|
[שמע, ראה] ואומר תמיד בתרגום: |
שמע ה' *1 - שמיע קדם ה',
|
| ובקשר לתפילה תרגם: |
שמוע אשמע צעקתו 2 - קבלא אקבל,
|
|
וזה כללי בתרגומו, לא נטה ממנו באף אחד מן המקומות.
["ראיה" בתרגום אונקלוס] |
וירא ה', וחזא ה';
|
| ובמקומות מתרגמו: |
וגלי קדם ה'.
|
|
והנה, מה שהוא מתרגם 'וחזא ה'', מוכח בבירור כי 'חזא' בלשון הארמי משותף, ושהוא מורה על עניין השגת השכל, כמו שמורה על השגת החושים. ומי יתן ואדע כיון שהדבר כך לדעתו, מדוע הוא מתרחק במקצתן ותרגמן 'וגלי קדם ה''.
וכאשר התבוננתי במה שמצאתי מנוסחי התרגום עם מה ששמעתי בזמן הלימוד 4, מצאתי כי כאשר הוא מוצא את הראייה קשורה בעוול, או נזק, או פשע, מתרגמו 'גלי קדם ה'', אין ספק כי 'חזא' באותו הלשון משמש 5 להשגה והנחת הדבר שהושג כפי שהושג כמות שהוא 6. ולפיכך אם מצא שהראייה קשורה בעוול, אינו [עא] אומר 'וחזא' אלא 'וגלי קדם ה''. ומצאתי כל ראייה מיוחסת לה' בכל התורה תרגמה 'וחזא' פרט לאלה שאבאר לך: |
כי ראה ה' את עניי 7 ארי גלי קדם ה' עולבני
כי ראיתי את כל אשר לבן עושה לך 8 ארי גלי קדמי, |
| על אף שהמדבר מלאך לא יחס לו ההשגה המורה על הנחת הדבר 6 כיון שהוא עוול. |
וירא אלוהים את בני ישראל 9 וגלי קדם ה' שעבודא דבני ישראל,
ראה ראיתי את עני עמי 10 מגלא גלי קדמי ית שעבודא דעמי, וגם ראיתי את הלחץ 11 ואף גלי קדמי דחקא, וכי ראה את ענים 12 וארי גלי קדמוהי שעבודהון, ראיתי את העם הזה 13 גלי קדמי עמא הדין, |
|
כי ענינו ראיתי מרים, כמו וירא אלוהים את בני ישראל 9 אשר עניינו ראה ענוים.
וירא ה' וינאץ 14 וגלי קדם ה', |
כי יראה כי אזלת יד 15 ארי גלי קדמוהי,
|
| וגם זה מצב של עוול להם והתגברות אויב, וכל זה הנו נמשך על דרך הכתוב 16: |
והביט אל עמל לא תוכל 17,
|
|
ולפיכך כל שעבוד וכל מרי מתרגמו גלי קדמוהי, או גלי קדמי.
אלא שנסתר לי הביאור הנאה והחשוב הזה, אשר אין בו ספק, בשלשה מקומות שהיו ראוים לפי השיטה הזו שיתרגמם 'וגלי קדם ה'', ומצאנו אותם בנוסחאות 'וחזא ה'', והם אלה: |
וירא ה' כי רבה רעת האדם 18,
וירא אלוהים את הארץ והנה נשחתה 19, וירא ה' כי שנואה לאה 20, |
|
והקרוב לדעתי כי זה טעות שנפלה בהעתקות, כי אין בידינו כתב ידו של אנקלוס בזה 21 כדי שנאמר שמא יש לו בהן איזה ביאור.
אבל מה שתרגם: |
אלוהים יראה לו השה 22 - קדם ה' גלי אמרא,
|
|
כדי שלא יהא משמע מכך כי ה' עתה יבקשהו 23 וימציאהו 24. או יתכן כי מוזר באותו הלשון שתהא השגתו 25 קשורה בבעל חי שאינו מדבר.
