מורה נבוכים / יוסף בכה"ר דוד קאפח

תרגם לעברית, ביאר והכין על-פי כתבי-יד ודפוסים

מהדורת אינטרנט מעוצבת בידי יהודה איזנברג

חלק שני

- המשך -

רבינו משה בן מימון - מורה הנבוכים
תרגם לעברית, ביאר והכין - יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעוצבת בידי יהודה איזנברג

חלק שני - פרק [מו]

הערות:

1. "שכ'ץ" פרט, יחידה, יכול להיות של מין האדם, או בעל חי, או צמח, או דומם, או מושג. ובריש "האיש".
2. "צורה" אפשר לתרגם: צורה, או אופן. ובר"ש "תכונה" ואינו נכון לדעתי. [רסו]
3. "פי אלנום" ור'"ן נתחלפה לו בתיבת "אלמנאם" וכתב "בחלום" ולא דק.
4. יתכן כי שורה זו היתה מקור השראת החלום הטיפוסי של בעל "משל הקדמוני" בשער הרביעי סיפור הבחור והזקן הקוסם.
5. "תנקל" כגון באברהם ויוצא אותו החוצה, וכדומה. ובר"ש "ונסיעות" ואינו נכון.
6. ראה ירמיה א, ז ט יב יד. יג ו. יחזקאל מד ב. זכריה יא יג.
7. יחזקאל ח א-ג.
8. שם ג כג.
9. בראשית טו ה.
10. יחזקאל לז א. וראה סנהדרין צב ב. ובכל מאמר תחית המתים לא הזכיר רבנו אף במילה אחת מתים שהחיה יחזקאל. ואף לא בשום חיבור אחר מחיבוריו. וראה גם לעיל מא הע' 36.
11. שם ח ז-ח.
12. שם ד א-ט.
13. יחזקאל ה א.
14. בר"ש "מתת נביאיו דומים לשוטים ולשיכורים" וטעה בקריאת המקור. וכנראה שרבנו רומז לדברי ההוא מין שאמר לר' אבהו אלהכון גחכן הוא וכו' ראה סנהדרין לט א.
15. בר"ש "ויצוום לעשות מעשה השוטים ויצוום לעשות מעשה השגעון" וכנראה שתירגם תחילה באחת משתי הצורות ואח"כ החליף לשניה. והמעתיקים הכניסו שתיהן ללא הבחנה.
16. איני יודע מקור לזה, גם בספר המצוות שלו לאוין מג-מד אין זכר לזה. גם בהלכות עבודה זרה פרק יב לא אמר כן. ולא עוד אלא שגילוח פאת הראש לא נכפל בכהנים בויקרא כא ה, ואין אלו הלאו האמור בכל, שם כ כז. ובספר המצוות לאווין קע כתב: ומן הסוג הזה עצמו האזהרה שהזהיר את הכהנים לא יקרחו קרחה בראשם ופאת זקנם לא יגלחו ובבשרם לא ישרטו שרטת, ושלשה לאווין אלו עצמן כבר קדמו לכל ישראל בכלל ואמר לא תקיפו פאת ראשכם ולא תשחית, ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת, ושרט לנפש לא תתנו בבשרכם. ונכפלו בכהנים להשלמת הדין בלבד כמו שנתבאר בסוף מכות (דף כ, א) כאשר נתבארו דיני שלוש מצוות הללו. ואילו היו לאווין מיוחדים בכוהנים ולא היו להשלמת דין אלא מצוות נפרדות כי אז היה הכהן חייב על כל מעשה מהם שתי מלקיות, [רסז] משום שהוא ישראלי ומשום שהוא כהן, ואין הדבר כן, אלא מלקות אחת בלבד כשאר ישראל. עכ"ל. וברור כי רבנו אמר את הדברים כאן על דרך הדרש וההטפה שדרך המטיף להגדיל ולהפריז בעניין.
17. ישעיה כ, ג.
18. אפשר: "חלושי ההיקש" כלומר: שאין בכוח בינתם להקיש מדבר לדבר. ובר"ש "חלושי הסברא".
19. בראשית טו א.
20. שם טו ה.
21. ראה ירמיה יג ד-ז.
22. ראה פסיקתא רבתי כז. ומה לביתא במגלה יד ב שיצא מארץ ישראל להחזיר עשרת השבטים. אפשר שאין להקשות מדיברי אגדה וכפי שכתב רבנו לעיל בסוף הפתיחה למורה. ואפשר שכוונתו שלא יצא מארץ ישראל לבבל בגלות נבוזראדן.
23. הושע א ב.
24. ישעיה כט יא. וראה גם לעיל בחלק זה פרק כט.
25. ראה שופטים ו כא-לז.
26. ראש השנה כה ב.
27. לעיל בחלק זה פרק מא.
28. זכריה יא י.
29. שם יא יב-יג.
30. אפשר: האפשריות בנמנעות. [רסח]

