שלום רב לאוהבי התורה, מהם מפישי התורה, דרכי' ועמקי' ומחזיקים בדקי' ומהם תומכי' ומחזיקים לומדי' כל חד לפום חורפיי על פום רבנן דמאשרי אורחי איש איש כברכתו יברכהו ד' וישמרהו.

הא מקמא⁴ דאפתח, ידי נטפו מר, מרתען שפוותי ומרתיע כולא גופא, ומזדעזע אנכי. אנה אני בא, ומה אני ומי אנכי, כי אשים ראשי לבוא בתוכחות לאחב"י עם ד' אלה. ותמה אני על עצמי אם אני כדאי שישמע תוכחתי, כי ידעתי חסרוני מול קטני בית ישראל, שאיני כדאי להיות דברי נשמעין ולא להנות ממני עצה. ואמנם לא מפי עצמי אני אומר אלא שליחא דציבורא אני מרבים וכן שלמים, אשר לבם דואג בקרבם ונאנחים ונאנקים על התורה שמשתכחת מישראל ואזלא ומדלדלא. וחלילה לנו לדבר על עם ד' כי באמת לא במרד ולא במעל ח"ו מתרחקים מן התורה. אבל יש שרוצים ללמוד ואין להם מלוא כף קמח. ויש שיש להם ורוצים ללמוד, אבל אין להם רב ללמוד דרכי העיון⁵ האמתי, כי זה ימים רבים לישראל שהאנשים הגדולים בתורה במדינתנו זאת, כל אחד בונה לו חדרו לעצמו ואומר לעצמי אני מציל וכונס בדור שאין התורה חביבה על לומדיה.

ועתה שמעתי אחרי קול רעש גדול האומרים שהגיעו ימים שהתורה חביבה על התלמידים, ועם ד', רעבים גם צמאים נפשם חשקה בתורת ד', וילך⁶ מחיל אל חיל לשמוע דברי⁷ ד' זו הלכה. אבל מעת שפסקו מלהחזיק ישיבות במדינה זו, ומאז כל מבקשי ה' ית"ש⁸ נפוצים המה כצאן אשר אין להם רועה, לרעות את עם ד' המתאווים ללין בעומקא של הלכה ואמיתה של תורה.

וזה ימים רבים שהאנשים הגדולים ביראת השם אשר בפלך הלז, שמו פניהם עלי להיות מהמעוררים לדבר מצווה זו.

אמנם אנא נפשי יודעת מיעוט ערכי כי לא הגעתי למדה זו,⁹ לחוות דעתי ברבת בני עמנו. עפר אני תחת כפות רגלי עם ה' הקודש¹⁰. איך אנענע ראשי לקבל עטרה שאינה הולמת אותי להוכיח ברבים את עם ה' ב"ה, אבל בשוב שרעפי בקרבי יקד כיקוד אש בלבי, בראותי שעכ"פ תפוג תורה ח"ו. ואם החרש נחרש כעת בנדון הזה אשר רפו ידים מן התורה, יכול להיות שברבות הימים יהיו אחב"י בלי מורה, כ"א אין גדיים אין תיישים¹¹, ודלתות בהמ"ד ינעלו ח"ו.

לא יכולתי להתאפק עוד לקול הנצבים עלי לאמר, קום נא ועורר לבב טהורי לב, ולא רציתי לעבור עוד על דברי חברי המפצירים בי בזה, וסבותי את לבי שלא לדחות עוד את דבריהם הנאמרים באמת מקירות לבבם. ואף גם זאת כדאמרי אנשי: כמשרת קטן הקורא לבהכ"נ, בן עתה באתי לקרוא ולעורר לבב אהב"י הנאהבים והנעימים, וישמעו אל האמת לכל אשר יקראוהו באמת. ואתם הדבקים בה' ובתורתו ית"ש, מאמינים בני מאמינים, כי תוה"ק חיות נפשותינו, והעולם משותת על הבל פינו והגיוננו בה¹². ובפרט מעת שגלינו מארצינו ואבדנו כל טוב אין לנו שיור רק למוד התורה. ואין להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות וכו'¹³. ואיך לא נבוש בראותינו כי תורת ה' נתונה בעפר ויושלך אמת ארצה. הבן¹⁴: הקב"ה בוכה בכל יום ויום על עזבינו¹⁵ את תורתו ית"ש. אוי לו לבן המוריד עליו דמעות אביו בכל יום. ואף כי אבינו שבשמים ית"ש לעד, אשר הראה לנו אהבתו הנפלאה והנחיל לנו חמדתו הגנוזה, איטר הוא ית"ש השתעשע בה בכל יום¹⁶. ואיך נקשה ערפנו ונחליף שעשועים בבכי ח"ו כי הקב"ה בוכה בכל יום על כל מי שאפשר לעסוק בתורה¹⁷ ואינו עוסק¹⁸.

