מורה נבוכים / יוסף בכה"ר דוד קאפח

תרגם לעברית, ביאר והכין על-פי כתבי-יד ודפוסים

מהדורת אינטרנט מעוצבת בידי יהודה איזנברג

חלק ראשון

- המשך -

רבינו משה בן מימון - מורה הנבוכים
תרגם לעברית, ביאר והכין - יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעוצבת בידי יהודה איזנברג

חלק ראשון - פרק [עה]

[עוד ראיות על הייחוד לפי השקפת ה"מתכלמין"]
אני אבאר לך עוד בפרק זה ראיות הייחוד לפי השקפת ה"מתכלמין".

אמרו, כי זה אשר הורתה המציאות על היותו עושה וממציאה, הוא אחד. ועיקרי דרכיהם בקיום האחדות שתי דרכים:
דרך העיכוב לחלופין ¹,
ודרך השוני ².

הדרך הראשון
והיא דרך העיכוב לחלופין, היא אשר מעדיפים אותה כולם, וענינה שהוא אומר, כי אילו היה לעולם שני אלוהות, כי אז יתחייב שהעצם אשר לא יחדל מאחד משני ההפכים: ³
- או שיעורטל מהם יחד, וזה בטל.
- או שיצורפו שני ההפכים יחד בעת אחת ונושא אחד, וגם זה בטל.

המשל בכך, כי העצם או העצמים שירצה זה עתה להחם אותם, ירצה זה לקררם, ואם כן:
- או שלא יתחממו ולא יתקררו מחמת עיכובי שתי הפעולות, וזה בטל, מפני שכל גוף סובל כל אחד משני הנגדיים,
- או שיהא הגוף הזה חם קר ביחד.

וכן אם רצה אחד מהם להניע גוף זה, יתכן שירצה השני להניחו, ויתחייב שלא ינוע ולא ינוח, או שיהא נע נח ביחד.

ואופן למידות זה בנוי -
על שאלת העצם הבודד שהוא ראשית הקדמותיהם ⁴,
ועל הקדמת בריאת המקרים ⁵,
ועל ההקדמה כי העדר התכונות הם עניינים מצוים וזקוקים לעושה ⁶.

כי אלו ⁷ יאמר אדם שהחומר התחתון אשר עליו נרדפין ההוויה וההפסד, כפי השקפת הפילוסופים, זולת החומר העליון ⁸ כלומר: נושא הגלגלים כפי שהוכח הדבר ⁹, וטען טוען שיש שם שני אלוהות, האחד מנהיג החומר התחתון ואין כל קשר לפעולתו בגלגלים, והשני מנהיג הגלגלים ואין כל קשר לפעולתו בהיולי כפי שמדמים בעלי השניות ¹⁰, כי אז לא הייתה השקפה זו מחייבת עיכוב לחלופין כלל.

ואם יאמר אדם כי זה חסרון ביחס לכל אחד מהם, מחמת שאינו משתמש במה שמשתמש בו השני, יש לומר לו שאין זה חיסרון ביחס לשום אחד מהם. כיון שאותו הדבר אשר אין קשר לפעולתו בו, נמנע ביחס אליו, ואין חיסרון בעושה בהיותו בלתי יכול לעשות הנמנע, כמו שאין חיסרון אצלנו קהל המייחדים באחד ¹¹ במה שאינו מאחד בין הנגדיים במקום אחד, ואין קשר ליכולתו בכך ולא בכל הדומה לו מן הנמנעות ¹².

וכאשר הרגישו חולשת דרך זו, ואף על פי שההכרח הביאם לכך, פנו לדרך אחרת.

דרך שני
אמרו, אלו היה שם שני אלוהות, כי אז [קנא] חיובי שיהא להם עניין אחד משותף לשניהם, ¹³ ועניין שהוא מצוי לאחד מהם ואינו מצוי לשני, שבו יהא השונה.

וזו דרך הוכחה פילוסופית אם תיחקר ויתבארו הקדמותיה, ואבארם כאשר אזכיר השקפות הפילוסופים בעניין זה ¹⁴.

ודרך זו אין לה מקום לשיטת כל סוברי התארים, כי הקדמון יתעלה יש בו לדעתם עניינים מספר שונים, ועניין הידיעה אינו עניין היכולת לדעתם, וכן עניין היכולת לדעתם זולת עניין הרצון ¹⁵, ולכן אינו נמנע באופן זה שיהא כל אחד משני האלוהות בעל עניינים, מהן שהם משותפים לשניהם, ומהם נבדלים בהם זה מזה.