חלק שני - פרק [מז]

[לשון הגזמה בדברי הנביאים]
אין ספק שכבר נתבאר ונתברר כי רוב נבואת הנביאים במשלים, כי הכלי לכך זוהי פעולתו, כלומר: המדמה.
וכן ראוי לדעת גם מענייני ההשאלות וההגזמות מעט, לפי שפעמים יבוא זה בפסוקי ספרי הנבואה, ואם יובן הדבר שהוא בדיוק, ולא יוודע שהוא גוזמא והפלגה, או יובן כפי מה שמורה עליו הלשון לפי הנחתו הראשונה, ולא יוודע שהוא מושאל, יווצרו דברים מוזרים.
וכבר בארו ואמרו דיברה תורה לשון הבאי ¹, כלומר: ההגזמה, ולמדו באומרו ערים גדלות ובצורות בשמים ², וזה נכון.
ומסוג ההגזמה אמרו כי עוף השמים יוליך את הקול ³, ועל פי זה נאמר אשר כגבה ארזים גבהו וגו' ⁴, וסוג זה מצוי הרבה בדברי כל הנביאים, כלומר: דברים שנאמרו על דרך ההגזמה וההפלגה לא על דרך הדיוק והדקדוק.

[גודלו של עוג]
ואינו מסוג זה מה שאמרה תורה בעוג הנה ערשו ערש ברזל וגו' ⁵, כי ערש היא המיטה, אף ערשנו רעננה ⁶, ואין ערש האדם כפי מידתו בשווה, לפי שאינו בגד שלובש אותו, אלא הערש יהיה תמיד יותר גדול מן האדם הישן עליו. והנוהג הידוע שהוא יהיה יותר ארוך מן האדם בכדי שליש אורכו. ואם היה אורך הערש הזה תשע אמות, יהיה אורך הישן עליו כפי הנוהג ביחס המיטות שש אמות או יותר מעט. ואמרו 'באמת איש', רוצה לומר אמת אדם בינוני ⁷, כלומר: משאר בני אדם, לא שזה באמת עוג. לפי שכל אדם אברי יחסיים על הרוב, והרי הוא אומר כי אורך עוג היה פי שנים באורך אחד משאר בני אדם או יותר ⁸ מעט, וזה בלי ספק נדיר באישי המין, אלא שאינו נמנע בשום אופן.

[אורך חיי האנשים]
אבל מה שנתפרש בתורה מדיוק חיי אותם האנשים ⁹, אני אומר שלא היה אותם החיים אלא אותו האיש האמור לבדו, אבל שאר האדם חיו החיים הטבעיים הרגילים, ותהיה הנדירות הזו באותו האדם, אם על ידי גורמים רבים במזונו והנהגתו, או על דרך הנס ונוהג לפי דרכו ¹⁰, ולא יתכן לומר בו זולת זה.

[דברים שנאמרו על דרך ההשאלה]
ועל דרך זו ראוי להתבונן מאוד בדברים שנאמרו על דרך ההשאלה, מהם שהוא פשוט וברור שלא יסתפק בו שום אדם, כגון אמרו ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רנה וכל עצי השדה ימחאו כף ¹¹ שההשאלה בזה ברורה.
וכן אמרו גם ברושים שמחו לך וגו' ¹² תירגם יונתן בן עוזיאל אף שלטונין חדיאו לך עתירי נכסין, עשאו מעניין המשל ¹³, כמו חמאת בקר וחלב צאן. ¹⁴

וההשאלות האלה רבים מאוד מאד בספרי הנבואה, מהם אשר ההמון מרגיש שהם מושאלות, ומהם שהם חושבים שאינן מושאלות, כי לא יסתפק אדם באומרו יפתח ה' לך את אוצרו וגו' ¹⁵ שזו השאלה, ושאין לה' אוצר שאוצר בו המטר¹⁶, וכן אמרו ודלתי שמים פתח וימטר עליהם מן ¹⁷, לא יחשוב שום אדם שיש בשמים שער ודלתות ¹⁸, אלא זה על דרך הדימוי, והוא אחד ממיני ההשאלה.
וכך ראוי להבין אמרו נפתחו השמים ¹⁹, ואם אין מחני נא מספרך אשר [רסט] כתבת ²⁰, אמחנו מספרי ²¹, ימחו מספר חיים ²², כל זה על דרך הדימוי, לא שיש לו יתעלה שם ספר שכותב בו ומוחק כפי שחושב ²³ ההמון אשר אינם מבינים ²⁴ מקום ההשאלה כאן, והכל מסוג אחד.

