|
דע, כי אמתת הנבואה ומהותה הוא שפע השופע מאת ה' 1 יתהדר ויתרומם באמצעות השכל הפועל על הכוח ההגיוני תחילה, ואחר כך על הכוח המדמה, וזוהי רום מעלות האדם ותכלית השלמות שאפשר שתמצא למינו, ומצב זה הוא תכלית שלמות הכוח המדמה. וזה דבר שאינו אפשרי בכל אדם בהחלט, ואינו דבר שמגיעים אליו בשלמות במדעים העיוניים והגינות המידות, ואפילו יהיו כולם בתכלית הכושר וההגינות האפשריים בלי *1 שתצטרף לכך שלמות הכוח המדמה בעיקר היצירה בתכלית האפשרית 2, וכבר ידעת כי שלמות הכוחות הגופניים הללו, אשר מכללן הכוח המדמה, נספח הוא לטוב המזג שיהיה לאותו האבר הנושא אותו הכוח, ולטוב השיעור שיהיה לו, ולזוך החומר שיהיה לה, וזה דבר שאי אפשר למלא העדרו או להשלים חסרונו בהנהגה בשום אופן. כי האבר אשר מיזגו רע בעיקר היצירה, הרי תכלית ההנהגה המאוזנת לו לקיימו בבריאות מסוימות, לא שתחזירהו למצב הנעלה שבתכונותיו. אבל אם היה פגעו מחמת שעורו 3 או מקומו, או עצמו כלומר: עצם החומר אשר נתהווה ממנו, הנה זה ממה שאין עצה נגדו, ואתה 4 יודע את כל זה ולכן אין תועלת להאריך בביאורו. [הכח המדמה והנבואה] וכבר חזרו על עניין זה בבראשית רבה ואמרו נובלת נבואה חלום 12, וזה דימוי נפלא, כי הנובלת הוא הפרי [רמו] בעינו ובעצמו אלא שנבל לפני שלמותו 13 ולפני שיגיע זמנו, כך פעולת הכוח המדמה בעת14 השינה היא פעולתו בעת14 הנבואה, אלא שהם בו חסרון ולא הגיע לתכליתו. ולמה אשמיעך דבריהם ז"ל ואניח מקראות התורה, אם יהיה נביאכם ה' במראה אליו אתוודע בחלום אדבר בו 15, הנה הודיענו יתעלה אמיתת הנבואה ומהותה, והשמיענו שהיא שלמות הבאה בחלום או במראה, ומראה נגזר מן ראש והוא שיגיע 16 לכת המדמה משלמות הפעולה עד שרואה את הדבר כאילו הוא מבחוץ, ויהיה הדבר אשר הוחל ממנו כאילו בא לו על דרך התחושה 17 החיצונית. ושני חלקים אלה בהן כל מעלות הנבואה כמו שיתבאר 18, כלומר: במראה או בחלום. וכבר ידוע כי הדבר אשר האדם בעת יקיצתו ושימוש חושיו עסוק בו מאוד, שקוע בו ומשתוקק לו, הוא אשר פועל בו הכוח המדמה בעת השינה 19 כאשר שופע השכל עליו כפי הכנתו, ומיותר להביא משל בזה ולהרבות בו דברים, כי הוא דבר פשוט כבר ידעו כל אדם, והוא כעין השגת החושים אשר לא יחלוק בהן אדם מן השלמים באפיים הטבעי 20. [תכונותיו של הנביא] כללו של דבר כל חוש המישוש אשר ביאר אריסטו בספר המידות 28 ואמר כי החוש הזה חרפה הוא לנו, וכמה יפה מה שאמר וכמה נכון שהוא חרפה, לפי שהוא לנו מהמת היותנו בעלי חיים לא יותר, כשאר הבהמות, ואין בו מאומה מענין האנושיות *23. אבל שאר התענוגות החושיים כגון הריח והשמע והראות 24, הרי אף על פי שהם גופניים אפשר למצוא בהם אי פעם הנאה לאדם מצד היותו אדם כפי שביאר את זה אריסטו. וכבר נמשכנו בדברים במה שאינו מן המטרה, אלא שיש בו צורך, כי רוב מחשבות המצויינים מבעלי המדע טרודות בתענוגות החוש הזה [רמז] ומשתוקקים הם להם, ומתפלאים עם זאת מדוע אינם מתנבאים אם הייתה הנבואה ממה שבטבע 25. וכן הכרחי גם שיהא האדם הזה כבר חדל לחשוב ובטל תשוקתו לשררות הבלתי אמיתיות, כלומר: אהבת הניצחון, או שירוממוהו בני אדם וישיג כבודם ומשמעתם לעצמו של דבר 26, אלא יראה את כל בני אדם כפי מצביהם, שהם בהם 27 בלי ספק כבהמות וכחיות הטרף, אשר לא יחשוב השלם יחיד הסגולה כאשר חושב עליהם 28 אלא היאך להנצל מנזקי המזיקים מהם אם אירע לו עמהם שיתוף, או תועלת במה שיועילו לו מהם אם נזקק לכך באיזה הכרח