מורה נבוכים / יוסף בכה"ר דוד קאפח

תרגם לעברית, ביאר והכין על-פי כתבי-יד ודפוסים

מהדורת אינטרנט מעוצבת בידי יהודה איזנברג

חלק ראשון

- המשך -

פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים ¹

רבינו משה בן מימון - מורה הנבוכים
תרגם לעברית, ביאר והכין - יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעוצבת בידי יהודה איזנברג

חלק ראשון - פרק [א]

צלם ודמות
כבר חשבו ^*1 בני אדם כי "צלם" בלשון העברי מורה על תבנית ² הדבר ותוארו, ³ והביאם הדבר לידי הגשמה מוחלטת. לפי שנאמר נעשה אדם בצלמנו כדמותנו ⁴, וחשבו ^*1 כי ה' כצורת אדם, כלומר: תבניתו ותארו, וחייבו ⁵ הגשמה מוחלטת והאמינו בכך, ונראה להם שאם יעזבו דעה זו יכחישו את הכתוב, ואף יהיה בכך העדר האלוה אם לא יהיה גוף בעל פנים ויד כמותם בתבנית ובתואר, אלא שהוא יותר גדול ובהיר לפי דמיונם ⁶, וגם החומר שלו אינו דם ובשר ⁷. זהו תכלית מה שנראה להם שהוא רוממות ביחס לה'.
אבל מה שצריך להיאמר בשלילת הגשמות וקביעת האחדות האמיתית, אשר אין לה אמיתות כי אם בהרחקת הגשמות תדע הוכחת כל זה מן המאמר הזה ⁸, ואין ההערה כאן בפרק זה אלא על ביאור עניין צלם ודמות.

[תואר]
ואומר כי הצורה המפורסמת אצל ההמון, אשר היא תבנית הדבר ותארו, שמה המיוחד לה בלשון העברי תאר. אמר:

יפה תאר ויפה מראה ⁹,
מה תארו ¹⁰
כתאר בני המלך ¹¹.

ואמר בצורה האומנותית:

יתארהו בשרד... ובמחוגה יתארהו ¹².

ואלה שמות שאינם נאמרים על ה' יתעלה כלל חלילה וחס.

[צלם]
אבל צלם נאמר הוא על הצורה הטבעית, כלומר: על העניין אשר בו נהיה הדבר ¹³ ונעשה [יז] מה שהוא ¹⁴, והיא אמיתתו מחמת היותו אותו המצוי, אשר אותו העניין באדם הוא אשר בו תהיה ההשגה האנושית.
ובגלל ההשגה השכלית הזו נאמר בו בצלם אלוהים ברא אותו ¹⁵, ולפיכך נאמר צלמם תבזה ¹⁶, כי הביזיון שייך לנפש, שהיא הצורה המינית ¹⁷, לא לתבנית האברים ותוארן.
וכך אני אומר כי הטעם שנקראו הפסלים "צלמים", מפני שהמבוקש מהם עניינם שהם חושבים בהם ¹⁸ לא תבניתם ותוארם.
וכך אני אומר בצלמי טחוריכם ¹⁹, לפי שהיה הרצוי מהם עניין סילוק מכת הטחורים, לא תבנית הטחורים. ואם לא יהא אפשר לפרש צלמי טחוריכם וצלמים כי אם מחמת התבנית והתואר, הרי יהיה "צלם" שם משותף או מסופק, ייאמר על הצורה המינית, ועל הצורה האומנותית, וכל הדומה לה מתבניות הגופים הטבעיים ותואריהם. ותהיה הכוונה באמרו "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו" - הצורה המינית, שהיא ההשגה השכלית לא התבנית והתואר.
הנה בארנו לך ההבדל בין צלם ותאר, ובארנו עניין צלם.

[דמות]
אבל דמות הוא שם מן 'דמה' ²⁰, והוא גם דימוי בעניין, כי אמרו:

דמיתי לקאת מדבר ²¹

אין הדבר שהוא דמה לכנפיה ונוצתה, אלא דמה אבלו לאבלה. וכך:

כל עץ בגן אלוהים לא דמה אליו ביפיו ²²

דימוי בעניין היופי.

