|
[ראה, הביט, חזה] |
וירא והנה באר [כא] בשדה 2
|
| וזו ראיית עין. ואמר: |
ולבי ראה הרבה חכמה ודעת 3
|
| וזו השגה שכלית. ועל פי השאלה זו הוא כל לשון ראיה האמורה בה' יתעלה 4 כגון אמרו: |
ראיתי את ה' 5,
וירא אליו ה' 6, וירא אלוהים כי טוב 7, הראני נא את כבודך 8, ויראו את אלוהי ישראל 9, |
|
כל זה השגה שכלית לא ראיית עין כלל, כי לא יראו העיניים כי אם גוף 10, ומצד אחד 11, ורק מקצת מקריו, כלומר: מראות הגוף ותבניתו וכדומה לכך 12, וגם הוא יתעלה אינו משיג בכלים כמו שיתבאר.
וכן הביט נאמרת על ההבטה בעין על הדבר: |
אל תביט אחריך 13,
ותבט אשתו מאחריו 14, ונבט לארץ 15. |
| והושאלה להפניית המחשבה ובואה להתבונן בדבר כדי להשיגו, והוא אמרו: |
לא הביט און ביעקב 16
|
| כי אין האון נראה בעין. וכן אמרו: |
והביטו אחרי משה 17
|
|
אמרו חכמים ז"ל שנכלל בו גם עניין זה, ושבא להודיע על היותם עוקבים אחר פעולותיו ודבריו ומתבוננים בהם 18.
ומן העניין הזה נאמר: |
הבט נא השמימה 19
|
|
כי זה היה במראה הנבואה 20.
ועל דרך השאלה זו הוא כל לשון הבטה האמור בה' יתעלה: |
מהביט אל האלוהים 21,
ותמונת ה' יביט 22, והביט אל עמל לא תוכל 23. |
|
וכן חזה נאמרת על ראיית העין: |
ותחז בציון עינינו 24.
|
| והושאלה להשגת הלב: |
אשר חזה על יהודה וירושלם 25
היה דבר ה' אל אברם במחזה 26, |
| ועל דרך השאלה זו נאמר: |
ויחזו את האלוהים 27,
|
|
דע זאת. [כב]
|
הערות:
1.בפרק ג תמונה ותבנית החל לבאר מאי דסליק מניה. וכאן החל בראשון ראשון, וכדאיתה בנדרים ג א. [כא] 2. בראשית כט ב. 3. קהלת א טז. 4. בשני הכיוונים מה' כלפי הנבראים ומהנבראים כלפי ה' וכפי ההדגמה דלקמן. 5. מלכים א כב יט. 6. בראשית יח א. 7. שם א י. 8. שמות לג יח. וראה לקמן ח"א פנ"ד ופס"ד. וח"ג פי"ג. והלכות יסודי התורה פ"א הלכה י. ופרקי הקדמת אבות פ"ז. 9. שמות כד י. וראה לקמן פ"ה, וח"ב פכ"ו, וח"ג פ"ד. וראה רס"ג הנבחר באמונות ודעות מ"ב פי"ב. 10. לסיבת הגבלת ראיית העיניים לגוף בלבד. ראה רס"ג באמונות ודעות מאמר ב פרק יב מהדורתי ובהערה. ואיני סבור שרבנו כרופא יסכים להגדרתו. 11. הצד אשר מול העיניים וכנגדן בלבד, ולא יתר עבריו. 12. אבל אפיו ותכונותיו וכדומה אינן רואות, וראה שמואל א, טז ז. 13. בראשית יט יז. 14. שם יט כו. 15. ישעיה ה ל. והכוונה לפי פשט המשל הנשוא שם. 16. במדבר כג כא. וכתרגום אנקלוס ויונתן שהוא מוסב על בלעם. ודלא כרס"ג ורמב"ן ועוד שהסבו אותו כלפי ה'. 