תרגם לעברית, ביאר והכין על-פי כתבי-יד ודפוסים

מהדורת אינטרנט מעוצבת בידי יהודה איזנברג

חלק ראשון

- המשך -



רבינו משה בן מימון - מורה הנבוכים
תרגם לעברית, ביאר והכין - יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעוצבת בידי יהודה איזנברג

חלק ראשון - פרק [נב]

[תכונות בעל תואר חיובי]
כל מתואר שיש לייחס לו תואר חיובי, ולומר הוא כך, אין מנוס משיהיה אותו התואר אחד מחמשה חלקים אלו:

החלק הראשון לתאר את הדבר בהגדרתו, [עז] כמו שמתארים את האדם שהוא 'החי ההוגה', וזהו התואר המורה על מהות הדבר ואמיתתו. כבר ביארנו 1 שהוא פירוש שם ולא יותר.
ואופן זה מן התארים משולל מה' אצל כל אדם, לפי שאין לו יתעלה סיבות 2 קדומות שהן סיבות מציאותו 3 כדי שיוגדר בהן. ולפיכך ברור אצל כל אחד מן המעיינים המשכילים 4 את אשר הם אומרים, כי ה' לא יוגדר.

והחלק השני לתאר את הדבר במקצת הגדרתו, כגון לתאר את האדם בחיות או בהגיון, וזה עניינו ההקשר 5, כי כאשר אנו אומרים 'כל אדם הוגה', הרי עניינו שכל מי שמצויה לו האנושיות6 מצוי בו ההגיון.
ואופן זה מן התארים משולל מה' יתעלה אצל כל אדם, לפי שאילו היה לו חלק של מהות, הרי תהיה מהותו מורכבת 7, ו ביטול ו של חלק זה כלפיו 8 כ ביטול אשר לפניו.

והחלק השלישי שיתואר הדבר במה שהוא מחוץ לאמיתתו ועצמותו, כך שאין אותו הדבר ממה שמשלים 9 ומיצב את העצמות, ויהיה אותו הדבר אם כן איכות מסוימת בו, והאיכות והיא הסוג הנעלה 10 מקרה מן המקרים. ואם היה שימצא לו יתעלה תואר מן החלק הזה, הרי הוא יתעלה נושא המקרים, ודי בזה ריחוק מאמיתתו ועצמותו, כלומר: שיהא בעל איכות. ותימה הוא שאותם אומרי 11 התארים שוללים ממנו יתעלה הדימוי והאיכות. 12 ואין 13 עניין אמרם שאין לייחס לו איכות, כי אם שאינו בעל איכות.
והנה כל תואר שהוא חיובי לעצמות מסוימת חיוב עצמי, הרי הוא או מיצב את העצמות והינו הך, 14 או איכות לאותה העצמות. וסוגי האיכות ארבעה כפי שידוע לך.

והנני ממשל לך משל על דרך התואר מכל סוג מהן, כדי שיובן לך מניעת מציאות אופני תארים אלה לה' יתעלה.

המשל הראשון כתארך אדם באופי מאפיו העיוניים או המידותיים, או התכונות הנמצאות לו בשל היותו בעל נפש. כאמורך 'פלוני הנגר' או 'הפרוש' 15 או 'החולה'. ואין הבדל בין אמרך 'הנגר' או אמרך 'היודע' או 'החכם' - 16 הכל תכונות בנפש. ואין הבדל בין אמרך 'הפרוש' 15 או אמרך 'הרחום', לפי שכל אומנות וכל מדע וכל מידה שנקלטו 17 היטב הם תכונה בנפש.
וכל זה ברור למי שעסק במלאכת ההגיון ואפילו מעט.

והמשל השני כגון שתתאר את הדבר שיש בו כוח טבעי, או שאין בו כוח טבעי. כגון שתאמר הרך והקשה, ואין הבדל בין אמרך 'הרך והקשה' ובין אמרך 'החזק והחלש', הכל עיתודים 18 טבעיים.

והמשל השלישי כגון [עח] שתתאר את האדם באיכות הנפעלת ובהתפעלויות, כגון אמרך 'פלוני הרוגז' או 'הכועס' או 'הפוחד' או 'המרחם', 19 אם לא השתרשה 20 המידה.
ומן הסוג הזה כאשר תתאר את הדבר במראה ובטעם ובריח ובחום ובקור וביובש ובלחות.

