מורה נבוכים / יוסף בכה"ר דוד קאפח

תרגם לעברית, ביאר והכין על-פי כתבי-יד ודפוסים

מהדורת אינטרנט מעוצבת בידי יהודה איזנברג

חלק שני

- המשך -

רבינו משה בן מימון - מורה הנבוכים
תרגם לעברית, ביאר והכין - יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעוצבת בידי יהודה איזנברג

חלק שני - הקדמה

[מטרת הספר - ביאור דברים הקשים שבתורה]
דע, כי לא הייתה כוונתי במאמרי זה לחבר דבר במדעי הטבע, או לתמצת ¹² עניני מדעי האלהות לפי שיטות אחדות ¹³, או להוכיח מה שהוכח מהן.

ולא הייתה מטרתי בו לתמצת [קע] ולסקור ¹⁴ תכונות הגלגלים ולא להודיע את מספרן, כי הספרים שנתחברו בכל זה יש בהם די, ואם אינם מספיקים באיזה עניין, הרי אין מה שאומר אני באותו העניין יותר טוב מכל מה שנאמר.

אלא הייתה המטרה במאמר זה, מה שכבר הודעתיך אותו בהקדמתו, והוא ביאור דברים הקשים ¹⁵ שבתורה, וגילוי אמיתת סודותיה אשר הם למעלה מהבנות ההמון. ולכן ראוי לך, כאשר תראני מדבר בקיום השכלים הנבדלים ובמניינם, או במניין הגלגלים ובסיבות תנועותיהם, או בבירור עניין החומר והצורה, או בעניין השפע האלוהי, וכיוצא בעניינים אלו, אל תחשוב ולא יעלה בלבך שלא נתכוונתי אני אלא לבירור אותו העניין הפילוסופי בלבד, לפי שאותם העניינים כבר נאמרו בספרים רבים, והוכחה אמיתת רובן.

אלא אין מטרתי כי אם להביא מה שבהבנתו יתברר קושי אחד מדברים הקשים ¹⁵ שבתורה, ויותרו קשרים רבים בידיעת אותו העניין אשר אתמצת¹² אותו.

וכבר ידעת מהקדמות מאמרי זה ¹¹, כי אין צירו סובב אלא על ביאור מה שאפשר להבין מן מעשה בראשית ומעשה מרכבה, וביאור הקושיות התלויות בנבואה ובידיעת ה'.

ולכן כל פרק שתמצאני מדבר בו -
בביאור דבר שכבר הוכח במדעי הטבע,
או דבר שהוכח במדע האלוהי,
או נתברר שהוא הטוב ביותר שיש להחזיק בדעה ¹⁶,
או דבר התלוי במה שנתבאר ביתר המדעים,
- דע שהוא מפתח הכרחי להבנת דבר מספרי הנבואה, כלומר: ממשליהם וסודותיהם, ובגלל כך הזכרתיו וביארתיו ובררתיו, למה שיועילנו בידיעת מעשה מרכבה או מעשה בראשית, או ביאור יסוד מעניין הנבואה, או לקבוע כדעה השקפה נכונה מן הסברות התורניות.

ואחר שהקדמתי הקדמה זו אשוב להשלים מה שהחלונו. [קעא]

רבינו משה בן מימון - מורה הנבוכים
תרגם לעברית, ביאר והכין - יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעוצבת בידי יהודה איזנברג

חלק שני - פרק [ג]

[על השקפות אריסטו]
דע, כי ההשקפות הללו, אשר סובר אריסטו בסיבות תנועת הגלגלים, אשר מהם למד מציאות שכלים נבדלים ¹, ואף על פי שהם טענות שלא נתקיימה עליהן הוכחה, אלא שהם מעטי הספקות מכל ההשקפות שנאמרו ², והם אמורים לפי סדר³, כמו שאומר אלסכנדר ⁴ ב"מבאדי אלכל" ⁶.

והם גם דברים המתאימים להרבה ממאמרי התורה, ובפרט כפי שנתבאר במדרשות המפורסמים אשר אין ספק שהם לחכמים כמו שאבאר ⁶. ולפיכך אביא השקפותיו וראיותיו כדי ללקוט מהם את התואם לתורה ומסכים עם מאמרי ⁷ החכמים זכרם לברכה. [קעא]

הערות:

1. יתכן שרצוי היה לתרגם "שכלים נפרדים". וראה לשון רבנו בהלכות יסודי התורה פ"ב הל' ג.
2. כי זה כלל יסודי בכל ההשקפות שאינם ניתנות להוכחה או שטרם הצלחנו להוכיח אחת מהן, שיש לתפוס את זו שהקושיות נגדה פחותות ויותר קלות ערך, ואשר הספקות המתעוררות נגדה פחותות מן האחרות. וכדלקמן פרק כג מחלק זה.
3. לפי סדר המציאות.
4. אלסכנדר מאפרודיסיה, מגדולי מפרשי אריסטו. חי באתונה בסוף האלף הרביעי ליצירה.
5. תרגומו "ראשית הכל" נלומר מעשה בראשית.
6. לקמן פרק ה והלאה, שם העתיק רבנו דברי חז"ל התואמים עם דברי הפילוסופים.
7. "אקאויל" ובר"ש "לדרכי" ואינו נכון.

רבינו משה בן מימון - מורה הנבוכים
תרגם לעברית, ביאר והכין - יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעוצבת בידי יהודה איזנברג

חלק שני - פרק [ד]

[הגלגל בעל נפש]
לעניין שהגלגל ¹ בעל נפש, הרי הוא ברור עם ההתבוננות.
אבל יעלה על לב השומע שזה דבר שקשה להשיגו, או שגם ירחיקהו ², בגלל שנדמה לו אמרנו בעל נפש, שהיא כנפש האדם ³ או החמור והשור ⁴. ואין זה עניינו של דבר. אלא עניין הדבר, שתנועתו המקומית מורה על שיש בו מקור ⁵ שבו הוא נע בלי ספק, ואותו המקור הוא נפש בלי ספק ולא פקפוק ⁶.

