|
|
היודנראט
הקמת היודנראט
היודנראט היה גוף שתפקידו למלא את רצון הגרמנים ביחס אל היהודים.
מקום מושבו של היודנראט היה ברחוב גז'יבובסקה, בבניין בו שכנה הקהילה היהודית, והדבר עורר תחילה זהות בין הקהילה, הנהגה שהייתה מקובלת על היהודים, לבין היודנראט.
בתחילה עסק היודנראט רק באספקת כוח עבודה לעבודות הכפייה. לאחר זמן נדרש לספק את היהודים שנשלחו להשמדה.
מהרה השתנה יחסם של היהודים ליודנראט. חיים קפלן כותב עליהם ביומנו ביום 23.4.41 דברים חריפים:
הקהילה - ובלשון הכובש: "היודנראט" - היא תועבה בעיני הקהל הוורשאי. כשמזכירים את הקהילה, דמו של כל אחד מתחיל רותח. אלמלא מוראה של מלכות, היה בא לידי שפיכת דמים. ובטוח הנני כי בהזדמנות הראשונה, אם רק ירווח לנו קצת מהאפוטרופסות הנאצית, נשתער על גרז'בובסקי מקום מושב היודנראט] בחמה שפוכה ולא נשאיר בה אבן על אבן.
היא איננה בחירת הקהל, אלא עלתה לגדולה על ידי התמנות, ובתוקף המאורעות, ומטעם השלטון הנאצי, שבהתאם לשיטתו העניק לה זכויות אוטונומיות, לא רק תרבותיות אלא אף ממלכתיות. סטאז'ינסקי מינה את צ'רניאקוב, שעד התמנותו איש לא ידעו. כמוהו כאלפי רבבה... הכל היה תלוי בטעמו הטוב ובהערכתו האישית בנוגע לכל אחד ואחד, והוא לקח מכל הבא לידו.
השמועה מהלכת, שהנשיא עצמו הוא דווקא אדם כשר. אלא שהפמליה שלו היא חלאת המין האנושי. מלבד שניים-שלושה היוצאים מן הכלל, ושאין להם שום השפעה, כמו הפרופסור מ' בלבן וא' וולפוביץ, כל יועציו הם מן הפסולת הציבורית. לא אכנה אותם בשמותיהם, כי אינם כדאיים ששמותיהם יישארו חקוקים בתולדות הקהילה הוורשאית, אבל ידועים הם כבני בליעל ונאלחים, שאף בתקופה שלפני המלחמה לא התרחקו מן הכיעור. הקהילה נעשית להם לפרה חולבת, למעיין לא אכזב לקחת שוחד, וממילא לעשוק דלים ולרוצץ אביונים. הכל נקרא על שם הנשיא, והכל נעשה מטעמו. ובאמת, הכל נעשה שלא בידיעתו ואפילו בלי הסכמתו, ואולי גם נגד דעתו ורצונו...
בניין הקהילה היהודית ברחוב גז'יבובסקי
צ'רניאקוב - יו"ר היודנראט
כיצד עמד צ'רניאקוב מול הגרמנים? מה יחסו אליהם? כיצד הוא ממלא את תפקידו? על הבט זה של פעולתו השיחה של קלוד לנצמן עם ראול הילברג:
אישיותו של צ'רניאקוב - שיחה עם ראול הילברג
לפרטים נוספים על צ'רניאקוב והתאבדותו - לחץ כאן
המשטרה היהודית
זרוע הביצוע של היודנראט הייתה המשטרה היהודית. משטרה זו תחילתה בארגון הגטו, וסופה כזרוע ביצוע של הנאצים במעשי הרצח. סקירה על המשטרה היהודית מוסר ישראל גוטמן (תולדות יהודי ורשה - מראשיתם ועד לימינו עמוד 203):
למשטרה היהודית בוורשה יצא שם רע. המשורר יצחק קצנלסון דיבר על המשטרה כעל "החרפה עדי עד..." ו"חלאת המין האנושי". קצנלסון ראה בהם יסוד חברתי מרוחק מהעולם היהודי, "אלה שהתחנכו בסביבה זולה וחשודה של פסיאודו-אינטליגנטים של גויים". אולם, דימוי מגנה קיצוני ושלילה מוקיעה עד תום כרוכים במיוחד בתפקיד העגום והברוטאלי שמילא המשטרה בתקופת הגירושים, ובייחוד בימי הגירוש ההמוני בגטו ורשה בקיץ 1942. בתחילה לא היה כנראה היחס למשטרה שלילי, והיו שראו בהופעתם בגטו מעין חידוש מרענן. רינגלבלום כותב ברשימותיו בסוף 1940 ובתחילת 1941, כי - "המשטרה היהודית מורכבת מאנשים מנומסים וסימפטיים...
הציבור היהודי מתייצב לצדו של השוטר היהודי..."
שוטרים יהודים
ימי האמון וההערכה עברו חיש מהרה. המשטרה היהודית הפכה להיות משרתת של השלטונות הנאציים. תיאור של פעולות המשטרה היהודית, כזרוע ביצוע של הנאצים, מצוי בספרו של הרב הוברבאנד "קידוש השם", עמוד 132:
בערב חג השבועות תש"ב, 21 במאי 1942, בשעה 5 בערב לערך, התפשטה בגטו היהודי השמועה כי הלילה, לילה ראשון של שבועות, יתרחש "משהו"...
שררה עצבנות איומה, אימה ופחד. אפילו יהודים שהכינו את עצמם לחג ורצו ליהנות ממצב רוח של יום טוב, הפך להם ערב החג לתשעה באב.
