מורה נבוכים / יוסף בכה"ר דוד קאפח

תרגם לעברית, ביאר והכין על-פי כתבי-יד ודפוסים

מהדורת אינטרנט מעוצבת בידי יהודה איזנברג

חלק ראשון

- המשך -

רבינו משה בן מימון - מורה הנבוכים
תרגם לעברית, ביאר והכין - יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעוצבת בידי יהודה איזנברג

חלק ראשון - פרק [עד]

[ראיות ה"מתכלמין" על היות העולם מחודש]
בפרק זה אודיעך באופן כללי ראיות ה"מתכלמין" על היות העולם מחודש, ואל תבקשני ¹ למסור את הדברים בהסברותיהם ולא בהארכותיהם, אלא אודיעך מטרת כל אחד מהם ודרכי למידותו ² על קיום חידוש העולם או ביטול קדמותו, ואעירך על ההקדמות אשר נשתמש בהם בעל אותה הדרך בקצור. ואתה אם תקרא ספריהם הארוכים וחיבוריהם המפורסמים לא תמצא כלל עניין נוסף על מה שתבין מדברי אלה במה שלמדו על עניין זה, אבל תמצא הדברים בהרחבה ודברי הסבר ערבים ונאים, פעמים אף נאמרו בחריזה ובמשקל ³, והביעום בדברים ברורים, ופעמים בעמעום ההסברה מתוך מטרה להבהיל את השומע ולהפליא ⁴ את המעיין. וכן תמצא בחיבוריהם כפילות העניינים, והנחת קושיות ותירוצם לפי דמיונם ⁵, והתנגדויות למי שחולק עליהם, מרובים מאוד.

הדרך הראשון
דימה אחד מהם כי במחודש האחד אפשר ללמוד שהעולם מחודש ⁶.
כגון שתאמר, כי הפרט ראובן, שהיה טיפה ואחר כך עבר ממצב למצב עד שהגיע לשלמותו ^*6, ובטל הוא שיהא הוא אשר שנה עצמו והעבירו ממצב למצב, אלא יש לו משנה מחוץ לו. הרי נתבאר זקיקותו לעושה שהתקין בניינו והעבירו ממצב למצב.
וכך הוא הדין בדקל הזה וזולתו ⁷, וכך הדין לדבריו בעולם בכללותו ⁸.
הנך רואה כי זה בדעה שכל עקרון שנמצא לגוף מסוים, צריך להחילו על כל גוף ⁹. [קמו]

דרך שני
אמרו עוד, כי בהוצר פרט מן הפרטים המתיילדים ¹⁰ יוכח כי כל העולם מחודש.
ביאור הדבר, כי ראובן זה לא היה ואחר כך היה, וכיון שאינו אפשרי שיהיה כי אם מיעקב אביו, הרי גם אביו מחודש, וכיון שלא יתכן שיהיה אביו כי אם מיצחק סבו, הרי גם יצחק מחודש, וכך ימשך זה עד בלי סוף.
וכבר הניחו כי מציאות מה שאין לו סוף על דרך זו ¹¹ בטל, כמו שביארנו באחת עשרה ¹² מהקדמותיהם.
וכך אילו נסתירם, דרך משל, ליחיד ראשון שאין לו אב והוא אדם, חייבים לשאול וממה נתהווה אדם זה, ותאמר דרך משל מן העפר ¹³, תתחייב השאלה ואותו העפר ממה נתהווה, וייענה דרך משל וייאמר לו מן המים, וישאל ואותו המים ממה נתהווה, וכך בהכרח לדבריהם יהא זה נמשך עד בלי סוף, וזה בטל, או יסתיים למציאות דבר מן ההעדר המוחלט, וזה הוא האמת, וכאן יפסקו השאלות.
הנה זה לדבריהם הוכחה שהעולם נמצא אחר ההעדר הגמור והמוחלט.

דרך שלישי
אמרו, עצמי העולם ¹⁴ אינם חדלים מלהיות קבוצים או מפורדים, ויש שנקבצים מהם עצמים לעתים ויתפרקו לעתים.
ופשוט וברור כי מבחינתם הם אין הקיבוץ בלבד הכרחי ¹⁵ להם ולא פירוד בלבד, כי אלו היה עצמן וטבען מחייב שיהו מפורדים בלבד לא יתקבצו לעולם, וכן אלו היה עצמן ואמיתתן מחייב שיהו קיבוצים בלבד לא היו מתפרדים לעולם, נמצא כי ¹⁶ אין הפירוד עדיף בהן על הקיבוץ, ולא הקיבוץ עדיף בהם על הפירוד.