מדברים הנחוצים לו, - הרי האדם אשר אלה תואריו, אין ספק שבעת שיפעל כוחו המדמה אשר הוא בתכלית השלמות האפשרית, וישפע עליו מן השכל כפי שלמותו העיונית, הרי לא נשיג כי אם דברים אלוהיים מופלאים מאד, ולא יחזה זולת ה' ומלאכיו, ולא יחשוב ולא תושג לו ידיעה אלא בדברים שהם השקפות נכונות והנהגות כלליות להישרת בני אדם זה עם זה, וידוע כי שלושת העניינים הללו אשר כללנו, והם: שלמות הכוח ההגיוני על ידי הלמוד, ושלמות הכוח המדמה מעיקר היצירה, ושלמות המידות בביטול המחשבה בכל התענוגות הגופניות וסילוק התשוקה למיני ההתבדלויות הטיפשיות הרעות יהיו בהם יתרונות השלמים זה על זה רבים מאוד, וכפי היתרונות בכל אחד משלשת העניינים הללו יהיו יתרונות מעלות כל הנביאים 29. [ביטול הנבואה מן הנביאים] ואף על פי שהוא עליו השלום לא היה לכוח המדמה קשר בנבואתו, אלא שפע השכל עליו בלי אמצעיתו כפי שהזכרנו כמה פעמים שלא נתנבא במשל כשאר הנביאים, ויתבאר זה, ואין זה מטרת הפרק. וכן תמצא גם שמקצת הנביאים נתנבאו זמן מסוים ואחר כך נסתלקה מהם הנבואה ולא היה הדבר תמידי מחמת מקרה שאירע 35. וזוהי הסיבה העצמית הקרובה לסילוק הנבואה בזמן הגלות בלי ספק, איזו עצלות או עצבות יהיו לאדם באיזה מצב שיהיה יותר מהיותו עבד נשלט ומשועבד לכסילים הרשעים, אשר כללו העדר ההגיון האמיתי וכללות התאוות הבהמיות ואין לאל ידך 36, ובכך יועדנו 37, [רמח] והוא אשר רצה באומרו ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו 38, ואמר מלכה ושריה בגויים אין תורה גם נביאיה לא מצאו חזון מה' 39, וזה נכון וסיבתו ברורה, כי הכלי 40 כבר בטל. והוא גם הסיבה בשיבת הנבואה לנו כפי שהייתה לימות המשיח מהרה יגלה כמו שהובטח 41. |
הערות:
1. וכך תרגם גם ר"ש, וכאן רבות המסתי אם לא ראוי יותר לתרגם "השופע מה'" ובהתאם להשקפה השלישית שקדמה לעיל. ורי"ח דוקא כאן מבלי משים תרגם טוב "הנאצל מהבורא" והדברים עתיקים *1. בר"ש "עד שיחובר" ואילו קרא את הכל במחתא חדא ובהקשר אחד, לא היה נזקק לשנות את המקור. 2. וזוהי השלמות שעליה דן אפלטון ב"מינון" והגיע למסקנה שאינה ניתנת ללמידה ואינה עוברת בירושה. 3. כמותו. 4. רבנו פונה לתלמידו יוסף שעסק גם ברפואה וגם בתורת הנפש. 5. ראה לעיל ח"א פרק עג ד"ה הערה. ובהקדמתו למסכת אבות הפרק הראשון. 6. ראה גם ספר המידות לאריסטו ספר א פרק יג ד. 7. מהות החלום והנבואה מין אחד שכולם מפעולות המדמה, ושונים רק בקבלת שפע השכל. פרט כמובן לנבואתו של משה רבנו וכדלקמן בסוף פרק זה, 8. "תראדף" דימוי והשוואה בענין. ובר"ש "המשך". 9. ברכות נז ב. 10. בר"ש "ולא יפול השיעור" ואינו נכון, 11. וראה לעיל ח"א פרק נו. 12. פרשה יז ז. ופרשה מד יט. 13. אפשר: גמרו. 14. אפשר: [רמו] במצב. 15. במדבר יב ו. 16. אפשר: שיושג. 17. הרגשה ותחושה שכאילו באו לו על ידי מודיע מבחוץ, וכך היה לפני ר"ש שתרגם "ההרגשה היוצאת". אך אצל מ, "אלאחכאם אלכ'ארג'" הכשרה ידיעה והחכמה שבאה לו לאדם מבחוץ על ידי מעורר מורה או מדריך, ולא מאליו. וחוששני שאין נוסחה זו נכונה. 18. לקמן פרק מא מחלק זה. 19. ראה ברכות נה ב אין מראין לאדם אלא מהרהורי לבו. והלאה דף נו א. 20. כלומר: שהדברים המורגשים באחד החושים לא תהיה בהם מחלוקת בין בני אדם שאותם החושים בהם בריאים ושלמים מצד מבנה גופם ואפיים הטבעי, ויחלוק בהם אדם שאותו החוש שלו לקוי או חסר. ובר"ש "משלמי הדעת המוטבעת באדם" ואיני חושב שהוא נכון. 21. אפשר גם: פונה אל. 22. כלומר: היאך ראוי שתהא דעתו במושגי האלהות. ובר"ש "ומה שצריך שיאמן בזה". 