בתקופת הכיבוש הנאצי
19 במרץ עד 15 באוקטובר 1944

תוכן הפרק: הפגישה עם הס"ס מועצת היהודים מצייתת לנאצים יחסו של העם ההונגרי לגירוש היהודים תכנון הגירוש על ידי הנאצים הגירושים של היהודים מערי השדה יהודי בודפסט

בשנת 1942/3 החל להסתמן מפנה לרעה במצבה של גרמניה. איטליה פרשה מן הציר במהלך שנת 1943. בתחילת 1943 הושמדה הארמיה ההונגרית השניה בידי הרוסים. מצבו של הצבא הגרמני במזרח הורע. כוחות הברית נחתו בסיציליה. כל אלה הביאו את ההונגרים לתהות אם הקשרים שלהם עם הגרמנים יביאו להם תועלת לטווח ארוך.

באביב 1943 החלו ההונגרים להידבר עם בנות הברית, לברר אפשרות של פרישה ממדינות הציר. מאידך, חששה הונגריה מפני כיבוש רוסי. בשנת 44 ביקשה הונגריה להחזיר את צבאה מאוקראינה, כדי להגן על גבול הונגריה בהרי הקרפטים. בתגובה לכך הוציא היטלר ב- 12 למרס 44 את הצו ל'מבצע מרגריטה 1' - שם הצופן לכיבוש הונגריה. בנוסף לצבא דובר גם על הכללת יחידות ס"ס מיוחדות שיעסקו ברצח יהודים. ביחידות אלה יהיו כ- 500 איש, ובנוסף להם יהיו 200-300 אנשי ס"ס שיעמדו תחת פיקודו של אייכמן.

ביום 17 למרץ הגיעו מנהיגי הונגריה לפגישה עם היטלר, וכאשר שבו להונגריה, היה הכיבוש הגרמני בעיצומו. הוראטי המשיך להיות ראש המדינה, ובכך נתן לגיטימיות לפעולות של הגרמנים בהונגריה: הוא גרם לסדר ולהמשך ייצור אמצעי לחימה, כפי שהגרמנים רצו, והביא לשיתוף פעולה עם הכובש.

אייכמן הגיע להונגריה יחד עם הכוח הכובש. ביום הכיבוש עצמו, ב- 19.3.44, כבר יצר קשר עם הקהילה ודרש לכנס ישיבה דחופה של המנהיגים היהודיים למחרת בבוקר.
בבוקר ה- 20 במרץ התכנסו מנהיגי הקהילה היהודית לאסיפה. היושב ראש היה שמואל (סאמו) שטרן, ראש הקהילה. מולם היה קרומיי, שניסה להרגיעם, והשתמש בשיטות הנאציות המוכרות: הבטיח שלמרות שיהיו כמה הגבלות, לא תהיה הפרה של זכויות הפרט והקניין, ולא יהיו גירושים. הוא הודיע כי מעתה תהיה בידי הגרמנים:

- שליטה בלעדית על כל העניינים היהודיים
- הקהילה תהיה כפופה לס"ס
- עד מחר בצהרים יש להקים מועצת יהודים שתהיה אחראית לכל היהודים
- חברי המועצה יקבלו תעודות חסינות שיפטרו אותם מהצעדים האנטי-יהודיים
- אסור ליהודי לעזוב את מקום מגוריו
- על חברי המועצה להרגיע את היהודים ולמנוע פאניקה.

ביום 31 במרץ נתקיימה פגישה נוספת של נציגי היהודים, עם אייכמן. וכך מסכם גדעון האוזנר את הפגישה, בנאום הסיכום במשפט אייכמן (עמוד 75)

הוא הודיע שירכז את כל ענייני היהודים בהונגריה, אך יהיה מוכן לתת למועצת-הזקנים מקצת סמכויות שלטון. "עליכם לצוות על היהודים, תגמרו כבר עם ההשקפות הליברליות שלכם בדבר קבלת ייפוי כוח מאת היהודים". בכל אופן הצהיר שהיהודים יישלחו לעבודה, הוא אינו מוכן להגיד אם זה יהיה דווקא בתוך הונגריה, אך מוטב שהיהודים יתנדבו לכך, אם לא - יילקחו בכוח. מעתה אסור ליהודים עוד להעתיק מקום מושבם ללא אישורו. תכסיס הטעייה נמשך, כמו שנעשה בגטאות, במצודים ועל פתח תאי הזגים, כי אייכמן הוסיף ואמר: "זה יהיה רק לתקופת המלחמה אחר כך יחזור הכל לקדמותו כרגיל" ומיד באה תוספת: "צריך לשתף פעולה, כי שמעתי שבמקומות בהם היהודים לא שיתפו פעולה היו גם אי אלה המתות של יהודים". לכן זה לא כדאי. "אין לנו הרבה כוח אדם, לא נוכל להעמיד עליכם מפקחים רבים. במקום שתהיה התנגדות - נשתמש בכוח ותהיינה המתות. רצוי שאתם, הנציגים היהודיים, תפרסמו את הדברים בפומבי כדי שכל היהודים יידעו זאת".

מועצת היהודים התמנתה ב- 8 במאי, ובמשך הזמן נערכו שינויים בהרכבה. המועצה המשיכה במדיניות ההרגעה, שהביאה את המוני היהודים למצב של הכנעה. ב- 19 במאי, היום בו החלו הגירושים של היהודים מערי השדה לאושוויץ, בקשה המועצה מן הציבור היהודי לתת בה אמון ללא תנאי ומתוך הבנה במעשיה.