17. שמות לג ח. 18. ראה קדושין לג ב. ר' אמי ור' יצחק נפחא חד אמר לגנאי וחד אמר לשבח... מאן דאמר לשבח אמר חזקיה... נשיא עובר עומד מלפניו מלא עיניו ואינו יושב עד שישב במקומו שנאמר והביטו אחרי משה עד באו האהלה. ומפרש רבנו שטעם המצווה ומטרתה היא ההשתכלות בדרכי משה ומידותיו. וראה גם תנחומא פרשת כי תשא. שמות רבה פ' נא. וראה סנהדרין קי א. וראה דברי רבנו בהקדמתו לאבות פ"ד: וכל מה שיאמר או יעשה בוחנים אותו. 19. בראשית טו ה. 20. וכ"כ לקמן ח"ב פרק מו. 21. שמות ג ו. 22. במדבר יב ה. 23. חבקוק א יג. ופירושו גלוים לפניך מעשה העמל וכרגיל אינך מניח להם להמשיך אלא נפרע מהם ומדוע וכו'. וראה לקמן ח"א פרק מח. 24. מיכה ד יא. 25. ישעיה א א. 26. בראשית טו א. 27. שמות כד יא. ולערך השגתם ראה לקמן פרק ה. [כב] |
|
[זהירות בחקירה בנושאם אלוהיים] וכך נאמר אנו, שאין ראוי לאדם [כב] להתפרץ לעניין הגדול והנכבד הזה 4 בהשערה ראשונה 5 בלי שיכשיר את עצמו בחכמות ובמדעים, ויטהר 6 את מידותיו ככל הראוי, וירסן 7 תאוותיו ותשוקותיו הדמיוניות. 8 וכאשר ילמד הקדמות אמיתיות נכונות 9 וידע אותם, וידע חוקי הדיון 10 והלמידות, וידע דרכי ההישמרות משיבושי המחשבה 11, אז ייגש לחקור בעניין הזה. ואל יחליט בסברא ראשונה שתיראה לו, ואל ישלח מחשבותיו בהתחלה וישליטם כלפי השגת הבורא, אלא יבוש וייעצר ויעמוד עד אשר יתקדם 12 לאט לאט13. ועל עניין זה נאמר: |
ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל האלוהים 14,
|
| נוסף למה שמורה עליו הפשט על יראתו מהביט אל האור הנגלה, לא שה' ישיגוהו העיניים, יתעלה מכל מגרעת לעילא לעילא. ונשתבח ע"ה בכך, והשפיע עליו יתעלה מנעמו וטובו מה שהביא לידי כך שנאמר בו בסוף: |
ותמונת ה' יביט 15
|
|
ואמרו חכמים ז"ל כי זה גמול על שהסתיר פניו בתחילה מהביט אל האלוהים 16.
אבל אצילי בני ישראל פרצו 17 ושלחו מחשבתם, והשיגו אלא שהייתה השגה בלתי שלמה, ולפיכך נאמר בהם: |
ויראו את אלוהי ישראל ותחת רגליו וכו' 18
|
|
ולא אמר ויראו את אלוהי ישראל בלבד, כי סדר הדברים אינו אלא בקפידה 19 עליהם בראייתם, לא בתיאור היאך ראו. וכיון שלא בא אלא להקפיד עליהם 20 על אופן השגתם, אשר כללה מן הגשמיות מה שכללה, גרמה לכך התפרצותם לפני שלמותם, ונתחייבו הכליה, ונתפלל עליהם עליו השלום 21 והאריך להם עד שנשרפו בתבערה 22. ונדב ואביהוא נשרפו באהל מועד 23 כפי שנאמר בקבלה האמיתית 24.
וכיון שהדבר כן ביחס לאלו 25 כל שכן ביחס אלינו השפלים, ומי שיותר למטה ממנו, שראוי לו להתכוון ולהתעסק בהשלמת ההצעות וידיעת ההקדמות המטהרות את ההשגה מטומאתה שהן הטעויות, ואז ייגש לפני המעמד הקדוש האלוהי: |
וגם הכהנים הנגשים אל ה' יתקדשו, פן יפרץ בהם ה' 26.
|
| וכבר ציווה שלמה בהישמרות הגדולה כאשר חושב האדם להגיע לדרגה זו, ואמר בהזהירו במשלו: |
שמור רגלך [כג] כאשר תלך אל בית האלוהים 27.
|
|
[טעותם של אצילי בני ישראל] |
ויחזו את האלוהים ויאכלו וישתו 28.
|
| אבל המשך הדיבור, והוא אמרו: |
ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכו' -
|
|
יתבאר במקצת מפרקי מאמר זה29.