והנה כל העדה כולם קדושים ומאמינים כי לא נברא האדם אלא עבור תכליתו, למען להיות לו חלק לעוה"ב. וימס לבבנו בזכרנו איבר חז"ל גמרו אומר, פרק הלק ד' צ"ט, שכל מי שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק עליו נאמר כי דבר ד' בזה. וכן הוא בשו"ע יו"ד סי'ס רמ"ו. והנה סיפא דהאי קרא, היכרת תיכרת וכו', והיינו הכרת בעוה"ז תכרת בעוה"ב, כדדרשינן התם בהאי קרא, וילפינן מינה על כל האפקורסין ומגלים פנים, שאין להם חלק לעוה"ב. וכן אלה מנה הר"ר חיים ויטאל בספר שערי הקדושה; שער ח' חלק ב', בין התחתוניות¹⁹, שאע"פ שיש בידם כל המע"ט אין להם חלק לעוה"ב, אם אפשר לעסוק בתורה ואינו עוסק.

אוי לנו מיום הדין על ביטולה של תורה! אי לזאת נברא עוה"ב ביוד, מפני שצדיקים מועטים²⁰ אבל קרא כתיב²¹ ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ, היינו שנזכה כלנו לתשובה שלמה. ובתחילת ברכת התשובה תקנו לנו אכה"ג²² השיבנו אבינו לתורתך קרבנו מלכנו וכו', דמאן דקריב לאורייתא קריב לקוב"ה ומאן דרחיק וכו'

אחינו ב"י אולי הגיעה השעה לגדור הפרצה ונשוב להחזיק בתורת ד' בכל כוחנו. ומי ומי המתנדבים ללמד את התלמידים, ומי ומי המתנדבים להיות תומכי דאורייתא במאודם, כל הקרוב הקרוב לתורת ה' יחיו חיי עולם, כי בצל הכסף בצל החכמה תחי' את בעלי'. ואני ראשון בין המתנדבים בלו"נ²³ להיות בין המלמדים. ובחסד ה' הרועה אותי מעודי בהרווחה, בו בטחתי ובו חסיתי שימציא לי ברווח אל הספקת התלמידים כפי המצטרך להם.

והנה ידעתי שלא זכיתי למדת ענווה. אמנם דינא דגמרא בירושלמי סוף שביעית, ומובא גם בהרא"ש²⁴ שם, שמי שאינו בקי רק במסכת אחת וראה שנוהגין בו כבוד יותר מזה מחויב הוא להודיע האמת. ואנכי שמעתי שנקרא עלי שם רבנו הגדול מרבן שמו בכל תפוצות ישראל מרנא ורבנא קדוש ישראל ואורו, הגאון מוהר"ר אליי נ"ע חסיד מווילנא. וזכיתי להקרא בשמו הטוב עלי לאמר תלמידו. וראיתי החובה לעצמי להודיע בישראל נאמנה, שחלילה לי לפגום בכבודו של הרב רבנו הגדול והקדוש נ"ע להקרא שמי עליו, וידעתי נאמנה שכל האומר כן אינו אלא טועה גמור, כי הגאון נ"ע משנתו סדורה לו להלכה ברורה לו בכל התורה כולה בלא שום ספיקא, גמיר במקרא במשנה בש"ס בבלי וירושלמי ומכילתא ספרא וספרי ותוספתא, מדרשים וזוהרים, וכל דברי תנאים ואמוראים הנמצאים, בכולם זכה להיות חלקו בהם, והכריע בין הספקות המתילדים בדבריהם, ולחדש בהם דברים להיות שומע ומוסיף בהם תילי תילים של הלכות ואגדות ומדרשים ורזי דרזין, ואיך אשים פני כחלמיש ולא אבוש להקרא בשם תלמידו, אחר שלא זכיתי לקבל מהודו אפילו מקצת, ואם גם במסי אחת לא זכיתי להיות בידי הלכה ברורה, כי הספקות מרובין והכרעות מועטין. ובקצת הימים אשר זכיתי לשמש אותו לא זכיתי ממנו אלא לידע צורתא דשמעתא אחר היגיעה, וע"ז ברית כרותה בכל אתר כהבטחת רז"ל^{25 '}יגעתי ולא מצאתי אל תאמין. וגם ליגיעת רבנו הגדול נ"ע לא זכיתי, כי לא יושג ולא ישוער ולא יאומן יגיעת הרב הג' נ"ע, ומי שלא ראה גודל יגיעתו על דקדוק ודקדוק מן התורה עד שעמד להשיגה על בורי'.