23. ספר ג פרק יג. וראה לקמן בחלק זה פרק מ. וח"ג פרק ח שם נאמרו הדברים בפירוט ובהרחבה. וראה בח"ג גם פרק מט. וראה גם אפלטון בספרו פאידרוס פרק לא. וכן בשיחת סוקרטים בפאידון עמ' E 82. *23. ובענין זה אביא כאן דברי אחד מקדמוננו (ראה קובץ על-יד תשיא' עמ' נא) שהאדם בעת שהוא אוכל ושותה וסך גופו והולך ויושב ורואה ושומע ומריח וממשש וכל שאר התאוות הגופניות... אפשר לו לחשוב בדעתו... ולהתבונן בענינים מושכלים... אבל תאות המשגל אי אפשר לאדם... להתבונן במושכלות בהחלט בשעת יציאת הטפה שהיא ש"ז. נמצא שהיא תכלית התאוות הגופניות והיא הקצה האחרון שבתכלית השפלות. 24. ראה הקדמת רבנו למסכת אבות הפרק החמישי שהביא לשון חז"ל דירה נאה ואשה נאה וכלים נאים ומיטה מוצעת לתלמידי חכמים (שבת כה ב) מרחיבין דעתו של אדם (ברכות נז ב) ובבני הנביאים ולפניהם נבל ותוף [רמז] וחליל וכנור (שמואל א י, ה) ובאלישע והיה כנגן המנגן ותהי עליו רוח (מלכים ב ג טו). 25. כדלעיל פרק לב מחלק זה ההשקפה השנית. 26. כלומר: לעצם השררה והכבוד כשלעצמם, וראה אריסטו במידות ספר א פרק ה 2. אבל אם מתכוין שיהא מכובד בעיניהם כדי שיהו דבריו מקובלים למען ידריכם בדרך היושר בכל המובנים אין זה רע, וראה לעיל ח"א פרק סט ד"ה וכך הוא הדבר בכל תכלית, 27. שהם באותם המצבים. 28. על חיות הטרף. ובדומה להם אותם שהם בדמות אדם וכל שאיפתם ומאויי נפשם הקנאה והתאווה והכבוד. ולפי כ"י ס, ב, צריך לתרגם "השלם המיחד" וראה ר"ש ברשימת שאלות ששאל לרבנו. 29. ראה גם בהקדמתו למסכת אבות הפרק השביעי. 30. שבת ל, ב, וכן כתב בהלכות יסודי התורה פ"ז הל' ד. 31. פרקי ר' אליעזר פרק לח. וראה גם הקדמת רבנו. למסכת אבות הפרק השביעי. 32. זהו פירוש מה שאמרו בתענית ל, ב. "עד שלא כלו מתי מדבר לא היה דיבור עם משה" לא שנפסקה ממנו הנבואה לגמרי. 33. "נובה" ובר"ש "תלונת". וכתב כי מקודם כתב "נבואת" ורבנו תיקן לו תרגום משפט זה בנוסח זה "ושמשה ע"ה לא באתהו הנבואה כבואה מקודם מאחר תלונת המרגלים עד שמתו כל דור המדבר מאנשי המלחמה לפי שנלאה מסבול טרחם לפי עוצם תלונותיהם". 34. "בג'מלתהם" ובר"ש "אנשי המלחמה" ואינו נכון לפי המקור. 35. ראה לקמן תחלת פרק מה. 36. על דרך הכתוב: דברים כח לב. 37. אפשר: איים עלינו 38. עמוס ח יב. [רמח] 39. איכה ב ט. 40. צלילות הדעת ושלמות המחשבה. 41. יואל ג א. |
|
[שלושה סוגי השפעה, היוצרים חכם, נביא ושליט] והוא, שיש שמגיע ממנו דבר לאדם מסוים, ויהיה שיעור אותו הדבר המגיע אליו כדי להביאו לידי שלמות לא יותר. ויש שיהיה אותו הדבר המגיע אל האדם שיעור שיועדף על שלמותו להשלים זולתו. כפי שהדבר נוהג בכל הנמצאים 2, אשר יש מהן שהגיע לו מן השלמות מה שמנהיג בו זולתו, ומהם שלא הגיע לו מן השלמות, אלא בכדי שיהא מונהג בזולתו 3 כמו שביארנו . ואחר זה, דע כי השפע הזה השכלי, אילו היה שופע על הכוח ההגיוני בלבד, ואינו שופע ממנו מאומה על הכוח המדמה, בין מחמת מיעוט הדבר השופע או מחמת מגרעת שהייתה במדמה מעיקר היצירה, עד שאינו יכול לקבל שפע השכל- - הנה זה הוא סוג של חכמים בעלי העיון. ואם היה אותו השפע על שני הכוחות יחד כלומר: ההגיוני והמדמה כמו שביארנו וביאר גם זולתנו מן הפילוסופים, והיה המדמה 4 בתכלית השלמות היצירתית 5 - הנה זה הוא סוג הנביאים. ואם היה השפע על המדמה