דרך הכתיבה של רבי יהודה הלוי מניחה, כי האדם מתחיל את דרכו עם מטען פנימי, ותפקיד המחנך הוא לחשוף מטען זה ולהוציאו מן הכוח אל הפועל. הנחת יסוד זו קובעת את הטקטיקה בה ינקוט: אין הוא צריך להביא בפני הקורא את האמיתות כשהן מסוכמות ומוכנות בשבילו, עליו ליילדו, בדיוק כמו שהמחנך הסוקרטי פועל, ולהביאו למיצוי הפוטנציאל הקיים אצלו טקטיקה זו ניכרת באופן בולט במאמר הראשון, שם מעורר החבר את המלך - שהוא עדיין נכרי - ומביאו לגלות בעצמו את הנחת היסוד של היהדות: כי דעת האלוהים באה באמצעות ההתגלות.
"הנה חזקתני בדעה אשר הגעתי אליה במחשבתי, ואשר אושרה לי במראה החלום, והיא: כי אין האדם מגיע אל העניין האלוהי כי אם על ידי הצו האלוהי, רצוני לומר: על ידי מעשים אשר יצווה עליהם האלוה"1.
דרך הוראה, המניחה למלך לגלות דעתו את מושא החקירה, מצויה במקומות שונים בספר. כאשר החבר רוצה להביא את המלך להבחנה בין דרגות הנבראים, הוא מוליכו צעד צעד, עד לשלב בו הוא מסכים כי האדם הוא המיוחד מכל בעלי החיים בעניין השכלי.
וכאן ממשיך החבר:
"ומה היא מדרגה למעלה מזאת?
" והכוזרי עונה:
"מדרגת החכמים הגדולים".
החבר:
"איני מתכוין כי אם למדרגה המבדילה את בעליה הבדלה עצמית... ההבדלות ברב או במעט אין לה גבול... "
הכוזרי:
"אין בעולם הדברים המושגים בחושים מדרגה לפעלה ממדרגת האדם".
החבר:
"ואם ימצא בו אדם אשר יבוא באש ולא תשרפנו... ונוסף על כל אלה ידע תעלומות, . האין מדרגה זו נבדלת הבדל עצמי ממדרגת בני אדם?"
כאן הגיע המלך להבנת העניין, והוא משיב:
"אמנם כן, מדרגה זו, אם ישנה במציאות אלוהית-מלאכית היא, ואינה בחוק העניין השכלי, הנפשי או הטבעי..."2
להגדרה זאת של הנביא הגיע הכוזרי מדעתו, בלא שהחבר נתן לו אותה. החבר רוצה להביא את הכוזרי למסקנה כי העולם נברא, וכי מוצא כל בני אדם אחד הוא. גם כאן הוא מוביל את תלמידו לרעיון זה, צעד צעד:
"מה דעתך על הלשונות, האם אתה סובר כי קדמוניות הן ואין להן התחלה?"
- "אלה נתהוו בתקופה מן התקופות..."
החבר: "הסבור אתה כי אדם אחד בדה לשון מלבו"?
הכוזרי: "איני סבור כך, אף לא שמעתי על כך"...
החבר: השמעת על אומה החולקת בדבר השבוע הידוע לכולנו, המתחיל ביום ראשון ונשלם ביום השבת? ... האם הייתה בזמן מן הזמנים התחלה לדבר בצבור ובהסכמה כללית?"
לאחר הכנה זו מגיע המלך למסקנה אליה מכוון אותו החבר זמן ארוך:
"...יותר קרוב לראות סיבת הדבר בהיות כל האנשים בנים לאדם או לנוח או לאיש אחר, וקביעת השבוע נמסרה להם בקבלה מאביהם הראשון"
.3
באמצעות דיון בהתהוות הלשונות וההסכמה על מנין ימי השבוע מגיע המלך הכוזרי למסקנה, כי לבני אדם מוצא אחד. ומכאן הוא עובר למסקנה הבאה: העולם נברא. ולאחר שהכוזרי הגיע למסקנה מעצמו, מוסיף החבר ראיה לדבריו, מן הספירה העשרונית, המוסכמת על הכל, ומכאן שיסודה באדם ראשון שהחל בה
4.