חמת למו כדמות חמת נחש ²³,
דמיונו כאריה יכסוף לטרוף ²⁴ -

כולם דימוי בעניין, לא בתבנית ובתואר. וכך נאמר:

דמות הכסא, דמות כסא ²⁵ -

דימוי בעניין העליונות והרוממות ²⁶ לא בריבועו ועוביו ואורך רגליו כפי שחושבים המסכנים. וכך:

דמות החיות ²⁷.

וכאשר ייחד האדם בעניין מופלא מאוד, שבו מה שאין בשום דבר בכל המציאות מתחת גלגל הירח, ²⁸ והיא ההשגה השכלית אשר אין בו שימוש חוש ולא יד ולא כתף ²⁹, לפיכך דימהו בהשגת ה' שאינה בכלים. ואף על פי שאין דימוי ³⁰ לפי האמת אלא רק במחשבה ראשונה ³¹.
ונאמר באדם מחמת העניין הזה, כלומר: מחמת השכל האלוהי הנצמד בו, שהוא בצלם אלוהים ובדמותו, לא שה' יתעלה גוף שיהיה אם כן בעל תבנית. [יח]

הערות:

1.ישעיה כו ב. וכוונת רבנו בפסוק זה כפי שהקדים בתחילת מבוא זה, שהספר נכתב לאדם דתי - צדיק, שלם בדתו ומידותיו - שומר אמונים, אלא שעיין במדעים ונבוך ולכן בא רבנו לפתוח לפניו שערי הבינה. וראה לקמן ח"ג פרק ז. ובהלכות איסורי ביאה פי"ד הלכה ג באר איזה נקרא צדיק גמור.
*1."ט'ן" מחשבה בלתי נכונה, דמיון.
2. "שכל" תבנית, מרובע ועגול ארוך וקצר ויתר התבניות, ובר"ש "תמונה" וברי"ח "עניין הדבר וצורתו" ואינו מאומה.
3. "תכ'טיט" מראהו הכללי ואף וחוטם וכיוצא וכמו שכתב רבנו בהלכות יסודי התורה פ"ד הלכה ח.
4. בראשית א כו.
5. "פלזמהם" יותר נכון היה לתרגם "והגיעו למסקנת".
6. נדמה שכוונתו גם נגד ספר "שעור קומה" כפי שכתב בתשובותיו (מהד' בלאו) סי' קיז שאבודו מצווה רבה, ושם אלוהים אחרים לא תזכירו, ע"ש. וראה בפירוש המשנה סנהדרין פ"י מ"א ביסוד השביעי מהדורתי הערה 42. ובידי דף מספר קדום וז"ל: ואמרו שנמצא בגניזת בית רבנו שגונזים בו בלויי הספרים במחסן שבבית מדרשו ספר ובו נוסח שעור קומה שנזכר בפרק חלק הוא ופירושו וזה לשונו, זהו שעור קומה, וכו' וכאן בא נוסח שעור קומה שהיה בידי רבנו, וכן דברים קשים מאוד נגד הספר המחברו והמאמינו. ומסיים וה' אלוהים אמת אין לו דמות ולא ערך ולא רוחב ולא אורך שנאמר ואל מי תדמיון אל, ואל מי תדמיוני ואשוה, יתעלה וישתבח ויתרומם... ע"כ. ויש להעיר כי נוסח שעור קומה שהיה בידי רבנו כפי שהוא בדף זה מקוצר מאוד, ולא כפי שנדפס בספר רזיאל (אמשטרדם תסא) לד ב. ובספר מרכבה שלמה (ירושלים תרפא) לו א והלאה. ולעומת זאת ידועה תשובת רבנו סעדיה גאון, אשר השיב לשואל בקשר לספר זה, שאם כוונת המחבר לאור הנברא המתגלה לנביאים בחזונם הרי אין בכך כלום.
7. ראה גם לקמן חלק א פרק מו.
8. לקמן חלק ב פרק א.
9. בראשית לט ו.
10. שמואל א כח יד.
11. שופטים ה יח.
12. ישעיה מד יג.
13. "תג'והר" נעשה "ג'והר" והוראתה מציאות עצמית. יש, והפכה "ערץ'" מקרה. ור"ש "נתעצם" כוונתו נעשה עצם מצוי, ותרגומו מלולי מדויק, אלא שנמנעתי [יז] מכך פן לא יובן.
