- ה מ ש ך -



מאמר רביעי פרק ב

[יתכנו גישות נוגדות המביאות למסקנות זהות]
דע, שהחכמות העיוניות אינן מסכימות בכל דבריהם על עניין אחד, אבל כל אחת חולקת על האחרת בשורשיה ובהתחלותיה.
וזה שכל בעל חכמה יאמין ויחשוב שהתחלות חכמתו אמיתיות ומבוארות תכלית הביאור, עד שיחשוב לפתי ולסכל החולק עליהם;
ובעל חכמה אחרת יכחיש אותן השורשים וההתחלות, ויחשוב התחלות ושורשיו שהן בהפך האחרות האמיתיות.

כאשר יקרה לבעל חכמת התכונה עם הטבעי.

כי התכוני יניח שני שורשים שעליהם יבנו כל מופתי החכמה ההיא: והם גלגל יוצא מרכז וגלגל הקפה.

ובעל החכמה הטבעית יניח שהתנועות הן שלוש: מן האמצע ואל האמצע וסביב האמצע. וזו היא הגדולה שבהתחלותיו.
וְאומֵר גם כן, שאי אפשר שתמצא תנועה סיבובית אלא סביב גשם נח קיים.

והתכוני יכחיש כל זה, לפי שלהנחת גלגל היקף שהוא מניח, יתחייב שתמצא תנועה לא אל האמצע ולא מן האמצע ולא סביב האמצע.
אלא אם נאמר שיש באמצע גלגל ההיקף גשם נח קיים כמו ארץ, שסיבוב גלגל ההקפה סביב אותו הגשם, כמו שייסוב הגלגל השמיני סביב הארץ שהוא האמצע שהוא דבר נח קיים. ויתחייב לפי זה שיהיו בתוך גלגלי ההקפה המונחין לכוכבים הנבוכים [=כוכבי הלכת] ארצות אחרות שיתנועעו סביבם, וימצאו בשמים לפי זה עולמות אחרים.

ולהנחת גלגל יוצא מרכז יתחייב גם כן שתימצא תנועה סיבובית סביב גשם שאינו נח קיים, שהגלגל היוצא מרכז יתנועע סביב נקודה מתנועעת תמיד, שלפי מה שהתבאר באיגרת הרחקים מרכזי גלגלי יוצאי המרכז אשר לכוכבים הנבוכים מהם למעלה מן היסודות בגלגל הירחי, ומהם למעלה מגלגל הירח, ומהם למעלה מגלגל השמש, כמו שהעיר על זה הרב המורה בפרק כ"ד מחלק שני.

ועם כל אלו הנמנעות והזרויות שהתכוני מניח, יביא ראיה לדבריו מהלקיות הירחיים והשמשיים, שהם מושגים בחוש, ומהנמצא במבטים מדבוקי הכוכבים, שהוא מסכים עם הנחותיו.

ובעבור זה יבנה כל מופתיו עליהם, ולא יחוש להנחות הטבעי ולהתחלותיו.

והטבעי יכחיש התחלות התכוני והנחותיו מצד העיון הטבעי, עם היות החוש מסכים לדברי התכוני.
ויאמר בעל החכמה הטבעית שהנמצא לחוש אמת, אבל לא מצד אותן השורשים וההנחות שיניח התכוני שהן נמנעים בעצמם, אבל מצד שורשים אחרים לא נדעם.


[התורני מחבר את שיטת הפילוסוף ובעל חכמת המשפטים]
וכיוצא בזה קרה לבעל חכמת משפטי הכוכבים עם הפילוסוף:
שהפילוסוף יכחיש ידיעת השם ויניח טבע האפשר קיים.

ובעל חכמת המשפטים יניח ידיעת השם אמיתית, ויאמר שהוא יתברך ידע הנגזר מפאת המערכת. ויגזור שאי אפשר שיהיה זולת זה, ויכחיש טבע האפשר.

ובעל חכמת התורה יסכים עם שניהם:
שהוא יניח טבע האפשר נמצא, כמו שיניח הפילוסוף, ויביא ראיה לדבריו מן החוש המעיד על זה כמו שנתבאר בפרק שלפני זה.
ויניח ידיעת השם אמיתית, כמו שיניח בעל חכמת משפטי הכוכבים, ויביא ראיה לדבריו מן השכל שיגזור שאין ראוי ליחס לש"י חסרון הסכלות, ושלא תהיה ידיעתו מקפת בכל הנעשה בעולם.
ויאמר עם זה שידיעתו מסכמת עם טבע האפשר ממה שנראה לחוש מן ההשגחה האלוהית, בירידת המטר בזמן הקיץ בהעדר הלחויות והאדים, על ידי תפילת הצדיקים והחסידים.