ואחר הודיעי²⁶ הדברים והאמת כל רואה יראה כי אינני קורא לחכמים הגדולים בישראל אלא בי²⁷ לחפות פי עליהם, כי אם לצעירי צאן קדשים אשר אולי לא טעמו כלל טעם מתיקות עמקות התורה לאמיתה, אליהם פי קראתי לפנות אף אלי, אולי בדאי במימי, מי מערה, להרוות צמאים ולפקוח עיניהם להורות להם הדרך אשר ילכו בה, כי אבין לפי שכלי ויגיעתי לקלוט את הסולת מלא קומצי או לחם מלא חפני, ובמיעוט הזמן אשר החילותי²⁸ נאספו אלי מעט צאן קדשים, שבח לית"ש שנכנס טעם התורה ברובם ככלם, וקבלו עליהם עול תורה באמת ב"ה. ואחרי אשר מלאני לבי לקפוץ בראש, להתנדב להיות בין המלמדים, וכמוני יעשו נא שאר אנשים אשר כגילי, ואף כי הגדולים ממני ישאו קו"ח בעצמם, ואשרי הגדולים שנשמעים לקטנים.

ואתם ב"י, זרע קדושים ברוכי ה', קבלו נא את האמת ממי שאמרו, וסופו אף האמת היקר מכל, שלא להניח חיי עולם הנטועים בתומכי עץ החיים הנטועים בלב ימים, אשר אם יחזיק בו האדם יעל מן המים הגדולים ואם יניח ידו מלהחזיק בו ח"ו ישטפוהו המים הגדולים ויאבדוהו לנצח ח"ו. הנמצא בעולם מי שיניח ידו מלהחזיק בו? כולנו אנחנו ב"י אין אנו נקראים חיים אלא בהחזיקנו בעץ החיים, אם הלומדים המקבלים עליהם עול התורה באמת כשור לעול וכחמור למשא, אם המחזיקים ותומכים מזה ומזה עמוד התורה שנתרופף, אשר עליהם נאמר²⁹: ברוך אשר יקים את ד"ת הזאת, וחכמים ותומכיה מאושרים, יהיו בשלום בחיים הנצחיים, וברוכים הם להש"י בבואם ובצאתם בברכת זבולון המוקדם לברכת ישכר, ואלו ואלו ידבקו בהאל חיים, ועליהם תבוא ברכת טוב. כפרי מעלליהם יאכלו בעה"ב, ויחדיו יצדקו לחזות בנועם ה'. אלו בצדקה יחזו פני ית"ש, ואלו בהקיץ ישבעו בשובע פני ית"ש, כי אנו אין לנו חיים אלא ע"י המשתמשים ביאור התורה, וע"י המחזיקין ונדבקים בה'. אך חזקו ונחזקה איש את רעהו, ויקוים בנו מקרא שכתוב ³⁰: גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם, במהרה בימינו, אמן וכי"ר.

הנה דברי הקורא ברוב הבושה, מדבר בגודל הכנעה לפני עם ה', ואין אני מאמין בעצמי שיגולגל זכות בזה ע"י, אמנם אינני מתיאש מזכות הרבים, אשען בהבטחת ית"ש כי לא תשכח תורת [ה] מפי זרע אמת.