דרך שלישי
יש כאן דרך הצריכה להקדמה מהקדמות אנשי דרך זו, והיא, שמקצתם, והם קדמוניהם, סוברים כי ה' רוצה ברצון ¹⁶, ואין אותו הרצון עניין נוסף בעצמות הבורא, אלא הוא רצון לא בנושא.

ועל פי הקדמה זו אשר ביארנו ואף ציורה רחוק כפי שאתה רואה ¹⁷ אמרו, הרצון האחד אשר אינו בנושא לא יהיה לשנים, כי לדבריהם לא תהיה עילה אחת המחייבת שני משפטים ¹⁸ לשני עצמים.

וזה, כפי שהודעתיך, ¹⁹ ביאור העמוק במה שהוא יותר עמוק ממנו: הרצון שהזכירו לא יצטייר, והוא אצל מקצתם נמנע, ואצל מי שסובר אותו כהשקפה יתחדשו בו קושיות בלי מספר ²⁰, והם לוקחים ²¹ אותו ראיה על האחדות.

דרך רביעי
אמרו, מציאות הפעולה מורה על פועל בהכרח ²², ואינה מורה על מספר פועלים, ואין הבדל בין טענת הטוען כי האלוה שנים או שלושה או עשרים או איזה מספר שיהיה. וזה פשוט וברור.

ואם תאמר כי ראיה זו אינה מורה על מניעת הריבוי באלוה ²³, אבל מורה על אי ידיעת המספר, ואפשר שהוא אחד ואפשר שהוא רבים, לפיכך השלים זה את הוכחתו ואמר, ומציאות ה' אינו אפשרי אלא חיובי ²⁴, ולכן בטלה אפשרות הריבוי.
כך עשה לומד זה את ראייתו.

והטעות שבו ברורה מאוד, כי מציאותו יתעלה היא אשר אין בה אפשרות, אבל ידיעתנו אותו יש בה אפשרות, כי האפשרי בידיעה, זולת האפשרי במציאות. ושמא כפי שחושבים הנוצרים שהוא שלושה, ואין הדבר כן, כך חושבים אנו שהוא אחד ואין הדבר כן ²⁵.

וזה ברור למי שהורגל ²⁶ בידיעת התוצאות מהקדמותיהן.

דרך חמישי
דימה אחד מן האחרונים, שהוא מצא דרך הוכחה על האחדות, והיא הצורך ²⁷.

וביאורו כך: אמר, אם כל הנמצאות הללו יכול אחד לעשותם, הרי השני מיותר ואין בו צורך. [קנב] ואם לא תהיה המציאות הזו, ולא תתכן כי אם על ידי שניהם יחד, הרי יש בכל אחד מהם חוסר יכולת, מחמת היותו צריך לשני ואינו מספיק בעצמו ²⁸. וזה אינו אלא ענף מן העיכוב ההדדי ²⁹.

ויש להקשות על סוג זה של ראיה ולומר, אין כל מי שאינו עושה מה שאין בעצמותו לעשות, נקרא "חסר יכולת". לפי שאין אנו אומרים שאדם פלוני חלש, מפני שאינו מניע אלף קנטאר, ³⁰ ואין אנו מיחסים לה' יתעלה חוסר יכולת, מפני שאינו יכול להגשים את עצמו, או לברוא כמוהו, או לברוא מרובע אשר צלעו שווה לאלכסונו ³¹.
כך לא נאמר שהוא חסר יכולת מפני שאינו בורא לבדו, כיון שחיוב מציאותם שיהו שנים. ואין זה צריכות ³² אלא הכרח, והפכו הוא הנמנע. כמו שאין אנו אומרים כי ה' יתהדר ויתרומם חסר יכולת מפני שאינו יכול לברוא ³³ גוף, אלא על ידי בריאת עצמים בודדים וצירופם במקרים שהוא בורא בהם לפי השקפתם, ואין אנו קוראים לזה צריכות ³² ולא חוסר יכולת, כי הפך זה הוא הנמנע.
כך יאמר המשתף: ³⁴ נמנע הוא שיעשה האחד לבדו, ואין זה חוסר יכולת ביחס לשום אחד מהם, כי מציאותם החיובית שיהו שנים.