בלבד, ויהיה ההגיוני מוגבל בין מעיקר היצירה או מחמת מיעוט הכשרה- - הרי הסוג הזה הם מנהיגי המדינות מייסדי החוקים 6, והקוסמים והמנחשים 7, ובעלי החלומות הצודקים, וכן עושי הפלאות על ידי התחבולות המופלאות ומעשי הלהטים 8 על אף שאינם חכמים, הם כולם מן הסוג הזה השלישי. וממה שאתה צריך לדעת ברור, הוא, שמקצת אנשי הסוג הזה השלישי יתחדשו להם דמיונות מופלאים וחלומות והפתעות 9 בהקיץ כעין מראה הנבואה, עד שמדמים לעצמם שהם נביאים, ויתפלאו מאוד במה שהם משיגים מאותם הדמיונות, וחושבים 10 שהושגו להם מדעים שלא על ידי לימוד, ויבואו בבלבולים גדולים בעניינים הנעלים העיוניים 11, ומתערבבים אצלם הדברים האמיתיים בדברים הדמיוניים תערובת מתמיהה 12, כל זה מחמת חוזק המדמה וחולשת ההגיוני, והיותו אין בו מאומה כלל 13, כלומר: שלא יצא אל הפעל. [רמט] [הבדלים בין בני אדם בשלושת הסוגים] וכל סוג משני הסוגים הראשונים נחלק לשני חלקים כמו שביארנו, והוא שהשפע המגיע אל כל סוג מהם יהיה: -או בכדי להשלימו לא יותר, - או בכדי שיועדף על שלמותו מה שישלים בו זולתו. והנה הסוג הראשון והם החכמים פעמים יהיה השופע על הכוח ההגיוני של אחד מהם בכדי לעשותו בעל מחקר והבנה וידע ויבחין, ולא יתעורר ללמד לזולתו ולא לחבר ספר ולא ימצא תשוקה לכך, ואין לו יכולת לזה. ויש שיהיה השופע עליו בכדי לעוררו בהכרח לחבר וללמד. כך הוא המצב בסוג השני: יש שיבואהו מן החזון בכדי שלמות אותו הנביא לא יותר, ויש שיבואהו ממנו מה שגורם לו לקרוא 15 לבני אדם וללמדם ולהשפיע עליהם משלמותה. והנה נתבאר לך כי אלמלא שלמות עודפת זו לא נתחברו המדעים בספרים, ולא קראו 15 הנביאים לבני אדם אל מדעי האמת, לפי שאין חכם מחבר דבר לעצמו ללמד את עצמו מה שכבר ידע *15, אלא טבע השכל הזה כך הוא, שהוא שופע תמיד ומתפשט 16 מצד מקבל אותו השפע למקבל אחר אחריו, עד שיסתיים באדם שאי אפשר שיעבור ממנו אותו השפע 17, אלא יביא לו שלמות בלבד, כפי שהמשלנו באחד מפרקי מאמר זה 18. וטבע הדבר הזה מחייב למי שהגיע לו כמות עודפת זו מן השפע, שיקרא לבני אדם בהכרח, יקבלו ממנו או לא יקבלו, ואפילו יינזק בגופו, ואף מצאנו נביאים שקראו לבני אדם עד שנהרגו 19, ואותו השפע האלוהי מעוררם ואינו מניחם לנוח ולא לשקוט כלל, ואפילו יארעו להם צרות, ולפיכך תמצא ירמיה עליו השלום, ביאר כי כאשר סבל מהשפלת אותם המורדים והכופרים שהיו בזמנו חשב לכבוש 20 נבואתו ולא לקרוא להם אל האמת אשר מאסוהו, ולא יכול על כך, אמר, כי היה דבר ה' לי לחרפה ולקלס כל היום ואמרתי לא אזכרנו ולא אדבר עוד בשמו והיה בלבי כאש בוערת עצור בעצמותיי ונלאתי כלכל ולא אוכל 21. וזהו עניין דברי נביא אחר22 אד' אלוהים דבר מי לא ינבא 23. דע זאת. |
|
הערות:
1. לשון רבים. 2. כלומר: ביתר השלמויות. 3. "יכון מדברא בגירה" וכפי שתרגמתי. כי גם להיות מונהג צריך תבונה. וכדברי ר' טרפון תמה אני אם יש בדור הזה מי שמקבל תוכחת. ערכין טז ב. ור"ש נדמה לו שיש טעות "ותקן" מלבו בהתאם לאמור לעיל וכתב "אלא כשיעור שיהיה מנהיג בו עצמו לא זולתו" ואינו נכון. 4. בר"ש השמיט מן "והמדמה כמו שביארנו " עד כאן. וטעה בין שתי תיבות דומות. 5. כלומר: שאיו בו מגרעת אורגנית, וכדלעיל בפרק לו. 6. אפשר: מייסדי הדתות. 7. כשהם עצמם תועים. אבל אותם הרמאים המתעים אינם בסוג זה. 8. תרגמתי כן בעקבות רס"ג שתרגם בלהטיהם - בכ'פיהם. וזו בודאי כוונת רבנו. ובר"ש "והמלאכות הנעלמות". 