14. אפשר לתרגם "ונעשה אשר הוא".
15. בראשית א כז. וכתב רבנו בהלכות יסודי התורה פ"ד הלכה ח: נפש כל בשר היא צורתו שנתן לו האל, והדעת היתרה המצויה בנפשו של אדם היא צורת האדם השלם בדעתו, ועל צורה זו נאמר בתורה נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, כלומר: שתהא לו צורה היודעת ומשגת הדעות שאין להם גולם, כמו המלאכים שהם צורה בלא גולם, עד שידמה להן. ואינו אומר על צורה זו הניכרת לעיניים, שהיא הפה והחוטם והלסתות ושאר רושם הגוף שזו תואר שמה. ואינה הנפש המצויה לכל, נפש חיה שבה אוכל ושותה ומוליד ומרגיש ומהרהר, אלא הדעה שהיא צורת הנפש, ובצורת הנפש הכתוב מדבר בצלמנו כדמותנו. ע"ש. והן הן הדברים האמורים כאן.
16. תהלים עג כ.
17. האדמיות שבו, הצורה המבדילה אותו מיתר בעלי החיים.
18. ראה לקמן ח"א פרק לו. שכל כוונת מעשי הפסלים למשוך ולהוריד על ידם את השפע העליון. וכוח משיכת השפע הוא הצלם שהם מדמים בהם.
19. שמואל א, ו ה.
20. דומה לו באופן מציאותי מוחשי בתבניתו ותארו וכדומה.
21. תהלים קב ז. וכך תרגם גם רס"ג, וכבר דמיתי לקאת המדברי בבדידותו ונעשתי ככוס החרבות בשוממותו. ראה שם מהדורתי.
22. יחזקאל לא ח.
23. תהלים נח ה. והכוונה שהם בעלי לשון הרע בכוונה להזיק.
24. שם יז יב. והכוונה שהם אכזרים לא ירחמו.
25. יחזקאל א כו.
26. ראה לקמן פרק ט.
27. יחזקאל א יג. וראה לקמן ח"ג פרק ז. שהנמשל התנועה.
28. כתב מתחת גלגל הירח, כפי שיטתו שהגלגלים והכוכבים בעלי דעה הם, וכפי שכתב לקמן ח"ב פרק ה, ובהלכות יסודי התורה פ"ג הלכה ט.
29. "לא ג'ארחה ולא ג'אנחה" מלים בעלות צלצול דומה, המהוות אמרה ידועה בערבית לשלילת סיוע או עזרה, והוראת הראשונה אבר כיד ורגל, והשניה בכל הגוף. ומחמת הדחק תרגמתי כן.
30. תרגמתי בכולן דימוי ולא דמיון כדי להבדיל מתרגום "כ'יאל" שהוא הכוח המדמה. ועל השגת ה' ראה לקמן ח"א פרק סח.
31. ה' יודע, האדם יודע. והאדם קולט במחשבה ראשונה את הידיעה באופן כללי. ולהדגמת קליטת "מחשבה ראשונה" ראה רס"ג בהקדמתו לספרו הנבחר באמונות ובדעות קטע ג, מהדורתי עמ' ח והלאה. וראה במיוחד דברי הפילוסוף הנודע אבי נצר אלפאראבי במאמרו "מקאלה פי מעאני אלעקל" קטע 2. [יח]

חלק ראשון - פרק [ב]

[אלוהים - שם משותף לה' ולשליטים]
הקשה לי אדם מלומד לפני שנים קושיא מופלאה, ראוי להתבונן בקושיא ותשובתנו בתירוצה, ולפני שאזכיר את הקושיא ותירוצה אומר, כבר ידע כל עברי¹ כי שם אלהים משותף לה' ולמלאכים ² ולדיינים ³ מנהיגי המדינות ⁴, וכבר ביאר אנקלוס הגר ע"ה - ונכון הוא מה שבאר - כי אמרו:

והייתם כאלהים יודעי טוב ורע ⁵

הכוונה בו העניין האחרון, אמר ותהון כרברבין ⁶. ואחר הצעת שתוף שם זה ⁷ נזכיר את הקושיא.