וביאור הדבר, כי מן המוכחש שתהא תנועתו הסיבובית כתנועת האבן באופן ישר למטה, או כתנועת האש למעלה, עד שיהא מקור אותה התנועה טבע ⁷ ולא נפש. כי אשר ינוע תנועה זו הטבעית, יניעהו אותו המקור אשר בו, אם היה שלא במקומו כדי לבקש מקומו. וכאשר יגיע למקומו ינוח, והגלגל הזה נע במקומו בעצמו ⁸ בסיבוב.

וגם לא מפני שהוא בעל נפש יתחייב לנוע כך, לפי שכל בעל נפש אינו נע אלא מחמת טבע או מחמת ציור ⁹, כוונתי באמרי כאן טבע דרישת מתאים ובריחה מבלתי מתאים.

ואין הבדל בין שהיה מניעו לכך דבר חיצוני, כבריחת החי מחום השמש, ופנייתו למקום המים כאשר יצמא, או שהיה המניעו דמיון¹⁰ כי גם בדמותו הבלתי מתאים והמתאים ינוע החי, והגלגל הזה אינו נע לבריחה מבלתי מתאים, ולא לדרישת מתאים, כי אשר אליו הוא נע ממנו ינוע, וכל אשר ממנו ינוע אליו הוא נע.

ועוד, אילו הייתה תנועתו בגלל כך, כי אז היה חיובי שיגיע אל מה שנע אליו וינוח. לפי שאם היה נע לדרישת דבר או לבריחה מדבר, ואי אפשר שישיגהו לעולם, תהיה התנועה לבטלה.

נמצא כי התנועה הסיבובית הזו אינה אלא מתוך ציור ⁹ מסוים, מחייבו אותו הציור ⁹ שינוע כך. ולא יהיה ציור ⁹ כי אם בדעה. נמצא אם כן שהגלגל בעל דעה ¹¹.
ואין כל מי שיש לו דעה לצייר בה עניין מסוים, ותהיה לו נפש שבה אפשר לו לנוע, ינוע בעת שיצטייר לו הדבר, כי הציור לבדו אינו מחייב תנועה. וכבר נתבאר זה בפילוסופיא הראשונה, ¹² והוא פשוט, כי הנך מוצא בעצמך שמצטיירים לך עניינים רבים ואתה יכול לנוע אליהן, אלא שאינך נע אליהן כלל, עד שתווצר לך תשוקה הכרחית לאותו העניין אשר הצטייר לך, ואז תנוע להשיג מה שהצטייר לך.

הנה [קעב] נתבאר עוד, שאין הנפש אשר בה תהיה התנועה, ולא הדעת אשר בה יצטייר הדבר, מספיקים להיווצרות כיוצא בתנועה זו, עד שתוצמד לכך תשוקה לאותו העניין שהצטייר. ויתחייב, אם כן מזה, כי הגלגל יש לו תשוקה למה שהצטייר לו, והוא הדבר החשוק, והוא האלוה יתעלה שמו.

ובאופן זה אמר ¹³ יניע ה' את הגלגל, כלומר: בהיות הגלגל חושק להתדמות במה שהשיג, והוא אותו העניין המצטייר אשר הוא בתכלית הפשטות, ואין בו שינוי כלל ולא התחדשות מצב, והטוב שופע ממנו תמיד. ולא יתכן זה לגלגל מחמת שהוא גוף, אלא שתהא פעולתו תנועת סיבוב לא יותר, כי זה תכלית מה שאפשר בגוף שתתמיד פעולתו בו, והיא התנועה הפשוטה ביותר שתהיה לגוף, ולא יהיה בעצמו שינוי ¹⁴ ולא בשפע הטוב המתחייבת מתנועתו ¹⁵.

[אריסטו על נפש הגלגל]
וכאשר נתברר לאריסטו כל זה, חזר והתבונן ומצא בהוכחה כי הגלגלים רבים, ותנועתו של זה שונה מתנועתו של זה במהירות ובאיטיות ובכוון התנועה ¹⁶, ואף על פי שכוללת את כולם התנועה הסיבובית. ומתחייב כפי המחקר ¹⁷ הטבעי, שנהיה בדעה כי העניין אשר הצטייר לגלגל זה, עד שנע התנועה המהירה ביום אחד, זולת העניין אשר הצטייר לגלגל זה אשר נע תנועה אחת בשלושים שנה.

ולכן החליט ופסק כי שם שכלים נבדלים ¹⁸ כמניין הגלגלים, כל גלגל מהם משתוקק לאותו השכל אשר הוא מקורו, ¹⁹ והוא מניעו תנועה זו המיוחדת לו, ואותו השכל הוא מניע אותו הגלגל.

ולא החליט אריסטו ולא זולתו כי מניין השכלים עשרה או מאה, אלא אמר שהם כמניין הגלגלים, עד שהוא היה חושב בזמנו כי הגלגלים חמישים, לפיכך אמר אריסטו, אם היה הדבר כן הרי השכלים הנבדלים חמישים.

לפי שהיו המדעים בזמנו מועטים וטרם הגיעו לשלמות, והיו מדמים שכל תנועה צריכה גלגל, ולא ידעו כי מנטית הגלגל האחד יתהוו תנועות רבות למראית עין, כאלו תאמר תנועת האורך ותנועת הנטיות, וגם התנועה הנראית אצל היקף האופק במרחבי הזריחות והשקיעות ²⁰.
ואין זה מטרתינו.

ונחזור למה שהיינו בו.

אבל מה שאמרו אחרוני הפילוסופים, כי השכלים הנבדלים עשרה ²¹, לפי שהם מנו העיגולים המכוכבים והמקיף, ואף על פי שבמקצת אותם העיגולים מספר גלגלים, והעיגולים לפי מנינם תשעה, המקיף את הכל, וגלגל הכוכבים הקבועים, וגלגלי שבעת הכוכבים, והשכל העשירי, הוא השכל הפועל, אשר הורה עליו יציאת שכלנו מן הכוח אל הפועל, ומציאות צורות הנמצאים ההווים ונפסדים, אחר שלא היו בחומר שלהן כי אם בכוח ²². וכל היוצא מן הכוח אל הפועל יש לו בהכרח מוציא מחוצה לו²³, וצריך שיהא המוציא ממין המוצא.

