רבי יוסף אלבו / ספר העיקרים

- ה מ ש ך -

מאמר רביעי פרק ה

[שלוש אפשרויות בבחירה]

וראוי שנמשיך אל זה הדבור בבחירה, ונאמר שהפעולות האנושיות לא ימלט העניין בהם מחלוקה:

אם שיהיו כולם מוכרחות הכרח גמור
או כולן בחיריות בחירה גמורה,
או כולן מעורבות מן ההכרח והבחירה.

[ביקורת הדעה שהכל הכרח]
ושיהיו כולם מוכרחות הכרח גמור, כמו שהוא לדעת הוברי שמים החוזים בכוכבים, הוא דעת מבואר הביטול:

לפי שבזה יבטל טבע האפשר שהתבאר מציאותו מן החוש, ויעקרו כל שורשי התורה בכלל ובפרט כמו שקדם כל זה.

ועוד שמה שהביאם לזה, הוא חשבם שעל זה הדרך תתקיים ידיעת השי"ת באמת בלי שום שינוי, שאחר שידע השי"ת הנגזר על האדם מפאת המערכת, ואי אפשר שיהיה זולת הנגזר ההוא, הנה תהיה ידיעתו אמיתית בלי ספק. שאם היה אפשר שיצא אל המציאות הפך הנגזר מפאת המערכת, הייתה ידיעתו משתנית ממה שהייתה, ולא תהיה אמיתית על אופן אחד.

והנה בזה הדרך עדיין לא נמלטו מן השינוי, שאין ספק שהידיעה בדבר קודם שיצא אל הפועל, אינה שווה אל הידיעה בדבר אחר שיצא אל הפועל. ואם באנו להקיש בין ידיעתו לידיעתנו, כבר יחשב שייפול השינוי בידיעתו יתברך מזה הצד, כמו שייפול בידיעתנו.

אלא שהאמת הוא שאין להקיש בין ידיעתו לידיעתנו בשום צד, כמו שכתבנו למעלה בפרק ג', שידיעתו לא תשתנה כלל, אחר היותה בלתי בעל תכלית, ובעבור זה הוא מבואר שהדעת הזה אי אפשר קיומו בשום פנים.

[ביקורת הדעה שהכל בחירה]
ואולם שיהיו כל הפעולות האנושיות בחיריות בחירה גמורה, ושיהיה ההשתדלות מועיל בכולן, כמו שיגזור האפשר וכמו שהוא דעת הפילוסוף, הוא דעת מבואר הביטול גם כן.

אחר שאנחנו רואים בחוש פעמים הרבה שישתדל האדם להשיג דבר מה, ויעשה כל ההכנות שאפשר שתעשינה להשיג התכלית ההוא, ולא די שלא יגיע התכלית ההוא אלא שההכנות ההן שעשה יהיו סיבות אל הגעת ההפך.

כמו שנראה זה באחי יוסף שהשתדלו לבטל מעליהם החלומות שחלם להם, וחשבו לבטל אותם כשיעשו הפכו בשימכרו אותו לעבד עולם, באופן שלא יהיה אפשר לו למשול עליהם כלל. ואותן ההשתדלויות שעשו לבטל הנגזר, הן הנה היו סיבות להגעת הממשלה עליהם.

וכן אדוניה שהשתדל להשיג המלכות בהיות השרים ועבדי המלך אוהבים אותו ונשמעים אליו, ואותו ההשתדלות בעצמו היה סיבה שלא ישיגנו, שכעס דוד כששמע, והמליך את שלמה בנו בחייו.

וכן פעמים הרבה יגיע לאדם טוב מה בזולת ההשתדלות כלל, הלא תראה שאול שהשיג המלכות בזולת ההשתדלות שיקדם לו בזה כלל.

וכל זה ממה שיורה שאין כל הפעולות האנושיות בחיריות בחירה גמורה.

