הצעת אייכמן: סחורה תמורת דם

במשך שבועיים נמשכו שיחות עם אייכמן, ותנאי העסקה היו אלה:

1. מטוס גרמני יביא את ברנד לתורכיה.

2. ברנד רשאי לטוס לכל מקום שהוא רוצה ולנהל משא ומתן עם כל גורם. משפחתו תישאר בהונגריה כבני ערובה.

3. ההשמדה תופסק עד שובו, אבל ההגליות יחלו ביום שיעזוב את הונגריה. "תמהר, אפוא", אמר אייכמן, "לא אוכל להחזיק את יהודיך על הקרח לנצח נצחים".

4. אם ישוב לאחר שבועיים עם תשובה חיובית, יפוצץ אייכמן את תאי הגזים, ויעביר 100,000 יהודים לארץ ניטראלית.

5. כמקדמה לכל העסקה יוענק היתר יציאה לבעלי 600 סרטיפיקטים.
ועדת ההצלה התקשרה עם משלחת הסוכנות בקושטא, וביקשה כי תכין אשרת כניסה לתורכיה, ותזמין חבר מיופה כוח של הסוכנות לשם משא ומתן. נתקבלה תשובה: "שיבוא יואל, חיים מחכה לו. ברלס".
ב- 17 למאי יצא יואל ברנד במטוס גרמני לקושטא. עמו נשלח באנדי גרוס, שהיה סוכן גרמני, והוא נשלח בשליחות מקבילה, אולי עיקרית, לנסות ולהשיג שלום נפרד בין הס"ס לבין בנות הברית: האמריקאים, ואם לא הם - הבריטים.
המטוס הגיע לקושטא, שם נתברר כי אין אשרת כניסה ליואל ברנד. את האשרה השיג לו דווקא באנדי גרוס. בפגישה במלון נתברר ליואל ברנד כי יש כאן שרשרת של אי הבנות: "חיים" שהיה אמור לחכות לו, אינו חיים ויצמן, כפי שהוא חשב, אלא חיים ברלס, ראש המשלחת בקושטא. נתברר גם כי אנשי הסוכנות אינם מאמינים לדו"חות החמורים שהם מקבלים.
מתנהל משא ומתן עם שליחי הסוכנות בקושטא. ברנד דורש שיחתמו על מסמך המעיד כי המשא ומתן נכנס להילוך מעשי, וכי מנסים לספק את המשאיות, ובתמורה דורשים להפסיק את הגירוש וההשמדה. מברקים ברוח זו יוצאים לבודפסט.
העברת התזכירים לירושלים לוקחת זמן רב. משה שרת אינו מקבל ויזה להגיע לתורכיה, ועל כן יואל ברנד יוצא ברכבת לסוריה כדי לפגוש אותו בשטח הכיבוש הבריטי. כאשר הגיע יואל ברנד לשטח הכיבוש הבריטי - נעצר.
יואל ברנד נאסר בידי הבריטים מיד לאחר שעבר את הגבול התורכי. מדוע נאסר? מי היה מעוניין לעכב את שובו לבודפסט? התשובות לכך מעורפלות:

יואל ברנד, בספר "השטן והנפש" כותב כי המשלחת בקושטא כתבה לירושלים שאין רצוי להניח ליואל לשוב. הוא עצמו דרש לשוב, כי המסמך שחתם עם אנשי הסוכנות בקושטא מספיק לדעתו כדי להמשיך את המשא ומתן, ועליו למלא את התחייבותו לשוב (השטן והנפש .(62
אהוד אבריאל, שליווה את יואל ברכבת, ועזב את הקרון בדיוק ברגע שנכנסו לעוצרו, כתב ליואל ברנד כי ההצעה שלא לאפשר לו לחזור לבודפסט הייתה של המשלחת בבודפסט, שחשבה כי שובו להונגריה לא יביא טובה. (השטן והנפש 62).
יהודה באור כותב כי הבריטים לא רצו את ברנד, והעדיפו שישוב להונגריה. הסוכנות חששה להחזירו, כי חזרתו היא איבוד הסיכוי למשא ומתן. כמו כן חששו לחייו. גם ברנד עצמו לא רצה לחזור בלי תשובה לאייכמן. ברגע האחרון מסכימים הבריטים לקבל את ברנד בסוריה, והבריטים מפרים את הבטחתם ומעבירים אותו למעצר בקהיר. (תגובות, 133).

במשפט קסטנר אמר ברנד, כי בשעה שהרכבת עברה את אנקרה, עמדו בתחנה גריפל וקלארמן, נציגי אגודת ישראל והרביזיוניסטים, והזהירו אותו שלא ייסע, כי האנגלים זוממים לעצור אותו. אהוד אבריאל הרגיע את ברנד שיש הבטחות גמורות מהאנגלים שלא יקרה לו כלום. שעה לפני שנעצר ברנד בסוריה, אמר לו אהוד אבריאל שאם ייעצר, שלא ידבר עם האנגלים בלא נוכחות של איש סוכנות. ברגע שהגיעו לחלב, עזב אבריאל את התא, ובלשים בריטיים נכנסו ועצרו את ברנד. (בן הכט, כחש, 261).