כי הנגר אינו עושה את הארון מחמת שהוא אומן, אלא מחמת שבמחשבתו צורת הארון, וצורת הארון אשר במחשבת הנגר היא אשר הוציאה צורת הארון לפועל והמחישתה בקרשים.

כך בלי ספק נותן הצורה - צורה נבדלת, וממציא השכל - שכל, [קעג] והוא השכל הפועל. עד שיהא יחס השכל הפועל ליסודות, וכל שהורכב מהן, יחס כל שכל נבדל המיוחד בכל גלגל ²⁴ לאותו הגלגל. ויחס השכל בפועל המצוי בנו, אשר הוא משפע השכל הפועל, ובו נשיג את השכל הפועל, יחס שכל כל גלגל המצוי בו, אשר הוא בו משפע הנבדל, ובו ישיג את הנבדל וישכילהו וישתוקק להדמות בו ואז ינוע ²⁶.

ונמשך לו ²⁶ עוד הדבר שכבר הוכח, והוא שאין ה' יתהדר ויתרומם עושה את הדברים באופן ישיר. שכשם שהוא שורף באמצעות האש, והאש תנוע באמצעות תנועת הגלגל, וגם הגלגל ינוע באמצעות שכל נבדל, ויהיו השכלים - הם המלאכים המקורבים אשר באמצעותם ינועו הגלגלים.

וכיון שהנבדלים לא יתכן בהם מניין כלל מבחינת שינוי עצמיהם, כיון שאינן גוף, נתחייב לפי זה לדעתו ²⁶ שיהא האלוה יתעלה הוא אשר המציא השכל הראשון, אשר אותו השכל מניע הגלגל הראשון על הדרך שביארנו. והשכל המניע את הגלגל השני, סיבתו ומקורו השכל הראשון, וכך עד שיהא השכל אשר יניע את הגלגל הקרוב אלינו הוא עילת השכל הפועל ומקורו, ואצלו מסתיימת מציאות הנבדלים ²⁷, כמו שגם הגופים מתחילים מן הגלגל העליון ומסתיימים עם היסודות ומה שהורכב מהן.

ולא יתכן שיהא השכל המניע את הגלגל העליון הוא המחוייב המציאות, מפני שיש בו שיתוף עם השכלים האחרים בעניין אחד, והוא הנעת הגופים, ושונה כל אחד מן השני בעניין. ולפיכך נעשה כל אחד מן העשרה בעל שני עניינים, ולכן הכרחי שתהא סיבה ראשונה לכל.

אלה הם דברי אריסטו והשקפתו וראיותיו על הדברים הללו, מורחבים כפי שאפשר בהם בספרי תלמידיו ²⁸.

ונמצא סיכום כל דבריו, שכל הגלגלים גופים חיים בעלי נפש ודעה, [קעד] משכילים ומשיגים את האלוה ²⁹ ומשיגים מקורם, ושיש במציאות שכלים נבדלים אינם בגוף כלל, כולם שופעים מאת ה' יתעלה והם האמצעיים בין ה' לבין כל הגופים הללו.

והנני מבאר לד מה שבתורתנו תואם את ההשקפות הללו, ומה בה חולק עליהם, בפרקים שיבואו.

הערות:

1. פתיחת משפט שאינו נוהג בעברית. ונכון היה לתרגם "זה שהגלגל" ובר"ש "אמנם היות הגלגל". ומטרת רבנו בפרק זה לבאר תיאום דעות אריסטו כפי שהובאו בספרו "השמים" ספר ב פ"ב. עם דברי חז"ל,
2. יחשוב שרחוק הוא מילהיות נכון.
3. על כוחות או חלקי נפש האדם, ראה הקדמת רבנו לאבות הפרק הראשון.
4. השור והחמור רגילים בפי רבנו להדגמה. ראה פירושו לראש השנה פ"ב מ"ט.
5. "מבדא" הוראתה מקור, מוצא, מבוע לאותה התנועה. ובר"ש "התחילה" ואינו נכון. וברי"ח "כוח ראשון" והם יותר קרובים לנכון.
6. "ולא ריב" ובר"ש הושמט, כמנהגו להשמיט מה שנראה לו כפילות. ולעצם הדברים שכל שגורם תנועתו בו הוא בעל נפש, כי זוהי תכונת הנפש, ראה אפלטון בספרו פאידרוס פרק כד.
7. טבע כתנועת היסודות.
8. נע באותו המקום עצמו. ובר"ש הושמטה.
9. "תצוור" דבר המצטייר במחשבה, תיאוריה מסוימת המתגבשת במחשבה, דבר שהושכל בדעת. וכבר חשבתי לתרגם "רעיון" אך חזרתי לתרגם כרפש "ציור".
10. כאשר רואה הבהמה שטיח ירוק ממרחק, נדמה לה שהוא ירק ונעה אליו. וכאשר תראה מקל ביד עובר אורח, תנוע לברוח ממנו.
11. שפר בעיני להביא כאן תרגום כל דברי אבי נצר במאמרו "עיון אלמסאיל" והנוגעים לעניין זה. וז"ל: "וטבע הגלגל טבע חמישי לא חם ולא קר ולא כבד ולא קל, והגלגל לא יעברנו מאומה, ואין בו מקור תנועה ישרה, ואין בתנועתו נגדיות, ואין מציאות הגלגל שיתהווה ממנו דבר אחר אלא הוא לו מצב מיוחד, ותנועתו נפשית לא טבעית. ואין תנועתו לתאווה או כעס, אלא מחמת שיש לו תשוקה להתדמות לשכלים הנבדלים מן החומר. ולכל אחד מן הגופים הגלגליים שכל נבדל מיוחד לו משתוקק להתדמות בו, ולן יתכן שהיא תשוקת הכל לדבר אחד ממין אחד, אלא כל אחד יש לו חשק מיוחד שונה מחשק האחר. והכל משותף, שחשק האחד והוא החשק הראשון. והכרחי שיהא הכוח המניע לכל אחד אינסופי, והכוחות הגשמיים כל אחד מהם יש לו סוף, ולא יתכן שיהא כוח שיש לו סוף מניע גוף זמן שאין לו סוף, ולא שיניע גוף אינסופי כוח שיש לו סוף, ולא יתכן שיהא גוף עילה למציאות גוף ולא עילת נפש ולא עילת שכל".
12. מטפיזיקה.
13. אריסטו.
14. מוסב על תנועת הגלגל הסיבובית וכפי' אפודי, כי יתר התבניות יהיה בתנועתן שינוי בהגיען לנקודת ההפניה וראיתי מי שפירש שהוא מוסב כלפי ה', ואינו נכון.
15. הסיבובית הרצופה רואין בה עצירות ותפניות, ואז ההוויה שהיא גם גורם ההפסד לפי תיאוריות הללו נמשכת ברציפות.
16. ממזרח למערב וממערב למזרח. וכמ"ש גם בהלכות יסודי התורה פ"ג הל' ב.
17. אפשר: העיון.
18. בר"ש "נפרדים" והוא כלשון רבנו בהלכות יסודי התורה פ"ב הל' ג.
19. ראה לעיל בע' 5.
20. והכוונה על שינויי אודות הזריחה והשקיעה של אותם כוכבים אשר צירי גלגליהם משופע כלפי מסלולו כגון הכוכבים מאדים שבתאי וצדק ודומיהם. ובר"ש "המזרחיים והמערביים" ואינו נכון.
21. וכך מנה גם רבנו בהלכות יסודי התורה פ"ג הל' א.
22. כל העניינים הללו נאמרו בהרחבה במאמר אבי נצר "פי מעאני אלעקל" פסקא ז. ונתפרסמו בתרגום עברי בשיבושים ובחסרונות ובלבולים בשם "ספר השכל והמושכלות" ע"י מיכאל רוזנשטיין.
23. וכדלעיל בפתיחת חלק זה בהקדמה השמונה עשר.
24. בר"ש הושמט "בכל גלגל".
25. ראה אריסטו במטפיזיקה ספר ז פ"ב.
26. לאריסטו.
21. ראה גם ביסודי התורה פ"ב הל' ה-ז. וסיים: ומעלה עשירית מעלת הצורה, הנקראת אישים, והם המלאכים המדברים עם הנביאים, ונראים להם במראה הנבואה.
28. והנני מעתיק כאן דברי אבי נצר במאמרו "עיון אלמסאיל" קטעים ו-ט השיכים לעניין זה:
ו) ולכל מצוי מנמצאיו מנת ודרגה נפרדת, ומציאות הדברים ממנו לא על דרך הכוונה מצדו הדומה לכוונותינו ואין לו מטרה לדברים, ולא נאצלו הדברים ממנו על דרך הטבע מבלי שתהא לו ידיעה ורצון לאצילתן ומציאותן, אלא נתגלו הדברים ממנו מחמת שהוא יודע את עצמו, ומפני שהוא מקור לסדירות הטוב במציאות כפי שראוי להיות כך. אם כן ידיעתו עילת מציאות הדבר שהוא יודעו. וידיעתו את הדברים אינה בידיעה זמנית, והיא עילת מציאות כל הדברים, בעניין שהוא נותן להם את המציאות והמקור, ומסלק מהם ההעדר המוחלט, לא לעניין שהוא נותן להן מציאות בלבד אחר שהיו נעדרים, והוא עילת היצירה הראשונה. והיצירה היא שמירת תדירות מציאות הדבר אשר אין מציאותו כשלעצמה תדירות, ואין לו מגע עם מאומה מן העילות זולת עצמות היוצר, ויחס כל הדברים אליו הוא מבחינת שהוא יוצרם, או הוא אשר אין בינו לבין יצירתם אמצעי, ובאמצעותו תהיה עילת הדברים האחרים ביחס שווה, והוא אשר אין לפעולותיו הכללה ואינו עושה מה שעושה למען דבר אחר.
ז) וראשית הנבראים מאתו דבר אחד במניין והוא השכל הראשון, ונמצא בנברא הראשון ריבוי במקרה מפני שהוא אפשרי המציאות בעצמו מחוייב המציאות בראשון, מפני שהוא יודע עצמו ויודע את הראשון, ואין הריבוי אשר בו מחמת הראשון, כי אפשרות המציאות היא לעצמו, ויש לו מן הראשון אופן מן המציאות.
ח) ונמצא מן השכל הראשון מחמת שהוא מחוייב המציאות ויודע את הראשון שכל אחר, ולא יהיה בו ריבוי כי אם באופן שהזכרנו, ונמצא מאותו השכל הראשון השני מפני שהוא אפשרי המציאות ומפני שהוא יודע את עצמו הגלגל העליון במקורו וצורתו שהיא הנפש, הכוונה בזה ששני הדברים הללו נעשו סיבה לשני דברים כלומר: הגלגל והנפש.
ט) ונמצא מן השכל השני שכל אחר וגלגל אחר תחת הגלגל העליון, ונמצא ממנו זה מפני שהריבוי מצוי בו במקרה כפי שהזכרנו תחילה בשכל הראשון. ולפי זה ימצא שכל וגלגל משכל. ואין אנו ידועים כמות השכלים הללו והגלגלים כי אם באופן כללי, עד שיסתיימו השכלים הפועלים אל שכל פועל מופשט מן החומר ושם יסתיים מספר הגלגלים, ואין מציאות השכלים הללו זה מזה משתלשלת עד אין סוף. והשכלים הללו שונים במיניהם, כל אחד מהם מין בפני עצמו, והשכל האחרון מהם סיבת מציאות הנפשות הארציות מצד אחד, וסיבת מציאות ארבעת היסודות באמצעות הגלגלים מצד אחר.
29. בר"ש השמיט "את האלוה", וראה דברי רבנו בהלכות יסודי התורה פ"ג הל' ט.