[ביקורת הדעה שהכל שילוב בין הכרח ובחירה]
ושנאמר גם כן שיהיו כל הפעולות האנושיות מעורבות מן ההכרח והבחירה אי אפשר, שאם כן לא יהיה בכאן פעולות ראוי שישובח האדם או יגונה עליהן.

שהפעולות שישובח האדם או יגונה עליהן הן הפעולות שאין בהן צד ההכרח כלל, ואם היו מעורבות מן ההכרח והבחירה, לא היה ראוי שישובח האדם עליהם אם הם טובות, ולא שיגונה אם הן רעות. והיה ההתנצלות נופל בו בכל דבר.

ולא היה בכאן פועל שיגונה האדם עליו בהחלט אם הוא רע, ולא דבר שישובח עליו אם הוא טוב.

[מסקנה: יש פעולות בחירה ופעולות הכרח]
ואחר שאי אפשר שיהיו כל הפעולות האנושיות בהכרח, ולא כולן בבחירה, ולא כולן מעורבות מן ההכרח והבחירה, לא נשאר אלא שיהיו מקצתן בחיריות ומקצתן מוכרחות ומקצתן מעורבות מן ההכרח והבחירה, וראוי שנבאר עתה כל מין ומין ממינים אלו בפעולות האנושיות.

[פעולות בחירה]
ונאמר: אולם הפעולות הבחיריות בחירה גמורה, הנה הן אותן שטבע האפשר שמור בהן, והן הנה שייפול בהן החריצות וההשתדלות, ושעליהן ישובח האדם או יגונה.

ובפעולות הללו ייפול האזהרה והציווי, ועליהן יקובל השכר והעונש אחר שהתחלת הפעולות הללו אליו ואין שם מעיק ולא מונע אחר כלל.

[פעולות הכרח נגזרות מהמערכת את מהשגחה]
ואולם הפעולות המוכרחות הכרח גמור, הן הנה הנגזרות אם מפאת המערכת, ואם מצד השגחת השם יתברך, כמו שיבוא. ואלו הדברים אין לבחירה האנושית יכולת עליהן כלל, אבל ההשתדלות בהן שווא ובטל, לפי שלא הונחו הדברים הללו לבחירתו הן שיהיו טובות או רעות.

[זכות או חטא קודמים מונעים את הבחירה]
וזה, שאף אם יש לבחירה יכולת לבטל הנגזר, הנה למרי קדם אל האדם או אל אבותיו, פעמים ימנע ממנו טוב מה היה ראוי שיגיע מצד השתדלותו וחריצותו; או לזכות קדם לו או אל אבותיו יגיע אליו טוב מה בזולת השתדלות כלל.

ואפשר גם כן שיהיה הטוב ההוא, או הרע, מגיע מצד המערכת כשלא יהיה שם חטא גורם לסלק טוב ההוא ממנו, או שלא יהיה לו זכות מספיק לסלק ממנו הרע ההוא הנגזר מהמערכת, ויגיע אל האדם הטוב ההוא באופן שלא ישער בו כלל.

כמי שהוא רוצה לילך בדרך ונגף לו רגלו באבן ונמנע מלכת בדרך ההוא, או מי שהיה רוצה לכנס בספינה וקפץ עליו חולי ונמנע מלכנס בספינה ההיא, ונפלו לסטים על ההולכים בדרך ההוא והרגום, וכן הספינה טבעה בים. והדבר מבואר שמה שלא עלה בידו השתדלותו כלל ללכת בדרך ההוא, או לכנס בספינה ההיא, היה לטוב לו, להציל לו מרעתו מן הליסטים או מן הספינה לאיזה זכות קדם לו.

וכיוצא בזה אמרו רבותינו ז"ל במסכת נדה פרק המפלת (ל"א) על פסוק: אודך ה' כי אנפת בי וגו'. במה הכתוב מדבר?