וכל הכוונה אשר היא מטרתנו, היא שכל ראיה או חזיה או הבטה שנאמרו בעניין זה, היא השגה שכלית לא ראיית עין. לפי שאינו יתעלה מציאות30 שתשיגהו הראות. ואם ירצה אחד ממעוטי ההשגה שלא להגיע לדרגה זו 31 שאנו רוצים לעלות אליה, ועשה את כל הלשונות הללו שנאמרו בעניין זה מורים על השגות חושיים לאורות נבראים, מלאכים או זולתם, אין נזק בכך 32 . [כד] |
|
הערות:
1.אריסטו בספר "על השמים והעולם" ספר ב פרק י. 2. באותם מדעים שרבנו מפרש שהם "מעשה בראשית". 3. "אעתקאדאת" - דעות. ובר"ש כדרכו "אמונות". וכבר ציינתי לא פעם על הגדרתו [כב] המדויקת של רס"ג למונח זה בהקדמתו לאמונות ודעות מהדורתי עמ' יא הערה 95. 4. מדעי האלוהות. או כלשון חז"ל לפי פירוש רבנו "מעשה מרכבה". 5. תפישות ו"הבנות" ראשונות שנדמה לו לאדם שהבין בראשית עיונו וכניסתו לתחום מדע זה. 6. בר"ש "ויזקק" ותרגום נאה הוא. 7. "ויקתל" ואפשר לתרגם "וישכך" ובר"ש תרגום מלולי "וימית". 8. כי אלה הם המסכים הגדולים החוצצים בין האדם לבין ידיעת ה', ועוצרים את התעלותו המחשבתית, שים לב לדברי רבנו לקמן בפרקים לב-לד. ובפרקי הקדמתו לאבות פ"ז. 9. כללים ויסודות המבוססים על מחקר מקיף וחודר כעין בפתיחת חלק ב. 10. "אלקיאס" כולל כל דרכי הדין, הקש וקל וחומר וגזרה שווה ולמידת דבר מדבר וכיוצא. ובר"ש "ההיקש". 11. "אלד'הן" - המחשבה, ההבנה, שלא יתחלף בדמיון, ובר"ש "השכל" וטעות הוא, כי אין השכל מטעה. 12. אפשר לתרגם: יתרומם. 13. ורק כשתהיה עלייתו של אדם בסולם המחשבה בהדרגה ובאופן יסודי לאחר הכנה ועתוד יכול להגיע להישג כל שהוא. 14. שמות ג ו. כלומר: שעצר את עצמו ורסן את מחשבותיו לבלתי דהור הלאה שלא בשלבים הראויים למדע זה. ועל ידי שצעד ונתעלה באיטיות ובשטחיות זכה לותמונת ה' יביט, אחרת אפשר רק להגיע לאן שהגיעו אצילי בני ישראל. 15. במדבר יב ח. וראה לעיל פ"נ הערה 16. 16. ראה ברכות ז א, ותנחומא שמות יט: בשכר 'ויסתר משה פניו' זכה לקלסתר פנים, בשכר 'כי ירא' זכה לוייראו מגשת אליו, בשכר 'מהביט' זכה לותמונת ה' יביט. 17. אפשר לתרגם "הרסו" וכלשון הכתוב פן יהרסו אל ה' לראות. 18. שמות כד י. וראה לקמן פרק כח. והשוה ח"ב פרק כו. וח"ג פרק ד. 19. אפשר לתרגם "בבקורת" ובר"ש "לדקדק" ולא דק. 20. למתוח ביקורת עליהם על מהות השגתם. 21. איני יודע היכן נתפלל עליהם משה. כי תפלתו האמורה בשמות לב לג ועתה אם תשא חטאתם על מעשה העגל היא אמורה. 22. במדבר יא א, ותפילת משה שם היא לאחר השרפה. והשוה דברי רבנו בפירושו לאבות פ"ה מ"ג מהדורתי ושם הערה 49 ויש לתקן כמו כאן. 23. ויקרא י א-ב. 24. תנחומא בהעלותך טז, ויקרא רבה סוף פרשה כ. 25. שהגיעו לרמה כל שהיא במושכלות. 