אמר המקשה
נראה מפשט הכתוב כי הכוונה הראשונה באדם, שיהיה כשאר בעלי חיים ללא שכל וללא תבונה, ולא יבדיל בין טוב לרע. וכאשר הימרה, הביא לו מריו את השלמות העצומה המיוחדת לאדם, והיא שיהא לו כוח ההבחנה המצוי בנו, שהוא נכבד מכל העניינים המצויים בנו, ובו מהותנו ⁸. והנה זה תימה, שיהא עונשו על מריו, לתת לו שלמות שלא הייתה לו, והוא השכל. ואין זה אלא כדברי האומר שאחד מבני אדם המרה והרבה לפשוע, ואז נלקח ⁹ ונעשה כוכב בשמים.
זו הייתה כוונת הקושיא וענינה, ואם כי לא הייתה בנוסח זה. והט אזנך לעניני ^*9 תשובתנו אנו.

אמרנו: אתה המעיין בתחילת מחשבתו ורעיונו, ומי שדימה שיבין ספר ¹⁰ שהוא הכשרת הראשונים והאחרונים בעברו עליו במקצת העתים הפנוים מן המשתה והתשמיש, כמו שהוא עובר על אחד מספרי קורות הזמן או על אחד השירים ¹¹, תן דעתך ¹² והתבונן, כי אין הדבר כפי שחשבת בעיון ראשון, אלא כפי שיתברר לאחר התבוננות בדברים הללו. והוא, שהשכל אשר השפיע ה' לאדם, שהוא שלמותו הסופית, ¹³ הוא אשר ניתן לאדם לפני מריו, ועליו נאמר בו שהוא בצלם אלוהים ובדמותו ¹⁴, ובגללו דובר עמו ונצטווה כמו שנאמר:

ויצו ה' אלוהים וכו' ¹⁵,

כי לא יהיה הצווי לבהמות, ולא למי שאין לו שכל.
כי בשכל יבדיל בין האמת והשקר, וזה היה מצוי בו בשלמותו ותמותו.
אבל הטוב והרע ¹⁶ הוא במפורסמות ¹⁷ לא במושכלות. לפי שאין אומרים השמים כדוריים טוב, והארץ שטוחה רע, אלא אומרים אמת ושקר ¹⁸, וכך בלשוננו [יט] אומרים על הנכון והשווא - אמת ושקר, ועל הנאות והמגונה - טוב ורע.

ובשכל ידע האדם האמת מן השקר, וכך הוא הדבר בכל העניינים המושכלים. וכיון שהיה בשלמות מצביו ותמימותן, והוא עם תכונותיו ¹⁹ ומושכליו אשר בו נאמר מחמתן ותחסרהו מעט מאלוהים, ²⁰לא היה לו כח ²¹ שמתעסק במפורסמות ¹⁷ כלל, ולא השיגן, עד שאפילו היותר מפורסמת במידות לגנאי, והיא גילוי הערווה, ²² לא היה זה רע בעיניו ולא הרגיש את גנותו ²³.

וכאשר חטא ונטה אחרי תאוותם הדמיוניות ותענוגות חושיו הגופניים כמו שאמר:

כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעיניים ²⁴

נענש שנשללה ממנו אותה ההשגה השכלית, ולפיכך המרה את הצווי אשר מחמת שכלו נצטווה בו, ונקנית לו השגת המפורסמות ¹⁷ ושקע בהבחנת הרע והטוב ²⁵, ואז ידע ערך מה שהפסיד ומה שנתערטל ממנו ובאיזה מצב הוא נמצא. ולפיכך נאמר:

והייתם כאלהים יודעי טוב ורע ²⁶

ולא אמר 'יודעי שקר ואמת' או 'משיגי שקר ואמת', ואין בדברים ההכרחיים טוב ורע כלל אלא שקר ואמת, והתבונן אמרו:

ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי ערומים הם ²⁷,

ולא אמר ותפקחנה עיני שניהם ויראו, כי את אשר ראה בתחילה הוא אשר ראה בסוף, ולא היה שם ערפל נגד הראות שנתבהר, אלא נעשת לו תכונה אחרת שבה הוא משיג גנות מה שלא היה משיג גנותו מקודם.