בשני בני אדם שיצאו לסחורה, אחד ישב לו קוץ ברגלו, התחיל מחרף ומגדף.
לימים טבעה ספינתו בים, התחיל מודה ומשבח.
לכך נאמר: ישוב אפך ותנחמני (ישעיה י"ב),
והיינו דאמר רבי אליעזר: מאי דכתיב עושה נפלאות לבדו (תהילים ע"ב) -
אפילו בעל הנס אינו מכיר בנסו וכו'

ובזה הדרך בעצמו יגיע האדם רע לא היה משער בו, מזולת שיעשה פעולות ראויות שימשך מהן הרע ההוא. והוא מבואר שהטוב או הרע ההוא וכיוצא בו מגיע מצד הגזרה מזולת בחירה כלל.

[פעולות מעורבות מגזירה ובחירה]
והפעולות המעורבות מן ההכרח, רוצה לומר מן הגזרה והבחירה, הנה הן כמי שיחפור יסוד וימצא מטמון; או מי שזורע תבואה ויצליח בה.
שהוא מבואר שאם לא היה משתדל בחפירת היסוד ההוא, או בזריעת התבואה, והוא מבואר שאלו מעורבות מן ההכרח והבחירה.

ולפעמים יגיע אל האדם טוב מה בהשתדלותו, וימנע ממנו השגת טוב יותר גדול: כמו שהוא משתדל לקנות חיטה, שהיה מרוויח בה בזמן מועט רווח גדול. ולפי שלא היה האיש ההוא ראוי לכמו הרווח הגדול ההוא, הזמין לו השם יתברך בלכתו לקנות החיטה בגדים נאים, קנאם בדמים שהיה לו ליקח החיטה, ולא הרוויח בהם כלום או הרוויח בהם דבר מועט.

או ההפך, שלפי שלא היה מרוויח בחטים אלא דבר מועט, הזמין לו השם בגדים ירוויח בהם רווח גדול, כפי הזכויות הקודמים לו, או הדברים הנגזרים עליו מן הרווח או ההפסד.

ורוב פעולות האדם הבאות מהשגחת השם על האדם בדרך השכר והעונש, באות על זה הדרך, כלומר: מעורבות מן הגזרה והבחירה.

[הבלבול אצל הבריות]
ולהיות הדבר נעלם מהאנשים, שיש מן הפעולות שהן על צד ההכרח, ויש מהן שהן על צד הבחירה הגמורה, ויש מהן מעורבות מן ההכרח והבחירה, ייפול הבלבול והמבוכה בענייני בני אדם.

עד שיבואו קצתם לחשוב שכל רעותיהם הם בגזרה ובהכרח ולא בבחירה כלל, ויתנצלו על כל פעולותיהם הנשחתות להיותם חושבים שהכל בגזרה.

וקצתם יחשבו שהכל בבחירה ושעל כל הפעולות ייפול השבח והגנות.

ואין המבוכה הזאת בכלל האנשים בלבד, אבל בכלל אנשי העיון גם כן:
שיש מהן מי שיגזור שכל טובות האדם ורעותיו בגזרה ועל צד ההכרח,
ויש מי שיגזור שהכל בבחירה
ויש מי שיאמר שהפעולות מעורבות מן ההכרח והבחירה.

[ספר איוב על בעיית הגזרה וההשתדלות]
וידמה שדעת איוב היה, שכל טובות האדם ורעותיו בגזרה מפאת המערכת, ובעבור זה היה מקלל יומו.
ועל כן תפש עליו אליפז במענהו הראשון ואמר לו, שאם היו כל הטובות והרעות בגזרה, היה הצדיק והרשע גם כן בגזרה, ואי אפשר שנאמר שיהיה הצדיק צדיק מצד גזרת השם.

וזה שאמר לו: האנוש מאלוה יצדק ואם מעושהו יטהר גבר (איוב ד').

