מיוחד הוא ספר הכוזרי, ושונה הוא מספרי הפילוסופיה היהודית. שניים הם גיבורי הספר: המלך, זה עובד האלילים המבקש אמונה, והחבר היהודי המלמדו דעת.
בבנותו את הספר סביב דמויותיהם של שנים אלה, נתן ריה"ל משקל לדעותיו של המלך ולשאלותיו, והציבו במקום מקביל לזה של החבר. בדרך זו הציב,
שתי דמויות הנאבקות עם האמת; שני מבקשי אמונה, השואלים ומשיבים, מתקיפים ומותקפים.
הכתיבה הדיאלוגית מועטה בספרות הפילוסופיה היהודית. פרק קצר בספר חובות הלבבות (עבודת האלוקים ה') כתוב כדיאלוג בין השכל והנפש, אך העמדות אינן מעוצבות בעקביות: לעתים טוען השכל טענות בשם הנפש, ולהפך. רשב"ג כתב את "מקור חיים" כדיאלוג, אבל יצר דיאלוג מלאכותי: המורה מרצה את דבריו, והתלמיד מאשר אותם.
הדיאלוג בספר הכוזרי הוא דיאלוג אמיתי: דמויות נאבקות, כל דמות מעוצבת בשלמות, ומציגה עמדות מגובשות, המשתנות והולכות תוך כדי ויכוח. גדולה מזו: לא רק המלך משתנה - גם החבר, השנים לומדים זה מזה. מסיבה זו לא יכול היה הספר להיכתב בדרך אחרת: רק בכתיבה דיאלוגית יכולים שני המשוחחים ללמוד איש מרעהו.
הספר משקף ויכוח בין שתי דמויות שאינן מופיעות בו:
הפילוסוף המסתלק מן הדיון מיד בראשיתו, אבל רוחו מרחפת על הדיון כולו כדמות רפאים שהחבר מנסה להתגבר עליה, והוא מצליח לעשות זאת רק סמוך לסוף הספר;
ומול הפילוסוף - הנביא, האיש שריה"ל מציג כמופת. הנביא מעביר את המסורת שקבל ישירות בהתגלות נבואית, וריה"ל מנסה לשכנע את הקורא באמיתת נבואתו ובצדקת המסורת המעבירה אותה.
המאבק בין שתי דמויות אלה מתנהל, כאשר ריה"ל, בלבושו של החבר, מבקר את שיטת ההוכחה של הפילוסוף.
ריה"ל טוען, כי העדר מסורת בגישתו של פילוסוף מערערת את אמינותה. וכי ביקורת הגיונית לא תקבל את עמדתו. באותן טענות עצמן הוא מצדיק את הנביא ואת המסורת הנבואית: יש מסורת מאוששת, דור אחר דור, המעבירה את האמת הנבואית: היא הגיונית במסגרתה הכללית, אבל לא ניתן להבינה לכל פרטיה, ויש לקבלה מכוח מרות ומשמעת. כאשר צריך לבחור בין משמעת לאסכולה הפילוסופית, לבין השמעת למסורת הנבואית - עדיפה הנבואה, שכן היא מיוצגת ע"י מסורת מגובשת ומסודרת, בעוד האסכולה הפילוסופית מיוצגת על ידי ריבוי דעות שאינן יכולות להגיע למסקנה משותפת.
תכלית הספר היא אפוא, לשכנע כי יש לציית לדברי הנביא הבאים באמצעות המסורת, ויחד עם זאת לנתח תופעות ורעיונות ניתוח הגיוני - ניתוח שהוא נאמן ומוסמך, ולא יתכן שיוליך לתוצאות הסותרות את אמונת התורה.
בעבודה זו אנו דנים בהתאמה שבין דרך כתיבת ספר הכוזרי: דיאלוג, חוסר שיטה, טיפול מועט בבעיות פילוסופיות לשמן, ובין המטרה שריה"ל הציב לעצמו בכתיבת הספר: לכוון את היהודי המחזיק בדת המושפלת לעזוב את הערצת הפילוסופיה, ומתוך הזדהות עם דמותו הספרותית של מלך כוזר לקבל את מרות המסורת הנובעת מן הנבואה.
חוברת זו עובדה מתוך דיסטרציה שנכתבה בהדרכת פרופ' אליעזר שביד. העבודה בשלמותה כללה את ניתוח הספרים אמונות ודעות, חובות הלבבות וספר הכוזרי. חלקים מתוך ניתוח הספר חובות הלבבות הופיעו ב"דעת", כתב עת לפילוסופיה יהודית ולקבלה, גיליון 7 קיץ תשמ"א.