והמשל הרביעי כגון שתתאר את הדבר בספיחיו 21 מצד הכמות במה שהוא כמותי. כגון אמרך 'הארוך' 'הקצר' 'העקום' 'הישר' וכל הדומה לכך.
וכאשר תתבונן בכל התארים הללו וכל כיוצא בהן, תמצאם נמנעים כלפי ה'. כיון שאינו בעל כמות, שאז ישיגוהו איכויות משיגי הכמות באשר הם כמות. 22 ואינו מתרשם מתפעל שישיגוהו איכויות ההתפעלויות 23, ואין לו העיתודים שאז ישיגוהו הכוחות ודומיהן 24 ואינו יתעלה בעל נפש, שאז תהיה לו תכונה ואז ישיגהו האופי, כמתינות 25 והביישנות וכיוצא בכך, ולא מה שישיג בעל הנפש באשר הוא בעל נפש, כגון הבריאות והחולי.

הנה נתבאר לך שכל תואר המתייחס לסוג האיכות הנעלה, לא ימצא לו יתעלה. נמצא כי שלושת החלקים הללו מן התארים, והם מה שמורה על מהות, או על חלק של מהות, או על איכות מסוימת המצויה במהות, כבר נתבארה מניעתם כלפיו 26 יתעלה, מפני שכולם מורים על ההרכבה, אשר נבאר 27 בהוכחות מניעתם כלפי ה' 28.

והחלק הרביעי מן התארים, הוא לתאר את הדבר ביחסו לזולתו, כגון ליחסו לזמן, או למקום, או לאדם אחר. כגון תארך את לוי שהוא אביו של פלוני, או שותף של פלוני, או גר במקום פלוני, או שהיה בזמן פלוני.
ואופן זה מן התארים אינו מחייב ריבוי ולא שינוי בעצמות המתואר, כי זה לוי הרמוז אליו שהוא שותף של שמעון ואבי גרשון ואדון לוי וחברו של יהודה והגר בבית שהוא כך וכך, והוא אשר נולד בשנת כך, ועניני היחס הללו, אינם עצמותו ולא משהו בעצמותו כמו האיכויות.

ונראה בעיון ראשון שאפשר לתאר את ה' יתעלה באופן זה מן התארים, אלא שכאשר נדקדק ונדייק בעיון תתברר מניעת זה. מה שה' יתעלה אין יחס בינו לבין הזמן והמקום הרי הוא ברור, כי הזמן מקרה נספח לתנועה, כאשר סוקרים בה עניין הקדימה והאיחור 29 תמצאנה נכנסת תחת המספר 30, כמו שנתבאר במקומות המיוחדים לעניין זה 31. והתנועה מנספחי הגופים, וה' יתעלה אינו גוף, ולכן אין יחס בינו לבין הזמן, וכן אין יחס בינו לבין המקום.

אבל מקום החקירה והעיון, האם יש בינו יתעלה לבין אחד העצמים שברא יחס אמיתי כל שהוא, שאז יתואר בו. והנה שאין צירוף 32 בינו לבין דבר מברואיו, הרי הוא ברור בעיון ראשון, כי מסגולת המצטרפים היא התהפכות הגמילות [=יחסי הגומלין] 33, והוא יתעלה מחויב המציאות 34, [עט] וכל זולתו אפשרי המציאות כמו שנבאר 35, ולכן אין צירוף.

אבל אם יש ביניהם יחס מסוים, הוא דבר שאפשר לחשוב בו שהוא נכון. ואינו כן, לפי שאי אפשר שיצטייר יחס בין השכל 36 והמראה, ושניהם כוללת אותם מציאות אחידה בשיטתנו, והיאך יצטייר יחס בין מה שאין בינו לבין זולתו שום עניין הכוללם בשום אופן? כי המציאות אינה נאמרת אצלנו עליו יתעלה ועל כל זולתו 37 כי אם בשיתוף בהחלט, ובאמת אין יחס כלל בינו לבין שום דבר מברואיו, כי היחס לא ימצא לעולם כי אם בין שני דברים שהם תחת מין אחד קרוב בהכרח 38. אבל אם היו תחת סוג אחד, אין יחס ביניהם.

