רבי יוסף אלבו / ספר העיקרים

- ה מ ש ך -

מאמר רביעי פרק יא

[השגחה על בעלי החיים]

כמו שנמצא ההשגחה האלוהית תגיע לכל מין ומין מן הבעלי חיים באופנים מתחלפים, כדי שיושלם המין ההוא באופן היותר שלם שאפשר, כן ראוי שתמצא בכל איש ואיש מאישי האדם כפי מדרגתו ומעלת שלמותו כדי שיושלם האיש ההוא באופן שלם.

וזהו שאנחנו נמצא שהשגיח השם בכל אחד ממיני הבעלי חיים השגחה נפלאה, לתת לכל מין ומין תכלית שלמותו שאפשר לו כפי חוקו.
וזה נגלה מאוד בכל אחד מהמינים, שנתן לו השם יתברך אברים וכלים וכוחות נאותים לשמירת המין ולקיומו באופן שלם:
שבהמות הבעלי קרניים, האוכלים את עשב השדה, לפי שהחומר שראוי שיתהוו ממנו השיניים כלה בקרניים, ולא הספיק הטבע לעשות להם שיניים בלחי העליון, ולא יוכלו לחתוך המזון יפה, שם בהם הטבע כוח להעלות גרה להשלים בלעיסה השניה מה שחסר בראשונה.
וכן מי שמזונו מצוי כדגים והעופות, שם עיכולו מהיר מאוד. אמרו רבותינו ז"ל: (כתובות ס"ג) ובעופות ובדגים כדי שתפול לאור ותישרף.
ובכלב לפי שמזונו בלתי מצוי, שם עיכולו יותר מתאחר. אמרו רבותינו ז"ל: (שבת קנ"ה ב) יודע צדיק דין דלים (משלי כ"ט), - יודע הקב"ה בכלב שמזונותיו מועטין, לפיכך השהה מזונותיו במעיו שלושה ימים.
ובבעלי הטרף והעופות הדורסים, לפי שאין מזונם מן הצמחים, המציא להם הטבע כלים בהם יוכולו להיות ניזונים מן הציד, והכין להם בציפורנים ארס יטילו אותו בעת הדריסה, כדי לבשל המזון ולדקדקו. שכוח הארס וחומו עומד להם במקום האש לבשל הבשר.
ומטבע הנמלה, שהיא בריה קטנה וכוח הזריזות שבה - נדין על חכמת השם והשגחתו בכל הנמצאות ובכל חלק וחלק מהן.
כמו שנראה הגמל ששם בו אורך הצוואר מתייחס לאורך שוקיו, כדי שיקל עליו ליטול מזונו.

ואף על פי שכל אלו הן השגחות סוגיות או מיניות, יש ליקח מהן ראיה על התחלפות ההשגחה באישי מין האדם.
שאחר שנראה השגחת השם דבקה בכל אחד מהמינים באופנים שונים, כפי מה שראוי אל כל מין ומין להשגת תכלית שלמותו, וכפי מה שיאות למזגו וטבעו, שם לו כלים לשמירתו ולהשגת מזונו ותכלית שלמותו באופן היותר שלם שאפשר.
ולמי שצריך שמירה מעולה כבני העורב, משגיח בהם להכין להם מזונם, עד שלא ימצאו לעולם בני עורב שימותו ברעב.
וליעלי סלע משגיח בהם לשמרם בעת לידתם, עד שלא תמצא אחת מהם נעדרת מן ההשגחה ההיא בעת לידתה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל:

לפי שרחמה צר הקב"ה מזמין לה דרקון בעת לידתה ומכישה.

וכן בכל מין ומין על זה הדרך.

וזה ממה שיורה בהכרח שיש משגיח בנמצאים לתת לכל אחד חוקו ושלמותו כפי מה שיגזור טבעו וכפי מה שאפשר לו, ולא יעשוק לשום אחד מהם שלא ישלים לו חוקו אשר הוא אפשרי אליו לקבלו.

[דרכים בהשגחה על בני-אדם]
ואחר שאישי האדם מתחלפים בשלמות הכוח השכלי שבהם התחלפות יותר גדול מהתחלפות מין אחד מהבעלי חיים על האחר, עד שנראה איש אחד קרוב להיותו במדרגת הבעלי חיים הבלתי מדברים, ואחד קרוב להיותו במדרגת המלאכים;
ראוי אם כן שיהיה בין האישים התחלפות השגחה כמו שהיא בבעלי חיים בין המינים, ויתחייב מזה שיהיו מדרגות ההשגחה מתחלפות בין אישי האדם כפי התחלפות מדרגותיהם בשלמות. ובעבור זה פעמים יהיה האדם במדרגה שתבוא אליו ההשגחה על זה הדרך בשתגיע ההודעה האלוהית אל האדם עצמו, אם בנבואה ואם בחלום.

[1. נבואה וחלום]
בנבואה כמו שנאמר לאברהם לך לך מארצך וגו' ואעשך לגוי גדול וגו' (בראשית י"ב).
ואם בחלום כמו שנאמר לאבימלך בחלום הלילה: הנך מת על האישה אשר לקחת וגו' (שם כ'). ולפרעה שהיה רשע, בא אליו ההודעה על ידי נגעים. אמר הכתוב: וינגע ה' את פרעה נגעים גדולים (שם י"ב).

[2. שליח]
ופעמים תבא ההודעה לאדם על ידי שליח נביא, כמו שבא לברק בן אבינועם על יד דבורה, או לעלי ושאול על ידי שמואל.

