מהם שמימיים, והעשירי הוא החומר אשר בתוך מקוער גלגל הירח. והתשעה השמימיים הם חיים, ויש להם גרמים ונפשות שהם פועלים ורושמים במציאות, בראיה שהם בתנועותיהם ונטיותיהם לצפון ולדרום יסדרו ענייני הבעלי חיים, ויתקנו חיותם באופן נאות לקיום מינם. ולא יסדר ענייני החי מי שאינו חי, ועל כן נאמר שהם חיים משכילים, משיגים הדברים המסודרים מהם. וזה הריבוי אי אפשר שימצא מן האחד הפשוט, אלא בשנאמר כי ההתחלה הראשונה השפיעה ממציאותה הפשוט בתכלית הפשיטות שֵׂכֶל אחד, הוא העלול הראשון, שהוא נמצא עומד בעצמו ואיננו גשם ולא מוטבע בגשם, והוא התחלת הריבוי. לפי שהעלול הזה יושכל בו ריבוי בצד מה, כי יש בו שני מיני הַשְׂכֵּל: כי ישכיל את עצמו ואת התחלתו, ובמה שישכיל מהתחלתו שהוא פשוט, יושפע ממנו שכל אחד. ובמה שישכיל מעצמו שיש בו שני עניינים בהכרח: האחד היותו משכיל, שהוא שכל פשוט, והשני היותו משכיל שהוא אפשרי המציאות בעצמותו, אחר שמציאותו נתלה בזולתו, יושפע ממנו נפש הגלגל וגרמו. - כי במה שישכיל שהוא שכל פשוט שהוא מושכל חשוב יושפע ממנו נפש הגלגל, - ובמה שישכיל שהוא אפשרי המציאות יושפע ממנו גרם הגלגל, הַחֵלֶק המניע התנועה היומית. וכן מן השכל השני יושפע ממנו שכל שלישי, ונפש גלגל הכוכבים הקיימים, וגרם הגלגל על זה הדרך. וכן מן השלישי יושפע שכל רביעי שבתאי וגרמו, ומן הרביעי שכל חמישי ונפש גלגל צדק וגרמו, ומן השכל החמישי שכל ששי ונפש גלגל מאדים וגרמו, ומן השישי שכל שביעי ונפש גלגל חמה וגרמו, ומן השביעי שכל שמיני ונפש גלגל נוגה וגרמו, ומן השמיני שכל תשיעי ונפש גלגל כוכב וגרמו, ומן התשיעי שכל עשירי ונפש גלגל התשיעי שהוא נפש גלגל הירח וגרמו, ומן העשירי יושפע חומר כל מה שתחת גלגל הירח וכל הנפשות אשר שם. והשכל העשירי הזה הוא שיקראוהו שכל הפועל. והוא מבואר שכל אלו הגרמים מתחלפים במין בהכרח, להיות עילותיהם מתחלפות כהתחלף העלול לעילה, וכמו שיתחלף חומר כל מה שתחת גלגל הירח לחומר גלגל הירח, להיות עילותיהם מתחלפות, שהאחד עילה והאחד עלול, כן יתחלפו כל הגלגלים - האחד מהם לאחר, ולא ישתתפו בדבר אלא בתמונה הכדורית והתנועה הסיבובית. ובאשר מה שהוא למעלה מגלגל הירח קיים באיש ובלתי נפסד, ומה שהוא למטה נפסד ובלתי קיים באיש אלא במין, ולזה היה האור בירח נוסף וחסר, להורות שהוא אמצעי בין הדברים ההווים ונפסדים, ובין הדברים הקיימים באיש הבלתי נפסדים. [השכל הפועל = הספירה העשירית = שבת] ובעבור שכפי דרך וסידור אלו העלולים שאמרנו שיושפע מכל אחד מהם עלול אחד, שהוא שכל עומד מעצמו ונפש גלגל, ומהשכל העשירי שהוא השכל הפועל לא הושפע עלול אחר שיהיה שכל עומד בעצמו, אלא נפש שקיומה בחומר כנפש הגלגל, ונשאר הוא לפי זה כנקבה שהוא מושפע ואינו משפיע. הוא שאמרו רז"ל: |
אמרה שבת לפני הקב"ה:
ריבונו של עולם: לכל נתת בן זוג ולי לא נתת בן זוג? אמר לה: בתי, כנסת ישראל תהא בת זוגך (בראשית רבה פרשה י"א); |
|
הנה באומרם אמרה שבת, לשון נקבה, יורה שירמוז על מידה שהיא מושפעת ולא משפעת, והוא השכל העשירי. וקראוהו שבת, לפי שחכמי הקבלה ייחסו כל יום מימי בראשית אל עלול אחד מן השבעה שכלים האחרונים. ויקראו העלולים ספירות. ויאמרו שהשלושה ראשונים הם דבר רוחני, ויקראו אותם אור שאינו נתפס, והשבעה האחרונים ייחסו כל אחד מהם אל יום משבעת ימי בראשית. ויקראו את העשירי שבת, לפי שהוא אחרון העלולים, ובו שבת ההשתלשלות. [השבת - בת זוג של ישראל] ואמרו שהשיב השם יתברך: בתי, כנסת ישראל תהא בן זוגך. כלומר, שהשכל הנקנה באמצעות התורה יהיה שכל נבדל, עומד בעצמו, קיים, וימשול על כל הדברים החומריים. כמו שהיו הנביאים והחסידים מחדשים באמצעות השכל הנקנה על יד התורה אותות ומופתים, וכאילו הוא שכל נבדל עלול מן השכל הפועל או מן הספירה הנקראת שבת. ולפי דברי קצת חכמי הקבלה שאמרו שספירת יסוד נקראת שבת, לפי שמנו התחלת הימים מן הספירה השלישית שהיא בינה, יהיה התרעומות על שאין כוח ביד השכל הפועל שהוא מלכות, שהיא הספירה העשירית הוא עלול מיסוד, לחדש שכל נבדל אחר כמו שיש ביד כל השכלים הנבדלים המתחדשים מן הספירות, ואם כבת זוג לשבת, כלומר: מושפעת ולא בן זוג ומשפיע דומה לשאר. ולרמוז על העניין הזה שכתבנו, אמרו (שבת ק"א א): הכל מודים כי בשבת נתנה תורה לישראל. כלומר, כי נתנה בשבת להורות שעל ידה יקנה האדם שכל עלול מן המידה הנקראת שבת, שהוא דבר קיים בעצמו, וזו היא הנשמה היתרה שאמרו רז"ל (ביצה ט"ז א) שהיא ניתנת באדם בשבת, ובמוצאי שבת נטלת הימנו, שנאמר: שבת וינפש - ווי אבדה נפש. ובעבור זה הייתה שבת ברית ואת עולם בין השם ובין ישראל, אמר הכתוב: ושמרו בני ישראל את השבת וגו' ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם וגו' (שמות ל"א), רוצה לומר: כי השבת אות על הישאר באומה דבר מה מן הקשר האלוהי נקשר בה מה שאי אפשר להכחישו, שע"י הקשר ההוא תשיג האומה ההצלחה הנצחית לנפש והדבקות בשם, עד שישנו חסידיה השומרים את השבת את הטבע, וזהו אות ברית. הנה זהו הדעת בהשתלשלות הדברים מן הסיבה הראשונה כפי דעת אבן סינא והרמב"ם ז"ל וקצת חכמי הישמעאלים. אבל יש לאבן רש"ד דעת אחרת בזה, והיא דעת קדומי הפילוסופים, אכתוב אותו אחר שאכתוב מציאות המלאכים, כדי לתת ציור אמיתי אל המאמין איך ישתלשלו הדברים וריבוי הנמצאות המתחלפות מהסיבה הראשונה, עם היותו אחד פשוט בתכלית הפשיטות. |
|
[מהם המלאכים?] [דעת פילוסופים] ולפי שהמלאכים, שהם השכלים הנבדלים, אינם בעלי חומר, לא יצויר בשום צד במה יהיה החילוף ביניהם, אלא כשיהיה האחד עילה והאחד עלול. ולפי זה יאמרו שמספר השכלים הנבדלים הם עשרה כמספר הגלגלים, שהם תשעה או עשרה עם חומר מה שתחת הגלגל הירחי, כמו שאמרנו בפרק שלפני זה. [דעת חלק מבעלי התורה] ויאמרו שזהו דעת רז"ל שאמרו: |