רבינו משה בן מימון - מורה הנבוכים
תרגם לעברית, ביאר והכין - יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעוצבת בידי יהודה איזנברג

חלק שני - פרק [ה]

[הגלגלים חיים ובעלי הגיון]
לעניין שהגלגלים ¹ חיים בעלי הגיון ², כלומר: משיגים, הרי זה אמת ונכון גם מצד התורה. ושהם אינם גופים מתים כאש וכארץ ³ כמו שדמו ⁴ הסכלים, אלא הם כמו שאמרו הפילוסופים, בעלי חיים, נשמעים ⁵ לאלוהיהם, משבחים ומהללים אותו שבח מסוים והלל מסוים ⁶, אמר השמים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע וגו' ⁷.

וכמה רחוק מהשכיל את האמת מי שחשב כי זה ביטוי המצב ⁸. והוא, כי לשון הגדה וסיפור אין הלשון העברי מניחם יחד כי אם על בעל דעה ⁹. והראיה הברורה שהוא מתואר מצבם בעצמם, כלומר: מצב הגלגלים, לא מצב למידות בני אדם בהם, אמרו "אין אומר ואין דברים בלי נשמע קולם" ¹⁰. הרי ביאר ופירש, שהוא מתאר את עצמם שהם משבחים לה' ומספרים נפלאותיו בלי מילים של שפה ולשון.

והוא הנכון, כי המשבח במילים אינו אלא מודיע מה שהצטייר לו, ועצם אותו הציור ¹! הוא השבח האמתי, אבל הביטוי בו הוא ללמד לזולת, או לברר לעצמו שהוא השיג. ¹² וכבר נאמר אמרו בלבבכם על משכבכם ודמו סלה ¹⁸ כמו שביארנו ¹⁴, וזו ראיה תוריית לא יכחישנה כי אם סכל או מתעקש.

אבל השקפת חכמים בכך, איני רואה שהיא צריכה ביאור ולא ראיה, התבונן במה שתקנו בברכת הירח ¹⁶, ומה [קעה] שנכפל בתפילות¹⁶ ולשון המדרשות באומרו וצבא השמים לך משתחווים ¹⁷, ובאומרו ברן יחד ככבי בקר ויריעו כל בני אלהים ¹⁸, וזה הרבה בדבריהם. ובבראשית רבה אמרו ¹⁹ באומרו יתעלה והארץ הייתה תהו ²⁰, אמרו תוהא ובוהא, כלומר: נאנקת ²¹ ומתעטפת ²² על רוע חלקה. כלומר: הארץ אמרה, אני והן נבראנו כאחת - כלומר: הארץ והשמים העליונים חיים והתחתונים מתים.

הנה ביארו עוד כי השמים גופים חיים לא גופים מתים כיסודות.

וכבר נתבאר לך כי גם מה שאמר אריסטו שהגלגל משיג משכיל, ²³ מתאים לדברי נביאינו ונושאי תורתנו, ²⁴ והם החכמים ז"ל.

ודע כי כל הפילוסופים מסכימים על כך שהנהגת העולם הזה השפל נעשית בכוחות השופעים עליו מן הגלגל כפי שהזכרנו ²⁵, ושהגלגלים משיגים את מה שהם מנהיגים, יודעים אותו. וגם זה אמרה אותו התורה, באמרה אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים ²⁶, כלומר: שהוא עשאם אמצעיים להנהגת הברואים, לא שייעבדו.

ואמר בפירוש: ולמשול ביום ובלילה ולהבדיל וגו' ²⁷. ועניין המשילה השליטה בהנהגה, והוא עניין נוסף על עניין האור והחושך, אשר הוא העילה הקרובה של ההוויה וההפסד ²⁸. כי עניין האור והחושך הוא האמור עליו ולהבדיל בין האור ובין החושך ²⁷. ומן המוכחש הוא שיהא המנהיג לאיזה דבר, בלתי יודע אותו הדבר שהוא מנהיגו ²⁹.

אם נדע אמיתת ההנהגה על מה היא נאמרת כאן, ונרחיב בעניין זה בדיבור אחר ³⁰.

הערות:

1. ראה לעיל פ"ד הע' 1,
2. "נטק" בכל מקום מתרגם ר"ש "דבור" וכאן "משכילים" ושתיהן לדעתי בלתי נכונות.
3. אפשר: וכאדמה.
4. "ט'ן" מחשבה בלתי נכונה, ולפיכך תרגמתי כאן "דמו" אע"פ שאינה בדיוק לפי המקור.
5. "טאעה" כל הראשונים מתרגמים "עבודה" וכך תרגם ר"ש. ואינו נכון לדעתי כי מושג זה הרבה יותר רחב ומקיף מאשר עבודה, ולפיכך תרגמתיו בכל מקום "משמעת". וכבר העירותי רבות על כך.
6. אפשר לתרגם כן. ואפשר לתרגם "שבח נעלה והלל מרומם". וכך הבינו ר"ש ורי"ח. או בתרגום מילולי כמי שמתפעל מן הרוממות ואומר "איזה שבח ואיזה הלל".
7. תהלים יט ב.
8. כלומר: שפסוק זה מבטא את המצב שבו הם משמשים לבני אדם הוראה והוכחה על מציאות יוצרם ורוממותו. והדברים מכוונים כלפי רס"ג, כפי שבאר בספרו אמונות ודעות מאמר ב פרק י, ראה שם מהדורתי, ובפירושו לתהלים יט. ראה שם מהדורתי עמ' פג.
9. וראיתי מן המפרשים שחשב להקשות על רבנו מן האמור באיוב יב ז-ח "שאל נא בהמות ותורך ועוף השמים ויגד לך או שיח לארץ ותורך ויספרו לך דגי הים". הרי נאמרו הגדה וסיפור שלא על מי שדרכו לדבר, ויש שאף העז פניו לומר שנעלם זה מרבנו. ואין מזה קושיא כלל, כי רבנו מפרש כפירוש רס"ג שם: ואילו היה אפשר שתשאל את הבהמות היו מורים אותך, או עוף-השמים היה מגיד לך, או תשיח לחית הארץ היו מורים לך ודגי הים מספרים לך זאת. וראה שם בתרגומו ובפירושו מהדורתי.
10. תהלים יט ד.
11. הדבר המושכל שהושג לבעל הדעה .
12. שפעמים אדם לעצמו מבטא את מחשבותיו בפה כדי לבחון אם הוא הבין באמת כעין דברי שלמה במלכים א ג יג.
13. תהלים ד ה.
14. לעיל חלק א פרק נ, ופרק סד.
15. "אשר במאמרו ברא שחקים וברוח פיו כל צבאם, חוק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם, ששים ושמחים לעשות רצון קונם" ראה סנהדרין מב א. ורבנו בהלכות ברכות פ"י הל' טז. והביטוי בכל המקורות העתיקים ברכת הירח, או ברכת הלבנה, ולא "קדוש לבנה" [קעה] כפי שהשתרש בטעות בפי המוני מקצת עדות.
16. אפשר: "ומה שחוזר בתפילות". והוא כגון האמור בברכת יוצר אור: "מאורות נתן סביבות עוזו פינות צבאות קדושים רוממי שדי תמיד יספרו לאל קדושתו.. ומאורות אשר יצרת המה יפארוך סלה... אשר משרתיו עומדים ברום עולם ומשמיעים את קולם יחד בדברי אלהים חיים ומלך עולם".
17. נחמיה ט ו. וראה סנהדרין צא ב.
18. איוב לח ז. וראה חולין צא ב.
19. פרשה ב ב.
20. בראשית א ב.
21. "תתואיל" כאדם הנאנק בסבלו ואומר תכופות אוי. ובר"ש "תאבל" ולא דק.
22. "תתצ'וור" וכך תרגם רס"ג בתהילים קב א כי יעטף. ובר"ש "תצעק" ולא דק.
23. "מתצוורא" בעל יכולת ציור שכלי.
24. בעלי המסורת, מעתיקי השמועה.
25. לעיל ח"א פרק עב.
26. דברים ד יט.
27. בראשית א יח.
28. ראה לעיל ח"א פרק עב, ולקמן ח"ב פרק ל.
29. כל האמור בפרק זה מצה רבנו בהלכות יסודי התורה פ"ג הל' ט.
30. לקמן פ"ו.

