מורה נבוכים / יוסף בכה"ר דוד קאפח

תרגם לעברית, ביאר והכין על-פי כתבי-יד ודפוסים

מהדורת אינטרנט מעוצבת בידי יהודה איזנברג

חלק שני

- המשך -

רבינו משה בן מימון - מורה הנבוכים
תרגם לעברית, ביאר והכין - יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעוצבת בידי יהודה איזנברג

חלק שני - פרק [יב]

[כל מחודש - יש גורם לחידושו]
פשוט הוא, שכל מחודש יש לו גורם פועלי בהחלט, הוא אשר חידשו אחר שלא היה מצוי.
ואותו הפועל הקרוב, לא יבצר משיהיה גוף או שאינו גוף.
וכל גוף, אינו פועל מצד היותו גוף, אבל פועל הוא פעולה מסוימת מצד היותו גוף מסוים. כלומר: בצורתו ². ואדבר עוד בזה לקמן ⁸.
ואותו הפועל הקרוב המחדש את הדבר המחודש, יש שגם הוא מחודש. וזה לא ימשך עד בלי סוף ⁴, אלא הכרחי לנו על כל פנים, אם היה שם דבר מחודש, שיגיע אל מחדש קדמון בלתי מחודש, הוא אשר חידשו.

ותשאר השאלה: מדוע ⁵ חידש עתה, ולא חידש את זה לפני כן, כיון שהוא מצוי?
והכרח על כל פנים שתהיה מניעת אותו הפועל המחודש לפני התחדשו ⁶, או מהעדר יחס מסוים בין הפועל והנפעל אם היה הפועל גוף, או מחמת העדר עתוד החומר - ⁷ אם היה הפועל שאינו גוף.

וכל ההצעה הזו כפי שמחייב העיון הטבעי, מבלי לשים לב עתה לקדמות העולם או חידושו ⁸, כיון שאין זה מטרת פרק זה.

וכבר נתבאר במדעי הטבע, כי כל גוף העושה פעולה מסוימת בגוף אחר, אינו פועל בו אלא בהיפגשו בו, או בפוגשו דבר הפגשו אם הייתה פעולת אותו הפועל על ידי אמצעים.

המשל בכך, שהגוף הזה אשר הוחם עתה, לא הוחם אלא מפני שנפגש עם גוף האש, או שהאש חממה את האויר והאויר הסובב את אותו הגוף חממו, ויהיה הפועל הקרוב לחימום אותו הגוף עצם האויר החם.
ואף אבן המגנט אינה מושכת את הברזל מרחוק, אלא בכוח ⁹ המתפשט ממנה באויר הפוגש את הברזל. ולפיכך אינה מושכת בכל ¹⁰ מרחק שיהיה, כמו שאין האש הזו מחממת בכל¹⁰ מרחק שיהיה, אלא במרחק שמשתנה האויר אשר בינה לבין הדבר המתחמם מכוחה. אבל כאשר נפסק חום האויר מן האש הזו מבעד לדונג הזה לא יותך מחמתה¹¹, כך המצב במה שמושך ¹².
וזה אשר לא היה חם, ואחר כך הוחם, הרי על כל פנים הכרחי שנתחדש שם גורם מחמם, או אש שנתחדשה, או שהייתה במרחק מה ממנו ונשתנה אותו המרחק, ויחס זה הוא שהיה נעדר ואחר כך נתחדש.
וכך אנו מוצאים גורמי כל מה שמתחדש במציאות מן המתחדשים, אשר גורמיהן התמזגות היסודות שהם גופים פועלים זה בזה ונפעלים זה מזה, כלומר: שגורם חידושם קרבת גוף לגוף, או ריחוק גוף מגוף ²⁸.
אבל חידושים שאנו מוצאים שאינם תוצאה של התמזגות, והם כל הצורות, הרי גם הם הכרחי שיהא להם פועל. כלומר: נותן הצורה, והוא אינו גוף, כי פועל הצורה צורה לא בחומר כמו שנתבאר במקומותיו¹⁴, וכבר הערנו על הראיה לכך במה שקדם ¹⁵.

וממה שמבאר לך את זה עוד, שכל מיזוג [קפז] סובל תוספת וגרעון, והוא מתחדש ראשון ראשון ¹⁶, ואין הצורות כן, לפי שאינן מתחדשים ראשון ראשון, ולפיכך אין תנועת בהן ¹⁷, אלא מתחדשים או נפסדים לא בזמן, ולפיכך אינן מפעולות המיזוג, אלא המיזוג מעתד בלבד את החומר לקבלת הצורה, ופועל ¹⁸ הצורה דבר שאינו סובל חלוקה, כי פעולתו ממינו. ולפיכך ברור כי פועל הצורה, כלומר: נותנה צורה בהחלט, והיא נבדלת, והפועל הזה אשר אינו גוף, מן המוכחש הוא שתהא השפעתו למה שהוא משפיע ביחס מסוים ¹⁹, כיון שאינו גוף שיקרב או ירחק, או שיקרב גוף אליו או ירחק, כי אין יחס מרחק בין הגוף לשאינו גוף.

