רבי יוסף אלבו / ספר העיקרים

מאמר רביעי

מהדורת אינטרנט
מעוצבת בידי זהבה גרליץ ויהודה איזנברג

מאמר רביעי הקדמה

המאמר הרביעי, בביאור העיקר השלישי, שהוא השכר והעונש, והוא התכלית המגיע מכלל התורה, וביאור השורשים המתחייבים לו והדברים הנתלים בו ובשורשים.

כבר קדם לנו במאמר ראשון פרק ט', שהבחירה והתכלית אינן התחלות לדת האלוהית במה שהיא אלוהית.

[סדר הדיון]
שהבחירה היא התחלה לכל הפעולות האנושיות, ושעל כן לא מנינו אותו בכלל השורשים המיוחדים לדת האלוהית;
ושהתכלית, אף על פי שהוא התחלה לכל הדתות הנימוסיות, מאשר תכלית הדת האלוהית מתחלף לתכלית הדתות הנימוסיות, שמנו התכלית, שהוא השכר והעונש, עיקר לתורה האלוהית.

אבל בעבור שאי אפשר לתאר התכלית הזה, שהוא השכר והעונש,
אם לא יקדם לנו הידיעה בבחירה;
ולפי שאי אפשר לבאר הבחירה, אם לא יתבאר ראשונה שורש ידיעת השם יתברך הנמצאות;
ראוי שנדבר תחילה בידיעת השם יתברך הנמצאות,
ואחר כך בבחירה,
ואחר כך נדבר בהשגחה,
ואחר זה בשכר והעונש ודברים הנתלים בו.
שהוא מבואר שזה הסדר מחויב כדי לדבר בשכר ועונש.

וזה, שאם אין השי"ת יודע הנמצאות השפלות, אין עניין לשכר ולעונש על מעשיהם.
ואף אם ידע אותם, אם אין האדם בחירי במעשיו, אין ראוי שייענש עליהם או יקבל שכר.
ואף אם ידע השי"ת הנמצאות, ויהיה האדם בחירי במעשיו, אם יהיה השם יתברך יודע אותם ידיעה מינית, על הדרך שידע את הבעל חי, אם אינו משגיח בפרטי מעשיהם להענישם על מרים ולתת להם שכר טוב בעמלם, לא יתכן להיות בכאן לא שכר ולא עונש.

ולזה הוא מבואר שאלו השלושה, שהם:

ידיעת השי"ת
והבחירה
וההשגחה,

- הם קודמים בהכרח לעיקר השכר והעונש ונכללים בו.

לכן יחויב העיון בהם ראשונה, ובדברים הנתלים בהם ומסתעפים מהם,
ואחר כך נדבר בשכר והעונש ובדברים הנתלים בו, כתשובה ותחיית המתים וביאת המשיח.

וכל זה בקיצור מופלג, כדי שלא יכבד על המעיין, אלא שיספיק לתת ציור אל המאמין בלבד.

מהדורת אינטרנט
מעוצבת בידי זהבה גרליץ ויהודה איזנברג

מאמר רביעי פרק א

[ה' יודע כל המעשים]
לפי מה שהשרשנו במאמר השני, שהשם יתברך ראוי שיהיה מסולק מן החסרונות, ואין חסרון בעולם יותר גדול מחסרון הסכלות, והוא מבואר שמחויב שיהיה יודע כל הדברים הנעשים בעולם, ולא יתכן שיהיה נעשה בעולם דבר שיהיה סכל בו ובלתי יודע אותו.

ומזה יתחייב בהכרח שיהיה הוא יתברך יודע כל הפעולות האנושיות שעליהן אנו דנים.

[האם ידיעת ה' מונעת הבחירה?]
ואולם אם ידיעתו מכרחת אחד משני חלקי האפשר, או בלתי מכרחת, הנה דבר זה צריך עיון רב.
וזה שאם היא מכרעת, יהיה האדם מוכרח במעשיו, ואין ראוי לאדם לפי זה שיקבל שכר ולא עונש על מה שהוא פועל, אחר היותו פועל על צד ההכרח. שלא ישובח האדם או יגונה אלא על מה שהתחלות פעולותיו אליו מבלי מעיק.

ואם אינה מכרחת, הנה אפשר שיצא אל הפועל זולת מה שידע השי"ת, ותהיה אז ידיעתו בלתי מסכמת אל המציאות, ולא תהיה אם כן ידיעה אלא סכלות ושווא ודבר כזב.

[הבחירה של האדם קובעת מעשיו]
והוא מבואר גם כן, שהוא מחויב טבע האפשר נמצא, וזה אם מצד השכל ואם מצד התורה.

מצד השכל, שאם היה טבע האפשר בלתי נמצא היה ההשתדלות בכל דבר שווא ובטל, ויהיה משפט מי שישתדל להשיג דבר, ומשפט מי שישתדל שלא יגיע הדבר ההוא, שווה. ויתבטלו לפי זה המלאכות והאומניות, וכל מלאכת מחשבת, ויהיה בטל הלימוד וההתלמדות, ובטל שיקרב האדם אל המועיל ויברח מן המזיק, ולא יהיה בכאן מבוא לרצון כלל.
וזה הפך המוחש, והפך מה שנוצרנו עליו.

ואם מצד התורה, זה יראה אם מהעניינים הכוללים ואם מהציוויים הפרטיים.
מצד הכוללים שאם לא היה טבע האפשר נמצא, לשווא שקד נותן התורה להישיר האנשים ולהדריכם בדרך ישרה. ויהיה מה שבא בתורה מאזהרת האדם על עבודת השם יתברך ואהבתו, ולעשות צדקה ומשפט - שווא ובטל.
והכתוב צווח: מי ייתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי ולשמור את כל מצוותי כל הימים וגו' (דברים ה').