וכבר עייף אחד מהם מחיפושי עצות, עד שאמר כי הייחוד מקובל מבחינה דתית³⁵.

ודחו ה"מתכלמין" את זה מאוד וזלזלו באומרו.

אבל אני, נראה לי כי האומר את זה מהם ³⁶ הוא אדם תמים המחשבה ³⁷ מאוד, רחוק מלקבל את ההטעאה, וכיון שלא שמע מדבריהם דבר שהוא הוכחה באמת, ומצא שלא נחה דעתו במה שדימו שהוא הוכחה, אמר כי דבר זה מקובל מצד הדת.
כי האנשים הללו לא הניחו למציאות טבע יציב כלל, שאפשר ללמוד בו למידות נכונה ³⁸, ולא הניחו לשכל תכונה טבעית ישרה ללמוד ממנה תוצאות נכונות. כל זה נעשה בכוונה כדי שנניח ³⁹ מציאות נוכיח בה מה שלא יוכח, והביא הדבר לידי כך שלא יכולנו להוכיח דבר שאפשר להוכיחו, ואין לפנות כי אם לה' ⁴⁰ ולאנשי הצדק מבעלי השכל. [קנג]

הערות:

1. שכל אחד מעכב בידי השני מלעשות חפצו בבריאה בכללותה, או בכל פרט מפרטיה, לפי השקפתם שהרצון תדירי בכל פרט. ובר"ש "ההימנעות" ולדעתי לא דק.
2. השוני שהוא חיובי שיהא ביניהם. ובר"ש "ההשתנות והחלוק".
3. חם או קר דרך משל.
4. לעיל פרק עג ההקדמה הראשונה.
5. שם ההקדמה השישית, כלומר: הואיל ואין קיום לעצם ללא מקרה, והואיל ואין המקרה נמשך שני חלקיקי זמן, אם כן כאשר ירצה האחד להחיל על עצם מסוים מקרה החיים, ירצה השני להחיל מקרה המות.
6. לעיל פרק עג הקדמות ד, ז.
7. כלומר: מה שאין כן אלו יאמר אדם.
8. הגוף החמישי כדברי ארסטו וסיעתו.
9. ראה לעיל פרק עב. ולקמן ח"ב פ"ב. ומאמר אבי נצר אלפאראבי "עיון אלמסאיל" פסקה יז.
10. ראה סנהדרין לט א.
11. האלוה האחד.
12. וראה גם לקמן בדרך [קנא] החמישי. ובח"ג פרק טו.
13. אשר בו נעשו שניהם אלוה.
14. לקמן ח"ב פרק א.
15. ראה לעיל בעניין התארים פרק נ והלאה.
16. כלומר: לא כפי שאנו סוברים שהוא דעתו ודעתו הוא, שהוא רצונו ורצונו הוא, אלא הרצון הוא כעין מקרה שלא בנושא.
17. כלומר: הבנת המושג מקרה לא בנושא. אלא שהמתכלמין משתמשים במושג זה, וכדלעיל פרק עג הקדמה ששית בעניין בריאת מקרה הכיליון לא בנושא.
18. המולידה שתי תולדות, כגון הרצון הזה שאינו בנושא, אין שני האלוהות יכולים לרצות בו, ואלו היה מקרה בנושא, כבר נמצא מין מקרה המשמש למין נושא, אע"פ שהוא חלוק לעצמים רבים, מה שאין כן כשאינו בנושא.
19. לעיל פרק עד ד"ה דרך שביעי.
20. בר"ש "ספקות שאי אפשר לדחותם" ואינו נכון.
21. תופשים, מביאים ראיה.
22. מורה על לפחות פועל אחד בהכרח, אחרת מאין באה פעולה זו.
23. כי אין בהוראה אלא שיש פועל, יתכן אחד יתכן עשרה.
24. וכיון שבמציאות היותר על אחד אתה אומר יתכן, אפשר, הרי אין זה אלוה.
25. כלומר: ושמא מחשבתנו שהוא אחד אינה נכונה אלא כפי שחושבים הנוצרים שהוא שלושה ואין הדבר נכון.
26. אפשר: שהוכשר. כלומר: שהוכשר והורגל והתמחה בחכמת הניתוח ההגיוני של ההקדמות, כדי שידע תוצאותיהן על נכון.
27. אפשר: הזקיקות.
28. אפשר: מחמת זקיקותו לשני [קנב] ואין לו די בעצמו.
29. לעיל תרגמתי "לחלופין". ולעצם הראיה ראה גם רס"ג בספרו האמונות ודעות מאמר ב פרק ב. ראה שם מהדורתי.
30. משקולת שמדתה שונה בארצות השונות. וראה פירושי רס"ג מהדורתי שמות לח הערה 8.
31. וראה גם לעיל פרק עג ההקדמה השלישית, בקשר לדברי אחד ה"מתכלמין" שהמרובע בלתי מצוי.
32. אפשר: זקיקות.
33. אפשר: להמציא.
34. הטוען שהאלוה יותר על אחד.
35. כלומר: שאינו ניתן להוכחה מדעית.
36. מן ה"מתכלמין".
37. בעל דעה נכונה ונבונה.
38. כי כל מה שאנו למדים מן המציאות יאמרו שזה טעות אופטית.
39. אפשר: שניצור.
40. לא נותר למי לפנות בבקשה לעזור לגלוי האמת והצדק כי אם אל ה' ולמשכילים בעלי הצדק. ור"ש שבש וכתב "ואין להתרעם אלא לאלו למודים". ואף רי"ח בלבל וחבל. [קנג]