כדי לעורר בלב המלך ביקורת על הפילוסופים, נאחז החבר במילה "טבע" שהכוזרי משתמש בה, ושואל:
"מה הוא הטבע"?
הכוזרי:
"כוח מן הכוחות... אנו אמנם איננו יודעים מהותו, אבל אין ספק שהחכמים יודעים אותו".
החבר מוסר לכוזרי את הגדרת הפילוסוף, כי הטבע הוא:
"התחלה והסיבה שמכוחן יתנועע הדבר המתנועע תנועה עצמית ולא מקרית, וינוח הדבר הנה מנוחה בעצם ולא במקרה".
הכוזרי מבחין כי ההגדרה אינה אומרת אלא זאת, שכל דבר המתנועע יש לו סיבה לתנועתו, והסיבה היא הטבע. החבר מסכים, וקובע כי הפילוסופים רק הוסיפו דברים כדי לעשות רושם על השומעים. הכוזרי מגיע עכשיו למסקנתו:
"אם כן, רואה אני כי בשמות הללו התעונו החכמים והביאונו ליד ראיית הטבע כשותף לאלוה".
גם לאחר שהכוזרי מתגייר - בראשית מאמר ב' - והחבר הופך להיות מורה המלמד את תלמידו באופן יותר מסודר וממושמע, גם אז אין הוא מוותר על גירוי הכוזרי והבאתו למציאת המסקנה אליה הוא חותר.
החבר שואל:
"מה היא אפוא התחבולה, בה עלינו לאחוז, לפי דעתך, למען נדמה לאבותינו, ולא נתחכם גם אנחנו כנגד התורה"?
6
והכוזרי משיב מיד:
"אין דרך להגיע לזה, כי אם על ידי מסירת דברי התורה ומעשי מצוותיה, ובתנאי שימצא אחד נאמן בעיני בני דורו, שימסור דברים ומעשים אלו לדור אחר ולקהל רב, מסורת אשר לא תתכן בה הסכמת רמאות".
החבר מאשר את הדברים שהכוזרי הגיע אליהם מדעתו; ומוסיף את היסוד היהודי:
"רק בדרך כזאת נמסרה התורה, לכל פרטיה ולפירושיה בעל פה או בכתב. תמימה מימי משה".
7
הנחות כלליות אלה ביחס לתהליך חינוכו של האדם מכוונות את החבר. ההנחה האופטימית כי אדם מסוגל למצוא את האמת החבויה בלבו, וכי תפקידו של המורה הוא ליילד אמת זו, מכוונת את דרך הצגת הדברים בספר הכוזרי, הצגה הבאה "ליילד" את המלך ולהביאו לגילוי האמת.
אמנם, שונה הוא היהודי מן הנכרי. ליהודי יתרונות על פני אחרים, אך גם חסרונות המקשים עליה חינוך אדם ליהדות מחייב התחשבות בגורמים מסייעים ומפריעים המיוחדים לו ליהודי:
שנער ופתרום היערכוך בגדלם, אם
הבלם ידמו לתומיך ואוריך?
אל מי ידמו משיחיך ואל מי נביאיך
ואל מי לוייך ושיריך?
ישנה ויחלוף כליל, כל ממלכות האליל
חסנך לעולם, לדור ודור נזריך
אוך למושב אלוהיך, ואשרי אנוש
יבחר יקרב ישכון בחצריך! 8
הערות:
1. כוזרי א, צח.
2. כוזרי א, לה-מב.
3. כוזרי א, נג-נט.
4. כוזרי א, נט; וכך כוזרי ד, כז.
5. כוזרי א, ע-עו.
6. כוזרי ג, כג.
7. כוזרי ג, כד - כה. רעיון זה הובא כבר במאמר א מח-מח, ושם הוא בפי החבר. לאחר שהכין החבר את תלמידו לרעיון זה, הוא חוזר אליו במאמר ג, ועכשיו, לאחר שהמלך קלט את הרעיון, הוא חוזר עליו בבהירות.
8. שירי יהודה הלוי, בעריכת שמעון ברנשטיין, ע' 234.