כלומר: האם האדם הוא צדיק מצד גזרת השם, או טהור מצד גזרת עושהו? והיאך אפשר זה,
והן בעבדיו לא יאמין וגו', כלומר: ואפילו במלאכיו ועבדיו לא ישים בהם צד קיום שלא ישתנו,
אף שוכני בתי חומר שהם משתנים תמיד מצד טבע היסודות שהורכבו מהם, שאין ראוי שישים בהם צד קיום להיות האדם בהכרח צדיק או רשע, שלא יוכל להשתנות מן הצדק או מן הרשע מצד בחירתו.

ואחר שהצדיק או הרשע בבחירת האדם, הנה בהכרח שיהיו בכאן טובות או רעות נמשכות לבחירה, ולא כמו שאתה חושב שהכל הוא בגזרה.

ובעבור זה המשיך אליפז לזה: כי לאוויל ייהרג כעש ופותה תמית קנאה (שם ה'), להורות שיש בכאן רעות באות על האדם מצד בחירתו, כמו הרעות הנמשכות אל הכעס ואל הקנאה. ואחר שיש בכאן פעולות בחיריות ורעות נמשכות אליהן, הנה הוא בהכרח שהרעות הבאות על האדם שלא מצד בחירתו, שהן באות על צד העונש.
ולזה אמר בסוף דבריו: הנה אשרי אנוש יוכיחנו אלוה וגו' כי הוא יכאיב ויחבש וגו'.

[הרע והטוב הם בדרך שכר ועונש]
וזהו דעת הצדיקים מאנשי העיון, שכל רעות האדם וטובותיו הם על צד עונש והשכר, כדעת אליפז והפך דעת איוב.

ולזה תמצא רבותינו ז"ל אומרים תמיד, שכל רע הבא על האדם הוא על צד העונש, אמרו בפ"ק דמסכת ברכות (ה' ב):

רב הונא תקיפו ליה ארבע מאה דני חמרא וכו'
אמרי ליה רבנן: ליעיין מר במיליה,
אמר להו: ומי חשידנא בעינייכו?
אמרי ליה: ומי חשיד קודשא בריך הוא דעביד מלתא בלא דינא?
בדקו ואשכחו דלא יהיב שבישתא לאריסיה.

הנה רב הונא היה חושב שהעשות היין חומץ היה לרוע מזלו, או כדרכו של עולם.
ואמרו לו תלמידיו ובני ישיבתו, שאי אפשר שיהיה זה אלא מצד העונש, שאיש כמוהו ראוי שיהיה מושגח בכל פרטי מעשיו.

ורב הונא השיב להם שלא היה ראוי להם לחושדו שהיה חוטא. ואחר שלא היה חוטא, הנה זה היה על צד המקרה.

והם השיבו לפי סברתם, שהכל בא מהשם על צד העונש והשכר: יותר היה ראוי לחשוד אותו משיטילו מום במשפטי השם.

וסוף דבר נתגלה העניין שהיה זה על צד העונש על חטא קדם לו בעניין היין. וכשנסתלק החטא סולק העונש.

וכן תמצא במקומות רבים לרבותינו ז"ל מיחסים כל הדברים הבאים על האדם על צד העונש, לא על זולת זה.

והאמת הוא כמו שאמרנו, שיש דברים ראוי שייוחסו אל העונש, ויש דברים ראוי שייוחסו אל הבחירה, ויש דברים שייוחסו אל ההכרח, ויש דברים מעורבים מן ההכרח והבחירה.

ואין ראוי לקחת ראיה מן החלק האחד מהם על האחר.
ובעבור שלא הרגישו המעיינים זה העניין, ולקחו ראיה מן החלק האחד על שאר החלקים, צללו במים אדירים והעלו חרס בידם:
שיש מי שנטה לצד הגזרה וההכרח והכחיש טבע האפשר,
ויש מי שנטה לצד הבחירה הגמורה והכחיש ידיעת השם יתברך.

ואין האמת אלא כמו שכתבנו, ששלושה החלקים נמצאים בפעולות האנושיות, אלא שאין ביד האדם להבחין בין החלק האחד על האחר, ומתוך כך יבוא לשפוט מן החלק האחד על האחר ויקרא תגר על משפטי השם ומעשיו.