ולפיכך לא ייאמר האדמימות הזו עזה יותר מן הירקות הזו, או דיהה ממנה, או שווה לה, ואף על פי ששניהם תחת סוג אחד והוא המראה. אבל אם היו שני הדברים תחת שני סוגים, הרי אין יחס ביניהם כלל, ואפילו בראשית ההשקפה המשותפת 39. ואפילו נכללו 40 בסוג אחד.

המשל בכך, 41 שאין יחס בין המאה אמה לבין החריפות שבפלפל, כי זה מסוג האיכות וזה מסוג הכמות. ואף אין יחס בין המדע והמתיקות, או בין המתינות 42 והמרירות, ואף על פי שכל אלה תחת סוג האיכות הנעלה.
והיאך יהיה יחס בינו יתעלה, לבין דבר מברואיו, עם ההבדל העצום באמיתת המציאות אשר לא יתכן הבדל גדול ממנו. ואלו היה ביניהם יחס, כי אז יחויב שישיגהו מקרה היחס 43, ואף על פי שאין זה יחס בעצמותו יתעלה, אלא שהוא בכל אופן מקרה מסוים. ואם כן אין מפלט באמת אם תחייב לו תואר ואפילו מצד היחס.
אלא שהם העדיפים מכל התארים אשר ראוי שלא להקפיד אם יתואר ה' בהם, כי אינם מחייבים ריבוי הקדמון 44, ואינם מחייבים שינוי בעצמותו יתעלה בשנויי המתייחסים.

והחלק החמישי מן התארים החיוביים, הוא שיתואר הדבר במעשיו, ואין כוונתי במעשיו אופי העשייה שבו, כגון אמרך 'הנגר' 45 או 'הנפח', כי אלה מסוג האיכות כפי שאמרנו. אלא כוונתי במעשיו - המעשה שעשה, כאמרך 'חירם הוא שפסל את הדלת הזו ובנה חומה פלונית וארג בגד זה'.
ואופן זה מן התארים רחוק מעצמות המיוחס אליו, ולפיכך רשאים אנו לתאר בהם את ה' יתעלה, אחר שתדע שכל המעשים השונים הללו אין חובה שייעשו בעניינים שונים בעצמות העושה כמו שיתבאר 46, אלא מעשיו יתעלה השונים, כולם בעצמותו 47 לא בעניין נוסף כמו שביארנו 48.

נמצאת מסקנת מה שבפרק זה, שהוא יתעלה אחד מכל צד, אין בו ריבוי ולא עניין נוסף על העצמות, ושכל התארים השונים בענייניהם המרובים המצוים בספרים שבהם מורים עליו יתעלה, הם מצד ריבוי מעשיו לא מחמת ריבוי בעצמותו, ומקצתם להורות על שלמותו בהתאם למה שאנו חושבים אותו שלמות כמו שביארנו49.
אבל לעניין האם אפשר שתהא העצמות האחת הפשוטה אשר אין בה ריבוי עושה מעשים שונים, לקמן יתבאר זה במשלים. [פ]