רבינו משה בן מימון - מורה הנבוכים
תרגם לעברית, ביאר והכין - יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעוצבת בידי יהודה איזנברג

חלק שני - פרק [ו]

[מלאכים]
לעניין ¹ שהמלאכים נמצאים, הנה זה ממה שאין צריך להביא עליו ראיה תוריית ², כי התורה כבר הזכירה את זה בפירוש בכמה מקומות.

וכבר ידעת ³ כי אלהים שם הדיינים: עד האלהים יבוא דבר שניהם ⁴, ולפיכך הושאל שם זה למלאכים, ולה' מפני שהוא דיין⁵ על המלאכים, ולפיכך אמר כי ה' אלהיכם ⁶ וזה מדובר לכל מין האדם, ואחר כך אמר: הוא אלהי האלהים, כלומר: אלהי המלאכים ⁷, ואדוני האדונים אדון הגלגלים והכוכבים שהם אדונים לכל גוף זולתם.

זהו העניין, לא שיש אלהים ואדונים ממין האדם ⁸, כי הם פחותים מזה, ובפרט שאמרו אלהיכם ⁹ כולל כל מין האדם המושל והנמשל ¹⁰. וגם לא יתכן שתהא [קעו] הכוונה בכך שהוא יתעלה אדון כל מה שחושבים בו אלהות מן האבן והעץ, כי אין תפארה ולא רוממות בכך שה' אדון האבן והעץ וחתיכת מתכת ¹¹. אלא הכוונה שהוא יתעלה, הדיין ⁵ על הדיינים כלומר: המלאכים ואדון הגלגלים.

וכבר קדם לנו במאמר זה פרק ¹² בו ביארנו שאין המלאכים גופים, וגם זה הוא אשר אמרו אריסטו. אלא שיש כאן שינויי שמות: הוא אומר שכלים נבדלים, ¹³ ואנחנו אומרים מלאכים.

אבל מה שאמר הוא, שאלו השכלים הנבדלים הם גם אמצעיים בין ה' יתעלה לבין הנמצאים, וכי באמצעותם ינועו הגלגלים אשר זה סיבת הווית ההווים, הרי גם זה הוא לשון כל הכתובים ¹⁴, לפי שלא תמצא כלל פעולה שיעשנה ה' כי אם על ידי מלאך.

וכבר ידעת כי עניין מלאך - שליח ¹⁶, נמצא שכל מוציא פקודה לפועל ¹⁸ הוא מלאך, עד שאפילו תנועות החי, ואף אותו שאינו הוגה, אמר בו הכתוב שהוא על ידי מלאך, אם הייתה אותה התנועה מלוי רצון ה' ¹⁷ אשר נתן בו כוח שהניעו אותה התנועה ¹⁸. אמר: אלהי שלח מלאכה וסגר פום אריותא ולא חבלוני ¹⁹.
ותנועות אתון בלעם כולם על ידי מלאך ⁸⁰.
עד שאפילו היסודות נקראים גם הם מלאכים, עשה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט ²¹.

ויתבאר לך כי מלאך נאמר על השליח מבני אדם וישלח יעקב מלאכים ²².
ונאמר על הנביא ויעל מלאך ה' מן הגלגל אל הבוכים ²⁸, וישלח מלאך ויוצאנו ממצרים ²⁴.
ונאמר על השכלים הנבדלים הנראים לנביאים במראה הנבואה ²⁶,
ונאמר על הכוחות הנמצאים בבעלי חיים ²⁶ כמו שנבאר.

ודברינו כאן אינם אלא במלאכים, שהם שכלים נבדלים, שאין תורתנו מכחישה שהוא יתעלה מנהיג את המציאות הזו באמצעות המלאכים. לשון חכמים במה שאמרה תורה נעשה אדם בצלמנו ²⁷, ובאומרו הבה נרדה ²⁸, שאלה לשון רבים, אמרו, כביכול שאין הקב"ה עושה דבר עד שמסתכל בפמליא של מעלה ²⁹.