וכיון שמקצתם קבוצים, ומקצתם מפורדים, ומקצתם מתחלפים עליו המצבים: עתים מתקבץ ועתים מתפרק, מוכיח על היותם - כלומר: העצמים הללו - זקוקים למי שיקבוץ המקובץ מהם ולמי שיפריד המפורד מהם.
והנה זו לדבריהם ראיה כי העולם מחודש ¹⁷.

הנה נתבאר לך כי בעל הדרך הזה השתמש בהקדמה הראשונה מהקדמותיהם וכל מה שמתחייב ממנה.

דרך רביעי
אמרו, העולם כולו מורכב מעצם ומקרה, ולא ישתחרר עצם מן העצמים ממקרה או מקרים ¹⁸, וכל המקרים מחודשים ¹⁹, אם כן חיובי שיהא העצם הנושא אותם מחודש, לפי שכל הצמוד למחודשים ²⁰ ואינו משתחרר מהם הרי הוא מחודש, נמצא העולם בכללותו מחודש.

ואם יאמר אדם, ושמא העצם אינו מחודש והמקרים הם המחודשים הנרדפים ²¹ עליו זה אחר זה עד בלי סוף.
אמרו, אם כן יתחייב שיהו מתחדשים שאין להם סוף, וכבר הניחו שזה בטל ²².

ודרך זו היא המדויקת שבדרכים והטובה לדעתם, עד שרבים חשבוה הוכחה.
והנה הונחו בדרך זו ²³ שלוש הקדמות שהן דרושות למה שלא נעלם מעיני בעלי העיון ²⁴,
האחת כי מה שאין לו סוף על דרך ההרדפה ²¹ בטל.
והשניה שכל מקרה מחודש. ויריבנו הטוען קדמות העולם יכחישנו באחד מן המקרים והיא התנועה הסיבובית, כי ארסטו חושב ²⁵ שהתנועה הסיבובית לא הוה ולא נפסדת ²⁶, ולפיכך יהיה לדעתו אותו הנע אשר נמצאת לו התנועה הזו לא הוה ולא [קמז] נפסד ²⁷, ואין לנו אם כן תועלת לבסס חידוש שאר המקרים שאין יריבנו מכחישנו בחידושן, וטוען ²⁸ שהם נרדפין על בלתי מחודש בסיבוב, וכן טוען באותו המקרה לבדו והיא התנועה הסיבובית כלומר: תנועת הגלגל, שהיא בלתי מחודשת, ואף אינה מסוג אחד המקרים המחודשים, והנה אותו המקרה לבדו הוא אשר ראוי שנחקור עליו ולברר חידושו ²⁹.
וההקדמה השלישית אשר הניח בעל הדרך הזו היא שאין שם ³⁰ מצוי מוחש זולת העצם והמקרה, כלומר: אותו העצם הבודד ומה שהוא סבור ממקריה.

אבל אם היה הגוף ³¹ מורכב מחומר וצורה ³² כפי שכבר ברר יריבנו, הרי צריך להוכיח כי החומר הראשון והצורה הראשונה הווים נפסדים, ואז תתקיים הוכחת חידוש העולם.

דרך חמישי
היא דרך הייחוד. דרך זו מחשיבים אותה מאוד מאוד, וענינה מוסב למה שביארתי לך בהקדמתם העשירית.

והיא, שהוא יפנה את מחשבתו אל העולם בכללותו או לאיזה חלק שירצה מחלקיו, ויאמר, זה יתכן שיהיה כפי שהוא בתבניתו ושיעורו, ובמקרים הללו המצוים בו, ובזמן הזה ובמקום אשר נמצא בו, ויתכן שיהא יותר גדול או קטן או בהפך התבנית הזו או במקרים כך וכך, או ימצא לפני זמן מציאותו או אחריו, או שלא במקום הזה, והרי ייחודו בתבנית מסוימת או בשיעור או במקום או באחד מן המקרים ובזמן מיוחד על אף שיתכן הפך כל זה, מלמד שיש מייחד בעל בחירה שרצה אחת משתי ההתכנויות.

והנה זקיקותו של העולם בכללותו או איזה חלק ³³ מחלקיו למייחד, מורה על היותו מחודש, לפי שאין הבדל בין אמורך מייחד, או עושה, או בורא, או ממציא, או מחדש, או מכוון ³⁴, הכוונה בכולן עניין אחד.