האנגלים מפגישים את ברנד עם משה שרת, ובמשך יום שלם מדווח ברנד על המצב בהונגריה, ועל הצעתו של אייכמן. בסוף השיחה אומר שרת לברנד כי עליו לנסוע דרומה. האנגלים מובילים את ברנד לקהיר, שם הוא מוחזק במעצר ובחקירות רבות ארבעה וחצי חודשים. הוא חוזר לארץ ישראל, ואינו רשאי לשוב להונגריה.
היום ידוע כי שליחותו של ברנד לא הייתה יוזמה מקומית של אייכמן. היה זה הימלר שרצה לבדוק אפשרות של שלום נפרד עם בנות הברית. היו לכך כמה סיבות:
א. ההצעה לקבל משאיות שיופעלו רק בחזית המזרחית, פירושה תקיעת טריז בין רוסיה לבין ארצות המערב. היטלר קיווה מאוד לקרע בין בנות הברית
ב. חנינה למיליון יהודים תקנה לגרמנים פסק דין סלחני יותר לאחר המלחמה.
ג. סירוב בנות הברית להציל את היהודים יחליש את מידת ההאשמה של הגרמנים. (כחש, 265).
שליחותו של יואל ברנד לא הניבה כל פרי. הוא לא חזר להונגריה, אף לא עם מסמך מבוים שבאמצעותו אפשר היה להמשיך את המשא ומתן ולמשוך זמן. הכל ידעו כי כניעתה של גרמניה היא עניין של חודשים מעטים, וכל יום בו ממשיכים את המשא ומתן - מציל יהודים. מדוע כשלה השליחות?
הסוכנות שמרה על החוקים של בנות הברית, ולא הייתה מוכנה לעשות דבר שלא ברצון הבריטים. על כן לא שיתפו פעולה עם ברנד, שדרישותיו לא תאמו את מדיניות בנות הברית נגד גרמניה. (כחש 267).
מדיניות הספר הלבן אסרה העלאת עולים לישראל. הסוכנות צייתה לספר הלבן. (כחש 268).

לקריאת נוסח הספר הלבן - לחץ כאן
לקריאת האיסור על כניסת יהודים מארצות הכבושות על ידי הנאצים - לחץ כאן

האמריקאים ששמעו על ההצעה דרשו להודיע על כך לרוסים. הרוסים, מצדם, סרבו לכל פעולה שתעביר לגרמנים ציוד שיופנה נגדם. הם אומרים: ננצח במלחמה, ואז יינצלו כל הקורבנות של הפאשיזם הגרמני. (באור, תגובות 135).

בעדותו בבית המשפט המחוזי אמר ברנד:

בצדק או שלא בצדק, קיללתי מאז את המנהיגים היהודים. התקופה הזאת אינה עוזבת אותי, ונשארת תמיד בראשי. אין זה דבר שאדם יחיד יכול לשאתו.

מועצת המיניסטרים ההונגרית החליטה ביום 13.8.44 כי יהודי בודפסט ייעצרו כולם בבת אחד ביום 25.8. אייכמן תבע להקדים את המועד ליום 20.8. היהודים שהדבר גונב לאוזניהם, המשיכו בהשתדלותם לכיוונים שונים.
לפתע ציווה הימלר להפסיק את הפעולה. אייכמן ניסה לעקוף את הוראת הימלר, ולבצע את הגירוש ביום 25.8. ויסליצני מסר את ההוראה לקסטנר, ומהמנהיגים היהודיים נודע הדבר גם להוראטי, והוא אסר את מעצר היהודים.
הפסקת הגירושים הייתה בגלל המשא ומתן. רודולף הס, שהיה ממונה על ההשמדה באושוויץ, העיד כי כאשר חלה הפסקה במשלוחים, והוא רצה לדעת מה הסיבה ונסע לשם כך לברלין, היפנו אותו אל אייכמן בבודפסט, כי בברלין לא ידעו את הסיבה. הס נסע לאייכמן, ושם נתברר לו כי המשא ומתן בדבר העסקה גרם להפסקת הגירושים, כי העסקנים היהודיים תבעו להפסיק את ההשמדה כאות לכך שהגרמנים מציעים את העסקה ברצינות.