והתפלא על אמרם, 'מסתכל', כי בלשון זה עצמו אומר אפלטון כי ה' מסתכל בעולם השכלים ושופעת ממנו ³⁰ המציאות.
ובכמה מקומות ³¹ אמרו כך בסתם, אין הקב"ה עושה דבר עד שנמלך בפמליא של מעלה, ופמליא הוא הצבא ³² בלשון יון ³³. ובבראשית רבה ³⁴ נאמר עוד, ובמדרש קוהלת, את אשר כבר עשוהו ³⁵, 'עשהו' לא נאמר אלא 'עשוהו' - כביכול הוא ובית דינו נמנו על כל אבר ואבר שבך והושיבו אותו על כנו שנאמר הוא עשך ויכוננך ³⁶.
ונאמר עוד בבראשית רבה ³⁷ כל מקום שנאמר וה' - הוא ובית דינו.

ואין הכוונה בכל הלשונות הללו מה שמדמים הסכלים, [קעז] שיש שם דיבור - יתעלה ³⁸ - או מחשבה, או רעיון, או עצה והיעזרות ברעיון הזולת. והיאך ייעזר הבורא במה שברא? אלא כל זה ביאור, כי אפילו פרטי המציאות, אפילו בריאת אברי בעלי החיים כפי שהן, כל זה באמצעות מלאכים, כי כל הכוחות ³⁹ מלאכים.

וכמה חמור עוורון ⁴⁰ הסכלים, וכמה מזיק הוא. אילו אמרת לאדם מאותם המדמים שהם חכמי ישראל, כי ה' שולח מלאך, נכנס בבטן האשה ומצייר שם את העובר, היה הדבר מוצא חן בעיניו ומקבלו, ורואה שזו עצמה ויכולת ביחס לה' וחכמה ממנו יתעלה. על אף שהוא סבור כי המלאך גוף של אש בוערת שיעורו כדי שליש העולם בכללותו ⁴¹, וייראה לו כל זה אפשרי ביחס לה' ⁴².
אבל אם תאמר לו כי ה' נתן בזרע כוח מצייר, הקובע תבנית אברים אלו ותוארם, והוא המלאך ⁴³; או שכל הצורות מפעולות השכל הפועל, והוא המלאך ⁴⁴, והוא שרו של עולם שמזכירים חכמים תמיד ⁴⁵, ירתע מכך. מפני שאינו מבין עניין העצמה והיכולת האמיתית הזו, והיא המצאת הכוחות הפועלים בדבר אשר אינו נישג בחוש.

וכבר אמרו חכמים ז"ל בפירוש למי שהוא חכם, שכל כוח מן הכוחות הגופניים - מלאך, כל שכן כוחות המתפשטים בעולם ⁴⁸. ושכל כוח יש לו פעולה מסוימת אחת, מיוחדת, ולא יהיה לו שתי פעולות.
בבראשית רבה ⁴⁷, תני, אין מלאך עושה שתי שליחות, ^* ואין שני מלאכים עושין שליחות אחת, וזה הוא מצב כל הכוחות.

וממה שיחזק בדעתך שהכוחות האישיים ⁴⁸ הטבעיים והנפשיים נקראים מלאכים, אמרם בכמה מקומות, ועיקרו בבראשית רבה ⁴⁹, בכל יום הקב"ה בורא כת של מלאכים, ואומרים לפניו שירה, והולכין להם.
וכאשר הקשו על לשון זה בלשון שמשמעו שהמלאכים קיימים ⁵⁰, וכן נתבאר כמה פעמים שהמלאכים חיים וקיימים;
והייתה התשובה כי מהם קיימים ומהם כלים ⁵¹. וכך הוא הדבר באמת, שהכוחות הללו האישיים ⁴⁸ הווים נפסדים בתדירות, ומיני אותן הכוחות קיימים ואינם נפסדים.

ושם נאמר במעשה יהודה ותמר: אמר ר' יוחנן, בקש לעבור וזימן ⁵² לו הקב"ה מלאך שהוא ממונה על התאוה ⁵³, כלומר: כוח הקשוי. והנה קרא גם את הכוח הזה מלאך. וכך תמצאם תמיד אומרים מלאך שהוא ממונה על כך וכך. כי כל כוח שמינהו ה' יתעלה בדבר מן הדברים, הרי הוא מלאך הממונה על אותו דבר.

ולשון מדרש קוהלת: ⁵⁴ בשעה שאדם ישן, נפשו אומרת למלאך ומלאך אומר לכרוב. הרי ביארו למי שמבין ומשכיל, כי גם הכוח המדמה נקרא מלאך ⁵⁵, ושהשכל נקרא כרוב ⁵⁶, והנה כמה חשוב זה למי שיודע, וכמה כעור ⁵⁷ הוא אצל הסכלים.

[המלאך נראה במראה הנבואה]
אבל מה שכל צורה נראה בה המלאך היא [קעח] במראה הנבואה, הרי כבר דברנו בכך ⁵⁸.

אתה מוצא נביאים רואים את המלאכים כאלו הוא איש אדם: והנה שלושה אנשים ⁵⁹.
ומהם מי שרואהו כאילו הוא אדם מבעית ומבהיל, אמר ומראהו כמראה מלאך האלהים נורא מאוד ⁶⁰.
ומהם מי שרואהו אש, וירא מלאך ה' אליו בלבת אש. ⁶¹
ושם נאמר: אברהם שהיה כוחו יפה נדמו לו כדמות אנשים, לוט שהיה כוחו רע נדמו לו כדמות מלאכים ⁶². וזה סוד נבואי עצום, ויבואו דברים בנבואה במה שראוי ⁶³.
ושם נאמר עד שלא עשו שליחותן אנשים, ומשעשו שליחותן לבשו מלאכות. ⁶²

התבונן היאך נתבאר מכל צד כי עניין מלאך הוא עשיית דבר, ושכל מראה מלאך אינו אלא במראה הנבואה וכפי מצב המשיג ⁶⁴.

ואין במה שאמר אריסטו גם בעניין זה דבר שהוא נגד התורה. אלא מה שהוא חולק עלינו בכל זה, הוא היותו סבור שכל הדברים הללו קדומים, ושהם דברים חיוביים ממנו יתעלה כך, ואנחנו סבורים כי כל זה נברא, ושה' ברא השכלים הנבדלים ונתן בגלגל כוח התשוקה אליהן, והוא אשר ברא את השכלים והגלגלים, ונתן בהם הכוח הזה המנהיג. בזה אנו חולקים עליו, ועוד תשמע השקפתו והשקפת תורת האמת בחידוש העולם ⁶⁵.