ואם מצד הציוויים הפרטים שאמר הכתוב: ועשית מעקה לגגך (דברים כ"ב),
ואמר:
ילך וישוב לביתו (דברים ה'),
לא תרצח ולא תנאף (דברים כ'),
ולא תעשוק את רעך ולא תגזול (ויקרא י"ט)

וזולת אלו מהציוויים הפרטיים, שהם מורים על מציאות טבע האפשר.

ועוד, שאם לא היה טבע האפשר נמצא, היה העונש והשכר עוול גמור, לא מהשם אלינו ולא מקצתנו לקצתנו, אחר שהיה כל אדם פועל בחיוב.

אלא שהוא מבואר שאי אפשר שלא יהיה טבע האפשר נמצא.

ואחר שטבע האפשר מחויב שימצא, וגם אי אפשר שיהיה השם יתברך בלתי יודע העניינים הפרטיים, להיות זה חסרון בחוקו, הנה נשאר ספק:
- איך תהיה ידיעת השם יתברך מסכמת אל האמת ובלתי מכרחת צד מצדדי האפשר,
- והיאך אפשר שיסכימו שתי אלו הדעות שהן נראין כסותרין זה את זה בתחילת הדעת?

[א. כוזרי ורס"ג: ידיעת ה' אינה סיבה למעשים]
והנה הגאון רב סעדיה ז"ל פירש בספר האמונות והדעות במגילה הרביעית.
אמר שאין ידיעת השי"ת הדברים האפשריים סיבת מציאותם.
כמו שאין ידיעתו מה שהיא סיבת הווייתו, אבל נשאר על טבעו,
כן ידיעתו הדברים האפשריים אינה סיבת מציאותם, ועל כן נשארו על טבע אפשרותם.

שאילו הייתה ידיעתו מציאותם,
היו נמצאים תמיד כדברים הטבעיים המיניים.
ואחר שאנחנו נראה אותם מתחדשים מיום ליום,
יתחייב שאין מציאותם תלוי בידיעתו, ובעבור זה נשארו הדברים על טבע אפשרותם.

אלו דברי הגאון ז"ל, ונמשך אחריו בעל ספר הכוזר במאמר ה' מספרו.

ואין זה מספיק.
לפי שהדברים הללו קרובים לדברי האומרים שאין השם יתברך יודע הדברים האפשריים. שאם היה יודע אותם,
אחר שאין מציאותם תלוי בידיעתו,
כבר היה אפשר שתהיה ידיעתו בחילוף היוצא אל המציאות משני חלקי האפשר.
ולא תהיה אם כן ידיעה אלא סכלות.

[ב. ה' יודע את הסיבתיות של הדבר האפשרי]
(עיין קרשקש, אור ה', ב,ה,ג.)

ויש מן האחרונים מי שהתיר זה הספק, בשאמר שהדבר כבר יהיה מחויב בבחינת סיבותיו, ואפשרי בבחינת עצמו.

כמו ירידת המטר מחר, שהוא אפשרי מצד עצמו ומחויב בבחינת סיבותיו, שהם עליית האדים וריבוי הלחויות והדברים הדומים שהיו מוכנים.
והשי"ת ידע שהמטר ירד מחר, לפי שהוא מחויב בבחינת סיבותיו, ואף על פי שירידת המטר היא אפשרית בבחינת עצמה.

והאריך החכם בזה בייפוי זה העניין.

וכשיעוין זה הדעת יימצא הפך הדעת הראשון, שהוא נוטה לדעת האומר שכל הדברים הם בגזרה, ושטבע האפשר בלתי נמצא, שאחר שהדברים מחויבים בבחינת סיבותיהם:

אם ידע השי"ת הסיבות, הנה יהיו מחויבים בהכרח. ואם כן מה-זה שנאמר שהם אפשריים בבחינת עצמם, אחר שהם מחויבים ומוגבלים מן הצד שיצא מהם אל המציאות, שהוא מצד הסיבות, ואי אפשר שיצא אל המציאות זולת הצד ההוא.

ואין זה אפשר אלא בבחינה שכלית מצד שם האפשר, שהיה אפשר שימצאו הסיבות בהפך, והיה אז יוצא אל המציאות הפך מה שיצא. אבל מצד העניין בעצמו הנה הוא מחויב, אחר המצא הסיבות שידעם השם יתברך.

ויתחייב לומר לפי זה הדעת, שאין דבר בעולם שיהיה אפשרי על השיווי בבחינת סיבותיו.
שאם הסיבות שוות לשני חלקי הסותר, ישוב הספק בעינו:
מי הוא המכריח הצד האחד על האחר?
ואם ידיעת השם יתברך היא המכרעת, יבטל טבע האפשר.
ואם יישאר טבע האפשר, תבטל ידיעת השם יתברך.

אלא אם נאמר שטבע האפשר נמצא בדבור ובבחינה שכלית, ולא בעניין בעצמו, וזה הפך המכוון.

והרבה דברים נאמרו בהיתר הספק הזה, וכשיעוינו נמצאם סובבים על זה הדרך:
שיש מהם נוטים לדעת הראשון ויש נוטים לדעת השני, ועל כן לא ראיתי להביאם כדי שלא יארך הדבור במה שאין בו תועלת.

והנראה לי בזה תדענו אחר שאציע הצעה אחרת בפרק הבא אחר זה.