חמישים שערי בינה נבראו בעולם וכולם נמסרו למשה חוץ מאחת,
שנאמר: ותחסרהו מעט מאלוהים (תהלים ח'). (ר"ה כ"א א) |
|
ויקראו שערי בינה לפי שלכל אחד מהם השגה מיוחדת בפני עצמה. [דעת התורה] ושיש מלאכים נמצאים משתלחים לבני אדם (ע"ז י"ג ב), שנאמר: כי מלאכיו יצווה לך לשמרך בכל דרכיך (תהלים צ"א), והאיש גבריאל אשר ראיתי בחזון בתחילה מועף ביעף נוגע אלי בעת מנחת ערב (דניאל ט'), ושם כתיב: ואין אחד מתחזק עמי על אלה כי אם מיכאל שרכם (שם י'), שכל זה יורה שיש מלאכים נמצאים בעצמם ומשתלחים לבני אדם, וזה הדעת מוסכם מכל בעלי התורות. ועל כן נראה שיהיה ההתחלפות בין השכלים הנבדלים מצד התחלפות מושכליהם, כפי מה שישיגו מתארי השלמות אשר בו יתברך, מזולת שיהיה האחד עילה והאחד עלול. ויהיה שם שכל כאילו הוא סוג כולל את כולם, והבדל כל אחד מהם כפי ההשגה או ההשגות שישיג. ואין זה ממה שיחייב ריבוי בעצמות שום אחד מהם. כי הדברים, יש מהם שהם מחוברים מסוג והבדל במציאות, כאדם שהוא מחובר מחיות ודיבור, שהם סוג והבדל נמצאים כן במציאות, ועל כן הוא מורכב בהכרח; ויש מהם שהם מורכבים מסוג והבדל במאמר בלבד ולא במציאות, כשחרות שהוא מראה מקבץ הראות, והמראה הוא סוג, ומקבץ הראות הבדלו, ואין זה ממה שיחייב ריבוי בעצמות השחרות כלל, כי אין השחרות מורכב במציאות משני דברים כלל, אלא במאמר בלבד. וכן הוא העניין בשכלים הנבדלים אף על פי שהם מורכבים במאמר, אין זה ממה שיחייב ריבוי בעצמותם. כי כמו שבעלי הדעת ההיא מודים שכבר ייפול חילוף בין השכלים הנבדלים מצד התחלף פעולותיהם בהנעת גלגליהם בתנועות מתחלפות, אף על פי שלא יהיה האחד עילה והאחד עלול, כן יתחלפו מצד השגתם. כי כל מי שישיג מתארי השלמות אשר בו יתברך אחד או שנים, יתחלף למי שישיג יותר מזה, או למי שישיג מושכלות אחרים ממנו יתברך, מבלי שיחייב זה שום ריבוי בעצמות כל אחד מהם כלל. וכפי התחלף מושכליהם כן התחלף כוחם ופעולתם בעולם. כי כמו שהראש במדינה ימנה אנשים על ראשיות מה כפי שלמותם והשגתם, ואחרים על ראשית יותר גדול כפי גודל שלמותם והשגתם, כן השם יתברך ימנה כל אחד מן המלאכים על עניין מיוחד כפי השגתו וכוחו. ובעבור זה הוא שאמרו רז"ל: אין מלאך אחד עושה שתי שליחות (בראשית רבה פ' נ'), שיראה שיש לכל מלאך שליחות וכוח מיוחד כפי השגתו, וכן יאמרו: שר של אש ושר של מים. ואחר שהיו תארי השלמות אשר בו יתברך רבים או בלתי בעל תכלית, כמו שיבוא (בפרק כ'), חויב שימצא ריבוי גדול מהשכלים הנבדלים כפי התחלף השגתם ממנו יתברך, וכפי התחלף הכוח הניתן להם ממנו יתברך לפעול בו, מזולת שיהיה האחד עילה והאחד עלול, עם היותן פשוטים בתכלית הפשיטות, ועם היותו יתברך אחד בתכלית האחדות. וזה דעת נכון ואמיתי מסכים לתורה ולעיון על הדרך שנבאר בפרק הבא אחר זה. |