הערות:

1. ראה לעיל פרק ד הע' 1,
2. ראה גם לקמן ח"ג פרק מה.
3. לעיל ח"א פרק ב.
4. שמות כב ח.
5. אפשר: שופט.
6. דברים י יז.
7. וכאן הוא המקום היחיד שבו נקראו המלאכים אלהים, וכמ"ש בהלכות יסודי התורה פ"ב הל' ז.
8. כוונת רבנו נגד תרגום אונקלוס שתרגם אלה דיינין ומרי מלכין.
9. כלומר: היחס "כם" כולל כל מין האדם, ושתי תשובות משיב רבנו על אונקלוס, האחת שמין האדם בכללו פחות וירוד מכדי לקרוא לו אלהים ואדונים. ושנית הרי כל המין האנושי נכלל בתוך הכנוי "בם". ובר"ש "שאמרו אלהים" ובכך טשטש את העניין.
10. אפשר: המנהיג והמונהג.
11. אפשר: האבן והבקעת ולשון של מתכת.
12. לעיל ח"א פרק מט.
13. אפשר: נפרדים.
14. תרגום מלולי: הספרים.
15. ראה חגי א יג. ולקמן ח"ב פרק מב,
16. "מנפד' אמר" מפעיל פקודה. ובר"ש "וכל עושה מעשה מציווה".
17. אפשר: מילוי המטרה האלהית.
18. הטבעית. וראה הקדמת רבנו לפירוש אבות הפרק השמיני. מהדורתי עמ' שצט ד"ה אבל הדבר.
19. דניאל ו כג.
20. במדבר כב כג-לג. וראה לקמן פרקים לב הע' 29, מב, מה, מח.
21. תהלים קד ד. והרוח והאש מן היסודות, ולהשלמת העניין ראה גם יסודי התורה פ"ב הל' ד.
22. בראשית לב ד. וראה בראשית רבה שם, אלו שלוחי בשר ודם.
23. שפטים ב א.
24. במדבר כ טז.
25. לקמן ח"ב פרק מא.
26. בר"ש "הכוחות החיוניות". ולדעתי אפשר גם לתרגם "הכוחות הבהמיים", וכמו שבאר לקמן בפרק זה במעשה יהודה ותמר.
27. בראשית א כו.
28. שם יא ז.
29. במדרש הגדול שם ושם איתא עד שנמלך בפימליא.
30. מעולם השכלים.
31. ראה בבלי סנהדרין לח ב.
32. "אלעסכר" הצבא. וכוונת רבנו גם לרמוז עם השם ה' צבאות. ובר"ש "המחנה" ונתחלפה לו במילת "אלמעסכר".
33. יש סבורים שהיא מילה רומית Familia,.
34. פרשה יב א.
35. קוהלת ב יב.
36. דברים לב ו
31. פרשה נא ג. וראה גם ירושלמי סנהדרין פ"א הל' א. תנחומא פ' וירא טז. פסיקתא רבתי מג ג, [קעז]
38. כעין "חלילה" ור"ש לא הבינה וכתב "שיש לו יתעלה דברים". ואף בלבל כל הבטויים דלקמן.
39. שבעולם.
40. סמאון. עיורון.
41. ראה לקמן ח"ב פרק י. ושם ביאר שלישו של עולם. וראה גם בהלכות יסודי התורה פ"ב הל' ג.
42. אנשי הכת הראשונה משלוש הכתות שמנה בפירושו לסנהדרין פ"י מ"א. ראה שם מהדורתי עמ' ר.
43. כשיטת אבן רשד והנוהים אחריו.
44. כשיטת אבן סינא והנוהים אחריו.
45. ראה חולין ס, א. סנהדרין צד א. שמות רבה פרשה יז ד. ובפרקי ר' אליעזר פרק כז נאמר כי מיכאל שרו של עולם, והבן.
46. כל כוחות הטבע הפועלים בעולם כגון החם והקור והלחות והיובש וכדומה.
47. פרשה נ, ב.
* בכל כתבי היד שברשותי ושראיתי וגם בהוצאת מ. שליחות, וברור שהוו חלומה. ואין צורך לתוספת יוד.
48. הפרטיים, הייחודיים.
49. פרשה עח א. וראה איכה רבתי ג כג. חגיגה יד א.
50. אפשר: יציבים.
31. בבראשית רבה שם והא כתיב שלחני כי עילה השחר והגיע זמני לומר שירה... אמר ליה זה מיכאל וגבריאל שהן שרים של מעלה דכולא מתחלפין ואינון לא מתחלפין.
52. בר"ש "ורמז" וטעות הוא.
53. בראשית רבה פרשה פה ט.
54. י כג. וראה גם ויקרא רבה פרשה לב ב.
55. ולעיל ח"א פרק עג ד"ה הערה, ביאר רבנו שהמדמה מצוי לרוב בעלי החיים, וכבר נאמר ותרא האתון את מלאך ה'. וכדלעיל הע' 20.
56. ובהלכות יסודי התורה פ"ב הל' ז נמצא כרוב בדרגה התשיעית מדרגות המלאכים. וראה לקמן ח"ג פרק א.
57. "סמג" ותרגמתי "כעור" בתרגום רבנו בבבא קמא פ"ט מ"ד. וחז"ל משתמשים בה נקעח] לשמועה בלתי הוגנת, כי הא דקדושין ט ב כעורה זו ששנה רבי. ובר"ש "נמאס" וברוקו תף רי"ח.
58. לעיל ח"א פרק מט.
59. בראשית יח ב.
60. שופטים יג ו. וראה לקמן ח"ב סוף פרק מב. ומבינייא רווחא שמעתא.
61. שמות ג ב.
62. בראשית רבה פרשה נ, ג.
63. לקמן ח"ב פרקים מד--מה.
64. כפי דרגתו ומעלתו בהשגת המושכלות.
65. לקמן פרקים יג--יז.