ומסעפים דרך זו לפרטים רבים מאוד כלליים ויחידיים, עד שאמרו שאין הארץ תחת המים עדיף מהיותה מעל למים, ואם כן מי יחד לה המקום הזה? ואין היות השמש עגולה עדיף מהיותה מרובעת או משולשת כי יחס כל התבניות לגופים בעלי התבניות יחס שווה, ואם כן מי יחד את השמש בתבנית זו?

וכך בוחנים הם חלקי ³⁵ העולם בכללותו, עד שכאשר רואים שושנים בצבעים שונים מתפלאים ומתחזקת אצלם ראיה זו, ואמרו האדמה הזו אחת, והמים אחד, ומדוע שושן זה צהוב וזה אדום, אין זה אלא על ידי מייחד, ואותו המייחד הוא ה'.

נמצא כי העולם כולו זקוק למי שייחד את כולו ואת כל חלק מחלקיו באחד הפרטים. וכל זה חיובי בהנחת ההקדמה העשירית.

נוסף לכך שמקצת מי שמדמה קדמות העולם, לא יכחיש אותנו בייחוד כמו שנבאר ³⁶.

כללו של דבר זו הדרך הטובה לדעתי, ויש לי בה השקפה תשמענה בעתיד ³⁷.

דרך ששי
דימה אחד האחרונים שהוא גילה ³⁸ דרך טובה מאוד, יותר טובה מכל הדרכים שקדמו, והיא הכרעת המציאות על ההעדר.

אמר: העולם אפשרי המציאות לדעת הכל, כי אלו היה [קמח] מחויב המציאות, היה הוא האלוה, והרי אין אנו מדברים אלא עם מי שמקיים מציאות ה' ³⁹ וסובר קדמות העולם.

והאפשרי הוא אשר אפשר שימצא ואפשר שלא ימצא, ואין המציאות עדיפה בו מן ההעדר. וכיון שזה האפשרי המציאות נמצא, על אף שוויון משפט מציאותו והעדרו, מורה שיש מכריע שהכריע את מציאותו על העדרו.

וזו דרך מספקת מאוד ⁴⁰, והוא ענף מענפי הייחוד שקדם, אלא שהוא החליף תיבת מיחד במכריע, והחליף מצבי המציאות, במציאות המציאות עצמה ⁴¹. והטעה אותנו, או טעה בעניין דבר מי שאמר, 'העולם אפשרי המציאות'.

כי יריבנו, הסבור קדמות העולם, מניח שם 'אפשרי' באמרו 'העולם אפשרי המציאות' שלא על העניין שמניחו עליו ה"מתכלם" כמו שנבאר ⁴².
גם אמרו ⁴³ שהעולם זקוק למכריע שיכריע מציאותו על העדרו, מקום טעות גדול מאוד, כי ההכרעה והייחוד אינם אלא למצוי מסוים הסובל אחד משני הניגודים, או אחד משני ההפכים באופן שווה. שאז ייאמר כיון שמצאנוהו במצב זה, ולא מצאנוהו במצב האחר, מורה על עושה בכוונה.
כגון שתאמר כי הנחושת הזה, ⁴⁴ אין קיבולו צורת הקומקום עדיף מקיבולו צורת המנורה, וכאשר מצאנוהו מנורה או קומקום, ידענו בהכרח כי מיחד ומכוון כוון לאחת משתי ההתכנויות.
הנה נתבאר כי הנחושת מצוי, ושתי ההתכנויות המתייחסות אליו נעדרות ממנו לפני הכרעת המכריע.

אבל הדבר המצוי, שיש בו מחלוקת אם מציאותו כך קדמון נצחי, או שנמצא אחר ההעדר, לא יצטייר בו כלל עניין זה, ואין לומר מי הכריע מציאותו על העדרו, אלא לאחר ההודאה שהוא נמצא אחר ההעדר, והרי זהו הדבר שבו המחלוקת.

ואם ניקח מציאותו והעדרו ברעיון ⁴⁵, הרי חזרנו להקדמה העשירית עצמה, והיא בחינת הדמיונות וההשערות, לא בחינת הנמצאות והמושכלות.
כי היריב הסבור קדמות העולם, סבור כי מה שאנו מדמים העדרו ⁴⁶ כמו שאנו מדמים כל נמנע שהוא הוה בדמיון.