26. שמות יט כב. וכבר האריך הרחיב ר' אברהם בן רבנו בפירוש פסוק זה, והכרח הבנתו ברוח תפישתו של רבנו בפירושו [כג] לשמות שם. עיין שם כי הם מסייעים להרחבת הבנת דברי רבנו כאן. 27. קהלת ד יז. וראה לקמן פרק לב. 28. שמות כד יא. ורבנו מפרש שמחמת התרופפות מגעם עם המושכלות באמת או אף ניתוק מגע זה לגמרי שקעו במה ששקע אדם הראשון לאחר החטא. כי חוק הוא במציאות האדם אם מלאה החרבה: אם מלאה זו חרבה זו, ואם מלאה זו חרבה זו. 29. כבר ציינתי לעיל כי הכוונה לקמן ח"א פרק כח, וח"ב פרק כו. וח"ג פרק ד. 30. "מוג'ודא" יישות, דבר המצוי בעין, ולפיכך תרגמתי "מציאות" להבדיל מן "מוג'וד" מצוי. 31. לרמה מחשבתית זו לזכך את 'ראה' 'חזה' ו'הביט' לפשטם, ולערטלם מן החושים, וליחסם לפעולות חושיות. אלא שהם לאור נברא הרשות בידו. ונראה שכוונת רבנו בהערה זו לרס"ג בספרו האמונות והדעות מאמר ב פרק ח ופרק י. ראה שם מהדורתי. 32. אין הפסד באמונה, כיון שאין הגשמה כלפי מעלה. אלא שאנו מרוממים ומעלים את המשיג, והוא הוריד את המושג. |
|
איש ואישה |
מכל הבהמה הטהורה תקח לך שבעה שבעה איש ואשתו 2
|
| כאלו אמר זכר ונקבה. ואחר כך הושאל שם 'אישה' לכל דבר מתוכן ומעותד להיות מקביל לדבר אחר 3, אמר: |
חמש היריעות תהיינה חוברות אישה אל אחותה 4.
|
|
הנה נתבאר לך כי גם 'אחות' ו'אח' נאמרים בשיתוף 5 על דרך ההשאלה, כמו איש ואישה. [כד]
|
|
הערות:
1.ברור שהכוונה למין האדם, ור"ש אף הוסיף "מבני אדם". 2. בראשית ז ב. 3. וזוהי מטרת הפרק. וראה לעיל בסוף המבוא "בדמותו את החומר לאשת איש זונה". וראה לקמן ח"א פרק יז. ח"ג פרק ח, ופרק יב. 4. שמות כו ג. 5. כנראה רומז למרכבה ביחזקאל א ט, וכג, אישה אל אחותה. וראה לקמן ח"ג פרקים א-ז. |
|
ילד |
וילדו לו בנים 1.
|
| ואחר כך הושאל לשון זה להמצאת הדברים הטבעיים: |
בטרם הרים ילדו2
|
| והושאל גם לעניין הצמחת האדמה מה שהיא מצמיחה, דימוי ללידה: |
והולידה והצמיחה 3.
|
| והושאל גם למאורעות הזמן, כאלו הם עניינים שנולדו: |
כי לא תדע מה ילד יום 4.
|
| והושאל זה גם לחידושי המחשבות, ומה שמחייבים מן הסברות והשיטות כמו שאמר: |
וילד שקר 5,
|
| ומזה נאמר: |
ובילדי נכרים ישפיקו 6,
|
| הולכים [כד] בהשקפותיהם 7, כמו שאמר יונתן בן עוזיאל ע"ה בתרגומו: |
ובנימוסי עממיא אזלין 8.
|
| והנה לפי העניין הזה, מי שלמד אדם איזה דבר, ואצל לו השקפה - כאלו ילד אותו האדם, מפני שהוא בעל אותה ההשקפה9. ובעניין זה נקראו תלמידי הנביאים 'בני הנביאים' 10 כמו שנבאר בשיתוף שמות בן 11. ולפי השאלה זו נאמר באדם: |
ויחי אדם שלשים ומאת שנה ויולד בדמותו כצלמו 12.
