|
תוכן העניינים:  [הקדמה]
הערה: [כיצד לקרוא ספר?] פרק א
[כיצד מציאות ה', שהיא דבר נעלם, היא עיקר?] [מציאות ה' - היותו עילה לנמצאות] [אריסטו: החכמה בב"ח נחותים גדולה מצד הכוח האלוקי שבהם] [דוד משבח ה' מצד יצירותיו] [בעלי חיים הנוצרים מהעיפוש] [חז"ל בפרקי שירה] פרק ב
[סוגי פעולות: מוכרחת=טבעית; מרצון=בחירית] [פועל ה' - לא בבחירה ולא ברצון!] [רצון קדום הוא פיקציה] פרק ג
[דעת הפילוסופים על רצון ה'] [הפעולה נזקפת לעושה בבחירה ולא לכלי המבצע] [רצון ה' שונה מרצוננו] [רצון ה' פירושו שלילת ההכרח] [ישעיהו על בעיה זו] פרק ד
[התורה התחילה בבראשית כדי להראות את מציאות הפועל] [מופת למציאות ה' - יציאת דברים מכוח לפועל] פרק ה
[מופתים למציאות ה' מתוך מורה נבוכים חלק ב] [א. תנועה נצחית] [ב. דבר מורכב] [דחיית הראיה] [מופת ג - מצד הווית הנמצאות] פרק ו
[הגדרת האמונה במציאות ה'] [השורשים המסתעפים ממציאות ה'] [אחדות] [אינו גוף] [אינו נתלה בזמן] [מסולק מהחסרונות] פרק ז
[ענפים המסתעפים מהשורשים] [שורש האחדות - מסלק תארים] [אינו בעל תכונות אנושיות] [כוחו ללא תכלית] [מסולק מן החסרונות] פרק ח
[תארים רבים אינם מחייבים ריבוי בפועל] [רמב"ם בשמונה פרקים על ריבוי הפעולות] [ריבוי תארים ופעולות אינו ריבוי בה'] פרק ט
[מה כולל התואר של דבר?] [תארי ה' בלתי אפשריים] [מה פירוש ה' אחד?] פרק י
[ביאור הכינוי "אחד"] פרק יא
[דרך התרבות הנמצאים מה' האחד] [כיצד נובע הריבוי מן האחד?] [השכל הפועל = הספירה העשירית = שבת] [השבת - בת זוג של ישראל] פרק יב
[מהם המלאכים?] [דעת פילוסופים] [דעת חלק מבעלי התורה] [דעת התורה] פרק יג
[איך יתכנו פעולות שונות מאל אחד?] [דעת אבן סינא] [דעת אבוחמד] [דחייה] [דחיית שיטת השניות] [יתכן שדבר יהיה טוב ורע] [יש רע שהוא טוב נסתר] [ה' האחד בורא את הריבוי] [סיכום] פרק יד
[דברי הנביאים על תכונות ה'] [דיבור בלשון בני אדם] [גאווה אצל ה'] פרק טו
[השמחה אצל ה'] [ביאור שהשמחה במעונו] [שמחת האדם מול שמחת ה'] [השגת ה'] פרק טז
[שחוק ולעג אצל ה'] פרק יז
[מקום ביחס לה'] [צד ביחס אל ה'] [דעת אריסטו: צד מתייחס למקום] [תשובה] פרק יח
[הזמן ביחס לה'] [קדמון] [נצחי] [מדידת הזמן ומהות הזמן] [הזמן עד ליום הרביעי] [קדמות] פרק יט
[תארי ה' - גם הם מעל הזמן] [השכל הנבדל כפוף לזמן] פרק כ
[שימושי המילה "כל"] [כל הפרטים של כלל] [רוב הדבר] [חלק מהכלל] [כל = מכל] פרק כא
[ה' מסולק מן החסרונות] [ריבוי תארים] פרק כב
[תארי ה' מצד פעולותיו ולא מצד עצמו] [תארים מצד עצמו - אסורים] פרק כג
[תארי ה' על דרך השלילה] [שני סוגי תארים: מצד עצמו ומצד פעולותיו] פרק כד
[תארים שאינם מעשיו ואינם תארים שוללים] [החומר מונע מהשיג מוחשות ומושכלות] [רוצה] פרק כה
[תארי ה' הם "בלתי בעלי תכלית"] [בלתי בעל תכלית בזמן] [בלתי בעל תכלית בחשיבות] [בלתי בעל תכלית במספר] [ביאור תהלים קל"ט כהסבר ידיעת ה'] פרק כו