רבינו משה בן מימון - מורה הנבוכים
תרגם לעברית, ביאר והכין - יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעוצבת בידי יהודה איזנברג

חלק ראשון - פרק [עו]

בשלילת הגשמות לפי שטת ה"מתכלמין"
דרכי ה"מתכלמין" והוכחותיהם ¹ על שלילת הגשמות חלושות מאוד, יותר תלושות מראיותיהם על הייחוד.
כי שלילת הגשמות לדעתם, כאלו הוא ענף חיובי ליסוד הייחוד, אמרו הגוף אינו אחד ².

אבל מי ששלל את הגשמות מפני שהגוף מורכב מחומר וצורה בהכרח, וזו הרכבה, והרי ברורה היא מניעת ההרכבה ביחס לעצמות האלוה ³, אין זה לדעתי "מתכלם", ואין ראיה זו בנויה על [קנג] יסודות ה"מתכלמין" ⁴, אלא היא הוכחה ברורה, בנויה על הדעה שיש חומר וצורה והבנת ענייניהם. וזו שיטה פילוסופית, אזכירנה ואבארנה כאשר אזכיר הוכחות הפילוסופים על כך ⁵. ואין מטרתנו בפרק זה אלא להזכיר ראיות ה"מתכלמין" על שלילת הגשמות, כפי הקדמותיהם ודרכי למידויותיהם.

הדרך הראשון
אמרו, אם היה האלוה גוף, לא יבצר לעניין האלוהות ואמיתתה שיהו מיצבים אותה ⁶ כל עצמי אותו הגוף, כלומר: כל עצם יחיד מהם -
- או שיהא מיצב אותה עצם אחד מעצמי אותו הגוף; אם יהא המיצב אותה עצם אחד, מה תועלת ביתר אותם החלקים, ואין עניין למציאות כל הגוף הזה.
- ואם תהיה היציבות בכל חלק וחלק מחלקי הגוף הזה, הרי אלה אלוהות רבים לא אלוה אחד, וכבר בארו שהוא אחד.

וכאשר תתבונן בראיה זו, תמצאנה בנויה על ההקדמה הראשונה והחמישית מהקדמותיהם ⁷.

ואלו תאמר להם, כי גוף האלוה אינו מחובר מחלקים בלתי מתחלקים, כלומר: שהוא אינו מצורף מכעין העצמים שהוא בורא כפי שאמרתם ⁸, אלא הוא גוף אחד מחובר ⁹ שאינו סובל חלוקה אלא בהשערה ¹⁰ ואין להתחשב בהשערות ¹¹, לפי שכך אתה מדמה שגוף השמים ¹² סובל הקריעה והבקיעה, והפילוסוף אומר כי זה פעולת הדמיון מתוך השוואה מן הנוכחי - והם הגופים המצוים אצלנו - על הנעלם.

דרך שני
והוא חשוב מאוד אצלם, מניעות הדימוי. לפי שאינו דומה למאומה מברואיו, ואלו היה גוף הרי כבר דמה לגופים.