|
|
וכבר קדם לך עניין צלם אדם ודמותו מה הם. 13
נמצא שכל אותם בנים שקדמו לו, 14 לא הושגה להם הצורה האנושית באמת, אשר היא צלם האדם ודמותו האמור עליה בצלם אלוהים ובדמותו. אבל שת, כיון שלמדו והבינו והגיע לשלמות האנושית, נאמר בו ויולד בדמותו כצלמו. וכבר ידעת שכל מי שלא הושגה לו הצורה הזו אשר בארנו ענינה, שאינו אדם אלא בעל חי בצורת אדם ותבניתו 15, אלא שיש לו יכולת למיני הנזקים והמצאת הרעות, מה שאין לשאר בעלי החיים 16. כי המחשבה 17 והסברא שהייתה מעותדת לו להשגת השלמות - אשר לא הושגה - משתמש בה במיני התחבולות המביאות לרעות והמצאת הנזקים, וכאלו הוא 18 דבר הדומה לאדם או חיקויו. וכך היו וולדי אדם אשר קדמו לשת. ואמרו במדרש 19: כל אותן מאה ושלשים שנה שהיה אדם נזוף בהן, היה מוליד רוחות, כלומר: שדים 20, וכאשר נרצה הוליד דומה לו, כלומר: בדמותו כצלמו. והוא אמרו ויחי אדם שלשים ומאת שנה ויולד בדמותו כצלמו 12. [כה] |
|
|
|
הערות:
1. דברים כא טו. ואיני יודע למה היה רבנו צריך להרחיק נדוד עד חומש דברים, ויש בתחילת התורה. 2. תהלים צ ב. 3. ישעיה נה י. 4. משלי כז א. 5. תהלים ז טו. וראה טיאיטיטוס מהד' סימון 25. [ כד] 6. ישעיה ב ו. 7. "יג'תזיון באראיהם" וכפי שתרגמתי וכתרגום יונתן, ובר"ש "יספיק להם בדעותם" ואינו נכון, וטעה מפני שנתחלפה לו בתיבת "יתג'יזון" ואחריו נמשך רי"ח. 8. וראה גם לקמן ח"ב פרק יא. 9. וכדברי חז"ל: כל המלמד בן חברו תורה מעלה עליו הכתוב כאלו ילדו. סנהדרין יט ב. וראה שם צט כ. 10. מלכים ב, ב ג. ב ה. ב טו. ב יז. ד א. ו א. וכן כתב רבנו בספר המצוות עשה יא. ושם הביא לשון ספרי דברים ו ז ושננתם לבניך אלו תלמידיך. וכן כתב בהלכות תלמוד תורה פ"א ב. 11. לא כתב רבנו שתופי שם "בן" במקום אחד, אבל פיזרן, כאן בפרק זה, ויתכן גם בח"ג פכ"ב בני האלוהים, ופנ"ד בני אמי. וראה פירוש רס"ג לתהלים ב ז מהדורתי ובהערות שם. 12. בראשית ה ג. 13. לעיל פרק א. 14. לשת. 15. וכתב רבנו בפירושו למשנה בבא קמא פ"ד מ"ג: ואל יקשה בעיניך דבר זה, ואל תתמה עליו, כמו שלא תתמה על שחיטת בעלי חיים אף על פי שלא עשו שום רע, לפי שמי שלא נשלמו בו התכונות האנושיות אינו אדם באמת, ואין תכליתו אלא לאדם. ע"ש. וראה גם בהקדמה לפירוש המשנה זרעים מהדורתי עמ' מא ד"ה וכאשר. 16. ורשה פי' רבנו לאבות פ"ה מי"ג. 17. "פכרה" וכן תרגם רבנו לקמן בחלק זה פמ"ז ובר"ש "השכל" וטעות הוא. 18. האדם הזה שלא הגיע לשלמות. 19. ראה ערובין יח ב. ובראשית רבה סוף פרשה כ, ופ' כד ו. והאמור בש"ס שם "דחזא לאונסיה" אונס היצר התאוותני וכפיית הקישוי, ולא לעצם קיום המין. וקיום המין אינו בתשמיש בלבד, אלא גם בהמשך לימודו וחינוכו שיהא ממין האדם. וראה גם רס"ג בספרו הנבחר באמונות ובדעות מאמר עשירי, מהדורתי עמ' שו, כאשר דיבר נגד המפריזים בהולדת ולדות בלי לדאוג לחינוכם "ואיזו טובה תהיה בגדולם אם לא הייתה שם חכמה ולמוד". 20. לפנינו איתא להדיא "רוחין ושדין ולילין", ויתכן כי בדורות הראשונים היו מין אחד, ובדורותינו מינים הרבה. |
|
מקום |
והיה ממלא מקום אבותיו בחכמה או ביראה 4.
|
| ואמרם: |
ועדיין מחלוקת במקומה עומדת 5
|
|
כלומר: בדרגתה.