[התואר "ברוך" ביחס לה'] ["ברכה" - הוספת טוב ושפע] [ברכה - הצלחת הבנים] [לשון ברוך כטופס ברכות] [ביאור תהלים קמ"ה כסיכום השבח לה'] פרק כז
[אמת - הגדרתה והסברתה כתואר ה'] [משה ליד הסנה] [הביטוי "הוא"] פרק כח
[שם הוי"ה ושמות ה'] [השאלה בשם הוי"ה] [שם הוי"ה על המלאכים] [דיבור מלאכים כאילו הם ה'] [השתחוואה למלאך ותפילה אליו] [שמות מלאכים בתפילה] [השמות בתפילות ביאורם] [לימוד קבלה רק מפי רב] פרק כט
["אור"] [השוואת האור להכרת ה'] [משל: יחס העטלף והנשר אל האור] [אור השכל] [הקשת - הגוונים] [מגבלות החושים בראיית הרוחני] פרק ל
[דרגות בהשגת האור השכלי] [במה יש הבדלי דרגות בהבנת ה'] [הבנת ה' בדרך שלילת התארים] פרק לא
[חלקי העולם: תחתון, גלגלים, מלאכים] [קשר בין עולם הגלגלים לעולם התחתון] [המניעים את הגלגלים - שכלים נבדלים] [הכוח הקושר את חלקי המציאות] [חלוקת המציאות לשלושה בהתגלות לאליהו בהר חורב] [המלאכים - אש] [שלושת העולמות מונהגות ע"י ה'] |
|
|
|
המאמר השני בביאור העיקר הראשון שהוא מציאות האל, ומה שיתלה בו מן השורשים המסתעפים ממנו ממה שראוי לכל בעל דת שיאמינהו. ולפי מה שכתבנו במאמר הראשון, השורשים הנתלים בו הם ארבעה והם: |
האחדות,
וסילוק הגשמיות, ושהוא יתברך בלתי נתלה בזמן, ושהוא יתברך מסולק מן החסרונות. |
|
וכדי שיתבארו אלו השורשים ביאור מספיק, ראוי שנבאר תחילה העיקר שהם מסתעפים ממנו שהוא מציאות השם, ואחר כך נבאר השורשים אחד לאחד למצוא חשבונם. וקודם כל זה אכתוב הערה אחת הכרחית לכל מעיין בזה הספר: הערה: [כיצד לקרוא ספר?] ותמונת ה' יביט (במדבר י"ב) ואמיתת השם ישיג, והוא כתב בפרק ל"ז כי פירוש ופני לא יראו (שמות ל"ג) אמיתת מציאותי כמו שהיא לא תושג, והעיד על זה בפרק נ"ד ובמקומות אחרים מן החלק הראשון, כי אמיתת מציאותו לא תושג לזולתו. ובעבור זה ראוי שיזהר המעיין בפרק מפרקי ספר איזה מחבר, שלא יקפוץ להשיב על דבריו, עד שידע דרכי הלימוד הנעשים בספר ההוא, וכן עד שיקיף בכל מה שבא בספר מהעניין ההוא במקומות אחרים. כי לפעמים ישמיט הספר הקדמה אחת באיזה מקום, לפי שהיא כמבוארת בעצמה, או שנתבארה במקום אחר, או כוונה ממנו להסתיר העניין, ויחשוב המעיין שזה טעות מן המחבר, וימהר להשיב עליו ויחשוב אותו לפתי וסכל. וזה הדרך נמצא בויכוחים הרבה. כמו שיאמר האומר: כל אדם ראוי שיכיר את בוראו, וזה לפי שכל בעל שכל ראוי שיכיר את בוראו. ושמע השומע ואמר שזה טעות גדולה, כי מי הגיד לו שהאדם בעל שכל? וכל עוד שלא תתבאר ההקדמה הקטנה מזה ההיקש, לא יתבאר הדרוש. וזה אמת, אלא שכבר יודע לבעלי ההיגיון שדרך המדבר או המחבר להסתיר ההקדמה הקטנה. כמאמר האומר: |
כל אדם מרגיש
לפי שכל חי מרגיש. |
|
וההקדמה הקטנה, שהיא כל אדם חי, נסתרת, ובזולתה לא יתבאר הדרוש. אבל לא מפני זה יחשב האומר לפתי וסכל.