והבן כל מה שלא הזכרתי כפי מה שהזכרתי בפרק זה, וחלק העניינים בדעתך והבחן ביניהם, יתבאר לך מה שנאמר על דרך המשל, ומה שנאמר על דרך ההשאלה, ומה שנאמר על דרך ההגזמה ²⁵.
ומה שנאמר כפי שמורה עליו ההנחה הראשונה בדיוק, ואז יתבארו לך כל הנבואות ויתבררו, וישארו לך דעות מושכלות נוהגות לפי סדר, רצויות לפני ה', כי אין רצוי לפניו יתעלה כי אם האמת, ואין מכעיסו ²⁶ כי אם השווא.

ואל יתבלבלו השקפותיך ומחשבותיך, ויהיו בדעותיך השקפות בלתי נכונות רחוקות מאוד מן האמת ותחשבם תורה, כי התורות הם ²⁷ אמת צרופה אם הובנו כראוי אמר צדק עדותך לעולם וגו', ²⁸ ואמר אני ה' דובר צדק ²⁹.

וגם בהבחנה זו תינצל מלדמות מציאות דבר שלא המציא אותו ה'; ומהשקפות רעות אשר יתכן שיביאו מקצתן לידי כפירה, ודעות גרועות ביחס לה', כמצבי הגשמות והתארים וההתפעלויות כמו שביארנו ³⁰, או תחשוב על אותם הדברים הנבואיים שהם בטלים ³¹ וכל הצרה המביאה לידי כך היא הזנחת מה שהעירונו עליו.

והנה גם עניינים אלה מסתרי תורה, ואף על פי שדיברנו בהם יש בו הכללה, הרי פירוטו קל אחרי כל מה שקדם.

הערות:

1. חולין צ, ב. תמיד כט א.
2. דברים א כח.
3. קוהלת י כ.
4. עמוס ב ט.
5. דברים ג יא
6. שיר השירים א טז.
7. אפשר: ממנו.
8. כן הוא בכל נוס' כתבי היד של המקור, וכ"ה גם ברי"ח. ובר"ש "או פחות מעט" וכנראה שתיקן כן מסברא, כי האדם הבינוני הוא יותר על שלוש אמות באמת איש, שהן בערך 150 ס"מ, ואם עוג שש אמות, הרי הוא פחות מעט מכפל.
9. האמורים בבראשית ה.
10. אפשר: ונוהג כמשפטו.
11. ישעיה נה יב. וראה גם רס"ג בספרו האמונות ודעות מאמר ב פרק י.
12. ישעיה יד ח.
13. ולא מענין ההשאלה.
14. דברים לב יד.
15. שם כח יב.
16. וראה גם בדברי חז"ל חגיגה יב ב. אוצרות ברד ואוצרות שלג.
17. תהלים עח כג-כד.
18. אף הדורש בבכורות מה א דלתות לבית ולאשה לא השווה להן פסוק זה.
19. יחזקאל א א. וראה לעיל מד הע' 12, ועצם הערה ביעף זו ראויה לשימת לב תוך קישור כל האמור בעניין זה. כי הלא מדובר במראה נבואה, או בחזון, וכל חזון מתגלה במשלים ובהשאלות לשוניות. וראה גם [רסט] לקמן ח"ג פרק ז.
20. שמות לב לב. וראה גם פירוש רבנו לאבות פ"ב מ"א.
21. שם לב לג.
22. תהלים סט כט.
23. "יט'ן" מחשבה בלתי נכונה.
24. "ישערוא" יעלו על לבם. ובר"ש "בלתי שוערים".
25. הבאי והגזמה באו אצל רבנו לחילופין בשל שכנותם העניינית. אם כי חז"ל בחולין צ, ב. הבחינו ביניהן.
26. כתב רבנו כאן לשון הכעסה. וראה לעיל ח"א פרק לו.
21. אפשר: מצוות כי המצוות הם.
28. תהלים קיט קמד.
29. ישעיה מה יט.
30. לעיל ח"א פרק נה.
31. כלומר: בתפשך את הדברים כפשוטם אתה עלול לבוא לידי אחת משתים, או לידי אמונות הבל בפרט ביחס לה' ותהיה מכעיס, או שתראה אותם נגד ההגיון והאמת ותכפור בהן.