9. "דהשאת" ובר"ש "וטרופים" וברי"ח "ובעתות" ולפיכך חשב שטיינשניידר בפרושו למאמר הייחוד עמ' 32 שהדברים אמורים נגד מחוקק האסלאם. 10. "ט'ן" מעלים על לבם דבר שאינו אמת. כלומר: שאומרים דברים עיוניים שיש בהם מן האמת משהו, אבל ללא יסוד וללא בסיס אלא כעין קליטה מן האויר. 12. בר"ש "ערוב נפלא" ולדעתי אינו נכון כאן. 13. כלומר: לא לומד ולא הודרך כדי שיצא אל הפעל, [רמט] 14. אפשר: הסוגים הללו יתרונות רבים מאוד זה על זה. 15. "ידעו" וכלשון הכתוב: ויקרא שם אברם בשם ה'. *15. ראה באיגרתו של רבנו לתלמידו ר' יוסף, מהדורתי קטע ב, שכתב שהוא חבר את ספרו משנה תורה לו לעצמו כדי להתפנות מן החקירה והחיפוש למה שיזדקק לו ולעת הזקנה, אין הדברים הללו אלא מתוך ענותנות יתירה. 16. אפשר: וימשך. 17. אל אחרים. 18. לעיל בפרק יא מחלק זה. 19. ראה דברי הימים ב כד כא. 20. בר"ש "השתדל לסתום". 21. ירמיה כ ח-ט. 22. בר"ש "האחרון" וטעות הוא. 23. עמוס ג ח. |
|
[בנביא - שילוב אומץ ותפיסה] וכוח האומץ הזה משתנה בתוקף ובחולשה כשאר הכוחות, עד שאתת מוצא מבני אדם שהוא אמיץ נגד אריה 3, ומהם הנס מפני העכבר, ותמצא יחיד היוצא נגד צבא ונלחם בהם 4, [רנ] ותמצא אשר אם צעקה עליו אשה רועד ופוחד. והכרחי שתהא שם גם הכנה מזגית מעיקר היצירה 5, ויתווסף הדבר ויוצא מה שבכוח על ידי ההפעלה 6 ולפי השקפה מסוימת 7, וכך גם יחסר בחוסר ההפעלה6 וכפי השקפה מסוימת 7. ומגיל הילדות הוכר לך בנערים תגבורת כוח זה בהם או חולשתו 8. וכך זה כוח התפישה9 הוא מצוי בכל אדם ומשתנה במיעוט וריבוי, ובפרט בדברים אשר יש לאדם בהם התעניינות מרובה ומחשבתו משוטטת בהם, עד שתמצא בלבך כי פלוני כבר אמר כך או עשה כך בעניין פלוני 10, ויהיה הדבר כך. ותמצא מבני אדם מי שהשערתו ותפישתו חזק מאוד וקולע, עד שאפשר שאינו מדמה בדבר שיהיה, אלא אם כן יהיה כפי שדמה, או יהיה מקצתו. וגורמי דבר זה מרובים, מנסיבות מספר בעבר ובעתיד ובהווה, אלא שמרוב חוזק התפישה הזו תסקור המחשבה את כל אותן הנסיבות ויסיק מהן בזמן קצר מאד, עד שאפשר לחשוב כי זה לא במשך זמן. ובכוח זה מפתיעים מקצת בני אדם בהגדת עתידות מפליאות. והכרחי שיהו שני כוחות הללו בנביאים חזקים מאד, כלומר: כוח האומץ וכוח התפישה 9, ובעת שפע השכל עליהם יתחזקו שני כוחות הללו מאוד מאד עד שיגיע הדבר למה שכבר ידעת, והוא שניגש האדם הבודד במטהו נגד מלך עצום להציל אומה מתחת שיעבודו, ולא חת ולא נבהל ממנ,ו כיון שנאמר לו כי אהיה עמך 11. וגם מצב זה משתנה בהם, אבל הכרחי שיהא שם, כמו שנאמר לירמיה אל תירא מפניהם וגו' 12 ואל תחת מפניהם וגו' הנה נתתיך היום לעיר מבצר וגו' 13, וליחזקאל נאמר אל תירא מהם ומדבריהם 14. וכך תמצא את כולם עליהם השלום בעלי אומץ חזק. וגם ביתרון 15 כה התפישה בהם מגידים העתידות במותרות, ומשתנה הדבר גם בהם כפי שידעת. ודע כי הנביאים האמיתיים יהיו 16 להם השגות עיוניות בלי ספק שלא יוכל האדם בעיון הפשוט להשיג הטעמים 17 אשר מהם נתחייבה אותה המסקנה. וכעין זה מה שהם מודיעים דברים אשר לא יוכל האדם בכוח ההשערה והתפישה הכלליים בלבד להגיד אותם, לפי שאותו השפע עצמו אשר שפע על הכוח המדמה והביאו לידי שלמות עד שהושג מפעולותיו שמודיע את מה שיהיה, ומשיגם כאלו הם דברים שחשו אותם החושים והגיעו אל המדמה הזה מצד החושים, הוא גם מביא לידי שלמות פעולת הכוח ההגיוני עד שיהא מפעולותיו שידע דברים אמיתיים במציאות, ותהיה לו השגה זו כאילו