ולכן בהכרח כי סיבת העדר אותה הפעולה, הוא העדר עתוד אותו החומר לקבלת פעולת הנבדל.
הנה נתבאר כי פעולת הגופים כפי צורותם ²⁰ זה בזה, מחייב עתוד החומר לקבלת פעולת מה שאינו גוף, אשר אותם הפעולות הם הצורות.

[שפע]
וכיון שהשפעת²¹ השכל הנבדל ניכרת וברורה במציאות, והיא כל מתחדש שאין חידושו מעצם ההתמזגות בלבד, ידענו בהחלט כי אותו הפועל אינו פועל במפגש, ולא במרחק מסוים כיון שאינו גוף. ולכן מכנים תמיד את פעולת הנבדל שפע, על דרך הדמוי למעין המים ²² שהוא שופע מכל עבר, ²³ ואין לו צד מסוים שהוא מקבל ממנו או נותן לזולתו, אלא מכולו נובע ולכל העברים, משקה הקרובים לו והרחוקים באופן תמידי.

כך השכל הזה, אינו מגיע לו כוח מעבר מסוים וממרחק מסוים, וגם אין כוחו מגיע לזולתו מעבר מיוחד ובמרחק מיוחד ולא בעת כן ובעת לא ²⁴, אלא פעלו תמידי בכל עת שעותד דבר מקבל אותה הפעולה המצויה תמיד, אשר כינו אותה בשם 'שפע'. כך הבורא יתרומם שמו, כיון שהוכח שאינו גוף, ונתאמת ²⁵ שהכל פעלו, ושהוא סיבתו הפועלת כמו שביארנו ²⁶ וכמו שנבאר ²⁷, נאמר כי העולם משפע ה', ושהוא השפיע עליו כל מה שיתחדש בה. וכן אומרים שהוא השפיע מדעו ²⁸ על הנביאים. והעניין כולו שהפעולות הללו פעולת מי שאינו גוף, והוא אשר פעלו נקרא שפע.

ושמות הללו, ²⁹ כלומר: השפע, כבר הניחתם גם העברית על ה' יתעלה בגלל הדימוי למעין המים השופע³⁰ כפי שהזכרנו, לפי שאין למצוא לדמוי פעולת הנבדל טובה יותר ממליצה זו, כלומר: שפע, כיון שאין ביכלתנו למצוא שם התואם בדיוק את אמתת העניין, כי ציור פעולת הנבדל קשה מאוד, כמו קושי ציור מציאות הנבדל. וכמו שאין הדמיון מצייר מצוי כי אם גוף או כוח בגוף, כך לא יצטייר בדמיון עשיית פעולה, כי אם במפגש פועל או במרחק מסוים ומצד מיוחד.

ולפיכך כאשר נתאמת ³¹ אצל מקצת ההמונים שאין ה' גוף, או שאין [קפח] לו מגע במה שעושה, דימו שהוא מצווה את המלאכים, והמלאכים עושים אותן הפעולות באופן ישיר ובמגע גוף בגוף, כדרך שעושים אנחנו בכל מה שאנו עושים. ודמו שגם המלאכים גופים ³². ומהם מי שסובר שהוא יתעלה מצווה הדבר במילים כדברנו, כלומר: באותות וקול, ואז יופעל ³³ אותו הדבר ³⁴. כל זה המשכות אחר הדמיון אשר הוא גם יצר הרע באמת ³⁵, כי כל מגרעת הגיונית ³⁶ או מדותית היא פעולת הדמיון או נספחת לפעולתו.

ואין זה מטרת הפרק, אלא הכוונה להבין עניין השפע האמור כלפי ה' וכלפי השכלים ³⁷ כלומר: המלאכים, מחמת שאינם גופים, ואומרים גם בכוחות הגלגליים שהם שופעים במציאות. ואומרים שפע הגלגל, ואף על פי שפעולותיו באות מגוף, ולפיכך פועלים הכוכבים ³⁸ במרחק מסוים, כלומר: קרבתם למרכז ³⁹ וריחוקם ממנו ויחסם זה לזה, ומכאן נכנסו למשפטי הכוכבים ⁴⁰.

אבל מה שאמרנו כי ספרי הנביאים נשתמשו גם בעניין השפע לפעולת ה', הרי הוא אמרו, אותי עזבו מקור מים חיים ⁴¹, כלומר: שפע החיים, רוצה לומר המציאות שהיא החיים בלי ספק, וכן אמרו, כי עמך מקור חיים ⁴² רוצה לומר שפע המציאות. וכך סוף הלשון, והוא אמרו באורך נראה אור, הוא העניין עצמו, כי בשפע השכל אשר שפע ממך נשכיל ואז נוכשר ונלמד ונשיג השכל, ולכן הבן אותו.