ואחר שהחוש מעיד כדבריו, לא נחוש לדברי מי שיכחיש זה, כמו שלא נחוש לדברי הטבעי החולק על התכוני אחר שהחוש מעיד כדברי התכוני.
כמו שלא נחוש לדברי הטבעי המניח שאי אפשר לנקודה שתהיה נחה אלא בגשם נח, והלימודי יניח בגשם כדורי המתנועע תנועה סיבובית שתי נקודות נחות בלתי מתנועעות יקראם קטבים, והכדור בכללו מתנועע.

וכן בכל דבר שהחוש מעיד עליו, נאמר שהוא אמיתי אף על פי שלא נדע סיבתו.
כמו שיאמר הטבעי על דברי התכוני שהם אמיתיים, אחר שהחוש מעיד עליהם, ויכחיש הסיבות שיניח התכוני לזה ויאמר שאין הסיבות ההן אמיתיות, אבל יש בו סיבות אחרות בלתי ידועות.



מהדורת אינטרנט
מעוצבת בידי זהבה גרליץ ויהודה איזנברג

מאמר רביעי פרק ג

[החוש מעידים כי יש בחירה]
אחר שהתבאר לך היות בעלי החכמות חולקים זה עם זה בהנחותיהם, מעתה ראוי שנעשה בכל דבר שורש מן החוש, ולא נחוש לדברי כולן אלא למי שנמצא החוש מסכים עמו.

ואחר שהחוש מעיד כדברי התורני מהמצא טבע האפשר, ומהגעת ההודעה מן האל בדברים פרטיים אישיים על ידי הנביאים, ומן ההשגחה הפרטית באישים מיוחדים, כמו שהיה זה באבות בכל ענייניהם כפי הקבלה הנמשכת בידינו עד היום וביציאת מצרים, ובאישים אחרים מיוחדים הכתובים בספרי הנביאים-
לא נחוש למי שיכחיש זה. שלא נכחיש מה שנמצא בחוש, בעבור עיון הפילוסוף, כמו שלא נכחיש היות הגלגל מתנועע תנועה סיבובית על שני קטבים נחים, אף על פי שהטבעי מצד עיונו יכחיש זה.
שראוי שנעשה בכל דבר שורש מהנמצא בחוש, אף על פי שלא יספיק השכל לדעת סיבתו.

[מגבלות השכל]
שהשכל לואה מאחד משתי פנים:
אם שלא ישיג דברים רבים על אמיתתם,
ואם שלא יספיק לדעת סיבות כל הדברים ואפילו הדברים המושגים לחוש.

[דוגמה: אין להבין את התנועה היומית]
שהרי התנועה היומית אי אפשר להכחיש מציאותה שהחוש מעיד עליה, ואי אפשר לשכל האנושי לשער תנועתה בשום צד. שאם נאמר שהמניע אותה הוא גשם תשיעי, כמו שהסכימו הרבה מן החכמים, וקראוהו גלגל יומי, לפי שהוא מגביל ומראה הערב והבוקר הנקרא יום אחד, מי ייתן ואדע על איזה צד יניע הגשם ההוא כל הגלגלים: אם על צד הפגישה - לפי שהגשם אי אפשר לו שיניע גשם אם לא על צד הפגישה - איך אפשר שיצויר שפגישת גלגל מאדים את גלגל חמה יניעהו התנועה היומית הבאה לו במקרה מצד פגישת גלגל צדק שפגש אותו גלגל שבתאי המתנועע מצד פגישת גלגל הכוכבים הקיימים, שהוא מתנועע תנועה היומית במקרה מצד פגישת הגלגל התשיעי היומי, ולא יתנועע גלגל השמש התנועה המיוחדת לגלגל כוכב שהיא עצמית ומיוחדת לו מפגישתו אותו?

ואולי בעבור זה אמר החכם רבנו אברהם אבן עזרא ז"ל, בשם חכם גדול ספרדי, שאין למעלה מגלגל הכוכבים גוף בראיות ברורות.
כלומר: שאי אפשר שתהיה התנועה היומית מצד גוף תשיעי, ולא נאמר שגלגל הכוכבים יניע התנועה היומית, כמו שראיתי מי שכתב כן. שאחר שנמצאת לו התנועה המתאחרת, שאי אפשר לגלגל אחד שיתנועע שתי תנועות מתחלפות מצד עצמו, אלא אם כן תהיה האחת בעצם ומצד עצמו, והאחרת במקרה ומצד מניע אחר זולתו.