הערות:
1. לעיל פרק נא.
2. חלקי ההגדרה נקראים סיבות, כגון באדם חי הוגה, "חי" הגדירתו והבדילתו מן הדומם, והוגה הגדירתו והבדילתו מיתר בעלי החיים.
3. כלומר: הגדרות מציאותו.
4. "אלמחצלין" המבררים מזקקים ומזככים את היוצא מפיהם. ובר"ש "המדברים" ואינו נכון.
5. "אלתלאזם" ההקשר. שכל אחד משני חלקי ההגדרה קשור והדוק בשני ומושכו עמו, וכפי שממשיך רבנו. והר"ש נתחלפה לו במלת "אללזום" ולפיכך תרגם "החיוב" וגרם להאברבנאל להפליג מן העניין.
6. אפשר לתרגם "האדמיות".
7. משנים או שלושה חלקי המהות, כמו באדם החיות וההגיון.
8. אפשר: ביחס אליו.
9. אינו ממה שמשלים הגדרתו, כדלעיל "החי ההוגה". שאם תאמר החי, בלבד עדין לא השלמת הגדרתו, אבל אם לא אמרת "הרחום", לא נפגעה הגדרתו, אלא שחסרת תכונתו.
10. כן נקראים כל עשר הקטיגוריות או האמירות של ארסטו שבהן אפשר להקיף תיאור מציאות כל נמצא, אשר האחד עצם, והתשעה מקרים. וכפי שמנאן רבנו ב"מלות ההגיון" שער עשירי, ורס"ג באמונות ודעות מאמר ב, ראה שם מהדורתי.
11. "יקולון ב..." נכון יותר לתרגם "סוברי" כלומר: שיש להם דעה חיובית על התארים, ואינה סתם אמירה.
12. בר"ש "והאיוך" ותרגום נאה ומדויק הוא.
13. "ומא" אם כי תרגמתי כהר"ש "ואין" שהיא שלילה, אך נדמה לי שיותר נכון לתרגמה שאלה "ומה", והעניין ומה אם כן עניין אמרם שאינו מתאייך, ברור שהעניין שאינו בעל איכות, והרי כל תואר וכו'.
14. כלומר: מגדיר את העצמות ופירוש שם, האדם הוא החי ההוגה.
15. בר"ש "הנזהר מחטא" ולא דק, כי "עפיף" פרוש אף ממה שאין בו חטא.
16. "אלחכים" ובר"ש "הרופא" ואם כי בפי ההמון נקרא הרופא - חכים, אך מעולם ובשום מקום לא נשתמש רבנו במלה זו למונח זה. וברור לי כי הנכון כפי שתרגמתי, ולפי העניין גם רופא וגם חוצב טובות הנה.
17. אפשר: שנשתרשו, ובר"ש "וכל מידה חזקה".
18. ולכן אין [עח] לומר כלפי ה' החזק האדיר העזוז, כי כל אלה עתודים והכנות טבעיים לכל בעל גוף, להבדילו מבן מינו שאין בו עיתודים אלה.
19. בר"ש "הכעסן או הפחדן או הרחמן" ואינו נכון כי אלה כבר תכונות, ואלה כבר קדמו במשל הראשון. ותרגמתי "גצ'וב" רוגז, כי מובנה בערבית כעס שיש בו כבר שנאה ודחייה לאותו שהרוגז נגדו, אבל "חרג'" תרגמתי "כעס" שהיא סתם כעס על דבר שנעשה שלא לרצון האדם אבל אינה מלווה שנאה ודחייה אישית.
20. ראה הערה 17.
21. כלומר: דברים הנספחים לעצמותו, כי כל עצמות גשמית בעלת ממדים היא, וכל ממד ותבנית נספח הוא לעצמות.
22. המשל הראשון.
23. המשל השלישי.
24. המשל השני.
25. "אלחלם" ובר"ש "ענוה" ואינו נכון.
26. אפשר: ביחס אליו.
27. לקמן ח"ב פרק ע.
28. אפשר: ביחס לה'. ובכ"י ב. ס. ק. מוסיף: ולפיכך נאמר שהוא אחד בהחלט.
29. העבר והעתיד.
30. כי חלוקת הזמן קשורה במספר סיבובי תנועת השמש וכדומה, בין למעלה בעבר בין למטה בעתיד, אבל ההווה הרי אינו מאומה, אלא אם כן הוא ביחס לדבר אחר.
31. ראה פיזיקה לאריסטו ספר ד פ"ו.
32. הצירוף הוא יחס איכות או כמות או תכונה של דבר ביחס לחברו, כגון ארוך וקצר, הארוך הוא ארוך ביחס לקצר, והקצר הוא קצר ביחס לארוך.
33. שהם גומלים זה את זה לחילופין, כגון העבד והאדון, העבד הוא עבד רק מפני שיש לו אדון, והאדון הוא אדון רק מפני שיש לו עבד, וכדומת ובר"ש "ההתהפך בשווי" ואינו ברור.
34. ואף אם לא ימצא שום דבר זולתו וכמו שכתב רבנו בהלכות [עט] יסודי התורה פרק א הל' ב-ג "ואם יעלה הדעת שהוא אינו מצוי אין דבר אחר יכול להמצאות, ואם יעלה על הדעת שאין כל הנמצאים מלבדו מצויים הוא לבדו יהיה מצוי ולא יבטל הוא לביטולם" הרי הגמילות נעדרת.
35. לקמן ח"א פרק נז. וח"ב בהקדמה ופרק א.
36. אין הכוונה על השכל בפועל, אלא על השכל בכוח.
37. שאנו אומרים עליו יתעלה "מצוי" וכן על ברואיו "מצוי" בשיתוף השם בלבד.
38. אלא שההבדל ביניהם בריבוי ומיעוט וכדומה, ראה לעיל פרק לד.
39. בעיון ראשון ובמחשבה ראשונה תוך הסתכלות חטופה כללית בטרם ימיין האדם את כל חלקי הממצאים שלפניו ויסווג אותם.
40. בתרגום מלולי: ואפילו עלו לסוג אחד.
41. הר"ש הוסיף כאן משלו "שאין ספק לשום אדם".
42. בר"ש "הענווה" ואינו נכון וראה הקדמת אבות מהדורתי פ"ב הערה 12.
43. אפשר מאורעות היחס. והכוונה, ואם כן יהיה יתעלה נושא למקרים.
44. כמו חי, חכם, וכדומה כדלעיל בתחילת פרק זה, וראה קרשקש שהאריך.
45. טר"ש הוסיף משלו: הצייר.
46. לקמן בפרק נג.
47. שכולם מאמיתת הימצאו נמצאו.
48. לעיל פרק מו.
49. לעיל שם, ופרק כו, ומז. [פ]