הערות:

1. אפשר "סיבה פועלת", וכן כל השאר. וכך הוא בר"ש.
2. שאין הגוף פועל מצד היותו חומר, אלא מצד היותו גוף מסוים, והדבר שעשאו מסוים היא צורתו כלומר: נפשו, ואלמלי צורתו הטבעית לא היה פועל. וכפי המשל דלקמן אין האש מחממת או מיבשת מצד היותה גוף אלא מצד צורתה הטבעית שהוא החם והיובש, וראה גם קרשקש.
3. בפרק זה במשל האש והמגנט.
4. וכדלעיל בפתיחת חלק זה בהקדמה השלישית.
5. אותו המחדש הקדמון הבלתי מחודש.
6. אחת משתי סיבות.
7. מלקבל התפעלות.
8. כלומר: שהקדמה והצעה זו שהקדמנו להסבר המונח "שפע" היא תוצאה ומסקנא של העיון והמחקר בהליכים הטבעיים. ונחוצה היא לא רק לשיטתנו האומרים שהעולם מחודש, אלא גם לשיטת האומרים שהוא קדמון, אלא שאנו לא נעסוק כעת בנקודה זו. ותתבאר לקמן בארוכה בפרקים מיוחדים.
9. כוח. ולא גופיפים כפי שכתב ולפסון בספרו על קרשקש עמ' תקסג.
10. אפשר: באיזה.
11. אם הדונג מוצב בגובה רב מעל האש כך שהאויר הספוג מחום האש כלה לפני הגיעו אל הדונג, ואויר שאינו ספוג חום חוצץ מבעד לדונג לא יותך.
12. המגנט.
13. שכאשר חום גדול קרוב למקום מסוים הרי להט רשפו מונע התהוות צמחייה באותו מקום, וכאשר מתרחק ונשאר רק חום מאוזן מופיעה הצמחייה. וראה אפודי, קרשקש, שם טוב, אבן שמואל, שכל אחד פירש כדרכו.
14. בספרים שדברו בעניין זה. [קפז]
15. לעיל בחלק זה פרק ד.
16. שכל גוף גדל וחדל בהדרגה. בחי ובצומח הרי הדבר ברור. ובמידה מסוימת אף בדומם, ספרו חוצבי המלח מהררי המלח שבמזרח תימן שכאשר חשבים כמה טונות ממקום מסוים עוזבים אותו כמה שנים והוא חוזר ומתמלא לכמו שהיה.
17. תנועת גדילה שינוי וחדלון. וכפי שקדם לעיל בפתיחת חלק זה בהקדמה החמישית.
18. וכיון שהתחדשות הצורה או חדלונה, במילים אחרות, הופעתה בחומר או סילוקה אינם קשורים בזמן (וראה מקור חיים לרשב"ג שער חמישי כז). אם כן אינה סובלת חלוקה, וברור איפוא כי פועלה ממינה.
19. אפשר: מחמת יחס מסוים. והכוונה קריבה או ריחוק.
20. וכפי שכבר קדם לעיל שאין הגוף פועל מחמת היותו גוף אלא בשל צורתו - נפשו. וראה ש"ט שיצא מגדרו בשל דעה קדומה שבראשו. וראה אבן שמואל.
21. "את'אר" השפעות, רשומי פעולות.
22. השווה רשב"ג במקור חיים שער חמישי מא. והשווה גם אבו נצר במאמרו "פי מעאני אלעקל" פסקא ו ד"ה אבל השכל הפועל. שם כתב ויחס השכל הפועל אל השכל אשר בכוח כיחס השמש אל העין שהיא ראות בכוח כל זמן תמידות החשכה, וכו' ע"ש.
23. כך היא המציאות כאשר חופרים במעבה האדמה למצוא מים חיים, הם נובעים מכל העברים.
24. אפשר: ולא בעת בלעדי עת.
25. אפשר: ונתאשר.
26. לעיל ח"א פרק סט. וראה גם בחלק זה פרק ד.
27. לקמן בחלק זה פרק יג והלאה.
28. "עלמה" ותרגמתי כלשון רבנו בהלכות תשובה פ"ג הל' ח. ובר"ש "חכמתו".
29. "והד'ה אלאסמיה" בלשון רבים. אם כי מדובר רק על השפע.
30. וכבר נאמר: [קפח] כי שפע ימים יינקו. דברים לג יט.
31. אפשר: נתברר, נתאשר.
32. על מהות המלאכים ראה לעיל ח"א פרק מט.
33. אפשר: יתפעל.
34. וכפשטי הכתובים ויאמר ויאמר דמעשה בראשית.
35. ראה גם לקמן בחלק זה פרק ל. וח"ג פרק כב.
36. בר"ש "בדבר או במידות".
37. אפשר: האמור ביחס לה' וביחס לשכלים,
38. וכדלעיל פרק י.
39. הארץ.
40. מכאן נכנסו הוברי שמים ההוזים בכוכבים לכל תורת האסטרולוגיא. וראה דברי רבנו נגדם בהלכות תשובה פ"ה הל' ב-ד. ואגרת תימן מהדורתי קטע ג. והשווה אבי נצר במאמרו "פי מא יצח ומא לא יצח מן אחכאם אלנג'ום" שדחה בתוקף כל התורות הללו,
41. ירמיה ב יג.
42. תהלים לו י.