אבל נראה שדעתו לומר, שהמניע התנועה היומית אינו גוף, אלא שכל נבדל.
וגם זה אין דעתי נוחה בו, שאין זה מספיק כלל. לפי שהשכל הנבדל לא יניע את הגשם אלא אם כן הוא בעל נפש, ועל צד הציור, כמו שנתבאר במקומו. וביאר זה הרב המורה בפרק י' מחלק ב'. ואי אפשר לשום גשם בעל נפש להתנועע כאחת שתי תנועות מתחלפות מצד שני ציורים מתחלפים, כמו שאי אפשר לאדם שיתנועע למזרח ולמערב כאחד במצוות שני מלכים, שהאחד יצווהו להתנועע למזרח והאחד יצווהו להתנועע למערב.

ועוד: שהיסודות הם גשמים בלתי בעלי נפש, ונראה לעין שהכוכבים בעלי הזנבות המתרשמים ביסוד האש, שהם מתנועעים התנועה היומית, כמו שנזכר זה בספר האותות העליונות והוא מושג בחוש, ואין סיבה בתנועה ההיא אלא על צד הפגישה לגלגל הירח. ואם כן למה יתנועע הכוכב ההוא הנרשם ביסוד האש התנועה היומית לבד, ולא יתנועע עמה התנועה המיוחדת לגלגל הירח אחר היותו פוגש את הגלגל הירח? שאנחנו נראה הכוכבים בעל השרשרות חודש או שני חודשים נמשכים לתנועה היומית, ואין להם הקשר עם תנועות הירח. וזה ספק חזק מאוד יסתור היות התנועה היומית בפגישה.

ושיהיה על צד הציור אי אפשר, להיות היסודות גופים מתים, ולא יתנועעו על צד הציור כלל.

ועל זה אמרו בגמרא לשמואל, שאמר:
נהירין לי שבילי דשמיא כשבילי דנהרדעא.
- ידע מר כוכבא דשביט? (ברכות נ"ח א).
כלומר: אם היה יודע סיבת היות הכוכב בעל זנב או בעל השרשרת נמשך לתנועה היומית ולא לתנועת הירח.
והשיב שלא היה יודע סיבת זה, שסיבת זה נעלמת על דרך האמת.

אלא אם נאמר שהגלגל היומי למטה מגלגל הירח, ונצטרך לומר כן שיש לכל כוכב וכוכב מגלגל יומי למטה ממנו יניעהו התנועה היומית, כמו שהיה דעת הקדמונים קודם בטלמיו"ס. ואין השכל האנושי מספיק לדעת אמיתת זה, כמו שלא יספיק לדעת סיבת התנועות השמימיות בעניין שלא יחלוק על העיון הטבעי.

ואפילו בדברים הטבעיים הארציים לא יספיק השכל האנושי לדעת סיבותיהם, כמו משיכת המגניטס הברזל למה.

ובעבור זה אין ראוי שנניח המושג בחוש ונכחיש אותו בעבור שלא נדע סיבתו,.

ועל כן אין ראוי שנכחיש טבע האפשר המושג בחוש, וידיעת השם יתברך המחויבת מצד השכל בעבור שסכלנו סיבת זה.

[הרמב"ם על בחירה וידיעה]
ואם תשאל ותאמר, והיאך אפשר לקבץ בין שתי הסברות הללו להניח טבע האפשר קיים עם היות הידיעה האלוהית מקפת בו?

התשובה בזה היא על דרך שכתב הרמב"ם ז"ל שאמר:
שאחר שידיעת האל היא עצמית בו, ואיננה דבר נוסף על העצמות, הנה החקירה מידיעתו יתברך היאך היא, שבה אל החקירה מעצמותו.
וכמו שעצמותו נעלם תכלית העלם,
כן איכות ידיעתו נעלמת תכלית העלם.
וכמו שאין הקש ודמיון בין מציאותו למציאות זולתו,
כן אין להקיש ידיעתו לידיעת זולתו.