וראוי לחקור היטב על הנוסח הנכון בזה, ואם ימצאו מקומות אלו כפי שאמרנו - איני יודע כוונתו בכך 26. [עב] |
הערות:
1. איני מבין כוונת רבנו בשתי הגדרות הללו "הגיע אותו הדבר אליו" או "השיגו" ולא ראיתי מן המפרשים שדבר בכך. *1. בראשית כא יז. 2. שמות כב כב. וראה גם לעיל פרק מה. 3. ברי"ח "נהפך בה אנקלוס הגר מצד אל צד הפוך מופלא" שיא האקרובטיה. 4. כלומר: מה שזכור לו מלימודי הילדות, כי בזמן רבנו נהגו ללמד לילד מקרא עם תרגום אנקלוס כפי שהיה נהוג בתימן עד ימינו, שלא התפשטה שם השפעת הקראות, שהם היו הראשונים שבטלו את התרגום, כיון שהוא מבוסס על תורה שבע"פ. וראה גם סדור רב עמרם גאון בסדר שחרית לשבת עמ' כט בשם רב נטרונאי גאון. 5. בר"ש "גוזרת ההשגה". 6. כלומר: שמלת "חזא" מורה על השגת הדבר וידיעתו עם [עא] ההשלמה להניחו כפי המצב שהוא נשא בו, מבלי להתנגד לו או לסלוד ממנו. 7. בראשית כט לב. וצ"ל בעניי. 8. שם לא יב. 9. שמות ב כה. 10. שם ג ז. 11. שם ג ט. 12. שמות ד לא. 13. שם לב ט. 14. דברים לב יט. 15. שם לב לו. 16. אפשר לתרגם: "ובכל זה הלך תוך שמירה על". וברי"ח נשבש התרגום, והמעיר שם שבש עוד יותר. 17. חבקוק א יג. 18. בראשית ו ה. 19. שם ו יב. 20. שם כט לא. 21. וכעין אמרם ביבמות כב א: לאו מר בריה דרבנא חתים עליהו. 22. בראשית כב ח. 23. וכבר השבתי כי "מטלבה" מוסב על אברהם "ואיג'אדה" מוסב על השה. וכך צריך לתרגם: כי ה' ישמע עתה בקשתו וימציא אותו. והנכון כפי שתרגמתי בעמוד. 24. ועל זה כנראה רמזו חז"ל באבות פ"ה מ"ו ויש אומרין אף אילו של אברהם אבינו נברא בין השמשות. וראה לקמן ח"ג פרק יז בעניין השגחת ה' על בעלי החיים לפי שטת רבנו. 25. של הקב"ה. וראה אפודי שהרכיב מושג השגה וידיעה במושג השגחה. וכתב "כי אלו יאמר כן היה נראה שהש"י ישגיח בפרטי בעלי חיים בלתי מדברים, וזה שקר" וכוונתו בהתאם למושגי ההשגחה כפי שביאר רבנו לקמן ח"ג פרק כ. ולי נראה שכל עצם ההקשר בין שני מושגים אלה אינו אלא בלבולת. כי השגחת ה' על יודעיו למצוא ככר לחם לקיומם, אינה השגחה על גרגר החטה, שתעבור כל אותם הגלגולים כדי שתכנס לבטנו של החסיד, כדי שיווצרו ממנה חמרי מזון שיסייעו לחסיד לחשוב במושכלות בדעה צלולה, והדברים פשוטים. 26. ראה אברבנאל שהביא נסיון של הרמב"ן לתרץ באופן אחר ודחה דבריו. ושמא מקור רעיון רבנו כאן בתרגום רס"ג לאיוב לה יג. ראה שם מהדורתי. [עב] |
|
[המלאכים אינם בעלי גוף] ובבראשית רבה 3 אמרו: |
להט החרב המתהפכת 4 על שם משרתיו אש לוהט 5, 'המתהפכת' - שהם מתהפכים: פעמים אנשים פעמים נשים, פעמים רוחות פעמים מלאכים.
|
|
הנה בארו בלשון זה שאינם בעלי חומר, ואין להם תואר גשמי קבוע מחוץ למחשבה 6, אלא כל זה במראה הנבואה וכפי פעולת הכוח המדמה, כפי שנזכיר בעניין אמיתת הנבואה 7. אבל אמרם פעמים נשים, שהנביאים פעמים רואים את המלאכים במראה הנבואה צורת נשים, רומז לדברי זכריה ע"ה: |
והנה שתים נשים יוצאות ורוח בכנפיהם וכו' 8.
|
|
וכבר ידעת כי השגת המנוקה 9 מן החומר, המעורטל מן הגשמיות לגמרי קשה מאוד על האדם, זולתי לאחר הכשרה ממושכת 10, ובפרט אצל מי שאינו מבחין בין מושכל לדמיון, 11 ורוב הסתמכויותיו על השגת הדמיון בלבד, ויהיה אצלו כל מה שהמדמה מדמהו מצוי או אפשרי המציאות, ומה שאינו נתפש ברשת הדמיון, הוא אצלו נעדר ונמנע המציאות. הרי האנשים הללו, 12 והם רוב המעיינים, לא יתאמת להם עניין 13 לעולם ולא יתברר להם ספק 14.