רבינו משה בן מימון - מורה הנבוכים
תרגם לעברית, ביאר והכין - יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעוצבת בידי יהודה איזנברג

חלק ראשון - פרק [נג]

[הסיבות למתן תארים לבורא]
מה שהביא לסברת 1 מציאות תארים לבורא אצל מי שסובר אותם, קרוב למה שגרם לסברת הגשמות אצל כל מי שדעתו כך 2.

והוא, שסובר הגשמות לא הביאו לכך עיון שכלי, אלא הלך אחרי פשטי לשונות הכתובים. וכך הוא הדבר בתארים: כאשר מצאו שספרי הנביאים וספר 3 התורה תארוהו יתעלה בתארים, תפשו את הדבר כפשוטו, וסברו שהוא בעל תארים, וכאילו 4 שהם רוממוהו מן הגשמות, ולא רוממוהו ממצבי הגשמות, והם המקרים. כלומר: התכונות הנפשיות, שהם כולם איכויות.

וכל תואר שנדמה לו לסובר התארים שהוא עצמי לה' יתעלה, הרי אתה מוצא עניינו עניין האיכות. ואף על פי שאינם אומרים זאת בפירוש 5. דומה למה שהורגלו בו ממצבי כל גוף בעל נפש חיונית. ועל הכל נאמר דברה תורה כלשון בני אדם 6, ואין המטרה בכולם כי אם תיאורו בשלמות 7, לא בעצם אותו העניין אשר הוא שלמות לבעלי הנפש מן הנבראים 8, ורובם 9 תארי מעשיו השונים. ובשנויי המעשים לא ישתנו העניינים הנמצאים בעושה 10.

והנני נושא לך משל 11 על כך מן הדברים המצוים אצלנו , כלומר: שיהא הפועל אחד ויתחייבו ממנו פעולות שונות, ואף על פי שאינו בעל רצון, כל שכן אם היה פועל ברצון.

המשל בכך האש, 12 שהיא מתיכה מקצת הדברים ומקרישה מקצתן, ומבשלת ושורפת ומלבינה ומשחירה. ואלו תאר האדם את האש שהיא המלבינה המשחירה השורפת המבשלת המקרישה המתיכה - הרי הוא צודק, ומי שאינו יודע טבע האש יחשוב שיש בה ששה עניינים שונים:
עניין בו היא משחירה,
ועניין אחר בו מלבנת,
ועניין שלישי בו מבשלת,
ועניין רביעי בו שורפת,
ועניין חמישי בו מתיכה,
ועניין ששי בו מקרישה,
ואלה כולן פעולות הפכיות, אין עניין פעולה מהן עניין השני. אבל מי שיודע טבע האש, יודע כי באיכות פועלת אחת עושה היא כל הפעולות הללו, והוא החום.