חלק שני - פרק [מח]

[ה' הוא הסיבה הראשונה, והנביאים משמיטים הסיבות שבדרך]
פשוט הוא מאוד שכל דבר מתחדש יש לו סיבה קרובה חדשה אותו, ולאותה הסיבה סיבה, וכך עד שיסתיים הדבר לסיבה הראשונה לכל דבר, כלומר: רצון ה' וחפצו ¹. ולפיכך פעמים נשמטים בדבר הנביאים כל אותם הסיבות האמצעיות, ומיחסים לה' אותה הפעולה הפרטית המתחדשת, ואומרים שהוא יתעלה עשאה.

וכל זה ידוע, וכבר דברנו בו אנחנו וזולתנו מאנשי האמת ², והיא השקפת כל אנשי תורחנו.

ואחר הצעה זו שמע מה שאבאר בפרק זה והתבונן בו התבוננות מיוחדת לו, יותר על התבוננותך שאר פרקי מאמר זה, והדבר אשר אבאר לך הוא זה.

דע, שכל הסיבות הקרובות אשר מהם נתחדש מה שנתחדש, אין הבדל בין שהיו אותן הסיבות עצמיות טבעיות או בחיריות או מקריות על דרך האירוע ³.

וכוונתי בבחיריות שתהא סבת אותו המתחדש בחירת אדם ⁴, ואפילו היתה הסיבה רצון בעל חי מכל בעלי החיים, הרי [רע] כל זה מתיחס לה' יתעלה בספרי הנביאים, ואומרים בסתם בדברם על אותה הפעולה כי ה' עשאה, או ציווה בה, או אמרה. ונאמרו בכל הדברים הללו לשון אמירה, ולשון דיבור, וליבון ציווי, ולשון קריאה, ולשון שליחה.

וזהו העניין אשר רציתי להעיר עליו בפרק זה. והוא, כיון שה' כפי שהונח ^*4 הוא אשר עורר אותו הרצון לאותו החי הבלתי הוגה, והוא אשר חייב אותה הבחירה לחי ההוגה, והוא אשר הנהיג הדברים הטבעיים כפי מהלכם ⁵, והאירוע הוא מטוב הדבר הטבעי ⁶ כמו שנתבאר ⁷, ורובו משותף בין הטבע והבחירה והרצון ^*7, נתחייב לפי כל זה לומר על מה שמתחייב מאותן הסיבות כי ה' ציווה שייעשה כך או אמר יהיה כך.

ואני אזכיר לך מכל אלו דוגמאות ועליהן תדון כל מה שלא אומר.

אמר במה שנוהג תמיד מן הדברים הטבעיים, כנמיסת השלג כאשר מתחמם האויר, והמית גלי מי הים בעת משב הרוח.
אמר ישלח דברו וימסם ⁸.
ויאמר ויעמד רוח סערה ותרומם גליו ⁹.
ואמר בירידת המטר ועל העבים אצווה מהמטיר וגו' ¹⁰.

ואמר במה שתהיה סיבתו בחירות אנושיות, כמלחמת עם שנמסר בידו עם אחר, או אדם שנתעורר להזיק לאדם אחר, ואפילו בקללה.
אמר בהשתלטות נבוכדנצר הרשע וצבאותיו, אני צוויתי למקדשי גם קראתי גיבורי לאפי ¹¹, ואמר בגוי חנף אשלחנו ¹².
ובפרשת שמעי בן גרא אמר כי ה' אמר לו קלל את דוד ¹³.