גם מחמת קושי זה 15 דברו ספרי הנביאים בלשונות שאפשר להבין מפשוטם גשמות המלאכים ותנועותיהם, ושהם צורת אדם, ושהם מצווים מאת ה' מפעילים פקודותיו ועושים את רצונו במצותו, כל זה כדי להדריך את המחשבה על מציאותם, 16 ושהם חיים שלמים כמו שבארנו במה שכלפי ה' 17. אלא שאילו השאירו את הדבר בהם כפי דמיון זה, כי אז הייתה נדמית אמיתתם ועצמותם לעצמות ה' בדמיון ההמון. כי גם כך נאמרו בה' לשונות שמראים פשטיהם שהוא גוף חי בעל תנועה כצורת אדם. לפיכך הודרכה המחשבה לכך שמעלת מציאותם למטה ממעלת ה', במה שעירבו בתארם משהו מתוארי בעלי החיים שאינם מדברים, כדי שיהא המובן מכך כי מציאות הבורא יותר שלמה ממציאותם, כמו שהאדם יותר שלם מבעלי החיים שאינם מדברים. ולא צירפו להם מתארי בעלי החיים את הפנים 18 כי אם הכנפים, כי אין לתאר תעופה ללא כנפיים, כמו שאין לתאר הליכה ללא רגלים. כי כוחות הללו אין לתאר מציאותם כי אם באלה הנושאים 19 להם בהחלט. ונבחרה תנועת התעופה, להורות 20 על היותם חיים, כיון שהיא היותר שלמה בתנועה המקומית 21 של בעלי החיים הבלתי מדברים והיותר נכבדה. והאדם חושב אותה שלמות גדולה, [עג] עד שהאדם מתאווה לעוף 22 כדי להקל עליו הבריחה מכל מה שמזיקו, וילך לקראת מה שמתאים לו במהירות, ואפילו היה רחוק. לפיכך יוחסה להם תנועה זו. ועוד, מפני שהעוף נגלה ונעלם, ומתקרב ושוב מתרחק 23 בזמן מועט, וכל אלה מצבים שראוי שכך תהיה דעתנו על המלאכים כמו שיתבאר 24. ולא יחסו השלמות הזו המדומה, כלומר: תנועת התעופה, לה' כלל, מפני שהיא תנועת בעל חי בלתי מדבר. ואל תטעה במה שנאמר: |
וירכב על כרוב ויעף 25,
|
|
כי הכרוב הוא אשר עף, והכוונה באותו המשל: מהירות חלות אותו הדבר. 26
כמו שאמר: |
הנה ה' רוכב על עב קל ובא מצרים 27,
|
|
כלומר: מהירות חלות המפגע ההוא בהם.
וכן אל יטעך מה שתמצא ביחזקאל בלבד בעניין פני שור ופני אריה ופני נשר 28 וכף רגל עגל 29, כי לזה הם ביאור אחר ואני עתיד להשמיעך אותו 30. ולא עוד שאינו אלא תיאור החיות 31, ויתבארו עניינים אלו ברמזים מספיקים כאשר נעיר עליהם. אבל תנועת התעופה מצויה היא במקרא בכל מקום, ולא תתכן כי אם בכנפיים, לפיכך הונחו להם הכנפיים להדריך על מצב מציאותם, לא לאמיתת מהותם. ודע שכל נע תנועה מהירה מאוד, מתואר בתעופה, להורות על מהירות התנועה, אמר: |
כאשר ידאה הנשר 32,
|
|
כי הנשר מהיר תעופה וטיסה מכל העופות, ולפיכך ממשלים בו.