חלק שני - פרק [יג]

השקפות ¹ בני אדם בקדמות העולם או חידושו אצל כל מי שהוא בדעה ² שיש שם אלוה מצוי הם שלוש השקפות.

[השקפת המאמינים בחידוש העולם]
ההשקפה הראשונה והיא השקפת כל המאמין ³ בתורת משה רבנו ע"ש היא, שהעולם בכללותו כלומר: כל נמצא, ⁴ פרט לה' יתעלה, ה' המציאו אחר ההעדר המוחלט ⁶ והגמור, ושה' יתעלה לבדו היה ⁶ מצוי, ואין מאומה זולתו לא מלאך ולא גלגל ולא מה שבתוך הגלגל ⁷, והמציא כל הנמצאים הללו כפי שהם ⁸ בחפצו ורצונו מן האין.

[הזמן נברא]
וגם הזמן עצמו מכלל הנבראים ⁹, כי הזמן נספח לתנועה, והתנועה מקרה בנע, ואותו הנע עצמו אשר הזמן נספח לתנועתו מחודש, ונהיה אחר שלא [קפט] היה.

ושזה שאומרים ה' היה קודם שנברא העולם, אשר מילת 'היה' מורה על זמן, וכן כל מה שיעלה במחשבה מהמשכות מציאותו קודם שנברא העולם המשכות שאין לה סוף, כל זה השערת ¹⁰ זמן או דמיון זמן, לא אמתת זמן, כי הזמן מקרה בלי ספק, והוא לדעתנו מכלל המקרים הנבראים, כשחרות וכלובן, ואף על פי שאינו ממין האיכות, אבל הוא בהחלט ¹¹ מקרה חיובי לתנועה, כפי שמתבאר למי שהבין דברי אריסטו בביאור הזמן ואמתת מציאותו ¹².

[מדוע מתקשים בהבנת מושג הזמן]
ונבאר כאן עניין ואף על פי שאינו מן העניין שאנחנו בו, אלא שהוא מועיל בו, והוא, כי מה שגרם שנעלם עניין הזמן מרבים מבעלי המדע עד שנבוכו ¹³ בעניינו האם יש לו אמתות במציאות או שאין לו אמתות, כגון גאלינוס וזולתו ¹⁴ הוא מחמת היותו מקרה במקרה, כי המקרים המצויים בגופים מציאות ראשונית, כגון המראות והטעמים, הרי הם מובנים בעיון ראשון ומושכלים עניניהם. אבל המקרים אשר נושאיהם מקרים אחרים, כנציצה במראה ¹⁵, והעקימה והעיגול בקו ¹⁶, נעלם ענינם מאוד. ובפרט אם נוסף לכך שיהא המקרה הנושא בלתי נח במצבו, כי אם במצב אחר מצב, שאז נעלם הדבר יותר.

והנה נקבצו בזמן שני הדברים יחד, שהוא מקרה נספח לתנועה, והתנועה מקרה בנע, ואין התנועה כמו השחרות והלובן שהם מצב נח, אלא אמתת התנועה ועצמותה שלא תנוח במצב כל שהוא ואפילו כהרף עין, וזה ממה שגרם שייעלם עניין הזמן.

והכוונה שהוא לדעתנו דבר נברא והווה כשאר המקרים והעצמים הנושאים את אותם המקרים, ולפיכך לא תהיה המצאת ה' את העולם בהתחילה זמנית ¹⁷, כיון שהזמן מכלל הנבראים, והתבונן נא מאוד בעניין זה, כדי שלא יחייבוך התשובות אשר אין מפלט מהן למי שלא ידע את זה ¹⁸. כי כאשר תקיים זמן לפני העולם, נתחייבת לסבור את הקדמות, כי הזמן מקרה והכרחי שיהא לו נושא, אם כן חיובי שימצא דבר לפני מציאות העולם הזה המצוי עתה, ומזה היא הבריחה.

זוהי אחת ההשקפות, והיא יסוד תורת משה רבינו ע"ה בלי ספק, והיא שניה ליסוד הייחוד *¹⁸, ואל יעלה בלבך זולת זה.
ואברהם אבינו ע"ה החל בפרסום השקפה זו אשר הביאו אליה העיון, ולפיכך היה מכריז ¹⁹ בשם ה' אל עולם ²⁰, וכבר ביאר השקפה זו באומרו קנה שמים וארץ ²¹.

[השקפת הפילוסופים]
וההשקפה השניה היא השקפת כל מי ששמענו עליו ²² וראינו דבריו מן הפילוסופים, והיא, שהם אומרים כי בטל הוא שימציא ה' יש מן האין, וכן לא יתכן לדעתם שיכלה יש אל האין, כלומר: שלא יתכן שיתהווה מצוי מסוים בעל חומר וצורה מהעדר אותו החומר העדר מוחלט, ולא שיכלה אל העדר אותו החומר העדר מוחלט.