השיגם על ידי הקדמות עיוניות 18. זהו האמת אשר ראוי לסבור אותו מי שמעדיף להיות כנה עם עצמו 19, לפי שכל הדברים מעידים זה על זה ומוכיחים זח את זה 20, וזה ראוי להיות בכוח ההגיוני עוד יותר, כי אמתת שפע השכל הפועל [רנא] אינו אלא עליו, והוא מוציאו לפועל 21, ומן הכוח ההגיוני יגיע השפע למדמה, והיאך יתכן שתגיע שלמות המדמה לידי רמה זו והיא השגת מה שלא בא לו מן החושים, ולא תגיע כמותה להגיוני והיא השגת מה שלא השיגה בהקדמות ולמידת דבר מתוך דבר ותבונה, וזו היא אמתת עניין הנבואה, ואותם הרעיונות הם אשר מתייחד בהם ההיגד הנבוא. [אנשים המשלים עצמם שהם נביאים] ואפשר 24 שהם כלומר מה שמשיגים אותם האנשים, אינם אלא רעיונות שהיו להם 25 ונשארו רשמיהם חקוקים בדמיונם עם כל מה שבכוח המדמה שלהם. וכאשר רוקנו דמיונות רבים ובטלום נשארו רשמי אותם הרעיונות לבדם ונגלו להם, וחשבום דבר שהופיע ועניין שבא מבחוץ. והרי הם דומים לדעתי לאדם שיש לו בביתו אלפי בעלי חיים 26, ויצא כל מי שהיה באותו הבית פרט לאחד שהוא היה מכלל מי שהיה בבית. וכאשר נשאר אדם זה עם אותו האחד לבדו, נדמה לו כי עתה בא אליו לבית, ואין הדבר כן, אלא הוא מכלל מי שלא יצא. ומקום זה מן המקומות המטעים המאבדים, ורבים אבדו בו מאותם שרצו להבחין 27. ולפי זה תמצא אנשים שבררו השקפותיהם בחלומות שראו, ודימו כי אותו שנראה להם בחלום הוא דבר זולת ההשקפה שהיו סוברים אותה או שמעוה בהקיץ 28. ולפיכך ראוי שלא לשים לב למי שלא שלם כוחו ההגיוני ולא הגיע לתכלית השלמות העיונית, כי אותו אשר הגיע לשלמות העיונית הוא אשר אפשר שהפיג מדעים אחרים בעת שפע השכל האלוהי עליו, והוא אשר הוא נביא באמת, וכבר נאמר זה בפירוש ונביא לבב חכמה 29, אמר כי הנביא באמת הוא לבב חכמה. וגם זה ממה שראוי לדעת. |
|
הערות:
1. "אקפדם" אומץ לגשת לדבר ללא רתיעה. ואין לה קשר עם גבורה. ובהקדמת אבות פ"א הע' 20 תרגמתי "אקראם" עוז. ו"שג'אעה" אומץ. כדי להבחין ביניהן, ובר"ש "כוח וגבורה" וכך תרגם שם את שתי המילים הנ"ל "גבורה" ואינו נכון. ובמקום אחר מצאתי לנכון לתרגם "אקדאם" גישה, בעקבות רס"ג שתרגם ויגש אליו יהודה (בראשית מד יח) "פתקדם". 2. ראה הקדמת רבנו לאבות הפרק הראשון ד"ה ואחזור לעניננו מהדורתי עמ' שעד. 3. שופטים יד ו. שמואל א יז לד. 4. שופטים [רנ] סו טו. שמואל א יד יד. 5. וראה גם בהקדמת רבנו למסכת אבות תחילת הפרק השמיני מהדורתי עמ' שצו. 6. התרגול ועשיית מעשי אומץ בפועל וכפי שכתב שם. 7. היא השקפת רבנו שנתבארה שם שאין שום השפעה למולדות ולמערכות הכוכבים על תכונותיו הנפשיות של האדם. אלא בנין גופו מיזגו וחינוכו הם המעצבים את דמותו. אבל לפי השקפת הוברי שמים ההוזים בכוכבים תכונות האדם מוטבעות במטבעות שאין לו שליטה עליהם. וראה שבת קנו א. 8. בוצין בוצין מקוטניה יריע. ברכות מח א. 9. "שיעור" תפישה מהירה וקלה, הרגשה מחשבתית רגישה הקולטת גם תנודות קלות וממרחק רב. ובר"ש "כוח המשער" כנראה מן כמו שיער בנפשו. משלי כג ז. ואיני חושב שהוא נכון. 10. אף כי טרם שמעת אותו אומר אותם הדברים, אלא שכוח התפישה שלך מקשר ומצרף נסיבות שונות כגון הרגליו והלכי מחשבתו הידועים לך מדיבורים אחרים. ושים לב לדיברי רבנו בהמשך הלשון. 11. שמות ג יב. 12. ירמיה א ח. 13. שם א יז--יח. 14. יחזקאל ב ו 15. במה שהוא מצוי בהם במידה מרובה. 16. אפשר: יושגו. 17. אפשר: הסיבות. 