עוד דע כי הכנפיים הם סיבות התעופה, ולפיכך נעשו הכנפיים הנראים כפי מספר סיבות תנועת הנע 33, ואין זה מטרת הפרק. [עד] |
|
הערות:
1. וכן כתב בהלכות יסודי התורה פ"ב הלכה ג-ד: ומהן ברואים צורה בלא גולם כלל והם המלאכים, שהמלאכים אינם גוף וגויה אלא צורות נפרדות זו מזו. ומהו זה שהנביאים אומרים שראו המלאך אש [עב] ובעל כנפיים? הכל במראה הנבואה ודרך חידה, לומר שאינו גוף. 2. לקמן ח"ב פרק ב, ופרק ו. 3. פרשה כא, יג. 4. בראשית ג כד. וראה רמזו של רבנו לפסוק זה לעיל בהקדמה סוף ד"ה ודע שהדברים הטבעיים. 5. תהלים קד ד. ושים לב לפירוש מלאכים אלה לקמן ח"ב פ"ו. 6. בר"ש ורי"ח "חוץ לשכל" ושיבוש הוא, כי אין "ד'הן" שכל, ואינו אלא ההרגשה התפישתית של מחשבת האדם. ותרגמתי "מחשבה" קרוב לנכון. והכוונה שרק בחזון האדם מצטייר המלאך המופשט בגוף כל שהוא, כי אין תפישת האדם מסוגלת לתפוש אחרת, בעוד שבמציאות הממשית אינו גוף. 7. לקמן ח"ב פרק טז והלאה. 8. זכריה ה ט. 9. אפשר לתרגם "הנקי" ותרגמתי כן לשם הבהרת יתר לדעתי. 10. ראה גם לעיל פרק מו הערה 17 - 16. 11. כלומר: שאינם מבחינים בין שפיטת השכל לבין חזות הדמיון, ואף לא ירדו לעומק שש ההבחנות של מה שנקרא בפי ההמון "שכל" או "דעה", וכפי שכתב אבי נצר אלפאראבי במאמרו בענייני השכל. 12. ברור שכוונת רבנו על ה"מתכלמין" וכמו שכתב בהקדמתו לאבות פרק א. וראה גם לקמן פרק עג הקדמה עשירית. 13. לא יושג להם עניין כפי אמתתו ודיוקו. 14. אפשר לתרגם: קושי. 15. שאין האדם הפשוט בראשית עיונו מסוגל להבין ולצייר את הרוחני המופשט תוך צמצום הגשמות עד ההכרחי להיותו שכל בגוף. 16. להחדיר לתודעה את מציאותם. 17. אפשר לתרגם "ביחס לה" והכוונה ביחס לביטוים האמורים כלפי ה', לעיל פרק מו. 18. "בוג'ה" הר"ש והרי"ח הבינוה לגמרי, כלל, בשום פנים. וכך היא באמת ההבנה הפשוטה. אך נדמה לי כוונת רבנו, שלא דימו פני המלאך לפני העוף, כגון המקור וכדומה, וכדלקמן. אם כי מזכיר הוא לקמן כף רגל עגל. ולפיכך תרגמתי כפי שנדמה לי, ויתכן שכאן צדקו הר"ש והרי"ח בתרגומם. 19. הכנפיים והרגלים נושאי התעופה וההליכה. 20. להדריך ולהחדיר לתודעה. 21. בתנועת החי ממקום למקום. 22. כעניין שנאמר: מי יתן לי אבר כיונה אעופה. [עג] תהלים נה ז. 23. בעת מעופו וטוסו. 24. לקמן ח"ב פרק מב. 25. תהלים יח יא. 26. וכן פירש רס"ג, ראה פירושו שם מהדורתי עמ' עח. 27. ישעיה יט א. 28. יחזקאל א י. 29. שם א ז. 30. לקמן ח"ג פרק א ביאר שכל הפנים הללו הם פני אדם, וראה שם בהערה. 31. כלומר: ואינו תיאור המלאכים. שאינם גוף אלא שכל נבדל. אלא תיאור החיות, וראה לקמן ח"ג פרק ב, לאיזה עניין נמשלו ככף רגל עגל. 32. דברים כח מט. 33. שהם ארבע כנפיים כמספר תנועות כל בעל תנועה. וראה לקמן ח"ב סוף פרק י. וח"ג פרק ב. [עד] |
|