יום א' עשרת ימי תשובה תקסי'ג לפי'ק פה וולאזין.
נאום חיים בלא"א מוה"ר יצחק זצלה"ה

"שכת"ר נוטה אל החומרא מחטת שאין הדבר מוטל עליו ואף אני כמוהו לא פניתי אל צדדי היתרים העולים מתוך העיון טרם הועלה עלי עול ההוראה, והן עתה שבעוה"ר בסביבותינו נתיתם הדור מחכמים והעלו על צוארי עול ההוראה שכל הסביבה שאינם מתירים בשום אופן בלתי הסכמת דעתי הקלה וראיתי חובה לעצמי להתחזק בכל כוחי לשקוד על תקנת עגונות " ³¹.

"יש שרוצים ללמוד ואין להם כף קמח".

"ויש שיש להם ורוצים ללמוד אבל אין להם רב ללמוד דרכי העיון האמתי".

"ושמעתי מפי דודי הגאון מ' אליעזר יצחק ז"ל", כותב ר' חיים ברלין "שבעת התחלת יסוד הישיבה קנא בו במצווה זו הגאון מ' אריה קאצענעלענבאגען ז"ל אב"ד מבריסק דליטא, ושלח לו הגאון ר' ליב בריסקר לבקשו שישתתפו שניהם במצווה זו, ואז יהיה לו לעזר בדברים שבממון ובכל הנדרש, והשיב לו הגאון מוהר"ח ז"ל, שבאם רצונו להנהיג הישיבה בעצמו, יקבל על עצמו הנהגת הישיבה, ויהא הוא נדחה מפניו, אך להשתתף עמו בשותפות אינו מרוצה מזה, ולא אבה הגאון ר' ליב בריסקער ז"ל לקחת המצווה מיד הגאון מוהר"ח ז"ל שכבר התחיל בה" ³³.

"דברים הללו שיצאו מפי קדוש של רב חביבי במורשי לבבי, הגאון המפורסם בדורו מוהר"ח נ"י אב"ד דק"ק וואלאזין, ראוים למי שאמרם. ואלמלא נכתבו ראוים המה להשמר ולהזהר מהם. וכל מי שנגעה יראת השי"ת בלבבו, יבין וישכיל מעצמו בכמות ואיכות הדבר הגדול הזה. והלואי שירוחם מן השמים, וסיעתא דשמיא. יהי' שיוגמר הדבר וירבה ויפרוץ, ויהי' זכות גדול לדור, ועץ חיים למחזיקים. ולאפושי גברא קאתינא במטותא רבא, לעורר לב נדיבי עמנו ב"י, שאיש את רעהו יחזק, ולא יתרשלו בדבר ח"ו, להוציא האור אל הפועל, שיהא פיתם מצוי' לעוסקי בתורת ד', ושיוכל להתקיים התורה בלמוד הרבים, ומחמת שבטוח אני למאד שהדבר מובן מעצמו אקצר ובאתי עה"ח. הכ"ד המעתיר יהושע באו"א מו"ה צבי הירש זלה"ה צייטליש^35.