ואין המטרה סתירת דבריהם ⁴⁷, אלא ביארתי לך כי הדרך הזו אשר חשבוה שהיא דרך זולת מה שכבר קדם, אינו נכון, אלא משפטה כמשפט אשר לפניה בהנחת אותה ההתכנות הידועה.

דרך שביעי
וכן ⁴⁸ אמר אחד החדשים שמתקיים חידוש העולם במה שאומרים הפילוסופים מהשארות הנפש.

אמר, אם היה העולם קדום, יהיו בני אדם שכבר מתו מקדם קדמתה אין סוף למספרם, והרי אם כן נמצאו נפשות אין סוף למספרם, והם מצוים יחד, וזה ממה שכבר הוכח ביטול ו בלי ספק. כלומר: מציאות דברים מספר ⁴⁹ אשר אין סוף למניינם ביחד.

וזו דרך מופלאה ⁵⁰, מפני שהוא הוכיח את הדבר הנעלם במה שהוא יותר נעלם ממנו, ועל זה יש לומר באמת המשל הידוע אצל הסורים ⁵¹ "ערבך ערבא צריך". ^52. כאילו שכבר הוכח לזה השארות הנפשות, וידע באיזה צורה היא הישארותן, ומה הוא הדבר הנשאר, עד כדי כך שלומד ממנו.

אבל אם הייתה כוונתו להביא בספק את היריב הסבור קדמות העולם, עם מה שהוא סובר השארות הנפשות, הרי הצליח בכך אם היה גם היריב מודה לזה המקשה מה שנדמה לו בדבריו בהשארות הנפשות. [קמט]

אבל מקצת אחרוני הפילוסופים תירצו קושיא זו, במה שאמרו כי הנפשות הנשארות אינן גופים שיהא להם מקום ותנוחה, שאז ימנע במציאותן מה שאין לו סוף ⁵³.

ואשר צריך אתה לדעת, כי הדברים הללו הנבדלים, כלומר: אשר אינן גופים ולא כוח בגוף, אלא הם שכלים, לא יצטייר בהם ריבוי כלל ולא בשום אופן, אלא אם כן היו זה סיבת מציאותו של זה, שאז יהיה הבדל במה שזה עילה וזה עלול ⁵⁴, ואין הדבר הנשאר מראובן לא עילה ולא עלול לנשאר משמעון, ולפיכך יהיה הכל אחד במספר ⁵⁵, כפי שביאר אבו בכר אבן אלצאיג, הוא וכל מי שנחלץ לדבר בעמוקות הללו.

כללו של דבר אין לקחת הקדמות מכיוצא בדברים הללו העמוקים - אשר תלאינה המחשבות לציירים - כדי לבאר בהם עניינים אחרים.

ודע כי כל מי שחושב לקיים חידוש העולם או לבטל קדמותו בדרכים אלה של ה"מתכלמין", הרי הוא מוכרח על כל פנים להשתמש באחת משתי הקדמות הללו או בשתיהן:
והן ההקדמה העשירית כלומר: ההתכנות המחשבתית כדי שיתקיים המייחד ⁵⁶,
או ההקדמה האחת עשרה והיא ביטול מה שאין לו סוף על דרך ההרדפה ⁵⁷.

והקדמה זו מקיימים הם אותה בכמה פנים:
או שיעלה במחשבתו ⁵⁸ - הרוצה להביא ראיה - את אחד המינים אשר פרטיהם הווים נפסדים ⁵⁹, ויתכוון במחשבתו אל זמן שעבר, והרי חיובי לפי סברת הקדמות, שכל פרט מאותו המין מן הזמן המסוים ⁶⁰ אל מה שלפניו מקדם קדמתה, אין לו סוף. וכן כל פרט מן המין הזה עצמו מאחרי אותו הזמן המסוים באלף שנה, ⁶¹ דרך משל, אל מה שלפניו בקדמות - אין לו סוף, וזה הסכום האחרון יותר מן הסכום הראשון במספר הנולדים באותם האלף שנים ⁶². ומחייבים לפי דמיונם בהבחנה זו, שיהא מה שאין לו סוף יותר ממה שאין לו סוף.
וכך עושים גם בסיבובי הגלגל, ומחייבים מהם לפי דמיונם כי סיבובים שאין להם סוף יותר מסיבובים שאין להם סוף.
ויש שהם גם מקישים בין סיבובי גלגל וסיבובי גלגל אחר יותר איטי ממנו, וכל אחד מהן אין לו סוף.
וכך עושים בכל אחד מן המקרים המתחדשים, שהם מונים ⁶³ יחידיהם הנעדרים, ומדמים כאלו הם נמצאים וכאלו הם בעלי ראשית ⁶⁴, ואחר כך מוסיפים על אותו המדומה או גורעים ממנו.