[דעה] אם אתה מאותם שמספיק להם *2 מן ההשקפות הנכונות, או שחושבים שהם נכונות 3, בכך שתאמר אותם בפיך 4 בלי שתשכיל אותם ותבינם, 5 כל שכן שתחקור בהם על הנכון, הרי זה קל מאוד, כפי שאתה [עד] מוצא רבים מן הפתאים תופסים 6 דעות שאינם מבינים להם עניין כלל. אבל אם אתה ממי שנשאו לבו להתרומם למעלה הנעלה הזו, מעלת העיון 7, ושיתברר לך באמת שה' אחד אחדות אמיתית, עד שלא ימצא לו הרכבה כלל ולא השערת חלוקה בשום פנים ואופן 8, אם כן דע שאין לו יתעלה תואר עצמי כלל 9, ולא בשום מצב ועניין. ושכשם שנמנע היותו גוף, כך נמנע היותו בעל תואר עצמי. אבל מי שסבור שהוא אחד בעל תארים מספר, הרי הוא אומר שהוא אחד בפיו, וסבור במחשבתו שהוא רבים, וזה כעין מה שאומרים הנוצרים הוא אחד, אלא שהוא שלשה, והשלשה אחד 10. כך דברי האומר הוא אחד, אלא שהוא בעל תארים מספר, והוא ותאריו אחד, עם סילוק הגשמות וקביעת הפשטות המוחלטת. כאלו מטרתנו וחקירתנו אינם אלא היאך לומר, לא היאך לקבוע בלבנו. ואין קביעת דעה כי אם לאחר השכלה 11, כי קביעת הדעה היא אימות מה שהושכל 12, שהוא גם מחוץ למחשבה 13 כפי שהושכל במחשבה 13. ואם הושג עם דעה זו שלא יתכן הפך הדעה הזו כלל, ולא ימצא במחשבה מקום לדחיית דעה זו ולא השערת אפשרות הפכה, יהיה זה נכון. וכאשר תתפשט מן התאוות וההרגלים 14, ואתה בעל תבונה, ותתבונן במה שאומר בפרקים אלו אשר יבואו בשלילת התארים, יתאמת לך הדבר בהכרח, ואז תהיה ממי שמשכיל יחוד השם, לא ממי שאומרו בפיו ואינו מבין לו עניין, ויהיה מכלל אשר נאמר בהם: |
קרוב אתה בפיהם ורחוק מכליותיהם 15.
|
|
אלא ראוי שיהיה האדם מכלל משכילי האמת ומשיגיו, ואף על פי שאינו אומרו בפיו, כמו שנצטוו החסידים ונאמר להם: |
אמרו בלבבכם על משכבכם ודמו סלה 16. [עה]
|
|
|
|
הערות:
1. "אעתקאד" כאן מגדיר רבנו מושג זה היטב, ובהחלט אין לתרגמו "אמונה", כי אמונה היא השקפה התפושה בידי האדם במסורת וללא ידיעה יסודית, ולפיכך תרגמתי בכל מקום "דעה". ויפה תרגם ר' יהודה אבן תיבון שם ספרו של רס"ג "אעתקאדאת" דעות, אם כי בתוך הספר הסתבך ללא סדר. כי "דעה" היא השקפה שאדם מגיע אליה מתוך חקירה יסודית ותוך בדיקה מקיפה של ההקדמות אשר הובילו אליה, ואף תוך בדיקת המתקפות הצפויות נגדה, כדי לדעת אם היא עשויה להחזיק מעמד נגדן. ובדומה להגדרתו זו של רבנו הגדיר רס"ג בהקדמת ספרו "האמונות והדעות" פ"ד, ראה שם מהדורתי עמ' יא. 2. כאשר בודקים היטב את אמיתתו מכל הבחינות, ומוצאים שהוא אמת ונכון כפי שהצטייר הושכל והוקבע בנפש. ואפשר לפרש כאשר האדם קובע בלבו בהחלט שזהו האמת הנכון. וכבר תרגמתי "כאשר מאמינים בו", וחזרתי ותיקנתי לכל יתערבבו מושגי דעה ואמונה. *2. אפשר: מאותם אשר די להם. 3. ההשקפות שמדמים ההמון שהם אמת, בעוד שבאמת הם הבלי שווא ותפל, אם לא עבודה זרה בכל גסותה, ואף יותר חמור מכך כמו שכתב רבנו לעיל סוף פרק לו. 4. מעניין שבאותם שלש עשרה יסודות הדת שהסדיר רבנו עשו "אני מאמין" מלולי. ויש להעיר כי בנוסח סידורי תימן ליתא. 5. בתרגום מלולי "בלי שתציירם ותסברם" והכוונה בלי שיצטיירו בנפש ויקבעו כדעה. 6. אפשר לתרגם [עד] "מחזיקים". 