"ראינו כי רבים וכן שלמים נתקבצו אל מלאכת הקודש ללמוד תורה יומם ולילה ולחסות בצל אילנא רבא, ה"ה הרב הגאון המפורסם נ"י ע"ה פי'ה³⁶ כקש"ת מרנא ורבנא מוהר"ר חיים ני"ו ³⁷ אב"ד דק"ק וואלאזין יצ"ו. וכבר תמכנו בידיו להיות תמכין לאורייתא לחזק בידיו במדינתנו. ועתה כראותנו כי חפץ ד' בידו הצליח, ושכיחי נכנסין, יום יום אליו ידרשון, לזאת מודיעים אנחנו לרחוקים, כי כן דרכה של תורה, ממרחק תביא לחמה. ועלינו להודות שנעשה בימינו הדבר הגדול הזוה בדור יתמי דיתמי כמונו. ואנן מהפא ואתון מהתם נבואה ונחזק ידם ולא נתרשל ח"ו. וזכות התורה יעמוד לנו ולזרענו עד עולם כי נעשה הטוב והישר בעיני ד' ולהחזיק עמוד התורה שנתרופף, ויזכנו ד' להגדיל תורה ולהאדירה. באנו עה"ח יום ו' עש"ק ט"ו לחודים אייר תקסי'ד פה ווילנא. '". ועל החתום באו בסדר זה: "נאם ארי' ליב בלא"א מוהר"ר דובער זצלה"ה, ונאם ישראל בלא"א הק' מוהר"ר יהודא ליב זצלה"ה, ונאם שמואל במוהר"ר חיים זלה"ה, ונאם משולם זלמן בא"א מוהר"ר יעקב אורי' זלה"ה, ונאם שמואל בלא"א מוהר"ר ישראל חיים יצ"ו, ונאם חנוך זונדיל בהרב המאוה"ג מוהר"ר יצחק זלה"ה, ונאם חיים בהרב מוהר"ר פרץ זצלה"ה מטשעכנאווצע, ונאם אברהם אבלי בלא"א הרב המאוה"ג מוהר"ר שלמה ני"ו, ונאם אברהם בהגאון החסיד מפורסם מוה"א זצלה"ה מווילנא, ונאם שמואל בלא"א מוהר"ר דוד".

"ולא נפלאת היא שזכה וזיכה את הרבים, כי מנעוריו נשא עולה של תורה בשקידה נפלאה, ובהיותו למעלה מבר ארביסר, קבע למודו עם אחיו הגדול הגאון מ' שמחה ³⁹ ז"ל, והוו גרסי יסמא ולילי. וזקנינו ספרו לנו, שכאשר לא היה להן אור הנר מצוי, אור הלבנה היה יפה להון לגירסא דלילא. וקבלו אז דרכה של תורה מרב רבנן גאון הגאונים ארי' דבי עילאה רבנא אריי ליב נ"ע, בעל שאגת אריי " ⁴⁰.

"מה שפלפלתי לחדד את התלמידים, או דרך דרוש, לא העליתי על ספר, כי את הכל ישא רוח, ואין זה אלא הבל ורעות רוח. אף שנזהרתי בכל מה דאיפשר שיהיה עיקר הפלפול באמיתה של תורה מכל מקום אי אפשר שלא יתערב בו דברים שאינן לאמיתה".

"והיה לומד תורה עם אחיו הגאון וצדיק דמי לבר אלהין מ' שלמה זלמן נ"ע ומה טוב ונעים הי' שבת אחים גם יחד בתורה ועבודה, ושניהם כאחד למדו תורה מהרב הדומה למלאך ה' צבאות עיר וקדיש מן שמיא רבנו הגדול רשכב"ה הגאון מרכא ורבנא אליהו החסיד זצוק"ל מק"ק ווילנא. והוא ז"ל האציל מרוחו עליהם רוח חכמה וכו'. אשרי עין ראתה כל אלה. הרואים ראו ושמחו, והשומעים למשמע אזן תאבה נפש. ויותר מלמודו הי' גדול שמושו, ששמש את רבו החסיד נ"ע. ובימים הרבים שעמד לפניו, אנהיר לי' שבילי דאורייתא בנגלה ונתיבות פליאות בנסתר, הוא הוא דחזא רבי' מקמי' ⁴² וגלי' לי' מסכתא ונהירו דחכמתא. וכימים אשר למד לפניו באימה וביראה ברתת ובזיע, מן נהר דינור דהוה נגיד ונפיק מן קדמוהי, כן כבהצר לימד והודיע לבניו ותלמידיו, הימים אשר עמד לפניו, אימתי' דרבי' הוה עלי' במורא נפלאה, כאלו עומד לפניו במרום. וכאשר פתח בשמעתתא ודכיר שמי' דרבי' הוי מרתע כלא גופי', וזיוהי שנין עלוהי מאש המתלקחת בלבבו, בהגיגו דרכי צדקתו וחסידותו וטהרת קדושתו. ואור תורתו נקנית לו, כאשר היה כחו יפה בהמעלות שהתורה נקנית בהם. ומאדרת אליהו התלבש ענווה ויראה".