ולכן אם לידיעה הנמצאת בנו, המובנת אצלנו, ימשכו ביטולים רבים:
אם לסלק טבע האפשר,
ואם שתקיף ידיעתו במה שלא יצויר שתקיף בו ידיעה, בהיותו יודע הדבר הבלתי בעל תכלית,
ואם שתשתנה ידיעתו בהשתנות הידועים וכיוצא בזה -
הנה זה יתחייב מהבנת ידיעתו ממין ידיעתנו. אבל אחר שאין ידיעתו ממין ידיעתנו, לא יתחייבו אלו הביטולים, לפי שידיעתו יתברך היא בלתי בעלת תכלית, ולידיעה הבלתי בעלת תכלית לא יתחייבו אלו הביטולים.

ובטענה זו נמצא ישעיה מוכיח למכחישים ידיעת ה' אמר: למה תאמר יעקב וגו' הלוא ידעת אם לא שמעת (ישעיה מ')
אמר הלוא ידעת מצד החקירה,
אם לא שמעת מצד הקבלה,
כי אלוהי עולם ה', רוצה לומר שמצד המופת יתבאר שיש נמצא מחויב המציאות, הוא אלוהי עולם, רוצה לומר עילת כל הנמצאים; ושהוא ה', כלומר שהוא שכל נבדל שאינו גשם ולא כוח בגשם.
ומזה יתחייב שיהיה אחד קדמון ונצחיי, וכל הדברים המתחייבים לעיקר מציאות השם יתברך הנודע על פי החקירה.

ועם היותו שכל נבדל, הוא בורא קצות הארץ, רוצה לומר הוא עילת הנמצאים הגשמיים.
ועם היותו בלתי בעל תכלית, הנה הוא עילת העולם הגשמי שהוא בעל תכלית, כאומרו: בורא קצות הארץ.
ואין זה מצד ליאות וחסרון כוח, כי לא ייעף; ולא מצד שינוי. כי לא ייגע.

[מגבלות השכל האנושי]
ואם כן אפוא, המאמין בקדמות ומכחיש ידיעת השם יתברך, יודיענו איך אפשר שימצא הדבר הגשמי מן השכל הנבדל הבלתי משתנה!
שעל כורחו יש לו להודות שהמצא הדבר החומרי מן השכל הנבדל, הוא שינוי והמצאה יש מאין, שאי אפשר לשכל האנושי לתת סיבה לזה.
וגם כן איך אפשר שימצא מנמצא שכוחו בלתי בעל תכלית, עולם בעל תכלית.

[ידיעת ה' בלתי בעלת תכלית, ולכן אינה כידיעתנו]
ואם כן על כורחנו יש לנו להודות, שזה הדבר תלוי בידיעתו יתברך, מצד שהוא בלתי בעל תכלית, והוא ידע סיבת כל זה, אף על פי שאנחנו לא נוכל לשער זה מצד ידיעתנו.

וכן גם כן ראוי שנאמר שהטעות הזה מסילוק ידיעת השם יתברך ולומר: נסתרה דרכי מה' (ישעיה מ'), הוא להיותם מדמים ידיעת השם יתברך לידיעת האדם.

וידיעת האדם, להיותה בעלת תכלית, ימשכו אליה אלה הביטולים שאמרנו, רוצה לומר שתשתנה הידיעה בהשתנות הידועים, ושלא תקיף הידיעה במה שאי אפשר שתקיף בו ידיעה, והוא הבלתי בעל תכלית, לפי מה שנשער זה בידיעתנו.

אבל ידיעתו יתברך להיותה בלתי בעלת תכלית תוכל להקיף במה שאין לו תכלית, ותקיף במה שאינו נמצא, מבלתי שיחייב זה שינוי בחוקו יתברך.
ולזה הוא שסיים אין חקר לתבונתו.

וכן מה שאתם אומרים: ומאלוהי משפטי יעבור, כלומר: שאני שופט ומכריח אחד משני חלקי האפשר, אי אפשר שידענו השם יתברך, שאם כן יבטל טבע האפשר; אינו כן, שזה הביטול הוא נמשך לידיעה הבעלת תכלית, אבל השם יתברך, אין חקר לתבונתו.
ולהיות ידיעתו בלתי בעלת תכלית, לא יבטל עמה טבע האפשר.
ואנחנו לא נדע איכות ידיעתו איך היא, כמו שלא נדע עצמותו איך הוא.