7. על מעלות המעיינים ודרגותם ראה לקמן ח"ג פרק נא. 8. כי כל נמצא בנבראים הוא מורכב מחומר וצורה, או ממציאותו ומן הדבר המבדילו מנמצא אחר הדומה לו. וכל אחדות בנבראים היא מבחינת נמצאים אחרים אך לא מבחינת מהותה, ולא עוד אלא שהיא סובלת חלוקה, מה שאין כן ביחס לה'. 9. ראה לקמן ח"א פרקים נא-נב. וכן גם בהלכות יסודי התורה פ"א הלכה יב, כל הדברים הללו וכיוצא בהן שנאמרו בתורה ובדברי הנביאים הכל משל ומליצה הן כמו שנאמר "יושב בשמים ישחק", "כעשוני בהבליהם", "כאשר שש ה'", וכיוצא בהן. על הכל אמרו חכמים "דברה תורה כלשון בני אדם". ע"ש. וראה רס"ג באמו"ד מאמר ב פ"י. 10. ראה עוד דברי רבנו בעניין זה בתחילת מאמר תחית המתים מהדורתי, כי בנדפסים שונה מאימת הביקורת. וראה גם רס"ג בספרו האמונות ודעות מ"ב מהדורתי עמ' צ ד"ה ואומר עוד. שהנצרים מנו עצמו וחיותו ודעתו שלשה והם אחד. ע"ש באריכות. 11. לאחר שיצטייר הדבר בנפש האדם. 12. מה שנצטייר בנפש. 13. "ד'הן" ובר"ש "שכל" ואינו נכון. וכבר העירותי כמה פעמים על כך. והכוונה שהגיע האדם לידי הכרה שהוא במציאות כפי שהצטייר במחשבה כשהיא בשיא פשטותה ורוממותה, בהכרה הבאה על דרך שלילת התארים, וכפי שיתבאר בפרקים דלקמן בפרט בפרק נט וראה גם ירושלמי ברכות פ"ט הלכה א. 14. אפשר לתרגם "וכאשר תתערטל מן השאיפות והמנהגים", או "וכאשר תשתחרר". והכוונה: כשתצליח להשתחרר מן הדעות הקדומות שהולעטת בהם על ידי זקני בור או נשים בלות משחר עלומיך, וראה לעיל פרקים לא לד. 15. ירמיה יב ב. וראה גם לקמן ח"ג פרק נא. 16. תהלים ד ה. וראה לקמן ח"א פרק נט. וח"ב פרק ה. [עה] |
|
[שלילת התארים העצמיים] ומן הסוג הזה היא שלילת התארים העצמיים מה' יתעלה, לפי שהדבר מושכל ראשון, כלומר: שהתואר זולת עצם המתואר, ושהוא מצב מסוים לעצם, והרי הוא מקרה 14. ואלו היה התואר הוא עצם המתואר, יהיה אם כן התואר כפילות בלשון בלבד, כאלו תאמר האדם הוא האדם. או יהיה ביאור שם, כאלו תאמר האדם הוא החי ההוגה, נמצא כי החי ההוגה הוא עצם האדם ואמיתתו, ואין שם עניין שלישי זולת החי וההוגה הוא האדם, והוא המתואר בחיים ובהגיון, אלא שעניין תואר זה פירוש שם לא יותר, כאלו אמרת שהדבר אשר שמו אדם, הוא הדבר המורכב מן החיות וההגיון. הנה נתבאר כי התואר לא יבצר מאחד משני דברים: או שהוא עצם המתואר ויהיה פירוש שם, ואנחנו לא נמנע אותו כלפי ה' באופן זה, אלא מצד אחר 15 כמו שיתבאר 16. או שיהיה התואר זולת המתואר אלא הוא עניין נוסף על המתואר, וזה גורם שיהיה אותו התואר מקרה לאותה העצמות. ובשלילת שם המקרה מתארי ה' לא נשלל עניינן, לפי שכל עניין נוסף על העצמות הרי הוא נספח לה 17 בלתי משלים לאמתתה, וזהו עניין המקרה, נוסף למה שמחייב הויית דברים רבים קדומים אם היו התארים רבים 18. ואין אחדות כלל כי אם בקביעת 19 עצמות אחת מופשטת שאין בה הרכבה ולא ריבוי עניינים, אלא עניין אחד מאיזה צד שתסקרהו, ובאיזו בחינה שתבחנהו תמצאהו אחד, לא יחלק לשני עניינים כלל ולא בשום סיבה 20, ולא ימצא