וכיון שזה מצוי במה שפועל בטבע 13, כל שכן כלפי הפועל ברצון 14, כל שכן כלפיו יתעלה אשר נעלה על כל תואר, כאשר ראינו מצדו התייחסויות שונות בעניינן 15:
כי עניין הידיעה זולת עניין היכולת בנו 16;
ועניין היכולת זולת עניין הרצון.
היאך נחייב מזה שיהיו בו עניינים שונים עצמיים לו, עד שיהא בו:
עניין בו יודע,
ועניין בו רוצה,
ועניין [פא] בו יכול,
כי זהו עניין התארים שאומרים 17 אותם.

ויש מהם שאמר את זה בפירוש, ומנה את העניינים הנוספים על העצמות.
ומהם שאינו אומר זאת בפירוש, אלא שהדבר ברור שכך הוא בדעתם, 18 אלא שאינם מבטאים זאת במלים מובנות, כמו שאמר אחד מהם 'יכול לעצמו, חי לעצמו, רוצה לעצמו' 19.

והנני ממשיל לך בכוח ההגיוני 20 המצוי באדם, שהוא כוח אחד שאין בו ריבוי , ובו הוא מקיף את המדעים והמקצועות, ובו בעצמו תופר ומפסל ואורג ובונה ויודע הנדסה ומנהיג את המדינה. הנה אלה פעולות שונות נעשות מכוח אחד פשוט שאין בו ריבוי, ואותן הפעולות שונות מאוד 21, יתכן שאין סוף למניינן, כלומר: מנין המקצועות המפעילן 22 הכוח ההגיוני. 20

ולכן אין להרחיק כלפי ה' יתהדר ויתרומם שיהו כל המעשים הללו השונים הווים 23 מצד עצמות אחת פשוטה שאין בה ריבוי ולא עניין נוסף כלל, ויהיה כל תואר המצוי בספרי ה' יתעלה הוא תואר פעולתו לא תואר עצמותו, או מורה על שלמות בהחלט, לא שיש שם עצמות מורכבת מעניינים שונים. לפי שבהימנעם מלומר ביטוי ההרכבה, לא ייבטל עניינו מן העצמות בעלת התארים.

אלא שכאן מקום הטעות אשר הביאתם לכך, והיא זו אשר אבארנה לך. והוא, שאותם הסוברים את התארים, אינם סוברים זאת מחמת ריבוי הפעולות, אלא אומרים: נכון שהעצמות האחת עושה פעולות שונות, אלא שהתארים העצמיים לו יתעלה אינם מפעולותיו, 24 לפי שלא יתכן לחשוב כי ה' ברא את עצמו, והם חלוקים באותם התארים שהם קוראים אותם עצמיים, כלומר: במספרם, כי הכל הולכים אחרי פשט ספר מסוים 25.

והנני מזכיר לך מה שהכל מסכימים עליו וחושבים שהוא מושכל, ושאינם הולכים בו אחרי לשון דברי נביא, והם ארבעה תארים:
חי,
יודע 26,
יכול,
רוצה 27.
אמרו, אלו עניינים שונים ושלמויות שבטל 28 הוא שיהא ה' נעדר דבר מהן, ואינו מתקבל שיהו אלה מכלל מעשיו. זהו קיצור 29 שטתם.

[ידיעה = חיים]
ומה שאתה צריך לדעת, כי עניין הידיעה בו יתעלה הוא עניין החיים, לפי שכל משיג עצמו הרי הוא חי ויודע בעניין אחד, במה דברים אמורים כשמטרתנו בידיעה השגת עצמותו, והעצם המשיג הוא העצם המושג בלי ספק, לפי שאינו בהשקפתנו מורכב משני דברים: דבר משיג ודבר אחר בלתי משהו, כמו האדם המורכב מן נפש משגת ושלד בלתי משיג.

וכאשר הכוונה באמרנו יודע - משיג עצמו, הרי תהיה [פב] החיות והידיעה עניין אחד 30. והם לא הביטו 31 לעניין זה, אלא הביטו 31 להשגתו את ברואיו.

[יכולת ורצון]
וכן בלי ספק היכולת והרצון, אין כל אחת מהן מצויה לבורא מבחינת עצמו, לפי שאינו יכול על עצמו, ואין לתארו ברצותו את עצמו 32.