ובעבור זה אין למעיין בספר מספרי המחברים לקפוץ ולהשיב מן העולה על רוחו ראשונה, אבל ישיב אל לבו כי המחבר ההוא לא היה מקלי הדעת שלא השיג בעומק עיונו מה שיעלה על לב המעיין בתחילת הדעת. ויותר ראוי לכל אדם לחשוד שכלו והבנתו, ולומר כי אי אפשר שיטעה המחבר ההוא בדבר נגלה הטעות, ויתלה הטעות בעיונו, וירבה להעמיק בדבריו, עד יתבאר לו אמיתת כוונת המחבר, לרוב השתוטט מחשבתו בדברים העיונים העמוקים, לפעמים יקל בעיניו להאריך בביאור דבר מה, ואם כן יקשה הבנתו על המעיין. וצריך המעיין להיזהר בזה יותר מאוד, כדי שלא יקרה כמו שקרה למשיבים על תורת משה, ואומרים שהיא תתיר לחלל את השם, כמו שכתוב: וחללת את שם אלוהיך (ויקרא י"ט). או שהיא תמנע מלהיטיב לשונא ממה שכתוב: כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו וחדלת מעזוב לו עזוב תעזוב עמו (שמות כ"ג). והמכשלה הזאת תחת ידם, מפני שלא שמו לב להבין דרכי הלשון, או מה שנזכר במקום אחר בפירוש דבר זה. כמו: ולא תחללו את שם קדשי (ויקרא כ"ב) וכיוצא בזה הרבה. |
|
[כיצד מציאות ה', שהיא דבר נעלם, היא עיקר?] אם הוא מקרה קרה לנמצא, או הוא עניין עצמותי לו. ואולם שם המציאות הנאמר עליו יתברך, אי אפשר לומר בשהוא מקרה, כי הוא יתברך איננו מקבל למקרים כמו שיבואו. ואי אפשר גם כן שיהיה דבר עצמותי לו ונוסף על מהותו, שאם כן היה עצמות האל יתברך מורכב משני דברים, וזה לא יתכן, כמו שיתבאר במאמר זה פ"ה. אם כן, אין המציאות הנאמר עליו יתברך דבר זולת המהות, ואחר שמהותו נעלם תכלית ההעלם, כמו שכתב הרב ז"ל, שזו הייתה בקשת משה רבנו ע"ה באומרו: הראני נא את כבודך (שמות ל"ג), ובאתהו התשובה על זה: לא תוכל לראות את פני כי לא יראני האדם וחי, ואמרו רז"ל בספרי: ואפילו מלאכי השרת שהם חיים, כלומר: שאין מהותו נודע לזולתו. אם כן מציאותו נעלם תכלית ההעלם, שאיננו נודע אפילו למלאכי השרת. ולפי זה ראוי שישאל השואל ויאמר: איך יונח שורש לתורה אלוהית דבר שהוא נעלם השגתו משום נמצא, זולת השם? [מציאות ה' - היותו עילה לנמצאות] וזה הצד הוא שמותר אל האדם לדבר בו ולהבחין מעלתו. אבל מצד עצמותו אי אפשר לדבר בו, כי לא יכלל זה בדיבור כלל. וזה רמז דוד במזמור ברכי נפשי את ה' (תהלים ק"ד), כי על צד הראשון אמר אלוהי גדלת מאוד, כלומר, מצד מהותך גדלת מאוד משיוכל האדם לדבר בך, ועם כל זה הוד והדר לבשת, כלומר: מן הצד שאפשר לדבר בך שהוא מצד הפעולות הנראות שהן נמשכות ממך, כי הם יודו על הודך והדרך. ועל כן המשיך לזה סיפור היצירות המושפעות ממנו יתברך, המורות על מעלתו ושלמותו מצד השלמות הנראה בהן. ובעבור כי מעלת האומן תוכר בפעולתו משני פנים: מצד היותו פועל פועל נפלא וחשוב בחומר נכבד ומעולה, שהוא ניכר לכל שהפועל ההוא הנכבד הוא מפועל נכבד ושלם. כמו מי שיראה כלים נאים מזהב ואבן יקרה, שאלו הכלים בלי ספק יורו על