וכל אלה דברים שבהשערה בלתי מציאותיים, וכבר נתח ⁶⁵ אבי נצר אלפאראבי הקדמה זו וגילה מקומות הטעות שבכל פרטיה, כפי שתמצאהו מבואר ומבורר בעת ההתבוננות המעורטלת ⁶⁶ מכל קנאות, ⁶⁷ בספרו הידוע על הנמצאות המשתנות ⁶⁸.

אלה הם עיקרי דרכי ה"מתכלמין" בקיום [קנ] חידוש העולם.

וכיון שנתקיים להם בראיות אלו שהעולם מחודש, נתחייב בהכרח שיש לו עושה שחידשו בכוונה וחפץ ובחירה. וביארו אחר כך שהוא אחד בדרכים שנבארם לך בפרק זה.

הערות:

1. אפשר: ואל תדרוש ממני.
2. בר"ש הוראותיו. ושמא צ"ל ראיותיו.
3. כדרך חורזי החרוזים ופייטי הפיוטים בימי קדם. ולדוגמה "כתר מלכות" של רשב"ג.
4. בר"ש "ולהפחיד" ולא דק.
5. כלומר: שבמקרים רבים הקושיא אינה מאומה, והתירוץ אינו רחוק ממנה.
6. כלומר: מן הפרט אתה לומד על הכלל. ואם הוכח פרט אחד מפרטי המציאות, וכל שכן כל פרט, שהוא מחודש, הרי הוא הדין לכל הכללות.
*6. ההתקדמות מטיפה לשפיר לעובר לולד לתינוק וכו'. וראה גן השכלים מהדורתי הפרק השביעי עמ' קכח והלאה.
7. לאחר שהדגים מן החי הדגים גם מן הצומח, ולא הדגים מן הדומם כי אין התהוותו נראית לכל, ועוד שהוא חלק מאלה שאנו רוצים להוכיח את חידושם.
8. על עצם ההנחה שאין דבר יכול לעשות את עצמו, ראה גם רס"ג באמונות ודעות מאמר א פ"ב, ראה שם מהדורתי.
9. ובהתאם להקדמות ח-י מהקדמותיהם שעצמי הכל אחידים ונבדלים רק [קמו] במקרה, ואין גוף זה ראוי למקרים אלה יותר מגוף אחר.
10. כל יחיד מיחידי היצורים המתיילדים, וכפי שידגים.
11. על דרך ההרדפה והעקיבות.
12. לעיל פרק עג הקדמה יא.
13. אין צורך לציין לבראשית ב ז, כי לא בא רבנו לספר אמתות מסוימת אלא להדגים השתלשלות סיבתית, אע"פ שהיא מילולית בלבד.
14. העצמים הבודדים, החלקיקים. וכדלעיל פרק עג הקדמה ראשונה.
15. אפשר: חיובי.
16. מבחינתם הם כלומר: החלקיקים בטבעם.
17. השוה גם רס"ג באמונות ודעות מאמר א, פרק א ד"ה והראיה השניה.
18. וכדלעיל פרק עג הקדמה חמישית.
19. וכדלעיל שם הקדמה ששית.
20. אפשר: לחידושים.
21. בדרך העקיבות.
22. וכדלעיל בהקדמה אחת עשרה.
23. כלומר: הונחו בסיס ויסוד לדרך הזו.
24. כלומר: שכל בעל עיון מכיר בקלות שדעה זו מושתתת על אותן שלוש הקדמות.
25. "יזעם" מחשבה בלתי נכונה.
26. פיזיקה ספר ח פ"ח. ורק התנועה [קמז] הישירה צריכה להגיע לגבול כל שהוא, ולהפסק או לחזור על עקבותיה, מה שאין כן הסיבובית. וראה לקמן ח"ב פרק ב.
27. ראה מטפיזיקה ספר יב פ"ט.
28. אלא שטוען שהן נרדפין על דרך העקיבות, אע"פ שאין ליחס להן המשכות ללא סוף.
29. כיון שארסטו עורר נגדו, וזאת לא עשו ה"מתכלמין" ולא נסו לחקור עליו ולבסס את חידושו, סימן לחולשת טענותם.
30. על מלה זו כבר העירותי פעמים רבות שהיא ערבית במוצאה אלא שרבנו אמצה, ולפיכך חביבה היא עלי, ובפרט שיצאו עליה עוררין.