ועל דרך השאלה זו נאמר: |
ברוך כבוד ה' ממקומו 6
|
|
כלומר: כפי מעלתו ורוממות כבודו 7 במציאות. וכן כל היכן שנזכר 'מקום' כלפי ה', אין הכוונה בו אלא מעלת מציאותו יתעלה, אשר אין לה משל 8 ולא דימוי כמו שיתבאר 9.
ודע, כי כל שם אשר נבאר לך שיתופו במאמר זה אין הכוונה בכך ההערה למה שהזכרנו באותו הפרק בלבד, אלא אנו פותחים שער ומעירים אותך על עניני אותו השם שיועילו כפי מטרתנו, לא כפי מטרת העוסקים בלשון בעלי שפה מסוימת 10. ואתה התבונן בספרי הנבואה וזולתם מחבורי בעלי החכמה, ובחון את כל השמות השימושיים בהן, ובאר כל שם משותף כפי אחד מענייניו המתאים לו לפי אותו הדבור 11. והנני אומר דברים אלו מפתח למאמר זה וזולתו. למשל, מה שבארנו כאן מעניין מקום באמרו: |
ברוך כבוד ה' ממקומו 6,
|
| תדע כי עניין זה עצמו הוא עניין 'מקום', באומרו: |
הנה מקום אתי 12 -
|
|
דרגת עיון והשקפת שכל, לא השקפת עין. נוסף על המקום מן ההר שמדובר בו 13 אשר בו הייתה ההתייחדות 14 והשגת השלמות. [כו]
|
|
הערות:
1.הפרטי הוא המקום המצומצם שאדם יושב בו או מניח עליו את הכלי, והכללי המרחב כולו. וכך כתב אריסטו בפיזיקה ספר ד פרק ב. וכתב רבנו בהקדמתו למשנה, בחלוקת עניני סדר טהרות, מהדורתי עמ' לג: ופן יחשוב אדם שקריאת כל הסדר 'סדר טהרות', ומסכתא אחת ממנו 'טהרות' אינו נכון, לא! אין זה בלתי נכון אצל בעלי ההגיון, כי יש שהפרט נקרא בשם הכלל. ע"כ. וכיוצא בזה כתב [כה] ב"מלות ההגיון" שער יג, והביא לדוגמא מלת "כוכב" שהוא שם כללי לכל כוכב, והוא שם פרטי לכוכב הלכת "כוכב", והוא הנקרא אצל הראב"ע "כותב". 2. יוד חרוקה והמם בשווא נח. כלומר: במקומו של פלוני. וכפי שמדגים רבנו והולך. וראיתי מי שניקד בית שוויה ומם קמוצה, ואינו נכון. 3. כגון הוריות יא ב. 4. ראה כתובות קג ב. 5. מקואות פ"ד מ"א. 6. יחזקאל ג יב. כלומר: ללא ציור הגדרה או תפישה כל שהיא, כי כל תפישה צמצום היא מחמת התופש. 7. בר"ש "חלקו", וטעות הוא שטעה בשני מובני "חט'", כי כל המציאות כולה חלקו. 8. יתכן שהייתי צריך לתרגם "דומה" או "ערך" ומשום מה נמנעתי מכך, ומכל מקום הכוונה אין משלו. 9. לקמן ח"א פרק נו. ולעניין מקום ראה גם "מעון" לקמן ח"א פרק ע. 10. וחזר רבנו על הערה זו לקמן תחילת פרק י, כלומר: לא מילון ולא מכלול ולא ספר שורשים בא רבנו לחבר, אלא מבוא ושערים לתבונה. 11. לפי הנושא הנדון, לפי עניינו. 12. שמות לג כא. והשוה לקמן פרק טו ופרק טז. 13. ראה פסחים נד ח: ומערה שעמד בה משה. וצורך היה לה להיברא בערב שבת. 14. אפשר לתרגם "ההתבודדות", והכוונה שנתייחד ונתבודד משה עם עצמו מחוץ לעולמם של יתר בני אדם, אשר המציאות או ההמצאות ביניהם מונעת את השלמות. וכדלקמן ח"ג פרק לג ופרק נא. [כו] |
|
כסא |
כסא כבוד מרום מראשון וכו' 4.