גודל מעלת העושה אותם; ואם מצד היותו עושה כלים נאים מצויירים ציור נפלא בחומר גרוע, כאילו תאמר: הצורף שעשה כלים נאים מצויירים ציור נאה בברזל, שזה בלי ספק יורה על חכמת הצורף ושלמותו, בעשותו בברזל שהוא חומר רחוק משיקבל הציור והפיתוח, ציור נאה מפותח פיתוחי חותם. כל שכן שזה הוראה שבהיות החומר מוכן לקבל הציור, שיעשה בו פועל נפלא. [אריסטו: החכמה בב"ח נחותים גדולה מצד הכוח האלוקי שבהם] |
כי יותר ראוי לדבר בבעלי חיים הפחותים הנולדים מן העיפוש, ממה שידובר בשאר בעלי חיים. ולא מצד עצמם, אחר שהם פחותים מאוד ומחומר גרוע - שהם נולדים מן העיפוש, אבל בבחינת הכוח האלוהי שהוא מעורב בהם, שזה בלי ספק יורה על מעלת הפועל ושלמותו, שהוא נותן כוח החיות בחומר גרוע כזה, שיהיה נולד מן העיפוש מבלי התחברות זכר ונקבה, בעלי חיים דומה אל הנולד מזכר ונקבה. וזה שבח גדול אל האומן.
|
|
[דוד משבח ה' מצד יצירותיו] על צד הראשון אמר: עוטה אור כשלמה (תהלים ק"ד), לרמוז אל היותו ממציא עולם השכלים הנבדלים שיכנה אותם הכתוב בשם אור כמו שנבאר בשיתוף אור. ואחר כך רמז לעולם הגלגלים ואמר: נוטה שמים כיריעה, וסיפר היצירות הקיימות והגדולות והנוראות לעין כל, כאור והשמים והגלות היבשה והיצירות אשר בארץ. וסיפר הסדר הנראה לעין איך סדר השם כל מעשה בראשית באופן שלם, כדי שיחיו ויתקיימו הבעלי חיים, ולזה אמר: המשלח מעיינים בנחלים בין הרים יהלכון ישקו כל חיתו שדי וגו'. וסיפר סדר חידוש הלבנה מדי חודש בחודשו. וסדר היום והלילה, שזהו סיבת קיום המציאות השפל והבעלי חיים כולם איש איש כפי מדרגתו. וזה ממה שיורה על חכמת היוצר ומעלתו, בעשותו ירח למועדים שמש ידע מבואו, וזהו סיבת התחדש היום והלילה לקיום הנמצאות והגלות הארץ, והמצא שאר היצירות הנוראות. [בעלי חיים הנוצרים מהעיפוש] ואמר: מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית וגו' זה הים גדול ורחב ידים שם רמש ואין מספר חיות וגו'. והזכיר היצירות הנעשות בים והנולדות מן העיפוש, מבלי שיהיה בהם כוח להשאיר מינם, כמו שיראה ממה שכתוב בסוף: תוסף רוחם יגועון ואל עפרם ישובון תשלח רוחך יבראון ותחדש פני אדמה, וזה הלשון לא ייפול על הנולדים מזכר ונקבה, שיבראון אחר ששבו אל עפרם, אלא על הנולדים מן העיפוש. ואמר כשהתחיל לדבר על זה: מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית וגו' להורות שמעלת הפועל וחכמתו יוכרו בתתו שלמות אל חומר גרוע מאוד, כמו שהוא חומר הבעלי חיים הנולדים מן העיפוש, שנתן להם שלמות החיות. וזה ממה שיורה על חכמת הפועל. ולזה סמך אל זה: יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו וגו', לבאר כי באלו הנמצאות השפלות הנולדות מן העיפוש, כבר ייפול עליהם השמחה שישמח השם בהם, בעבור שהם מעשיו מצד חכמתו שנכרת על ידם. [חז"ל בפרקי שירה] |
שרצים מה הם אומרים?
יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו וגו', |
|
כאילו ביארו, שאף על פי שאין ממדרגת מעלת השם ושלמותו שישמח בנמצאות פחותות כאלו, כבר ייפול שישמח בהם על צד ההעברה הלשונית מצד שהם מעשיו. וזה לשון יהי כבוד ה' לעולם וגו', כלומר: כבודו במקומו מונח לעולם שהוא נצחי, ואלו הנמצאות הנולדות מן העיפוש, פחותות ונפסדות שאין להם קיום לא במין ולא באיש, כבר יתכן שישמח בהן מצד שחכמתו נכרת בהן בהיותם מעשיו על הדרך שביארנו. הרי ששיבח השם בזה המזמור מצד היותו פועל הנמצאות בשני מינים מן הפעולה שיוכר בהם מעלת הפועל, ומזה הצד הוא שנשיג מציאות השם יתברך, רוצה לומר: מצד היותו פועל הנמצאות לא מצד מהותו כלל. ובעבור זה התחילה התורה בפרשת בראשית להורות על מציאות השם הפועל לנמצאות כמו שכתבנו במאמר הראשון, ועל זה הצד הונח מציאות השם עיקר לתורה לא מצד אחר. |
|
[סוגי פעולות: מוכרחת=טבעית; רצונית=בחירית] - מין לא יפעל בעצם וראשונה אלא דבר אחד - כחום האש יחמם וקור השלג יקרר. וזה המין נקרא פועל בטבע לא בכוונה ורצון. - ומין יפעל פעולות הפכיות, והוא הפועל בבחירה ורצון: יפעל דבר בעת שירצה, ויפעל ההפך בעת שירצה. [פועל ה' - לא בבחירה ולא ברצון!] ועוד כי הפועל הטבעי חסר, כי לא יפעל דבר בידיעה והכרה, אבל הוא הכרחי בפעולתו כשימצא המקבל מוכן, כי האש תשרוף אם תמצא המקבל מוכן לשרפה, ומי שהוא הכרחי למוכן בפעולתו - הנה הוא חסר, אחר שאין בו כוח לעצור הפועל ההוא ולא לפעול ההפך. והאל יתברך אין ראוי שימצא בו שום חסרון, יתחייב מזה שאי אפשר שתהיה פעולתו מזה המין. ואולם שיהיה פועל האל יתברך נמשך ממנו על דרך המין השני, יראה שהוא ראוי שיהיה מסולק ממנו יתברך, וזה - ששם הרצון אמנם יאמר על היות הפועל רוצה ופועל דבר מה בעת מה שלא היה רוצה אותו קודם זה, כי לא ייפול שם הרצון על הדבר שהוא נמצא על אופן אחד. ויתחייב מזה שיהיה בעל הרצון משתנה מלא רוצה אל רוצה, ויהיה אם כן מתפעל ומקבל שינוי מזולתו, כי אי אפשר שיהיה הדבר האחד מכל צד פועל ומתפעל יחד. והאל יתברך, אי אפשר שישתנה, ולא שיתפעל מזולתו. ולא מעצמו גם כן, שאם כן יהיה מורכב משני דברים, מדבר בו יפעל, ומדבר בו יתפעל. והאל יתברך אי אפשר שתהיה בו הרכבה כלל כמו שיתבאר. וגם אי אפשר שיהיה פועל ומתפעל יחד. (השווה דעת