אנחנו, אחדים מדיירי הבית, התאספנו והחלטנו להסתתר בביתו של אחד השכנים, שיש לו בקצה דירתו חדר קטן, והכניסה אליו חסומה בשולחן, עד שעינו של אדם זר אינה מסוגלת להבחין בו.
שמענו פסיעות קלגסיות נמרצות וקשות מאחורי החלון. אחד מבינינו התגנב עד החלון והודיע לנו בלחש כי קבוצה של שוטרים יהודיים נעצרה שם. שמענו פקודה. תכף לאחר מכן - התחילה נקישה על השער ממול.
חלפו דקות אחדות של נקישות חזקות בשער, שמענו כיצד פותחים את השער מבפנים, שוטרים "יהודיים" אחדים התנפלו על השוער. גידפו והכו אותו על שהשתהה בפתיחת השער, ועיכב את העבודה "הקדושה".
השער חזר ונסגר. השתרר שקט. לפתע שמענו קולות של נשים, צעקות היסטריות ובכי. דקות אחדות לאחר מכן שמענו את קול נעילת השער. מופיע שוטר, ואחריו שני אנשים צעירים המובלים על ידי מספר שוטרים. אחריהם רצות נשים יהודיות אחדות, הבוכות וזועקות: "רוצחים, רחמו על אם יהודיה אומללה". האישה מוסיפה לזעוק: "הרי לפני שנה רצחתם את בני במחנה. השאירו לי את בבת-עיני היחידה." היא צועקת ומשמיעה עוד קריאות שאין אנו מסוגלים לשמען.
אישה שניה צועקת: "רחמו על אלמנה זקנה. הרי הוא המפרנס היחידי שלי. מה אעשה עכשיו? מי ייתן לי עכשיו פת לחם?"
השוטרים היהודיים הודפים את הנשים חזרה לשער. הנשים אינן מניחות להם. אלות גומי ננחתות על כתפי הנשים. הנשים נהדפות סוף סוף לתוך השער. השער נסגר.
כל הלילה נמשכות נקישות תכופות של מגפי-משטרה יהודית על המרצפות. אחת מן האיומות שבפורענויות המלחמה - צעדי קלגסים יהודים, ופחד של יהודי אחד מפני משנהו.
כל הלילה אנו שומעים דפיקות בשערים, צעקות, ובכי של נשים.
על גל האשפה שלנו - המשטרה היהודית
השוטר שצ'רבאטי - קוראים פונים אלינו בבקשה כי נקרא בפומבי לסדר ונוקיע את מעשיו המכוערים של האדון שצ'רבאטי, המשמש כמקשר בין האזור הרביעי לחמישי של שירות הסדר היהודי עם המשטרה הפולנית. האדון שצ'רבאטי, לשעבר מזכיר ההסתדרות הציונית, חותר עתה לכהונת "פיהרר". אם יש שוטרים יהודים העושים מעשי בגידה מתועבים למען בצע כסף, הרי אותו אדון שצ'רבאטי הנו עבד המשרת בנאמנות את אדוניו ההיטלריסטים, ושפתו של אותו אדון שצ'רבאטי אינה שונה מזו של איש פלוגות הסער הגרמניות.
אם לא די ליהודים בהתעללויות השונות ובאנשי אגרוף העושים את מעשיהם לאור היום, הרי אותו אדון שצ'רבאטי מתחיל במעשיו בלילות. הוא מופיע בחצרות בשעות הערב המאוחרות ומחפש סדקי אור בחלונותיהם המואפלים של היהודים. וכאשר מחפשים - גם מוצאים. וכאשר האדון שצ'רבאשי מוצא - מיד בא גל של דו"חות ועונשין. ואז באים בשעת לילה מאוחרת אל העבריין ונותנים לו את הברירה: לשלם כופר כזה וכזה, או ללכת למאסר... ואת כל זה עושה האדון שצ'רבאטי בחוצפה רועשת כל כך ובטון של "פיהרר" עד שהנך תוהה אם אותו האיש עודנו עונד "סרט" על שרוולו... לא, האדון שצ'רבאטי! אפילו למי שכיהן כמזכיר של הסתדרות ציונית מותר לו לדעת היכן מקומו. והביטויים כגון: "זה עוד מעט מהמגיע לכם" - זה עדיין אינו הופך אותו ל"פיהרר" אלא לליצן, אשר יומו עוד יגיע.
המשטרה היהודית
פרק מיוחד בתולדות הגטו המקולל תתפוס מה שמכונה "משטרה יהודית". ייכתבו עוד ספרים שלמים על כל סוגי מעשי החזירות שלא היו כמותם, שבוצעו על ידי המפקדים הבכירים של המשטרה. היום נציין רק את אשר מעיזים לעולל ה"טוראים" הפשוטים. כשנערה או נער יהודי עני, מבריחים בסיכון נפשות, כמה קילוגרמים של תפוחי אדמה או גזר מן הצד הארי, מופיע מתחת לאדמה שוטר יהודי, השוקל את תפוחי האדמה המוברחים ולוקח לעצמו מיד "מתנת יד" מכל קילו.
הם למדו לרדוף את הרוכלים ברחובות, את מושכי הריקשות, לא פחות מאשר המשטרה הגרמנית. יש ביניהם בריונים אלימים המשתמשים בכוחם בצורה נבזית ביותר. שמות הבריונים הללו, המנצלים בשפלות את מעמדם נרשמים היטב.
|
|
| שוטר יהודי תופס אישה יהודייה | שוטר יהודי מסגיר אישה יהודייה לגרמנים |