והם מאריכים מאוד בדבר זה ואומרים, אם נאמר גוף לא כגופים כבר סתרת את עצמך, כי כל גוף דומה לכל גוף מצד הגופניות, אבל שונים הגופים זה מזה בעניינים אחרים, כוונתם המקרים.
ויתחייב עוד אצלם ¹³ שנמצא שכבר ברא כמותו.

וראיה זו תתרופף משני פנים:
האחד שיאמר אדם איני מודה בהעדר הדימוי, וכי איזו הוכחה נתקיימה לך על שלא יתכן שידמה האלוה לדבר מברואיו בשום דבר מן הדברים, זולתי ¹⁴ אם תשען בכך על לשון ספר נבואי כלומר: שלילת הדימוי בשום דבר. ויהיה אם כן שלילת הגשמות מקובל לא מושכל.
ואם תאמר אם הוא ידמה לדבר מברואיו הרי כבר ברא כמותו ¹⁵,
יאמר החולק ¹⁶ אינו כמותו מכל הצדדים.
ואני לא אכחיש שיהא באלוה עניינים מספר ובו כמה צדדים ¹⁷, כי סוברי הגשמות אינם נרתעים מזה. [קנד]

ואופן אחר והוא יותר קשה ¹⁸, והוא, כבר נתאמת ונתברר אצל כל מי שעסק בפילוסופיה והעמיק בשטות הפילוסופים, כי הגלגלים אינו נאמר גוף עליהם ועל הגופים הללו ההיוליים ¹⁹ כי אם בשיתוף בהחלט. לפי שאין החומר הזה כאותו החומר, ולא צורות אלו אותה הצורה, אלא גם החומר והצורה נאמרים על מה שכאן ועל הגלגלים בשיתוף ²⁰.

ואף על פי שהגלגל בלי ספק בעל ממדים, אין עצם הממדים הוא הגוף, אלא הגוף הדבר המורכב מחומר וצורה.

ואם זה נאמר ביחס לגלגל, כל שכן שיאמר אותו המגשים באלוה, שהוא יאמר הוא גוף בעל ממדים, אבל עצמו ואמיתתו ועצמותו לא ידמה למאומה מן הגופות הנבראים, אבל ייאמר עליו ועליהם 'גוף' בשיתוף, כדרך שאומרים עליו ועליהם 'מצוי' בשיתוף אצל החוקרים האמתיים ²¹.
ואין טוען הגשמות מניח ²² שכל הגופים מצורפים מחלקים דומים, אלא אומר כי ה' בורא את כל הגופים הללו, והם שונים בעצמיהם ואמיתתם, וכשם שאין גוף הרעי ²³ אצלו הוא גוף כדור השמש, כך יאמר שאין גוף האור הנברא כלומר: השכינה, הוא גוף הגלגלים והכוכבים; ולא גוף השכינה או עמוד הענן הנברא הוא גוף האלוה יתעלה לדעתו.
אלא אומר, אותו הגוף הוא העצמות השלמה הנכבדת אשר לא הורכבה כלל, ולא השתנתה ואי אפשר שתשתנה, אלא כך נתחייבה מציאות הגוף הזה חיוב תמידי, והוא עושה כל מה שזולתו כפי חפצו ורצונו.

ומי יתן ואדע היאך תיסתר ההשקפה הרעועה ²⁴ הזו בדרכיהם התמוהים אשר כבר הודעתיך אותם.

דרך שלישי
הוא זה. אמרו: אלו היה האלוה גוף היה לו סוף. וזה נכון.
וכאשר יש לו סוף יש לו שיעור ידוע ותבנית ²⁵ ידועה יציבה. וגם זה חיוב נכון.
אמרו: וכל שיעור וכל תבנית ²⁵ יתכן שיהיה האלוה יותר גדול מאותו השיעור או קטן, ושלא כפי אותה התבנית, כיון שהוא גוף, אם כן יחודו בשיעור מסוים ותבנית מסוימת צריך למייחד.

ולא עוד אלא ששמעתים מחשיבים ראיה זו, והיא החלושה מכל מה שקדם, מפני שהיא בנויה על ההקדמה העשירית ²⁶ אשר כבר ביארנו שעור מה שיש בה ²⁷ מן הספקות ביחס לשאר הנמצאות, אם נתארם שלא כפי טבעם, כל שכן ביחס לאלוה.