וזה דבר שלא חשב אותו אף אחד, 33 אלא כל התארים הללו לא חשבום אלא מבחינת יחסים שונים בין ה' יתעלה לבין ברואיו, כלומר: שהוא יכול לברוא מה שבורא, ורוצה להמציא את המצוי כמצב שהמציאו בו 34, ויודע מה שהמציא.

הנה נתבאר לך כי גם התארים הללו אינם מבחינת עצמו אלא מבחינת הנבראים.

[ה' - עצמות אחת פשוטה]
ולפיכך אומרים אנו קהל המייחדים באמת 35, כשם שאין אנו אומרים שיש בעצמו עניין נוסף בו ברא את השמים, ועניין אחר בו ברא את היסודות36, ועניין שלישי בו ברא את השכלים, כך לא נאמר שיש בו עניין נוסף בו הוא יכול, ועניין אחר בו הוא רוצה, ועניין שלישי בו הוא יודע את ברואיו. אלא עצמותו אחת פשוטה, אין עניין נוסף עליה כלל. אותה העצמות בראה כל מה שבראה וידעה לא בעניין נוסף כלל. ושהתארים השונים הללו, אין הבדל בין שהיו כפי המעשים או כפי יחסים שונים שבינו לבין הנפעלים, וכפי שביארנו גם באמיתת היחס, 37 ושהם רק לפי המחשבה.

זהו מה שצריך שתהא הדעה על התארים הנזכרים בספרי הנביאים, או להיות בדעה במקצתם שהם תארים המורים בהם על שלמות על דרך הדימוי בשלמויותינו המובנים אצלנו, כמו שנבאר 38. [פג]