[המונח "ידיעה" - שיתוף שם בינינו לבין ה']
זהו דרך הרמב"ם ז"ל בידיעת השם יתברך. ואמר הרב ז"ל, שכמו שאין להקיש בין עצמותו לעצמותנו, כך אין להקיש בין ידיעתו לידיעתנו, ששם הידיעה נאמר בו יתברך ובנו בשיתוף השם הגמור.

ואין כוונת הרב ז"ל לומר שיאמר שם הידיעה בנו על הידיעה ובו יתברך על הסכלות או בהפך, כמו שיגזור עניין שיתוף השם. חלילה!

אבל ביאור העניין כך הוא: שכמו ששם המציאות יאמר עליו יתברך ועלינו בשיתוף גמור, ואין ספק שעם היות מציאותו יתברך מתחלף למציאות זולתו תכלית החילוף, עם כל זה לא יורה באחד על המציאות ובאחר על ההעדר.

שמצד ההוראה השוללית, והוא שלילת ההעדר הנה הוראתם אחת, כמו שנתבאר בפרק ל' מהמאמר הב', שכמו שבו יתברך יורה שם המציאות על שלילת ההעדר, כן המציאות בנו יורה על שלילת ההעדר.

אבל מצד הוראת השם החיובית יאמר שם המציאות עליו ועלינו בשיתוף גמור, כי אין הקש בין מציאותו למציאות זולתו כלל.

וכן שם הידיעה הנאמר עליו ועלינו: כמו שבו יתברך יורה על העדר הסכלות, כן בנו גם כן יורה על זה.
ומזה הצד שהוא צד ההוראה השוללית, יאמר עליו ועלינו בקדימה ואיחור ולא בשיתוף גמור.
אבל מצד ההוראה החיובית שיורה שֵׁם הידיעה, הנה הוא יֵאָמֵר בו יתברך ובנו בשיתוף גמור. וכמו שעצמותו יתברך נעלם תכלית ההעלם, כן ידיעתו נעלמת תכלית ההעלם.

וכשיובנו דברי הרב המורה בידיעה על זה האופן, יסולקו מעליהם הספקות שהסתפקו האחרים על דבריו, ויעלה בידינו שידיעת השם יתברך להיותה בלתי בעל תכלית, תקיף בכל הנעשה בעולם מבלתי שיתחייב בו יתברך שינוי, ומבלתי שיתבטל טבע האפשר, ותקיף במה שאין לו תכלית לו.

[הכל צפוי והרשות נתונה]
וזה הדרך הוא היותר נכון שבררתי בדבר זה, והוא הדרך שביארוהו רבותינו ז"ל במסכת אבות (פרק ג') במשנה סתמית שאין חולק עליה, אמרו:
הכל צפוי והרשות נתונה.
שבאומרם הכל צפוי, יורה שידיעת השם מקפת בכל הנעשה בעולם, ואין דבר נופל במקרה מבלי ידיעה קודמת.
ובאומרם והרשות נתונה, יורה שטבע האפשר נשאר קיים, ואין ידיעת השם מבטלת אותו.

וזהו אמת בדרוש הזה אף על פי שאין ידיעתנו מספקת לשער אפשרות דבר זה, בידיעת השם לפי קיצורנו.



מהדורת אינטרנט
מעוצבת בידי זהבה גרליץ ויהודה איזנברג

מאמר רביעי פרק ד

[דעות בהשפעת הכוכבים על האדם]
וראוי שנדבר בהוראת המערכת.
ונאמר שדעות האנשים בהוראת המערכת לפי מה שנמצא לקדמונים שתים:

[א' - הכוכבים מכוונים את האקלים ודומיו]
האחת היא דעת הפילוסוף האומר שגרמים השמימיים והכוכבים פועלים בעולם השפל, בשהם בתנועותיהם המתחלפות מניעים היסודות ומרכיבים אותם, ומכינים אותם מיני הכנות מתחלפות לקבל הצורות הטבעיות.
עד שימשך מזה שישימו קצת בני אדם מוכנים לקבל החכמה וקצתם לא, וקצתם מוכנים אל שיקבלו השפע האלוהי הנבואי וקצתם לא.

וזה המין מן ההוראה או הממשלה שיש לכוכבים בעולם השפל אי אפשר להכחיש אותה: אחר שאנחנו נראה השמש יחמם האוויר והירח ילחלח ויקרר אותו ויגביר יסוד המים, אי אפשר מבלתי שנאמר שהם בתנועותיהם יגבירו פעם הלחות ופעם היובש ופעם הקור ופעם החום עד שיכינו החומר לקבל צורות מתחלפות.