ובהצלת יוסף הצדיק מן הכלא אמר שלח מלך ויתירהו ¹⁴.
ובניצחון פרס ומדי על הכשדים אמר ושלחתי לבבל זרים וזרוה ¹⁵.
ובפרשת אליהו ע"ה כאשר סבב לו ה' אשה לכלכלו ¹⁶ נאמר לו הנה צוויתי שם אשה אלמנה לכלכלך¹⁷.
ואמר יוסף הצדיק לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלוהים ¹⁸
ואמר במה שהייתה סיבתו רצון בעל חי ותנועתו לצרכיו החיוניים, ויאמר ה' לדג ¹⁹, כיון שה' הוא אשר עורר בו אותו הרצון, לא שהוא עשאו נביא והראה לו חזון ²⁰.
וכך נאמר בארבה שבא בימי יואל בן פתואל כי עצום עושה דברו ²¹.
וכך נאמר גם בהשתלטות חיות הטרף על ארץ אדום בזמן חורבנה בימי סנחריב, והוא הפיל להן גורל וידו הלקתה להן בקו ²², ואף על פי שלא הזכיר כאן לשון אמירה ולא ציווי ולא שליחה, אבל עניין הדברים דומה ופשוט. ועל כל הדומה לדוגמא זו מן הדברים תדון.

ואמר גם בדברים שיארעו במקרה בהחלט. אמר בפרשת רבקה ותהי אשה לבן אדניך כאשר דבר ה' ²³.
ובפרשת דוד ויהונתן אמר לך כי שלחך ה' ²⁴.
ובפרשת יוסף וישלחני אלוהים לפניכם ²⁵.

הנה נתבאר לך היאך אומרים על עתוד הסיבות איך שנתעתדו, בין שהיו סיבות בעצם, או במקרה, או בבחירה, או ברצון, בחמשת לשונות אלו, והם:

צווי
אמירה
דבור
שליחה
קריאה.

דע את זה ונהג על פיו בכל מקום [רעא] לפי ענינו, ויסתלקו זרויות רבות ויתבאר לך אמתת הדבר באותו המקום שנראה רחוק מן האמת.

ועד כאן הגיעו הדברים בעניין הנבואה ומשליה ושימושיה, וזה כל מה שאמרתי לך בעניין זה במאמר זה, וניגש לעניינים אחרים בעזרת שדי.

נשלם החלק הזה השני ממורה הנבוכים ונסמך לו החלק השלישי [רעב]

הערות:

1. וכדלעיל פרק סו, ופרק סט מחלק א.ופרק כה מחלק זה ד"ה ודע.
2. הכוונה החוקרים האמיתיים. ונדמה לי שהכוונה לרס"ג, וכמו שכתב בפירושו לבראשית ג כא ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור. ראה פירושי רס"ג לתורה מהדורתי.
3. "ערצ'יה אתפאקייה" והוסיף רבנו "אתפאקיה" כדי לסלק טעות בפירוש "ערץ'" מקרה, שהוא נשוא על נושא. ובר"ש הושמט.
4. וכדלעיל הע' 2. [רע]
*4. אפשר: שנחברה שאומת.
5. וראה גם בהקדמתו לאבות הפרק השמיני ד"ה אבל הדבר, מהדורתי עמ' שצט.
6. "מן פצ'ל אלאמר אלטביעי" כלומר: שזה מכלל הטוב שהשתית הקב"ה בעולם שכל דבר יציב בו והולך או נוהג לפי סדר ומשטר קבוע והמקרה הוא רק ביחס למקום ולזמן ולא לעצם הדבר. ובר"ש "והמקרה הוא ממותר הענין הטבעי".
7. ראה לעיל ח"א פרק סט. וראה גם לקמן ח"ג פרק יז.
*7. להבדלי מושגי בחירה ורצון ראה לעיל בחלק זה פרק ז הע' 6.
8. תהלים קמז יח.
9. שם קז כה.
10. ישעיה ה ו.
11. שם יג ג.
12. שם י, ו.
13. שמואל ב טז י. וכוונת רבנו שהוא מזיקו בקללתו לפי דמיונו של המקלל. וראה ספר המצוות של רבנו לאווין שיז.
14. תהלים קה כ.
15. ירמיה נא ב.
16. בר"ש "סבב לו ה' פרנסתו".
17. מלכים א יז ט.
18. בראשית מה ח.
19. יונה ב יא.
20. אפשר: עשאו נביא ונבהו. וראה לעיל פרק לב בהשקפה שלישית.
21. יואל ב יא.
22. ישעיה לד יז.
23. בראשית כד נא. וכבר קראו חז"ל מעשה זה נחש, ראה חולין צה ב, וראה גם בהלכות עבודה זרה פי"א הל' ד.
24. שמואל א כ כב.
25. בראשית מה ז. [רעא]