ואין הבדל בין זה לבין דבריהם בהכרעת מציאות העולם על העדרו, שהוא מורה על פועל שהכריע מציאותו על העדרו, עם אפשרות מציאותו והעדרו ²⁸.

ואם ייאמר להם ומדוע לא תמשיכו דרך זו ביחס לה' יתעלה ותאמרו, כיון שהוא מצוי, חיובי שיהא לו מכריע למציאותו על העדרו.
והנה בלי ספק שהוא יענה ויאמר, מפני שזה מביא אל ההשתלשלות ²⁹, ויסתיים על כל פנים למחויב המציאות אשר אין בו אפשרות ואינו זקוק לממציא.

ותשובה זו עצמה ³⁰ תתחייב בתבנית ובשיעור, כי כל התבניות והשיעורים שהם אפשרי המציאות, שעניינו שלא היה מצוי ואחר כך נמצא. הוא שאומרים בו היה אפשר שיהא יותר גדול או קטן מכפי שהוא מצוי, ושלא כפי התבנית הזו, ואז יהיה זקוק למייחד בהכרח.

אבל תבנית האלוה ושיעורו - יתעלה [קנה] מכל מגרעת ודימוי - הרי סובר הגשמות יאמר לא היה נעדר ואחר כך נמצא שאז יהיה זקוק למייחד, אלא עצמותו בשיעורה ותבניתה מחויבת המציאות כך, אינה זקוקה לא למייחד ולא למכריע מציאות על ההעדר, כיון שאין אפשרות העדר בה, כך אינה צריכה למייחד תבנית ושיעור כי כך חויבה מציאותו.

התבונן נא אתה המעיין - אם העדפת דרישת האמת, ועזבת את ההתרברבות ³¹ וההסתמכות על אחרים והנטייה למה שהורגלת לרומם, ולא תטעה את עצמך - את מצב החוקרים הללו ומה שאירע להם ומהם ³², והרי הם כבורח מן הרמץ אל האש ³³. והוא, שהם בטלו טבע המציאות ושינו התכונה הטבעית ³⁴ של השמים והארץ, בדַמותם שבאותם ההקדמות יוכח שהעולם מחודש.
והרי את חידוש העולם לא ³⁵ הוכיחו, ואבדו לנו הוכחות מציאות האלוה ואחדותו ושלילת הגשמות. כי ההוכחות אשר יתבאר בהן כל זה אינם נלקחים כי אם מטבע המציאות היציבה הנראית והמושגת בחושים ובשכל ³⁶.

וכיון שכבר נפנינו ³⁷ מתמצית דבריהם, ניקח ³⁸ עתה להזכיר ההקדמות הפילוסופיות, ולהזכיר הוכחותיהם על מציאות האלוה ואחדותו ומניעת היותו גוף, על אף שנניח כדבריהם בקדמות העולם, אם כי אין אנו בדעה זו.

ואחרי כן אראך דרכנו אנו במה שהנחה אותנו אליו העיון הנכון משלמות ההוכחה על שלושת החקירות הללו.

ואחר כך אשוב לדון עם הפילוסופים במה שהם אומרים מקדמות העולם, בעזרת שדי.

נשלם זה החלק הראשון ממורה הנבוכים [קנו]

הערות:

1. בר"ש "וטענותיהם" ואינו נכון, כי "חג'ה" אינה טענה אלא הוכחה ויכוחית.
2. כלומר: כיון שהוכיחו לדעתם שהוא אחד אם כן ברור שאינו יכול להיות גוף כי הגוף אינו אחד.
3. כי האלוה [קנג] אחד ואין מקום להרכבה בעצמותו, והנה ראיה פילוסופית זו אע"פ שהיא בנויה על בסיס האחדות' הרי בכל אופן בנויה על המציאות' שהיא באמת לפי דעה זו מורכבת מחומר וצורה.
4. האומרים כי המציאות היא מצירוף חלקיקים על ידי מקרים החלים עליהם, ואינם מודים בעקרון החומר והצורה.
5. לקמן ח"ב סוף פרק א.
6. את האלוהות, כלומר: לא יבצר הדבר מאחת משתי אפשרויות או שהתכונה האלוהית מושתתת בכל עצמי אותו הגוף או בעצם בודד אחד, לפי שטתם שכל גוף מורכב מעצמים - חלקיקים. ובר"ש "מבלתי שיתוקן בו שתשלם מציאותו" ודברי גמגום הם.
7. לעיל פרק עג.
8. שכל דבר מחובר מצורף מחלקיקים.
9. כלומר: חלק אחד, ואפשר היה לתרגם "רצוף".
10. "והמא" ובר"ש "מחשבה" ואינו נכון.
11. ראה גם לעיל פרק עב, סוף ההקדמה העשירית.
12. מחובר מחלקיקים וניתן להתפרקות. והפילוסוף חולק עליך ואומר שאין זה אלא דמיון, מתוך כך שאתה משוה גופים העליונים לגופים התחתונים. כל שכן ביחס לה'. ולעצם ההיקש מן המצוי על הנעלם, כך הקשה רס"ג על שטת ארסטו, שרס"ג מכחיש מציאות גוף חמישי, ראה אמונות ודעות מהדורתי מאמר א פ"ג ד"ה והשטה השמינית.
13. אם תאמר שהוא גוף נמצא שכבר ברא כמותו וזה נמנע.
14. "אללהם" מלת התנאה, מיעוט. ענינה זולתי, אלא אם כן. ור"ש לא הבינה, ולפיכך תרגם "מן הדברים האלוהיים", וראה הקדמת רבנו לטהרות מהדורתי עמ' יא הערה 28. וגם שייער טעה בהערתו לתרגום רי"ח.
15. וזה נמנע.
16. אפשר: המתווכח.
17. שבכמה מהם הוא דומה לברואיו. [קנד] ויספיק אם יישאר המייחד אותו היותו בורא.
18. עיון יותר עמוק.
19. הדרגה הנמוכה של המורכבים מארבעת היסודות.
20. וכך בהלכות יסודי התורה פ"נ הל' ג "כל הגלגלים אינם לא קלים ולא כבדים ואין להם לא עין אדום ולא עין שחור ולא שאר עינות". וראה גם לעיל סוף פרק נח. וכתב אבי נצר אלפאראבי במאמרו "עיון אלמסאיל" פסקא יז. "וטבע הגלגל טבע חמישי לא חם ולא קר ולא כבד ולא קל" וכו' ע"ש. וראה גם ארסטו בספרו על השמים ספר א פ"ג.
21. וכדלעיל פרק נז.
22. אפשר: מודה.
23. "אלארואת'" מיני הרעי. ותפש את הבזוי ביותר שבמורכבות. ובר"ש "גשם הניצוצות אצלי" ושיבוש הוא. וברי"ח "העצבים" והוא בבית נכרי.
24. "סקם" מחלה שאין לה תרופה ומובילה אל המות. ולפיכך תרגמתי רעועה. ור"ש החליפה במלה ערבית אחרת מקבילה לה "עליל" ועבר את הנכריה וכתב "זה הדעת העלול".
25. "שכל" תבנית. ובר"ש "צורה" וטעות הוא.
26. לעיל פרק עג "ההתכנות".
27. נכון יותר: כבר ביארנו עד כמה יש בה.
28. בר"ש הושמט [קנה] "והעדרו" וספרו הטעהו, ופשוט.
29. כלומר: ולמכריע מכריע וכך למעלה למעלה.
30. כלומר: וכאשר יענה כן הרי תשובה זו עצמה.
31. "אלהוי" אפשר "השאיפות" ובר"ש "התאווה" וראה לעיל פרק עד הערה 67.
32. היאך נכשלו הם עצמם והכשילו את אחרים.
33. אמרה דומה הביא רס"ג בספרו אמונות ודעות מאמר א פ"ג סוף השטה השלישית. ראה שם מהדורתי הערה 19.
34. "אלפטרה" התכונה הטבעית של כל דבר. וכבר העירותי על כך פעמים רבות. ובר"ש "ושנו בריאת השמים".
35. בר"ש חסר "לא", ושמא ט"ס הוא.
36. וברגע שאנו אומרים כי אמיתת המציאות אינה כפי שאנו רואים אותה הרי אבדנו כל אפשרות הלמידות ממנה.
37. "פרגנא" התפנינו מטרדתם אשר הטילו עלינו לתמצת הקדמותיהם.
38. אפשר: נחל. [קנו]