אבל שיהיה לכוכבים הוראה אחרת בדברים אחרים שאין מבוא לאיכויות בהם, כמו בעוני או בעושר, או אם ישא אדם אישה אחת או רבות, או יהיה בעל מעלה או בעל חסרון -אמר הכת הזה שהוא שווא ודבר כזב, הרחק מאוד מאדם שיעלה על הדעת שיורו הכוכבים על מה שאינו נופל בהם, כעוני והעושר והאהבה והשנאה ודומיהם.

[ב' - הכוכבים קובעים את גורל האדם]
והדעת השנית היא דעת הוברי שמים החוזים בכוכבים, שאומרים שכל הדברים הבאים על האדם באים עליו בגזרת הכוכבים.

ויביאו ראיה לזה מן החוש, בשהחוזה בכוכבים יגיד לאדם מה שיקרה לו בכל פרטי ענייניו, אם שנים רבות יחיה האדם, ואם יהיה עני או עשיר, ובמה יצליח יותר, וכמה נשים ישא, וכמה בנים יוליד וכיוצא בזה.

וזו ראיה שכל הדברים באים על האדם בגזרת הכוכבים, ושאי אפשר להימלט מגזרתם., ויאמרו שעל הדרך הזה תתקיים ידיעת השם בלי שום שינוי.

וזה דעת קצת מרבותינו ז"ל האומרים:
מזל מעשיר, מזל מחכים
- ויש מזל לישראל (שבת קנ"ו).

[הכוכבים מכוונים גם במה שאין בם]
ויש לדון אחר שתי אלו הדעות:
אם על הדעת הראשון, שאחר שהוא מבואר בכל דבר שיוציא זולתו מן הכוח אל הפועל, שהוא מחויב שימצא בַּפּועֵל בְּפעַל מה שֶּׁיִּמָּצֵא למתפעל בכוח, כמו שנתבאר במה שאחר הטבע. והוא מבואר גם כן שהכוכבים אינם בעלי איכויות. אם כן איך אפשר שיחמם השמש האוויר והירח ילחלח אותו?
אלא שבהכרח נאמר שההקדמה ההיא שאמרנו, ראוי שימצא בַּפּועֵל בְּפעַל מה שֶּׁיִּמָּצֵא למתפעל בכוח, הנה אמנם יהיה זה בפועל בטבע, אבל כשהפועל הוא בעל שכל לא יחויב זה בו.
ואחר שהגלגלים חיים בעלי נפש משכלת, כבר אפשר שיפעלו בנמצאים השפלים אפילו מה שאינו נמצא אצלם. ולזה יגבירו פעם יסוד האש, ופעם יסוד המים, ופעם יסוד האוויר, ופעם יסוד הארץ.

שכמו שנמצא לשמש שניצוצו - אף על פי שאינו גשם - יניע יסוד האש ויגבירהו; והירח יסוד המים, כן יש לאמר בשאר הכוכבים, שניצוציהם יניעו שאר היסודות ויגבירו אותם פעם, וזה לעניין נסתר או יחס בלתי נודע לנו.

וכן על הדרך הזה יש לאמר בשאר ההוראות שיורו על העוני או על העושר או על החכמה והסכלות ושאר הדברים, אף על פי שאין העניינים ההם נמצאים אצלם, לעניין, או יחס, בלתי נודע לנו, ובתנאי המצא הכנה-מה במקבל. כמו שהמלמד יפעל הלמוד בתלמיד, ויגיע התועלת על המוכן יותר מעל הבלתי מוכן.

ועוד, שאחר שהחוש מעיד על הגעת דבר החוזה בכוכבים אל האנשים, אי אפשר להכחיש החוש בשום עניין.

[דחיית דעה ב]
גם כן על הדעת השני והוא דעת הוברי השמים החוזים בכוכבים יש לדון הרבה.

ראשונה שהם מסלקים טבע האפשר, שהתבאר מציאותו מן החוש, והכרענו היותו מחויב בפרק אחד מזה המאמר.

[לדעת הפילוסופים הנחות שגויות]
שנית יש לדון אחר התחלותיהם, שהם יאמרו שיש בגלגל הכוכבים צורת טלה ושור ותאומים וזולתם מהצורות על כך וכך, הם רושמים במחשבתם קוים מכוכב לכוכב כדי שתתעלה ותשלם הצורה ההיא, עד שירשמו על דרך זה מ"ח צורות. ולמה לא ירשמו קוים אחרים בעניין אחר, כדי שתגיע ותשלם צורה אחרת?