18. כגון הספרים שחברו חכמי ישראל שהיו בימי הנביאים מבני יששכר בעניני התכונה. שהם עניינים שבמציאות ונודעו להם מפי הנביאים שלא באותם הדרכים שבהם הגיעו אליהם חכמי המחקר. וראה דברי רבנו בהלכות קדוש החודש פי"ז הל' כד, 19. "אלאנצאף לנפסה" ובר"ש "להודות באמת". 20. כלומר: שלמויותיו של [רנא] אדם בשטחים מסויימים יש בהם משום עדות על שלמויותיו בשטחים אחרים. אבל מי שאנו מכירים אותו חסר ידיעה נעדר חכמה ונעקש הגיון, אינו חשוד להיות בעל רוח הקדש וכל שכן נבואה. 21. ראה גם בהקדמה למסכת אבות סוף הפרק הראשון: ודע שזו הנפש האחת אשר קדם תיאור כוחותיה או חלקיה היא כחומר, והשכל לה צורה. וכו' ע"ש. 22. אפשר: להנצל, להוציא. 23. חושבני שיותר נכון לתרגם: מדע. 24. ומכאן מתחיל רבנו לפקפק גם בכח התפישה או ההשערה שלהם. 25. אשר שמעום וקלטום מאחרים. 26. "אשכ'אץ אלחיואן" ובר"ש "אישים מבני אדם". 21. להיות בעלי הבחנה. ובר"ש "מן המחזיקים עצמם כחכמים". ולפי הבנה זו שגם היא אפשרית היה נכון יותר לתרגם "מאותם הרוצים להתבלט". 28. שמא רומז רבנו לשאלות מן השמים או שאלות חלום שהיו מקובלים על חכמי צרפת אז? 29. תהלים צ יב. |
|
[לפני משה לא נשלחו נביאים לבני אדם] פירוש הדבר, כפי מה שנאמר בספרי הנבואה וכפי הנאמר במסורת 6, הוא, שכל מי שקדם למשה רבנו מן הנביאים, כגון האבות ושם עבר ונוח ומתושלח וחנוך, לא אמר אחד מהם כלל לשום סוג מבני אדם שה' שלחני אליכם וצווני לומר לכם כך וכך, והזהירכם מלעשות כך, ויצווכם לעשות כך. דבר כזה לא לשון התורה מעיד עליו ולא מסורת אמת אמרתו, אלא כל אלה היה בא להם חזון מאת ה' כמו שביארנו 7, מי שגבר עליו אותו השפע כגון אברהם, קיבץ בני אדם וקראם על דרך הלימוד וההדרכה אל האמת שהשיג, כמו שהיה אברהם מלמד לבני אדם ומבאר להם בראיות עיוניות שיש לעולם אלוה אחד, ושהוא ברא כל אשר זולתו 8, ושאין ראוי לעבוד את הצורות הללו ולא שום דבר מן הנבראים, וכורת ברית עם בני אדם על כך, ומושכם בדברי הטפה נעימים ומטיב להם 9, לא שאמר להם אי פעם ה' שלחני אליכם וצווני והזהירני10. ואפילו כאשר נצטווה במילה, והוא ובניו ובני ביתו מלם, ולא קרא את בני אדם לכך בצורת קריאה נבואית, הנך רואה לשון התורה בו כי ידעתיו וגו' 11, הנה ביאר כי על דרך הצוואה בלבד היה עושה. וכן יצחק ויעקב ולוי וקהת ועמרם באופן זה היו קוראין את בני אדם 12. וכן תמצא חכמים אומרים בנביאים שקדמו לו, בית דינו של עבר, בית דינו של מתושלח 13, מדרשו של מתושלח - 14, כולם עליהם השלום היו נביאים מלמדים לבני אדם, באופן שהם היו מורים ומלמדים ומדריכים, לא שאמרו ויאמר ה' אלי דבר אל בני פלוני, כך היה הדבר לפני משה רבנו. אבל משה רבנו כבר ידעת מה שנאמר לו, ומה שאמר, ודברי כל העם לו היום הזה ראינו כי ידבר אלוהים וגו' 15. אבל כל נביא ממנו 16 שבא אחרי משה רבנו, כבר ידעת לשון משאות 17 כולם, ושהם היו במעמד 18 מוכיחים לבני אדם, וקוראין אותם לתורת משה, מאיימין על הנוטה 19 ממנה, ומבטיחים מי שהתמיד אחריה. וכך אנו סוברים שכך הדבר תמיד, כמו שאמר לא בשמים היא וגו' 20 לנו ולבנינו עד עולם 21, וכך צריך להיות, כי הדבר השלם בתכלית האפשרית במינו, לא יתכן שימצא זולתו במינו כי אם פחות מאותה השלמות 22, או בהגזמה או בגירעון 23. כמו המזג המאוזן אשר הוא תכלית איזון אותו המין, הרי כל מזג שאינו כמו אותו האיזון יהיה בו תוספת או גירעון 24. [התורה - איזון חוקים ומשפטים טובים] וכאשר נדבר במאמר זה בטעמי המצוות יתבאר