בו ריבוי לא מחוץ למחשבה 21 ולא במחשבה 21 כפי שיוכח [עו] במאמר זה 22. וכבר הגיע הדבר אצל אנשים מבעלי העיון עד כדי כך, שאמרו כי תאריו יתעלה אינם עצמותו ולא דבר מחוץ לעצמותו. וזה כמו שאמרו אחרים המצבים, כוונתם בכך העניינים הכלליים 23 אינם נמצאים ולא נעדרים. וכדברי אחרים העצם הנפרד 24 אינו במקום אבל הוא תופש שטח. והאדם אין לו פעולה כלל, אבל יש לו הקנייה 25. וכל אלה הדברים נאמרים בלבד, והרי הם מצוים במלים לא במחשבה, כל שכן שתהא להן מציאות מחוץ למחשבה 26, אלא שהם כפי שאתה יודע, ויודע כל מי שאינו מטעה את עצמו, מוגנים בריבוי הדברים ובמשלים מטעים 27, ומתאמתים בצעקות ובהשמצות ובאופנים רבים מורכבים מויכוחי סרק והשאה 28. וכאשר יחזור אומרם ומקיימם בדרכים אלו עם עצמו אל דעותיו, 29 לא ימצא מאומה פרט למבוכה וחוסר ידיעה, מפני שהוא מדמה להמציא מה שאינו מצוי, ולברוא אמצעי בין שני הפכים שאין אמצעי ביניהם. והאם יתכן אמצעי בין המצוי והבלתי מצוי, או אמצעי בין שני דברים אשר האחד מהן הוא השני, או שהוא זולתו, אלא שהזקיקם לכך מה שאמרנו מאימוץ 30 הדמיונות. ומפני שכל מושכל 31 תמיד מכל הגופים המצוים שהם עצמות מסוימת, וכל עצם מהן בעל תארים בהכרח, ואין אנו מוצאים כלל עצמות גשמית מופשטת במציאותה בלי תארים, ולפיכך המשיכו את הדמיון הזה, וחשבו 32 שהוא, יתעלה, כך מורכב מכמה עניינים: עצמותו, והעניינים הנוספים על העצמות 33. יש אנשים שהמשיכו את ההשוואה 34 וקבעוהו בדעתם גוף בעל תארים. ואנשים התרוממו מן השוחה 35 הזו ושללו את הגוף והשאירו את התארים. כל זה חייבה 36 ההליכה אחר פשטי ספרי הנבואה כמו שאבאר בפרקים שיבואו בעניינים אלה 37. [עז] |
|
הערות:
1. דברים שבמחשבה קלושה האדם מחייב אותן, וכהגדרת רבנו בספרו "מלות ההגיון" תחילת שער ח: כידיעתנו כי הכל יותר גדול מן החלק. ע"ש. 2. שם הגדיר רבנו: כידיעתנו שזה שחור וזה לבן, [עה] זה מתוק וזה מר. 3. כגון מה שקרא שם "מושכלות שניות" מפני שהן מתבארות בהקדמות קרובות רובן למושכלות ראשונות. 4. "ומא הו" והוראתה כפי מצבו ותחושותיו הטבעיים, ללא השפעות והלעטות מבחוץ. 5. שהבחירה בידו, ויכול הוא ברצנו החופשי להרים את ידו ולצעוד ברגלו להרע או להטיב ללא כל כפיה ממעל, וכבר האריך הרחיב רבנו בעניין זה בהקדמתו לאבות פ"ה. 6. מה שגלוי ונראה לכל אדם כי ההוייה וההפסד חוק חקוק ומשטר קבוע ונוהג נוהג בכל המציאות. *6. תרגום מלולי: תמוהות. 7. אדם ששכלו העקום ומחשבתו העקושה הראו לו את העקוב למישור, ומתוך כנות אמר מה שאמר. 8. כדי לבסס מטרותיו הדתיות או המדיניות הכחיש את המציאות, והטה אותה מכפי שהיא בזדון וברשע, ומתוך ידיעה שהוא מכזב. כמנהג רוב יוצרי הדתות שקוראים להן בימינו "אידיאולוגיות". 9. "יוהם" הטעאה, השאה, לדמות לאדם בדבר בטל שהוא אמת ונכון. והכוונה שהאדם הזה ללא מטרה דתית או מדינית יצר הנחות מוטעות-מטעות כדי להיקרא חכ"ם מחוכם ורב רבנן, או כדי להיחשב יוצר שיטה. 10. שדמום אותם התועים או המתעים. 