הערות:
1. כבר נתבאר לעיל פרק נ, כי "אעתקאד" אינה סתם "אמונה" כפי שמתרגם הר"ש, ואינה אלא "דעה" או גם "סברא", כי גם זו האדם מגיע לה מתוך הכרת היסודות ומסקנה עצמית. ולפיכך תרגמתי פעמים "דעה" ופעמים "סברא".
2. כלומר: שאין השקפת סוברי התארים יותר כשרה מהשקפת סוברי הגשמות, ופסול שתיהן שווה, ושניהם תעו טעו בפשטי המקראות. ולא כפי שנדמה להמון שאין בתארים מאומה רע.
3. לפי מ. וספרי. והכוונה חמשת חומשי התורה, או שבעת ספרי התורה כפי שדרשו בשבת קטז א, חצבה עמודיה שבעה אלו שבעת ספרי התורה.
4. כך נדמה להם, בעוד שלמעשה לא רוממוהו במאומה.
5. אינם אומרים בפירוש שהוא בעל איכויות, אלא משתיתים עליו יתעלה את מה שהורגלו עליו ממצבי הגוף, תוך ערפול במלים כביכול מופשטות.
6. ראה לעיל פרק כו. וש"נ.
7. ראה לעיל פרק מו.
8. כגון מתואר בשמיעה ובראייה כדי להחדיר לתודעתנו שהדברים הנראים והנשמעים מושגים וידועים לפניו.
9. רוב התארים שבמקרא.
10. אחרי שסיכם רבנו כי התארים שבמקרא הם או שלמויות או תארי מעשים, בא לדון בדבר חדש, שלא תטעה שהמעשים והפעולות השונות נעשים ע"י כוחות שונים, ושוב נחזור לכך שיהא יתעלה חלילה נושא איכויות.
11. אשר הבטיח בסוף פרק נב.
12. ההדגמה באש כבר הובאה על ידי רס"ג בספרו האמונות ודעות מאמר שלישי פ"י עניין שמיני. ראה שם מהדורתי. וראה לקמן ח"ב פרק כב, הנקודה השלישית.
13. באופן טבעי ללא הכרה וללא רצון.
14. כלומר: האדם, וכפי שידגים לקמן בכוח ההגיון.
15. דברים המתייחסים אליו, כגון החכמה הידיעה היכולת וכיוצא.
16. בנו - בבני אדם. כי הידיעה - תוצאה של התרשמות ותפישת מסקנות מתוך ממצאים שונים, והיכולת - תכונת ההוצאה מן הכוח אל הפועל, והרצון - [פא] החלטה והכרעה בשיקולי כדאיות בין ברירות מסוימות.
17. "יקולונהא" סוברים אותם, יש להם דעה חיובית עליהם, ואינה סתם אמירה.
18. "פי אלאעתקאד" בעצם הדעה והסברא.
19. זוהי אמירה ידועה של אחד מראשוני ה"מתכלמין", ופירושים רבים נאמרו בה על ידי חכמי האסלאם, ואף מפרשי רבנו נחלקו בביאורה, ואיני רואה צורך להוסיף השערות באמרתו של מערפל זה.
20. בר"ש "המדבר" ואינו נכון. וראה הגדרותיו של רבנו למונח זה במלות ההגיון שער יד.
21. כתב רבנו בהקדמתו לאבות פ"א: "והחלק ההוגה הוא הכוח המצוי לאדם אשר בו ישכיל, ובו תהיה החשיבה ובו הוא רוכש את המדעים, ובו הוא מבדיל בין הרע והטוב מן הפעולות. והפעולות הללו מהן מעשי ומהם עיוני, והמעשי ממנו מלאכתי, וממנו מחשבתי. העיוני הוא אשר בו ידע האדם את הנמצאים שאינם משתנים מכפי שהן, ואלה הם הנקראים מדעים סתם. והמלאכתי הוא הכוח אשר בו אנו לומדים את המלאכות, כגון הנגרות ועבודת האדמה והרפואה והספנות. והמחשבתי הוא אשר בו חושב על הדבר שהוא רוצה לעשותו בזמן שירצה לעשותו אם אפשר לעשותו או לא, אם היה אפשרי היאך ראוי שייעשה.
22. מוציאן לפועל.
23. אפשר: באים. וברור שהמשל מאוד גס, שבו השנוים מחמת עתוד מהות המקבל והכנתו, ובנמשל טרם היה מקבל, והשנוים תוצאת הרצון.
24. אינם תוצאה של פעולותיו, למשל נקרא בורא, מפני שמציאות הבריאה הופעלה כלפי מה שחוצה לו, כי לא יתכן שהוא ברא עצמו, וכדלקמן למושג רצון. וכך שאר התארים הם פעל יוצא, ואינם פעולות החוזרות אליו.
25. כל כתות האסלאם כגון ה"מתכלמין" ה"מעתזלין" ה"צפאתיה" ועוד מדקדקים ב"קוראן".
26. בר"ש "חכם".
27. מנה רבנו ארבעה אלה שהם מוסכמים לדעת הכל, כי יש מהם שמנו שבעה, חי, יכול, חכם, רוצה, רואה, שומע, מדבר.
28. אפשר: שמוכחש.
29. אפשר: תמצית. ובר"ש "ביאור דעתם" ואינו נכון.
30. וכה כתב [פב] בהלכות יסודי התורה פ"ב הל' י: "הקב"ה מכיר אמתו ויודע אותה כמו שהיא, ואינו יודע בדעה שהיא חוץ ממנו כמו שאנו יודעים, שאין אנו ודעתנו אחד, אבל הבורא יתברך הוא ודעתו וחייו אחד מכל צד ומכל פנה ובכל דרך ייחוד, נמצאת אתה אומר הוא היודע והוא הידוע והוא הדעה עצמה הכל אחד". ע"כ. ובהלכות תשובה פ"ה הל' ה כתב: "שהקב"ה אינו יודע בדעה שהיא חוץ ממנו כבני אדם שהם ודעתם שנים, אלא הוא יתעלה שמו ודעתו אחד, ואין דעתו של אדם יכולה להשיג דבר זה על בוריו". ע"ש. וראה גם לקמן ח"א פרקים סח-סט.
31. אפשר: לא פנו, לא שמו לב.
32. וכדלעיל לעניין בורא.
33. אפשר: וזה דבר שלא יצטייר אצל שום אדם.
34. כלומר: שאין שום דבר שנתפתח מאליו אלא כל פרט בתכונה תכנית ותכנון בהתאם לרצון הראשון.
35. להוציא המייחדים בפיהם.
36. הוצרך לשלול אמירה זו לפי השקפת ארסטו שהשמים מיסוד חמישי, דבר שרס"ג דוחהו בתוקף.
37. כפי שביארנו לעיל פרק נב, שאין ליחס לה' תארי היחס אלא רק יחס פעולה ועשייה.
38. לקמן פרק נט.