ותיאור ה' לדעתם שהוא יכול על זה, כתאורו שהוא יכול לאחד בין ההפכים בעת אחת או יברא כמותו, יתעלה, או שיהיה בעל גוף, או שיברא מרובע אשר אלכסונו שווה לצלעו, וכל הדומה לזה מן [קצ] הנמנעות ²³.

והמובן מדבריהם, שהם אומרים, כשם שאין חוסר יכולת כלפיו ²⁴ יתעלה מחמת שאינו ממציא הנמנעות, כי לנמנע טבע קבוע, שאינו מפעולת פועל ולכן לא יתכן שישתנה, כך אין חוסר יכולת כלפיו ²⁵ אם לא יוכל להמציא יש מן האין, כי זה מסוג כל הנמנעות.

ולפיכך סוברים שיש שם חומר מסוים מצוי קדמון כקדמות האלוה, אינו נמצא בלעדיו, וגם הוא אינו נמצא בלעדיו. ²⁶ ואינם סבורים שהוא בדרגתו יתעלה במציאות, אלא הוא ²⁷ סיבת מציאותו, והוא בידו, דרך משל, כחומר ליוצר, או הברזל לנפח *²⁷, והוא אשר יברא בו מה שירצה, פעם מצייר ממנו שמים וארץ, ופעם מצייר ממנו זולת זה.

ובעלי השקפה זו סבורים, כי גם השמים הווה נפסדת, אלא שאינה הווה מן האין ולא נפסדת אל האין, אלא כמו שפריטי בעלי החיים הווים נפסדים מחומר מצוי אל חומר מצוי, כך השמים הווה נפסדת, והתהוותה והפסדה כשאר הנמצאים למטה ממנה.

ואנשי קבוצה זו נחלקים לקבוצות שאין תועלת להזכיר קבוצותיהם והשקפותיהם במאמר זה, אבל היסוד הכללי של קבוצה זו הוא מה שהזכרתי לך.
וגם אפלטון זו דעתו, אתה מוצא אריסטו אומר בשמו בשמע ²⁸ שהוא סבור, כלומר אפלטון, כי השמים הווה נפסדת, וכך תמצא שיטתו מבוארת בספרו לטימאוס ²⁹.
אבל אין דעתו כדעתנו כפי שחושב מי שאינו מבחין בין ההשקפות ואינו מעמיק בעיון, ונדמה לו כי השקפתנו והשקפתו שוות, ואין הדבר כן, לפי שאנו בדעה הויית השמים מלא כלום, אלא אחר ההעדר המוחלט, והוא סבור שהיא מצויה הווה מן היש. וזוהי ההשקפה השניה.

[השקפת אריסטו על הבריאה]
וההשקפה השלישית היא השקפת אריסטו ותלמידיו ומפרשי ספריו ³⁰, והיא, שהוא אומר כמו שאמרו אנשי הקבוצה שהזכרנו מקודם, והיא שלא ימצא בעל חומר מהעדר חומר כלל. ומוסיף על כך ואומר, כי השמים אינה נכללת תחת ההוויה וההפסד כלל.

ותמצית השקפתו בכך היא זו, חושב ³¹ הוא שכל המצוי הזה כפי שהוא, לא חדל ולא יחדל כך, ושהדבר הקיים אשר אינו נכלל תחת ההוויה וההפסד, והוא השמים לא חדל מהיות כך, ושהזמן והתנועה נצחיים תמידיים לא הווים ולא נפסדים, ושהדבר ההווה הנפסד, והוא מה שתחת גלגל הירח לא חדל מהיות כך. כלומר: שאותו החומר הראשוני, לא הווה ולא נפסד בעצמו ³², אלא הצורות נרדפות עליו ופושט צורה ולובש אחרת. ושכל הסדר הזה העליון והתחתון ³³ לא יתרופף ³⁴ ולא יבטל ולא יתחדש בו חידוש ממה שאינו בטבעו, ולא יארע בו מאורע יוצא מן הכלל ³⁵ בשום אופן.

אמר - ואף על פי שלא אמרו בלשון זה, אבל המושג מהשקפתו - כי מן ³⁶ הנמנע לדעתו שישתנה לה' רצון או יתחדש לו חפץ. ושכל המציאות הזו כפי שהיא, ה' המציאה ברצונו, אבל לא פעלה אחר העדר. וכשם שמן ³⁶ הנמנע הוא שיעדר האלוה או תשתנה עצמותו, כך חושב ³¹ הוא שמן הנמנע שישתנה לו חפץ או יתחדש לו רצון ³⁷. ולכן חיובי שיהא המצוי הזה כולו כפי שהוא עתה, כך היה מקדם קדמתה ³⁸, וכך יהיה עדי עד.[קצא]

זהו תמצית השקפות הללו ואמתתן, והם השקפות מי שכבר הוכח אצלו מציאות האלוה לזה העולם ³⁹.