[3. הארה אלוהית]
ופעמים יהיה האדם במדרגה למטה מזו, ולא תבא אליו ההודעה לא בנבואה ולא על ידי נביא, אלא בהארה אלוהית.
כמו שבא ליהודה הארה לנטות אל הדרך לתמר כלתו, כדי שיצאו ממנו פרץ וזרח.
וכמו ההארה שבא לאביגיל, לצאת לקראת דוד, והכיר דוד שהייתה הארה אלוהית, ועל כן אמר: ברוך ה' אלוהי ישראל אשר שלחך היום הזה לקראתי (שמואל א' כ"ה).
וכמו ההארה שבאה לקצת השופטים לצאת למלחמה להושיע לישראל.

ופעמים תהיה ההארה האלוהית לאדם כדי שיקח השם נקמתו ממנו על חטא קדם לו, כמו ההארה שבאה לאחאב לצאת למלחמה, כדי שיהרג ויקח השם נקמת נבות ממנו, וכאלה רבים.

[4. מחלות - דברי אליהוא באיוב ל"ג]
ופעם יבואו לאדם ייסורין אם מחולי ואם ממאסר ודומיהן -
אם על צד האזהרה, להעירם שישובו אל השם מן הרע שנסתבכו בו.
ואם למרק מיעוט עונות שבידם.

ובייסורין שהן מזה המין יבחנו האנשים העובדים את השם:
שאם הם עובדים מאהבה, יקבלו הייסורין בסבר פנים יפות לאהבת השם,
ואם הם עובדים ביראת העונש ואהבת השכר, יקרא תגר על מידות השם וידברו עליו תועה.
כמו שקרה לאיוב בייסוריו, שהיה ירא אלוהים, והיה עובד מאהבת השכר ויראת העונש, ולזה קרא תגר על משפטי השם מצד ייסוריו.

וזה הצד מן ההודעה גילה אותו אליהוא במענהו הראשון ואמר: בחלום חזיון לילה... אז יגלה אוזן אנשים... להסיר אדם מעשה וְגֵוָהּ מגבר כַּסֵּה (איוב ל"ג).

יאמר, שפעמים תבא ההודעה לאדם בחלום, להסיר האדם ממעשה הרע שנסתבך בו, ושיכסה ממנו העניינים הגופיים, ועל ידי כך יחשוך נפשו מני שחת.
ואמר עוד שפעמים תבא ההודעה לאדם ע"י חולי, כמו שאמר: והוכח במכאוב על משכבו ורוב עצמיו איתן, רוצה לומר במכאוב חזק.
והאריך לספר עניין הצער שסובב בחולי ההוא, ואחר כך אמר: יעתר אל אלוה וירצהו וירא פניו בתרועה וישב לאנוש צדקתו. רוצה לומר כי כשיעתר אל השם, ירצה אותו, וישיב לו צדקתו, שהכיר שהחולי היה בסיבת עונותיו, ומתוך כך שב אל השם והודה לו בקהל רב ובמושב זקנים שעוונותיו גרמו לו החולי.
וזהו שאמר: ישור על אנשים ויאמר חטאתי וישר העוויתי. וזה נחשב לו לצדקה.

[5. מאסר]
וכן במענה האחרון אמר שפעמים יבואו על האדם ייסורין ממין אחר, כמו מאסר והדומה לו, להעיר לאדם לשוב מן העוונות שנכשל בהם. אמר: (איוב ל"ו) ואם אסורים בזקים ילכדו בחבלי עוני, ויגד להם פועלם ופשעיהם כי יתגברו, ויגל אזנם למוסר ויאמר כי ישובון מאון.

והשלים העניין: אם ישמעו ויעבדו יכלו ימיהם בטוב וגו', ואם לא ישמעו בשלח יעברו וגו', וחנפי לב ישימו אף לא ישוועו כי אסרם.

אמר, כי כשיבואו הייסורין על האדם ממאסר והדומה לו, שהוא על צד ההודעה לאדם לשוב מעוונותיו ולדעת אם יקבלם בסבר פנים יפות, ויחשוב שזה בא לו לעונש על עוונותיו, וישוב אל השם לעבוד עבודתו, הנה השם ישלם לו שכרו.

וזהו שאמר: אם ישמעו ויעבדו יכלו ימיהם בטוב וגו', ואם לא ישמעו בשלח יעברו וגו'. רוצה לומר: ואם לא יקבלו הייסורין בסבר פנים יפות, ולא יאמין לשוב אל השם אחר ההארה הזאת, צפוי הוא אלי חרב ויגוועו בבלי דעת.
וזהו שאמר אחר זה: וחנפי לב ישימו אף לא ישוועו כי אסרם, יאמר שאותם שעובדים השם על צד החנופה, והם חנפי לב - ורמז בזה אל איוב - יכעסו כעס גדול על השם שהביא עליהם הייסורין ההם, כמו שכעס איוב. ולא ישובו אל השם, ולזה לא ישועו כי אסרם, ועל כן: תמות בנוער נפשם וחיתם בקדשים.

אבל העני ניצול מאלו הייסורין מצד עניו. כלומר, אחר שסבל יסורי העוני. וזהו: יחלץ עני בעניו ויגל בלחץ אזנם. רוצה לומר, שבלחץ ההוא שהיה סובל מחמת העוני, יגלה אזנם שישובו אל השם, ואין צריך למאסר או לייסורין אחרים.
ואם לא ישוב האדם אל השם מחמת הייסורין, אבל יחשוב אותם לקרי - מקרי הזמן ולא לעונש על עונותיו - כבר יעד הכתוב העונש על זה, ואמר: ואם תלכו עמי קרי וגו' והלכתי אף אני עמכם וגו' (ויקרא כ"ו) כלומר עד שתבינו שאינו קרי.