מדוע חזרו בהם ההונגרים מהסכמתם לעצור את היהודים? התובע במשפט אייכמן, מעלה כמה השערות בדבר: (נאום הסיכום 84-85)

- התמהמהותו של יואל ברנד גרמה לכך. העובדה שלא חזר עדיפה הייתה על שובו בידיים ריקות.
- הגרמנים האמינו לפרוידיגר שאמר כי יש בידיו 250 משאיות בשוויץ.
- הלחץ של מנהיגי היהודים כי הגירושים מפריעים לעסקה.
השופט הלוי מסכם את שליחותו של ברנד בדברים אלה (פסק דין 117 ואילך): קראוס התייחס מהרגע הראשון בביקורת גם לשליחות ברנד, וראה בהצעת אייכמן אחד מתכסיסי הנאצים להטעיית מנהיגי היהודים ולהסחת דעתם ממציאות ההשמדה. עוד לפני נסיעתו של ברנד שאל קראוס את השאלה הנוקבת:

אם הגרמנים מתעסקים בשאלה רצינית כזו [משא ומתן על הפסקת הגירוש], ושולחים יהודי באותו זמן לבוא במגע עם יהדות העולם, אז למה התחילו הגרמנים בגירוש 3-4 ימים לפני זה?

...ברנד הובל ע"י הבריטים לקהיר, שם נחקר ע"י לורד מוין ואחרים, והוחזק במעצר למעלה מ- 4 חודשים. בסוף יוני הגיע גם מר אירא הירשמן, שליחו המיוחד של הנשיא רוזוולט המנוח לקהיר, לקבל דו"ח מפורט מפי ברנד. הצעתו של אייכמן נדחתה ע"י בנות הברית, וב- 20.7 שידר רדיו לונדון הודעה על דחיית ההצעה.
ייתכן שבעקיפין הועילה שליחות ברנד ליהודי הונגריה ע"י מסירת ידיעות מדויקות על ההשמדה לסוכנות היהודית ולממשלות מעצמות הברית שהתערבו אצל הוראטי ב- 26.6. אך עצם הצעתו של אייכמן לסחור בחיי יהודי הונגריה תמורת ציוד מלחמתי שהגרמנים לא ישתמשו בו בחזית המזרח - נדונה מראש לכישלון.

...הייתה זו אחת השיטות המקיבליות של הנאצים להתנות הצלת יהודים בתנאים בלתי אפשריים, כדי להביא את היהודים במבוכה, לסכסך בינם לבין ממשלות מעצמות הברית, ולתלות בסופו של דבר את קולר ההשמדה באחרים.
אין בכך שלילת העובדה שהנאצים היו מעונינים לבוא באמצעות היהודים במגע עם מעצמות המערב, אך ליהודי הונגריה המושמדים והולכים לא יכלה לצמוח שום ברכה מהצעה נאצית זאת.
העובדה המכרעת היא, כפי שראה קראוס אל נכון, שההשמדה נמשכה על אף שליחותו של ברנד ללא עיכוב בממדים מדהימים, ואייכמן דחה בלעג את הפצרותיהם של קסטנר והגב' ברנד לעכב את ההשמדה עד לשובו של ברנד משליחותו.

...אין לראות כל הבדל בין חוסר שובו של ברנד וחוסר תשובתו החיובית, ואין כל יסוד לדעתם של קסטנר וברנד שהיה אולי אפשר "להרוויח זמן" ע"י כך שברנד ישוב עם תשובה חיובית מדומה...
לא היה כל יסוד להאמין ש- 14 משלוחי הגירוש הראשונים, היינו 168,000 יהודים, "יושמו על הקרח" באושוויץ עד לתשובת ברנד כהבטחת אייכמן.
- יואל ברנד טוען כי רצה בכל מאודו לחזור להונגריה, כדי למסור מסמך כל שהוא לאייכמן, ולנהל משא ומתן ארוך ככל שניתן. יהודה באור טוען כי הסוכנות החליטה שלא להחזירו, לטובתו שלו. צריך לזכור כי אשתו וילדיו היו בני ערובה לשובו. האם סביר או מוצדק היה לעכבו בארץ "לטובתו"?

- תכנית ההצלה "דם תחת סחורה" הייתה כרוכה בעבירה על החוקים של בנות הברית. האם יש צדק לשמור על חוקי בנות הברית, שעה ש- 12,000 איש נשלחים מידי יום למוות באושוויץ?

- בן הכט טוען כי הנאמנות לספר הלבן הבריטי גרם לסוכנות שלא לפעול למען ההצעה שהביא ברנד. האם הדבר מתקבל על הדעת?

- השופט הלוי טוען כי הרעיון "להרוויח זמן" אינו רציני, ולא הייתה אפשרות לנהל משא ומתן של סרק עם אייכמן. אמנם?

- הרב מיכאל דב וייסמנדל טוען ביחס לשליחותו של יואל ברנד, כי פרסום השליחות והזלזול בהצלה היה בעוכרי ההצלה.

ראה את דבריו במכתבו מיום .24.7.44
משה קראוס כותב דברים חריפים נגד שליחות של ברנד ראה סעיפים 18-19