אבל מי שאינו יודע מציאות ה' יתרומם [קצב] ויתהדר, אלא דימה כי הדברים הווים ונפסדים בהתקבצות ובהתפרקות באופן מקרי ⁴⁰, ושאין שם מנהיג ולא מסדר מציאותן, והוא אפיקורוס וסיעתו ודומיו כפי שמספר אלאסכנדר, אין לנו תועלת להזכיר אותן הקבוצות, כיון שכבר הוכחה מציאות האלוה. ואין תועלת להזכיר השקפות בני אדם אשר בנו דבריהם על יסוד שכבר הוכחה סתירתו.

וכן גם אין לנו תועלת לחשוב על קיום דברי בעלי ההשקפה השניה, כלומר: שהשמים הווה נפסדת, מפני שהם סוברים הקדמות ⁴¹. ואין הבדל אצלנו בין מי שסובר שהשמים הווה מדבר בהחלט ונפסדת אל דבר, או דעת אריסטו הסובר שהיא לא הווה ולא נפסדת. כי מטרת כל הולך בתורת משה ואברהם אבינו, או מי שהלך בדרכם, ⁴² אינו אלא הדעה שאין שום דבר קדמון כלל עם ה', ושהמצאת המצוי מן ההעדר כלפי ה' ⁴³ אינו מסוג הנמנע, אלא אף חיובי לדעת⁴⁴ מקצת בעלי העיון.

ואחרי אשר ריכזנו ⁴⁵ את ההשקפות, אחל לבאר ולמצוות ראיות אריסטו על השקפתו, ומה הביאו לכך.

הערות:

1. "ארא" השקפות, סברות, ובר"ש "דעות".
2. "אעתקאד" וכבר בארה רבנו לעיל ח"א פרק נ שאינה סתם אמונה. ראה שם ובהערה. ובר"ש "כל מי שיאמין".
3. אף כאן "אעתקד" והכוונה כל מי שדעתו סברתו השקפתו דעת התורה. ותרגמתי "המאמין" כדי להקל מעל עצמי נטל ההסברה, אם כי אינה מדוייקת.
4. כפל רבנו את המילים כדי לכלול כל מה שאתה עלול לתאר שהוא מצוי בין שהוכח ובין שלא הוכח כמציאות המוחשים והמלאכים או הגלגלים וכל מה שידמה האדם שהוא מצוי.
5. "אלמחץ'" ובר"ש הושמטה כדרכו להשמיט כל מה שנדמה לו כפל מיותר.
6. "כאן" גם היא הושמטה בר"ש. ותוסבר להלן.
7. כל הבריאה, לפי התיאוריות שקדמו לעיל.
8. כפי שלמותם הסופית והגדולית כפי שהיא כיום, ולא שהייתה שם התפתחות הדרגתית ואף לא הגדילה הטבעית, וראה לקמן בחלק זה פרק ל בפירוש כל מעשה בראשית לצביונם נבראו, ובהערה שם.
9. וכדלעיל ח"א פרק [קפט] נב. ובפתיחת חלק זה הקדמה טו. וראה גם לקמן בחלק זה תחילת פרק ל. ובעניין זה דן גם הרס"ג בספרו האמונות ודעות ראה שם מהדורתי מאמר א פרק א ד"ה והראיה הרביעית, ובמה שהובא בהערה.
10. "תקדיר" השערה דמיונית. ואפשר לתרגם "הערכת זמן". ובכלל מילה ערבית זו כלומר: "תקדיר" רבת משמעויות ורבת שימושים.
11. "באלג'מילה" בהחלט, בסכומו של דבר. ובר"ש "בכלל",
12. פיזיקה ספר ד פרק י והלאה.
13. "חיירהם" ובר"ש "שערבבם עניינו".
14. וראה לעיל ח"א פרק עג ההקדמה השלישית: עד שגאלינוס אמר [שהזמן] דבר אלוהי שאין אמתתו נשגת.
15. אפשר: בגוון.
16. כי הקו מקרה בנושא והעקימה והעיגול מקרה בקו.
17. וראה לקמן בחלק זה פרק ל בביאור בראשית ברא אלהים.
18. שהזמן נברא.
*18. על זה שההשקפה בחידוש העולם שניה לייחוד ראה לקמן בחלק זה פרק לא הע' 4.
19. אפשר: קורא.
20. בראשית כא לג. וראה לקמן בחלק זה פרק ל. וח"ג פרק כט. וראה הלכות עבודה זרה פ"א הל' ג.
21. בראשית יד כב. והוא בעקבות רס"ג בספרו האמונות ודעות מאמר א פ"ג. ראה שם מהדורתי.
22. "כ'ברה" אפשר[קצ] "שמעו". ואפשר שהכוונה דברים שנמסרו בשמו.
23. על מושגי הנמנעות ראה בהרחבה לקמז ח"ג פרק טו.
24. שאין זה נקרא חוסר יכולת ביחס לה' יתעלה אם אומרים אנו שאינו יכול לעשות הנמנע.
25. ביחס אליו.
26. כביכול אין ה' נמצא בלעדי החומר ואין החומר נמצא בלעדי ה'. וכולם יחד לא חדלו להתקיים.
27. ה' סיבת מציאות החומר.
*27. ראה בראשית רבה א יא צייר גדול הוא אלהיכם, אלא שמצא לו סממנים טובים.
28. ספר ח פרק א.
29. כוח.
30. כלומר: שלא כל האמור כאן נאמר בפירוש בדברי אריסטו, ואין ללמוד להדיא מדברי אריסטו שהעולם קדמון, אלא בצירוף דברי תלמידיו בשמו ומפרשי ספריו במושג מהם. וראה לקמן הע' 39.
31. "יזעם" מחשבה בלתי נכונה.
32. כלומר: החומר ההיולי שממנו נתהווה העולם לדעתו.
33. השמים והארץ.
34. "לא יכ'תל" ריפוף וריעוע. ובר"ש "לא יפסד".
35. וכאן היסוד והבסיס להכחשה ולכפירה בכל הניסים. ור"ש קיצר כאן מאוד כדרכו להשמיט מה שנדמה לו כפילות מיותרת.
36. אפשר: מסוג, ממין. ובר"ש "משער".
37. לעניין זה ייחד רבנו לקמן בחלק זה פרק כא. ע"ש.
38. "פי מא לם [קצא] יזל" ובר"ש "במה שלא סר" ולא דק בשמושי השפה הערבית.
39. ברשות רבנו הנני מביא כאן תרגום דברי אבי נצר במאמרו "כתאב אלג'מע בין ראי אלחכימין" ספר התיאום בין השקפות שני המלומדים. והכוונה על אפלטון ואריסטו. בסכום השקפותיהם כעניין הנדון בפרק זה. וז"ל ומזה גם עניין קדמות העולם וחידושו והאם יש לו עושה הוא עילתו הפועלת או לאו, וממה שחושבים על אריסטו שהוא סובר שהעולם קדמון, ועל אפלטון שהוא סובר שהעולם מחודש. ואני אומר כי אשר הביא את אלה למחשבה גרועה ומוזרה זו על אריסטו החכם, הוא מה שאמר בספר "טוביקא" שפעמים תמצא בעיה אחת בעצמה אפשר להביא על שני קצותיה הקש מהקדמות מפורסמות, המשל בכך, זה העולם קדום או שאינו קדום. ותשובה חיובית על אלה החלוקים, כי מה שמובא על דרך המשל (ההדגמה) אינו נוהג מנהג הסברא (כלומר: שאין לו משקל של הבעת דעה וסברא). ועוד שמטרת אריסטו בספר טוביקא אינו ביאור עניין העולם, אלא מטרתו עניין ההיקשים המורכבים מן ההקדמות הידועות, והוא מצא אנשי דורו מתווכחים בעניין העולם אם הוא קדום,או מחודש כמו שהיו מתווכחים בעניין העינוג אם הוא טוב או רע, והיו מביאים על כל אחד משני הקצוות של כל בעיה הקשים ידועים, וכבר ביאר אריסטו באותו הספר ובזולתו מספריו כי ההקדמה המפורסמת אין חוקרין בה האמת והשקר כי המפורסם