|
|
ובגלל עניין זה נקראו השמים כסא, מפני שהם מורים אצל מי שיודען ומתבונן בהם על גדולת ממציאם ומניעם ומנהיג העולם השפל בשפע טובם 5, לכך אמר: |
כה אמר ה' השמים כסאי וכו' 6, [כו]
|
|
אמר שהם מורים על מציאותי וגדולתי ויכלתי, כהוראת הכסא על גדולת מי שראוי לו 7. זהו אשר ראוי שיסברו אנשי האמת, לא שיש שם גוף שהאל מתרומם עליו יתעלה לעילא לעילא, כי יתברר לך 8 שהוא יתעלה אינו גוף, והיאך יהיה לו מקום 9 או תנוחה על גוף?!
אלא הדבר כפי שהעירונו, שכל מקום שכבדו ה' וייחדו באורו וזהרו, כגון המקדש או השמים 10 נקרא כסא. אבל מה שהתרחבה בו השפה באמרו: |
כי יד על כס יה 11,
|
|
הוא תיאור גדולתו ורוממותו, אשר אין ראוי שתעלה בדמיונך 12 דבר מחוץ לעצמותו, ולא שום נברא מברואיו, עד שיהא 13 יתעלה מצוי בלי כסא ומצוי עם כסא 14. זוהי כפירה בלי ספק, וכבר ביאר ואמר: אתה ה' לעולם תשב כסאך לדור ודור 15, משמע שהוא דבר בלתי נפרד ממנו.16 ולפיכך הכוונה בכסא כאן ובכל הדומה לו - רוממותו וגדולתו שאינם דבר מחוץ לעצמותו, כמו שיתבאר במקצת פרקי מאמר זה 17. [כז]
|
|
הערות:
1. "כאן" בעבר, בימי קדם. כי בימי רבנו בערי אירופה הכל יושבים על הכיסאות, וחדל הכסא לשמש מושג דרגה או מעלה רוחנית. וכמו שכתב בהלכות תפלה פרק יא הלכה ה: ובערי אדום יושבים בה על הכיסאות. וראה לקמן ח"א פרק סט, מטרת הרוממות על הכסא. 2. אפשר לתרגם: מי שראוי לו. וכך תרגם ר"ש. 3. על דרך הכתוב: ויהי בצאת הכוהנים מן הקדש והענן מלא את בית ה', מלכים א ח י. 4. ירמיה יז יב. ופירושו כנראה כסא כבוד נקרא כן, על ידי שרוממו הראשון, כלומר: ה', על דרך הכתוב אני ראשון. 5. מוסב על תנועת הגלגלים וסיבוב המאורות, וכפי שיבאר לקמן חלק ב [כו] פרק ה. ובר"ש "השפעה טובה" ואינו נכון. 6. ישעיה סו א. 7. בר"ש "הכסא שהוא מוכן לגדול שהוא ראוי לו" ולא דק. 8. לקמן חלק ב פרק א. 9. "מכאן" יתכן כי רצוי היה לתרגם "מושב". 10. וכמו שהקדים רבנו, למי שיודען וכפי שהוא יודען בהתאם לכך הם כסא. 11. שמות יז טז. וראה גם לקמן ח"א פרק כח. 12. לשבועה ולאלה ולקיום כל דבר. 13. בדמיונך. 14. ואפילו לא אור נברא, כי האור הנברא הוא ביחס אלינו, ולא ביחס אליו יתעלה. 15. איכה ה יט. 16. כלומר: הוראת נצחיותו מורה על שהוא בלתי נברא. וראה לקמן ח"ב פרק כו. 17. לקמן פרק נג והלאה, כלומר: שגם מה שאנו אומרים גדולה ורוממות אינם כהבנתנו אותם ביחס לבני אדם שהם דבר מחוץ לעצמותם, ושם דובר על כל התארים באופן כללי. [כז] |