ודע כי המלה הזו, כלומר: פקח אינה נאמרת בשום פנים כי אם על עניין פקיחת רעיון, לא על חידוש חוש הראות ²⁸,

ויפקח אלוהים את עיניה ²⁹,
אז תפקחנה עיני עורים ³⁰,
פקוח אזנים ולא ישמע ³¹,

כעין אמרו:

אשר עינים להם לראות ולא ראו ³².

אבל אמרו על אדם:

משנה פניו ותשלחהו ³³

הרי ביאורו ופירושו כאשר שינה פנייתו ³⁴ גורש, כי 'פנים' שם נגזר מן 'פנה', לפי שהאדם בפניו הוא פונה לדבר הרצוי לו. אמר: כי כאשר שינה פנייתו, ³⁴ ופנה כלפי הדבר אשר כבר קדם אליו הצווי שלא יפנה אליו, גורש מגן עדן ³⁵. וזה הוא העונש שהוא כנגד החטא, מידה כנגד מידה ³⁶. לפי שהותר לו לאכול מן הערב ³⁷ ולהתענג בנחת ובשלוה, וכאשר נעשה תאוותן, והלך אחרי תענוגותיו ודמיונותיו כפי שאמרנו, ואכל ממה שהוזהר שלא לאוכלו - נמנע ³⁸ מן הכל, ונתחייב לאכול הגרוע שבמאכלים, אשר לא היו לו מקודם מזון, ודווקא אחרי יגיעה ועמל. כמו שאמר:

וקוץ ודרדר תצמיח לך וכו' בזעת אפך וכו' ³⁹,

ובאר ואמר:

וישלחהו ה' אלוהים מגן עדן לעבד את [כ] האדמה ⁴⁰,

והשוהו לבהמות במזונותיו ורוב מצביו, כמו שאמר:

ואכלת את עשב השדה ⁴¹,

ואמר מבאר לפרשה זו:

אדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו ⁴².

ישתבח בעל הרצון אשר לא תושג תכליתו וחכמתו ⁴³. [כא]

הערות:

1. כל יודע עברית.
2. גם בהלכות יסודי התורה פ"ב הלכה ז מנה רבנו "אלוהים" בין עשר מעלות המלאכים.
3. ראה לקמן ח"ב פ"ו: וכבר ידעת כי אלוהים שם הדיינים עד האלוהים יבא דבר שניהם.
4. ורס"ג מוסיף שגם הנכבדים נקראים אלוהים וכך תרגם ויראו בני האלוהים "בני אלאשראף" ראה לקמן בחלק זה פרק י"ד הערה 6.
5. בראשית ג ה. ורס"ג פירשו מלאכים, ראה פירושי רס"ג מהדורתי שם הערה 4.
6. כן היא בכל נוס' תרגום אונקלוס שבידנו: כרברבין.
7. אחר שהצענו שתוף שם זה שהוא גם שם הדיינים אשר אין תפקידם לעסוק במושכלות אלא להבחין בין טוב לרע. ושמא לזה רמזו חז"ל במועד קטן יז א למערתא דחסידי ולא קבלוה, למערתא דדייני וקבלוה.
8. ראה לעיל פ"א הערה 13.
9. "מסך" תפשוהו הרימהו ועשאוהו כוכב. וי"נ "מסך'" וכנראה כך היה לפני הר"ש שתרגם "ולפיכך שינוי ברייתו לטוב" ואין נוס' זה נכון.
*9. לפי כ"י ס.ק. ושמע עומק תשובתנו.
10. הכוונה לספר התורה. וראה לקמן חלק ג פרק יג ד"ה וכאשר תתבונן.
11. דרך אגב - שים לב ליחסו של הרמב"ם לשירים ולשרים.
12. "תת'בת" התיישבות בדבר. מחשבה רצינית מעמיקה.
13. ראה לקמן חלק ג פרק כז.
14. ראה לעיל פרק א.
15. בראשית ב טז.
16. בר"ש "המגונה והנאה" ולא דק.
17. "אלמשהוראת" דברים או עניינים שנתקבלו אצל בני אדם שהם טובים או רעים, אם כי מדת הטוב או הרע שבהן משתנה במושגי בני אדם ממדינה למדינה ומעם לעם. וראה דברי רבנו ב"מלות ההגיון" שער ח וכוונת רבנו שם בהזכירו גלוי עריות מסוג "המפורסמות" על הרגשת עוצם הזרות שבדבר ומיעוטו אצל העמים השונים, אשר ביהדות גלוי עריות נבלה ושפלות בשפל התחתיות ואפילו בלי צווי התורה, ואצל עמים אחרים זרותה פחותה בהרבה, ואף יש עמים המסתכלים על הדבר בשוויון נפש, ודברי רבנו זהים שם וכאן. (בסוף הספר הבאתי את המקור הערבי הידוע לנו עם תרגום).
18. אמת שהשמים כדוריים ושקר שהארץ שטוחה. [יט]
19. "פטרתה" התכונה והאופי הטבעי של האדם. וראה בפרק השמיני מפרקי ההקדמה לאבות מהדורתי הערה 1. ושם תרגם הר"ש "ביצירה" וכאן תרגם "מחשבתו" ושני התרגומים בלתי נכונים. וכבר ראיתי מי שהעיר נגד תרגומי שם, ובעקבות הערתו שבתי וראה בכל הקף מובני מלה זו לשם בירור האמת ונוכחתי שצדקתי בתרגומי.
20. תהלים ח ו. ושם פירש רס"ג אלוהים - מלאכים. וכך נראית הבנת דברי רבנו כאן.
21. כח רגשני חושני הפונה אל התאוותנות.
22. ההליכה ערום.
23. כי שימושו באברים אלה היה ככל כורח טבעי ללא להט התחושנות מחמת שקיעתו ושגייתו במושכלות ובעולם המחשבה.
24. בראשית ג ו.
25. בר"ש "בהתגנות ובהתנאות", ונדמה שלא הבין דברי רבנו.
26. בראשית ג ה.
27. שם ג ז.
28. ואף בתלמוד משתמשים לחידוש חוש הראות "פתח" ולא "פקח" ראה גטין כג א.
29. בראשית כא יט.
30. ישעיה לה ה.
31. שם מב כ.
32. יחזקאל יב ב. כלומר: שיש להם חוש הראות אבל לא ראו, כך גם אדם ואשתו הביטו על מה שלא היו מביטים מקודם.
33. איוב יד כ.
34. אפשר לתרגם: מגמת פניו.
35. ראה בראשית רבה פרשה טז א: ר' סימון פתח תתקפהו לנצח ויהלך משנה פניו ותשלחהו, 'תוקף' שנתן הקב"ה לאדם הראשון, 'לנצח' לעולם היה, 'ויהלך' - כיון שהניח דעתו של הקב"ה והלך אחר דעתו של נחש, 'משנה פניו ותשלחהו'. וראה שם פרשה כא ד.
36. ראה סוטה פ"ט מ"ז. ופירוש רבנו שם. וגמרא שבת קה ב. נדרים לב א. סנהדרין צ, א.
37. מכל אשר יערב לו מפירות הגן - מכל עץ הגן אכל תאכל.
38. ע"י גירושו טרידתו טרדתו. ולקמן ח"ג פרק יב כתב רבנו: וכל שאתה רואה מקושי הדבר הזה וכבדו עלינו, הוא מחמת המותרות ודרישת הבלתי הכרחי, נעשה קשה אפילו מציאת ההכרחי.
39. בראשית ג יח-יט.
40. שם ג כג. [כ]
41. שם ג יח.
42. תהלים מט יג. ופירושו אדם אשר העדיף שלא ללין, להישאר בתדירות ביקרו, שהוא שכלו הרי הוא כבהמה. והשוה דברי רבנו לקמן ח"ג פרק יח. ובפרקי הקדמתו לאבות פרק ה.
43. תכלית הרצון וחכמתו.