31. כל גוף, עצם, ומהות שבמציאות.
32. וראה גם בהלכות יסודי התורה פ"ד הל' א.
33. אפשר: או כל חלק.
34. "קאצד" עושה במטרה ובכוונה מכוונת.
35. אפשר "פרטי" והכוונה כל פרט ופרט מן הנמצאים בעולם.
36. ראה לקמן ח"ב פרק כא.
37. לקמן ח"ב פרק יט.
38. "עת'ר" הוראתה הראשונית: נתקל, נכשל ונפל. והוראה שניה מצא, השקיף, גלה. והשתמש רבנו במלה זו לרמוז דרך אגב כי המציאה אינה אלא מציאת שווא. וראה לעיל פע"ג הערה 99. [קמח]
39. כלומר: שמודה במציאות ה'.
40. נדמה לי שרבנו כתב משפט זה כלעג, או לפחות תמיהה, וכפי שכבר פתח תחלה במלת "עת'ר".
41. והרי עצם המצא המציאות מקרה הוא שקרה לה ומאורע הוא שאירע לה, וכדלעיל פרק נז.
42. לקמן ח"ב פרק יט והלאה. כלומר: שהעולם יש לו סיבה ועלה, והוא מסובב ועלול, ואינו סבת עצמו או עילת מציאותו.
43. ה"מתכלם" הזה.
44. שהוא חומר מצוי.
45. במחשבה ובתיאוריה גרידא.
46. העדר העולם לפנים הוא כמו שאנו מדמים כל נמנע. כי העדרו נמנע לדעתו.
47. ואין המטרה כאן סתירת דברי ה"מתכלמין".
48. אפשר: ועוד.
49. "וג'וד מתעדדאת" מציאות דברים הניתנים לספירה, עצמים שכל אחד יחידה בפני עצמו.
50. אפשר: מתמיהה.
51. "אלסריאן". ובר"ש הערביים, ואינו נכון.
52. סוכה כו א. גטין כוח ב.
53. כנראה [קמט] מתכוון רבנו לאבן סינא. וראה לעיל פרק עג ההקדמה האחת עשרה.
54. ראה גם בהלכות יסודי התורה פ"ב הל' ה.
55. במספר עד כדי להחיל על מושג זה את האינסופיות הבטלה, אך ברור כי במהותן של אותן הנפשות חופת כל אחת בודדת באצילותה. וראה פירוש רבנו בסנהדרין פ"י מ"א מהדורתנו עמ' רה. והלכות יסודי התורה פ"ד הל' ח-ט. ומאמר תחיית המתים. וראה לעיל פרקים מ-מא, סח. וראה גם פרק ע הערה *33.
56. כלומר: שמבחינה תיאורטית הכל יתכן, כדי שתתקיים מציאות המייחד את העולם באחת משתי ההתכנויות.
57. העקיבות.
58. שיהרהר בלבו.
59. יציב לעצמו להיות נושא חקירתו אחד הנמצאים איזה שיהיה האדם או העץ וכדומה.
60. אשר הציב לעצמו, נניח, שנת ארבעת אלפים לפי מושגי סוברי החידוש, ויחשוב עליו מעתה ולמעלה בנבכי העבר.
61. נניח שנת חמשת אלפים.
62. באלף החמישי.
63. בר"ש יאמינו, וט"ס הוא.
64. הראשית אשר הציבו לעצמם להתחיל את ההסתכלות ממנה ולמעלה.
65. "דמג'" בגימל דגושה כנוס' כ"י תימן. נתח, חקר, נתח אותה לכל פרטיה ובחן אמתות כל פרט ממנה. ובר"ש "וכבר הכה אבונצר אלפראבי על קדקוד זאת ההקדמה". וברור שהוא קרא "דמג" גימל רפויה כנוס' כ"י מ. והיה אפשר לתרגם לפי גרסא זו "וכבר בטל" או "וכבר מחה". ובר"ח "וכבר קצר" ולא דק.
66. אפשר: המרוקנת. המופשטת.
67. בר"ש "מן התאווה" ואינו נכון.
68. איני מכיר ספר זה של אלפאראבי. [קנ]