המועצה פרסמה הודעות בעיתונות היהודית, ובה קראה ליהודים למשמעת, לעבודה, ולהיכנע לדרישות המוטלות עליהם.

עיתון היהודים ההונגריים 23.3.44
עיתון היהודים ההונגריים 6.4.44

בעיתון ניכר כי הטבעת מתהדקת, וכי מועצת היהודים חרדה לגורלה האישי:

"לביצוען המדויק ביותר של ההוראות אחראי בחייו לא כל אחד בלבד מחברי המועצה המרכזית אלא ערבים בחייהם גם כל אלה שאינם ממלאים בצורה מדויקת ביותר אחר הוראות המועצה המרכזית".

בעיתון הבא שוב מודגשת חובת המשמעת, והפעם הדגשה גם על חובת הצניעות, השקט, והאיסור להתבלט. ועל הכל: להמשיך ולעבוד ככל שהיהודים נדרשים.

עיתון היהודים ההונגריים 13.4.44
פעילות הגסטפו נעשתה בתיאום עם הבולשת ההונגרית, שבראשה עמד פטר האין שנודע באכזריותו. לפי מקור גרמני, לא הגיעו לגסטפו באף מדינה אחרת הלשנות כה רבות, כפי שהיה הדבר בהונגריה. עוד בימים הראשונים של הכיבוש הגיעו לידי הגסטפו 35,000 מכתבי הלשנה, בהם רשימות שלמות של עסקנים ופעילים ואנשי ציבור יהודיים. (הנהגת, עמוד 43). ב"מבצע בזק ללא תקדים", כפי שהוגדר הגירוש בהונגריה, בלטו בהשתתפותן שכבות רחבות של האוכלוסייה, ובתוכם המעמד הבינוני, מורים, פקידים ודומיהם, שלכאורה מלאו את חובתם מתוך "תחושה לאומית", אבל נשאו את עיניהם לביזת הרכוש היהודי.

לתיאור החרמת אופניה של אווה היימן, בת 13, בידי שוטרים הונגרים - לחץ כאן

גבלס סיכם את הבעיה היהודית בהונגריה בחוזר פנימי ששלח לעסקני המפלגה הנאצית (ביום 2 לאוגוסט 1944), וכך כתב:

הגירושים בוצעו בזמן הקצר ביותר, בהתמדה מופלאה ובעקשנות. גורם חיוני להצלחת המבצע הייתה העובדה שהצעדים נגד היהודים נתקבלו על דעת רוב העם ההונגרי. (תולדות, ע' 51).

בנות הברית פרסמו הודעות נגד הרצח המתוכנן של היהודים בהונגריה.
הודעתו של הנשיא רוזוולט
הודעתו של שר החוץ הבריטי, אנטוני אידן
הנאצים תכננו בקפידה את הגירוש, ומסמך מצמרר על התכנון המדויק, חלוקת התפקידים בין הרשויות, ואפילו קביעה מי אחראי על אספקת הגיר בו ירשמו על כל קרון כמה יהודים בו - במסמך הבא.

פרוטוקול ישיבה שהתקיימה במטה המשטרה במונקאטש בעניין גירוש היהודים
ביום 15.5.44 התחילו הגירושים של יהודי הונגריה לאושוויץ. הגירושים נמשכו 54 ימים, עד לתאריך 7.7.44, אז הורה הוראטי, נשיא הונגריה, להפסיק את הגירושים. במהלך הגירוש הוסעו 147 רכבות, והם העבירו לאושוויץ 434,451 יהודים.

לתיאור מפורט של הגירוש מערי השדה - לחץ כאן

מנהיגי יהדות הונגריה ידעו את תכנית הפתרון הסופי. ובכל זאת הם שיתפו פעולה עם הגרמנים ועוזריהם ההונגרים, והצדיקו את מעשיהם כאילו הם לטובת הקהילה. ההנחה היא שצריך לנצח 'במירוץ עם הזמן', ולהשתדל למשוך זמן עד שהמלחמה תסתיים, והגרמנים ייכנעו.

כתוצאה מהנחה זו, ולמרות כוונותיהם הטובות, הפכו המנהיגים להיות שותפים שלא מרצונם לכמה מן הצעדים שרודפי היהודים היו מעונינים בהם. בין היתר, הם סייעו להשרות על ההמונים הרגשת ביטחון מוטעית, הם חילקו צווי מעצר שעלו למאות בעלי מקצועות חופשיים בחייהם. הם ביצעו את העברתם של יהודי בודפסט לבתים מסומנים במגן דוד צהוב, הם הפקיעו דירות ומסרו לידי הגרמנים סכומי כסף גדולים וחפצי ערך רבים. כמו במקומות אחרים באירופה הכבושה בידי הנאצים, הם נעשו בכל כורחם ובניגוד לכוונותיהם המכשירים שבעזרתם הוציאו הנאצים אל הפועל רבות מתוכניותיהם השטניות. (רודולף בראהם, תולדות השואה - הונגריה, יד ושם תשנ"ב, עמוד 209)

יהודי בודפסט וסביבותיה רוכזו בין ה- 22 במאי ל- 30 ביולי בגטאות או בבניינים שסומנו במגן דוד צהוב, כדי שקל יהיה להעלותם לרכבות הגירוש. הפסקת הגירוש על פי הוראת הוראטי, הצילה אותם ממוות בשלב זה. היהודים נדרשו לענוד מגן דוד צהוב