פעמים שהוא כוזב ואין מתעלמים ממנו בויכוחים בגלל כזבו, ופעמים שהוא צודק ומשתמשים בו בויכוחים בגלל פירסומו, ובהוכחה בגלל צידקו. הרי ברור שלא יתכן ליחס לו הדעה שהעולם קדמון בגלל המשל הזה שהביא בספר זה. ועוד ממה שהביאם לאותה המחשבה (הבלתי נכונה על אריסטו) מה שהזכיר בספר השמים והעולם כי הכל אין לו התחילה זמנית, ודימו בכך שהוא סובר קדמות העולם, ואין הדבר כן, כי כבר הקדים ובאר באותו הספר וזולתו מן הספרים הטבעיים והאלהיים, כי הזמן אינו אלא מספר תנועות הגלגל וממנו הוא מתחדש, ומה שמתחדש מן הדבר אינו כולל אותו הדבר, ועניין אמרו כי העולם אין לו התחילה זמנית שהוא לא נתהווה ראשון ראשון בחלקיו כמו שמתהווה הבית דרך משל או החי שהוא מתהווה ראשון ראשון לחלקיו, כי חלקיו מתהווים זה לפני זה בזמן, והזמן נתחדש מתנועת הגלגל ולכן בטל הוא שיהא לחידושו התחילה זמנית, ונתברר מזה שהוא נהיה על ידי שברא אותו הבורא יתרומם ברוממותו בבת אחת בלי זמן ומתנועתו נתחדש הזמן. ומי שעיין במאמריו באלהות בספר הידוע בשם אתולוגיא, לא יהיה לו ספק בשיטתו, שהוא קובע את העושה המחדש עת העולם הזה, כי הדבר באותם המאמרים גלוי מכדי שייעלם, ושם נתבאר כי ההיולי חידשו הבורא יתרומם שבחו לא מדבר, ושהוא נתגשם מאת הבורא ישתבח ומרצונו, ואחר כך נערכו (נסתדרו הפרטים שנתהוו מן ההיולי). וכבר באד בשמע הטבעי כי הכל לא יתכן חידושו במקרה וללא מכוון, וכך בעולם בכללותו הוא אומר בספר השמים והעולם, ולומד לכך מן הסדר הנפלא המצוי בחלקי העולם זה עם זה. וכבר ביאר שם עוד עניין העילות כמה הם וקבע הסיבות הפועלות, וכבר ביאר שם עוד עניין המהווה והמניע ושהוא זולת המתהווה וזולת הנע. וכמו שאפלטון ביאר בספרו הידוע בשם טימאוס שכל מתהווה אינו מתהווה כי אם מעלה שהוותה אותו בהחלט, ושהמתהווה אינו נעשה עילה להווית עצמו, וכד אריסטו ביאר בספר אתולוגיא כי האחד מצוי בכל ריבוי, כי כל ריבוי שלא ימצא בו האחד אין לו סוף לעולם כלל, ומוכיח את זאת בהוכחות ברורות, כגון אמרו שכל אחד מחלקי הרבים, או שיהיה אחד או שלא יהיה אחד, ואם לא יהיה אחד הרי לא יבצר משיהיה או רבים או לא כלום, ואם היה לא כלום חיובי שלא יתקבץ מהם ריבוי, ואם היה רבים אם כן מה ההבדל בינו לבין הריבוי? ומתחייב עוד מכך כי מה שיש לו סוף יותר ממה שאין לו סוף, ובאר עוד כי מה שימצא בו האחד בעולם הזה איננו אחד, אלא מבחינה מסוימת זו או אחרת, אם כן אינו באמת אחד, אלא יהיה כל אחד בו מצוי יהיה האחד זולתו והוא זולת האחד. ובאר עוד, כי האחד האמיתי הוא אשר נתן ליתר הנמצאים את האחדיות. ובאר עוד כי הרבים אחרי האחד בלי ספק ושהאחד יקדם את הריבוי. וכן ביאר כי כל ריבוי הקרוב אל האחד באמת תהיה ראשית כל ריבוי ממה שירחק ממנו, וכך להיפך, ואח"כ צעד לאחר שהקדים הקדמות הללו ודבר על חלקי (פרטי) העולם הגשמיים מהם והרוחניים ובאר ביאור מספיק שהם כולם נתחדשו מיצירת הבורא אותם, ושהוא יתהדר ויתרומם הוא העילה הפועלת, האחד,האמת, ויוצר כל דבר, כדרך שבאר אפלטון בספריו באלהות כגון טימאוס ובוליטיא וזולתן משאר מאמריו. ועוד הרי אותיות אריסטו במה שאחר הטבע לא דיבר בהם כי אם על הבורא יתרומם ברוממותו באות למד, ושוב המשיך בחזרה על ביאור אמתת מה שקדם מאותן ההקדמות עד שהוא הראשון בהם, [קצב] וזה ממה שלא ידוע לנו שקדם לו בכך ממי שלפניו ולא השיגוהו הבאים אחריו עד היום הזה. והאם יש לחשוב על מי שזו דרכו שהוא סובר שלילת העושה וקדמות העולם. ע"ש, הבאתי כאן קטע מדבריו, והוא האריך הרבה בעניין זה, והרוצה יעיין בדבריו שם. וכיוצא בזה כתב בקצרה במאמרו "אלמסאיל אלפלספיה ואלאג'ובה ענהא" קטע 9. אך כאן הדברים אמורים סתם לא בשם אריסטו.
40. וראה גם רס"ג באמונות ודעות מאמר א השיטה התשיעית.
41. כלומר: שיטת אפלטון לדברי רבנו,
42. אפשר או מי שנטה לשיטתם". והכוונה ליתר העמים מאמיני חידוש העולם, אף שאינם בני תורת משה.
43. אפשר: ביחס לה'.
44. "בזעם" דעה ומחשבה בלתי נכונה. ורבים מפרשים "חיובי" האמורה כאן כלומר: חיובי שתהא פעולת ה' יש מאין. אך יש סבורים שרבנו רומז על האומרים שבריית העולם מאתו יתעלה על דרך החיוב. וכפי שיתבאר לקמן בחלק זה בפרקים כ-כג. ואינו נכון כי כאן כתב "וג'וב" ושם "לזום". וההבדל ביניהם הוא גדול מאוד, ואין כאן המקום לבארו. וכיון שגם דעה זו שלילית כלומר: על דרך ה"וג'וב" כתב רבנו "בזעם".
45. "קררנא" הנחנו וקבענו את תמצית ההשקפות הללו.