כמו שאמרו שהצורה השישית מהצורות הדרומיות היא צורת כלב קטן, ויאמרו שבו ב' כוכבים בלבד, ומי ייתן ואדע היאך יודע זה בב' הכוכבים ההם?
והם יאמרו שהקדמונים שהיו שלמי היצירה יותר ממנו השיגו הצורות ההם, אף על פי שאנחנו לא נשיג אותם.
וזה הבל. שאיך יעלה על הדעת שתקצר יד האנשים היום בהשגת המוחשים יותר מהקדמונים? והלא כל מי שתקצר יד שכלו, יתחזקו הרגשותיו וישיג המוחשים יותר. כמו שנראה הבעלי חיים שאינם בעלי שכל, הרגשותיהם הם חזקים יותר מהרגשת האדם.

גם באותן מ"ח צורות שהם אומרים שהושגו לקדמונים, מי ייתן ואדע במה השיגום,
ואיך ידעו שיש במזל פלוני צורת כך וכך,
עד שיאמרו שיעלה בפנים השלישיים משור, אדם שכל מחשבותיו לרע;
וכן יעלה בפנים הראשונים מסרטן, צורת חזיר מברזל וראשו מנחשת;
וכן יעלה בפנים השלישיים ממנו אדם בדעתו להיכנס בספינה ללכת בים להביא זהב וכסף לעשות ממנו הטבעת;
וכן תעלה בפנים הראשונים מבתולה צורת בתולה בידה נר, והיא הולכת בין ההדסים ורוצה ללכת לבית אביה.
זה וכל כיוצא בו היאך נודע, אחר שאי אפשר לחוש להעיד על כך?

[בקורת ההנחות של הפילוסופים]
ואם תאמר שנודע להם זה בדרך הקסם, אם כן התחלות החכמה הזאת הן בנויות על השגת הכוח המדמה שכל חכמת הקסם תלויה בו!

וידמה זה למתנבא ומשתגע בלבו בכוח המדמה, וחושב שכל מדומה אפשר;
או ידמה אל חולם חלום, ובמה יודע אמיתת זה לשכל האדם?

גם מה שיאמרו ממצבי הכוכבים ומבטיהם ויחסם זה אצל זה, כמו שמבט הנוכח הוא מבט איבה גמורה, ויתנו טעם לזה להיות בין שני הכוכבים אז תכלית המרחק שהיא מאה ושמונים מעלות, כמו שמדרך השונאים והאויבים להיותם זה מזה בתכלית המרחק כהפכים, ולזה יאמרו שמבט רביעי הוא חצי איבה;
- לפי טעמם זה למה יאמרו במבט ג' שהוא מבט אהבה גמורה, אחר שהוא במרחק יותר רחוק ממבט רביעית?
- ומה שיאמרו שיש למזלות המביטים זה את זה במבט שלישית שהוא ק"כ מעלות האותות יותר מהמביטים זה את זה במבט ד' שהוא צ' מעלות.
כל אלה דברי נבואות והסכמות והנחות, לא יודה אותם בעל הריב.

[אמונות טפלות]
ואם יאמרו שנתאמת זה בניסיון, הנה כן יאמרו בעלי גורלות הַחול, או שאר מיני הגורלות הנוהגות בין האנשים, שבמקרה גמור יודיעו קצת האנשים על פיהם כל ריב וכל נגע שיקרה בין האנשים, מבלתי שיהיה בצורות ההן שום הוראת עצמית על העניין המוגד.

ויאמרו שכן נתאמת בניסיון. כמו שיאמר בעל גורל החול שבהיות צורת נשוא ראש יוצאת ראשונה, תורה על ההצלחה; ושפל ראש יורה על ההפך; ואין חילוף בין שתי אלו הצורות אלא בהנחת נקודה אחת, שבאחת מהן היא מונחת למעלה ובאחרת למטה. וכן בשאר הצורות.

שכל זה הוא דבר שאין לו עניין אמיתי בעצמו אלא במקרה גמור, כאנשים המגידים עתידות בכתף, או שיש מסוגלים בזה כאחיתופל שהיה מסוגל על נתינת עצה הוגנת, עד שהוצרך דוד להתפלל לשם לסכל עצתו.