לך מצדקה 28 וחכמתה מה שראוי להתבאר, ולפיכך נאמר בה תורת ה' תמימה 29. אבל מי שמדמה כי עולה כבד וקשה ושיש בה סבל 30, כל זה טעות בהתבוננות. ולקמן 31 אבאר קלותה באמת אצל השלמים, ולפיכך אמר מה ה' אלוהיך שואל מעמך וגו' 32 ואמר המדבר הייתי לישראל וגו'33. אלא שכל זה ביחס לחסידים. אבל אנשי העושק והכעס וההשתלטות הרי המזיק והקשה ביותר אצלם, שיהא שם שופט שימנע את ההשתלטות. וכן התאוותנים השפלים, הקשה ביותר עליהם היא מניעת ההפקרות בזנות, והפעלת העונשים בעושיהם. וכך כל בעל מגרעת נראה לו כי מניעת הרע שהוא מעדיפו כפי מגרעתו המידותית טורח עצום. ואין לשקול קלות התורה וקשייה לפי שאיפותיו של כל מושחת שפל בעל מגרעות מידותיות, אלא נבחנים לפי השלם שבבני אדם אשר מטרת התורה הזו שיהו כל בני אדם אותו האדם 34. ולכן תורה זו בלבד היא אשר אנו קוראים אותה תורה אלוהית, אבל כל שזולתה מן ההנהגות המדיניות כחוקי היוונים והזיות ה"צאבה", וזולתם, כל אלה מפעולות אנשים מנהיגים לא נביאים כמו שביארתי כמה פעמים. |
|
הערות:
1. בפרקים לו-לז-לח, 2. לעיל בפרק לה. 3. שאינה באמצעות המדמה, ושאין אנו יכולים להשיג את אמתת מהותה וכמו שכתב גם בסנהדרין פ"י מ"א היסוד השמיני. מהדורתי עמ' ריד. 4. אשר נקראנו לקבל עלינו את החוקים והמשפטים האלה הכתובים בספר התורה הזה. 5. והוא היסוד [רנב] התשיעי משלש עשרה יסודות התורה שקבע רבנו בפירושו לסנהדרין פ"י מ"א ראה שם מהדורתי עמ' רטו. כי בנדפס שובש היסוד הזה לגמרי. וביתר הרחבה כתב בהלכות יסודי התורה פ"ט הל' א. וראה גם איגרת תימן מהדורתי בשליש אחרון של קטע א. 6. ראה לעיל פרק ל הע' 53 ובר"ש "בקבלה". 7. לעיל בסמוך פרק לח. ובמקצתם כוונת רבנו גם על הדחף הנפשי הדוחף את האדם ללמד להדריך ולהטיף כאמור שם. 8. אפשר: כל מה שזולתו. 9. ראה גם בהלכות עבודה זרה פ"א הל' ג. ובראשית רבה פרשה מג ח. 10. ראה גם לעיל ח"א פרק סג והע' 19. 11. בראשית יח יט. 12. ראה הלכות מלכים ומלחמותיהם פ"ט הל' א. 13. איני יודע היכן, וראה מכות כג ב. עבודה זרה לו ב. 14. גם זה איני יודע היכן. וראה בראשית רבה פרשה סג ז.וטו. 15. דברים ה כא. 16. מישראל. ולפי כ"י ס, "ממי שבא" לכלול הכל. 17. תרגמתי כן בעקבות רס"ג שתרגם משא - "קצה". ובר"ש "דברי עניניהם כולם" ולא דק, 18. אפשר: בדרגת. 19. אפשר: הסוטה. ובר"ש "מייעדים רע למניח אותה". 20. דברים ל יב. 21. שם כס כח. 22. השוכוה גן השכלים לר' נתנאל בר' פיומי פרק ו, מהדורתי עמ' קכא. 23. אפשר: ביתור או בחסור. 24. כי לא יתכן ואין במציאות שני דברים ממין אחד שונים זה מזה ושניהם בתכלית האיזון. 25. דברים ד ח. 26. ראה גם הקדמתו לאבות הפרק הרביעי ד"ה אבל מה שעשו, מהדורתי עמ' שפב. וראה גם הלכות דעות פ"א ה'ל ד: הדרך הישרה היא מידה בינונית שבכל דעה ודעה מכל הדעות שיש לו לאדם והיא הדעה שהיא רחוקה משתי הקצוות ריחוק שווה ואינה קרובה לא לזו ולא לזו.,. ומצווים אנו ללכת [רנג] בדרכים המלו הבינונים והם הדרכים הטובים שנאמר והלכת בדרכיו. 21. בר"ש "ולא טורח בהם ולא תוספת כעבודת המתבודד בהרים הפורש עצמו מן הבשר והיין ודברים רבים מצרכי הגוף ובטלטול לעבודה וכיוצא בהם. ולא חסרון שיביא אל זוללות ואל שטיפה בזימה עד שיחסר שלמות האדם" ואין מכל הדברים הללו מאומה במקור. 28. אפשר: מאזונה. 29. תהלים יט ח, 30. "קשה להיות יהודי". 31. בפרק מ. 32. דברים י יב. 33. ירמיה ב לא. 34. האדם השלם. |