הפילוסוף בספר הכוזרי א. א) יתחייב מזה, שאי אפשר שתהיה פעולתו יתברך על צד הרצון, אחר שאי אפשר לו שישתנה. ועוד, כי כל רוצה הנה הוא חסר הדבר הנרצה, והאל יתברך לא יחסר לו דבר שירצה אותו בעת מה שלא היה נמצא לו קודם לכן. וכן הבוחר הנה הוא בוחר באחד משני דברים להיות הדבר ההוא יותר נאות אליו מן האחר. והוא, אם כן, חסר הדבר ההוא הנבחר אליו קודם שיבחרהו. ויתחייב מכל זה שאין ראוי שיהיה פועל האל יתברך בבחירה ולא ברצון. ואחר שאיננו פועל בבחירה ולא ברצון, ולא כפועל הטבעי שהוא כהמשך האור מן השמש, כמו שביארנו, מי יתן ואדע על איזה צד יקרא האל יתברך פועל?! [רצון קדום הוא פיקציה] ויאמרו על זה הדרך, שהאל יתברך ברא העולם בעת שבראו ולא קודם לכן, ברצון קדום שגזר שימצא בעת שנמצא. ונמצא לרז"ל מאמרים יורו שדעתם קרוב לזה הדעת, אמרו: |
תנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית -
על הים שיקרע ועל האש שלא תשרוף לחנניה מישאל ועזריה וכו', |
|
שיראה מן המאמר הזה שאמנם אמרו כן, כדי שלא ליחס לאל רצון מחודש בעת התחדש הנס. ולזה יאמרו כי נתחדש בעת התחדשו ברצון קדום, גזר להיות הנס בעת שנמצא.
וזה הדעת רחוק מאוד משיושכל, לפי שמילת רצון קדום כשיובן ענינה היא מזויפת, ותורה על החיוב ולא על הרצון. וזה כי השאלה תשוב כמו שהייתה, ונאמר: האם בעת שנברא העולם או התחדש הנס ברצונו הקדום, היה בידו לאחרו מאותו העת או לא היה בידו לאחרו? ואם היה בידו אז לאחרו - נתבטל הרצון הקדום, כי מה שלא אחרו לא היה מפני הרצון הקדום, אלא לפי שלא רצה בעת ההיא לאחרו, ואם רצה היה מאחר אותו. ואם תאמר שלא היה בידו אז לאחרו מאותו העת, אחר שכן גזר הרצון הקדום, אם כן נתבטל שם הרצון ושב הדבר אל היותו פועל בחיוב ולא ברצון, אחר שאילו רצה לאחר מאותו העת לא היה יכול. וכן יתחייב לומר בכל הנסים ובכל פועל שימשך ממנו בכל עת, שהוא נמשך על צד החיוב ושאי אפשר שלא יהיה הדבר באותו העת, אחר שכן נגזר ברצונו הקדום ואי אפשר לו לשנותו. ואם הדבר כן יהיה האדם יותר שלם בפעולותיו מהבורא, אחר שהאדם יש לו יכולת על שיפעל אחד מהשני הפכים בשווה, כאלו תאמר: להשחיר הלוח או ללבנו כפי חפצו ורצונו בכל עת שירצה, והאל יתברך אין לו יכולת אלא על אחד משני הפכים בלבד הגזור מן הרצון הקדום, יתעלה האל מזה עילוי רב! |