[גזרת הכלל תופסת את הפרט]
ואף אם נודה להם כל התחלותיהם והנחותיהם, הנה הם מוכרחים לומר שאין הנחותיהם הכרחיות, שהרי כשיקרה דבר או רעב או מלחמה בעיר אחת ימותו אנשים בלי עתם, ולמה תבטל הוראת המערכת הפרטית שגזרה בעת המולד כל אחד ואחד מאנשיה על חיים מתחלפים לכל אחד ואחד כפי מולדו?

והם יאמרו בזה שהוראת הכלל תבטל הוראת הפרט, ועל כן תבטל הוראת הרעב או הדבר הנגזר על המדינה, הוראת כל פרט ופרט ממנה. ואם כן יתבאר אף לפי דבריהם שאין הוראת המערכת הפרטית הכרחית, כי כבר אפשר שתבטל מפנים.

ועדין נשאל להם, לפי דבריהם, שראוי שיבטל הכלל את הפרט בדברים ההווים בדרך הטבע כרעב והמגפה ודומיהם.

אבל מה יאמרו בדברים ההווים בדרך הבחירה הכוללת, כמלחמה.

או בדרך הבחירה הפרטית, כאיש אחד שיעשה ספינה מדעת עצמו ויכנסו בה מאה אנשים או יותר, ממה שאין ספק שלא היה קץ כולם שווה, ויכנסו כולם בספינה ותטבע הספינה; ולמה יקצרו חיי האנשים ההם בהוראת גזרת הכוכבים על בעל הספינה שתטבע ספינתו בים, ולמה יתבטלו הוראות הכוכבים על כל האנשים הנכנסים בספינה יותר מהוראתם על בעל הספינה?!

[הוראות הכוכבים ניתנות לביטול]
אלא שהדעת האמיתי הוא, שמכאן יש להוכיח שהוראות הכוכבים אינן הכרחיות. ושאף על פי שנראה קצתם מתקיימות כפי משפט האצטגנינים על האנשים, מכל מקום כבר אפשר שיבטלו מפנים רבים, אם בסיבת הבחירה, או איזה זכות או מצווה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל במסכת שבת (ק"ט)
אין מזל לישראל.
ופירש רש"י ז"ל שם:
שע"י צדקה ותפילה וזכות ישתנה מזלו לטובה.

וכל שכן ברצון האל יתברך שהוא הכלל הגבוה על כל, שראוי שיבטלו כל ההוראות מאי זה צד שיהיו ברצונו לסיבה נודעת אצלו בלבד.
וזו הייתה הכוונה בנתינת התורה, כדי שע"י קיום מצוותיה ינצל האדם מהוראת המערכת, כמו שאמר הנביא (ירמיה י"ב): ומאותות השמים אל תחתו כי יחתו הגויים מהמה.

וכן כתב הר"ר אבן עזרא ז"ל בספר המולדות כאשר מנה הדברים הכוללים שהם מבטלים ההוראות הפרטיות, אמר שם בדרך השמיני, שמצד בחירת הנפש החכמה תבטל ההוראה הפרטית. ואמר שם גם כן שהבוטח בשם שלו נתכנו עלילות, השם יתברך יסבב סיבות להצילו מכל נזק שיש לו במולדו.

וזה מבואר כמו שכתבנו, והוא מסכים לדעת רבותינו ז"ל (ר"ה ט"ז ב) שאמרו ששינוי השם או שינוי מעשה או צדקה או צעקה מבטלין גזר דינו של אדם.
וכן אמרו:
אברם אינו מוליד - אברהם מוליד.

ועל דבר זה אמרו קצת החכמים, שיצחק לפי שהיה מחלק מאדים, והיה מורה עליו שיהרג, ציווה השם יתברך להעלותו לפניו לעולה, ואחר כך נתן האיל תחתיו לכופר כדי שינצל מן ההוראה ההיא.

וכיוצא בזה יסבב השם יתברך סיבות להציל שומרי התורה ומצוותיה מהוראות המערכת. ועל כן תמצא הנביאים מזהירים את העם לשוב מדרכם הרעה.

אמר ירמיה: הטיבו דרכיכם ומעלליכם ואשכנה אתכם במקום הזה (ירמיה ז'). וזה להיותם יודעים שטבע המצוות וההשמע אל השם יתברך לבטל הוראות המערכת, כמו שכבר תבטל ההוראה ההיא מסיבות אחרות לדעת האצטגנינים, כמו שביארנו מעניין המלחמה או המגפה או הספינה.

וזה מה שרצינו לבאר מעניין הוראת המערכת.