"הראשון הוא היה הרב הגאון מוהר"ר חיים נר"ו אב"ד דק"ק וולאזין נר"ו. הוא היה צופה ומביט בעינא פקיחא ביופי הדר תורתו. גם כי כוחו חזק מנעוריו לן בעומקה של הלכה, וידיו רב לו בפלפולה של תורה, ובצלה התלונן, אך כרוכים היה אתו בעקב ענווה ויראת ה' כל היום. ובבואו לעמוד לפניו לשמוע מפיו דברי אלקים חיים רוח מבינת מר אבא זצלה"ה עברה על פני חריפותו ופלפולו ותטהרם, ובתבונתו נמחץ רהבם. ומאז הביט בעיני שכלו. מה גדלו מקיטיו ומה עמקו מחשבותיו בנגלה ובנסתר. תחת צל קורתו אוה למושב לו"⁴³.

"הלא הוא תלמידו המובהק (של הגר"א) פאר הדור עטרת הזמן הגאון האמיתי החסיד ועניו המפורסם הגדול בדורו בנגלה ובנסתר כקש"ת מוהר"ר חיים נ"י האב"ד ור"מ דק"ק וואלאזין, הוא יודע תמים פעלו ומשפט דרכיו (של הגר"א) שבימים הרבים איצר עמד לפני רבה"ג, הודיע לו דרכיו, והוא יודע מה יפה ומה אינו יפה, כי לא חסר משולחנו כלום מהמעלות שמנו חכמים, שהתורה נקנית בהם, וכד הוה בר תלתין ועשרין שנין הוה גמירא ליה לכולא ש"ס וכל אביזרייהו".

"וכד היה כבר עשרים וחמש הוה גמיר בכולא תלמודא ופוסקים ראשונים ואחרונים".

"והן בעוד היה על ארצנו שמשו של רבנו הגדול הנ"ל, לפעמים זכיתי להציע דברי לפניו והוה מנהיר לי שמעתתא, ואחר ששקעה שכהנו של אותו צדיק לית לי רבא במחא, ואל מי מקדושים אפנה" ⁴⁹.

"ואבא מארי ז"ל היה גדול בשנים מאחיו הגאון מוהר"ש זלמן נ"ע ז' שנים וט' ימים, ונולד שנת תק"ט בחודש סיון יו"ט שני של חג השבועות יום שנתנה תורה לישראל".

"כל פרנס המטיל אימה יתירה על הצבור שלא לשם שמים אינו רואה בן תלמיד חכם"⁵¹

"אהב את המלאכה ושנא את הרבנות" ⁵⁵.

"אמר, כי מי שהוא בעל מלאכה ומתפרנס מיגיעו לא תהיה לו המלאכה בזויה, ואך מפאת הכרחו הוא עוסק במלאכתו, אבל ברצונו וחפצו מקנא הוא לראשי העם ורבנים, וזה נאהב אצלה לכן אמר, אהב את המלאכה, כי את המלאכה יאהב, וכי גדול הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים ⁵⁶, ורוצה לומר יותר מאשר יהנה מתורתו ומיראת שמים, כגון רב. ואם היה ראש ומנהיג פן היה נלכד בשחיתותם ובפח הגאווה. ואמר, ושנא את הרבנות כי ברבנות ושררה נהפוך הוא. אף כי אי אפשר לעולם בלא רבנים ופרנסים, ולפעמים מוכרח לאדם להיות רב, אך יהי זאת לו אך מצד ההכרח, אבל מרצונו ישנא את הרבנות להתפרנס מזה, ויאהב יותר המלאכה. ועל דרך צחות יתפרש, אהוב את המלאכה, נמשך אל הרבנות, והיינו מלאכת הרבנות יאהב, והוא הלימוד והבקיאות בהוראה, ולשנוא את הרבנות והתרברבות בעצם. ובעוונותינו הרבים עתה הדבר להיפך. אוהבים את הרבנות ושונאים מלאכתה, לדעת להורות בדת ודין בבקיאות ועיון. ואמנם ההוראות דבר יקר הוא. ומי יורה דעה ומי ידין אם לא השרידים אוטר ה' קורא. אבל הרב יאהב רק את מלאכת ההוראה, היינו הלימוד, כי מלאכת מצווה היא, אבל הרבנות אף שיהיה רב ישנאנה".