חלק ראשון - פרק [ג]

[תמונה ותבנית]
חושבים ¹ כי עניין תמונה ותבנית בלשון העברי ² אחד, ואינו כן.
כי תבנית הוא שם נגזר מן 'בנה', ועניינו בנין הדבר ותכניתו, כלומר: תבניתו כגון הריבוע והעיגול והשילוש וזולתן מן התבניות ³, אמר:

את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו ⁴.

ואמר:

כתבניתם אשר אתה מראה בהר ⁵,
תבנית כל צפור ⁶,
תבנית יד ⁷,
תבנית האולם ⁸,

כל אלה תכנית, ולפיכך אין העברית² מניחה מלים אלו בתיאורים הקשורים בה' כלל.

אבל תמונה הוא שם הנאמר על שלשה עניינים באופן מסופק ⁹, והוא, שהיא נאמרת על צורת הדבר הנראית בחושים מחוץ למחשבה, ^*9 כלומר: תבניתו ותכניתו. והוא אמרו:

ועשיתם פסל תמונת כל וכו' ¹⁰,
כי לא ראיתם כל תמונה ¹¹.

ונאמרת על הצורה הדמיונית של אדם ¹² הנשארת בדמיון אחרי העדרו מכנגד החושים. והוא אמרו:

בשעפים מחזיונות לילה וכו' ¹³,

וסוף הלשון יעמוד:

ולא אכיר מראהו תמונה לנגד עיני ¹⁴,

כלומר: דמיון לנגד עיני בשינה. ונאמרת על העניין האמיתי הנישג בשכל. ולפי העניין הזה השלישי נאמרת בו יתעלה תמונה, אמר:

ותמונת ה' יביט ¹⁵,

עניינו ופירושו ואמיתת ה' ישיג ¹⁶.

הערות:

1. "יט'ן" בני אדם חושבים מחשבה שאינה נכונה. וגרם להם טעות זו תרגום אנקלוס בדברים ד טז פסל תמונת כל סמל תבנית זכר - דמות כל צורה דמות דכר. תרגם שתיהן במלה אחת "דמות".
2. בר"ש 'העברית'. ואני זכרתיו בעקבות המשנה שפעמים נוקבתו (סנהדרין פ"ו ז) ופעמים זוכרתו (נגעים פ"י א). ואף רוב שימוש חז"ל בלשון זכר.
3. כלומר: שתבנית אינה נאמרת כלל על תכונת הדבר אלא על תכניתו, ואף אותם התכנים שנראו במראה הנבואה הרי הם שייכים לתבנית בלבד, ולא לתכונת הדבר. ואין הבדל אם התבנית הושגה בחוש או בנבואה.
4. שמות כה ט.
5. שם כה מ.
6. דברים ד יז.
7. יחזקאל ח ג.
8. דברי הימים א כח יא.
9. כלומר: שברוב המקומות שנאמר בהן, הוא מסופק לאיזו הוראה נאמר, וצריך להכריעו לפי עניינו.
*9. כלומר: במציאות הממשית.
10. דברים ד כה.
11. שם ד טו.
12. של אדם שראית אי פעם וכבר עבר מלפניך, וכאשר אתה זוכרו עומדת תמונתו לנגד עיני רוחך בדמיונך ללא השתתפות השכל, בממדיו ומראהו ותכונותיו.
13. איוב ד יג.
14. שם ד טז.
15. במדבר יב ח.
16. שים לבך לדברי רבנו לקמן ח"א פ"ה. ובהלכות יסודי התורה פ"ז ו כתב: ותמונת ה' יביט כלומר: שאין שם משל אלא רואה הדבר על בוריו, ע"ש. והגבלת המונח "על בוריו" ראה לקמן ח"א פרק לז. [כא]