11. פיזיקה ספר ו פ"ב ופ"ט. וספר ח פ"ח. 12. החלק הבלתי מתחלק, האטום, העצם הנפרד, וראה לקמן פרק עג. וברי"ח מחמת אי הבנתו את העניין כמנהגו, נתחלף לו זין "אלג'ז" בנון "אלג'ן" וכתב "בטול השדים". ואין ספור לאי הבנותיו ותלישותו מן העניין. 13. פיזיקה ספר ו פ"א ופ"ד. 14. כלומר: שהמקרה הוא סגולה מסוימת נספחת לעצם, וכפי שהגדיר במלות ההגיון שער עשירי, יש מקרה תמידי בנושא כשחרות לזפת והלובן לשלג והחום לאש, ויש מקרה בלתי תמידי כעמידה וישיבה לראובן, ע"ש. 15. אפשר לתרגם: מבחינה זו אלא מבחינה אחרת. 16. לקמן ח"א פרק נב. 17. בר"ש "הוא משיג אותו". 18. כלומר: שבהכרח תחייב לו תארים תמידיים כדלעיל הערה 14, ואם כן המקרים הללו הכרחי שהם קדומים כקדמותו, וזה נגד השקפת היהדות בייחוד. ואם מקרים בלתי תמידיים הרי אלה התפעלות והשתנות, ושוב נגד השקפת היהדות. 19. "אעתקאד" קביעת דעה, סברא מבוססת. 20. ואע"פ שאנו רואים מעשיו שונים זה מזה, אין שום שניות ביחס אליו, וכפי שהגדיר רבנו בהלכות יסודי התורה [עו] פ"א הלכה א: "וכל הנמצאים משמים וארץ ומה שביניהם לא נמצאו אלא מאמתת המצאו". 21. "ד'הן" ובר"ש "שכל" ולא דק. והכוונה שגם במציאות באמת לא יתכן יותר מן האחדות המופשטת, ואף במחשבה לא יצטייר מלבד ה"אני" מבחינתו או ה"הוא" מבחינתנו. 22. לקמן ח"ב פרק כב. 23. ראה לקמן ח"ג פרק יח. 24. האטום. וראה לקמן פרק עג. 25. תרגמתי "לה אלאכתסאב" באופן מלולי, וכך תרגם ר"ש. אם כי לדעתי היה יותר נכון לתרגם "תכונת הסגול", והכוונה לדעת אלה. אע"פ שאין הבחירה בידו ואין לו היכולת לפעול לפי הכרעתו החופשית, אבל יש ביכולתו לסגל לעצמו תכונות טובות או רעות, ובשל כך הוא מצווה ומוזהר, ונגמל ונענש. 26. כלומר: במציאות הממשית. 27. אפשר לתרגם "משלים" והכוונה השליות ומשאות שווא. 28. שדרכם של אנשים אלה להשלים ולמלא את חולשת הוכחותיהם בריבוי בדברים ובחירוף הצד שכנגד וזלזולו, כופר, בור ועם הארץ, וכדומה. וראה גם רס"ג בספרו האמונות ודעות סוף מאמר ב הערה 39. ותרגמתי "ספסטה"=השאה. כפי הוראתה שנתקבלה בשפה הערבית. וברור כי המלה יונית "סופיסטיס" והוראתה "מורה חכמה", והייתה תנועה יונית של דברנים שדמו בעיני תלמידיהם ושומעי לקחם, כי החכמה היא היכולת לשכנע את ההמונים על ידי ריבוי מלים ומליצות, ולא חשוב אם הדברים נכונים או בלתי נכונים. ונגדם התקומם הפילוסוף הנודע סוקרטיס, ראה אפלטון בספריו "מינון", "פרוטאגורס" ועוד. וראה גם לקמן פרק עג הערה 87. 29. כאשר ישקול בכנות את דעותיו בינו לבין עצמו ללא צד שכנגד ימצא שכל רעיונותיו אינם אלא בלבולת. 30. "מראעאת" כאשר אדם מאמץ לעצמו ומחזיק דברי הבל, ומגן עליהן כאלו הן אמת. 31. המצטייר בנפש. 32. "ט'ן" מחשבה בלתי נכונה. 33. ראה לעיל פרק נ הערה 10. 34. ההשוואה למוחש. 35. "אלדרך" עומק התהום. חקר הבור. והר"ש חשבה עברית וכתב "הדרך" ורי"ח רחף באוויר כדרכו. 36. אפשר לתרגם "גרמה". 37. לקמן ח"א פרק נג ופרק סא. [עז] |
